שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן ה, קטע 3

ולפי זה איכא לספוקי לר' יוחנן ולריש לקיש דאמרי אפילו בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ועד יום הביאכם למצוה ופירושו דהאיר המזרח מקליש קליש לאיסורו והקרבת העומר גומר היתירא לגמרי אם לא נתקרב העומר כל יום הנף אם הותר למפרע כל האסור מהאיר המזרח והוא גומר להתירא לגמרי הואיל דכבר התירו במקצת דמקליש קליש משא"כ לרב ושמואל אין שום כחא דהתירא כלל להאיר המזרח בזמן העומר ועוד יש לומר דלרב ושמואל נמי בזמן העומר אם לא נתקרב העומר כל יום הנף הותר חדש למפרע מהאיר המזרח כיון שיש כח להאיר המזרח להתיר בזמן דליכא עומר אפילו לרב ושמואל. ולא דמי להא דאמרינן דהיכא דאיבני בשיתסר אחר האיר המזרח דהותר בהאיר המזרח ואינו חוזר לאיסורו משום דהתם בשעת האיר המזרח הוי אכתי מחוסר מעשה דבנין בהמ"ק והקרבת העומר משום הכי אמרינן הואיל והותר הותר ואינו חוזר לאסורו ע"י מעשה למפרע כיון דבשעתי' מחוסר מעשה הוי הוא מתיר בשעתי' ואינו חוזר לאסורו למפרע ע"י מעשה משא"כ בזמן שבהמ"ק קיים ולא נתקרב העומר הרי שפיר אמרינן שהותר למפרע מאליו שלא ע"י מעשה ואדרבה שהרי האסור מהאיר המזרח ביום הנף הוא מחמת מעשה של הקרבת העומר וכיון שלא הוקרב העומר כל יום הנף ועבר זמן הקרבתו ממילא היתר דהאיר המזרח במקומו עומד ונ"מ בין הני תרתי שינויי אע"ג דלשינויא בתרא נמי אסור לאכול חדש כל היום בזמן העומר עד שקיעת החמה דלמא יקרב העומר עוד מ"מ נפקא מינה לרב ושמואל אם הושרש איזה תבואה אחר האיר המזרח קודם שקיעת החמה דיום הנף בזמן שבהמ"ק קיים ולא נתקרב העומר דלשינוי' קמא שרי ולשינויא בתרא אסור כמו שאכתוב לקמן בס"ד ומשם תבין זאת ואם תאמר א"כ דאפילו בזמן העומר אם לא הוקרב העומר שרי חדש למפרע משעה שהאיר המזרח אם כן הא דתניא בפרק קמא דמנחות (דף ה') כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין תלמוד לומר אלא להוציא את הטריפה ופריך והלא דין הוא מה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה ואם הישבתה כשהוא אומר מן הבקר שאין תלמוד לומר למטה להוציא את הטריפה ופריך מאי אם הישבתה אמר רב משום דאיכא למימר מנחת עומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ופריך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש ומשני בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית כר' עקיבא דאמר ספיחין אסורין בשביעית אמר רב אחא בר אבא לרב אשי לר' עקיבא נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוץ לארץ ואפילו למאן דאמר חדש בחוץ לארץ לאו דאורייתא שכן בא להתיר לאו שבתוכה ומאי קאמר דעומר מתיר לאו שבתוכה כלומר שבתוך מנחת עומר עצמה שבאכילת שירים אינו עובר על לאו דחדש הרי אפילו אם לא נתקרב העומר כלל הותר חדש למפרע מהאיר המזרח אליבא דרב ואינו מועיל עומר כלום להתיר לאו שבתוכה דבלא הקרבתו שריא למפרע משעת האיר המזרח דמתיר אם לא הוקרב העומר וכן נמי מאי מקשה מה למנחת העומר שכן מתיר חדש הלא בלא דידי' נמי שרי חדש מזמן האיר המזרח דמתיר אם לא נתקרב כל יום הנף ויש לומר משום דההיא ברייתא מתנייא בתורת כהנים וקים לן סתם ספרא ר' יהודא ור' יהודא אית לי' במתניתין דמן התורה הוא אסור כל יום הנף דעד ועד בכלל ואם כן שפיר אפשר לומר לדידי' שכן מתרת חדש דבלא עומר כל יום הנף אסור מן התורה ובעל כרחך צריך לומר כן דאליבא דר' יהודא קא אתיא סוגיא זו דאם לא כן מאי קאמר רב משום דאיכא למימר מנחת עומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ואם האיר המזרח מתיר בזמן דליכא עומר אם כן מאי יוכיח הוא מהקרבת העומר למשרי טריפה להקריב דהרי איסור חדש אחר האיר המזרח הקרבת העומר הוא דקא גרים ליה דהא בזמן דליכא עומר האיר המזרח מתיר אם כן לא שייך למפרך מעומר שאסור להדיוט ומותר לגבוה דהרי הא דיקרב העומר ושרי לגבוה הוא דקא גרים לאסור להדיוט דאי לאו עומר שקרב לגבוה כבר הי' שרי להדיוט משעה שהאיר המזרח. מה שאין כן טריפה דלאו הקרבתו הוא דאוסר להדיוט דבלאו הכי אסורא אלא על כרחך אדר' יהודא קיימינן דאית ליה דכל יום הנף אסור חדש מדאורייתא כשאין עומר ועומר שרי ליה מהקרבתו ואילך והשתא שפיר אפשר לומר מנחת העומר יוכיח כן נראה לי פירש דשמעתא זו:

תו אמרינן התם רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן ורבנן דבי' רב אשי הוי אכלו בצפרא דשבסר קסברי חדש בחוץ לארץ דאורייתא. ור' יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר וכי תיקון ליום הנף לספיקא לא תיקון אמר רבינא אמרה לי אם אביך לא הוי אכיל חדש אלא באורתא דשבסר נגהי תמניסר דסבר לה כר' יהודא וחייש לספיקא נמצא בזמן שאין בית המקדש קיים רב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש בחדא שיטתא קיימא דמדאורייתא האיר המזרח מתיר ומתקנות ר' יוחנן בן זכאי כל יום הנף אסור וכתנא קמא דמתניתין ורבנן דבי רב אשי קיימא נמי בהאי שיטתא דמשום הכי הוי אכלי חדש בצפרא דשבסר מיד ולא המתינו עד לאורתא דשבסר. לבד מרבינא משמיה דאבוה כר' יהודא סבירא לי' דבזמן שאין עומר כל יום הנף אסור משום דדריש עד יום הביאכם עד ועד בכלל ומדאורייתא אסור משום הכי לא הוי אכיל אלא באורתא דשיבסר נגהי תמניסר. ומרב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע דהוי אכלי באורתא דשתסר נגהי שבסר ליכא לאוכוחי מידי מאי סבירא להו ביום הנף אי כולו אסור מדאורייתא בזמן דליכא עומר כר' יהודא אי מתקנות ר' יוחנן בן זכאי לא הוי אכלי כל יום הנף עד אורתא ואף על גב דחדש בחוץ לארץ מדרבנן סבירא להו מכל מקום חיישי לתקנות ר' יוחנן בן זכאי ולאסור כל יום הנף בחדש דרבנן משום גזירה דההוא יומא שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ואף על גב דמתמה הגמרא למעלה ואי משום מצוה משום מצוה ליקום וליגזור אלמא אפילו באיסור מצוה דאורייתא כמו שכתבתי למעלה לא גזרינן כל שכן למאי דסבירא להו חדש בחוץ לארץ דרבנן בעלמא אי לאו דיום הנף כולו אסור דאורייתא בחדש דאורייתא בזמן דליכא עומר לא הוי גזרי בחדש דרבנן לאסור כל יום הנף משום גזירה דההוא יומא דאי נמי אי אכלי חדש בחוץ לארץ לא עבד איסורא דאורייתא יש לומר דבשלמא אי אמרת חדש ביום הנף אפילו בארץ ישראל אינו אסור אלא משום מצוה כיון דליכא לאו גמור בשום דוכתא אפילו בזמן דאיכא עומר לא שייך למגזר משום מצוה לחוד אבל כיון דבארץ ישראל אסור מדאורייתא בלאו גמור כל יום הנף בזמן דאיכא עומר אם לא הוקרב העומר ושייך למיגזר בארץ ישראל לאסור בזמן הזה כל יום הנף משום גזירה תו לא פליג רבנן בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ואפילו באיסור חדש דרבנן נמי אסרי כל יום הנף ופסקו הרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים כאבוה דרבינא דאסור לאכול חדש עד אורתא דשבסר נגהי תמניסר ומסתברא לי דאיכא בהא מילתא קולא וחומרא דאי אמרת דבזמן שבית המקדש קיים מדאורייתא אסור כל יום הנף וצריכין אנו לחוש לספיקא דשיתסר לחומרא לאוסרו כל היום איכא נמי קולא דתנן בפרק ר' ישמעאל אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא והדבר ברור דכמו שבזמן שבית המקדש קיים התירו דחדש תליא בהשרשה דקודם עומר שהוא המתיר חדש בזמן הבית הוא הדין בזמן שאין בית המקדש קיים למאן דאמר כל יום הנף אסור מדאורייתא עד שקיעת החמה דשיתסר בדידי' תליא התיר השרשה וכל שהשריש קודם שקיעת החמה דשיתסר שקיעת החמה דשיתסר מתירו ולמאן דאמר האיר המזרח מתיר אי לא השריש קודם האיר המזרח דשתסר אף על פי דהשריש קודם שקיעת החמה אחר שהאיר המזרח אסור לאכלו עד שקיעת החמה בשיתסר דשנה הבאה ואני תמה על הפוסקים מה ראו לפסוק כאבוה דרבינא אי משום דבתרא הוא גם רבנן דבי' רב אשי בתראי נינהו כרבינא ורבים נינהו ועוד דקיימא לן בכל דוכתא דמעשה רב נינהו עבדי עובדא להקל ועובדא דאבוה דרבינא לא מכריעי מידי דכל להחמיר לא אמרינן מעשה רב אלא להקל ואי משום מסקנא דשמעתא הא נמי לא מכריעי מידי דהש"ס סידר עובדא דרבנן דבי' רב אשי אצל רב פפא ורב הונא דקמאי נינהו ולא חיישי לספיקא כוותייהו אלא דרבנן קמאי לספיקא דלילה נמי לא חיישי ורבנן בתראי מחמרי יותר דלספיקא דלילה חיישי ואבוה דרבינא מחמיר יותר וחייש אפילו לספיקא דיממא דשבסר גופי' והש"ס סידר כסדר המחמירין דכל אחד ואחד מחמיר יותר מחבירו הקודם ונראה לי דלא פסקו ז"ל כאבוה דרבינא אלא לחומרא אבל לענין השרשה אם השרישו אחר האיר המזרח וקודם שקיעת החמה דיום הנץ חיישינן לרבנן דבי רב אשי דדלמא האיר המזרח מתיר מדאורייתא ואסור עד שנה הבאה כיון דלא השרישו קודם האיר המזרח דהאידנא אף על גב דהשריש קודם שקיעת החמה לית לן בה דדילמא בהאיר המזרח תליא מילתא ור' יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר וכתנא קמא דמתניתין:

ולענין הלכה אף על גב דקיימא לן דהלכה כר' יוחנן נגד רב ושמואל מכל מקום בהא הלכה כרב ושמואל דאמרו בזמן שבית המקדש קיים עומר לחוד הוא דמתיר ולא האיר המזרח ולא מיבעי' למאי דפירשו התוס' דלר' יוחנן וריש לקיש מהאיר המזרח ועד הקרבת העומר אינו אסור אלא מדרבנן דוודאי לאו הלכה כוותיהו שהרי רב נחמן ורב ששת על כרחך נמי לא סבירא להו בהא כוותייהו והוי לי' רב ושמואל ורב נחמן ורב ששת רבים לגבי ר' יוחנן וריש לקיש וקיימא לן הלכה כרבים שהרי בפרק ג' דעירובין (דף לב) אמרינן אמר רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עשה שליחותו בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקה שליח עושה שליחותו אמר רב ששת מנא אמינא לה דתנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום ואילך והא חדש דאורייתא הוא וקתני הרחוקים מותרים מחצות היום ואילך לאו משום חזקה שליח עושה שליחותו ואי סבירא ליה כר' יוחנן וריש לקיש דאפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מן התורה אינו ראיה מכאן דבשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו הא אין כאן אלא של סופרים ואפילו רב נחמן (מודה) דסמכינן בשל סופרים על חזקה זו וגם אדרב ששת דחי הש"ס ורב נחמן התם כדקתני טעמא לפי שיודעין שאין בית דין מתעצלין ולמה לי' לדחויי מהאי טעמא תיפוק ליה דאפילו גבי שליח נמי הוה אמינא הכי אפילו לרב נחמן דהא של סופרים הוא ועוד אמרינן התם איכא דאמרי אמר רב נחמן מנא אמינא לה דקתני טעמא לפי שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו בית דין הוא דאין מתעצלין הא שליח מתעצל מתעצל בו ושמע מינה דסבירא ליה דאיכא איסור דאורייתא עד שקרב העומר דאי דרבנן אפילו שליח נמי לרב נחמן איכא חזקה אלא וודאי שמע מינה דסבירא לרב נחמן ורב ששת כרב ושמואל דאמרו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר. וגם מסתמא דגמרא מוכח הכי מדקאמר ורב נחמן התם כדקתני טעמא כו', וכמו שכתבתי אבל למאי, שפירשתי דלר' יוחנן וריש לקיש נמי איכא איסור דאורייתא משהאיר המזרח עד הקרבת העומר אלא שהאיר המזרח איקלושי מיקלש איסורו לחוד א"כ אין ראי' מפרק ג' דעירובין מכל מקום כראה לי דקיימא לן כרב ושמואל ואפילו לקולא ונפקא מינה דאם השרישו בין האיר המזרח להקרבת העומר דהעומר מתיר כרב ושמואל דאלו לר' יוחנן וריש לקיש אסור עד שהאיר המזרח של שנה הבאה וכמש"כ שהרי לר' יוחנן וריש לקיש גם כן הא דהתקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור על כרחך לאו משום גזירה הוא כדפריך הגמרא אליבא דידהו משום מצוה ניקום ונגזור ואם כן בזמן הזה אין לאסור כל יום הנף מדרבנן ומן התורה נמי אין לאסור כדמוקי לה רב. נחמן בר יצחק ומאי התקין דרש והתקין הא לדידהו סבירא להו עד ולא עד בכלל ואם כן אין מקום לתקנת ר' יוחנן בן זכאי אדר' יוחנן וריש לקיש אלא אפילו מדרבנן שרי קודם שקיעת החמה של יום הנף ואי משום גזירה שמא יבנה בית המקדש הא משום ההיא גזירא אין לגזור אלא עד חצות אבל מחצות ואילך ולחוש לשמא יבנה בשיתסר אי נמי בחמיסר סמוך לשקיעת החמה לא גזרינן גזירה רחוקה כולי האי וכדכתיבנא למעלה. והרי ראינו להגמרא דקאמר גבי רבנן דבי רב אשי דהוי אכלי בצפרא דשבסר דקסברי חדש בחוץ לארץ דאורייתא ור' יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר וכי תיקנו ליום הנף לספיקא לא תיקנו מדאיתא לתקנת ר' יוחנן בן זכאי מדרבנן שמע מינה דלאו הלכה כר' יוחנן וריש לקיש דאלו לדידהו אין מקום לאסור כל יום הנף מדרבנן וכדאמרן וכש"כ לאבוה דרבינא דליתא להא דר' יוחנן וריש לקיש הלכך בזמן הבית עומר מתיר כרב ושמואל והאיר המזרח לא אהני מידי ואפילו איקלושי לא מיקלשי ואם השרישו לאחר שהאיר המזרח קודם הקרבת העומר העומר מתיר וכן פסק הרמב"ם פרק י' מהלכות מאכלות אסורות ועוד ראי' לפי מאי דפירשו התוספת דלר' יוחנן וריש לקיש מהאיר המזרח ועד הקרבת העומר אינו אסור אלא מדרבנן מהא דבעי חברייא דרב כהנא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו ואמרינן ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו ואמרינן לא ס"ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכול ש"מ דבזמן עומר אי אקריב עומר אסור מן התורה. דאל"כ אע"ג דלא אקריב עומר הי' מותר לאכול ממחרת הפסח מנא לן להוכיח דאקריבו עומר ואי משום דרבנן אסור דלמא אכתי לא גזרי עלה וכיון דחברייא דרב כהנא ורב כהנא כרב ושמואל סבירא להוא (דאילו לר' יוחנן ולריש לקיש האיר המזרח מתיר אפילו בזמן שיש עומר הוה לי' ר' יוחנן ולריש לקיש יחידאי לגבייהו. וכן כתב שם הרמב"ם וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה ט"כ והיינו כרב ושמואל דאמרי בזמן שבהמ"ק קיים עומר מתיר ולא האיר המזרח: אלא שאין זה ראי' מדבריו ז"ל דהא פסק אפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח אינו מתיר אלא כל יום הנף אסור משום דעד עצם היום הוה עד ועד בכלל וכמש"ל בשמו אבל למ"ד עד ולא עד בכלל ובזמן הזה האיר המזרח מתיר אכתי יש לומר דאיתא לדר' יוחנן וריש לקיש ואפילו בזמן עומר האיר המזרח מתיר מ"מ ראי' זו מדרבנן דבי רב אשי מכרעת:

עודתנן בפרק ר' ישמעאל (דף ע') החטין והשעורין : והכוסמין והשבולת שועל והשיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפים זה עם זה ואסורין בחדש מלפני הפסח. ומלקצור מלפני העומר אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבוא עומר הבא ולפי מסקנת הש"ס הכי פירושו ואסורין בחדש מלפני העומר דהיינו הבאת העומר אסור לאכול חדש אבל אחר הקרבה שרי' לאכול חדש מיד דבזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר ולקצור לפני העומר דהיינו קצירת עומר שהוא בליל ט"ז דניסן אבל לאחר קצירת עומר מיד שרי' שאר קצירה. ואהא דתנן אם השרישו קודם לעומר עומר מתירן קא בעי מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת העומר ר' יוסי בר זבדא אומר קודם הבאת העומר וקשה לי במאי פליגי הני אמוראי אם השרשה דקודם קצירת העומר מתירן או קודם הבאת העומר כיון דקצירה והבאה דעומר שניהם היו ביום אחד אלא שהקצירה דיו בליל ט"ז בניסן והבאה היו באותו יום איך משכחת לה שתשרש בין קצירה להבאה שהרי אמרינן במס' פסחים בפ' מקום שנהגו (דף נה) דמקשה וסבר ר' יהודא ארבעה עשר מותר בעשית מלאכה והתניא ר' יהודא אומר המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט ואינו שותלה במקום הגריד בשלשה עשר אין בארבעה עשר לא מכדי שמעינן לי' לר' יהודא דאמר כל השרשה שאינו קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ואי ס"ד ארבעה עשר מותר בעשית מלאכה למה לי שלושה עשר והא איכא ארביסר וחמיסר ומקצת שיתסר אמר רבא בגליל שנו והא איכא לילה אמר רב ששת כב"ש רב אשי אמר לעולם כבית הלל לפי שאין דרכם של בני אדם לנכש בלילה רבינא אמר לעולם ביהודא ובהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן זו היא סוגיא דהתם. הרי לרבא ולרב ששת ולרב אשי אם זרע בי"ד בניסן אמרינן תרי מקצת היום ככולו שהוא ארביסר וחמיסר ומקצת שיתסר ולרבינא חד מקצת היום ככולו תרי לא אמרינן ועד דזרוע קודם ארביסר אין עומר מתירו והשתא במאי פליגי ר' יונה ור' יוסי בן זבדא אי השרשה דקודם קצירה מתירו או דקודם הבאה אי דזרע קודם ארביסר אפילו תימא דהשרשה דקודם קצירה מתיר והאיכא כולו ארביסר וחמיסר ומקצת הלילה דשיתסר עד לקצירה שהיתה בליל שיתסר ולכולי עלמא שרי ואי אמרת שזרע בארביסר לרבא ולרב ששת ורב אשי דס"ל דאמרינן גבי השרשה אפילו תרי מקצת היום ככולו ואכתי נשרש בליל שיתסר קודם קצירת העומר ואי לרבינא הא לא אמרינן תרי מקצת היום ככולו ועד דשלים כל, היום דשיתסר לא תשרש ואכתי שתשרש בין קצירה להבאה (האיך משכחת לה) ומדוחק קושיא זו נראה לי דאפילו דחד מקצת היום ככולו אמרינן מ"מ מקצת הלילה ככל היום לא אמרינן אלא דווקא מקצת היום הוא דחשיב מקצתו ככולו ולא מקצת הלילה וכהאי גוונא אמרינן במגילה סוף פ"ב (דף כ') לענין ספירת זבה דמקצת היום ככולו אמרינן ומקצת לילה ככולו לא אמרינן והכא נמי דכוותי' ומשכחת לה לפלוגתא דהני אמוראי בענין שזרע בארביסר להני רבנן דאית להו תרי מקצת היום ככולו דלמ"ד השרשה דקודם קצירה מתיר אין כאן אלא מקצת ארביסר וחמיסר ומשיתסר אפילו מקצתו ליכא דמקצת הלילה ככולו לא אמרינן ולמ"ד השרשה דקודם הבאה מתירו הרי כאן מקצת ארביסר וחמיסר ומקצת היום דשיתסר עד הקרבה והקרבת העומר מתירו אבל לרבינא דאית לי' תרי מקצת היום לא אמרינן בהשרשה לא משכחת לה לפלוגתייהו אליבי' כלל דאם זרע בארביסר הא לא נשרש כלל עד דשלים היום דשיתסר דאיכא מקצת ארביסר וחמיסר וכולו שיתסר דבמקצת שיתסר לא סגי כיון דלא אמרינן תרי מקצת היום ככולו וליכא שום נ"מ אי השרשה דקודם קצירה מתירו או דקודם הבאת העומר דכמו שלא נשרש קודם קצירה הכי נמי לא יושרש קודם הבאת העומר ואי דזרע בתליסר הא איכא מקצת תליסר וארביסר וחמיסר כולו ונשרש קודם ליל שיתסר ואכתי ליכא נ"מ בפלוגתייהו כלל דהרי נשרש קודם קצירת העומר אם לא שנאמר אליבא דרבינא דכמו דלא אמרינן מקצת הלילה ככולו הכי נמי אין הלילה מגריע את היום כלל וכיון דאיכא יום שלם בלא לילה אין זה קרוי מקצת היום אלא כולה יומא איכא והלילה אין עולה לחשבון היום למימר דאם עבר עליו מקצת הלילה או אפילו כולה לילה שוב נחשב היום לחוד בלא לילה למקצת היום ומשכחת לה כגון שזרע בליל ארביסר דאיכא כל היום דארביסר בלא כל לילה ובלילה לא אכפת לן לחשוב היום במקצת כיון דעבר הלילה קודם הזריעה וכדאמרן ולמ"ד השרשה דקודם הבאת העומר מתירו הא איכא נמי מקצת דשיתסר וחד מקצת היום ככולו אמרינן ולמ"ד השרשה דקודם קצירה בעינן ליכא אלא ארביסר וחמיסר וליל שיבסר אין עולה למנין דמקצת לילה ככולו לא אמרינן וכדפרישית: