ספר העיטור – חלק ב – הלכות יום טוב בס"ד, קטע 4

מחלוקת טו בתוספתא יום טוב שחל להיות בשבת בש"א מתפלל ח' ואומר של שבת בפ"ע ושל יום טוב בפני עצמו ובה"א מתפלל ז' מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת השם באמצע ר"א אומר אף חותם בה מקדש ישראל והזמנים אמר רב יוסף הלכה כר' וכדמתרץ רבינא אליבא דב"ה ת"ר שבת שחל להיות בר"ח או בחול המועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל ז' ואומר מעין המאורע בעבודה וכן הלכה ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אמר כ"מ שהזקיק לז' מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ואר"ה אין הלכה כאותו הזוג אלא כת"ק דר"א. ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וחותם מקדש ישראל וראשי חדשים דמדקא מקשינין בפרק תפלת השחר מקדש ישראל וראשי חדשים ש"מ יו"ט ור"ח וחוה"מ כי הדדי נינהו וכן הלכתא:

מחלוקת טז חל להיות באחד בשבת בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת בית הלל אומרים כלים לפני שבת ואדם בשבת. דכ"ע כלים בשבת לא מטבילין מ"ט ר' יוסף אמר משום סחיטה ורב ביבי אמר גזרה שמא ישהא ותניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא בעיו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזרה שמא ישהא ירושלמי כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ א"ר חנינא סגן הכהני' כדי בית אלקינו לאבד עליו הכהנים טבילה אחת בשנה דריש ר' לוי כר' חנינא סגן הכהנים ואדם בשבתות שכן אדם טובל לקריו בשבת אבל ביוה"כ אסור לטבול:

מחלוקת יז בש"א מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות ובה"א מביאין שלמים ועולות וסומכין עליה'. יה"ר מלפניך שתשיב עבודת ביהמ"ק לתוכה במהרה בימינו אמן: אמר"ח בהמה חצי' של גוי מותר לשוחט' ביו"ט דאפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חציה של גוי וחציה של ישראל אסור לאפותה ביו"ט דאפשר למיפלגי' בליש' והא דתניא עיסת כלבים בזמן שהרועה אוכל ממנה חייבת בחלה ונאפת ביו"ט שאני כלבים דאפשר לפייסינהו בנבילה ומס' אליבא דר"ח בעי' דאי' לי' נבלה דל"ל הואיל: אבל אנן דקי"ל כרבה אע"ג דלית ליה (א) הואיל בעי מני' מרב הני בני באגי דשדי עלוהי קמחא דבני חילא מאי לאפותה ביו"ט: א"ל חזינן אי כי יהבי ריפתא לינוקא לא קפדו כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לא אסור ופרכינין עלה מהא דשמעון התימני שלא בא אמש לביהמ"ד ושחרית פגע בו ר"י בן בבא א"ל בולשת של גוי' בא לעירנו ובקשו לחטוף את העיר ושחטנו להם (עגל) ופטרנום. א"ל תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם: שהרי אמרה תורה לכם ולא לגוים ואמאי הא חזי למיכל מני' אמר ר' יוסף עגל של טרפה הוא והא חזי לכלבים היינו דקאמר לכם ולא לכלבים. והא דרב ליתא. ואע"ג דלא קפדו אסור. ולא אמרינן כל מידי דחזי לישראל לאכילה שרי למיעבד כדאמרי' ופליגא דר' יהושע ב"ל דס"ל מזמנין את הגוי בשבת ולא חיישי' לשיורי כוסות ואין מזמנין את הגוי ביו"ט שמא ירבה בשבילו: וכן הלכתא. ומדלא קאמר ובלבד שלא ירבה בשבילו. ש"מ שאין לו לומר אזמין ולא ארבה דשמא ירבה אבל בתר דגמר בישולא א"ל אי ניחא לך במאי דמטריח לן לחיי ואי לא אטריחו אדעתי' דידך לא מטריחינן והלכתא איתא לריב"ל ואיתא לר"ח דאמר עיסה של ישראל ושל גוי אסור לאפות ביו"ט והא דעיסת כלבים משום הואיל כדברירנא לעיל ודקשיא לרבינו אפרים הא דקי"ל כר"א דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דאפי' מה דלא חזי ליה התם במי משום הואיל הוא. ולכתחלה נמי שרי משום דלא אפשר ור"ח דאמר האופה מיו"ט לחול לוקה משום דל"ל הואיל כר' יהושע כדברירנא לעיל ת"ר אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני אף לנפש בהמה במשמע כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לכלבים דריה"ג. א"ל ר"ע לכל נפש אפילו נפש בהמה א"כ למה נאמר לכם לכם ולא לגוים כו' ופס' רבותא כריה"ג דסתם לן מתני' (ב) דעיסת כלבים כוות' וסתם במתניתן ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם ומס' דוקא מידי דלא הוה מוכן מעיו"ט לא לאדם ולא לבהמה כגון סופלין דקס"ד שלא היו מוכנין מעי"ט לא לאדם ולא לבהמ' עד שיאכל האוכלין שעליו ואין מטלטלין וכגון עיסה שאינה מוכנת עד שתאפה אבל אם היה דבר מוכן לאדם או לבהמה אפילו לר"י מטלטלין ומאכילין לה אפילו בשבת כדתנא מאכילין את החצב וכו' א"ל ר"נ א"כ יטלטלי' חבילי זמורות שהן לפילים זה הכלל כל שהוא מן המוכן מטלטלין שאינו מן המוכן אין מטלטלין ושעורים וכל דבר המוכן מטלטלין ושעורים מוכנים לבהמתו מעיו"ט וגרסינן קודר קב חיטים וכו' וצדין חי' ועופות ונותנין לפניהם מזונות ומתירין פקועי עמור משום דמוכסן הם דאלת"ה מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים כמאן הא בשבת כתיב לכל נפש אלא משום הכנה. ותניא חבילי קש וחבילי זרדים אם התקינו למאכל בהמה מטלטלין אותו וספלי לחיות' שרי הואיל וחזין להסקה ואי' מ"ד הלכה כריה"ג לענין אפי' ובישול אבל לענין טלטול הלכה כר"ע. דהא איכא כמה סתמי' ויש מחכמי הדור דפסקו כר"ע משום דקשי' לי' כל הנו והא דאמרן מטלטלין להן אגב ריפתא מ"ס דאיכא עלייהו פת מעיקרא דומיא דבנינא אגב קוטמא אבל אניחו פת לא קאמר דהא קי"ל דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד:

מחלוקת יח בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ היו ראוין לשתי' ובה' מתירין ועושה אדם מדורא להתחמם כנגד' וב"ש אוסרין וכ' רבי' אלפסי דוקא לרגליו אבל לגופו לא כדתנן אמרו להן חכמים בחמין שהוחמו ביו"ט אסורין ברחיצה ומותרין בשתי' ולענין רחיצה בחמין שהוחמו בע"ש דוקא בשבת אבל ביו"ט מותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו בעיו"ט דלא דבר שחייבין עליו משום שבות אלא משום גזירה. וכי נגזר בשבת אבל ביו"ט לא גזר ומס' בין קטן בין גדול אסור כל גופו ירושלמי חד פליסוף שאל לבר קפרא אבינו שאל לר' לוי סריסא מותר לשתות ואסור לרחוץ א"ל אם תראה סריס מתחבק עד אשתך שמא אינו רע לך א"ל אין א"ל ומכי היא לך כלום א"ל שלא תתפרץ וה"נ שלא יתפרצו כיון שיצא א"ל תלמידי' רבי לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב א"ל והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש כו' כלומר רחיצה א"צ לכל נפש. וגרסינן התם חמין שהוחמו ביו"ט וכן חמין שהוחמו בע"ש וכו' ומסקא מרחיץ בהם כל גופו אברים אברים. ועושה אדם מדיר' ומתחמם כנגדה דב"ה וב"ש אוסרין ואע"ג דרחיצת גופו אסור לב"ה ה"מ רחיצה משום גזרה דמרחצאות ודבר שא"צ לכל נפש היא אבל מדורה מותר גרסינן בפי' המביא ההיא מדורתא ממטה למעלה שרי ממעלה למטה אסור וכן ביעתא וכן קדרה וחביתא ופוריא:

מחלוקת יט ג' דברים ר"ג עוש' כדברי ב"ש אין טומנין החמין מיו"ט לשבת ואוקמיהו רב בשל' הניח ע"ת הרי אופין לו ואפ"ה ב"ה מתירין ר"ה לטעמי' דאר"ה מי שלא הניח ע"ת הרי אופין לו פת אחת וטומנין (א) לו קדרה אחת ומדליק לו את הנר. ר' יצחק אמר אף צולה לו דג וכן הלכתא דקי"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט וכדי חיי' שרי אע"ג שר"ג מחמיר הלכה כב"ה ירוש' לא עירב ולא עירבו לו אחרים רי"א צולה לו דג ר"ה מחמין לו חמין שמואל אמר מדליקין לו את הנר. תני ר' ממלא לו חביות של מים ומדליק לו את הנר. מעשה באחד שהדיר את בנו לת"ת ובא מעשה לפני ר' יוסי בן חלפתא והתירו לו למלאות חביות של מים ולהדליק לו את הנר ורבי' אלפסי לא אתיא הא דר"ה והלכתא היא:

מחלוקת כ' אין זוקפין את המנורה ביו"ט כדב"ש מאי קעביד הכא במנורה של חוליות עסקי' משום דמחזי כבונה ופיר"ח טעמייהו דב"ש דאמרו יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב"ה מתירין דאין סתירה ואין בנין וקשי' לרבוותא דאמר' במס' שבת במנורה של חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה ומוקמינין לה כגון שצריך אומן להחזירה תוספתא של בית ר"ג לא היה זוקפין את המנורה ביו"ט. ומעשה שנפלה מנורה בלילי יו"ט ברומי לפני ר"ג וזקנים עמד ר"ע וזקפה א"ל ר"ג מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל למדתנו רבינו אחרי רבי' להטות אעפ"י שאתה אוסר והן מתירין הלכה כמרובין: אמר ר' יהושע משום ר"ג מטלטלין מנורה ביו"ט אבל לא זוקפין והלכה כב"ה עולא איקלע לבי רב יהודא קם שמעי' וזקפי' שרגא איתבי' הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה ומכבה אסור ביו"ט א"ל לאו אדעתי'. אמר רב יהודא קונבא שרי ופי' רבינו אלפסי בהלכותיו ואינו דומה למסתפק ממנה שאין העצים מחוברים לה. בעי מני' אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר מפני ד"א. א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר ואין לו לעשות מחיצה ואין לו לכפות עלי' כלי מאי א"ל אסור אותבי' אין מכבי' את הבקעת כדי לחוס עלי' ואם בשביל שלא יתעשן הקדרה מותר: כס"א דר"ח ודרבי' אלפסי ההוא דר"י הוא. דאמר לכם לכל צרכיכם כי קאמינא אנא לרבנן ולכבות את הדליקה במקום דליכא סכנת נפשות מאי א"ל אסור וההיא דבקעת ר"י הוא וכ' רבי' אלפסי ש"מ דלית הל' כהא מתני' ואסור לכבות את הבקעת כלל וסמך רבי אהא דאומר הלכה כר"י ואין מורין כן ומס' ההיא ר"י היא (ב) דאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' וגבי יו"ט מותר לכתחלה ולכם לכם ולכל צרכיכם לא שייך באיבוד ממון. ובנוסחא דילן ר"ש היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר ירוש' בקעת סומכה לכותל בשביל שלא תכסכס ותני אין מכבין את הבקעת כו' ואם בשביל שלא יתעשן הבית והקדרה מותר: א"ר חנינא בשאין שם אויר אבל אם יש שם אויר משליכו לאויר ודיו וא"ר כסא ויאות כן אין אמרין הדין קולוריתא שרי למשרף מינה ומכחיל מינה ביו"ט אתמהתא פי' א"כ שבשביל שלא יתעשן הבית והקדרה מותר נאמר שמותר לכחול את העין א"ר מונא כאן לשמור כאן לרפואה והכי מוכח בגמרא דילן דמקשינין מהא דבקעת לאביי דאמר אסור לכחול את העין וכר"י איפסק לה באין עושין פחמין א"ר איסו ויאות כו' תוספתא לא יתן אדם תבן ע"ג בקעת בשביל לשברה אבל מכניסה באור ושוברה. בעי מני' מאמימר מהו לכחול את העין ביו"ט כגון סוף אוכלא ופצוחי עינא מהו א"ל אסור. וה"מ מישראל אבל מגו' שרי דאמימר שרי למיכחל עינא ביו"ט. ואי' דאמרו אמימר גופיה כחיל עינא מגוי וא"ל רב אשי מה דעתך דאמ' עולא כל צרכי חולה נעשין בשבת ע"י גוי וא"ר המנונא כל דבר שאין בו סכנה אמר לגוי ועושה ה"מ דלא קמסייע בהדי' מר הא נמי מסייע בהדי' דקא עמוץ ופתח. א"ל איכא ר' זביד דקאי כוותי' ואמרו ליה מסייע אין בו ממש וה"מ במקום צער. אמימר שרי למכחל עינא ביו"ט שני של ר"ה. ולית הלכתא כוותי' ש"מ ביו"ט שני של גליות מותר. בפ' המביא אין פוחתין את הנר ביו"ט מפני שהוא עושה כלי (ג) ירושלמי לפסים סתומין מעיו"ט ופתחים ביו"ט מפני שהיא כמכסה כלי ביו"ט. רשב"ג מתיר ואין חותכין את הפתילה לשנים אבל חותכה באור ומ"ש בסכין דלא דקא מתקן מנא באור נמי דקא מתקן מנא תנאי חייא (תופר) חותכה באור לפי שתי נרות ורישא בצריך לשתיהן אמר רב נתן בר אבא. מוחטין את הפתילה ביו"ט מאי מוחטין אר"ה בר שלמיא עדוי חושכה. תני בר קפרא ו' דברים נאמרה בפתילה ג' להקל וג' להחמיר אין גודלין אותה לכתחלה ביו"ט ואין מהבהבין אותה באור ואין חותכין אותה לשתים ג' להקל ממעכה בידו שורה בשמן וחותכה באור לפי שתי נרות. גרסי' בפ' כירה מניחין נר ע"ג דק' בשבת ואין מניחין כר ע"ג דק' ביו"ט. מ"ט שבת בדי' מני' לא אתי לאשתמושי במחובר. יו"ט דלא בדיל מינה אתי לאשתמושי במחובר:

מחלוקת כא ואין אופין פת גרוצין אלא רקוקין כדבש אמרו לו לר"ג מה נעשה לבית אבוך שמחמירין לעצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתן גריסין וחררין בי"ט והלכה כב"ה ירושלמי מתוך שאתה מיגעו אף הוא אינו אופה אלא צרכו תנא בש"א אין אופין פתו גריסין פת עבה ביו"ט וב"ה מתירין: ואסיקנא מאי פת עבה פת מרובה ואמאי קרי ליה פת עבה דנפישא בלישה ופי' דמתני' דקאמר אלא רקיקין שכל העושה רקיקין א"י לעשות פת מרובה. ואף הוא אמר ג' דברים להקל: מכבדין בית המטות וחכמים אוסרין משום אשויי גומות: וקי"ל כרבנן ואיכא לעיוני הא דפסק רבי' אלפסי בשבת השתא דקימ"ל דבר שאינו מתכוין מותר כבוד שרי. ומניח את המוגמר ביו"ט וחכמים אוסרין ומסקינין אי איתמר הכי איתמר מחלוקת להריח אבל לגמר ד"ה אסור וקי"ל כרבנן לר"ח לגמר את הבית מחלוקת והלכה כחכמים ולעשות מוגמר להריח ולגמר כלים לא אתפריש וכולהו אסורין בר מעישון פירות ירושלמי ר' יצחק עיטושיה שאל לריש גלותא מהו משחק קונדיטין ביומא טבא א"ל אין והב לי ואנא שתי ר' יצחק דהבא שאל לר' יוחנן וא"ל שרי כו'. ר' זעירא שאל לקל דרומי' עבדי' דר' יודן נשיאה שחיק מרך קונדיטון ביו"ט א"ל אין וכל מיני סקריקין אבעי' להו מהו לעשן פירות שיקבלו טעם הבושם כדי למתקן. אמר ר' יהודה ע"ג גחלת אסור מפני שהיא מכבה. על גבי כלי חרס מותר: ורבא אמר על גבי גחלת נמי מותר מידי דהוה בשרא אגומרי: וכן אמר רב אשי אגומרי וקיטורא בידי' מעשה אומן היא ואסור. סחופי כסא אשוראי ביומא טבא אסור ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין תוספתא איזה גדי מקולס כולו צלי ראשו וכרעיו בתוכו שליק מקצת ובישול מקצת אין זה גדי מקולס ירושלמי מכניסין גדי מקולס בלילי יו"ט הראשון של חג וביום הראשון של פסח מכניסין עגל מקולס בלילי הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס מפני שקורין אותו פסחים:

מחלוקת כב מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף אפילו מן המפוזר ומחלוקת ב"ש וב"ה הוא. כדגרסינין אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזר מתני' יחידאי הוא דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' על מה נחלקו על המפוזרין שבקרפף ועל המכונסין שבשדה שבית שמאי אומרים אין מביאין ובית הלל אומרים מביאין וג' מחלוקת בדבר אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים כל שבקרפף כמפוזרין דמי ואי אנח מנא עלייהו דלא לבדרינהו זיקא במכונסין דמי ושרי. איזה קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר"י: כ' יוסי אומר כל שנכנסין לה בפותחת. וחזינא נוסחא דמגיהים ספרים ונוסחא דרש"י בנוסחא עתיקא ולא החזירה כולה והאריך בפירושו והכי הוא נוסחא עתיקא הכי קאמר כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת. ואתי ר' יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך תחום שבת א"ד כל שסמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת כלומר ולא מבעיא פותחת לחודיה דפשיטא ואתי ר' יוסי למימר דוקא היכא דאית ליה פותחת ת"ש מדקתני ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ש"מ דת"ק תרתי בעי דאי סגי בחדא ור' יוסי פליג בסמוך לעיר אבל בפותחת מודי היכי נקיט ר' יוסי אומר פותחת הא פותחת ד"ה לימא סמוך לעיר אין זה קרפף ובמאי דפליגו אלא לאו ש"מ תרתי בעי א"ר סלא א"ר זירא הלכה כר' יוסי ובפותחת סגי והכי מסתבר לן פירושא. גרסינין בפ"ק עצים שנשרו מן הדקל בשבת מותר להסיקן ביו"ט ואם נשרו ביו"ט אסור להדליקן ביו"ט ואמר רב מתנא עצים שנשרו לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן כיון דרובא היתרא בהיתרא קא מהפך ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה הנ"מ בדאורייתא אבל בדרבנן כגון טלטול מוקצה מבטלין ואפי' לרב אשי דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל הנ"מ היכא דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מקלו קלו איסורא גרסינין בפ' המביא אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט וחסורי מחסרא והכי קתני אין מבקעין עצים לא מן הסיאור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט אבל כשנשברה מעיו"ט מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדו' ולא במגורה אלא בקופיץ ירושלמי נשברה בעיו"ט מבקעין כשאין עליהן תואר כלי אבל יש עלי' תואר כלי אפילו נשברה מעיו"ט אסור (אמר ר"ה בר שלמי' (אמר) ל"ש אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסור) רא"א מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה ואיכא לאוקמי' כר"ש דמתיר ובארזו ואשוחי דהא אפילו ר"ש מודה דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא ואיכא לאוקמי' כר"י. ומתחילין בערימת התבן בתיבנא סריא ואית בי' קיצי ולא חזי לאוצר. והלכך לאו סתמא הוא. אין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן כו' פרישנא לה במס' סוכה. בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת: אמר שמואל חותמת שבקרקע מותר אבל לא מפקיע ולא חותך חותמת שבכלים מותר ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יו"ט ש"מ דחותכין את התלוש לצורך דליכא אלא איסורא דרבנן כדתניא נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור וליתא לדר' נחמיה דאמר אפי' תרווד אינו נוטל אלא לצורך דבר תשמיש. והלכתא מותר לחתוך את החיטין שקושרין במאכלים ומסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כרבי יהודה דרש רבא אשה לא תכנוס לדיר העצים ליטול מהן אוד. כלי שנשברה אסור להסיקן ביו"ט שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ובפרק במה מדליקין אוקימנא מסיקין בכלים שמרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקין כר"מ הלא"ה אסור דכיון דאדליק בה פורתא הו"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך ואסור והא דגרסי' התם מסיקין בתמרים ואין מסיקין בגרעיניהם דברי ר"י דאמר כיון דמעיקרא מכסי והשתא מגלו אסור משום נולד. ולא חזינן לרבוותא כלל. ומסתברא דמכללא איתמר וליתא. ירושלמי הדא דתימא בכלים שנשברו מעיו"ט וכן נשברו ביו"ט כשאין עליהן תואר כלי אבל יש עליהן תואר כלי אפילו נשברה ביו"ט מותר אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת לפי שלא נתנה עצים אלא להסקה והרי הוא מתקן כלי כ"ש לפי שלכל צרכו עומדין ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט דמחזי כמאן דאזיל לחינגתא והלכתא כת"ק. ואית דמפרשי משום מוקצה והלכה כר"ש חזרא. הלכתא יבישא שרי רטובה אסור דלא חזי להסקה ול"ל מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלותו. והו"ל מכשיר כלי ולאו משום מוקצה דהא מוקצה כה"ג הלכה כר' שמעון ואית למימר מוקצה דנולד הוא מעיקרא עצים והשתא כלים ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא וחכמים אומרים מגבב מלפניו ומדליק. אר"י אוכל בהמה אין בהם משום תיקון כלי ומותר לקטמו לחצות בו שיניו והא דתניא מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחול' מוללו (ומריח) בו ולא יקטמנו להריח בו. ואם קטמו פטור אבל אסור לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת בקשין אבל ברכין מותר אבל להריח אפילו קשין מותר: מדתנן שובר אדם את החביות לאכול ממנה גרוגרת. ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי ועוד דהא אמר רבא מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא: