שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן ג, קטע 3

עוד כתב הש"ך ועוד נראה לי ראיה ברורה מן הירושלמי רפ"ב דחלה גבי קמה לחה ויבישה ומשמע לוה דהכי פירושו פירושו מצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש כלומר מי נימא כיון דסופה לקצור הוי קמה של ישראל או נימא כיון דעייל ביד עובד כוכבים מותר אמר לי' למה לא אמר לי' קמה יבשה מהו אמר לי' אפילו יבשה דאין חלוק ונוהג בשל עובד כוכבים והר"ש מקוצי פירוש בפירוש המשניות פירוש לחה חדשה. ויבישה ישינה משל אשתקד וכתב ותימה גדולה למה לא התירן העומר משל אשתקד. ולא ירדתי לסוף דעתו דהדבר ברור כדפרישית ע"כ ואין פירוש הש"ך נכון דמפרש דמספקא לי' להירושלמי מי נימא הואיל וסופו לקצור הוי קמה של ישראל או נימא כיון דעייל ביד נכרי מותר דלאו בתבואה תליא מלתא אם היא של נכרי או לא אלא בגוף הקרקע הוא דתלי' אם היא קרקע של ישראל או של נכרי וכדפרישית וע"כ לפי שיטת הש"ך צריך לפרש הירושלמי דמספקא לי' במצא קמה לחה (מכאן עד מ"מ יש לתמוה הוא מהעתקה שני') אי אמרינן דכיון שבאו ישראל לארץ זכו בה מכאן ולהבא ואע"ג דעד עכשיו היתה הקרקע והתבואה גדילה כבר בשל נכרי מ"מ קודם שנקצרה התבואה זכו ישראל בקרקע זו בתר גמר אזלינן ואיסור חדש נוהג בו או דילמא הואיל ועיקר גידול התבואה היתה בעוד הקרקע ברשות הנכרי בתר עיקר (גידול תבואה) אזלינן ואין איסור חדש נוהג בו אמר לי' למה לא כלומר וודאי איסור חדש נוהג בו ומסיק אפילו היא יבישה ואפילו קצורה דאע"ג שנכנסו ישראל לארץ אחר הקצירה איסור חדש נוהג בו ואיכא למימר דהיינו טעמא דאפילו קצורה אי משום דחדש נוהג בשל נכרים ואי משום דסבירא לי' ירושה להם מאבותיהם והוה לי' למפרע של ישראל וכי גדלה התבואה בקרקע של ישראל גדלה וא"כ אין מהירושלמי הזה ראי' אי חדש נוהג בשל נכרים או לא דהא איכא לפרושי להאי גיסא ולהאי גיסא ע"כ הג"ה) ומ"מ יש לתמוה על הש"ך שהעתיק תחילת דברי הר"ש ולא העתיק סוף דבריו שמסיים ושמא דלא חל איסור חדש עד השתא וגם דלא קרב העומר במדבר דביאה כתיב בי' ואז נאסר הכל ואפילו ישן ולא הי' להם ממה לאכול ע"כ ואם הי' קשה להש"ך על האי ושמא שכתב הי' לו להשיב עליהן ועוד יש לתמוה על הש"ך שלא העתיק את כל דברי הירושלמי אלא ראשית הדברים מה שיכול לסבול פרושו והניח את סופן שהרי הכי אמרינן התם בירושלמי ר' יונה בעי קומי ר' ירמי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מה שתהא אסורה משום חדש אמר לי' למה לא. עד כדין לחה ואפי' יבישה אמר לי' אפילו יבישה ואפילו קצורה מעתה אפילו חטין, בעלי' כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח אמר ר' יונה מן דנפקת תהות בי' דלא אמרי' לי' שנייא היא שמצות עשה דוחה מצות לא תעשה ומדקאמר מעתה אפילו חטין בעלי' משמע להדיא דחיטין בעלי' היינו של אשתקד שהרי יבישה ואפילו קצורה דהאי שתא. כבר קאמר לי' ר' ירמי' שאסורין וע"כ הא דמדייק ר' יונה אפילו חטין בעלי' היינו של אשתקד שכבר נאספו אל תוך הבית ומונחים באוצר כבר כדכתיב וחג האסיף באספך את מעשיך מן השדה. שכל ימות הקיץ התבואה מונחת בגורן להתייבש ואין מכניסין אותה לתוך הבית עד ימות הגשמים ואפילו יבישה אפילו קצורה דקאמר היינו יבישה שנתבשלה התבואה כל צרכה ובמחובר מיירי שהרי הקדים יבישה לקצורה גם מדקאמר כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח ש"מ שכל התבואות אסורין משום חדש ואפילו של אשתקד דאל"כ מאי מתמה דלמא אכלו מתבואה דאשתקד ואפילו אם תמצי לומר דאי אפשר להבחין ולידע בין תבואה דהאידנא לתבואה דאשתקד ומספיקא אסורין לאכול דלמא תבואה דהאי שתא הוא ועדיין לא הותר חדש וגם סבירא ליה דחדש בחו"ל נוהג מן התורה ואפילו מתבואות חו"ל אי אפשר לאכול מצה משום אסור חדש מ"מ איכא למימר דאכלו מצה מתבואות חו"ל של אשתקד שהי' בידם שהי' קונין מתגרי אומות העולם כדאמרינן במסכת יומא פרק, יום הכפורים (דף ע"ה)( גבי לחם אבירים אכל איש וכמ"ש לפנינו בירושלמי אלא וודאי פירוש הרא"ש עיקר דוודאי עומר של אשתקד לא התיר לתבואה של אשתקד מטעמא שפירש הר"ש: ה בעלי' אבל קשה לי לפירוש הר"ש שהרי אמרינן התם בירושלמי על דעתי' דר' יונה דאמר מצות עשה דוחה ל"ת אע"פ שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתי' דר' יוסי דאמר אין מצות עשה דוחה ל"ת אא"כ היתה כתובה בצידה ממה שתגרי נכרים מוכרין להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה אחר י"ד שנה נאמרו שבע שכבשו ושבע שחילקו והשתא אי בתחלת אסור חדש נאסר למפרע אפילו תבואה של אשתקיד משום דלא חל אסור חדש עד השתא וא"כ מאי משני אליבא דר"י שאכלו מצה בליל פסח ממה שתגרי נכרים מכרו להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאה שנאמרה בתורה לאחר י"ד שנה נאמרה מאי הועיל בכך הא לר"י הוה התחלת זמן אסור חדש לאחר י"ד שנה וכמו שלת"ק היה התחלת זמן אסור חדש בביאתם לארץ מיד ומשום הכי נאסרו כל התבואה למפרע אפילו של אשתקד ואיכא לאקשויי איך אכלו ישראל מצה בליל פסח בכניסתן לארץ הכי נמי לר' ישמעאל דהתחלת איסור חדש היה לאחר י"ד שנה אכתי הקושיא במקומה עומדת לר"י דקאמר אפילו חטין בעלי' נאסרו למפרע משום חדש בפעם הראשון שחל איסור חדש וכיון שפעם הראשון של איסור חדש היה לאחר י"ד שנה איך אכלו ישראל מצה בליל אותו פסח ראשון של חלות איסור חדש ומאי נ"מ אימתי חל זמן איסור חדש אי בכניסתן לא"י מיד או לאחר י"ד שנה מ"מ בין כך ובין כך קשה איך אכלו ישראל מצה בליל של פסח ראשון לחלות איסור חדש לר' ירמיה דאמר אפילו חטין דאשתקד שבעלי' נאסרו למפרע משום איסור חדש. שהרי לר' ישמעאל גם העומר לא קרב עד אותו זמן דהיינו לאחר י"ד שנה ונראה לי דלא קשה מידי דהא דמשני כר"י אתי שפיר דאליבא דידי' דסבירא ליה דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו א"כ סבירא ליה דמושב דכתב רחמנא גבי חדש לאו בכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בחו"ל אלא מושב לאחר ירושה וישיבה משמע וחדש אינו נוהג בחו"ל מן התורה אם כן איכא למימר דאכלו מצה בליל פסח ראשון שאחר י"ד שנה ממה שהי' תגרי נכרים מוכרין להם דהיינו שהיו התגרין מוכרים להן מתבואות חו"ל דכיון דסבירא ליה לר' ישמעאל דמושב לאחר ירושה וישיבה במשמע ולאו בכל מקום שאתם יושבים ממילא חדש בחו"ל מותר מן התורה דהא הוי ליה חובת קרקע אבל לפי מאי דהוה סבירא ליה לר' יונה דאסור חדש חל בביאתו לא"י וע"כ ביאה ומושב דכתיב גבי חדש לאו לאחר ירושה וישיבה משמע אלא כל מקום שאתם יושבים אפילו בחו"ל וכיון דלר' ירמיה אפילו חיטין בעלי' דאשתקד נמי נאסרו למפרע משום אסור חדש א"כ שפיר איכא לאקשויי האיך אכלו מצה בליל פסח של כניסתן לארץ והא דמשני לר"י דסבירא ליה כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה כו' ולא קאמר דסבירא ליה כת"ק דמתניתין דפ"ק דקדושין דס"ל חדש בחו"ל אינו נוהג מן התורה יש לומר משום דהא בהא תלי' שהרי היינו טעמא דת"ק משום דס"ל כר' ישמעאל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע ולאו בכל מקום שאתם יושבים משמע משום הכי נקט דר' יוסי סבר לה כר"י כדאמרינן בגמ' שלנו פ"ק דקדושין מאן תנא דפליג עלי' דר' אליעזר דאמר חדש בחו"ל נוהג מן התורה ר' ישמעאל היא דסבירא ליה כל מקום שנאמר ביאה לאחר ירושה וישיבה משמע ולפי זה איכא ראיה ברורה מהירושלמי זה דחדש נוהג בשל נכרים שהרי מדמשני על ר' יוסי דסבירא לי' כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמר ולא קשה ליה איך אכלו ישראל מצה בפסח ראשון שלאחר י"ד משום דבעל כרחך נאמר דתגרי נכרים מוכרין להם ועל כרחך מתבואות חו"ל מכרו להן הנכרים דאי מתבואות הארץ ומשום דחדש אינו נוהג בשל נכרים היו מותרין לאכול מהן מצה בליל פסח דאם כן למה ליה לאוקמי דסבירא ליה כר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה כו' אפילו אי אסור חדש נוהג מיד בכניסתן לא"י כתנא דפליג אדר' ישמעאל ומושב בכל מקום שאתם יושבין משמע מכל מקום בשל נכרים אין אסור חדש נוהג בו והיו מותרין לאכול מצה מהן אלא וודאי שמע מינה דאסור חדש נוהג בשל נכרים ואי מושב לאו לאחר ירושה וישיבה משמע אלא בכניסתן לא"י מיד נהג אסור חדש ומושב דכתב רחמנא בכל מקום שאתם יושבים ואפילו בחו"ל והרי כיון דאסור חדש בשנה ראשונה של חלות איסורו חל למפרע אפי' על חיטין דעלי' של אשתקד וה"ה של שנים רבות דמאי שנא משל אשתקד אי אפשר לאכול מצה ואפילו משל נכרי דחו"ל נמי אסור משום הכי מוקי לה כר' ישמעאל ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע אבל בחו"ל אין איסור חדש נוהג ושמע מיניה דנוהג חדש בשל נכרים והש"ך שדחה פי' ר"ש ופי' בענין אחר את הירושלמי ורוצה להוכיח דחדש נוהג בחו"ל לא ידע דבנפשו הוא (כן הוא בהעתקה ראשונה) דלפי מה שפירש הוא ז"ל אין מכאן ראיה דחדש נוהג בשל נכרים דאיכא לדחויי כדדחינן אבל לפי מה שפירש הירושלמי על דרך פירש הר"ש מדמוקי לה כר' ישמעאל דאמר כל ביאת כו' שמע מיניה למאן דאמר מושב כל מקום שאתם יושבים משמע דאפילו בחו"ל שגוף הקרקע והתבואה שגדלה בה שניהם היו של נכרים ואפילו הכי אסור חדש נוהג בו א"כ ראיה ברורה היא מכל מקום אין מכאן ראיה לכלאי הכרם שאינו נוהג מן התורה אלא בא"י שינהגו בשל נכרים דאיכא למימר דיש קנין לנכרי בא"י להפקיע מאסור כלאי הכרם כמו שמפקיע מן המעשר למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשר מש"ה מקשה שפיר לר' יונה דסבירא לי' דחדש נוהג בכניסתן לארץ מיד ומושב בכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בחוץ לארץ נוהג איסור חדש מן התורה איך אכלו מצה בליל פסח שכוון שאיסור חדש נוהג אפילו בח"ל נוהג נמי בשל נכרים בכל מקום בין בארץ בין בח"ל אפילו למ"ד לענין מעשר יש קנין לנכרי: היינו דווקא גבי מעשר שאינו מן התורה אלא בארץ ישראל לחוד סבירא לי' דיש קנין לנכרי וקרקע של ארץ ישראל כל זמן שהיא, לא תחת יד ישראל מופקע מקדושתה וכקרקעות ח"ל דמיא שאנו נוהג בה מעשר אבל לענין חדש שנוהג מן התורה אפילו בח"ל מאי מהני הא דיש קנין לנכרי להפקיע קרקעות ארץ ישראל מקדושתה שמ"מ לא גרע מקרקע של ח"ל דמופקע ועומד הוא ואפילו הכי חדש נוהג בם מן התורה אבל לר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דמושב לאו לכל מקום שאתם יושבים, משמע אלא לאחר ירושה וישיבה משמע וחדש בחו"ל אינו נוהג מן התורה אם כן יש לומר למ"ד גבי מעשר יש קנין לנכרי לענין חדש להפקיע קרקע ארץ ישראל מן החדש וכקרקעות חוץ לארץ דמי' שאין אסור חדש נוהג בו וכמ"ש למעלה בדברי תשובת הרא"ש והשתא לא תקשה איך אכלו ישראל מצות בליל פסח ראשון שלאחר ירושה וישיבה דאיכא למימר דאכלו מתבואות הארץ ממה שתגרי נכרים מוכרין להם ואפילו אם מכרו להם מתבואות ארץ ישראל כיון דלר"י אין חדש נוהג אלא בארץ נמי ניחא דס"ל כמאן דאמר יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשר וה"ה לענין חדש מקרקע של נכרי בארץ ישראל כחוץ לארץ דמיא שאין איסור חדש נוהג בו וא"כ לענין כלאי הכרם שאינו נוהג מן התורה אלא בארץ ישראל אינו נוהג נמי בשל נכרי. וה"ה לענין ערלה כיון דבחוץ לארץ נאמרה הלכה דוודאי אסור ספיקא מותר בשל נכרי בארץ ישראל נמי יש קנין ונמי ספיקא מותר מ"מ נקיט מיהו פלגא בידך דלמאי דקים לן כר"א דחדש נוהג בחוץ לארץ מן התורה נוהג נמי מן התורה בשל נכרים בין בארץ בין בחוץ לארץ וע"כ האמת אליבא דירושלמי כדאמרן דסבירא דלמ"ד גבי מעשר יש קנין ה"ה נמי דיש קנין לגבי כלאי הכרם וממילא משמע לענין חדש נמי יש קנין וא"כ ע"כ הא דמוקי לה כר' ישמעאל דאמר כל ביאות לאחר ירושה וישיבה משמע. מוקי לה כמ"ד יש קנין ואתי שפיר אפילו למ"ד מושב וביאה לאו לאחר י"ד נאמרה משום דע"כ דריש מושב כל מקום שאתם יושבים משמע וכיון דחדש נוהג בחוץ לארץ ואפילו למ"ד יש קנין לא מהני ונוהג בשל נכרי כיון שנוהג אפילו בחו"ל דמופקע ועומד הוא. ותו לא מהני הפקעת עו"ג כדאמרן:

אלא שיש להקשות קצת למה שפרשתי דהא דקאמר וכר"י דאמר כל ביאות שנאמרה בתורה לאחר י"ד נאמרה דלדידי' ביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע דבגמרא דידן פ"ק דקדושין לא משמע הכי שהרי איבעי לן אי ר' אליעזר לחומרא פליג או לקולא פליג ואמרינן ת"ש דאמר אביי מאן תנא דפליג עלי' דר' אליעזר ר' ישמעאל היא דתני' ללמדך שכל מקום שנאמר מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל אמר לי' ר' עקיבא הרי שבת כו' מדאמר אביי מאן תנא דפליג עלי' דר"א ר' ישמעאל ש"מ לחומרא פליג ש"מ ומסיק בגמרא דה"ק ללמד שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל ואמרינן התם אמר אביי האי תנא דר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דר"י דתנא דבי ר' ישמעאל הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם לאחר ירושה וישיבה. אף כל לאחר ירושה וישיבה והרי האי תנא דר"י דמייתי הירושלמי היינו אידך תנא דר' ישמעאל דסבירא ליה דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה הן היינו אפילו ביאה בלא מושב ועל כרחך להאי תנא מושב דכתב רחמנא גבי חדש לאו לאחר ירושה וישיבה משמע דהא מילתא מביאה לחוד שמעינן ליה לדידיה ואם כן על כרחך מושב כי אתי (אפילו) לדידיה לכל מקום שאתם יושבים משמע וחדש נוהג אפילו בחוץ לארץ מן התורה ואם כן הדרא קושיא לדוכתי האיך אכלו מצה בפסח של שנה שלאחר י"ד שנה שכיבשו ושחילקו כיון דלדידי' נמי חדש נוהג בחוץ לארץ אלא שזו אינו קושי' כל כך דהירושלמי לא פליג בזה עם הגמרא דילן וסבירא ליה דלא מפקי האי תנא דר"י מאידך תנא דר"י דבירושלמי וכמו שלהאי תנא דאמר ללמדך שכל מקום שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה מפרש בגמרא דידן דמושב עם ביאה קאמר הכי נמי מפרש תלמוד ירושלמי דהא דקאמר אידך תנא שמביא בירושלמי כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו היינו ביאה עם מושב קאמר ולאו היינו תנא דברייתא שמביא בגמרא דידן דאידך תנא דר"י הואיל ונאמרה בתורה ביאות סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה דהאי ברייתא ע"כ אי אפשר לפרש דביאה עם מושב קאמר דווקא לאחר ירושה וישיבה שהרי יליף לה מדפרט הכתוב בא' מהם לאחר ירושה וישיבה היינו גבי מלך. דכתיב כי תבואו אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך והרי גבי מלך לא נאמר בו מושב ומדיליף מיניה דכל ביאות לאחר ירושה וישיבה הוא. ש"מ דביאה בלא מושב נמי לאחר ירושה וישיבה משמע משום הכי קאמר אביי דהאי תנא דר"י פליג אאידך תנא דבי ר' ישמעאל אבל האי ברייתא דמייתי בירושלמי דקאמר סתם כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו איכא למימר דלאו מפרשה מלך יליף לה וביאה ומושב קאמר היינו האי דבי ר"י דגמרא דידן ובגמרא דידן נקיט מושב ואביאה סמיך ובגמרא דירושלמי נקיט ביאה ואמושב קסמיך דתרווייהו בעינן אלא שעדיין קשה לנו בירושלמי בסוף מסכת ערלה אמרינן אהא דתנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום מתניתין דר"א היא דתנינן תמן כל מצוה שאינה תלוי' בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל וכל מצוה שתלוי' בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר"א אומר אף החדש מ"ט דר"א בכל מושבותיכם בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל מה מקיימינן רבנן טעמא דר"א בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא בחוץ כלומר חדש של ארץ ישראל שיצא לחו"ל אסור ומדלא קאמר דלרבנן מושבות לאחר ירושה וישיבה משמע ש"מ דסביר' לי' להירושלמי דליכא למימר דסביר' לי' לשום תנא למדרש מושבות לאחר ירושה וישיבה אלא דלכולי עלמא מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. אלא שר"א דריש כל מקום שאתם יושבים אפילו תבואה הגדילה בחו"ל משמע ולרבנן כל מקום שאתם יושבים לא משמע להו אלא לתבואות הארץ שיצא לחו"ל אבל התבואה הגדילה בחוץ לארץ אין איסור חדש נוהג בה ואם כן אי אפשר לפרש כמו שפי' דהא דקאמר כר"י דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דאביאה ומושב סמך ולא משמע לי' מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע דהא ליכא למ"ד דמושב לאו בכל מקום שאתם יושבים משמע ויש לומר דאע"ג דירושלמי נמי סבירא לי' דלר"י מושב לאו כל מקום שאתם יושבים משמע דאביאה ומושב קאי דכל ביאות שנאמר בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו דקאמר ר"י מ"מ ניחא לי' לאוקמי טעמייהו דרבנן דפליגי אדר"א דאמר חדש בחו"ל נוהג מן התורה אפילו כר"ע דסבירא לי' דמושב כל מקום שאתם יושבים משמע:

ואחר שדחינו דברי אחרונים ועיילינהו שחדש נוהג בתבואות של עו"ג וכבר ביארנו שלא פקפק אדם מעולם בדבר זה זולת הב"ח והנמשכים אחריו עתה נבוא לדברי הראשונים ז"ל שמהם תצא תורה לכל ישראל אם חדש וערלה וכלאים נוהג בשל עו"ג דהיינו אם הקרקע של נכרים ועל הגידולים שבה לא איכפת לן אם הוא של ישראל או לא רק עיקר הדבר תלוי בקרקע כמו שנתבאר למעלה באורך ונעתיק את דברי הרא"ש בפ"ק דקדושין ששם מסודרין הראיות של התוס' ביחד וז"ל בירושלמי גרסינן ר' יונה בעי למה לא תנינן חלה אמר ליה ר"י לא תנינן מתניתין אלא דברים שנוהגין בישראל ובנכרים חלה בישראל נוהג ולא בנכרים מ"ט ראשית עריסותכם ולא של עו"ג ומכאן דקדק ר"ת דערלה וכלאים וכרם רבעי נוהגים בשל עו"ג ע"כ וכן כתב הר"ן שם והוסיף עוד והיינו דתנן בפ"ק דערלה עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטע אע"פ שלא כבשו חייב הנוטע ברה"ר והנכרי שנטע וכו' חייב ומפרש בירושלמי מדכתיב כי תבואו ונטעתם פרט לשנטעו נכרים עד שלא באו לארץ או יכול שאני מוצא את שנטעו משעה שבאו לארץ תלמוד לומר כל עץ. מכאן אמרו נטעו נכרים אע"פ שלא כבשו ישראל חייב ע"כ: ונראה לי דראי' זו מן הירושלמי יש לדחות דאפילו אם תמצי לומר דערלה וכלאים דתני במתניתין אינו נוהג בשל עובדי כוכבים היינו בענין זה דווקא היכי שגדלו הפירות בקרקע של נכרי אבל אם גדלו הפירות בקרקע של ישראל אע"פ שגוף הפירות של עובדי כוכבים הם האסורין הללו נוהג בהם נמצא האיסור וההיתר שבהם בקרקע תלי' מילתא ולא בגוף הפירות משא"כ גבי חלה אפילו גדלו התבואה שנעשית מהן עיסה זו בקרקע של ישראל ובגוף התבואה נמי של ישראל אם נתגלגלה בשעה שבאה לרשות עובד כוכבים פטורה מן החלה דגלגול נמי פוטר כדאמרינן בפ' ר' ישמעאל (דף ס"ז) דעריסותיכם כתיב ולא עיסת עובד כוכבים וכיון דלא דמי חלה לענין זה לכל הני דמתניתין משום הכי לא תני לה בהדייהו כש"כ שאין ראיית תוספות והר"ן ראי' משבאו אע"פ שלא כבשו חייב בערלה דהתם היינו טעמא משום דארץ ישראל מוחזקת היא מאבותינו ולמפרע ירשו נמצא בגוף הקרקע של ישראל והפירות לחוד של נכרי הנוטע הוא ומשום הכי חייב בערלה וכן הא דעובד כוכבים שנטע יש לומר דמיירי שנטע בקרקע של ישראל ברשות של בעל הקרקע ולאו היינו הגזלן שנטע דתנן התם דגזלן נוטע שלא ברשות בעלים. א"נ העובד כוכבים שנטע פי' כמו שמוקי לה הרמב"ם בפי' המשניות ואמרו עובד כוכבים שנטע ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם שרצה לטרוח בשבילו מעצמו אבל אם נטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו ישראל אח"כ אינה חייב בערלה. עוד כתב הרא"ש בשם ר"ת שהביא ראי' עוד מההיא בשילהי יבמות עובד כוכבים שהי' מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי הן אינו נאמן שלהשביח מקחו אומר כן אלמא ערלה נוהגות בשל עובד כוכבים ואין לומר דמיירי בשלקחן מישראל מדתני סיפא דהך מתניתין אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתי נאמן להחמיר כדברי רבי משמע דרישא איירי בשגדלו בשלו ע"כ ויש לדחות ראי' זו דרישא נמי מיירי בשאומר שלקחו מישראל דווקא דאלו בשל נכרי אין ערלה נוהגת אלא ברישא מיירי שאמר סתם מישראל לקחתי ואינו מזכיר מאיזה ישראל לקח לפיכך אינו נאמן והיינו פירושה פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן וממילא משמע שאומר שלקחן מישראל דאילו בשל עובד כוכבים אין איסורים הללו נוהג אבל בסיפא כיון שאומר מאיש פלוני לקחתי שמזכיר להדי' שם אותו פלוני שאמר שלקח ממנו הוי לי' מילתא דעבידי לגלויי שהרי אפשר לישאל לאותו איש פלוני שאמר שלקח ממנו וכל מילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי שיש רגלים לדבר שאמר אמת ואע"ג דאמרינן בבכורות (דף ל"ו) אר"י נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט מילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי אלמא משום האי טעמא נאמן אע"ג דאמר סתם ישראל נתנו אפילו לא הזכיר שמו לומר ישראל פלוני מ"מ הרי פירש הרא"ש התם ודווקא שאמר ישראל פלוני אבל ישראל סתם לא דלאו מילתא דעבידי לגלויי הוא ע"כ ואפי' להרמב"ם דסבירא לי' דאפילו באומר סתם ישראל נתן לי במומו נאמן ואפילו לגבי בכור דהוי להקל כמש"כ הב"י בשמו ביו"ד (סימן שי"ד) כש"כ הכא דהוי להחמיר מ"מ יש לחלק בין כהני דחשידא להטיל מום בבכור לעובד כוכבים דעובד כוכבים גרע טפי וחיישינן לגבי' טפי דלמא משקר ואינו נאמן אפילו להחמיר עד שיאמר מאיש פלוני לקחתי תדע דאל"כ למה נקט בתוספתא בסיפא מאיש פלוני הוי לי למוקי סתם מישראל לקחתיו דנאמן להחמיר לרבי ואע"ג דלא הזכיר שמו אלא וודאי כדאמרי' דעובד כוכבים גרע טפי ועוד שהרי אפילו באומר מאיש פלוני מ"מ אפילו לרבי אינו נאמן אלא להחמיר אבל לא להקל ולרבי שמעון בן גמליאל דפליג על רבי שם בתוספתא אפילו להחמיר אינו נאמן ואילו בכהן נאמן אפילו להקל ואי סלקא דעתך דאין חילוק בין נכרי לכהן בזה א"כ ר"י דאמר נאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו בין להרא"ש דמצריך לומר פלוני ישראל ובשמו ובין להרמב"ם דאפילו בסתמא בלא הזכרת שם אותו ישראל נמי נאמן דאמר כמאן דלא כרבי ודלא כרשב"ג אלא ש"מ דעובד כוכבים גרע טפי אם לא שתדחוק דלרבי ה"ה באומר סתם מישראל לקחתיו נאמן נמי להחמיר והא דנקט מאיש פלוני לקחתי הוא דנאמן להודיעך כחו דרשב"ג דאפילו באיש פלוני אפ"ה אינו נאמן ואפילו להחמיר דכחו דהיתירה עדיף ור"י דאמר כרבי מ"מ הא ש"מ ממילא דלהקל אינו נאמן העובד כוכבים אפילו באומר מאיש פלוני ואלו בכהן נאמן אפילו בסתמא להרמב"ם להקל אלא ש"מ דעובד כוכבים גרע טפי ואם תאמר אי רישא מיירי דאמר של ערלה הן ומישראל לקחתיו אמאי אינו נאמן וטעמא משום דלהשביח מקחו אומר כן דפירות של ילדה טוב מזקנה מ"מ בהא דאמר של ישראל הן אין בזה משום להשביח מקחו דאילו להשביח מקחו בשל ערלה לחוד סגי ומדאמר של ישראל הן ש"מ דקושטא קאמר ולא להשביח מקחו קא מכוין ואמאי אינו נאמן ויש לומר כיון שזה העובד כוכבים ע"כ אינו יודע בטיב של ישראל שערלה ורבעי אסורה להם דאל"כ מאי להשביח מקחו מתכוין דקאמר אדרבא הרי מגרע את מקחו בזה א"כ שוב אין מדקדק בין לומר מעובד כוכבים לקחתיו לומר מישראל לקחתי והא דאמר שלקחתיו מפלוני כוונתו שעי"ז יאמינו לו יותר ושל ילדה הם להשביח מקחו אומר כן. א"נ הא דשל ערלה הן של נטע רבעי הן אפילו באומר הכי סתמא ולא הזכיר שלקחן מישראל אלא דמיירי בעיר שכל פירות האילנות כולן או רובן של ישראל הן וקים לן בהאי עובד כוכבים המוכר דאין לו אילן והפירות שבידו וודאי לקוחין הן אצלו ומסתמא לקחן מישראל דאזלינן בתר רובא ורוב פירות העיר של ישראל הן ומיירי שניכרין שנתלשו מן האילן בקרוב כגון פירות בני יומן דאמרינן פ"ג דביצה (דף כ"ד) לענין מוקצה גבי נכרי שהביא דורון לישראל דע"כ פירות אלו מן העיר הן והרי רוב פירות העיר של ישראל ואם היינו מאמינים להנכרי דשל ערלה ורבעי הן היו אסורין אלא דתלינן שלהשביח מקחו אומר כן ופי' אילו שלקחם מישראל דהיתירא הן אבל אם אמר מישראל פלוני לקחתים הוי לי' מילתא דעבידא לגלויי ונאמן להחמיר לרבי וע"כ צריך לפרש הכי לפירש"י שפי' שם בשילהי יבמות (דף קכ"ב) של עזיקה הן כמדומה לי דהאי עזיקה שם עיר בא"י ופירותיה משובחים ואם היה נכרי זה בחו"ל ומשבח ואומר מעזיקה הבאתיו אין חוששין לומר אמת דבריו ושמא לא נתעשרו וישראל מכרן לו אלא להשביח מקחו כו' ומדנקט של עזיקה הן באמצע בין של ערלה הן ובין של רבעי הן והרי של עזיקה הוי מחשש איסור טבל. והוי ליה למינקט של ערלה הן ושל נטע רבעי הן בהדי הדדי דתרווייהו דבר אחד הן וחד שמא נינהו וג' שנה יהיו ערלים ובשנה הרביעית רכיב עלי' איסור נטע רבעי ומאי טעמא תני של עזיקה באמצע אלא ש"מ דשל עזיקה דתני באמצע לגלויי אשל ערלה דקמי' ושל נטע רבעי דבתרי' דהיינו טעמא נמי שאסורין משום חששא דדילמא של ישראל הן ומישראל לקחן כמו טעמא דשל עזיקה הן שאסור משום האי חששא דילמא מישראל לקחו וכהאי דיקדוקא אשכחן דדייק לה רב נחמן בר יצחק ברפ"ק דכריתות דף ג' גבי הא דחשיב תנא גבי ל"ו כריתות המפטם את השמן והמפטם את הקטורת והסך בשמן המשחה למה ליה דתני המפטם את הקטורת במצעי לאו הא קמ"ל מה קטורת לאו בפני עצמה וחייבים עליה כרת בפני עצמה אף מפטם את השמן וסך כיון דלאו בפני עצמה חייבים עליה בפני עצמה כמה שכתבתי וכהאי גוונא אמרינן בפרק ב' דבבא קמא (דף כ"ה) גבי הא דתנן למעלה מהן זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו כו' ודילמא הכא נמי לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה אם כן ליתני גבי זובו מאי שנא דתני לה גבי רוקו אלא משום דאתי מרוקו ואם כן לפי מה שפירשו ז"ל מוכח דאין ערלה ורבעי נוהג בשל נכרי מ"מ לא תקשה מכאן להני רבוותא דס"ל דנוהגין בשל נכרי דלדידהו איכא לפרושי דהנכרי בחו"ל הוא ואמר משל עזיקה הן דמארץ ישראל היא וחיישינן דילמא של ערלה והאי של עזיקה לאו מילתא בפני עצמה היא אלא ארישא קאי של ערלה הן ושל עזיקה הן דאין משביח מקחו בהאי לחוד דאמר של ערלה הן אלא דמוסיף לומר נמי של עזיקה הן עם של ערלה ורבותא קמ"ל דלא מיבעי אם אמר של ערלה לחוד והנכרי הוא בחוץ לארץ דלא חיישינן לה משום דאף על גב דקיי"ל כעולא אמר רבי יוחנן דערלה בחוץ לארץ הלכה למשה מסיני היא וכדאורייתא דמיא מכל מקום הא כך נאמרה הלכה בודאי אסור וספיקא מותר אלא אפי' באומר נמי של ערלה ושל עזיקה הן דמארץ ישראל היא אפ"ה אינו נוהג אף על גב דספק ערלה בארץ ישראל אסור כדתנן בסוף מסכתא ערלה מכל מקום תלינן דלהשביח מקחו אמר כן דשל ערלה טובים משל זקינה ושל עזיקה פירותיה משובחים משאר מקומות אי נמי כדפי' הרמב"ן שם בחידושיו דאפשר לפרש דהאי עזיקא מפרדס מעוזק קאמר ולא משום איסור והיתר אלא הכי קתני של ערלה הן ואותו פרדס של עזיקה כשם שנתכוין בעזיקה להשביח מקחו כך במה שאמר של ערלה הן להשביח מקחו נתכוין כו' אי נמי אורחא דמילתא נקט שדרך ערלה שלא שמרה בתחילה שאינו עושה פירות הרבה וכשהיא משומרת יפה ומתוך עבודתה עושה פירות משובחים ביותר עד כאן ולפירושו ז"ל נמי האי של עזיקה הן אשל ערלה הן קאי וחדא מילתא הוא ואין להקשות במאי דתני הן הן תרי זימנא ולא תני של ערלה ושל עזיקה הן כיון דאמילתא חדא קאי ולרבינו תם שמפרש התם בתוספת דשל עזיקה הן אשביעית קאי ועל כרחך בשל ארץ ישראל ושל ישראל קאי דאלו בשל נכרי למאן דאמר יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר יש קנין להפקיע מידי שביעית נמי יש להקשות אם כן אמאי תני של עזיקה במיצעי כיון דסבירא ליה לר"ת דערלה נוהג בשל נכרים והא ליכא למימר דמודה ר"ת דלמ"ד יש קנין לענין מעשר יש קנין נמי לענין ערלה דמהאי טעמא נקט לעזיקה במיצעי דקמשמע לן דשל ערלה נמי בשל ישראל מיירי דומיא דשל עזיקה דאם כן אין מכאן ראי' דערלה נוהג בשל נכרי כיון דמיירי שלקחם משל ישראל ואיך מוכיח ר"ת מכאן דערלה נוהג בשל נכרים: