שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן ג

סימן ג

ולענין אם חדש נוהג בשל נכרי או לא כבר הסכימו התוס' והרבה מכת הראשונים ז"ל שחדש נוהג בשל נכרי ולא פקפק אדם מעולם עד שקם בעל ב"ח והתיר לן והורה דחדש אינו נוהג בשל נכרים ומשבח א"ע שסתר את ראיות התוס' וסיעתם והרבה ראיות לדעתו להוכיח שאינו נוהג בשל נכרים וכל דבריו וראיותיו אין בהם ממש ולא עוד ממקום שהוא עוזר לו הוא כנגדו ולא די שאסור חדש מרופה מאוד (במלכות זו) אלא שריפה ידי אנשים היראים לנפשם וחרדים לבלתי עבור על אסור חדש של תורה סומכים עליו שאינו נוהג בשל נכרים בכן אזרתי כגבור חלציי להראות לכל שלא ירד לסוף דעת רבותינו בעלי תוספות וכל דבריו וראיותיו בזה בנוים על קתו"ב: הנה בטור יורה דעה (סימן רצ"ג) כתב ואיסור זה נוהג כו' בין בשל ישראל בין בשל נכרי וכתב הב"ח זה אינו מפורש בתלמוד גם הרי"ף והרא"ש בקדושין ובמסכת פסחים וכן הרמב"ם (פ"י מהלכות מ"א) כתב בסתם דחדש אסור בחוץ לארץ ומדכתב הרב (בפ"י מהלכות מ"ש) דערלה נוהג אף בשל גוים וגבי חדש לא כתב דנוהג בשל נכרי אלמא דבחדש אין אסורו אלא בשל ישראל אבל לא בשל גוי ע"כ ואין זה אלא פטומי מילי ואפושי גברי בחנם. הלא ידוע שהרי"ף והרמב"ם אין מעתיקין אלא דברים המפורשים בש"ס בהדי' אבל אין דרכם לכתוב כל חדושי דינים שיש להוכיח מתוך דקדוקים ופלפולים מן הש"ס וזו רבו כמו רבו הרבה דינים שחדשו הבאים אחריהם מתוך עיון ופלפול ובפרט רבותינו בעלי תוספות ז"ל אשר לבבם היה כלבבי אריות וכולן הלכות פסוקות הם אע"פ שלא כתבם הרי"ף והרמב"ם ולא משום דלא ס"ל ז"ל השמיטום אלא משום שאין דרכם להעתיק אלא דינים המפורשים בש"ס בהדיא ומהאי טעמא לא כתבו נמי דחדש נוהג בשל נכרי משום שאינו מבואר בהדיא בגמרא ומ"ש שכתב הרמב"ם (בפ"י מהלכות מ"ש) דערלה נוהג בשל נכרי לא העתיק דברי הרמב"ם כהויתן כדי לחזק דבריו וזה לא יתכן והילך דברי הרמב"ם כלשונו שכתב שם זה שנטעו עו"ג עד שלא באו אבותינו לארץ פטור אבל משבאו לארץ אף מה שנטע נכרי חייב שנאמר כי תבואו לארץ ונטעתם משעת ביאה ומשנה שלימה היא בפ"ק דמסכת ערלה עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטעו אע"פ שלא כבשו חייב ע"כ נכרי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק חייב בערלה ובירושלמי אמרינן הכי שם תניא נכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה. עוד כתב שם הרמב"ם ויש לנכרי נטע רבעי שאם בא לנהוג במצוה זו הרי הוא קדש כמו נטע רבעי של ישראל ומשנה שלימה הוא סוף פ"ג דתרומה רי"א אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו הרי שלא חידש הרמב"ם מדעתו שום דבר בדינים אלו אלא העתיק דברי המשנה והירושלמי לבד כמו שמצאם שנוים בפירוש וגבי חדש שלא מצא מבואר בהדיא בשום דוכתא דנוהג בשל נכרים הוא ז"ל גם כן לא חש לכתבן מדעתו וכש"כ מה שכתב שהרא"ש לא כתב שחדש נוהג בשל נכרים הלא בתשובה כתב בהדיא שנוהג בשל נכרים בפשיטות גם בפ"ק דקדושין הביא ראיות הרבה שערלה וכלאים נוהגים בשל נכרי וממילא משמע דה"ה לחדש שנוהג בשל נכרים דמ"ש חדש מערלה וכלאים אף על גב שהב"ח רוצה לחלק ביניהם כמ"ש לקמן מכל מקום אין בדבריו שט"ו וכמו שאבאר בסייעתא דשמיא ומעולם לא עלה ע"ד שום חכם לחלק ביניהם רק הב"ח הוא יחיד בדבר זה ודבריו למו"מ עוד כתב הב"ח אלא שהתוס' פ"ק דקדושין (דף ל"ז) כתבו דבירושלמי משמע דחדש נוהג בשל נכרי דפריך עלה מתניתין דקתני אף החדש אמאי לא תנא חלה ומשני לפי שאינו בשל נכרים משמע דחדש דקתני במשנה נוהג בשל נכרים וכיוצא בזה כתב המרדכי בשם ראב"י ומהר"ם וכ"כ הרא"ש בתשובה וכ"כ בסמ"ק ואחריהם נמשכו האחרונים בתשובותיהם וכולן נתלים בדברי ר"י שבתוס' ותימה מאי ראיה מביא ר"י מירושלמי דהא וודאי הוא הא דפריך לשם אמאי לא תנא חלה לא אדברי ר"א דאמר אף החדש פריך אלא אדברי ת"ק דאמר חוץ מן הערלה והכלאים פריך אמאי לא תנא חלה ומשני לפי שאינו נוהג בשל נכרי כמו ערלה וכלאים דנוהג אף בשל נכרים והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר"א אלא בשל ישראל והא דלא תני ר"א חלה כמו דתני חדש משום דבחלה לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דס"ל לת"ק דאינו נוהג בחוץ לארץ אפילו בשל ישראל קאמר ר"א אף החדש אסור בשל ישראל ועוד האריך בזה הרבה בדברים שאינם של טעם ואין צורך להעתיקם והנה מהבאים אחריו פלפלו בדבריו זה בונה וזה סותר גם דודי אחי אמי הגאון מו"ה יחזקאל ז"ל בספרו כנסת יחזקאל סי' מ"א כתב בזה הרבה ואינני אכניס ראשי בפלפולים ודקדוקים כאלו שאין זה דרכן של תורה ולא דרכו בה רבותינו הגדולים הקדמונים רק דקדוקים קלושים שלמדו א"ע בדורות אחרונים לחדד את התלמידים משנתמעטו הלבבות וננעלו שערי בינה והרגילו עצמם בזה עד שהרגל נעשה טבע ודורכים בה ומשתמשים הדרך בפסקים ודינים ומעתה בטל כבוד התורה וכל איש חכם בעיניו אף שאיננו יודע צורתא דשמעתא מחבר חבורים בתשו' ודינים ובודאי ראוי לקרוע על זה כמו על ס"ת שנשרף והתורה חוגרת שק עליהם וה' הטוב יכפר בעד ונחזור לענינינו מה שהקשה הב"ח על התוס' ורוצה לסתור ראייתם דהא דאמרינן בירושלמי דמה"ט לא תני חלה לפי שאינה בשל נכרים לאו אדר"א דאמר אף החדש קאי אלא אתנא קמא דאמר חוץ מן הערלה וכלאים קאי דנוהגין בשל נכרים אבל חדש אינו נוהג בשל נכרים ומשבח א"ע בזה שהציע דבריו אלה לפני חכמי דורו ולא היו מי שיסתור דבריו ואני אומר בנין שאין לו יסוד נסתר מאליו. דלו יהי' כדבריו דהירו' אדברי ת"ק קאי ולא אדר"א מ"מ ש"מ דערלה וכלאים נוהגין בשל נכרים ואין כח ביד נכרי להפקיע מצותן א"כ ממילא ש"מ דאין כח ביד נכרי להפקיע נמי את איסור חדש וחדש נוהג בשל נכרים דמ"ש חדש מערלה וכלאים בהאי מלתא והרי תראה שהתוס' הביאו ראיה דחדש נוהג בשל נכרים מכלאים וכמו שאכתוב לקמן בס"ד ודבר ברור הוא דאין טעם לחלק ביניהם אלא שהב"ח אחר שהאריך הרבה בזה כתב בתוך דבריו אבל חדש שאינו אסור בשל נכרים אפילו בארץ מדכתיב קצירכם דיליף מינה שאין העומר בא אלא מקציר ישראל א"כ ממילא משמע כיון דתלי רחמנא איסור חדש בהבאת העומר כדכתיב ולחם וקלי וגומר מעתה כשם שאין עומר בא אלא מקציר ישראל כך אין איסורו נמי אלא בקציר ישראל וכדאמרי' ע"כ אין דבריו נכונים כלל וכי איסור חדש תלוי דווקא בעומר ואין איסורו נוהג אלא דווקא במה שהעומר בא ממנו ותילף מינה הואיל ואין עומר בא מקציר נכרי ה"ה שאין איסור חדש נוהג בשל נכרי הא לא תלי רחמנא איסור חדש בעומר כלל אלא היתר חדש הוא דתלוי בעומר בזמן שב"ה קיים דהעומר מתיר חדש בזמן מקדש ושלא בזמן מקדש יום הבאת עומר מתיר אבל אין איסור חדש תלוי דווקא בדבר שהעומר בא ממנו: תדעשהרי תנן בריש פ"ט דמנחות שאין עומר בא מחוץ לארץ ואפילו הכי קים לן דחדש בחוץ לארץ דאורייתא כר"א דסבירא ליה הכי וכן כתבתי למעלה דאפילו ר"א מודה דאין עומר בא מחוץ לארץ אע"ג דחדש בחוץ לארץ דאורייתא וש"מ איסור חדש נוהג אפילו במקום שאין העומר בא ממנו. וה"ה דנוהג בשל נכרי אע"ג דאין עומר בא מקציר נכרי אלא וודאי דאין איסור חדש תלוי בעומר מידי ולא תלה רחמנא איסור חדש בעומר אלא איסור קציר חדש לחוד שאסור לקצור לפני העומר ואין איסורו אלא ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר אבל ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. כדגרסינן בפרק ר' ישמעאל (דף ע"א) תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אמר וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר. וכתוב ראשית קצירכם אל הכהן הא כיצד ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וקצירה דתלוי בהבאת עומר משום דכתיב ראשית קצירכם שיהי' תחלה לכל הנקצרים ודוקא ממקום שאתה מביא דאילו ממקום שאי אתה מביא לא דהא כתיב וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וקציר גופא טעמא דכתב רחמנא וקצרתם את קצירה הא לאו הכי הוה אמינא דאפילו ממקום שאי אתה מביא נמי אי אתה קוצר ואע"ג דתלה רחמנא לאיסור קצירה בעלמא דהא כתיב ראשית קצירכם אל הכהן כש"כ איסור אכילת חדש דלא תלוי כלל בעומר ואיסורו נוהג אפילו ממקום שהעומר בא ממנו ועוד תדע שהרי תנן התם קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין וטעמא דקוצרין משום דאין עומר בא מהם מ"מ תבואה הגדלה בם איסור חדש נוהג בהם לאכילה שהרי אין גודשין משום דלמא אתי למיכל מיני' וש"מ דאסורה באכילה דהא ליכא למימר דאין הכי נמי דמדאורייתא חדש של תבואה הגדילה בבית השלחין שרי באכילה הואיל ואין עומר בא מהן ומדרבנן הוא דאסור דא"כ תקשה לך מאי פריך שם בפרק ר' ישמעאל דף ס"ז ובפרק קמא דפסחים (דף י"א) אהא דסבירא לר' יהודא דאין בודקין חמץ לבתר איסורא דהיינו לאחר שש שעות של ערב פסח גזירה דלמא אתי למיכל מיניה ופריך מדתנן משקרב העומר יוצאין ומצאים שוקי ירושלים שהוא מלא קמח וקלוי ולא גזר ר' יהודא דלמא אתי למיכל מיניה ושני רבא שאני חדש מתוך שלא היתרת ליה אלא ע"י קיטוף הוא זכר הדר פריך מהא דקוצרין מבית השלחין ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה ומאי קושיא דלמא שאני חמץ לאחר שש שעות דאסור מדאורייתא לר' יהודא כדאמרינן בפסחים פרק כ"ש (דף כ"ח) שפיר גזר דלמא אתי למיכל מיניה אבל הא דבית השלחין דאפילו אם אתי למיכל מיניה לא קא עביד איסורא דאורייתא כיון דאין עומר בא ממנו משום איסורא דרבנן לא גזרי דלמא אתי למיכל מיני' במקום פסידא. כי האי דאי משהי לי' פסידא אבל בגדישה דליכא פסידא גזרו דלמא אתי למיכל מיני' דזהו טעמא דקוצרין אבל לא גודשין כמ"ש התוס' שם בפ"ק דפסחים אבל גבי חמץ לאחר ו' דאף על גב דמשום מצות ביעור יש להתיר כמו משום פסידא כמש"כ התוספות מכל מקום א"ל הואיל ואי אתי למיכל מיניה איכא איסורא דאורייתא אפילו במקום מצוה גזרי' והוא הדין נמי למקום פסידא באיסורא דאורייתא גזרינן והא דלא גזרי קצרי בית השלחין משום דהוי פסידא היינו משום דאי נמי אתי למיכל מיני' לא עבר אלא איסורא דרבנן במקום פסידא והוא הדין במקום מצוה באיסור דרבנן לא גזרי דלא אתי למיכל מיניה ואפילו לפי מה שאכתוב לקמן בסימן דטעמא דאבל לא גודשין לאו משום דלמא אתי למיכל מיניה מ"מ מדרמי מהא דקוצרין בית השלחין אחמץ ולא חייש ר' יהודא דלמא אתי למיכל מיניה גבי בית השלחין ש"מ דאיסור אכילת חדש דבית השלחין דאורייתא ודלא כהב"ח ז"ל אלא וודאי ש"מ דאכילת חדש הגדילה בבית השלחין איכא אסורא דאורייתא אף על גב שאין מביאין את העומר ממנו והשתא פריך שפיר דכמו דלא גזרו רבנן בבית השלחין שלא לקצור דלמא אתי למיכל מיני' משום פסידא אע"ג דאי אכיל מיני' קא עביד אסורא דאורייתא ש"מ דמשום פסידא אפילו בדאורייתא לא גזרו דלמא אתי למיכל מיני' ה"ה חמץ לאחר שש שעות משום מצות ביעור נמי לא נגזור דלמא אתי למיכל מיני' כמו שלא גזרו משום פסידא אפילו במקום שאם עבר ואכיל עבר אדאורייתא מ"מ ש"מ דאכילת חדש מקרקע בית השלחין איכא אסורא דאורייתא ואע"ג דאין עומר בא ממנו וה"ה קציר נכרי אע"ג דאין עומר בא ממנו מכל מקום חדש נוהג בשל נכרי מדאורייתא וכדאמרן ודלא כב"ח דתלוי איסור חדש בדבר שהעומר בא ממנו דווקא:

עוד כתב הב"ח אהא דכתב הרא"ש בתשובה וכן פסקו בכל החבורים דחדש נוהג בשל נכרים ודבר תימא הוא למה לא לנהוג בשל נכרים דמאן דאמר יש קנין בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר דריש לי' מקרא דגנך ולא דגן עובד כוכבים ואי לאו קרא תבואת עובד כוכבים בעי עישור ובחדש כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואפילו בחוץ לארץ דכתיב מושבותיכם והיכא תיתי לן למימר דלא לינהוג, בשל נכרים והלא ערלה דאינו נוהג אלא בארץ ואפילו הכי נוהגת בנטיעת עובד כוכבים כדתנן במסכת ערלה (פ"א מ"ב) הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע וכו' חייבין בערלה. וגרסינן עלה בירושלמי כי תבואו אל הארץ ונטעתם פרט לשנטעו עובד כוכבים עד שלא באו לארץ יכול שאני מוציא את שנטעו עובד כוכבים משבאו לארץ תלמוד לומר כל עץ וכל שכן חדש שנוהג מן התורה אף בחוץ לארץ שנוהג אף בשל נכרים ור"י פסק כן בפרק קמא דקידושין והביא ראי' מן הירושלמי ע"כ הנה בתחילה כתב הב"ח על זה דברים שאין הדעת סובלן כאשר כתב בעצמו ועלובה עיסה שהנחתום מעיד עליו ואע"ג שאח"כ רצה לתקן את דבריו אין ממש בכל אותם הדברים ואין ראוי לבלות הזמן בביטולם כי אם לאותם השמחים על לא דבר ולא למי שנפשו חשקה בתורה:

עוד כתב הב"ח דעל ראיות הרא"ש בתשובה זו איכא לתמוה הרבה דמ"ש הלא ערלה וכו' וכמש"כ חדש בק"ו פריכא הוא דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה ואין היתר לאסורו ולכך החמירו בו לאסור אף בשל גוים אבל חדש דאין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאסורו לא ותדע שמסברא יש לגזור טפי בערלה מבחדש דהרי לת"ק החדש מותר לגמרי בחוץ לארץ אף בשל ישראל ואפ"ה בערלה וכלאים אסור בחוץ לארץ מד"ס אפילו בשל נכרים. אלא וודאי כדפרי' דשאני ערלה וכלאים וכו' ובכלאים יש עוד סברא לגזור טפי לפי שאיסורו איסור עולם וכדמוכח בסוגיא אבל החדש שאין איסורו איסור הנאה וכו' לא גזרו בו כל עיקר לת"ק וא"כ לר' אליעזר נמי לא גזרו בו בשל נכרים ע"כ הנה מה שכתב ותדע כו' שהרי לת"ק החדש מותר לגמרי בחוץ לארץ ואפילו הכי בערלה וכלאים אסורים בחוץ לארץ מדברי סופרים לא דק כלל שהרי אפילו לת"ק חדש אסור מד"ס כמו כלאים ואין חלוק בדבר להקל בחדש לת"ק יותר מכלאים אלא רבינו ברוך שסובר דלא גזרו על חדש בחוץ לארץ לת"ק אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל בלבד וכבר נתבאר למעלה כל זה באר היטיב וגם מה שסיים וא"כ לר"א נמי לא גזרו בשל נכרים לא דק כלל. דלדברי הרא"ש לאו משום גזירה אסור בשל גוים אלא מדאורייתא חדש נוהג בשל גוים שהרי כל הני שמביא מדגנך ולא דגן נכרי ומונטעתם כל עץ מאכל קראי של תורה נינהו אלא מחמת שחשקה נפשו להקל בשל נכרי באסור חדש תלה בוקי סריקי בדברי הפוסקים ז"ל אשר נראה דבריהם שנוהג איסור חדש בשל נכרי לאמר או שלא ברירא להו כמבואר בדבריו או שאינו נוהג אלא מדרבנן. אע"פ שמדבריהם לא משמע הכי בהדיא ומקלקל דבריהם מאיסור חמור לאיסור קל אבל המעיין בדבריהם יראה שכוונתם ז"ל הוא להיפך ומ"ש עוד דקו"ח של הרא"ש קו"ח פריכא הוא דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה כו'. אבל חדש דאין איסורו כו' גם כאן הכניס בתוך דבריו החמירו לאסור בשל נכרי משמע דחומרא מדרבנן הוא. וליתא וכמ"ש ומ"מ עיקר פרכא שלו על הרא"ש לאו כלום הוא ודברי הרא"ש נכונים וברורים וראוין למי שאמרן דוודאי הרא"ש לאו מדין קו"ח מייתי לה להיות נוהג בשל נכרים מערלה וכלאים הא וודאי ערלה וכלאים חמירי שכן אסורים בהנאה ושארי חומרות שיש בהן משא"כ בחדש ובזה לא יטעה שום מבין עם תלמיד כש"כ אדם גדול כהרא"ש ז"ל אלא מיני' ובי' מייתי לה וכך הם הצעת דבריו דדבר תימא הוא למה לא ינהג בשל נכרים שהרי לענין מעשר אי לאו קרא מסברא תבואות נכרי בעי עשורי אם כן בחדש דליכא קרא למעוטי תבואות נכרים פשיטא דנוהג בשל נכרים ועוד בא לחזק דבריו שלא תימא דלמ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר הכי נמי יש קנין לנכרי לדידי' להפקיע מאיסור חדש על זה מסיים ובחדש כתיב כו' ואפילו בחוץ לארץ ואם כן כיון דלא תלם איסור חדש בקדושת הארץ שהרי איסורו נוהג אפילו בחוץ לארץ א"כ לא שייך בי' לומר יש קנין לנכרי להפקיע מידי איסורו דמה הפקעה שייכא בי' כיון שאיסורו נוהג בחוץ לארץ דמופקע ועומד הוא ואפ"ה איסור חדש נוהג כש"כ שנוהג בארץ ישראל אפילו למ"ד יש קנין לנכרי לענין מעשרות להפקיע מקדושתו היינו דווקא מעשר שתלוי בקדושת הארץ דווקא שהרי אינו נוהג בחוץ לארץ משום הכי סבירא לי' דהכי נמי יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מקדושתו וקרקע של נכרי בארץ ישראל כחוץ לארץ דמי דפקע קדושת הארץ מקרקע זו של נכרי כאלו הוא חוץ לארץ אבל לענין חדש שנוהג אפילו בחוץ לארץ גמור מן התורה וא"כ קרקע נכרי בארץ ישראל אפילו למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע ארץ ישראל מקדושתה מ"מ לא גרע קרקע זו של ארץ ישראל מחמת הפקעת קדושתה מקרקעות חוץ לארץ גמיר שאי אפשר לה שתקדש בשום ענין ואפילו הכי נוהג בו איסור חדש כש"כ קרקע ארץ ישראל ביד נכרי אפילו למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע אותה מקדושתה מ"מ יש תקנה שתחזור לקדמותה כשתצא על ידי מכירה או באיזה ענין מרשות נכרי ותחזור לרשות ישראל לא כש"כ שאיסור חדש נוהג בו ואינו מועיל הפקעת קדושה על ידי נכרי מלהצילה מאיסור חדש ותו בא הרא"ש לומר דאפילו למ"ד יש קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר לאו למימרא שהיינו טעמא משום דפקע קדושת הארץ על ידי הנכרי מן הקרקע כל זמן דהארץ לעולם עומדת בקדושתה אפילו בעוד שהיא תחת יד הנכרי והא דמפקע לה מן המעשר משום דכתיב דגנך הוא ומכריח הדבר דע"כ כולי עלמא מודו דאין הארץ פקע מקדושתה אפילו כל זמן שהיא ת"י הנכרי אע"פ שפטורה מן המעשר למ"ד יש קנין לנכרי והיינו דמסיים והלא ערלה דאינו נוהג אלא בארץ ואפילו הכי נוהג בנטיעת נכרי כדתנן במסכת ערלה ולא תימא דהא מתניתין אתיא כמ"ד אין קנין לנכרי אפילו לגבי מעשר שהרי בירושלמי יליף ליה מקרא אלמא כו"ע מודו דנטיעת נכרי חייב בערלה וש"מ דלא פקע קדושת ארץ מקרקע ארץ ישראל ע"י נכרי וע"כ היינו טעמא דמ"ד יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר מגזירת הכתוב הוא שאע"פ שקדושת ארץ ישראל על קרקעות ארץ ישראל שביד הנכרי מ"מ מיעטה קרא מן המעשר. אבל לכל שארי דברים הקרקע בקדושתה עומדת ומה שנוהג בשאר ארץ ישראל כגון ערלה ורבעי וכלאים שאינו נוהג אלא בארץ ישראל נוהג נמי בהאי קרקע שביד הנכרי וכש"כ שינהוג בהאי קרקע דברים שנוהגין בחוץ לארץ שהרי כיון שנוהגין בחוץ לארץ ש"מ שאין איסורן תלוי כלל בקדושת הארץ שהרי קרקעות חוץ לארץ אין בהם קדושה ואפ"ה נוהגין בה איסורן אלו וש"מ דלאו משום קדושת הארץ אסרה תורה וא"כ בקרקע ארץ ישראל מה לי אם היא ביד ישראל מה לי אם הוא ביד נכרי הא וודאי לקרקע ארץ ישראל שביד נכרי לא גרע מקרקע חוץ לארץ שאיסור זה נוהג בו ואדרבה קרקע ארץ ישראל עדיפא טפי אע"פ שהיא ביד נכרי דאכתי קדושה לכל מילי חוץ לענין מעשר למ"ד יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר. משא"כ קרקעות חוץ לארץ אין בהם קדושה והיינו דמסיים הרא"ש וכש"כ חדש שנוהג מן התורה אף בחו"ל ולא תלי מידי בקדושת הארץ שנוהג אף בשל נכרים וה"ה לכלאים שנוהגין בשל נכרים אע"פ שאינו נוהג אלא בארץ ישראל מן התורה דאפילו למ"ד יש קנין היינו דווקא לגבי מעשר מגזירת הכתוב אבל מ"מ קדושת הארץ עלי' שהרי ערלה נוהג בה וא"כ ה"ה לכלאים נמי כיון דלכ"ע לא פקעי קדושתה זה נראה לי ברור כוונת הרא"ש: