ספר העיטור – חלק ב – הלכות יום טוב בס"ד, קטע 5

סליק הלכות יום טוב תהלה לאל סוף

דבר

אמר שלמה בחכמתו סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:

היות כל הפעולות הנפעלות בהעולם לא ימלטו להיות בא' מג' פנים אלו. או שיהיה פועל יוצא מגדר הטבעי והיא פעולת השגחת אלקי לבד אשר יפעלם כרצונו. או שיהי' מסובבים ע"פ דרכי הטבע כפי אשר תחייב אותם מערכת השמים וצבאותם. אשר ניתן ההנהגת הטבעי בהם. או שיהיה בחוריי ר"ל שיהיה נפעלים באמצעות הבחור' והשתדלות אנושי. כי יש להשתדלות מבוא להמציא פעולות נשגבות במציאות. והנה כאשר נעיין במדרגות הסבות ההן נחליט שהטבעי והבחור' יחדיו משולבי' לא יתפרדו. כי הטבעי היא דמו' עילה להבחורי ובלעדיו א"א למציאת הבחור בין בחורי מלאכיו' בין בחורי מעלת תורניו' למצו' מקום לשכר ועונש. והיא כי אם לא תמצא ההנהגות הטבעי לא תמלט היות הנהגת המציאות בא' מב' פנים או בהשגחת אלקי לבד או בעזוב אותה למקרה והזדמן. א"כ אין ביכולת הבחורי האנושית לבוא עד תכונת ההשגחיי או המקריי ההיא לערוך ולהכין ההכנות ההם שיצאו לפועל בחפץ לבבו. כאשר אם תדרוך שכלו בטבעי הדברים ויוכל שפוט בשכלו הסבות ההם אשר יוכלו לסבב הטבע ההיא ולהנטותה למטרת חפצו כאשר תסכום בזאת רצון אלקי. וככה הדין בבחורית מעלת תורניות לענין השכר ועונש. כי אם הטבעית לא תהיה. א"כ אם תהיה הנהגת המציאות ע"ד המקרה והזדמן פ' אפיקורסות תצוד נפשות יקרות כי אין כאן דבר המחייב האמונת ההשגחה כי יתלו הכל כי מקרה היא לנו ואם תהיה כל ההנהגת בהשגחת ד' לבד לא תמלט מא' מב' פנים. אם תהיה ההנהגה הזה שוה לצדיק ולרשע להמציא גם לרשע די מחסורו אשר יחסר לו לא תמצא הבחורי מקום לחול כי תתעים מדרך הטוב כאשר יראו כי היא יתב' ימציא טרף לצדיק ולרשע. ויאמרו כי טוב לפני האלקי' אשר לא עבדו כאשר עבדו ואם תהי' השגחת צדיק טוב מהשגחת רשע רע. וצר ומצוק ימצאינהו. א"כ יהי' מוכרח לבחור בטוב ולא תצדק הבחירה ע"ז לזכות לשכר טוב בעמלו. אכן ההנהגת הטבעית תחייב כל זה בראותם הסידור הטבעי הנאות כי היא בלתי אפשרות מבלי פועל מסדר הטבעי יוכלו שפוט מזה על גודל מעלת הבורא יתעלה ולירא מפניו. וכאשר יעזבו דרך הטוב וילפתו אורחות רע תמצא מקום להענישם ולהפרע מהם כי אף אם ישכיל ויצליח בזמן מהזמנים לא תוכל זאת להתעות אותו. כי סיבת זאת היא הטבע החזקה אשר סבת קיומו בה בטוב המערכה והיא תתגבר לתת לו די מחסורו אף אם לא ישלים חוק. והבורא יתעלה לא ישדד טבעו מעליו עד תתמלא סאתו. כי ארך אפים הוא. והטבע הנהגתו ע"פ דרכה. ובבחורות התורניות הזאת האריך הרב העקדה שער ג' מספרו הנכבד בררנו מדברנו אלה שהנהגת הבחורי הזאת התחתונה מסובבת מהנהגת הטבעית העליונה ונכללת בה. ונוכל לומר אשר זה היא כוונת המדרש רבה פ' בראשית מלך ב"ו כשהיא בונה פלטין מביט בעליונים ראייה אחת ובתחתונים ראייה אחת אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים ראייה אחת ר"ל שמלך ב"ו כשהיא משגיח בעליונים צריך היא להשגיח בתחתונים שאף אם יחזק את בדקי העליונה לא תסבב על ידו קיום התחתונה אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים ראייה אחת. כי בקיום הטבעי העליונה תתקיים הבחוריי התחתונה המסובבת מאתה. והנה הרב רבינו בחיי הדיין בספרו הנכבד חובת הלבבות שער הבטחון כתב וזיל והעולה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזור ולסבב על סבות הטרף ושאר מה שהיא צריך אליו לשני פנים אחד מהם מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלקים. ובהמרותו. בחון אותה במה שמראה זה ממנה והיא הצורך והחסרון במה שהיא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלביש כו'. ר"ל מפני זה חייבה חכמתו להעמיס עליו את משא העמל והתלאה הזאת לחזור ולסבב למצוא טרף למען תבחן הנפש בזאת אם תמימה היא באלקים וכל מגמתה בהחזרתה למצוא טרף למען תוכל לעבוד השם הנכבד. או כדי למלאות תאוותה. והשנית כתב שם. כי אולי לא הוצרך אדם לטרוח כו' הי' בועט ורודף אחר העבירות ע"ש. ואומר אני סבת זאת. בהיות אמונת ההשגחה רבה ויקרה למאוד. אכן האדם היותו בטבעו נוטה אל הגופניות וכאשר לא תתאמת לו במופתיות לא תכה שורש האמונה בלבבו. והנה מפעולות הנשגבות משלילי הטבע לא יוכלו שפוט על השגחת אלקית כי רבים יחשבו זאת למקרה והזדמן ולא להשגחה פרטיות. אכן כאשר תתאמת האמונה הזאת ע"י מופתית ראות עין וראות לב אז תמצא האמונה הזאת שורש בלבבם ויתלו הכל בהשגחת הבורא יתברך אף הדברים אשר לפרקים תתראה. והנה אם נתבונן בהנהגה הטבעיות נוכל לשפוט מזה ההשגחת אלקית השולטת בכל וברוב עוז גם על ההנהגות האלה. וביתר מפעולת המטר אשר ירוה הנטיעות האלה אשר בעומק האדמה הכין שרשם ולא ישטופו ולא ישחיתן הנטיעות דקות השורש אכן גם אתהן תשקה ותרוה די מחסורה וזאת היא השגחת אלקי השוררת בזרוע נטי' על הטבעית. וביותר נראה היות טבע המטר רבה וחזקה למאוד כי כמו שהיא מהנמנעות אשר כיסוי הזאת אשר ממעל לקביצות מי רותח הושמה לבל תזיע מקיטורים העולים ומגיעים עדיה. ככה יחייבו קיטורי המימים הנרתחים לתבעירת חום שמש להגביה עוף ולהריק מי מטר ע"פ האדמה כאשר נתבאר בטבעיות ועינינו רואות ברוב פעמים שמש תפוץ קרני' חום בוער בקרב תבל וגשם אין. ועת אשר תתגבר הטבע ויתקבצו קיטורים העולים ויעלנו ענן ורוח תעבור ותטהרם כי לא תסכים רצון אלקי שיפעלו פעולתם ואיך נוכל לשפוט זאת לקרי והזדמן בהמצאו ברוב פעמים האם יש למקרה טבע קיים. אין זאת כי אם יד אלקי עשתה זאת:

ואל זה רמזו רז"ל בתענית ר"י אומר כל העולם כולו ממים עליונים הם שותים שנאמר ולמטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברין ועולין עד לרקיע ופותחין פיהם כנוד ומקבלין מי מטר ע"כ וכוונו הרצון במים כנאמר פלגי מים לב מלך ושם נאמר על הרצון. ואמר כל העולם ממים עליונים שותים. ר"ל מרצון העליון וקאמר ואלא מה אני מקיים. ואיד יעלה מן הארץ. דלשון יעלה משמע שהעלה מעצמה בתגבורת הטבע עז"א מלמד. ר"ל מפסוק הזה למדני גודל השגחתו יתברך. שהעננים מתגברים ועולים. ר"ל שטבע העננים מתגברים באשר טבעם חזק ועולים ויעשו ההכנה עכ"ז לא יצאו לפועל אכן פותחין פיהם כנוד ומקבלין מי מטר. ר"ל עד אשר תסכים בהם רצון אלקי ואם לא רוח תעבור ותטהרם. וככה תתפרסם גודל ההשגחה מפאת הבחירה האישיית כאשר תראה אם יבחור אדם ויחלוט לעשות דבר מה כדי להנצל מדבר רע או למצוא דבר טוב. ונהפוך הוא אשר התחבולות ההן יצודו אתו לשחתו. בהרע ההיא אשר חשב להנצל ממנה ותסבב לו מהתחבולות ההן אך צער ונזק. כמו שמצינו באחי יוסף אשר כל תחבולותיהם במכירתו היה כדי לבטל החלום ההיא אשר חלם להם ולא תעלה המשרה על שכמו. וזאת בעצמה סבב לו העוז והגדולה וקיום החלום. ובשאול ברדפו את דוד ולא עלתה בידו אכן נהפוך היא אשר הושת נזר המלוכה על ראשו וברית עולם שם לו לבל תשבת המלוכה ממנו ומזרעו אחריו. אין זה כי אם יד אלקי. כי ככה יקרה ברוב פעמים וכאשר תתאמת אמיתת ההשגחה. ע"י ראיות מופתיות כאלה אז אף אם תקרה לפעמים דבר יוצא חוץ מגדר הטבעי. יחלוטו אותה להשגחה פרטית ולזאת חייבה חכמת אלקית את האדם לחזור ולסבב על סבת הטרף באשר יראה ותתאמת אצלו השגחת אלקית. והנה הבחירה הזאת נישפוט אותה בהשקפה הצרופה לפעולת הנפש ולא תשתתף עמה כח הגוף. ולא כשאר פעולת הנפש והוצאתם אל הפועל אשר באמצעות כחות הגופות יתילדו לא כן הבחירה והרצון כי המה כחות בנפש יוצאים מן הגוף ואין להגוף חלק בם והנה לפנינו ג' דברים המפרסמים השגחתו יתברך היוצא מגדר הטבעי. והטבעי. והבחורי:

ונוכל לומר שלזה כוונו רז"ל במדרש רבה שמות. וזה תארו. אמר ר' לוי ג' קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו ואלו הן. היום הגשמים. והנפש בשעה שיוצאה מן הגוף היום מנין אר"י בר אלעאי כוכב זה שהיא שף ברקיע אינו אלא כמסמר הזה שהיא נתון בעץ. הגשמים מנין שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צינוריך כיצד יש אילן ששרשיו יורדין כו' ויש שיורדין נ' ויש שאין יורדין רק ג"ט כו' אלא זה תהום עליון קורא לתחתון עלה ואני יורד והתחתון אמר לו רד ואני אעלה כו' והנפש בשעה שיוצאה מן הגוף ובני אדם יושבין אצלו ואין שומעים ע"כ. והנה הלשון היום מנין מחוסר הבנה דלשון מנין משמעותו דרוצה להוכיח זה ממקום אחד מוכרח היותו. וקאמר מר"י בר אלעאי. מנין לו בר אלעאי זאת הב' בדברו של ר"א כמסמר שהיא נתון בעץ. דאם לצייר ולהפליג בקולו הביא המשל הזאת היה לו לומר אשר ינתן בעץ דלשון נתין היא הוה ומשמעותה שהיא נתינה בה בסדר נאות והאיך תשמיע קול אחריו אשר ניתן בעץ ואומר דרמז בזה ג' דברים המפרסמים ההשגחה האלקות דשם מיירי בתחלה בדרושים מהמן אשר היה מעיד על ההשגחה וקאמר. היום. דהיינו השמש וכוכבים דבריאתם המה מדברים היוצאים חוץ מהטבע והגשמים דהיא הטבע. והנפש בשעה שיוצאה מן הגוף דהיינו הבחירה דהיא פעולת הנפש יוצאה מכח בגוף וקאמר היום מנין. ר"ל מנין תתפרסם ההשגחה מן היום אר"י בר אלעאי זה הכוכב שהיא שף ברקיע אינו אלא כמסמר שהיא נתין בעץ. ר"ל שעינינו רואות מהלכם ומשטרם ועומדים על משמרתם יום יום בסדר היותר נאות אשר מחייב היותו מהנמנע מדברי הקרי והזדמן אכן פעולות פועל מכוין ומשגיח עליהם כמסמר הזה שהיא נתון בעץ בסדר הנאות אשר א"א להיות במקרה אכן ע"י פעולת פועלי' והגשמים. קאמר השני מופתים אשר בררנו למעלה יש אילן ששרשיו יורדי' כ' ויש כ' וכו' אלא זה תהום עליון קורא לתחתון עלה ואני יורד דבלא ירידתו לא יוכל התחתון לעשות פעולתו אף אם יעשה ההכנות ההכרחיים להפעולה הזאת ומה טוב תשובת התחתון רד ואני אעלה דלשון אעלה משמע מעצמו ור"ל דאעלייתי לא צריך אתה להזהירנו דבתגבורת טבעי אעשה ההכנה מעצמי ואעלה אכן תהי נא רצונך בי ורד למען אוכל להוציא פעולתי והנפש בשעה שיוצאה מן הגוף היא הבחירה ובני אדם יושבין אצלם ואינן שומעים. ר"ל שהם בעלי הבחירה ורואים השגחתו יתברך על הבחירה ואינם שמים על לב ליראה מפניו. ואחרי אשר הכרחנו אשר ההשגחה האלקית חזקה מאוד אשר גם על הטבעי והבחיריי היא שוררת א"כ האמינה הזאת היא פנת יקרת אשר עי"ז תסבב לנו מדות רבות יקרות וחמודות כי בהאמונה הזאת תסבב הבטחון כי כל אדם ישים תקותו בו בחשבו כי כל תחבולותיו ומזומותיו הרבים לא יועילו ולא יעשי פרי אם לא ברצון אלקי ממעל. ותתחייב היראה האמונה בלבב אנוש בהתבוננו כי כל מעשיו איננו בידו ולכן כאשר רצה הנביא להוכיח את ישראל על מדת היראה אשר היתה רפיה בידם העיר את לבבם בשני הדברים האלה היא שאמר ירמיה ולא אמרו בלבבם לאמור נירא נא את ד' אלקינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו נגד המופתית הטבעיות אמר נותן גשם יורה ומלקוש בעתו. ר"ל בעתו כאשר רצונו מסכים עמהם לא בעת תגבורת הטבע בהכנתו ונגד מופתות הבחירה אמר שבועות חקות קציר ישמר לנו. ר"ל היא ישמר לנו שבועות קציר אף אם נחליט ונברר את הקציר לא בידנו היא שנשמור לו אכן כאשר רצונו יתברך מסכים לזה והיא ישמר לנו וזה כונת תנחומא פ' תצוה קטרת ק' קדושה ט' טהרה ר' רחמים ת' תקוה בהיות הקטרת סם חיים והיה מעצר המגפה הנה היא היה מרמז על השגחתו יתברך שהכל בא מאתו ולראיה כי כאשר חזקו בעבודתו והקטירו קטרת לפניו נעצרה המגפה ועז"ק הרמז של שם קטרת כי ע"י האמינת ההשגחה נבוא לקדושה וטהרה ע"י היראה וכאשר תהיה יראתו על פנינו יתמלא עלינו ברחמים ותסבב ממנה התקוה והיא הבטחון. והנה דוד מלך ישראל אחרי כל התלאות והרעות אשר מצאתהו ראה והבין גודל השגחת השם וביתר שאת התבונן ע"י הבחירי מתחבולות שאול ואנשיו שרדפו אחריו ולא עשו פרי נשרש בלבבו יראת ד' בחוזק אמונתו וראה רחמיו יתברך אשר הראה לו בנתינתו לו המלוכה ולזרעו אחריו אמר בדבריו האחרונים. אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנוגה ממטר דשא מארץ. כי לא כן ביתי עם אל כי ברית עולם שם לי. ערוכה בכל ושמורה. כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח. ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו. ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ושרוף ישרפו בשבת. ע"כ ואמר אמר אלקי ישראל. כי זאת נתאמת אצלו כאלו שמעו מאלקי יתעלה. מושל באדם צדיק וכונו השגחת הטוב בשם צדיק כי לפי דעת חכמי האמת ההשפעות הטובות יבואו דרך מדה הנקראת צדיק ואמר שההשפעות הטובות ההן תמשול בממשלתה על האדם כאשר מושל יראת אלקים. ר"ל כאשר היראה תמשול עליו בתמידיות כאשר רוח המושל תמשול על עבדו ולא תמיש יראת המושל מן העבד. אז תמשול עליו ההשגחה הטוב בתמידות. והמשיל זאת באור בוקר באומרו וכאור בוקר. יזרח שמש בוקר לא עבות. ר"ל כאשר השמש לא תזרח בבהירת רב רק אם הבוקר היא לא עבות ככה כאשר מחשבות האדם זכים וברורים בהאמנת השם וביראתו תזרח עליהם שמש צדקה ומרפה. אכן מנוגה ממטר. ר"ל כאשר לא חזקה האמונה והיראה בלב איש ולא תתמיד בלבבו כמו הבוקר אשר היא מנוגה וממטר ולא אור בהיר. כמו כן לא תתמיד טובתו אכן פעם יזכה פעם יענש כמו דשא מארץ. פעם יפריחו ופעם יבולו. אכן כי לא כן ביתי עם אל. ר"ל הנהגת השם עם ביתי לא כן כמו דשא מארץ. כי ברית עולם שם לי הצלחה תמידיות ערוכה בכל. בסדר המלוכה הנאותה ושמורה ממקרים רעים. וביאר הסבה אשר הביאתו לזאת היראה ואמר. כי כל ישעי. כי כל רצוני והתבוננת שלי. וכל חפץ כי לא יצמיח. כמו כי וכל חפץ לא יצמיח. ויש הרבה כדומה לו במקר' ר"ל כי אתבונן כי לא כל חפצי ותחבולות האדם יצמיחו ויעשו פרי כי לפעמי' יתהפכו תחבולותיו לרע לו כאשר ראה מתחבולות שאול אשר רדף אחריו. ועד הנה דבר מהצדיק והבינוני ואמר אבל והבליעל כקוץ מונד כלהם: ר"ל שהיא ריק מכל טוב כקוץ הזה אשר היא ריק מכל ולא יצליח אף למלאכה רק נדים ונעים אותו ממקום למקום כל המוציאים אותו לבל ינזקו בו. ואף אם יעריכו תחבולות ומזימות לקנות הון ועושר לא תצליח בידם כי ולא ביד יקחו. ר"ל כי כל הטובות לא יוכל קחת ביד אם לא ירצה אלקי בו. אכן נהפוך היא כי איש אשר יגע בהם. ר"ל האיש הבליעל ואיש אשר יגע בהבליעל להיות כמוהו. ימלא ברזל ועץ חנית. ר"ל ימלא תחול ותנוח על ראשו רעה רבה מאוד ושרוף ישרפו בשבת. ר"ל בשבת בתמידיות בלשון מושבות שהיא בית מושב תמידי. ואל זה רמז שלמה בחכמתו. סוף דבר הכל ר"ל מסוף של כל דבר נשמע נתבונן ויש לנו ראי' מופתיות. את אלקים ירא ואת מצותיו שמור שאין רק ליראה ממנו ולעבדו ולשמור מצותיו כי היא המשגיח בכל וידו מושלת בכל. אף על הטבעיות והבחירות וזה היא עיקר האדם. וגם אנכי הרואה השגחתו יתברך באשר הספר הקדוש הזה הי' ספון וטמון בגנזי מסתרים זה כמה מאות שנה וגלגל זכות על ידי להוציא לאור עולם וזיכנו לעשות הגהות ולהיות סניף לו כאשר יראה המעיין כי הי' מלא טעיות מפאת המעתיקים ולא רציתי להראות התפארת בפלפול ובקיאות כי אין רצוני בזה וכל כוונתי לא היתה רק לנקותו מהשגיאות והשיבושים אשר היה בו. כפי ראות עיני וד' הטוב ישגיח עלי ועל כל ישראל לטובה כה מעתיר שמואל בלא"א הרב הגדול חסידא ופרישא צדיק וישר ירא ה' מרבים מוהר"ר בנימין וואלף זלה"ה שענבלום: