שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן יב

סימן יב

שאלה מי שאפה מצות מתבואה של חדש קודם יום הנף שעדיין לא הותר חדש אי שרי להפריש מינה חלה מיד או צריך להמתין עד אחר התרת חדש ואז יפריש חלה:

תשובה לכאורה הא מילתא תליא בפלוגתא דאמוראי בפסחים פרק כל שעה (דף ל"ב) דתניא התם האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג פטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי ר' עקיבא ר' יוחנן בן נורי מחייב. במה דברים אמורים במפריש תרומה והחמיצה אבל במפריש תרומת חמץ ד"ה אינה קדושה ובגמרא מנא הני מילי אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא תתן לו ולא לאורו כי אתא רב הונא ברי' דרב יהושע אמר אמר קרא ראשית שיהיה שירי' ניכרין לישראל יצאת זו שאין שירי' ניכרין ופרש"י ראשית דמשמע שתהא היא ראשית ואלו שיריים ניכרין שתהא היא מתירתן לישראל ואי במפריש תרומת חמץ מה היתר יש בשירי' שתהא ראשיתן עושה שיריים כי הוה מעיקרא טבל הוו שרי בהנאה ואסורין באכילה השתא נמי שרו בהנאה ואסורין באכילה משום חמץ ולענין מאי הוו שיריים ע"כ וא"כ במפריש חלת חדש לרב נחמן קדושה דהא גבי חלה לא כתיב לו (אלא תתנו לחוד כתיב בה דכתיב מראשית עריסותכם תתנו תרומה) דנימא לו ולא לאורו ואפילו לאורו שפיר דמי אבל לרב הונא דיליף מראשית שיהי' שירי' ניכרין גבי חלה ראשית עריסותיכם כתיב ובעי נמי שירי' ניכרין וכדתנן האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת וטעמא משום דכתיב בהו ראשית ובעי שירי' ניכרין כדפרישנן בגמ' בפרק ראשית הגז (דף קל"ו) והכא נמי לרב הונא חלה בעי נמי שירי' ניכרין לישראל כמו תרומה ולפי"ז הא דתנן במנחות פרק ר' ישמעאל (דף ס"ו) והשאר כלומר והמותר על עשרון שלצורך העומר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות אי אפשר לעשור אליבא דר' עקיבא בין לרב נחמן בין לרב הונא אלא לאחר הקרבת העומר בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר והכי נמי אי אפשר להפריש חלה ממותר העומר לרב הונא אלא לאחר הקרבת העומר שהותר חדש ולא קודם לכן דאין שירי' ניכרין (והא ליכא למימר לרב נחמן נמי אע"ג דלא כתיב לו גבי חלה מ"מ כל היכא דלא (חזי') לדידי' אע"ג דחזי' לאורו אינה קדושה משום דחלה דין תרומה עליו וכדתנן ס"פ ראשון דחלה החלה והתרומה חייבין עלי' מיתה וחומש ואסורין לזרים והם נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש ואין נטלין מהטהור על הטמא אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור אלמא כל דין תרומה עליו ומהאי טעמא טבלא נמי וחייבין עלי' מיתה וכדתנן חלה רפ"ג אוכלין ארעי מן העסה עד שתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורין גלגלה בחטים וטמטמה בשעורין האוכל ממנה חייב מיתה וטעמא משום דתרומה קרי' רחמנא שנאמר חלה תרימו תרומה דהא ע"כ לענין לו ולא לאורו אין דין תרומה עליו דא"כ כמו דטמאה שלא היתה לה שעת הכושר אין שם תרומה חל עלי' לרב נחמן משום לו ולא לאורו כדמוכח להדיא מהא דשני רב נחמן התם היתה לו שעת הכושר הכי נמי היכא דלא היתה לה שעת הכושר לא יהא שם חלה עליו והרי שעת הכושר של חלה הוא גלגול העסה דהמפריש קמח חלה אינו חלה וגזל ביד כהן והעסה עצמה חייבת בחלה כדתנן התם בפרק ג' וא"כ אם נטמא העסה קודם גלגול לא תהי' החלה קדושה משום דאינו ראוי אלא לאורו אלמא תנן התם בפרק ב' מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. ר' עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין שכשם שקורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם אבל קביים אין להם חלק בשם הרי אע"פ שהעיסה מקבלת טומאה קודם גלגול ולא היתה לה שעת הכושר אפילו הכי שם חלה חל עליו והכי נמי משמע מהא דתנן התם נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה ומשגלגלה תעשה בטהרה. והכי נמי משמע בכמה מקומות שאפילו נטמאה קודם גלגול מפרישין ממנה חלה בטומאה ע"כ):

ועוד בלאו הכי כדקא דייקת שפיר אי אפשר לומר דלרב נחמן יפריש תרומה או חלת חדש שאינה קדושה משום דפ"ב דשבת (דף כ"ה) אמרינן אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאה ואמרה תורה בשעת ביעורה תהנה ממנה ושקלינן וטרינן היכא אמרה תורה הכי ואמר רב נחמן אמר קרא תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו הוא כלומר מדאצטריך קרא למכתב לו למעוטי לאורו וע"כ ליכא מידי דאינו ראוי לו וראוי לאורו אלא תרומה טמאה לבד דשרי בהנאה ובת אורו ואי סלקא דעתך דתרומת חדש נמי אינה קדושה מהאי טעמ' גופי' דלו ולא לאורו א"כ מנלן דתרומה טמאה שרי' בהנאה דילמא אסורה בהנאה ואפילו הכי איצטרך קרא לו למעוטי לאורו לתרומת חדש קודם לעומר דאינו קדושה דהא תרומה טמאה לא כתיבי בהאי קרא דתתן לו אלא משום דקאתי לו למעוטי לאורו והואיל וליכא מידי דראוי לאורו ואין ראוי לו אלא תרומה טמאה ע"כ לדידה קא ממעט קרא אלא ש"מ דבת אורו היא ושריא בהנאה אבל אי אמרת דאיכא מידי אחרינא דראוי לאורו ואין ראוי לו כגון חדש אכתי איכא למימר דתרומה טמאה אסורה בהנאה וקרא דלו ולא לאורו למעוטי חדש הוא דקאתי דבשלמא בתרומת חמץ ליכא לאוקמי להאי מעוטא דלו ולא לאורו אף על גב דרב נחמן בר' יצחק גופי' דריש לי' הכי בפ' כל שעה וא"כ מנ"ל דתרומה טמאה בת אורו היא דהא לא קשי' מידי דבפ' כל שעה דריש לה למעוטא תרומת חמץ אליבא למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה אבל למאי דקיימא לן חמץ בפסח דאסור בהנאה אין צריך לו למעוטא חמץ בפסח דכיון דאסור בהנאה מתתן לחוד ממעט איסור הנאה בלא לו שאין ליתן אלא מידי דשרי בהנאה לכל הפחות דשייכא בי' נתינה כמו שכ' התוס' שם בשם ר"י ומזה נראה לי ראי' ברורה לדברי התוספת דלא צריך קרא לרב נחמן למעוטי תרומת חמץ אלא למאן דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה דאילו למאן דאסר מתתן לחוד בלא לו נ"ל דאינו קדושה דאם לא כן היכא יליף רב נחמן מהא דתרומה טמאה שריא בהנאה אלא וודאי כדאמרן ולהאי תנא דפרק כל שעה נ"ל דתרומה טמאה שריא בהנאה מאת משמרת תרומתי אי נמי מלא בערתי ממנו בטמא כדאמרינן בפ"ב דשבת וכיון דקיימא לן חמץ בפסח אסור בהנאה ע"כ לו ולא לאורו לתרומה טמאה אתיא ושמע מינה דבת אורו הוא ודייק לה מינה רב נחמן שפיר דתרומה טמאה שרי' בהנאה. אבל אי אמרת דחדש קודם היתרו נמי אין שם תרומה חל עליו אכתי תימה מנ"ל לרב נחמן דהאי לו ולא לאורו למעוטי טבל טמא אתיא ולמידק מני' מכלל דבת אורו הוא וש"מ דתרומה טמאה שרי בהנאה דילמא הוא למעוטא תרומת חדש הוא דאתי דאינו ראוי אלא לאורו דאמר קרא אלא על כרחך תרומת חדש לרב נחמן לא נתמעט מלו ולא לאורו דכיון דחדש יש התיר לאיסורו לאחר יום הנף תתן לו קרינן בי' שהרי ראוי לו לגופו לאחר זמן היתרו ואם תאמר ואם כן אמאי ממעט רב נחמן לתרומת חמץ דאמר קרא לו ולא לאורו הא חמץ לאחר הפסח שרי' בהנאה ואמאי לא קרינן בי' לו משום היתרו דלאחר זמן שריא לכהן גופא כדאמרינן גבי תרומת חדש לרב נחמן גופי' וכדפירשתי וי"ל דהא דממעט תרומת חמץ מלו ולא לאורו היינו אליבא דר"י דסבירא לי' חמץ לאחר זמן הפסח אסור מן התורה בפ' כל שעה (דף כ"ח) ויליף לה התם מקרא ואם כן לעולם לא קרינן תתן לו אלא לאורו לחוד כיון דאין היתר לאיסורו והא דתניא אבל מפריש תרומת חמץ דברי הכל אינו קדושה אע"ג דלר' שמעון דקים לן כוותי' חמץ לאחר הפסח שריא לגמרי מן התורה כדאמרינן שם ואליבא דידי' חמץ בפסח דמו לחדש דפקע איסורו מיני' לאחר זמן האי דברי הכל דקאמר אפלוגתא דהני תנאי ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי דהאי ברייתא קאי ואליבא דר"י קאמר לה ולא מיירי בפלוגתא דר' יהודא ור' שמעון ומ"מ אף על פי שהוכחתי דאליבא דרב נחמן בר' יצחק משום התירא דלאחר זמן תתן לו קרינן בי' ומהאי טעמא מפריש תרומת חדש קדושה אין לומר מדרב נחמן נשמע לדרב הונא ברי' יהושע לאו אמר רב נחמן תרומה דאיסורה אינו קדושה משום שלא לאורו אפי' הכי כל היכא דפקע איסורה לאחר זמן אפי' בשעת איסורו תתן לו קרינן בי' הואיל וחזי' לי' לבתר שעתי' ה"נ לרב הונא דאמר דתרומה דאיסורא משום ראשית דבעינן שירי' ניכרין וה"ה לחלה כל היכא דפקע איסורו לאחר זמן אפילו בשעת איסורו שירי' ניכרין קרינן בי' וחדש בשעת איסור קדוש בחלה ובתרומה והא דתרומת חמץ אינה קדושה ר' יהודא היא דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור ולא פקע איסורו מיני' לעולם וכדפרישית דיש לומר דבשלמא לרב נחמן דס"ל התם דהא דתרומת חמץ אינה קדושה דווקא בדלא היתה לה שעת הכושר כגון שהחמיץ במחובר אבל החמיץ בתלוש קדשה ורב נחמן הוכרח לחלק בהכי משום דאקשי' לי' רב הונא ברי' דרב יהושע מהא דתנן אין תורמין מן הטמאה על טהורה ואם תרם תרומתו תרומה ואמאי נימא לו ולא לאורו וכיון דבהיתה לו שעת הכושר (אע"ג דכבר עבר ומאי דהוה הוה) אפילו הכי לא קפדינן מעתה על לו ולא לאורו כש"כ היכא שההיתר עתיד לבוא בוודאי ויהי' ראוי לו דאפי' בשעת אסורו לא קפדינן על לו ולא לאורו אבל לרב הונא ברי' דרב יהושע דתליא טעמא משום ראשית שיהיו שירי' ניכרין לישראל ולדידי' כיון דלאו קשיא לי' מהא דאין תורמין מן הטמאה ולדידי') לא צריך לחלק בין היתה לו שעת הכושר ולא היתה לו שעת הכושר ואפילו היתה לו שעת הכושר בתר השתא אזלינן דמנא לן לחלק בהא ועוד כי שני' לי' רב נחמן התם דהיתה לו שעת הכושר כו' תמה עליו אבל החמיץ בתלוש הכי נמי דקדשה אמר לי' אין ש"מ דלדידי' אפילו החמיץ בתלוש לא קדשה אע"ג דהיתה לה שעת הכושר משום ראשית שיהי' שירי' ניכרין לישראל וא"כ יש לומר כמו ששעת הכושר דלעבר לאו מילתא היא הכי נמי היכא שההיתר עתיד לבוא לאחר זמן כמו חדש אפילו הכי כשעת איסורו אין לנו דתקדש הואיל ובשעת הפרשה אין שירי' ניכרין לישראל והכי מסתברא יותר דלפי זה הא דתניא המפריש תרומת חמץ אינה קדושה אתי' אפילו כר"ש דקיי"ל כוותי דס"ל חמץ שעבר עליו הפסח מותר ומעתה אינו צריך לדחוק ולאוקמי ברייתא כר' יהודא דווקא דלא כהלכתא והא נמי לא קשה דלרב הונא ע"כ לא קפיד קרא על שירי' ומכאן כל היכא שיש לו היתר לאחר זמן שהרי כל מצות הפרשת תרומות הכי הוא כשמפריש תרומה ועדיין לא הפריש מעשר מן הכרי עדיין אין שירי' דהא אכתי חייב עליו משום טבל עד שיוציא ממנו כל המעשר ואפ"ה תרומתו תרומה ש"מ הואיל ואיסור טבל יש היתר לאסורו אין מעכב על התרומה מלקרוא ראשית ששירי' ניכרין וה"ה לאיסור חדש אין מעכב על התרומה מלקרוא ראשית ששיריה ניכרין הואיל ויש לו היתר לאחר זמן דהא וודאי לאו מילתא היא דשאני הא דמפריש תרומה קודם למעשרות דמצותה בכך ואי אפשר בענין אחר ומראשית גופי' קא אתא וכדתנן בפ' ג' דתרומות יוקדם תרומה לראשון מפני שקרוי ראשית וכהאי גוונא אשכחן גבי שחוטי חוץ למ"ד שחיטה שאינו ראוי' לא שמה שחיטה דלגבי שחוטי חוץ נמי לאו שמה שחיטה אע"ג דכל שחיטת חוץ שחיטה שאינה ראויה הוא מ"מ אי הוי שחיטה שאינה ראויה מצד אחר פטור והכא נמי דכוותי' ועוד בלאו הכי לא דמי' שיריים שאין ניכרים מחמת איסור חדש לאינם ניכרין מחמת איסור טבל אע"פ ששניהם יש להם היתר לאחר מכאן דאסור טבל בידו להביאו ליד היתר ע"י הפרשת מעשרות משא"כ חדש דאין בידו להביאו לידי היתר עכשיו מיד עד שיבוא יום הנף הלכך אין ללמוד אסור חדש מאסור טבל לענין שירים שאין נכרים דהא לא דמי לפיכך לפי שיטה זו אין לנו שיהיה מותר הפרשת חלה מן החדש קודם יום הנף לרב הונא ברי' דרב יהושע:

מ"מ לענין הלכה נראה לי (דאין) הלכה כרב הונא אלא כרב נחמן בר' יצחק דהכי מסיק רב נחמן התם לבתר דמחלק בין היתה לו שעת הכושר ללא היתה דקאמר אבל החמיץ בתלוש הכי נמי דקדשה אמר ליה אין בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא וכן מורין בבי מדרשא כוותי' וכיון דכל בני מדרשא ס"ל דאחמוץ בתלוש קדשה אלמא שהיתה שעת הכושר מילתא הוא כש"כ היכא שההיתר עתיד לבוא לאחר זמן דמילתא הוא וקדשה ואפילו אם תאמר דלרב, הונא אפילו היכא דהיתר עתיד לבוא לאחר זמן נמי אינה קדושה (הלכה) יחידאי [הוא] ולית הלכתא כוותי' הלכך שפיר דמי להפריש חלה מן החדש קודם יום הנף דקדשה עוד אומר אני אע"ג דלרב נחמן הדבר מוכרח דאין צריך קרא תתן לו ולא לאורו אלא אליבא דמאן דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה דאלו למ"ד אסור בהנאה מתתן לחוד נפקא לי' וכמש"כ התוספות חדא דהכי משמע מהא דפרק ב' דשבת וכמש"כ לעיל ועוד על דרך שכתבו התוספות שם בפרק ב' דשבת וא"ת מידי ולא לאורו כתיב ואימא תתן לו ולא דבר שאין ראוי לו כלל ויש לומר דא"כ לא לכתוב אלא תתן דאין נתינה פחות משוה פרוטה מדכתיב לו משמע לו ולא לאורו ע"כ מ"מ הא דרב הונא דיליף לה מראשית ומשום שאין שיריה ניכרין לא אתי אלא דווקא למ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה ולדידי' תתן לא משמע ליה שיהיה שוה פרוטה אלא האי תתן משמע ליה כמו נתינה דגבי גט דקי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דכתיב ונתן בידה כמש"כ התוספות בפרק כל שעה (דף ל"ב) גבי הא דקאמר שם ואין נתינה פחות משוה פרוטה והא דמייתי התוספות עוד שם בפרק כל שעה למעוטי איסורי הנאה אליבי' דרב נחמן מונתן לכהן את הקודש הא נמי לר' הונא לא משמע ליה שהרי הקשו התם התוספות אהא דרב הונא דאמר יצא זה שאין שיריה נכרין הא שירי' נכרין דמעיקרא הוי אסור בהנאה של כילוי כגון הדלקה וכיוצא בו מידי דהוי אטבל טמא דאין מדליקין בו ומשעת הרמה ואילך מדליקין בו וי"ל דדווקא בטבל טמא אין מדליקין כדדרשינן את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה כו' והא וודאי קושיא היא לפי שיטת רש"י ולמאי שהבינו התוספות דהא דרב הונא אתיא אליבי' דמ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה ומה שתירץ התוספות התם דווקא בטבל טמא אמרינן אבל באינו טמא מדליקין דלא איירי אלא בשתי תרומות תרי תיוהא קא חזינא הכא חדא דאפילו תימא דלא מיירי אלא בשתי תרומות מ"מ בטבל טמא אין מדליקין א"כ אי מפריש תרומת חמץ בפסח מטבל טמא תהיה קדושה לרב הונא דיליף לה מראשית דהא שירי' נכרין דבעודו טבל אסור בהנאה של כלוי דהא טמא הוא ולאחר הפרשה שרי א"כ איך תניא במה דברים אמורים דמפריש לתרומת חמץ בפסח דקדשי במפריש תרומה והחמיצה אבל במפריש תרומת חמץ דברי הכל אינה קדושה הא במפריש תרומת חמץ נמי משכחת לה דקדשה וחייבין עלי' חומש במפריש מטבל טמא דשירי' ניכרין דהא על תרומה טמאה חייבין נמי חומש כדתנן ריש פרק קמא דתרומות ובהאי ברייתא גופא תניא אמר ליה ר' יוחנן בן נורי לר' עקיבא ומה הנאה יש לאוכל תרומה טמאה כו' ועוד אני תמה דהא וודאי אפילו טבל טהור אין מדליקין בו ואסור בהנאה של כילוי וכמש"כ התוספות עצמם, בפרק ב' דשבת (דף כ"ו) דתניא אין מדליקין בטבל טמא בחול ואין צריך לומר בשבת ומפרש בגמרא טעמא מאת משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה וכתב התוספות פירש הקונטרס וכש"כ בטבל טהור ואין נראה דלא הוי כש"כ דמהיכא תיתי אלא הוא הדין טבל טהור דילפינן טבל טהור מטבל טמא מה טבל טמא אין לך בו הנאה של כילוי אלא מהרמה ואילך אף טבל טהור וכו' אבל הנאה שאינה של כילוי שרי כו' ומהכא נמי ילפינן כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומה דהנאה של כילוי אסורה לזרים כו' ואפילו למה שכתב הר"ש בשילהי מסכת תרומות עלה דהא מתני' דבתרומה הנאה של כילוי מותר לזרים מן התורה מ"מ בטבל טהור וודאי אסור מן התורה דהא וודאי אין טעם לחלק בין טהור לטמא והיינו טעמא דאמרינן בכל מקום אמר ר' אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר אבל טבל גמור אפילו בהמה לא אכלה ש"מ דאפילו טבל טהור אסור בהנאה של כילוי וכמש"כ התוספות פרק קמא דפסחים (דף ט') בשם ר"י ואע"פ דמסיימי שם ורש"י לא פירש כן בשבת תמי' לי הא רש"י נמי ס"ל וכמש"כ התוס' עצמם בפרק ב' דשבת משמו וזה מרגלא בפומי' דרבותינו בעלי התוספות ז"ל בהרבה מקומות דטבל טהור אסור בהנאה של כילוי מן התורה מהאי היקישא דמשמרת תרומותי וזה פליאה בעיני איך נעלם מהם ז"ל זאת וא"כ למ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה הוי לי שירי' נכרין דבעודו טבל אפילו הוא טהור אסור בהנאה של כילוי ולאחר הפרשה שרי וע"כ רב הונא דאמר תרומת חמץ אינה קדושה משום שאין שירי' נכרין היינו למאי דקי"ל חמץ בפסח אסור בהנאה הלכך אין שירי' נכרין וודאי ואע"פ שרש"י נמי פירש בדרב הונא דחמץ בפסח מותר בהנאה וכמו שכתבתי לעיל בשמו גם עליו ז"ל תמי' לי כיון דס"ל דאין מדליקין בטבל אפילו טהור ע"כ הא דרב הונא לא אתי' אלא למ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה וכמו שכתבתי והשתא דאתית להכי א"כ חלה של חדש קדושות שפיר אפילו לרב הונא כיון דחדש מותר בהנאה כדתנן בפרק ר' ישמעאל קוצר לשחת ומאכיל לבהמה ומהכא מייתי לה הש"ס בריש פרק ב' דפסחים דחדש מותר בהנאה הוי ליה שירי' נכרין דבעודו טבול לחלה אסור בהנאה של כילוי דהא טבול לחלה כל דין טבל של תרומה עליו וחייבין עליו מיתה מהאי טעמא כדאמרינן בהרבה מקומות ולאחר הפרשה שרי ועוד אני אומר דבלאו הכי נמי אי אפשר לומר הא דרב הונא דאמר הא דאפריש תרומת חמץ אינה קדושה משום דאין שירי' נכרין דאתי' אליבי' דמ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה משום דקשי' לי הא שירי' נכרין דהא כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך אכילתן כדאמרינן בפרק כל שעה (דף כ"ד) ואפילו איסורה נמי ליכא מן התורה וטעמא דאכילה כתיב בהו ואלו טבל הדבר ברור שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתן דהא לא כתיב ביה אכילה דאיסור טבל נפקא ליה מולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לד' בעתידין לתרום הכתוב מדבר כדאמרינן בפרק הנשרפין (דף פ') ומה"ט אמר אביי התם דלוקין על כלאי הכרם אפילו שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב ביה אכילה ואע"ג דיליף התם חילול חילול מתרומה דטבל במיתה והרי גבי תרומה אכילה כתיב ביה ואפילו הכי כיון דלא כתיב אכילה בגופי' היו דטבל לוקין עליהם אפילו בשלא כדרך הנאתן כדאמרינן התם לענין בשר בחלב שהיו לוקין עליו אף שלא כדרך הנאתן אע"ג דיליף לאיסור בשר בחלב מטריפה דכתיבי ביה אכילה דלהכי לא כתיבי אכילה בגופי' לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתן וכיון דלוקין על טבל אפילו שלא כדרך הנאתן הוי ליה שירי' נכרין דקודם הפרשה אסור בשלא כדרך הנאתן ולאחר הפרשה שרי דהא גבי חמץ אכילה כתיב אבל אי היא דרב הונא אתיא כמ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה אתי שפיר דאיכא למימר דרב הונא סבירא ליה כלישנא קמא דר' יוחנן דאמר התם דגבי איסורי אכילה אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן אבל באיסורי הנאה אפילו שלא כדרך הנאתן נמי היו לוקין כדמוכח התם בלישנא בתרא דקאמר כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן למעוטי היכא שהניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו דפטור וכש"כ אוכל חלב חי שפטור כלומר חלב חי הוי שלא כדרך אכילתן משמע ללישנא קמא באיסור אכילה הוא דבעי דרך אכילתן אבל באיסור הנאה אפילו שלא כדרך הנאתן נמי חייב ופירש זה מוכרח התם בהאי סוגיא כמש"כ במקום אחר אבל מ"מ אכתי קשה כיון דאפשר לאוקמי' הא דתניא אבל במפריש תרומת חמץ דאינה קדושה אליבא דמ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה שהרי לפי שיטה זו רב הונא הכי מוקי לה מאי דוחקי' דרב נחמן לפרש טעמא משום תתן לו ולא לאורו דאתי' כמ"ד חמץ בפסח מותר בהנאה כיון דהני תנאי דהאי ברייתא ס"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה כדאמרינן (התם) והרי איסורי הנאה לר' נחמן ע"כ מקרא אחרינא אתיא דאינה קדושה בתרומה דאם לא כן מידי ולא לאורו כתיב (כמש"כ לעיל) הוה ליה לפרש דהיינו טעמא דאינה קדושה להני תנאי משום תתן לחוד או משום ונתן לכהן את הקודש דמיניה נתמעטו איסורי הנאה אלא דקשיא ליה) אליבא דמ"ד אסור בהנאה מילתא דפשיטא היא ומאי קמ"ל ועל דרך שפירשו התוס' התם. וא"כ גם לרב הונא אי אפשר לאוקמי אליבא דמ"ד חמץ בפסח אסור בהנאה דאם כן מאי קא משמע לן: