שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן יב

סימן יב

וראיתי (לבאר) חדש שנתערב בישן ואין בו בנותן טעם אלא שהוא של חמץ אם יש לו דין דבר שיש לו מתירין ולא בטל או לא:

ורואה אני שדין זה נחלק לשלשה חלקים אחד אם שניהם החדש והישן הם של חמץ השני אם החדש הוא של חמץ ולא הישן השלישי הוא להיפך אם הישן הוא של חמץ ולא החדש דע שהר"ן כתב בפרק כל שעה שאחרים אמרו דהא דחמץ בפסח אוסר במשהו משום דהוה לי' דבר שיש לו מתירין שהוא מותר לאחר הפסח כיון דקים לן כר"ש ואע"ג דר"ש אסר לי' מדרבנן אחר הפסח משום קנסא מ"מ מודה הוא דעל ידי תערובות שרי נמצא שתערובות זה דבר שיש לו מתירין הוא והוא ז"ל השיגו עליהם ואומר כיון דחומרא דבר שיש לו מתירין מדרבנן הוא קרוב הדבר לומר שלא החמירו בו אלא כשהמין עצמו עתיד להיות ניתר אבל כיון שהחמץ עצמו אסור אע"פ שתערובתו מותר אפשר שהשוו מדותיהן שלא לדונו בכלל דבר שיש לו מתירין אע"פ שבעלי סברא זו אומרים כיון דמדאורייתא לר"ש דבר שיש לו מתירין הוא כשאסרו ר"ש משום קנסא לא בא להקל עליו ולא נהירא לי שאלו הי' מה שאנו אומרין דאפילו באלף לא בטיל מדאורייתא יפה הם אומרים אבל וודאי משמע דחומרא מדרבנן הוא שלא לבטלו מעכשיו כיון שהוא עתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאחר זמנו אין ראוי שיחמיר עליו חומרא זו בתוך זמנו ע"כ והשתא משמע לי בחדש וישן שניהם של חמץ שנתערבו זה עם זה לסברת הר"ן [ואין בו] בנותן טעם בטל דכיון דאין לו מתירין לחדש עד יום הנף שהוא בתוך הפסח וכבר ניתק מאיסור לאיסור מאיסור חדש לאיסור חמץ ואין לו שעת הכושר של היתר בינתים הרי אין לו מתירין דמה לי אין לו מתירין מחמת איסור אחד ומה לי אין לו מתירין מחמת שסופו להינתק מאיסור זה לאסור אחר בלתי שעת הכושר בינתים והרי הכא האיסור שני שסופו להנתק לו שהוא חמץ בפסח כיון שהוא עצמו עתיד להיות ניתר לא דבר שיש לו מתירין הוא ואפילו לסברת אחרים שהביא הר"ן נמי בטל דתערובות זה וודאי אין לו מתירין לאחר הפסח דהא לענין איסור חמץ אין כאן תערובות אלא איסורו בעינו דהא החדש והישן של תערובות שניהם של חמץ הוא וכיון דעתיד להיות ניתק מאיסור חדש לאיסור חמץ בעיני' שאסור מדרבנן לאחר הפסח בלתי שעת הכושר בינתים מעתה דיינינן לי' כדבר שאין לו מתירין ובטל והא אין לומר כיון דאפשר לבטל את כל התערובות הזה דחדש וישן של חמץ קודם הפסח בדבר אחר שאינו של חמץ דכיון שקודם הפסח לא חל עליו עדיין אסור חמץ אין בזה משום אין מבטלין אסור לכתחילה ונמצאו דאיסור חדש שבתוך התערובות הזה דבר שיש לו מתירין הוא דמנלן היא דמשום הכי דיינינין לי' כדבר שיש לו מתירין דכיון כמות שהוא עכשיו אין לו מתירין אבל סברא האחרונה שכתב הר"ן דמשום קנסא דר' שמעון לא פקע מינה דין דבר שיש לו מתירין דלא בא ר"ש להקל עליו תערובות זה של חדש וישן של חמץ הוה לי' דבר שיש לו מתירין ואי משום דסופו להנתק מאיסור חדש לאיסור חמץ הא חמץ בפסח גופי' דין דבר שיש לו מתירין עליו לבעלי סברא זו משום דאפילו חמץ בעיני' מותר מן התורה אחר הפסח ולא קניס ר"ש להקל עליו אלא שיש לדון בזה קצת ונתברר חילוק הראשון והחילוק השני חדש של חמץ שנתערב בישן שאינו של חמץ אע"ג דקודם יום הנף ניתק מאיסור חדש לאיסור חמץ אפילו הכי הוה ליה דבר שיש לו מתירין לסברת אחרים ולסברא אחרונה משום דתערובות זה יש לה היתר לאחר הפסח. ואי משום קנסא דר"ש לא בא להקל עליו אבל לסברת הר"ן בטל כיון שסופו להנתק מאיסור חדש לאיסור חמץ שאין לו מתירין לאחר הפסח בעינו משום קנסא דר' שמעון החלוק השלישי חדש שאינו של חמץ שנתערב בישן של חמץ לסברת אחרים וודאי שרי דהא תערובות זה אין לו מתירין אחר הפסח מחמת תערובתו כיון דרובו חמץ ולסברא אחרונה וודאי אסור דלא קניס ר"ש להקל עליו אבל לסברת הר"ן דלא הוה לי' דבר שיש לו מתירין אלא כשהמין עצמו עתיד להיות ניתר אבל לא כשאינו ניתר אלא מחמת תערובתו יש לעיין בחילוק זה אי נימא הכא הא המין איסור עצמו שהוא חדש שבתערובות הא הוא עתיד להיות ניתר בעיני' אחר יום הנף אע"פ שהתערובות שעמו שהוא של חמץ גורם לו לאסור תערובתו שאין עתיד להיות ניתר אפילו הכי הוה לי' דבר שיש לו מתירין דכמו דאזלינן בתר המין עצמו להקל (דמשום הכי) חמץ לא דבר שיש לו מתירין הוא אף על פי שהתערובות זה כמות שהוא עכשיו לאחר תערובות עתיד להיות ניתר אפילו הכי בתר מעיקרא אזלינן הואיל והמין עצמו בלתי תערובות ועתיד להיות ניתר בטל הכי נמי אזלינן בתר המין להחמיר בחדש שאינו של חמץ שנתערב בישן של חמץ דאע"ג דתערובות הזה כמות שהוא עכשיו אין עתיד להיות ניתר אפילו הכי בתר מעיקרא אזלינן והרי המין עצמו שהוא החדש הי' עתיד להיות ניתר בעיני' אלו לא נתערב ולא בטל או דלמא להחמיר לא אזלינן בתר המין כדמעיקרא אלא בתר השתא אזלינן הואיל והתערובות הזה כמו שהוא אינו עתיד להיות ניתר לאו דבר שיש לו מתירין הוי והכי מסתבר לי דהשתא היכא שכמות שהוא עכשיו יש לו מתירין כמו חמץ בפסח לאחר שנתערב אפילו הכי בתר צד הקל שלו דמעיקרא אזלינן והואיל והחמץ כמות שהוא אין לה מתירין בטל לדעת הר"ן ש"מ דקל היה להם לחכמים בזה כל שכן היכא דכמות שהוא עכשיו לאחר שנתערב אין לו מתירין דאלים איסורו דידי' יותר טפי מדעיקרא דאזלינן בתר השתא והוי לי דבר שיש לו מתירין ובטל ויש לי להביא ראיה לזה מפ"ד דבבא מציעא (ד' נ"ג) דתניא התם מעשר שני בטל ברובא באיזה מעשר שני אמרו במעשר שני שאין בו שוה פרוטה כלומר דפחות משוה פרוטה אינו תופס פדיונו וכיון דלאו בר פדיון הוא לא הוי דבר שיש לו מתירין ובטלי ושנכנס לירושלים ויצא דהיינו דנפל מחיצות כדמפרש התם דלאו בר אכילה בירושלים הוא כיון דליכא מחיצות ולאו דבר שיש לו מתירין הוא ופריך אמעשר שני דאין בו שוה פרוטה וניתי מעשר דאית לי' ונצטרפינהו כלומר מעשר שני שוה חצי פרוטה ונצטרפינהו עם זה המעורב וכיון שיש בשתיהם שוה פרוטה תופסין פדיונם והוי לי' דבר שיש לו מתירין ומשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ומעשר שני זה שאין בו שוה פרוטה על ידי צירוף אפילו הכי שלאחר שנתערב התערובת גורם לו שאין לה פדיון על ידי צירוף והוי ליה דאורייתא ודרבנן מחמת תערובת זה אין לה מתירין ובטל הכי נמי בחדש שאינה של חמץ שנתערב עם הישן של חמץ אע"ג דקודם התערובת יש לו מתירין כיון שאין לה מתירין לאחר התערובת בטל והא וודאי אין לחלק דשאני התם שהתערובת גרם ע"י תערובתו להמין עצמו שהיא מעשר שני גופא שאין לו מתירין ע"י פדיון אבל הכא התערובת של חמץ מן הישן לא גרם להמין עצמו של איסור שהוא החדש עצמו שאין לו מתירין דהא יום הנף סופו להתיר איסור חדש שעליו אלא שקודם יום הנף ינתק התערובת לאיסור חמץ אבל המין עצמו מיום הנף ואילך עומד בהיתרו לעולם דמה בכך דכיון דש"מ מהא דפ"ד בבא מציעא דבמעשר שני דאין בו שוה פרוטה לא דנין לי' לחומרא למין האיסור כקודם שנתערב דהיו לו מתירין ולחומרא אלא כלאחר שנתערב ולקולא דהשתא אין לה מתירין תו אין סברא לחלק בין התערובות גורם למין האיסור עצמו שאין לו מתירין או שאין לו מתירין להתערובת הזה דכיון דשאין מתירין דלא אזלינן בתר המין להחמיר כמו שהיה קודם התערובות כדאזלינן בתרי' לדברי הר"ן להקל משום שאין לו מתירין קודם התערובת דאלו בתר התערובת גם המין עצמו שהיא החמץ חוזר להיתר לאחר הפסח ואפילו הכי אזלינן להקל משום דאין לו מתירין בשעת התערובות הכי נמי גבי חדש נימא הכי להחמיר דניזיל בתר שעת התערובות דיש לו מתירין דאם כן גבי מעשר שני נמי נימא הכי דהי' לו מתירין בשעת התערובת אלא שמע מיני' דאזלינן בתר השתא אחר התערובות דאין לו מתירין וכיון דאזלינן בתר השתא תו אין לחלק בין שהמין עצמו אין לו מתירין מהשתא או שהתערובות שעמו שאין לו מתירין מעכב את המין לבוא לידי היתר אכילה ועוד בלי ראיה נמי הדבר מוכרע מעצמו דמאי טעמא אמרו רבנן דבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו טעמא דכיון דיש לו מתירין לאחר זמן למה ליה למיכל בעודו באיסורו על ידי ביטול המתן עד לאחר זמן שיבא לידי היתר ואם נתערב בדבר אחר שינתק לאיסור קודם שיהיה לו שעת היתר סוף סוף אי אפשר לאכלו בהיתר מחמת התערובות שעמו ובעל כרחך אין לו מתירין ולא עוד שהתערובת הזה סופו לבוא לידי איסור חמור מהשתא דאלו השתא רובו היתר ומיעוטו איסור וסופו ינתק רובו לאיסור ומיעוטו להיתר הלכך ודאי לאו דבר שיל"מ הוא ובטיל נמצא אתה למד לענין חדש שנתערב בישן ואין בחדש בנותן טעם בין שהחדש והישן הוא של חמץ בין שהחדש של חמץ ולא הישן או הישן ולא החדש לא דיבר הר"ן שלשתן בטלין [אם אין בהם] בנותן טעם דאזלינן בתר צד הקל שבו והואיל והאיסור עצמו או התערובת אין לו מתירין כדבר שאין לו מתירין דמי ולסברת אחרים והוא דעת הרמב"ם כמש"כ בסימן שלפני זה כולן בנותן טעם לבד מחדש של חמץ דהוי לי' דבר שיש לו מתירין ולא בטיל משום דתערובות זה יש לו היתר לגמרי לאחר הפסח ואפילו מדרבנן ולסברא אחרונה שלשתן אסורין דלא קניס ר' שמעון להקל עליו ודע דסברא זו הוא דעת הרמב"ן בספר המלחמות בפרק כל שעה שכתב כיון דקיימא לן כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל חמץ בפסח אינו בטל לעולם שהרי תבשיל זה שנתערב בו חמץ ואין אתה אוסרו לעולם אלא ליומו היום אסור ולמחר הוא מותר עצמו בעיני' מותר מן התורה ולא קניס ר' שמעון להקל עליו וליכא למימר בעיני' כיון דחייב לבערו אין לו מתירין דכל דממילא משתרי ואין היתרו מחוסר מעשה וודאי יש לו מתירין הוא וכש"כ חמץ של נכרי שנפל לקדרה של ישראל שאפילו בעיני' דבר שיש לו מתירין הוא ע"כ:

והנה לנדון דידן בתחלה ראוי לברר אם חמץ בפסח דין דבר שיש לו מתירין עליו או לא והנה אין להקשות על דברי הרמב"ן דחמץ דבר שיש לו מתירין הוא דאף על גב דאסור מדרבנן לאחר הפסח לא קנסו להקל עליו אין להקשות עליו מההיא דפרק ד' דבבא מציעא דמעשר שני שאין בו שוה פרוטה ושנכנס לירושלים ונפל מחיצות בטלין ברוב הואיל ולאו בני פדיון הן לא הוי לי' דבר שיש לו מתירין והא מן התורה בני פדיון הם דנכנס לירושלים הא אמרינן התם מחיצה לקלוט דרבנן שלא לפדותו עוד אבל מן התורה בר פדיון הוא ובמעשר שני שאין בו שוה פרוטה מן התורה בר פדיון הוא כדאמרינן התם ונייתי איסר כלומר ונחלל זה המעשר שני עליו והוי לי' דבר שיש לו מתירין ומשני גזירה דלמא אתי לאתויי פרוטות כלומר מדרבנן גזרו שלא לחללו על איסר דלמא אתי לחללו על פרוטה ואתי לידי תקלה אלמא אף על גב דמן התורה בני פדיון נינהו והוי לי' דבר שיש לו מתירין אפילו הכי כיון דרבנן הפקיעו מהם תורת פדיון לאו כדבר שיש לו מתירין הם הכי נמי גבי חמץ בפסח אף על גב דמן התורה יש לו מתירין בעיני' אפילו הכי כיון דרבנן גזרו עליו כדבר שאין לו מתירין הוא דיש לומר דלא דמי דבשלמא התם גבי מעשר שני אע"ג דיש לו פדיון מן התורה מכל מקום לבתר דאפקועי רבנן לפדיון מיני' שוב אי אפשר לו לצאת לעולם מאיסור תורה והואיל ואין לו מתירין כלל אינו בדין שתאסור התערובות הזה לעולם הלכך בטל ככל איסורין שבתורה אבל בחמץ בפסח הא וודאי עתיד לצאת מאיסור של תורה מאליו לאחר הפסח ואין בו אלא איסור דרבנן משום קנסא שפיר איכא למימר דלא קנסו להקל עליו והוי ליה דבר שיש לו מתירין ויש לי להמתיק סברא זו מטעם אחר דלאו משום דלא קנסו להקל עליו הוא דלא הוי לי' דבר שאין לו מתירין כדברי הרמב"ן דאם כן הא וודאי הקשה עליו יפה הר"ן דכיון דדבר שיש לו מתירין דרבנן הוא כיון שהם גזרו עליו לאסרו לאחר זמן אין ראוי שיחמור עליו חומרא זו בתוך זמנו אלא היינו טעמא דחמץ בפסח דין דבר שיש לו מתירין עליו אף על פי שאף לאחר. הפסח אסור אפילו הכי כיון דאין בו איסור אלא מדרבנן הקל ואלו בתוך הפסח עליו איסור של תורה החמור הוי לי' כדבר שיש לו מתירין דלא בטיל בתוך הפסח משום שעד שאתה אוכלו בעוד שרביה עליו איסור חמור של תורה המתן עד לאחר זמן שפקע מיני' איסור זה החמור ואע"פ שעדיין אין לו מתירין מדרבנן אין לו אלא איסור קל ולגבי איסור תורה כהיתר דמי וזה נכון להסיר תלונת הר"ן ז"ל מסברא זו אלא אי קשיא הא קשיא אי סלקא דעתך חמץ בפסח דבר שיש לו מתירין עליו מאי טעמא דר' יוחנן וריש לקיש דאמרו בפרק כל שעה (דף כ"ט) חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם הא אמר ר' שמעון בפרק שביעי דנדרים (דף נ"ח) כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני הקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור ואף על גב דכתב שם הרמב"ן אמר לך ר' יוחנן פליגי רבנן עלי' דר' שמעון ואפילו דבר שיש לו מתירין בטל ואנא דאמרי כרבנן ע"כ קשה לי הא אפילו אם תמצי לומר דפליגי רבנן עלי' דר"ש בהא הא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן בפרק ב' דביכורים דמעשר שני ובכורים אוסרין בכל שהוא מלאכול בירושלים והיינו טעמא כיון דיש לו תקנה לאכלן בירושלים הוי לי' דבר שיש לו מתירין ולא בטל אלמא סתם לן תנא כר' שמעון והנה בפרק ד' דבבא מציעא דפריך התם מרישא דההיא דפ' ב' דבכורים דתנן תרומה עולה באחד ומאה משא"כ במעשר.. ואי איתא לדחזקיה דהתם הוי ליה דבר שיש לו מתירין לא תקשה דאי אמרת דלרבנן דבר שיש לו מתירין בטל מאי פריך דלמא רבנן היא דאי אפשר לומר כן דסיפא דההיא מוכח דסבירא לי' להאי תנא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל מדמעשר שני ובכורים אוסרין בכל שהוא והכי נמי לא תקשה מההיא דפרק שביעי דנדרים דתנן קונם פירות האלו כו' אפילו גידולי גידולין אסורין (ומפרש ר' אבא בגמ' (דף נ"ט) דהיינו טעמא הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוי לי' כדבר שיש לו מתירין אלמא סתים לן תנא כר' שמעון דיש לומר דהא דמפרש טעמא משום דהוי לי' דבר שיש לו מתירין הני מילי לר' ינאי דהתם אבל לר' יוחנן היינו טעמא דגידולי גידולין אסורין דקונמות אין איסורן ע"י קרקע לפיכך אין בטלין על ידי קרקע כדמוכח התם ומכל מקום מההיא נמי קשה דפריך התם והרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלי' ותנן סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה כו' הא למאה תעלה ואי סלקא דעתך דלרבנן אפילו דבר שיש לו מתירין בטיל מאי קשה דלמא ההיא רבנן היא ובריש פרק קמא דביצה (דף ד') אמר רב מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן ופריך והא קא מהפך באיסורי' ומשני כיון דרובא דהתירא הוא כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך וקאמר ולרב אשי דאמר כ"ד שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל מאי איכא למימר ומאי קשה הא ר' אשי ע"כ אליבא דר' שמעון קאמר ודלמא רב מתנא כרבנן סבירא לי' כדס"ל לר' יוחנן ולריש לקיש לפי דעת הרמב"ן. אלא וודאי שמע מיני' דהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל לכולי עלמא הוא ואם תאמר אי דבר שיש לו מתירין לכולי עלמא לא בטיל א"כ למאי דסלקא דעתי' דר' בפרק הערל (דף פ"ב) דקדשי קדשים לזר דבר שיש לו מתירין הוא הואיל ומותרין לכהן קשה א"כ אמאי תנן במס' תרומות בכל מקום דתרומה עולה באחד ומאה אמאי הא הוי לי' דבר שיש לו מתירין וכמו שהקשו התוס' שם. דאי אמרת בשלמא דרבנן פליגי עלי' דר"ש הני מתניתין רבנן הוא אלא אי אמרת דבר שיש לו מתירין לכולי עלמא לא בטיל הא מני ויש לומר דלטעמיך דאפילו תמצא לומר דפליגי רבנן ע"כ תרומה עולה במאה ואחד אפילו לר' שמעון דאמר כ"ד שיש לו מתירין לא נתנו בהם חכמים שיעור דקתני סיפא וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומות מעשר וכו' נתנו בהם חכמים שיעור ומדס"ל לר' שמעון דכל דבר שיש לו מתירין לא בטל ואפ"ה תרומה בטילה שמע מיני' לאו דבר שיש לו מתירין הוא' וא"כ הא דר"א ע"כ ככולי עלמא לא אתיא ויתבאר זה בס"ד ועוד קשה בין שתאמר רבנן פליגי עליה דר' שמעון ובין שתאמר לא פליגי ע"כ לר' יוחנן גופא דבר שיש לו מתירין לא בטיל דהא בפרק ה' דביצה (דף ל') גבי שנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות סבירא לי' לר' יוחנן דאסורין אע"ג דתחומין דרבנן משום דאין ברירה והרי אפילו למ"ד אין ברירה אינו אלא ספיקא שמא נחלף של זה לזה כל חלקו או מקצתו דהא אפשר לומר נמי שמא לא נחלפו כלל ולכל אחד הגיע חלקו ומותר כמו שכתבתי בספר שאגת ארי' סי' (צדיק) ע"ד התוספות והוכחתי שם כן וכיון דספיקא הוי ואפילו הכי אזל ר' יוחנן בתחומין דרבנן לחומרא אע"ג דבכל דרבנן ספיקא לקולא שמע מיניה דס"ל כר"א בפר' קמא דביצה דתנן התם ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה כו' וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות ופריך הגמ' בשלמא לרבה דאמר משום הכנה האי ספיקא דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא אלא לר' יוסף ולר' יצחק דאמרו משום גזירה ספיקא דרבנן הוא וכל ספיקא דרבנן לקולא ומשני אתאן לספק טריפה אי הכי אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות אי אמרת בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי לי' דבר שיל"מ וכל דבר שיל"מ אפילו באלף לא בטיל אלא אי אמרת ספק טריפה דבר שאין לו מתירין ותבטל ברובה ואמר רב פפא האי תנא תנא דליטרא קציעות היא דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל כש"כ דאורייתא רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי לי' שיל"מ וכל דבר שיל"מ אפילו בדרבנן לא בטיל כלומר וכמו דלא בטיל הכי נמי ספיקא אסורה אפילו בדרבנן והכי נמי סבירא לי' לר' יוחנן דספיקא אפילו בדרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור והוא הדין נמי דלא בטיל דהא האי דלא בטיל בדרבנן וספיקא לחומרא כי הדדי משוי להם לרב אשי וכי תימא דספיקא חמור מביטול ואיסור של תורה יוכיח דאע"ג דבטל אפ"ה ספיקא דאורייתא לחומרא אף אתה אל תתמה אי דבר שיש לו מתירין בטיל לר' יוחנן אפילו בחמץ דאורייתא אע"ג דמחמיר בספיקא אפילו דרבנן והא דאלים לו בתחלת הסוגיא דבר שיש לו מתירין דלא בטיל מספיקא בדרבנן היינו בשל תורה דווקא דהיינו אליבא דרבה דאמר משום הכנה דהוי מן התורה דספיקא אסור והכי נמי דבר שיש לו מתירין לא בטיל אבל בדרבנן כיון דקא סלקא דעתי' דספיקא אפילו בדבר שיש לו מתירין מותר כל שכן דבטל דקל וחומר משל תורה דאע"ג דספיקא אסור אפילו הכי בטל הא ליתא דאין למדין של סופרים משל תורה בקל וחומר כדתנן בפרק ג' ממסכת ידים וכדאמרינן בפרק קמא דנדה (דף ז') ותדע דהא רב פפא קאמר האי תנא כו' דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל וכ"ש בדאורייתא ומדמסיים וכ"ש בדאורייתא שמע מיניה דאכתי דחוק לאוקמי להא ספיקא אסורה דאתא לספק טריפה אע"ג דרישא מיירי מאיסור נולד משום האי קושיא דהוי לי' ספיקא דרבנן ולקולא אלמא אע"ג דלהאי תנא כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן באלף לא בטיל אפילו הכי ספיקא מותר בדרבנן ש"מ בדרבנן ספיקא קילי מביטול וכיון דספיקא בדבר שיש לו מתירין אפילו בתחומין דרבנן לחומרא כ"ש דלא בטיל ואי סלקא דעתך חמץ בפסח דבר שיש לו מתירין הוא אמאי בטיל לר' יוחנן השתא בדרבנן לא בטיל כ"ש בדאורייתא דהיינו חמץ אלא וודאי חמץ בפסח לאו דבר שיש לו מתירין הוא ומ"ש שם הרמב"ן ותדע דהא אמר ר' יוחנן ור"ש) כל האיסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ווין נסך והא טבל דבר שיש לו מתירין הוא ולא הוציא מן הכלל כיוצא בו תניא בפרק השוכר במס' עו"ג ע"כ נ"ל דאינו ראיה דהא היינו טעמ' דטבל אוסר במשהו משום דכהיתרו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי כדמפרש התם. והרי האי טעמא לא שייך אלא בטבול לתרומה לחוד דהיתרו בכל שהו אפילו חטה אחת אבל בטבול למעשרות ע"כ ליתא להאי טעמא דהא שיעורי דידהו מן התורה נינהו וכיון דבתרומה קאי יש לומר דלא הוי לי' דבר שיש לו מתירין דהא בפרק ג' דמנחות (דף ל"א) גבי ר' שמעון שזורי שנתערב לו טבל בחולין ללישנא קמא אמר לי' ר' טרפון קח מן השוק ועשר עליו דמדאוריתא ברובא בטל ורוב עם הארץ מעשרין הם והוי לי' מעשר מן הפטור על הפטור אבל מן הנכרים לא דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר והוי לי' מן החיוב על הפטור ואיכא דאמרי א"ל קח מן הנכרי דיש קנין אבל לא מן השוק דאין רוב ע"ה מעשרין ומשמע התם בתוס' דאין תקנה להפריש על טבל המעורב אלא בהני דא"ל ר' טרפון אבל בשאר חיובא מעשר מדרבנן כה"ג משל חו"ל ומעציץ שאינו נקוב לא דהני דמי טפי לחיוב מטבל המעורב והוי לי' כמו מהחיוב על הפטור ולפ"ז אי אמרינן אין רוב ע"ה מעשרין ואין קנין לנכרי טבל המעורב בחולין אין לו תקנה להפריש עליו מעשר מד"א וכיון דאין לו תקנה בזה לאו דבר שיש לו מתירין הוא דטעמא דטבל לא בטל משום דבר דיש לו מתירין להפריש ממקום אחר דהא ליתא ואע"ג דאפשר להפריש עליו מיניה ובי' כיון דיש לו פסידא ע"י זה לאו דבר שיש לו מתירין הוא כמ"ש לעיל בשם ר"ת והשתא א"נ דהא דטבל לא בטל לר"י ולריש לקיש (הוא) מטעמא דכהיתרו כך אסורו ולא משום דהוה לי' דבר שיש לו מתירין משום דסבירא לי' אין קנין לנכרי ואין לו מתירין ע"י תקנה זו שיפריש משל נכרי עליו דהוה לי' מן החיוב על הפטור וכן בשאר טבל דדבריהם נמי אין לו תקנה להפריש ממנו על טבל זה המעורב בחולין משום דכל הני דמי לחיוב נגדו וכן דעת התוס' מאי איכא להפריש מן הדמאי של שוק עליו דהא לא מסתבר לומר דס"ל לר' יוחנן ור"ל כהאי לישנא דאין רוב עם הארץ מעשרין דהא הלכה רווחת בכולי' גמרא דרוב ע"ה מעשרין הן ובוודאי ר"י ור"ל לא פליגי עלה מ"מ כיון דהאי טעמא דכהיתרו כך איסורו לא שייך בטבול למעשרות אלא בטבול לתרומה בלבד דהותרו בחטה אחת וכיון דבטבול לתרומה מיירי אי אפשר לתרום עליו משל דמאי דעם הארץ דאין צריך להפריש תרומה מן הדמאי דלא נחשדו ע"ה עליו כדאמרינן בפ"ק דיומא (ובכמה מקומות) נמצא טבל של תרומה המעורב ברוב חולין אין לו מתירין כיון דאי אפשר להפריש עליו ממקום אחר בטל לו תקנה הלכך אי לאו משום כהיתרו כך איסורו היו בטל ברוב ולא דמו לטבול למעשרות דיש לו מתירין אע"ג דאין קנין לנכרי אפילו הכי יכול להפריש עליו ממקום אחר מה שא"כ בתרומה וכדאמרינן והשתא ר' יוחנן ור"ל דיהבו טעמא כהיתירו כך איסורו לא פליגי אדר"ש דאמר טבל לא בטל משום דהוה לי' דבר שיש לו מתירין היינו בטבל למעשרות אבל בטבול לתרומה לא ואי לאו משום כהיתירו כך איסורו הי' בטל כיון דאין לו מתירין וכדאמרן: