ספר העיטור – חלק ב – הלכות חנוכה בס"ד, קטע 4

הו' מרור מד"ס אמר רבה מצה בזמזה"ז דאוריתא מרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא ותנן אלו ירקות שאדם אלו יוצאין בהן י"ח בפסח בחזרת בעולשין בתמכא ובחרחבינא ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית חזרת חסא. עולשין הנדבא לשון ערבי בלע"ז ליטשינ"ש תמרא תמכתא שמה מריב"י בלעז חרחבינא אציא דדיקלא לרבי' אלפסי הנדקי"ק והיא רומונ"ש בלע"ז ורש"י ז"ל פי' סיב הגדל ונכרך סביב הדקל מרור חוליתא וא"ר הושעיא מצוה בחזרת ואמר רבא מאי חסא דחס רחמנא עלן ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן למה נמשלו מצריים למרור לומר לך מה מרור תחלתו דק וסופו קשה אף מצריים תחלתן דקין וסופן קשין ויוצאין בהן בין לחים בין יבשים ואר"ח ל"ש אלא קלח אבל עלין לחין אין יבשין לא ומס' יבשין הוא דלא הא כמושין שרי אבל נא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ופי' רבי' כסתם מתני' דסתם במתני' ומחלוקת בבריית' הל' כסתם אע"ג דהכי פליגו בברייתא יוצאין בין לחין בין יבשין:

סדר ד' כוסות

ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפי' מן התמחוי סוף המנחה מסוף ששה (א) ולמעלה כדי שיאכל מצוה לתיאבון אבל קודם ט' שעות מתחיל לד"ה ומטביל במיני תרגומי כל היום כגון פירות כדאמרינין תנא חדא ושוין שמתחילין כו' ואמרי' עלה אידי ואידי (ב) בע"פ ול"ק כאן קודם ט' כאן לאחר ט' ובע"ש אחר ט' מתחיל ואוכל עד שתחשך כר' יוסי כדתניא לא יאכל אדם בע"ש ובעיו"ט מתשעה שעות ולמעלה ד"ר ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך וקי"ל ר' ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועוד מדנקיט מתני' ע"פ ש"מ ע"ש מותר. ואם התחיל בהיתר בע"ש ובעיו"ט וקידש עליו היום פורס מפה ומקדש וא"צ לעקור את השלחן דתניא מפסיקין לשבתות דר"י ר' יוסי אומר אין מפסיקין וא"ר ירמיה לר' יוחנן ור' אבוהו א"ר יוסי בר חנינא הלכה כר' יהודה בע"פ (ג) ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש ותניא כוותיה דשמואל ושוין שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש ומס' (ד) מדלא קאמר ר"י א"ש דלא פליג אדר"י בר חנינא וא"ש והלכה כר' יוסי בהפסקה ומיהו אינו עוקר את השלחן אנא פורס מפה ומקדש אבל בע"פ עוקר את השלחן ומ"ש ר' אלפסי ז"ל ובע"ש ויו"ט היכא דאתחיל מקמי ט' ואסריך ליה בסעודתא עד דקדיש יומא לאו דוקא דהא אפי' בתר ט' מתחיל כר' יוסי דברייתא דשרי מן המנחה ולמעלה וכ' רבי' אלפסי פורס מפה ומקדש ואח"כ שרי המוציא וגמר סעודתו ומברך בהמ"ז וכ"כ בעל הלכות אע"ג דלא ברך בהמ"ז לבתר דמקדש שרי המוציא ומס' דברכת קידוש לא הוה הפסקה לאכילה דהא תניא עקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או כלה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין א"צ ברכה לכתחלה ותניא נמי חברים שהיו מסובים ועקרו רגליהן לצאת לביהכ"נ כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע כו' ש"מ דעקירת הילוך לביה"כ לקדוש ויש"ר הפסקה היא ואם הניחו שם זקן או חולה אין טעונין ברכה כ"ש היכא דלא עקרו ובדוכתייהו קיימו לא הוי הפסקה ותו כיון דבהמ"ז לא בריך אמאי שרי המוציא ואע"ג דפריסת מפה כסילוק דמי הכא נא סילוק אכילה הוא הלכך פורס מפה ומקדש לכבוד שבת וגומר סעודתו בלא המוציא וכ' רב אחא קרובי (ה) כסא מקמי דלקדש לא מקרבינין מ"ט כי היכא דתהוי סעודתי' בי קרי' דשבתא והיכא דקריב לא מסלקינין לי' אלא פורס מפה ומקדש דתניא ושוין שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש והביא פורס מפה ומקדש והוא מנהג שפורסין מפה בלילי שבתות ויו"ט במקום עקירת שלחן ופורסין מפה בשעת בהמ"ז שאין מברכין על המזון אלא עד שתיעקר את השלחן ופריסת מפה דוקא בע"ש אבל בע"פ אם התחילו קודם ט' מפסיקין בעקירת שלחן כרב יהודה כדפרישית ומברך בהמ"ז ואח"כ מקדש ומטבל בשאר ירקות ואומר הגדה קודם שיברך ברכת המוציא וכ' רבי' אלפסי הנ"מ לקידוש אבל להבדלה אינו מפסיק וליתא דהא אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה ומסקינין הלכתא כדבעי' למימר לקמן ואותם בני אדם שקדשו בביהכ"נ אמר רב ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו (ו) ואזדא שמואל לטעמי' דא"ש אין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב וקראת לשבת עונג במדרש במקום קריאת קידוש שם תהא עונג וקידוש בביה"כ לאפוקי דאוכלין בביהכ"נ ואמר רב ענן בר תחליפא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דשמואל ואפי' מארעא לאיגרא מקדש וה"ה מפינה לפינה באותו הבית ואמרו רבוותאי דלא חזי דוכתי' דקדיש בה אבל חזי לה ל"צ ומדמי לה לשתי חבורות שהיו אוכלות בבית א' אם רואין אלו את אלו הרי אלו מצרפין ור"ה ורבא קיימו כוותי' אמר אביי כד הוה בי מר הוה מקדש לן אמר לן טעימו מידי דילמא אדאזילתי לביתיכי מתעקרא שרגא אפי' תלכו לישן בלא אכילה בקדושא דהכא לא נפקותא דאין קידוש אלא במקום סעודה ואמר רבינו האיי שמא לא יתיישב דעתיכם לקבוע סעודה בחושך ולא יעלה לכם קידוש אבל אם דעתו מיושבת לסעוד בחושך או שיש לבנה שסועד לאורה מוטב ומקדש לאורה ויסעוד שאינו תלוי בנר אלא בסעודה ועכשיו שאין אורחין אמרו רבונתאי מקדש משום רפואה דפסיעה גסה דמהדר ליה בקדושא דבי שמשי ושמעתי מנהג פלורמא השמש מביא כוס קידוש לכ"א ואחד ורבי' האיי אמר מבדילין בביה"כ ואין מקדשין בלא אורחין וטעמא משום דאין קידוש אלא במקום סעודה הלא"ה יצא אעפ"י שלא שתו אחרי' כדאמרינן בעירובין ליתבי לינוקא דלית הלכתא כרב אחא בר יעקב מיהו צריך לכתחלה שיטעום המקדש והמסובין לסעוד דקי"ל המברך צריך שיטעום ואיכא מרבוותאי דאמרי שאני קידוש משאר ברכות דבקידוש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא מיהו ש"מ הבדלה ד"ה יצאו והמקדש לאחרים חוץ לביתו אעפ"י שלא סעד המקדש שם יצאו בני אותו הבית י"ח שמקו' סעודה היא להם ואפי' המקדש אם דעתו לאכול בביתו איכא למימר יצא וא"צ לחזור ולקדש בביתו מיהא דגרסי' בירושלמי וברירנא לה בסוף סוכה ודכ"ע אותן בני אדם שקדשו בביה"כ ידי יין לא יצאו דקי"ל שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום צריך לברך וש"מ המקדש בביתו אין צריך נחזור ונברך על היין אחר המוציא כדתנן בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון ואוקימנא בשבתות ויו"ט וברכה לאחריו נ"צ ובהמ"ז פוטרתו ומברך בפה"ג אחר בהמ"ז ואמר רב יוסף בר אבא אמר רב אף על פי שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל מברך הטוב והמטיב אם נשתנה לחשיבות. ומסתברא על רוב היין שבא לו מברך הטוב והמטיב ולא משום חשיבות דאטו כי גרוע מברך דיין האמת כדאקשי' בסנהדרין גבי לבנה אטו כי חסרה מברך דיין האמת דלבריך הטוב והמטיב אלא ש"מ דעל ריבוי היא ותו דגרסי' בירושלמי רבי על כל חביות וחביות שהיה פותח מברך הטוב והמטיב וכי אחרון אחרון משובח היה ותו מקמי דלישתי מברך והיכי ידע חשיבותי': וגרסי' אכל מזרחה של תאנה ובא לאכול מערבה צריך לברך ויין ישן ויין חדש צריך לברך לאו בהטוב ומטיב קאמר ומשום חשיבות אנא מברכת בורא פרי העץ ובורא פרי הגפן קאמר צריך לברך כדאמרי' בשינוי מקום דצריך לברך וכן אמרי' בהטוב ומטיב דוקא איכא אחרינא בהדי שהן ג' אבל יחיד לא כדאמרי' בהרואה: ירושלמי יתיב רב אידי בר אבין קמי דר"ח ויתיב וקאמר משמי' דר"ה הא דאמרי' צריך לברך לא אמרי' אלא מבית לבית אבל מפינה לפינה נא א"ל רב אדא בר אבין הכי תניא במתני' דבי ר"ה כוותך הדר יתבו וקאמרו הא דאמרינן שינוי מקום צריך לברך נא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן פי' ר"ח ורב אלפסי כגון פירות ומיני תרגומא. אבל דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אם שנה והלך למקום אחר א"צ לברך המוציא. מאי טעמא אקיבעיה הדר ורב ששת אמר א' זה וא' זה צריך לברך וקבלנו אין טעונין ברכה לאחריהם במקומן מים לפירות טעונין ברכה לאחריהן במקומן ה' המינים ולפי שהברכה חשוב' היא מעין ג' ה"ה כפת ור"ח ורבי' אלפסי פסקו כרב ששת דכל שינוי מקום צריך לברך ותמי' לן דבנוסחא דר"ח לא גרסי' תניא כוותי' דר"ח ולא כר' יוחנן אלא ה"ג חברים שהיו מסובים לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו א"צ לברך ש"מ שינוי מקום א"צ לברך ותיובתא דרב ששת (ז) ועוד מדקתני עקרו ש"מ יין מדברים שטעונין ברכה לאחריהם במקומן אלא דהאי קשיא דחקו מדלא קתני לילך לביה"כ כדלעיל מיהו קשי' לרב ששת ומס' כגירסא דגרסי' בי' תניא כוותי' דר"ח חברים שהיו מסובים לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו א"צ לברך והל' כר"ח ויין מדברים הצריכים ברכה לאחריהן במקומן והלכתא בשנוי מקום בשבעת המינין אכל בבית זה ואכל בבית אחרת קודם שבירך או אכל בבית זה והנך לשוק וחזר למקומו וגמר סעודתו ח"צ לחזור ולברך תחלה מ"ט לקיבעי' הדר אבל שאר מיני פירות ומיני תרגומא צריך לברך תחלה וכן דעת רבינו שמואל ז"ל ת"ר בני חבורה שהיו מסובים שקדש עליהם היום מביאין כוס ראשון ואומר עליו קידוש היום והשני אומר עליו בהמ"ז דר"י ר' יוסי אומר הולכין ואוכלין עד שתחשך גמרו כוס ראשון אומר עליו בהמ"ז והשני אומר עליו קידוש היום וכ' רבי' אלפס ז"ל מתני' אידחי' לי' דהא אמר ר"י א"ש אין הנ' לא כר"י יוצא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש ומיהא גמרי' מינה היכא דגמר סעודתו מקמי' דקדיש יומא ומקדמינין ומברכינין בהמ"ז על כוס ראשון וקידוש היום על כוס שני כר' יוסי ואחד כסא לא מברכין דאין לומר ב' קדושות על כוס א' דבהמ"ז וקידושא תרתי מילי נינהו אבל קידושא ואבדלתא חדא מלתא היא ומברכין על כוס אחד דהא יו"ט אחר שבת קי"ל כרבא דאמר יקנה"ז ובשביעי של פסח דליכא זמן קי"ל כרב דאמר יקנ"ה ובשמים ה"ט דלא מברכינין איכא מ"ד שמא יקטום ואיכא מ"ד דנשמה יתירה איכא נמי ביו"ט וליתא: ר"ה בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבו בסעודתא קאי עלייהו רב המנונא סבא א"ל זיל עיין אי קדיש יומא ניפוק ניקבעי' לשבתא א"ל לא צריכותי שבת היא קבעה נפשה דאמר רב כשם ששבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש סבר מינה כי היכא דקבעה לקידוש כך קבעה להבדלה א"ל להבדלה אינו קובעה. ופי' רב אלפס ז"ל דהא דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה (ח) מההיא עובדא. וס"ל דפליגו אהדדי וכך מצינו לאבן גיאות דפליגו ופסקי' הלכה כשמואל ודחה להא דרב המנונא ומס' דל"פ ותרווייהו הל' נינהו ופי' דשמעתא הכי איתא א"ל נא צריכותא אע"ג דספק חשיכה הוה ל"צ למידק אי קדיש יומא דאע"ג דלא קדיש יומא פריסו מפה וקדישו ועיילו יומא ואקדימו סעודת שבת דשבת היא קבעה נפשה סבור מינה כי היכי דקבעין נפשה לקידוש ומקדשין קודם שקידש היום ה"נ קבעה להבדלה ומפסיקין ומדליקין קודם שהגיע זמן החול א"ל להבדלה אינה קובעת דעיילי יומא מחבבין ליה אפוקי יומא משהין לי' ואין מפסיקין סעודת שבת עד שיתברר לנו זמן סעודת חול וכשיתברר פורסין מפה ומבדילין כרב תחליפא דאמר מפסיקין להבדלה (ט) וה"מ למפסק דספק חשכה אין מפסיקין סעודת שבת לפרושי מפה על השלחן אבל אתחולי נא מתחילין שאין מפסיקין מלאכול סעודת שבת עד שיתברר דנפיק יומא אבל מיני משתיא מפסיקין אפי' מקמי דנדע דנפיק יומא משום דדמי לאתחול ומשתי נמי לא אמרן אלא דחמרא ושיכרא אבל מיא ל"ל בה דאפילו אתחילו שרי מדרבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא וכן הלכתא ותנא לילי שבת ולילי יו"ט יש בהן קידושא על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ"ז ותניא כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם לכבוד לילה ואם אין לו אלא כוס א' כבוד לילה קודם לכבוד יום ירוש' איזה כבוד יום בפ"ה ובעי' מני' רבא מר"נ מי שלא קידש בע"ש מהו שיקדש כל היום כולו. ואסיקנא אמר רבא טעה מקדש טעה מבדיל מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו וה"מ דיעבד אבל לכתחלה צריך לחזור אחר כוס כאמימר דבת טוות ומשום דלכתחלה אסור לטעום כלום עד שיברך:

ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ע"ש זכרו כיין לבנון אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל את יום ביום מאי אר"י בפ"ה א"ר ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש כלומר עד שיטול ידיו פעם שני' לאכילה דקידוש הוה הפסקה דקי"ל כר' תיכף לנטילת ידים סעודה ולקדושא לא בעי נטילה דהנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח אבל אם נטל פעם שני' מקדש ואפי' לב"ש דאמרו נוטלין לידים ואח"כ מוזגין קאמרו דצריך ליטול פעם שני' וליתא דהא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דרב זמנין דחביבי לי' ריפתא (י) מקדש אחמרא וב"ה דאמרו מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים לאוכלי טהרות קאמרו כדמפרש טעמא התם ומס' טעמא (יא) דרב משום דאין מביאין את השלחן אא"כ קידש היום ואיכא הסח הדעת אבל לדידן מודה רב דל"צ לחזור וליטול וצרפתי דוקא קידושא אבל הבדלה אינו אלא על הכוס והכי סברא דרבוותאי בתראי אבל קמאי כגון מר רב יוסף גאון בר מר רב אבא בר מר רב צדוק גאון מתא מחסיא ס"ל הבדלה על הפת והכי ס"ל דגרסי' בירושלמי מדברי שניהם נלמוד מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין ש"מ קידוש חמור מהבדלה וגרסי' נמי כי הוה אתי אריסי מדברא אמרו המבדיל בין קודש לחול ואפכי' סלתא ועובדא דאמימר דאיקלע לבי רב אשי ולא הו"ל חמרא לאבדולי ובת טוות לא הי' צריך להסדיר על שלחנו במ"ש ולפי שמצוותו על היין רצה לחזור על היין אבל אם הי' צריך הי' מבדיל על הפת דא"כ הו"ל למימר אין מבדילין על שכר ואין מבדילין על הפת וכי קאמרו גבי שכר קידושא היא דלא מקדשין אבל אבדולי מבדילין לית לי' דאמימר אלא ש"מ טעמא דאמימר כדפרישית ועוד מדקאמר אבל אבדולי מבדילין ש"מ דחמור קידוש מהבדלה ובשם רבי' יעקב אין קידוש והבדלה על הפת בין מו"ש ליו"ט בין בשאר ימות השנה וקידושא והבדלה כחדא נינהו דמ"ד טעם מקדש אמר טעם ומבדיל ומ"ד אין מקדש אמר אין מבדיל:

ת"ר אין מקדשין אלא על היין אטו אשכסי ואמיא לא מברכין שהכל אלא אמר אביי הכי קתני אין אומרים הביא ברכה לברך אלא על היין ולא אמרו אלא דלא קבע עליו אבל קבע עליו לית לן בה: אמר רב המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא ומלא לוגמיו שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם ואם טעמו פגמו בין לקידום בין לבהמ"ז ואפי' יש בו יותר מכשיעור ואם טעים לי' בידי' לא פגמו לי' ואמר ר' שמואל בר נחמני מניין שאין אומרים שירה אלא על היין שנא' החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואדם אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין א"ר אחא בר יעקב וצריך שיזכיר מצרים בקידוש כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו אר"ז דקידושא וקדשנו במצותיו דצלותי' וקדשנו במצותיך גרסי' בפ' המוכר אין אומרים קדושת היום אלא על היין הראוי לנסך על המזבח לאפוקי שריחו רע ואע"ג דעברי' (א) אפ"ה הקריבהו לפחתך אבל יין מגתו מקדש דתניא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה דאמר רבא סוחט אדם אשכול עם ענבים ואומר עליו קידוש ואם שתאו חי יצא אבל ידי חירות בד' כוסות לא יצא ודוקא ביינות שלהם אבל ביינות שלנו יצא ויין של מרתף ויין של נמוקין לא יביאו ואם הביא כשר וכיון שכשר אנן אפילו לכתחלה ואמרו רבוותאי יין של צמוקים דאי עצרו להו לא נפקי לחלוחית לא מקדשי וחמרא דריחא חלא וטעמו חמרא חמרא דהא רבא ס"ל הכי בע"ז בהשוכר דמברכין עליו בפה"ג ושמרים אע"ג דאית בהו טעם יין קיותא בדחמרא אבל בדפורצני כגון התמד משהחמיץ מקדשין ומברכין עליו בפה"ג דחמר מדינה היא וצ"ע: ירוש' בד' כוסות מהו לצאת ביין קונדיטון כיין הדא אמרה יוצאין בו והלכך מברכין עליו בפה"ג וקונדיטין הוא יין ופלפלין וכן קורין אותו בלשון יוני ויין מבושל אין יוצאין בו דתנן אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול וכ' רבי' אבן גיאות ז"ל יין שנתבשל אפי' מעט או שנתן לתוכו דבש אין מברכין עליו בפה"ג ולא דייק לן דלא גרע מקונדיטין לרבי' האי ז"ל מבושל כיון שנתן תחתיו אור והרתיח אין בו משום גילוי ולא משום יי"נ: ירושלמי כדאיתא התם ולא בריר לן גמרי' מדברי הגאון הא דגרסי' אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח לאפוקי הא דגרסי התם אבל אם היה בו דבר (ב) מקדשין אבל הרב הבבלי אמר שאם נתערבה טפה של דבש בחביות גדולה אין מקדשין ולא דייק לן ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב אתמר משמי' דר"נ מצה בזה"ז צריכה הסיבה מרור לא בעי הסיבה הסיבת יין אתמר משמי' דר"נ מצה צריך ואתמר א"צ ואסיקנא בכולהו ד' כסי צריך פרקדן והסיבת ימין לא שמה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט אשה לא בעי הסיבה ואם אשה חשובה הרי בעי הסיבה בן בפני אביו בעי הסיבה תלמיד לפני רבו לא בעי הסיבה מורא רבך כמורא שמים ושמש אסיקנא בעי הסיבה. ואריב"ל נשים חייבות בד' כוסות הללו צריך שיהי' בהם כדי מזיגת כוס יפה לכל א' מדקאמר שתאן חי יצא ש"מ במזוג קמיירי ובמזיגת כוס יפה היינו רביעית הלוג מזוג והיינו רביעית חי שתאן בב"א אמר רבא ידי יין יצא ידי ד' כוסות לא יצא וצריך להביא עוד ג' כוסות ולא אתברר פי' דבב"א ואיכא מ"ד ג' על סדר המשנה השקה מהן בניו ובני ביתו יצא אר"נ והוא דשתה מהן רובא דכסא ש"מ דצריך כל א' וא' לשתות רובא של כוס ובניו וב"ב קטנים שותין מיעוט אבל א"צ כוס לכ"א וא' א"ר יצחק קסתא דמורייסא דהוה בציפורא הוה לוגא דמקדשי ובה משערין רביעית לכסא אר"ח רביעית של תורה אצבעים ברום אצבע וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה וכמה הן אמה על אמה ברום ג' ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה צא וחשוב ובכל סאה קמ"ד ביצים ולפי"ז עשה החשבון חלוק הכלי והמים ותמצא בה אמה על אמה י"ב אצבעות על י"כ אצבעות שהן בחברתא קמ"ד אצבעות על קמ"ד אצבעות הרי בחלק א' אצבעיים על אצבעים ברום ג' אמות שהן ע"ב אצבעות ובתוכו מ' בצים הרי שמגיע לכל ביצה אצבע על אצבע ברום אצבע פחות שהן ט' חומשין ומגיע לחצי ביצה רומו ד' חומשין ומחצה הרי ביצה ומחצה וג' חומשין ומחצה שהן אצבע וחצי אצבע וחומש אצבע וסימנך ויצחק בעוד"נו ח"י ארצ"ה בנ"י ק"דם ורביעית תורה לאו דוקא וה"ה לרביעית דהכא ובגמ' דבני מערבא כמה שיעורו של כוס אצבעים על אצבעיים ברום אצבע ושליש אצבע ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי ירושלמי מניין לד' כוסות מן התורה ר' יוחנן אמר כנגד והוצאתי ולקחתי והצלתי וגאלתי ריב"ל אומר כנגד ד' כוסות של פרעניות ר' לוי אמר כנגד ד' מלכיות רבא אמר כנגד ד' כוסות של פרעניות שבהן משקה אומות העולם וכנגדן משקה את ישראל ד' כוסות של ברכה ואי קשיא לא יאכל תרי ולא ישתה תרי אר"נ בר יצחק ליל שימורים היא ורבא אמר כל חד וחד מצוה באפה נפשה צריך לברך בפה"ג אכל כסא וכסא ומסייע לההיא סברא מדתנן שחט מאה חיות במקום א' כסוי א' לכולן מאה עופות במקום א' כסוי א' לכולן רי"א שחט חי' יכסה ואח"כ ישחוט את העוף אמר ר' חניכה מודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אנא ברכה אחת ואמרי' מ"ש מדר' ברונא ורב חננאל כו' ואהדר לי' הכי השתא התם משתי וברוכי בהדי הדדי א"א הכא אפשר דשחיט בחד ידא ומכסה בחד ידא שמעינין השתא דכי היכי דלענין בהמ"ז כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הוה הפסקה דכי מפסיק לי' לבהמ"ז צריך לחזור ונברך בפה"ג ה"נ ומסתברא דלא מברך מידי דהוה אהא דתניא חברים שהיו מסובים ועקרו רגליהם לצאת לביהכ"נ כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה הכא בדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן היא דאע"ג דתפלה ומשתי בהדי הדדי נא אפשר דכיון דדעתו לאהדורי לדוכתי לאו הפסקה היא ומידי דהוה אשבתות וימים טובים דאמרינין בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון ש"מ אע"ג דהמוציא ומשתי בהדי הדדי לא אפשר לא מפסיק בין יין שלפני המזון לבין יין שלאחר המזון הלכך אגדתא וברכה לא מפסיק (ג) אלא מלתא דמוכחא דעקר תכא וכגון בהמ"ז וכיוצא בה ותחזי בברית מילה שאומר תחנה ומבקש רחמים על התינוק קודם שישתה ולא הוה הפסקה ובכסוי בעיטור פירשתי והלכך א"צ לברך בפה"ג אלא בכוס של קידוש ובהמ"ז והדין סברא לרב כהן צדק ולרב יוסף בר מר עמרם קמאי דקמאי. והכי מסתברא על הגפן ועל פה"ג לא מברכין אלא לבסוף וכן הלכתא וכן אמר רבי' האיי לא חזינא מאן דמברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא בתר כולהו כסי. וכתבו רבוותאי ג' ברכות של מזון פוטרתן מעין שלש מזגו נו כוס ראשון בש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובה"א מברך על היין ואח"כ מברך על היום. וכבר פירשתי בהלכות קידוש ואם חל יו"ט להיות אחר שבת מברך יקנה"ז וחותם המבדיל בין קודש לקודש ואמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל המברך צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימה והלכך בעי מימר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה ובין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קודש לקודש והני דאמרו הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך טעות היא ואע"ג דקי"ל הפוחת נא יפחות מג' ובין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרינן כל יומא מעין (ד) חתימה אפילו הכי כיון דאמרינין בכולהו יומא לא עקרינין לה ואמרינין מעין פתיחה ומעין חתימה והלכך אומר הבדלות בין מ"ש ובין מוצאי יו"ט ובחוה"מ ובמ"ש ליו"ט אבל לא במוצאי יו"ט לשבת: ירושלמי ר' חזקיה בשם ר' ירמיה ד' מינין שבלולב נוטלין דרך גדוליהן גרסי' בפ"ק דחולין יו"ט שחל להיות באמצע שבת אומר בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה מ"ט סדר הבדלות הוא מונה הביאו לפניו מטביל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת והיא במקום כרפס שאנו מטבילין ואוכלין אחר קידוש ומברכין בפה"א הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע"פ שאין חרוסת מצוה ר"א בר צדוק אומר מנוה תניא ר' יוסי אומר אע"פ שטבול בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת וחרוסת וב' תבשילין א' זכר לפסח וא' זכר לחגיגה צלי זכר לפסח ומבושל זכר לחגיגה ושמעתי על ר' יעקב מאורלייניש לא היה עושה בפסח שחל להיות במוצאי שבת אלא תבשיל א' (ה) לפי שאין חגיגה דוחה כדתנן אימתי מביא עמו חגיגה בזמן שבא בטהרה כו' ובחול ובמועד ואל ישנה אדם דא"כ אפי' כשבא בחול אין באין בטהרה ואין מביאין עמו חגיגה ונהגו בביצה כחזקי' דאמר דג וביצה וזרוע וכרבינא דאמר גרמי ובישולא ומדקתני ר' יוסי אומר מצוה ש"מ כר"י ס"ל מצות צריכות כונה ובעינין תרי טיבולי כדי שיזכור המצה בטיבול שני שהוא העיקר כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וכר"ה אמר רבא מצות אין צריכות כוונה ומשמע דרבי' אלפסי הכי ס"ל מדאמר אמאי מטבילין תרי זימנא כדי שיראו התינוקת וישאנו ותמי' לי דרבי' אייתי בהלכותי' הא דר"י ור' יוסי מצות צריכות כונה ס"נ והכי מסתברא ואית דאייתי ראי' מהא דגרסי' שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור וק"ל הא מדאגביה נפיק ביה ש"מ אע"ג דנא אגביה לשם מצוה יצא ש"מ דמצות אין צריכות כיונה ונ"ד לתוקע לשיר דמתכוין לדבר אחר אבל האי נא מתכוין לדבר אחר ועוד דלולב לא חזיא למצות הגבהה ולא בעי כוונה אחרינא ואיכא מאן דפסיק כרבנן בההיא דתניא אכלן בלא מתכוין (ו) יצא וצ"ע היכא לא אייתי האי תנא דהכי בר"ה ושמעינין ממתני' דבטיבול ראשון אינו מטבל בחרוסת עד שמגיע לפרפרת הפת דקתני הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעד השתא יכא ואינו מטבל בחרוסת אלא בחזרת ומה ששנינו הלילה הזה שתי פעמים טבול לשון אכילה היא כדאמרי' מטבל במיני תרגומא ולפי שלא היו מביאין השלחן עד לאחר קידוש שאומר עבדים היינו לפרעה. לא היו מביאין חרוסת. אבל מפני שמנהגינו לפרוס מפה שיהיה סדור הכל. נהגו לטבול בחרוסת והרשות בידו לטבול בחרוסת ולאכול חזרת כמה פעמים אחר המוציא ובנ"ר איכא מאן דמברך על טבול ראשון וטעות הוא דאם איתא אחזרת דבהדי מצה הו"ל לברוכי בפה"א ואע"ג דפת פוטר כל מיני מאכל וכיון דברך המוציא פטר דברים הבאים בתוך הסעודה חזרת אין דרכן ללפת בו את הפת ולא מחמת סעודה בא וצריך הוא לברך עליו אנא שברכת כרפס פוטרתו והלולו והאגדתא לאו הפסקה נינהו והלכך א"צ לברך בנ"ר (ז) פשיטא היכא דאיכא שאר ירקי מברך בפה"א ואכיל וכי מטי למרור מברך לאכול מרור ואכיל ושאר ירקי אפילו כרוב ותרדין ורב אחא דמהדר אירקא אראוין לאכילה מהדר. היכי דליכא שאר ירקי עבדינין כר"ח דאמר מברך בפה"א ולאכול מרור ואכיל וכי מטי למרור אכיל בלא ברכה ורב אחא מהדר אשאר ירקי (ח) (דא"כ חזרת נמי כי ליכא שאר ירקי מברך בנ"ר) והיכי אמר כי מטי מרור אכיל בנא ברכה הא הו"ל הפסקה אלא לאו ש"מ ליתא (ט) לברכ' ה"ט לא מברכינין בפה"א הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואעפ"י שאין חרוסת מצוה ר"א בר' צדוק אומר מצוה. מאי מצוה ר' מי אמר זכר לתפוח תחת התפוח עוררתיך ר"י אומר זכר לטיט ואמר אביי האי חרוסת צריך לסמוכי ברוב מנין וצריך לקיוהא במיני קיוהא כגון תפוחים חמוצים וחומץ ומדקאמר אביי הכי ש"מ הלכה כר"א בר' צדוק ומיהו איכא למיחש לקפא מדקאמר לשקועי' משום קפא ופיר"ח ז"ל קפא תולעת כדתניא בתרומה האוכל תולעת שבעיקרי אילנות וכפות שבירקות א"ר שימי בר אשי מצה, לפני כ"א וא' מרור בפני כ"א וחרוסת בפני כ"א וא' ואין עוקרין השלחן. אלא בפני מי שיאמר ההגדה ולמה עוקרין את השלחן כדי שיראו התינוקת וישאלו ושלחנות שלהן קטנים היו ושלנו גדולים ומנהג להגביה הכל שבו מצה ומרור וב' תבשילין ת"ר לחם עוני שעונין עניו דברים שאומר מצה זו וכו' ד"א מה דרכן של עני בפריסה ד"א מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה.