ספר העיטור – חלק ב – הלכות יום טוב בס"ד, קטע 2

מחלוקת ד אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון דברי ב"ש וב"ה מתירין אמר רב ענן (א) מחלוקת בר"ה אבל ברה"י דברי הכל מותר. איני והא אמר ר"י אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין ורבי' אלפסי פס' כר"י במס' שבת וליתא לדרב ענן. ואפילו ברשות היחיד פליגי והל' כב"ה. ואנן פסקי' בשער שחיטה דליתא לדר"י והבאתי ראיה מירושלמי ועוד מדאמרינן במועד קטן אהא דמקבלי קבילית לא אמרן אלא ביו"ט אבל בחוה"מ אסור משום דאיכא אינשי דאזלו התם ש"מ במקו' מראות עין אסור אבל שלא במקום מ"ע מותר וכן באבל התירו מלאכ' בצנעה בתוך ביתו וכן צינור שעלה בו קשקשים ממעכו ברגלו בצנעה בשבת ואיכא מילי טובא כדאי' התם וללישנא בתרא דרב חנן בר"ה אסור ברה"י מותר ורבי' אפרים פס' כלישנא קמא (ב)דרב חנן. ובר"ה ד"ה אסור אבל שדרו ממתיבתא שתי לשונות דרב חנן בר אמי בדרבנן היא ועבדין לקולא ובסולם של עלי' להוליך ובהטי' סולם של שובך הלכה כרב (ג) חייא בשתיהן. ותניא אר"י בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליי' ד"ה אסור ר' דוסא אומר מטהו מחלון אל חלון ואסיקנא בעובדא דר' חייא מאי דקא שרי ת"ק בסולם של שובך והוליך קאמר ר' דוסא אומר בסולם של שובך מטהו מחלון לחלון איכא למימר הלכה אסורה אבל של עליי' אפי' הטיי' אסור וס"ל לר"ד לא נחלקו ב"ש וב"ה בשל שובך דאסור לא נחלקו אלא להטותו ובשל עליי' אפי' הטיי' אסור ומס' דהלכה כר"ד דר' חייא ובני ר' חייא כר' דוסא ס"ל. ורבי' אלפסי לא אייתי הא דר"ד כלל והלכתא כר' דוסא:

מחלוקת ה בש"א לא יטול אא"כ נענע מבע"י ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל וקשי' לרבוותאי מה דקס"ד בריש פירקן דב"ש ל"ל מוקצה דהא תרווייהו אית להו מוקצה ומסתברא דגוזלין דמדבריות נינהו שהן עושין לפרוח בכ"מ וכגרוגרות וצמוקים דמי אבל מוקצה דפליגו (א) ר"י וב"ה כר"ש. אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה הראשונה דב"ש גזרו דלמא אתי לאמליכו וב"ה סברו לא גזרינין אבל בבריכה שניי' ד"ה עומד ואומר זה וזה אני נוטל ורבי' אלפסי לא אייתי להאי זימן שחורים ומצא לבנים לבינים ומצא שחורים שנים ומצא שלשה אסורין שלשה ומצא שנים מותרין בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. ואפי' זימן שחורים ולבינים והשכים ומצא שחורים במקום לבינים ולבינים במקום שחורים לא אמרי' איתהפוכי אתהפיך אלא אמרי' הנך אזלי והנך אחריני נינהו ב' ומצא ג' אסורין דממ"נ אי אחריני נינהו כולהו אסורין אי הכי נינהו איכא חד דמעלמא דמערב בהו בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין לימא מסייע לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאמר אביי (ב) בדף אמר רבא הכא בשתי קינין זו למעלה מזו עסקינין ולא מבעי' קאמר לא מבעי' זימן בתחתון ולא זימן בעליון כלומר לפני הקן היא העליונה. וה"פ זימן בתוך הקן בא' מן הקינון ולא זימן בחברתה ואפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה בתחתונה ומצא בעליונה שהיא לפני הקן ולא מצא בתחתונה אסורין. דאמרי' הנך אזלו לעלמא והני סריכי סריך ושליקו. וכ"ש זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אסורי הנך אשתרבובי אישתרביב ונחתין אבל בתוך הקן ומצא לפני הקן מותרין (ג) דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וליתא לדר' חנינא והני נמי דגרסי' בריש (פירקן) גמרא בא"צ מתוקמא בשני קינין זו למעלה מזו כרבא ויש מחכמי הדור דאמר אליבא דרבא סייעתא כר' חנינא התם וליתא ואף ע"ג דרבא דחי להא דר' חנינא הלכה כר' חנינא. דרבא גופי' בלא יחפור ס"ל כר"ח דאמר רבא ש"מ מדר"ח תלת והא חדא מנייהו דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאי' התם וכ"פ רב אחא. וגרסי' התם אר"א בר שמעון מודים ב"ש וב"ה על שזימן בתוך הקן ומצא לפני הקן שאסורין בד"א ביוני שובך ויוני של עליי' ובצפרים שקננו בטפוחים ובבריכה אבל באווזין ותרנגולין ויוני הרדסיאות וחיה שקננה בפרדס מותרין וא"צ זימן: וצפור דרור צריך לקשור בכנפי' כדי שלא תתחלף באמה והמקושרין והמנענעין בבתים בבורות בשיחין במערות ובאילנות אסורות שמא יעלה ויתלוש והמקושרין והמנענעין בכל מקום אסורין משום גזל וחי' שקננה בפרדס דא"צ זימן וזו עדות שהעידו שמעיהו ואבטליון ודוקא בה אבל אמה צידה מעליא בעי ולא מהני זימון לרבי' אפרים יוני שובך ויוני עליי' דמהני זימן בגוזלים קטנים דומיא דחי' שקננה בפרדס דאוקים בה אבל גדולים לא מהני זימון. דהא אמרי' הצדן חייב דהא פרחין ואזלין לעלמא. ומס' דל"ד לחי' דחי' צידה מעליא בעי ואינה ניצודת אלא בטורח גדול ואינה ניטלת בלא צידה משמע מדקאמר צידה מעליא בעיא ולא קאמר צידה בעי (ד) אבל יוני שובך ויוני עליי' אע"ג דצדן חייב מהני בהן זימן ונוטלין הן בלא צידה וגרסי' התם א"צ דגים מן הביברים ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חי' ועוף ונותנין לפניהם מזונות. רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל המחוסר צידה אסור שאינה מחוסר צידה מותר ה"ד מחוסר צידה כל שאומרים הבא מצודה ונצודינו (ה) מיתר שהרי באות לכלובן בערב ויוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקיננ' בטפיחים אע"פ שבאות לכלובן בערב הצדן חיב לפי שאפילו כשהן בכלוב צריכין לרבויי מצודות חיות ועופות ודגים שעשאן מבעיו"ט לא יטול מהם ביו"ט אא"כ ידוע שנצודו מעיו"ט וחסורי מחסרי וה"ק ר"ג מתיר ומעשה בגוי שהביא דגים לר"ג ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו אר"י א"ש אין הלכה כר"ג ואיכא דמתני' לה אהא דתניא: ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר אר"י א"ש הלכה כר' יהושע ואר"פ הלכה גוי שהביא דורן לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסורין ולערב אסורין בכדי שיעשה. ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא למ"ד לערב יו"ט ב' אסורין בכ"ש. כדי שלא יאמר לגוי ביו"ט ראשון לך והביא לי ביו"ט הלא"ה מותר כדין ביצה. וההיא בר טביא במסכת עירובין (ו) ואמר רב אשי ההוא לא אתצידי איתצד אלא מחוץ לתחום אתא ה"ק דאי הוה מתציד לא הוה אכלי ביו"ט שני מהאי טעמא אי איקלע שני יו"ט בחמשי ומעלי שבתא אי אתי פירות מחוץ לתחום ביו"ט ראשון אסורין עד מוצאי שבת. שמא יאמר לך והביא ליו"ט שני או ליום השבת ואיכא דיהיב טעמא משום דאתקצאי לביה"ש אתקצאי ליומא השני (ז) ואיכא רבוותאי דאמרו ערב ראשון קאמר. ובשני יו"ט של גליות בשני מותר מההיא בר טביא דאיתצד ביו"ט ראשון ואשתחט ביום טוב שני. ור"נ ור"ח דאכלי ורב ששת לא אכיל הדר בי' וטעמא דמיגו ליתא דלא אמרינן מיגו אלא היכי דאיהו גופי' אקצייהו לבין השמשות כגון סוכה דחזיא לבין השמשות דאי אית ליה סעודתא בעי למיתב בגווה למיכל אבל הכא הא לא אקצייהו ומשום ספיקא היא דאסור ביה"ש דהא ביצה בשני יו"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה: ול"א מיגו. הלכך לערב ראשון קאמר אע"ג דלאו בר עשיי' וטעמא דגזרה שמא יאמר לו לך והבא לא אשכחן. ואי אית' דהכי הוא לא הוה שתיק גמרא מני':

ואם יש מאותו המין במחובר לקרקע דאמרי' אסור אפילו בטלטול קאמר כדאמרי' בני יומן מי שרי בטלטול ומס' אע"פ שיש באותו המין במחובר וידוע וניכר שלא נתלש אותו היום מותר כההיא ליפתא. דגרסי' חזי' דהא מכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקורה מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש הא אדעתי' דגוי אתי שרי להו רבא למיזבן מנייהו כיון דחזי דמפשי ומייתי אסר להו ושמעינן מהא שלוקחין מחנווני הרגיל אצלו ואם אין מאותו המין במחובר לקרקע בתוך התחום מותרין ולא חיישי' למוקצה לתמרא בעסקא וכיוצא בהן ופי' רבי' אלפסי משום דלא מחזקינין איסורא ול"ד לספק מוכן דאמר התם מוקצה היא אבל הכא לא ומס' משום דס"ל אין הגוי צריך הכנה כדגרסי' בירושלמי (ח) רבא ור"ש ברבי ח"א הגוי צריך הכין וחד אמר הגוי א"צ הכין ולא ידעי' מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דרב מבעי' אותי קומי ר' חמא רבי' והא א"ל הן מהוויתה וא"ל שרייתה הוה והוינא אכיל מני' תאנין הוי דו אמר אין הגוי צריך הכין וחד תלמיד מרב סימא אזל לאנטרס אייתן לי' דורמסקנא ואכל חד תלמיד דריב"ל וכו'. חוץ לתחום אסור הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש"י ז"ל לישראל עצמו אסור שמא ישלח בשבילו אבל ישראל אחר לא ידע. וליכא למיגזר ול"ח שמא יאמר לגוי לך והבא לי מחוץ לתחום בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ומס' דאם איתא להאי טעמא לא הוה שתיק מני' וטעמא דמלתא משום דקים לן דנכסי גוי אין קונין שביתה ומשום גזירת בעלים דגוי אטו בעלים דישראל הי' דקני שביתה כדאיתא בפ' בכל מערבין הלכך לאותו ישראל אסיר דחשבינין לי' בעלים אבל לישראל אחר לא גזור ושמעתי בשם הר"ר יצחק בן מרן לוי וה"ה לגוי שהדליק או שמילא בשביל ישראל או עשה להם כבש בשבת מותר לישראל אחר ואין ההפרש לזה בין שבת ליו"ט. ולא מס' לן אלא מבחוץ לתחום. וכ"ד רבינו אלפסי כדאיתא בתשובותיו. ואי לאו דמסתפינא מחבריא. אמינא פירות הבאין מחוץ לתחום לישראל אחר מותרין לגמרי ולאותו ישראל אסור חוץ לד' אמות ובתוך ד"א מותרין דהו"ל כמו שהוציאו גוים או רוח רעה שיש לו ד"א ואסור דקאמרו (ט) בתוך ד"א היא. וגמ' דבני מערבא דגרסי' התם בסוף מסכת דיו"ט וה"ג התם. ר"א אלו ואלו שנכנסו לתחום משחשיכה מותר לשחוט. ואלו הן מדבריות הגדילות באפר א"ר זעירא הדא אמרה כלי הבא מחוץ לתחום משחשכה מותר לטלטלי. ר"ש בר כרסנא בשם רב אחא ובלבד בד"א כהדא גמליאל זוגא איקרי חד סרקיי כמהין אחא שאיל לרב מונא וא"ל קבלין בגו מורגיין דידך ואכלין בתוך ד"א מורגיין לשון שכינה ש"מ אפי' בישראל הבא בשבילו מותר בד"א ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכניך והאכילם בד"א. ומיירי כשאינה מוקפת העיר דליכא למימר כל העיר כולה כד"א דמיא. אבל למי שנשתלחה אסור אפי' בתוך ד"א ולא מסתברא ובחוץ לתחום ל"ב בכדי שיעשה אלא איסור מלאכה דאורייתא דא"כ ר"פ דאמר במחובר לערב אסורין בכ"ש אסיפא דכולה מלתא הו"ל למימר אבל רבי' אלפסי אסר בגוי שהביא חלולין אא"כ שהה במיו"ט בכדי שמביא ממקום קרוב דס"ל בחוץ לתחום בעינן בכ"ש. וכן פי' בתשובותיו ואנן כפי' רש"י מפרשינן לה דהו"ל למימר ימתין כדי שיביא ממקום קרוב כדאיתא במשנה הסמוכה לה במכשירין. וזו תשובת רבי' אלפסי ז"ל כל מה שעשה הגוי לעצמו ואין בו חשש שמא ירבה בשבילו כגון הדלקת הנר וכבש דנר וכבש לחד ונר וכבש למאה מותרין לאלתר ומה שעשה הגוי אדעתי' דכ"ע עשה. ולא ייחד לו וכן אם עשה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו לערב אסורין בכ"ש כגון גוי שהביא חלולין וכגון דברים המתלקחים בכל יום וכגון דברים הבאים מחוץ לתחום אבל שעושה גוי בשביל ישראל לבד אסור עולמות כגון קבר וארון ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית וזה שאמרו עשו (י) לו קבר עשו לו ארון יקבר בו ישראל פרכינין ה"כ נימא בכ"ש. ואמר עולא בעומד באסרטיא שהוא רה"ר וכל עובר ראה את המת ואח"כ ראה את הקבר ויודע שאותו הקבר לאותו מת נעשה וכן הארון מוטל על אותו הקבר וידוע כי בשביל אותו הגוי נעשה לבד ולאו אדעתי' דכ"ע ול"צ בכ"ש ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמות ואפי' נקבר בקבר א' ולימים נצרך לקבור באותו קבר שנאסר עלי'. וזה שאמרו בנכרי שהדליק את הנר ומילא מים להשקות בהמתו אם בשביל ישראל אסור ל"ת הא לערב מותר שבין בשבת בין לערב אסור וזה שלא אמר עולמות שהיא דבר שאינו מתקיים (יא) במעשה שבת לא יאכל עולמית והיא דבר שאינו מתקיים בשביל שאמרו יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו לפיכך אמר לא יאכל עולמית וכל זו התשובה צ"ע. ופי' דפריש בעומד באסרטיא ל"ד לן וכי פריך ה"נ לימא בכ"ש אלא יקבר בו עולמות ואמאי לימא בכ"ש כדאמרי' בעיר שישראל וגוים דרין בתוכה בעיר שרובה ישראל ימתין בכ"ש. בעומד באסרטיא שמא יאמרו ישראל עשאו או סייע בו.

מחלוקת ו בש"א אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר וב"ה מתירין ירושלמי הא דאמרי' שלא לקצב עליו בשר אסור הדא הוא דאמר ר' אבא חיננא בר שלמי' בשם רב מודים חכמים בזיירה ומיזרה לבוכנא. בי זירה דו עציר בי' ובוכנא דכתות בי' ואמר אביי לא נצרכ' דאפי' תברא גרמי חדתא שרי ולא חיישי' לאמלוכי נשוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטול ודוקא מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר:

מחלוקת ז' בש"א אין נותנין את העור לפני הדורסין אא"כ יש עמו בשר וב"ה מתירין ירושלמי ושוין שלא ימליחנו ושוין שמולחין עליו צלי אמר אביי ל"ש אלא לצלי אבל לקדרה לא פשיטא לצלי תנינן מ"ד אפי' לצלי כעין קדרה אסור קמ"ל דשרי. כ"א ובהלכות פשיטא. הא קמ"ל דאפי' לצלי בקדרה אסור. ודוקא ששחטו ביו"ט אבל שוחטו מעיו"ט אסור דטעמא משום דהתירו סופן משום תחלתן היא. ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהם משום ר' יהושע אמרו שוטחן ברוח ע"ג יתידות וקי"ל כלישנא בתרא אין הלכה כר' יהושע אר"י א"ש מולח אדם כמה חתיכת בשר אע"פ שא"צ אלא חתיכה אחת ר"א בר אהבה מערים ומלח גרמי גרמי ירושלמי מלח הכא ומלח הכא: עד דמליח להו כולה. ומס' על מליחת הבשר ולא על מליחת העור: ור"ח פירש הי' מולח ע"ג העור מעט מעט תוספתא אין מרגילין ביו"ט ואין מרגילין בבכור ובפסולי המוקדשין עושין כל צרכי מילה דברים שאין עושה בשבת שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן רשב"ג אומר ובלבד שלא יקרע לו סמרטוט בתחלה:

מחלוקת ח בש"א אין מסלקין את התריסין ביו"ט וב"ה מתירין אף להחזיר. מאי תריסין אמר עולא תריסי חניות ודוקא חנות משום דהתירו סופן משום תחלתן אבל דבתים ד"ה אסור דקי"ל יש בנין בכלים ויש סתירה לכלים וזוקפין את המנורה דב"ה דחוליות היא וליכא בנין כדברירנא התם. והא דגרסינן בשבת עייל שופתא בקופינא דמרה חייב משום בונה. מס' דכי אמרי' יש בנין ואין בנין כגון שהי' הבנין מחחלה ונתפרק וחוזר הבנין כמו דלת שידה תיבה ומגדל כדאיתא בשבת אבל בנין כלים מחדש בנין היא. ואית דמפרשי כי אמרינן אין בנין בשני כלים זעג"ז שדרך בני אדם לעשותן תחתונים שנים ושלישים. וכן זקופת המנורה ביו"ט אבל בכלי א' ד"ה יש בנין כרב ויראים אמרו הא דקאמר משום בונה לאפוקי דלא מחייב משום מכה בפטיש ואסיק אביי למתני' בשיש להם ציר מן הצד ד"ה אסור בשאין להם ציר כל עיקר ד"ה מותר ומחלוקת בשיש להם ציר באמצע מ"ס גזרינן באמצע אטו מן הצד ומ"ס לא גזרינן ירושלמי א"ר יוסי בר בון כשאין שם פתח (א) משתמש דרך הפתח וא"ר חייא ומחזיר היא ובלבד שלא יחזור כל צרכו:

מחלוקת ט בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין ירושלמי הא נטול אסור ר' שמואל ברי' דר' יוסי בר בין אפילו גדול מותר וליידא מילה תנן קטן להודיעך כחו דב"ש. עד היכן היו מחמירין. ואסיקנא מדלא קמיפלגי באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגו דב"ש דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כלומר שלא לצורך אוכל נפש אלא צורך גופי' ביו"ט ויש בו צד מצוה כגון קטן למולו ולולב למצוה. וס"ת לקרות בו וגדול לצורך רבים כגון ר"פ וילתא דשרי ר"נ למיפק משום דביעתא. וכגון כלים לצורך יו"ט. והבערת חמץ דאמרי' מגו בפ"ק דפסחים אבל הוצאת אבנים דלית בהו צד מצוה אסור והשוחט עולת נדבה והמבשל גיד הנשה בחלב אינו לוקה דאמרי' מתוך ולכתחלה אסור דלית בי' צד מצוה. ודכ"ע עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט ירושלמי תנו ולא המפתח וב"ה מתירין הדא דתימה במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתח של פלטרין בידי' פלפלין הו"ל בגוה בתוספתא יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרה"ר ואינו חושש. בפ' א"צ אין הסומא יוצא במקל ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא א' האנשים וא' הנשים ואם רבים צריכין לו מותר וסמכו רבותיי על דברי אחי שקיא דאמר אנא כתפתי' לר"ה משילא להונא ומהונא לשילא. ובלבד שלא יכתף באלינקי. ור"נ דשרי לילתא למיפק באלינקו משום דבעיתא. ירוש' בגמרא דאין מוציאין ר"ה הורי לאתתי' דריש גלותא למיפק בכסא א' האנשים וא' הנשים ואפילו תלמוד אינו טועה בדבר זה ור"ה טעו. מישא בר ברי' דרב יהושע מטעין בסדיני' מיעל מידרש בציבורא תוספתא בשבת לר"ח יוצאין במוך ובספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עלי' חוט ומשוחה יוצאין בקלופת שום ובבצל שע"ג המכה ואם נפל לא יחזור. ואצ"ל שלא יתן לכתחלה יוצאין באגוד של גבי המכה לקושרו ומתירו בשבת אספלנות שפרשה מן האגוד מחזירו עם האגו' יוצאין באספלנו' ובמלוגמ' וברטיה שע"ג המכ' ואם נפל לא יחזו' ואצ"ל לכתחל' בפ"ג דעירו' ת"ר רטי' שפרש' מע"ג המכ' בשבת מחזירין אותה בשבת רי"א הוחלקה למטה דוחק' למעל' למעל' דוחקה למט' ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה וחופה וחוזר ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה ורטי' עצמה לא יקנח מפני שממרח והממרח חייב חטאת אמר ר"ח מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור להחזירה א"ר יהודא הלכה ב"ר יהודא פסק רבי' אלפסי דלית הלכתא כותי' והא רב אשי דהיא בתרא עבוד עובדא כת"ק דאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמי' דאבא נפלי ליה אבי סדיא ואהדרה א"ל לא סבר לה מר להא דר"ח דהא מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור א"ל לא שמיע לי' כלומר לא ס"ל ומס' רב אשי ס"ל מחלוקת ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר. ודר"ח לא ס"ל דר' יהודא ס"ל והלכה כר' יהוד' ע"ג קרקע: וכן מצאתי לרש"י וברייתא במדינה קמיירי וכ"פ כגון שפירשה שלא מדעת אבל פרשה מאתמול וא"נ הזיד והחליף בשבת ד"ה לא יחזור כסתם מתני' מחזירין רטי' במקדש אבל לא במדינה הר"ר לוי שפירש דברייתא במקדש מיירי וליתא דא"כ רב יהודה דפסק הל' כר' יהודה הלכתא למשיחא היא: