שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן ג, קטע 2

ועתה יראה הרואה היש כאן דין קו"ח שאפשר לבטלו ע"י פירכא שכן מידת קו"ח דגמרינן חמור מקל להחמיר על החמור בקו"ח מקל ע"י החומר שיש לחמור בדבר אחר קו"ח שיהיה חומרא זו של הקל ממנו באותו דבר אחר וכן להיפך אנו דנין קל מחמור להקל עליו ע"י מידה זו והיינו קו"ח כשמו בזה שייך שפיר פירכא כיון שאתה מביא חומרא זו שיש בענין זה לענין אחר שיש בו חומר פלוני משום הכי יש להחמיר א"כ אם מצאנו חומר אחר שיש בזה ואין באותו ענין אחר שפיר איכא למיפרך מה לענין זה שיש בו חומר פלוני א"כ מחמתו חמור מיקרי ואותו ענין אחר הוי קל בהא ואי אפשר לך לדין קל מחמור להחמיר עליו וכן אם אתה דן קל מחמור להקל על הקל מחמור א"כ שפיר איכא למיפרך מה לקל שכן יש בו חומר פלוני א"כ לאו קל מיקרי אבל הא דמייתינן שחדש יהיה נוהג בשל נכרי שהרי נוהג בחוץ לארץ ולא גרע של נכרי בא"י משל חוץ לארץ מכש"כ מערלה שאינו נוהג בח"ל ואפ"ה נוהג בשל נכרים כיון דהחומר שמייתינן לחדש לאו ממקום אחד ומחומר אחד שיש בו הוא אלא מיניה וביה במכש"כ מייתינן אין כאן דין קו"ח שהרי לא מחמת קולא וחומרא מייתינן לה ולא שייך למפרך מה לערלה שכן חמור שאסור בהנאה משום הכי נוהג בשל נכרים תאמר בחדש שקל שמותר בהנאה לא ינהג בשל נכרים וכי אפשר לומר כן שהרי האי חומר של חדש שנוהג בח"ל ממילא חומרא זו גורם לו שינהג בשל נכרי בא"י דהא בהא תלי' וחדא חומרא היא דלא גרע של נכרי בא"י משל ישראל בח"ל והרי ערלה דאיכא למימר הכי דהואיל ואינו נוהג בח"ל שקולא זו ממילא תגרם לו שלא תנהוג בשל נכרים אפ"ה נוהג בשל נכרים לכ"ע כ"ש חדש שנוהג בח"ל דנוהגת ממילא בשל נכרים דאי אפשר לומר דשל נכרי בא"י גרע משל ישראל בח"ל דהוי ליה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ואין כאן דין קו"ח שפרכינן עלי' ממקום אחר כיון שכאן אנו דנין מיניה וביה שאותו חומר שיש בחדש שנוהג בח"ל ממילא דין הוא שתנהוג בשל נכרים דלא גרע מח"ל וע"י פירכא של מה לחדש שקל שמותר בהנאה שהוא ממקום אחר אי אפשר לך למיפרך דמ"מ אע"פ שהוא מותר בהנאה אי אפשר לומר ששל נכרי בא"י יהי' קל מחוץ לארץ שהרי ח"ל קל משל נכרי לכ"ע כמו שמצינו גבי ערלה ואיך אפשר להקל ולומר איפכא גבי חדש דשל נכרי קל משל ח"ל ומדלגבי ערלה שאינו נוהג בח"ל אפ"ה נוהג בשל נכרי אלמא ח"ל קל משל נכרי כ"ש לגבי חדש שנוהג בח"ל שלא יהא של נכרי קל מח"ל אלא וודאי חדש נוהג בשל נכרי והיינו דלא הזכיר הרא"ש בדבריו לשון קו"ח דאין קו"ח אלא ע"י חומרא וקולא שממקום אחר ואינו מזכיר אלא לשון כש"כ דהיינו מניה וביה דאין שייך למיפרך ע"י קולא וחומרא של מקום אחר וכדאמרן וזה ברור למבין ובזה אזדא לה נמי מה שמתמה עוד הב"ח על דברי הרא"ש ז"ל שכתב תו איכא לתמוה במה שכתב הרא"ש דהרי ערלה דאינו נוהג אלא בארץ כו' ובפסקי הרא"ש בהלכות ערלה פסק כעולא אמר ר' יוחנן דערלה הלמ"מ הוא וא"כ ליכא למילף מיני' השתא חדש במכש"כ דאין למידין קל וחומר מהלכה ובע"כ צריך לומר שחזר בו הרא"ש מתשובה זו כשכתב פסקיו ע"כ וזה גרם לו השיבוש הקדום שכש"כ של הרא"ש לאו דין קו"ח מיקרי והרי דטעמא דאין דנין קו"ח מהלכה. פי' רש"י במסכת שבת פרק ר' אלעזר דמילה (דף קל"ב) משום דלא נתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מדות ע"כ והיינו דווקא דין קו"ח שע"י דבר אחר שאנו דנין ומה דבר פלוני שאין בו חומר פלוני מ"מ החמירא תורה עליו בחומרא זו דבר זה שיש בו חומרא פלוני קו"ח שתחמיר עליו חומרא זו דאין דין זה מצד הסברא דחומרא פלוני תגרם לו ג"כ את חומרא זו. דהא אפשר לומר דבדבר זה החמירא תורה בענין פלוני ולא בענין פלוני ובדבר זה איפכא אלא דהכי גמירא לן שנתנה תורה לדרוש בדין זה כמו שגמירא לן שנתנה לדרוש בשאר י"ג מדות דר' ישמעאל שהתורה נדרשת בהן ואי לאו דגמירי לן מסברא לא הוי דרשינן ליה לא בבנין אב ולא בכלל ופרט אלא דהכי גמירי לן וכי גמירי בתורה שבכתב אבל בתורה שבעל פה לא גמירי וכיון דלא גמירי אי אפשר לנו לדונם מסברא בעלמא אבל במכש"כ מיניה וביה אין אנו צריכים לגמרא לדונו ומסברא ראוי לדונו במכש"כ א"כ לא שנא תורה שבכתב ולא שנא תורה שבע"פ דיינין ליה כיון שהדבר מסתבר כן והדעת נוטה לזה ואין אנו צריכים לגמרא כלל להא מילתא וזה ברור וגלוי לכל בעלי עינים והרי קי"ל אין עונשין מן הדין ואפילו הכי בפרק קמא דתמורה (דף ט') יליף אביי בקל וחומר דאין ממירין טוב בטוב מטוב ברע אע"ג דאין עונשין מן הדין הא לאו דינא הוא דמי גרע טוב מרע והכי נמי דכוותיה ואיכא למימר דאפילו לרבא דפליג התם אאביי אתי שפיר והא דלרבא לא ילפינן טוב בטוב מקל וחומר מטוב ברע משום דלא סבירא ליה האי סברא דמי טוב מרע דאפשר דמגרע גרע ואין זה מקומו להאריך כאן מאותו סוגיא:

סנהדרין פ' הנשרפין (דף ע"ו) אמרינן בתו מאנוסתו מנין אמר אביי קל וחומר על בת בתו ענוש בתו לא כש"כ ופריך וכי עונשין מן הדין ומשני גילוי מילתא בעלמא הוא ופי' רש"י ואין זה עונש מן הדין דהא בתו מקורבא דבתו קאתיא ואפילו לרבא דיליף התם גזירה שוה לבתו מאנוסתו איכא למימר דלא פליג אהאי סברא גילוי מלתא בעלמא שהרי בהרבה מקומות מוכרחים אנו לומר האי סברא דגילוי מלתא בעלמא כמו שכתבו התוס' בהרבה מקומות בש"ס אלא דסבירא ליה לרבא דכל כהאי גוונא לא מיקרי גילוי מלתא בעלמא אלא קל וחומר גמור א אבל בגילוי מלתא בעלמא אפילו רבא מודה דעונשין הדין דלאו קל וחומר מיקרי וה"ה בהאי מכש"כ דמיניה יה לאו קל וחומר מיקרי ואפילו מהלכה דנין אותו ועוד או הכי נשתבש הב"ח בזה הרבה דמה שהקשה דאין דנין קל וחומר מהלכה לא דיבר כהלכה דמאיזה הלכה דן הרא"ש אן דאם היינו דנין על דבר אחר שיהא נוהג בחוץ לארץ. ון כלאי הכרם דחמירי לה שערלה אין בו אלא תרי חומרא מחדש ובכלאי הכרם איכא תלת כדאמרינן פרק קמא דקידושין (דף ל"ח) וכמה שכתבתי בסימן הקודם ואם היינו דנים בקל וחומר שכלאי הכרם תנהוג בחוץ לארץ מערלה ה ערלה שאין בו חומרא שלישית גמירי לן מהלכה שתנהוג בחוץ לארץ קל וחומר לכלאי הכרם שיש בו חומרא שלישית נו דין שתנהוג בחוץ לארץ. על זה שפיר יש להשיב הא ערלה בחוץ לארץ הלכה ואין דנין קל וחומר מהלכה והרי ני תלתא זימנא דאמרינן בגמרא אין דנין קל וחומר מהלכה כהאי גוונא מיירי בפרק ר' אליעזר דמילה (דף קל"ב) צה לומר דהא דמילה דוחה שבת הוי הלכה ור' אליעזר בן עזריא יליף דפיקוח נפש דוחה שבת קל וחומר ממילה ובנזיר סוף פרק כהן גדול (דף נ"ו) אמר עצם כשעורה הלכה נזיר מגלח עלי' משום הכי אין דנין ממנו רביעית דם מקל וחומר ובפ' כיצד צולין דפסחים (דף פ"א) קי"ל דעושה פסח זיר הותרה להם טומאות התהום מהלכה ורצה רבה ללמוד וחומר מהם דכהן המרצה בתמיד שהותר לו טומאות תהום ופריך התם וכי דנין קל וחומר מהלכה כל הני וצה ללמוד בקל וחומר אותו דבר עצמו שנאמרה הלכה ואין דנין אותו דבר של הלכה למיתי ליה בקו"ח לענין אחר ה"נ אי אפשר לנו לדון שיהא כלאי הכרם נוהגין בחוץ לארץ קל וחומר מערלה דהלכה היא שנוהגת בחוץ לארץ דהא אין דנין קו"ח מהלכה אבל מה טעם יש לנו לומר משום שערלה בחוץ לארץ הלכה אין דנין קו"ח ממנו לחדש שינהוג בשל כרים כיון דהא שערלה נוהג בשל נכרים בארץ ישראל לאו נהלכה אתיא גמרינן מניה קו"ח לחדש שינהוג בשל נכרים כיון שנוהג חדש בשל נכרים לא שנא בין ארץ ישראל לחוץ לארץ שהרי בחדש חוץ לארץ שוה לארץ ישראל מן התורה. איני יודע מי גרם להב"ח של"ט גדול כזה שאין ראוי לטעות בו מש"ל וראיתי לדודי ז"ל שכתב שם והנה הרא"ש בתשובה כתב דקל וחומר מערלה וכלאים דאין נוהג בחוץ לארץ מן התורה ונוהג בשל נכרים קל וחומר דחדש מן התורה ועל זה כבר מחו ליה מאה עוכלי הב"ח דאין למדין קו"ח מהלכה וערלה הלכה ואני הקטן אענה אחרי' דגם מכלאים מד"ס אין למדין כמ"ש במסכת ידים פרק ג' משנה אמרו חכמים לר' יהודא אין דנין דברי תורה מד"ס ולא ד"ס מדברי סופרים ע"ש (וטעם לדבר יש לומר דרבנן החמירו דבריהם ועשו סייג לדבריהם יותר מן התורה ודברי תורה אין צריכים חיזוק כמ"ש בראש השנה לענין צום גדלי' ר"ח במגילת תענית (דף י"ט) דברי תורה ודברי קבלה אין צריכין חיזוק) עוד הקשה הב"ח שפיר דכלאים וערלה חמורים דאסורים בהנאה ואין היתר לאיסורן וכמו כן אמר רשב"י בקדושין (ל"ח) ע"ש ע"כ ואף שעריבים עלי דברי דודי ז"ל מ"מ האמת אהוב יותר וכבר נתבאר שאין ממש בדברי הב"ח ודודי הרב ז"ל אגב חורפי' לא עיין היטב. ומ"ש דגם מכלאים דד"ס אין למדין אינו יודע למה לן ללמוד מכלאים דד"ס בקו"ח לחדש הא בהדיא אמרינן במנחות פרק ר' ישמעאל דאפילו למ"ד חדש בחו"ל לאו דאורייתא מ"מ מדרבנן נוהג ואי ללמוד קו"ח מכלאים לחדש דנוהג בשל נכרים א"כ הא בא"י כלאים דאורייתא נינהו ואי כלאים נוהגין בא"י בשל נכרי מדאורייתא נהגי וא"כ יש ללמוד חדש בין בא"י בין בחו"ל שנוהג בשל נכרים מכלאים דא"י דאורייתא שנוהג בשל נכרים ועוד דמאי אולמא דכלאים שינהוג בשל נכרים יותר מחדש דתיליף חדש מכלאים בקו"ח הא לא מייתי שם הרא"ש בתשובה שם ראיה דכלאים נוהגין בשל נכרים ובאמת הרא"ש יליף לחדש מקו"ח מערלה דתנן בהדיא דנוהג בשל נכרים וחדש יליף מקו"ח מערלה שהרי חדש נוהג בחו"ל מה"ת מה שא"כ בערלה וכלאים דאינם נוהגים בחו"ל דליכא קו"ח יליף הרא"ש במה מצינו שתנהוג (בשל נכרי) והיינו שכתב הרא"ש בסיום דבריו וה"ה בכלאים שנוהגין בשל נכרי אלמא כלאים יליף מערלה בה"ה וחדש בקו"ח ולא יליף חדש מכלאים, כלל דאלו הי' כאן קו"ח היה אפשר ללמדו בקו"ח כמו שאפשר ללמדו מהלכה מטעמים שכתבתי למעלה אלא שבאמת אין כאן קו"ח ועוד יש כמה גמגומים בדבריו ע"ש והמבין יבין מעצמו (מכאן עד ונחזור צ"ל קודם ומ"ש דודי כאן וכן כתוב בהעתקה שניה ובראשונה לא מצאנו זאת) ועוד יש טעות בדבריהם אלו מ"ש על דברי הרא"ש דאין דנין קו"ח מהלכה אדרבה עולם הפוך הוא ודבריהם מבולבלים שהרי אין האי מכש"כ שכתב הרא"ש נאמרים אלא א"כ אתה דל מכאן ההלכה דגמרי לן שערלה נוהגת בא"י דהא הכי קא יליף לה הרא"ש והלא ערלה דאינו נוהגת אלא בא"י ואפ"ה נוהגת בנטיעת נכרי וכש"כ חדש שנוהג מן התורה כו'. הרי שמייתי לחדש מכש"כ מערלה שנוהג בחו"ל מן התורה והרי ערלה הלכה דנוהגת בחוץ לארץ אלא ש"מ בלא הלכה מייתי לה להאי מכל שכן והמה מדאח"ו דברי הרא"ש לומר שמהלכה מייתי לה להאי מכל שכן דידי' ואדרבה הדבר הפוך הוא ומכל מקום אף על גב דבאמת קי"ל כעולא אמר ר"י דערלה הלכה למ"מ והרי הלכה למ"מ נמי דאורייתא וא"כ אין כאן כש"כ מערלה לחדש. לא תקשה להרא"ש דאע"ג דערלה הלכה למ"מ מ"מ קיל טפי מחדש בחו"ל שהרי אמרינן התם דכך נאמרה ההלכה גבי ערלה בחו"ל ספיקא מותר וודאי אסור ואמוראי ספוקי מספקא להדדי ואלו חדש כה"ג אסור כדקים לן ספיקא דאורייתא לחומרא וכש"כ לספוקי מספקי אהדדי דאסור אפילו מדרבנן משום (לפני עור ע"כ הגהה מהעתקה שניה) ונחזור לעניננו לדברי הב"ח מה שכתב ובע"כ שחזר בהרא"ש מתשובה זו כו' אין כאן חזרה כלל כיון שבפסקיו פ"ק דקדושין הרבה להביא ראיות שאין חלוק גבי כלאי הכרם וערלה בין של ישראל לשל נכרי ה"ה בחדש דאין שום טעם לחלק ביניהם ואדרבה להרא"ש אלים חדש מערלה בהא מילתא דנוהג גם בחוץ לארץ מן התורה משא"כ בערלה:

ומ"ש עוד הב"ח גם בדברי הר"ן יראה דסבירא ליה הכי שהביא הירושלמי והוכיח ממנו לאסור בשל נכרים בערלה וכלאים בלבד אלמא משמע דבחדש אין ראיה לאסור בשל נכרים וא"כ ממילא הוא מותר בשל נכרים ע"כ ואני אומר אדרבא לאידך גיסא דמסתמא כמו שערלה וכלאים נוהג בשל נכרי הא ממילא משמע דחדש נוהג בשל נכרים דמ"ש איהו מן דידהו ואדרבה כיון דערלה וכלאים נוהגין בשל נכרים כש"כ חדש וכדברי הרא"ש בתשובה אלא משום דהאי שינויא דמשני בירושלמי אחלה מפני שאינו נוהג בשל נכרים אערלה וכלאים וודאי קאי ולא אחדש שלא נזכר בדברי ת"ק במתניתין אלא בדר' אליעזר מהאי טעמא יליף הר"ן לערלה וכלאים מירושלמי זו שנוהגין בשל נכרים ומ"מ ממילא משמע דחדש נוהג נמי בשל נכרים. והר"ן לא נקט ערלה וכלאים אלא משום דהירושלמי וודאי קאי עלייהו ומ"מ כבר נתבאר בסי' הקדום דהא דפריך הירושלמי אמאי לא תנא חלה עמהן לאו אמתניתין דסוף פ"ק דקדושין קאי דהא כיון דסבירא ליה להירושלמי דר"א לחומרא פליג להכי קאמר ת"ק חוץ מן הערלה דהלכתא גמירא לה וכן הא דקתני כלאים ע"כ מהרכבת אילן מיירי דהוי דאורייתא בחוץ לארץ דאלו כלאי הכרם בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן והאי תנא דאורייתא קא חשיב ודרבנן לא קא חשיב מדלא תני נמי חוץ מחדש דלדידיה נמי ע"כ פנים מדרבנן מיהת אסור וכיון דהאי תנא דרבנן לא קתני ליכא למפרך אמאי לא תני חלה דהא חלה בחוץ לארץ אינו אלא מדרבנן והאי תנא מדרבנן לא מיירי וכי פריך בירושלמי אמאי לא תני חלה אמתניתין דסוף ערלה קאי דתנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מד"ס והא האי תנא דרבנן קא חשיב ואפילו הכי לא חשיב לחלה ומשני הירושלמי משום דלא נהוג בשל נכרים ש"מ דחדש דתני להאי תנא נוהג בשל נכרים והא ודאי ראיה אלימתא היא והנה אין הירושלמי דסדר נשים תחת ידי ואפילו אם האיבעי דר' יונה אמאי לא תני לחלה איתא נמי התם ולא מייתי התם להאי מתניתין דסוף מסכת ערלה מ"מ ההיא בעי' דר' יונה אההיא דסוף מסכת ערלה קאי וכן דרך הירושלמי אגררא מייתי הואיל ואייתי למתניתין דקדושין במס' ערלה ומוקי למתניתין כר' אלעזר ובתר הכי קבעי האי בעי' דר' יונה אמאי לא תני חלה מעתיק נמי אמתני' דקדושין להאי דר' יונה אמאי לא תני חלה וכן דרך הש"ס זה כידוע למי שרגיל לשיטה דגמרא דבני מערבא עוד כתב הב"ח ועוד יש להביא ראיה ברורה דהחדש מותר בשל נכרים דבפרק קמא דר"ה (דף י"ג) איתא בעי מיני' חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר ביד גוי קצירכם אמר רחמנא ולא קצר עו"ג ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלי מהיכן הקריבו אמר להו כל שלא הביא שליש ביד נכרי והשתא אי אמרת דאיסור חדש נוהג אף בשל נכרי לא צריך לאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול כו' בלאו הך דיוקא מצי למימר לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ האיך אכלו והלא אסור משום חדש אלא ודאי ע"כ שאינו נוהג בשל נכרי וכיון דהשתא קס"ד דלא הקריבו כיון דעייל ביד גוי לכך צריך להך דיוקא ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאי איתא דעייל ביד גוי ולא הקריבו עומר מעיקרא אמאי לא אכלי הלא בשל גוי אינו אסור בשל חדש אלא ודאי דהקריבו עומר משל ישראל ולהכי לא אכלי מעיקרא משל ישראל מהיכן הקריבו ומשני שלא הביא שליש ביד נכרי הרי מוכח להדיא דמדאורייתא אין אסור חדש אלא בשל ישראל עד כאן ויפה כתב עליו הש"ך דליתא להאי ראיה, דאי לאו האי דיוקא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול ה"א דאכלי ישן. א"נ משום דבפרק קמא דקדושין איכא תנא דסבירא ליה דמושבתיכם אתי שלא נאסרו עד אחר ירושה וישיבה ואיתא התם בש"ס דהאי תנא לית ליה האי דרשה דממחרת הפסח אכול ומעיקרא לא אכול ור"א דסבירא לי' ממושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים אית ליה האי דרשה א"כ הא דמשני לא ס"ד דכתיב ממחרת הפסח (בר"ה) כו' ע"כ כר"א ואי לאו האי דיוקא דמחרת כו' הוי אמינא דלא הקריבו וחדש לא הי' נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה ע"כ גם דודי פילפל הרבה בתשובה הנזכרת ואני רואה שלא כוון יפה בהאי פלפולי דקדמאי ז"ל ושגג הרבה בזה דהדבר ברור דעיקר פילפול דהתוס' והפוסקים אי איסור חדש נוהג בקרקע של נכרי או לא ואתבואה גופא ליכא קפידא אי התבואה הזרועה בה היא של נכרי או של ישראל רק עיקר קפידא תלוי בגוף הקרקע אם הוא של נכרי אז כל איסורין הללו של חדש ערלה וכלאים נוהגין במה שגדל בה אף שהגדולין המה של ישראל או לא וה"ה איפכא אם הקרקע של ישראל והגדולין המה של נכרי לא מספקא להו ז"ל אם כל האיסורין הללו נוהגין בהגדולין או לא דודאי נוהגין בה דבתר גוף הקרקע אזלינן שהוא העיקר והרי גוף הקרקע של ישראל ודבר זה נתברר ממ"ש הרא"ש בתשובה שהעתקתי למעלה ומדברי התוס' פרק ב' דע"ג ומדברי ר"ש פרק ה' דמס' תרומות שאכתוב לקמן בס"ד שכולן תלו הדבר ביש קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר וא"כ ע"כ בקרקע של נכרי מיירי דאילו מיירי ז"ל בפירותיו של נכרי מה ענין יש קנין לנכרי לנידון שלהם שהרי האי פלוגתא יש קנין לנכרי או לא לענין מעשר היא במסכת גיטין (דף מ"ז) וכולא האי סוגי' בגוף הקרקע איירי ולא מן הפירות כדמוכח התם. והרי עיקר טעמא. של רבה דסבירא לי' התם אין קנין לנכרי משום שנאמר כי לי הארץ לי קדושת הארץ ש"מ דאגוף של קרקע קאי ולא אפירות ובסוף פרק קמא דע"ג (דף ך') תני' אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואצ"ל שדות. ומפרש הש"ס מאי אין צריך לומר שדות אילימא משום דאית בי' תרתי חדא חניית קרקע וחדא דמפקע לה ממעשר אי הכי בתים נמי איכא תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע לה ממזוזה ומשני אמר רב משרשי' מזוזה חובת הדר הוא. והכריחו שם התוס' דאתי כמ"ד דיש קנין וכשמוכרין לנכרי הוא מפקיע ממש מן המעשר שאפילו יזרע ישראל לא יתחייב במעשר אבל בית ודאי אינו מפקיע מן המזוזה שאפילו לא ימכרנו לנכרי אלא שלא ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה מן התורה דאפילו אם שכר ישראל אחר ודר בתוכה כו' ע"כ הרי מוכח להדי' דלמ"ד יש קנין קרקע של נכרי בארץ ישראל והתבואה שנזרע בה (אם) אפי' היא של ישראל פטר מן המעשר א"כ ה"ה איפכא קרקע של ישראל והתבואה שנזרע בההיא של נכרי חייב במעשר אפילו למ"ד יש קנין דלעולם בתר גוף הקרקע אזלינן ולא בתר הגדולין וכיון שכן א"כ אין כאן ראי' מהא דפרק קמא דר"ה דחדש נוהג בשל נכרים שהרי עיקר השאלה של חברי' כהנא מהיכן לקחו תבואה להקרבת עומר דכיון דעייל ביד נכרי וראוי לקצירה הוי לי' קציר נכרי וגבי עומר ראשית קצירכם כתיב ובעינן שעייל התבואה ביד ישראל אבל גוף הקרקע של ארץ ישראל ודאי מוחזקת היא מאבותינו כדאמרינן בפרק יש נוחלין (דף ק"כ) דמהאי טעמא נטלו בנות צלפחד חלק בכורה של אביהם אע"ג דקיימא לן אין הבכור נוטל כראוי כבמוחזק ארץ ישראל מוחזקת היא מאבותם כדאמרינן התם וכן כתבו התוס' שם בר"ה אהא דקאמר קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאמרינן בע"ג דאמר רחמנא אשירהם תשרפון מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ יש לו במה שזרע ע"כ. הרי שגוף הקרקע של ארץ ישראל היתה של ישראל משום הכי מעיקרא לא אכול דכיון שנזרע התבואה בקרקע של ישראל אע"ג שגוף התבואה כולה לגמרי היתה של נכרי איסור חדש נוהג בו אבל מ"מ כיון שבגוף התבואה יש לנכרי חלק בו אע"פ שכל הקרקע של ישראל אין ראוי להביא את העומר ממנו דקצירכם אמר רחמנא דהיינו הנקצרת ועלה קפיד קרא שתהא של ישראל ולא קציר נכרי אבל לענין איסור חדש מספקא להו להתוספת והפוסקים ז"ל דלמא קפיד קרא על תבואה שגדלה בקרקע של ישראל ולא על הגדלה בקרקע של נכרי וארץ ישראל בכניסתן לארץ כבר היתה גוף הקרקע ירושה להם מאבותיהם קודם שנזרעה תבואה זו שמצאו במחובר בכניסתן לארץ וכיון שנזרעה בקרקע של ישראל הא וודאי לא מספקא לן דאיסור חדש נוהג בה אע"פ שהיתה הזרע של נכרי משום הכי ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול הואיל שנזרע בקרקע של ישראל איסור חדש נוהג בה. ומ"ש הש"ך דאסיק אדעתי' דכל ארץ ישראל של נכרי היתה (בהעתקה ראשונה כתיב כן ומסיק שם הש"ך ואדרבה מכאן נ"ל ראי' ברורה ג"כ דחדש נוהג בשל נכרי דהא כיון דפריך מהיכן הקריבו וכו' מסיק אדעתי' דכל ארץ ישראל של נכרים היתה אפילו הכי כי דייק ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול לא קשה לי' אלא מהיכן הקריבו אבל מה דמעיקרא לא אכיל אתי לי' שפיר ש"מ דנוהג בשל נכרי ע"כ) הא וודאי ליתא דוודאי חברייא דרב כהנא נמי ידעו דגוף קרקעות של ארץ ישראל דישראל היתה משום דמוחזקת הוא להם מאבותיהם רק ששאלו הואיל והתבואה היתה של נכרי אין להביא ממנה את העומר דקצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ורב כהנא השיב להם כל שלא הביא שליש ביד נכרי דאכתי לא מקרי קציר נכרי וקצירכם קרינן בי' ובאמת גם על הרא"ש אני תמה קרינן שאוחז החבל בתרי ראשין מדהביא ראי' דקדש נוהג בשל נכרי מהא דאפילו למ"ד יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר היינו משום דדריש לה מקרא דגנך ולא דגן עובד כוכבים ואי לאו קרא תבואות עובדי כוכבים בעי עישורי. ש"מ שמביא ראי' על חדש הגדולה בקרקע של נכרי שאסור מן התורה ומיד מסיים והלא ערלה דאינו נוהגת אלא בארץ ואפ"ה נוהגת בנטיעת נכרי כדתנן כו' ומה ראי' היא זו מנטיעות של נכרי שהנטיעה לחוד היא של נכרי ואיכא למימר שנטעה בקרקע של ישראל דלא שייך בזה למימר יש קנין לנכרי כיון שאין לנכרי חלק בגופא של קרקע רק הנטיעה לחודי' שלו לתבואה הגדילה בקרקע של נכרי לענין איסור חדש דשם איכא למימר יש קנין לנכרי ואין איסור חדש נוהג בו דן זק מה משום טעמא דמסקינן יש קנין וכש"כ שאין ענין לנידן זה מה שהביא מהא דעת שבאו אבותינו לארץ כו'. ומהירושלמי שאתמר עלה ונטעתם פרט לשנטעו נכרים קודם שבאו לארץ יכול שאני מוציא את שנטעו נכרים משבאו לארץ ת"ל כל עץ שהרי כיון שא"י ירושה להם מאבותיהם ומן הדין אי לאו קרא דכי תבואו ונטעתם הי' איסור ערלה נוהג אפילו במה שנטעו נכרים משבאו לארץ אפילו אם תמצא לומר יש קנין דהא קרקע של ישראל היא אלא דאתי קרא דכי תבואו ונטעתם למעט את שנטעו נכרים מקודם שנכנסו לארץ אע"ג שקרקע של ישראל אינו נוהג בו ערלה ודומיא דהא מרבה לאסור את שנטעו נכרים משבאו לארץ דאחר ביאתם לארץ כש"כ שהקרקע של ישראל היא אלא שהנטיעה של נכרי דסד"א ונטעתם כתיב שתהי' אתם הנוטעים ולא נכרי ת"ל כל עץ לחייב בכה"ג בערלה ולעולם מיירי בשגוף הקרקע של ישראל. אבל בגוף הקרקע של נכרי עדיין לא שמענו ואיכא למימר שפטור מן הערלה ומן החדש היכא שגוף הקרקע של נכרי דיש קנין לנכרי: