ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 2

השני שוחט סכין: אמר ר"ה מנין לבדיקת סכין מ"ה שנ' ושחטתם בזה ואכלתם: ואר"י לא אמרו להראות סכינו לחכם אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן וקרא אסמכת' בעלמא, ואי לא סר סכינו קמי חכם ר"ה אמר משמתינין לי' רבא אמר מעבירין אותו ומכריזין על בישרי' דטרפה הוא ורבינא אמר אי לא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' כפרתא דאפי' לנכרי לא מיזדבן ומסת' דרבינא מוסיף הוא כלומר בנמצאת סכינו, יפה משמתינין ואי לא מעבירין ומכריזין וממסמיסן ליה כפרתא ואי' מ"ד דרבינא ס"ל בנמצאת סכינו יפה פליגי דהיכא דלא נמצאת סכינו יפה לא קאמר רבא דמכריזין דטרפה דאפי' לנכרי לא מיזדבן אלא אפילו בנמצאת סכינו יפה אמר מעבירין לי' ולא נהיר וכ"כ רב אחא הא דנמצאת סכינו יפה: הא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה כפרתא והאי דאחמור רבנן בבדיקת סכין משאר הוראות כגון בדיקת הריאה וכיוצא בה משום דילמא אתי לזלזולי וכו' דאפשר לאשתמוטי בבדיקות אבל מילי אחרינייתא לא אפשר לאשתמוטי: ועכשיו אין תלמיד חכם מקפיד על כבודו שכולם ראשים בעיניהם ואין ראוי לשמתו ולהעבירו אלא אורויי מורי לי' ואי עביד עביד: השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשר' הכל שוחטין לעולם שוחטין בכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה ושינים והצפורן מפני שחונקין בפ' א"צ מהו להראות סכין לחכם רב מרי ברי' דרב בוסא שרי לרבנן אסרו וקי"ל כרבנן ופירשו קמאי שמא יוליכנו חוץ לתחום להראות לחכם ורש"י משמע דדמי לדין ואין דנין ביו"ט וסכין שנפגם מעיו"ט אסור לתקנו ביו"ט מותר לתקנו דקי"ל כר"י דאמר כתיב היא וכתיב לכם ול"ק כאן במכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כאן במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט וכ' ר' אלפסי ז"ל סכין שעמדה מותר לחדדה ביו"ט. ה"מ דפסקה אגב דוחקא ודוקא אגב רחייא אגב דיקולא אבל משחזת לא ומסת' אגבי דיקונא דאמרי' משחזת של עץ. ואגב רחיא משחזת של אבן ובין של עץ ובין של אבן מותר. דהל' כר"י ואין מורין כן והלכתא אם מצא סכין יפה ושחט והכין שדרי ממתיבתא ששאלתם אין משחיזין (א) וקאמר ד' לישנא אמר ר"פ ל"ש אנא משחזת של אבן וכו' לקולא וא"ד לחומרא ואית דמתני להא אסיפא אבל משיאה ע"ג חברתה ואר"י א"ש לקולא ולחומרא לית הלכתא כהדין לישנא אלא מותר לחדד הסכין אפי' בשל אבן כר"י דמתיר במכשירי א"נ דקאמר דהשחזה דלא כר"י וקאמר לי' רבא לר"ח דרשי' משמך דהל' כר"י א"ל וכו' ואף ר' יוסף דקא מעבר אפומא דרחייא מכל אלין טעמא ליתא למתני' השוחט במגל יד בצור. מגל יד יש לו שני פיות צדו א' כסכין וצדו א' כמגל השוחט דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא במגל יד דלמא אתי למיעבד באידך גיסא ש"מ מיהו סכין שנעבד בה פגימה אעפ"י שנשתייר בה שיעור אסור לשחוט בה לכתחלה דהא הכא איכא גזירה אאידך גיסא כ"ש הכא דבההיא גיסא גופה איכא למיגזר ואי איכא עלי' בלתא דפרסא שרי וצור וקנה לכתחלה לא ורמינהו בכל שוחטין בין בצור בין בקנה ואסיקנא מתני' בתלוש ולבסוף חיברו ור' היא דא"ר כהנא השוחט במחובר לקרקע ר' פוסל ור"ח מכשיר ופלוגתייהו במחובר מעיקרא ר' פוסל דיעבד ור"ח מכשיר אפי' לכתחלה והאי דקמיפלגי בדיעבד להודיעך כחו דר' דהל' כוותי' ובכל שוחטין בין בצור בין בקנה בתלוש וד"ה שוחטין לכתחלה ובכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר לר' חייא ולית הלכתא אלא כר' ומנא תימרא דשני לן בין מחובר מעיקרא ובין תלוש ולבסוף חברו דתני' השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה וכו' הי' צור יוצא מן הכותל או שהי' קנה עומד מאליו ושחט בה שחיטתו פסולה קשיא רישא אסיפא אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרא בין תלוש ולבסוף חיברו לענין שחיט' מאי ולא איפשטא אליבא דר"א היא דאמר לענין הכשר זרעים תנאי היא (ב)אליבא דר"פ לא אשכחן תלוש ולבסוף חברו דהוה מחובר ולענין שחיטה לא קמבעי' לי' וסוגיין כר"פ ואתה מוצא ג' דרכים הא' בתלוש שוחטין לכתחלה ואפי' שן תלושה וצפורן חלושה דאמר רבה בר"ה שן תלושה וצפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחלה והא דתנן חוץ ממגל והמגירה והצפורן והשנים מפני שהן חונקין שן אשן ל"ק הא בחדא הא בתרתי צפורן אצפורן ל"ק הא בתלושה הא במחוברת בתלושה שוחטין לכתחלה הב' תלוש ולבסוף חברו לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשר' כדתנן נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה. וא"ר ענן ל"ש אלא כשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל הסכין למטה וצואר בהמה למעלה ל"ח שמא ידרוס ודוקא בהמה אבל עוף דקליל אפי' סכין למטה וצואר למעלה ודוקא תלוש ולבסוף חברו ואין בו יניקה אבל אילן מח בר ע"י יניקה לא אקרי תלוש ולבסוף חברו דהא אפלגי בה בפ' כל הצלמים אי הוי מחובר אי לאו ואע"ג דתלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוי תלוש הג' מחובר מעיקר' דאפי' דיעבד שחיטתו פסולה והא דקאמר בקנה שוחטין לכתחלה אוקמי' בסימנא דאגמא שקורין בוד"א אבל בקרומות של קנה לא דתני' ה' דברים אמרו בקרומות של קנה אין שוחטין בה וכו' ירו' מפני שרוח רעה שורה בהן והלכך אם שחט שחיטתו כשרה וי"מ מפני שמעלין קרדומות חדין ונוקבין ודיעבד נמי פסול' השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתני' פסולה נ"ק הא בסרנ' דפחרא הא בסרנא דמיא ואיבעית אימא הא והא בסרנא דמיא ול"ק הא בכח ראשון הא בכח שני והלכתא בסרנא דפחרא לא ישחוט לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה. בסרנא דמיא בכ"ר דיעבד אין לכתחלה לא בכ"ש אפי' דיעבד נמי פסולה חוץ ממגל קציר והמגורה ת"ר סכין שיש בה פגימות הרבה נידן כמגורה פר"שי ואפי' כולן מסוכסכות וקייימא ארישא דסכינא נידן כמגורה שעוקץ פגם ראשון מחלשת את העור והבשר: והפגם שני בא לסימן וקורע ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה ומסוכסכת כשרה. ומסת' דכולן מסוכסכות והוליך ולא הביא ה"ה כשוחט במגל קציר דרך הליכתה דכשרה והכא באוגרת הוא דקאמר ואם יש ב' או ג' פגימות ה"ה כמגל לענין נבלה ואם יש בה פגימה אחת אוגרת פסולה ואסורה באכילה אבל מטהרתה מידי נבלה ה"ד אוגרת וה"ד מסוכסכת אוגרת משתי רוחות כשתוליך הצפורן על הסכין מראש הסכין עד סופה או מסוף הסכין לראשה אוגרת בה מכל צד פסולה אוגרת כגון שתחגור בו צפורן מסוכסכת מרוח א' הצפורן אוכל מרוח א' והשני החלק במשחזת ופריך משני רוחות מפני שעוקץ הראשון שהוא כלפי ראש הסכין בהליכתה מחלשת עור ובשר ועוקץ השני כלפי שוחט קורע ונוקב מרוח אחת נמי חורפא מחלשת מורשא בזע דקיימא ארישא דסכינא עוקץ הפגומה עומדת בראש הסכין למעלה וכשמגיע לעוקץ לא נחלש העור והבשר ובהוליך ולא הביא אבל עומדת באמצע הסכין אפי' הוליך ולא הביא פסולה וכן בראש הסכין והוליך והביא או הביא ולא הוליך פסולה וכן הלכתא והכי אסיקנא אמרת משמי' דרבא מסוכסכות פסולה והא אמר רבא מסוכסכות כשרה ל"ק כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא ה"ה דאי' לי' לשנויי כאן בראש הסכין כאן באמצע הסכין ואית דמפרשי דקיימא ארישא מורשא קיימי ארישא חורפא אקתא אבל הפגומה בכ"מ שעומדת קאמר וכשהוליך ולא הביא לא פגע במורשא דליבזע אלא מורשא קמא דמחליש וליכא מורשא בתרא דבזע וה"ה אי קיימא מורשא אקתי' דסכינא והביא ולא הוליך לא מפסלי אבל בהוליך והביא א"נ דקיימא ארישא והביא ולא הוליך ואסיפא בהוליך ולא הביא פסולה וא"ר ג' מדות בסכין הא' אוגרת פסולה אפי' דיעבד ומסוכסכת ועומדת באמצע הסכין ה"ה כאוגרת ופסולה בין הוליך ולא הביא בין הביא ולא הוליך לפי' קמא ולפי' בתרא כדפרישנא וכן עומד בראש הסכין בהוליך והביא ב' מסוכסכות לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה בהוליך ולא הביא בעומדת בראש הסכין אבל הוליך ולא הביא באמצע הסכין פסולה כדפרישנא ולפי' קמא אי קיימא מורשא ארישא בהוליך ולא הביא א"נ אסיפא בהביא ולא הוליך כשרה ג' עולה ויורד מותר לכתחלה כגון שיש בה פגימה גדולה והחלקה העוקצין והסכין נמוך באמצע וסכינא חריפא דמיא לסאסאה כשרה לכתחלה במערבא בדקו לה במיא נותן מים בחודו של סכין ואם יש בו פגם שוטחין ואין הולכין ע"פ כולה בנהרדעי בדקו לה בשמשא רב ששת בדק לה בריש לישנא אר"פ צריכה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחותי' תוספתא וה"מ דצריכה האי בדיקותא היכא דחזי חשש פגימה. דצריכה שמא וצריכה בדיקה הא לא חזי בה בעיני' מידי ל"צ בדיקה כלל ובמערבא נמי דבדקו ומנסי בדבר שצריך נסיון הוא דעבדו. ובדיקת סכין ההוא גופי' מה"ת שצריך בדיקה הוא דקאמר רחמנא והא דאמר ר' זירא ליבן שפוד ושחט בה שחיטתו כשרה לא אתי' לה רבינו אלא משמע דקיי"ל כר"פ ור"א וכולהו אמוראי דאמרי צריכה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחותי'. ולא אמרינן ביה"ש מרווח רווח ואיכא למימר הא דאמר רב זירא דיעבד הוא ולא חיישינן לצדדין אבל לכתחלה כיון דאפשר למיבדקי צריך בדיקה וליכא לדחוי' שמעתא דלא פליג בה חדא עלה. השוחט במגל קציר דרך הולכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ודוקא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה לא ואם לא בדק הסכין לפני השחיטה ולאחר שחיטה נמצאת פגומה פלוגתא דר"ה ור"ח דאיתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומ' אר"ה אפי' שיבר בה עצמות כל היום כולה פסולה חיישי' שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשרה אימר בעצם נפגמה דעצם ודאי דפגים עור ספק פגים ספק לא פגים והו"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והל' כוותי' דר"ה בשלא שיבר בה עצם וחיישי' שמא בעור נפגמה וכתב רש"י אפי' בעוף לחומרא האי דקאמר אבא מרי ורבינו ז"ל דלא בדיק לפני השחיטה תמה אני טובא משום דלאכילה (ג) אמינא דט"ס היא והכי היא אם לא בדק אחר השחיטה ונמצאת פגומה כלומר כשנבדק ע"י אחר או הוא בעצמו ידע שמצאו פגום וזהו סברתו שאומר לאחר מכאן דלאחר שחיטה לחודה ל"צ למיבדק דכולי האי לא אפשר בעיני' ואם לא בדק לפני שחיטתו אמאי תלי' בעור לר"ה ולר"ח בעצם המפרקת ואפי' בשובר אמאי תלינין בעצמות הא סתם כל סכין פגום היא ומקמי שחיטה היא פגום ותו להוי ספק פגום ספק לא פגום וכל ספק בשחיטה פסולה ומנ"ת דסתם כל סכין פגום היא דתני' מדאמרי' גבי משומד ודלמא בסכין פגומה וליכא מידי בהאי מלתא בין משומד לאחר ועוד מן בדיקת סכין מ"ה אלמא אם לא בדק טריפה והלכתא כוותי' בששבר. והלכתא צריכה בדיקה בין כל חדא וחדא ואם לא בדק ונמצאת סכין פגומה כל מה ששחט טריפה ואפי' בקמייתא דהוי עובדא וטריף ר' יוסף עד תליסר חיותא כר"ה דאסר מקמייתא דחייש לעור. והאי שנוי' דקאמר ר"ח לבר מקמייתא ליתא דאי כר"ח ממאי דמתלי תלי' ממאי דבעצם דקמייתא איפגם דלמא בעצם דבתרייתא איפגום הלכך אפי' קמייתא אסורה וכן הלכתא ודוקא בשוחט בסכין ונמצאת פגומה הא ליתא קמן ולא בדק לאחר שחיטה כיון דמקמי שחיטה בדק לי' בחזקתן קאי דע"כ לא איצטריך בדיקה אלא היכא ששחט אחרינייתא אבל בחדא לחודה דל"צ דלא מחזקי' ריעותא דאי איתא ל"ל למימר ונמצאת פגומה לימא השוחט בסכין ולא בדק ותו דר"א גבי משומד אמאי אי לא בדק בודק סכינו אחריו אבל היכא דבדיק מתחלה ל"צ למבדק רב כהנא דמצריך בדיקתא בין כל חדא וחדא כי היכי דלא לפסול קמייתא הוא דעביד אבל בחדא לחודה לא מצריך ותו כי שבר בה עצמות אמאי כשרה הא לא בדק לאחר שחיטה ודלמא מקמי דשבר איפגם אלא לאו ש"מ ל"צ. ואיכא דמצריך בדיקה ולנ"ה ואם נמצא עצם דמפרקת פגום והסכין נפגם מעלי' מעשה נשאלתי והשבתי כיון דדרך שחיטה נפגם ל"ד לשיבר בה עצמות ופסולה ורבותי חלקו עלי ושאלתי פי הרב ר' יעקב והשיב אר"נ סכין של ע"ז מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה מתקן הוא ופעמים שאסור במסוכנת ופעמים שמחתך מותר באטמי ודוקא שלבנה באור כדמוקי בגמ' וה"ה בהגעלה אלא ליבון בסכין שמשתמש ע"י האור והגעלה בסכין קטן כדאית' בירושלמי בפ"ג דע"ז הסכין שפה אר"א הדה דתימא בסכין קטן אבל בגדולה צריכה ליבון וליבון שאמרו שיהי' ניצוצות נתזין ממנה אתמר השוחט בסכין ש"ג רב אמר קולף רה"א מדיחו וכ' ר' אלפס הלכתא מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב ולחומרא. ומסתברא כרב ולחומרא דהלכתא כרב באיסורי. וקולף בין לל"ק דקס"ד ביה"ש רותח בין ללישנא בתרא דאמר צונן דאגב דוחקא דסכינא בלעה. ומיהו לכתחלה לא ישחוט השוחט קאמר ומסת' דוקא ב"י אבל לא ב"י לא בעי קליפה דקי"ל נטל"פ מותר דתניא וכולן שבשל בהן עד שלא געיל מותר לכתחלה אסור משום קדירה ב"י ואיכא דק"ל למ"ד מדיח לא (ד) שאגב דוחקא דסכינא בלע מ"ש מקישות דתנן צנון שחתכו אסור לאוכלו ברותח ודוקא צנון אבל קושית גריר ליה לבי פסקי ולא סגי ליה בהדחה ה"נ ליבעי גרידה אית דמפרשי גרידה בעלמא היינו הדחה אלא דגבי קושית לא שייך הדחה דפגים לה. ומסתב' קושית ואבטיח שהוא דבר לח ומימיהן מדיחין הסכין ומפליטין טעם הבשר מש"ה בעי גרידה אבל דבר יבש לא כגון שוחט בסכין ש"ג והדומה לו בהדחה סגי והיכא דבעי למישחט לכתחלה אי סכין קטן הוא שלא נשתמש בו באור מגעילין ברותחין כדאמרינין בפסחים הני סכינא דפיסחא היכא עבדינן להו ופריש להו ר' יעקב בקטנים ואי גדול היא בעי ליבון כדאמרינן לעיל בסכין של ע"ז ותנ"ה בתוספת' הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבנין באור ולהאי פי' בסכין ש"ג ד' ענינים טהרה הגעלה וליבון ושיפה ובסכין של היתר בהדחה וגרסינן בע"ז הסכין שפה והיא טהורה ונועצה יפה בקרקע ובמקום קשה ובכשאין בה גומות ואר"ה לאכול בה צונן אבל לחמין בעי הגעלה או ליבון וסכין שיש בו גומות אפי' לצונן לא סגי ליה בשיפה ור' יעקב אמר אפי' נשתמש בו באור ואינו רוצה להשתמש בו אלא בחמין בהגעלה סגי: שכל מה שיש לו לפלוט ע"י חמין פליט בהגעלה ואעפ"י שעדיין יש בו מן האיסור: ומסת' מדגרסינן הני סכינ' דפסחא ולא אמר סכינא דארמאי ש"מ דהני פשיט' להו דליבון בעי דדרכן להשתמש באור נינהו: כדקתני בתוס': אבל בפסח מיבעיא ליה אי מדמו ליה לנותר דאר"א התם כיון דהתיר' בלע בהגעלה סגי: ואע"ג דאיסורא פליט ליתא לאיסור בעינא וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמיר איסורא לא גרע מגעולי גוים ובעי ליבון וא"ל אביי דבעי ליבון משו' חומרא דחמץ: ואסיקנא אידי ואידי ברותחין ובנותר אבל בגעולי גוי' צריך ליבון לעולם בגדולים ובקטנים שיפה: ושני מינין בסכין אסור ליבון ושיפה: וב' מינין בסכין היתר הגעלה והדחה: סכין ששחט בה טרפה: פליגו בה ר' אחא ורבינא ח"א בחמין. וח"א בצונן. והלכתא אפי' בצונן ואי איכא בליתא דפרסא ל"צ. ואי שחט בה דיעבד לא בעי אלא הדחה: ואיכ' דשחיט ובעי' אחרינא איכא מאן דבעי בליתא דפרסא בין כל חדא וחד' דלמא איתרמי טרפה: ואנן לא ס"ל דלא מחזקינין ריעותא כדאיתא בסוף זה השער: ודוקא סכין טרפה אבל סכין כשר' מותר לשחוט בה מידי דהוה לדם הסימנין הנבלעין בבשר דסגי ליה במליחת הבשר ורש"י פי' דדם ל"ל שמנונית ולא בלע כלל וק"ל הא דגרסינין בפ' כ"ה, א"ש סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח. צונן א"ל בעי הדחה וא"ל לא בעי הדחה. ובחלק הכשר הבשר נפרש. איכא דמוכח מדפסקינין הל' דסכין טרפה אפי' בצונן אלמא כרבב"ח קי"ל. דאמר בסכין ש"ג מדיח. דאי כרב דאמר קולף משום דביה"ש רותח אי משום דוחקא דסכינא ה"נ אמר בחמין. ומסקנא דל"ד התם סכין דאיסורא: הכא דהתירא ופליגו אי בלע בשר אי לא דרב דאמר מדיח צונן בצונן הוא ורבב"ח סבר צונן לתוך חם הוא וקולף. אבל סכין דהתירא אי בלע מאיסורא לא איירי ואתא לאשמועינין בסכין ששחט בה טרפה ח"א בחמין וח"א בצונן דסכין לא בלע אפי' ע"י רותח בה"ג וקשה הוא לבלוע אא"כ משתמש תדיר באיסורא כגון סכין ש"ג וקי"ל כרב בסכין ש"ג וקולף ובסכין טרפה מדיח וכן הל' וסכינין דשוחטין בה בעי למיהוי מלא צואר וחוץ לצואר מלא צואר הנשחט. דתנן אם יש בסכין מלא צואר שחיטתו כשרה. וקי"ל מלא צואר וחוץ לצואר מלא צואר בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל הוליך והביא אפי' כ"ש אפי' באזמל כשרה אית מ"ד אפי' כ"ש חוץ לצואר. וליתא מדקא מבעיא לן א"ד מלא צואר וחוץ לצואר משהו וא"א מאי איכא בין הוליך והביא בין הוליך ולא הביא ותו מדקא מבעיא ליה מחטא מאי ש"מ כ"ש ממש קאמר באזמל כשרה אר"א באזמל שאין לו קרנים אבל באזמל שיש לו קרנים מיבזע בזע ומחטא דאישכפינא כשרה מדקתני כ"ש וכ' ר"ח דהא דתנן אפי' כ"ש אפי' באזמל כשרה בעוף מדקאמר צוארו דק וכ"כ רבינו אלפסי ז"ל:

הג' בנשחט הנחלק לששה חלקים הראשון בהכשר שחיטה עצמה ת"ר מנין לשחיטה מן הצואר שנא' ושחט ממקום ששח חטהו ותנא מייתי לה מהכא דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף באיזה תורה שיותה בהמה לעוף לומר לך מה עוף הכשרה מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצואר תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף ולכל נפש החיה הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בב' סי' א"א שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשירו בסי' א' גרסי' בספרא החי' הרומשת במים אלו דגים וכל הנפש השורצת על הארץ אלו חגבים וכי היכא דדגים לאו בני שחיטה מדכתי' אסיפה דידהו במקום שחיטה חגבים נמי לאו בני שחיטה נינהו דבתר דגים כתיבו ובפ' דם שחיטה בברייתא גרסי' דם דגים וחגבים שכולן היתר ומאי כולן היתר דלא בעי שחיטה וכיון דלאו בני שחיטה נינהו בין מתים בין חיין מותרין ודלא כר' סעדי' דאמר מתי אסורין ורבינו האי השיב עליו ור"ן אתי' סייעת' דגרסי' בתוס' דתרומה אוכל אדם דגים וחגבים בין חיין בין מתין ואין חוששין דריש עובר גלילא בהמה שנבראת מן היבשה בשני סי' דגים שנבראו מן המים בולא כלום עופות שנבראו מן הרקק בסי' א' השוחט א' בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של א' כמוהו רי"א עד שישחוט את הוורידין חצי א' בעוף וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה ורובו של א' כמוהו דקאמר דיעבד אבל לכתחלה לא א' בעי אתמר אר"נ או וושט או קנה ר"א בר אהבה וושט ולא קנה וקיי"ל כר"נ דהא אתמר כוותי' ועוד ההוא בר אווזא דהוי בי רבא דאתא כי ממסמס קועי' דמא אמר רבא היכא נעבד נשחטי' והדר נבדקי' דילמא, במקום נקב קשחיט אלא אר"י נבדוק לקנה ונשחוט לקנה אלמא א' קאמר או האי או האי ש"מ ומסת' ממסמס קוע דמא כגון דאשתכח ריעותא בקנה דאיפגם דאיכא למיחש לריעותא דוושט אבל לא חזינין ריעותא בקנה לא תלי' נקב בוושט אע"ג דאשתכח דמא בעור ול"ב בדיקה רי"א עד שישחוט את הוורידין: גרסי' בברכות א"ל ר' יהושע לברי' הזהרו בוורידין כר"י אמר ר"ח לא אמרו אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כא'. אבל בבהמה הואיל ומנתחה אבר חבר ל"צ דטעמא דר"י משום דם ותני' כוותי' דר' חסדא כו' ומאי עד שישחוט כלו' עד שחיטה אבל שלא בשעת שחיטה לא דקריר ודוקא נקיב שלא בשעת שחיטה קריר אבל חתך אפי' שלא בשעת שחיטה שפיר דמי דהא חוטין שבלחי אסורין משום דם דגרסי' בפ' הזרוע אי לצלי מידב דייב אי לקדרה כיון דחתך ומלח להו שרי, ואר"א וורידין לר"י מנקבן בקוץ והם כשרה ואם שהה בהם ודרס בהם כשרה וכן הלכתא והל"ג הני מיזרקא דבהמה צריך למחתכינהו בהדי סימנא דבהמה נמי זמנין דצלי לה כחדא (א) וצריך ובתשו' הגאונים הל' כת"ק ולית' לדר"י ממילא לית' לדר"ח ולא דייק לן חצי א' בעוף וחצי וא' בבהמה שחיטתו פסולה אתמר רב אמר מחצה על מחצה אינו כרוב ומסיק דכ"ע מחצה ע"מ אינו כרוב ופלוגתא לענין פסח אתמר וכן הלכתא והיכא דשחיט שני חצאי סימנים בעוף נעשה כמי ששחט חצי א' בעוף ופסולה אר"י א"ש הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה לא בדק מאי אר"א בן אנטיגנוס טריפה ואסורה באכילה במתניתא תני נבלה ומטמאה במשא אית מ"ד היכא דאתילד בה ריעותא אחרינא (ב) דהא אמר ר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת סיפא מתוקמא דאיתילד ביה ריעותא ולא דייק לן דרישא דאיתיליד בה ספק בשחיטה הוא ואוקמה אחזקה ה"נ לא ידע אי שחט שפיר או לא ואוקמ' אחזקה: ואע"ג דלא איתיליד בה ריעותא אסורה דקי"ל כר"ח דאמר בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה. אר"י אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה אמריתא קמי דשמואל אמר לי דבעי שחיטה מפורעת וקי"ל כרב דהל' כוותי' באיסורי ועוד דההוא תורא דאשתחיט בב' וג' מקומות על ר' יצחק בר שמואל ושקל משופכי שופכי: וכ"פ רובא דרבוותא ואית מאן דפסק כשמואל וליתא: ופי' רב אחא ור"ן ז"ל שנים או שלשה מקומות כגון שהתחיל מימין הצואר במיעוט הסימן וגמר במקום א' משמאל הצואר ולא שהה שיעור שהיה בין ששחט כנגד שחיטה הראשונה בין שלא כנגדה: א"נ כגון ג' בני אדם ששחטו בצוואר א' זה שחט ברביע שנים וזה שחט ברביע שנים ואין זה מגיע לזה מצרף זע"ז כאלו הוא במקום א' ונמצא רוב שנים וכן בעוף כשרה דקי"ל כרבי והיכ' דליכא בחד מנייהו שיעור שחיטה פליג: אבל אי' בי' שיעור שחיטה לחד מנהון ד"ה כשרה: אר"י א"ש כל טבח שא"י הלכו' שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואסיקנא כגון ששחט לפנינו ב' או ג"פ שפיר. מ"ד הא אתחזק קמ"ל ודוקא דידעי' דלא גמיר אבל סתמא רוב מאש"מ הן כדפרישית לעיל: