שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן יב, קטע 2

ונראה לי דוודאי אפילו למ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה רבותא גדולה קמ"ל דמפריש תרומת חמץ אינה קדושה והא דמוקי לה רב נחמן אליבא דמ"ד מותר בהנאה משום דקשיא לי' מאי ד"ה אינה קדושה דתניא האי דברי הכל אהייא קאי אי אפלוגתא דר' יוחנן בן נורי ור"ע קאי הא לא הוי מעין פלוגתייהו דאינהו לא מיירי מקדושה או לאו קדושה כלל דהא מיירי מתרומה שחלה עלי' קדושה אלא דפליגי אם חייב עליו חומש או לא לפיכך מפרש בהאי דברי הכל דתני היינו אפילו למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה דלדידי' ליכא לפרושי דהאי ד"ה דקאמר היינו אפילו למ"ד חמץ שעבר עליו הפסח מותר דאע"ג דיש היתר לאיסורו (ואפילו הכי) אינה קדושה דהא כיון דלרב נחמן הא דאינה קדושה ע"כ בלא הי' לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר משום דקשה ליה מהא דאין תורמין מן הטמאה על הטהורה וכמו שבאיסור אכילה דנפקא ליה מלו ולא לאורו בהיה לו שעת הכושר לית לן בה ה"ה באיסורי הנאה נמי בהיה לו שעת הכושר לית לן בה וכיון ששעת הכושר שעבר כבר מילתא היא כש"כ בהיתר העתיד לבוא אחר זמן דקדושה וא"כ הא דאינה קדושה אינו אלא למ"ד חמץ שעבר עליו הפסח אסור ולאו דברי הכל היא ולא קאי האי ד"ה כלל אפלוגתא דהני תנאי וכמו שכתבתי לעיל אבל לרב הונא דיליף להא דאינה קדושה מראשית אע"ג דהא דאינו קדושה אינו אלא למ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה דאלו למאן דמתיר שפיר שירי' ניכרין אי משום הנאה של כילוי שאסור בעודו בטבלו ואי משום שלא כדרך אכילתן. ולאחר הפרשה שרי בשלא דרך אכילתן ובהנאה של כילוי אפילו הכי אתי שפיר האי דברי הכל אינו קדושה דקאמר דהאי ד"ה קאי אפלוגתא דר' יהודא ור' שמעון והכי קאמר רב הונא אפילו לר"ש דקאמר חמץ שעבר עליו הפסח מותר אע"ג דיש היתר לאיסורו לאחר פסח אפילו הכי אינה קדושה בפסח משום שאין שירי' ניכרין בשעת הפרשה דלדידי' לא קשיא מהא דתורם מן הטמאה ואפילו בהי' לו שעת הכושר אינה קדושה וה"ה ביש לו היתר לאחר זמן נמי אינה קדושה ואתי שפיר האי דברי הכל אפילו לר' שמעון וכדאמרן ועוד יש לומר דמהאי טעמא לא מפרש רב נחמן האי דאינה קדושה אליבא דהני תנאי דהאי ברייתא דסבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה כיון דלדידי' בהי' לו שעת הכושר אי נמי ביש היתר לאיסורו קדושה והא דאינה קדושה היינו דווקא בלא הי' לו שעת הכושר וכמ"ד חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה (ואין היתר) לאיסורו לעולם ואי חמץ מאסורי הנאה הוא א"כ תקשה מאי אינה קדושה דתנא תנא דמשמע קדושה הוא דלא חל עליו אבל שם טבל עליו' דאי לא טביל פשיטא דאינה קדושה דהא הוי ליה פטור גמור והא באיסורי הנאה לא חל עליהם שם טבל כלל כדאמר רב חסדא בס"פ חלק (סנהדרין דף קי"ב) עיסה של מעשר שני בגבולין פטור מן החלה לכ"ע אפילו למ"ד מעשר שני ממון הדיוט הוא כדפירש רש"י התם דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול העסה לא קרינן ביה ראשית עריסותיכם ואפילו פדאה לאחר מכאן פטורה מן החלה ואע"פ שפירש רש"י בלשון אחר פירוש דהעיקר כמו שהוכיחו התוספות בפ"ב דקדושין (דף נ"ג) וכמו שכתבתי בספרי שאגת אריה (סימן ז') והכא נמי אם בשעת מירוח הקובע לתרומה ומעשרות הי' אסור בהנאה לא קרינן ביה דגנך שלך ובנתמרח קודם הפסח דחל עליו חיוב תרומה קודם איסור חמץ ליכא לאוקמי דאם כן הוי ליה שעת הכושר וקדשה בתרומה ובמפריש תרומה קודם מירוח דאכתי לא הוקבע לטבל דאי הכי אחר מירוח חל עליו שם תרומות ומעשרות כדאמרינן בהרבה מקומות מידי דהוי שהקדימה בשבלים כו' ומשום דגנך שלך ולא של איסור הנאה אין לפוטרו דהיינו דווקא אם אינו שלו בשעת מירוח שחל עליו איסור טבל דדגנך היינו מירוח הקובע לתרומות ומעשרות וכיון דאפשר לבא לידי חיוב טבל בממרח לאחר הפסח דהוי ליה דגנך שלך היכא שמפריש בתוך הפסח שם חיוב עליו וקא משמע לן דאפילו הכי אינו קדושה בתוך הפסח הא כיון דלרב נחמן הא דאינו קדושה היינו דווקא למאן דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור אם כן למאן דאמר חמץ אסור בהנאה הא אין לחלק בין (בתוך) הפסח לאחר הפסח לר' יהודא לענין איסור הנאה וכיון דאסור בהנאה לעולם ואי אפשר לבוא לידי דגנך שלך על ידי מירוח בשום ענין הוי ליה פטור גמור ואין עליו שם טבל כלל ומאי איריא דתני אינו קדושה הא אפילו שם טבל לא חל עליו לגמרי לפיכך מפרש רב נחמן להא דאינו קדושה אליבא דמאן דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה דהשתא אתי שפיר דאינו קדושה אבל שם טבל חל עליו דדבר שמותר בהנאה אע"פ שאסור באכילה שפיר איקרי דגנך שלך כמו שהוכחתי שם בספרי אבל לרב הונא דטעמא דאינה קדושה משום שירי' ניכרים אפילו בהי' לו שעת הכושר אי נמי יש לה היתר לאחר זמן אינו קדושה אם כן אפילו למאן דאמר חמץ בפסח אסור בהנאה אתי שפיר הא דאינו קדושה אבל שם טבל חל עליו אי במפריש קודם מירוח דמשום איסור הנאה בלא טעמא דשירי' ניכרים אי נמי בנתמרח קודם הפסח ואפשר אפילו בנתמרח בתוך הפסח לאחר שהחמיץ נמי שרי כיון דיש לו היתר לאחר הפסח לר' שמעון ולא דמי למעשר שני בגבולין דלא קרינן ביה עריסותיכם שלכם אע"ג דיש היתר לאיסורו דשאני התם דאין היתרו בא מאליו אלא בהתיר של פדי' או לעלות לירושלים אי נמי על ידי שאלה ומי יימר דעבידי דאתו משא"כ חמץ בפסח ההיתר עבידי דאתו בהערב שמש של שביעי של פסח ושמשא ממילא ערבא אבל עדיין קשה לי דאי אפשר לומר כן דע"כ לרב נחמן באיסורי הנאה אפילו היה לו שעת הכושר נמי אינו קדושה ולא מתרץ לה בהחמיץ במחובר אלא למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה דאי לא תימא הכי אלא באיסורי הנאה נמי שעת הכושר מילתא היא תקשה לך מאי קאמר אבל מפריש תרומות חמץ אינו קדושה מאי פסקא הא במפריש תרומות חמץ נמי זימנין דקדוש בהיתה לה שעת הכושר והיכי דמי בהחמיצה בתלוש ועוד אימא רישא במה דברים אמורים כלומר דמשכחת לה לתרומת חמץ בפסח דקדשה במפריש תרומה והחמיצה והרי היתה לו שעת הכושר וא"כ מאי אמר מפריש תרומה והחמיצה הא בכהאי גוונא דהיתה לה שעת הכושר אפילו בהחמיצה ואח"כ הפרישה נמי קדשה אלא וודאי לרב נחמן באיסור הנאה לא מהני שעת הכושר והשתא אתי שפיר דהרי האי בד"א במפריש כו' אהני תנאי דהאי ברייתא קאי דס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה והכי קאמר בד"א דמשכחת לה לתרומת חמץ בפסח במפריש תרומה ואח"כ החמיצה אבל במפריש תרומת חמץ שהחמיצה קודם הפרשה אפילו החמיצה בתלוש אפילו הכי אינו קדושה דכיון דחמץ בפסח אסור בהנאה להני תנאי לא מהני שעת הכושר ומכל מקום דברי הכל אינו קדושה משמע ליה לרב נחמן דהאי דברי הכל קאי נמי אפילו למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה והאי וודאי אליבא דידי' תרומת חמץ דאינו קדושה אינו אלא בלא היתה לו שעת הכושר כדמוכח מהא דאין תורמין מן הטמאה ולצדדין קאמר הך סיפא למר בלא היתה לו שעת הכושר ולמר אפילו בהיתה לו אינו קדושה וא"כ הדרא קושין לדוכתא מאי דוחקא לרב נחמן לאוקמי אליבא דמאן דאמר מותר בהנאה כיון דהני תנאי סבירא להו דאסור בהנאה ואפילו הכי אתי שפיר הא דאינו קדושה אבל מטביל טבול בהיתה לו שעת הכושר דטבול ואפילו הכי אינו קדושה הואיל ואסור בהנאה לא מהני שעת הכושר והאי ד"ה נמי אתי שפיר דקאי אפילו למ"ד חמץ שעבר עליו הפסח מותר בהנאה אפילו הכי אינו קדושה דאע"ג דעתיד לבוא לידי היתר לא מהני כיון דאסור בהנאה כמו דלא מהני שעת הכושר דשלעבר. עוד נראה לי אפילו לפרש"י ותוספות אע"ג דחמץ בפסח אין שירי' ניכרין (דחמץ אסור בהנאה) אפילו הכי חדש שפיר (נקרא) שירי' ניכרין (משום) דעל (חדש) אינו חייבין עלי' מיתה אלא מלקות ועל טבל חייבין עליו מיתה החמור ממלקות הרי (דקודם הפרשה) היה במיתה החמורה משום טבל ולאחר הפרשה אינו אלא במלקות גרידא משום לאו דחדש ושפיר (נקרא) שירי' ניכרין ע"י הפרשה אבל חמץ בפסח בכרת הוא דחמור ממיתה בידי שמים כדאמרינן בפ' כל שעה לא נקרא שירי' ניכרין דהא לאחר הפרשה היא חייב כרת על השיריים אע"ג (דעל ידי) הפרשה פקע איסור טבל דבמיתה קלה בחמורה מישך שייכא. הרי נתברר לנו היטב דאפילו לרב הונא חלה של חדש קדושה דהוה ליה שירי' ניכרין וכש"כ דקדושה לרב נחמן דהא לו דממעט ולא לאורו גבי חלה לא כתיב: