ספר העיטור – חלק ב – הלכות חנוכה בס"ד, קטע 2

בדיקת כליםבצק שבסדקי ערבה אם יש בה כזית במקום א' חייב לבער ואם לאו בטל במיעוטו ותניא בצק במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר מקום שאינו עשוי לחזק חוצץ ועובר ובד"א בכזית אבל בפחות מכזית אפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו עובר ותניא אחריתי בצק שבסידקי ערבה וכו' בד"א בפחות מכזית אבל בכזית אפי' במקום (א) חוצץ ועובר וקשיין אהדדי ואמר ר"ה סמי קולתא מקמי חומרתא ומדברי רבי' אלפסי נראה דהלכה כר"ה ומס' כר"י מדפריש רב אשי שינויא דאביי ש"מ הל' כוותי' והא והא רשב"א ל"ק כאן במקום לישה כאן שלא במקום לישה וה"פ קמייתא קרי מקום העשוי לחזק מקום לישה כגון שולי' ומקום שאין עשוי לחזק דפנותי' וקאמר בשולי' אינו חוצץ ואינו עובר בדפנותי' חוצץ כו' בד"א בכזית אבל פחות מכזית אפי' בדפנותי' אינו חוצץ ובשפוותא דאגני לא איירי ואפי' בכזית עובר ובבתרייתא לא איירי בשולי' אלא מקום העשוי, לחזק קרוי דפנותי' שלא במקום העשוי לחזק קרי שפוותא דאגני וקאמר בדפנותי' אינו חוצץ ואינו עובר בשפוותא דאגני עובר בד"א בפחות מכזית אבל בכזית אפי' במקום העשוי כגון דפנותי' חוצץ ועובר. ובתרייתא מודה לקמייתא דבשולי' דאפי' כזית אינו עובר וקמייתא מודה לבתרייתא בשפוותא דאגני דאפי' בפחות מכזית עובר והלכך בשולי' אפי' בכזית א"צ לבער בדפנותי' כזית צריך פחות מכזית א"צ בשפתי העריבה אפי' פחות מכזית חייב לבער ותניא הפת שעפשה חייב לבער בד"א במקיימה לאכילה אבל כפה סאה וייחדה לישיבה בטלה ואמר רבא הלכה כרשב"א והיא שטח פני' בטיט. הא לא טח לא בטלה ותניא הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאוכלו מטמא טומאת אוכלין ונשרפת עם הטמאה אבל נפסלה מאכילת כלב אינו חייב לבער כרבנן דאמרו המיוחד לאכילת אדם טמא שיפסול מלאכול לכלב תוספתא הקולר והאיספלנית והרטיי' שנתן לתוכה קמח א"צ לבער מלוגמא שנסרכה חייב לבער לרבי' האי ז"ל כל שהוא טורייק"א שמערבין בה חמץ שחוק עם בשר אפעה שמותר ירוש' מלוגמא שנחמצה ואח"כ נסרכה חייב לבער אר"נ א"ש שני חצי זיתים וחוט של בצק ביניהם רואין כל שאלו ינטל החוטין וניטלין עמו חייב לבער: ואם לאו אין חייב לבער אמר עולא לא אמרן אלא בערבה ובדפנותי' אבל בבית חייב לבער דזמנין דכניש לה ונפלי לגבי הדדי ואפי' ב' חצאי זתים ואין ביניהם חוט חייב לבער ובעין במערבא בית ועליי' מהו אכסדרא מהו שני בתים זו לפנים מזו מהו תיקו ודרבנן היא לקולא וא"צ אלא ביטול וכ"ש חצי זית לבד. ת"ר ערבות העבדנין שנתן לתוכן קמח תוך ג' צריך לבער קודם ג' א"צ לבער אמר ר' נתן בד"א שלא נתן לתוכה עורות אבל נתן לתוכה עורות אפי' תוך ג' א"צ לבער: אמר רבא הלכתא כר"נ ואפילו יום א' ואפילו שעה אחת ולא אסיק בו תנור וכיריים (ב) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי כרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת ר' אומר פת אסורה וחכ"א פת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת והא דתני' חדש יותץ ישן יוצן מוקמי' כר"א דעצים דתנן נטל הימנו עצים אסורי' בהנא' הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן דס"ל דזו"ז גורם אסור וליתא לדר"א דקי"ל כר' יוסי דאמר זו"ז גורם מותר כדאיפסקא הלכתא בפ' כל הצלמים ושמעי' לה בע"ז דחמורה היא כ"ש בשאר איסורים הלכך קי"ל כברייתא דאמרה בין חדש בין ישן יוצן וה"ה אם עבר והסיק את התנור בחמץ בפסח. בין חדש בין ישן יוצן ור"י אבן גיאות פסק חדש יותץ ולא דייק לן ולענין אפה בו את הפת הלכה כר' דאמר הפת אסורה דהא ש"מ (ג) איפכא תני כי היכא דניקום רבנן לאיסורא דיש שבח עצים בפת והלכה קערות וכוסות וצלוחית שבשלו באיסורי הנא' לדברי הכל חד גורם הוא ואפי' נתבשלו בתנור ישן וקדרה נמי אסורה דהא מקבלה בישולא מקמי דליתא עצים דהיתרא ובלא גורם (ד) שאין יכול להשתמש בו כל דבר בישול ובתנור מחלוקת והלכה כרבי ומסת' דוקא גחלים לוחשות, א"נ אבוק' כנגדו אבל בשלה על גבי גחלים עוממות ד"ה מותרין מדקא מבעי' לן פ' כיצד צולין תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו מכלל דהלכתא כמ"ד לוחשות אסורין ואע"ג דקי"ל כל אסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן והסקת הפת שלא כדרך הנאתן הוא נהי דאין לוקין איסורא מיהא איכא ורבינא דהוי שאיף לברתי' בגוהורקא דערל' משום חששא דסכנה לא גזרו בהו רבנן אבל בעלמא אסור מדלא קאמר כל איסורין שבתורה אין אסורין אלא כדרך הנאתן כדאיתא לקמן אמר רב קדירות בפסח ישברו אמאי לישהינהו לאחר זמן ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן וקשיא לרבוות' היכא פריך לישהינהו וליעבד בהו שלא במינן מי יימר דהוה משהו דילמא נ"ט הוה ואפילו הוה נטל"פ כרש"י ז"ל לכתחלה אסור בקדרה דלאו ב"י משום קדירה בת יומא דלא גרע מגעולי גוים וכ"ת חמץ לא מחזקינין אלא במשהו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ומדקדקים מהכא דנטל"פ בחמץ בפסח (ה) אסור ופי' רבי' יעקב אפי' למ"ד נטל"פ אסור קפריך דאי ס"ל מותר הוה מקשה לשהינהו לחד יומא וקא פריך אחר הפסח דבליעת קדרה משהו חשיב ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ בדבר שהוא בעין אבל בליעת קדרה מבטלין והא דאמרי' קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב משהו דילמא יהיב טעמא ולאו אדעתי' אבל הכא משהו חשיב לי' ומסתבר' דאיכ' למיפשט מהכא סברא דכתבינא בעיטור דלא גזרי' ולכתחלה מותר בקדרה דלאו ב"י ואיכא למימר דה"פ לשהינהו לאחר זמן כלומר לאחר ג' תבשילין עד שלא יהא בו טעם כדגרסי' בירושלמי קדרה שבישל בה חמיעא לא יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח ולאחר ג' תבשילין מותר שלא במינן ש"מ לאחר ג' תבשילין לית בה טעם ומשנינין דלמא אתי למיעבד במינן בקדירה גופה וס"ל לרב במשהו ואע"ג דבמינן א"א דלא פגמה פורתא ה"מ תבשיל שעברה צורתה אבל חמץ לא פגם לעולם וליתא לרב ושמואל דקי"ל דס"ל כר"ש דאמר חמץ לאחר הפסח מותר בהנאה וכדפסק רבא לקמן ומשהה להו לאחר זמנן ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן ונותנן שלא במקום שיכול להשתמש בפסח אבל בתוך זמנן לא מהני בהו הסקה ואע"ג דתנן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור התם היסקה מבפנים הכא היסקה מבחוץ ואי עביד להו הסקה מבפנים חייס עלייהו דלמא פקען הלכך האי בוכיא היסקו מבחוץ היא ואסורה ואם מליא גומרא ש"ד ודוקא קדרה של חרס אבל של מתכת אפי' בתוך זמן מותרין בהסקה מבפנים. א"ל רבינא לרב אשי הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו אמר ליה לדידי חדתי עבדי לי א"ל למר אפשר ליה למאן דלא אפשר ליה מאי אמר ליה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעייל לקתייהו ברותחין ובכלי ראשון ופירש רבינו יעקב ה"מ סכין קטן אבל סכין גדול בעי לבון כסכין של גוים דתניא בתוספתא דעבודה זרה הסכינין והשפודין מלבנין באור וגרסינין בירושלמי הסכין שפה והיא טהורה א"ר אבא הדא דתימא בסכין קטנה אבל גדולה צריכה ליבון ואיסורי דפסח כאיסורי דגעולי גוים ואית בהו ג' עניני טהרה הגעלה וליבון ושפה כדאיתא ומדאיבעי' לי בפסחים ולא סכיני דארמאי ש"מ דהנהו פשיטו להו דאיסורא בלעי אבל בפסחים מבעי' לי אי מדמי לי' לנותר דאמר רב אשי התם בע"ז כיון דהתירא בלע בהגעלה סגי ואע"ג דאיסורא פליט ולא איתא לאיסורא בעיני' וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמור אסורי' לא חמור מגעולי גוים ובעי ליבון ורב אשי אמר מעלין להו בנורא והלכתא כנותר דמי ואיירי ברותח ובכ"ר ועץ פרור שהוא התרווד שניער בו את הקדרה מגעילו ברותחין ובכ"ר דקי"ל כבכ"פ ומס' סכינין ועץ פרור שדרכן להשתמש בהן חמץ נקיט הכא אבל שפוד ואסכלא שאין דרכן להשתמש בהן חמץ לא אצטריך לי' ולא בעי ליבון אלא בהגעלה והלכך קערה שבליעתן ע"י ערוי פליטתן ע"י ערוי ואי שקל מיא מדידא ושקיל עלייהו ש"ד וכן כפות של עץ שאוכלין בהן מגעילין בכ"ש ולפי שהן קטנים אבל נהגו להגעילן בכ"ר וכן כל טהרות כלים שתשמישן בכ"ר שדרכן ע"י ערוי בכ"ש מגעילן ע"י עירוי בכ"ש שדרכן ללבן ילבן והמדוכות ובורמי דגללי שקורין לבנו"ש וכלי גללים וכלי אבנים הנקראים מאני דפחרא דינן כשל מתכות וסגי להו בפליטה ול"ד לכלי חרס וכו' כאיסור והיתר בעיטור וכן הלכתא ובשם רבי' יצחק שא"צ כלום והביא ראיה מתוספתא דקדשים דתנינן כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה וגרסי' גבי געולי גוים הלוקח כלי תשמיש מן הגוים מגעילן והן טהורין ואמרי' כיצד מגעילין יורה קטנה לתוך יורה גדולה ויורה גדולה מאי ת"ש דההיא דידא דהוה כו' מר עוקבא אהדר לי' גדנפא דלישא אפומי' מליא מיא וארתחי' אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מלתא אלא מר עוקבא דגברא רבא הוא קסבר כבכ"פ אי מה בלעו בנצוצות אף פלטי בנצוצות וכ' רבי' אלפסי הנ"מ בשאר ימות השנה אבל בפסח עביד לי' גדנפא דטינא ובתשובת הגאונים מדיח יורה גדולה ומגעילה ברותחין ושטפה בצונן ומפליטה מחמץ תחלה ואח"כ מרתיח בהן מים רותחין בלא שיעור ומגעיל בהן יורות קטנות סכינין ועץ פרור וכלים הצריכים גיעול בכ"ר ויזהר שלא ינוחו המים מהרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהם כלים ונוטלן ושוטפן בצונן ואח"כ ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפה בצונן וכ"כ אצלינו ורבינו אבן גיאות כ' שמגעיל הכל א' וא' ורבי' יעקב אמר אין להגעיל אלא בקדירה ב"י ואין להגעילה אלא במי היתר ומס' שאין לסלק קודם שתנוח הרתיחה ולא להניחה עד שתנוח ויכול להגעילה בתוך יורה גדולה של איסור ולבסוף יגעילנה וישפכנה כשהוא רותחת. והמחמיר תע"ב ואיכא דקשיא ליה הא הגרסינין בפרק כ"ה כגון שנפלו לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ופריך סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשמע שאינו פולט עד שתנוח ומפרשי כי נייח דקאמר כשהוא שבע מלבלוע הוא כדאמרי' נייחא דגים והדר פלטי עופות ואמרי' שתהא בהגעלת הכלי עד שתהא שבע ותפלוט וקשי' ליה לר' יעקב. האי דאמרי' התם כשקדם וסלקן אמאי חלב מותר שמא שבע הוא ופליט. ועוד נמי דעבדינין מנא ידעי' ששבע מבליע וליתא לפירוש קמא דהא מעשים בכל יום שפולטים כשהן רותחין שאם נותנין ירקות או בשר שמן בקדרה מיד נשתנו מראה המים שבתוכה וכן כל הרותחין מבליעין את הפליט שחוצה לו ומפליטין את הבליעה. א"ל ה"פ כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מיפלט לא פליט כל הבשר שבתוך היורה שוב אינה פולטת מה שבולעת אבל הוא עצמה פולטת השמנונית ובולע ממין אחר שבתוכה בין רותחין בין אינה רותחין והלכך כל כלי איסור שנשתמש בהן בכ"ר (ו) ומפליט איסור דופני הכלי והאיסור שפולט חמץ שלא בזמנו היא ומקמי דלמטי זמן איסורו בטל הוא בששים ודכוותי' גרסינן בירושלמי בריש גמר' דחלה מהו שילקה על חלתן דבר תורה ר' אבהו בשם ריש לקיש אמר אין לוקין א"ר יעקב בר אחא ר"ל כדעתי' דאיתפלגן הפיגול והנותר ששתקן ר"י אמר לא בטלו זא"ז א"ר יוסי תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא שניא דברים רבים ומבטלים זא"ז וכבר בטלו עד שלא נעשו איסור ויש שמחמירין שאין מגעילין בי"ג אבל שנשתמש בכ"ש מגעילו ע"י עירוי. מכלים חדשים וסדר הגעלה כך נהגו תחלה מעביר החלודה מן הכלים כדתניא בספרי אך את הזהב מכאן שצריך להעביר את החלודה ונהגו להעביר בחול ואח"כ נותן יורה קטנה בתוך יורה גדולה מלאה מים ואעפ"י שהגדולה אסורה מגעילה על האש וא"צ להגעילה אחת אחת ולא לסלקו קודם שתניח ולא להניח עד שתניח אלא מכניסה ברותחין ויוציאנה בכל שעה שירצה וישטוף הכלי בצונן להעביר החמץ שעליה ולאו טעמא משום דכתיב ומרק ושטף במים מריקה בחמין ושטיפה בצונן כדגרסי' בזבחים פ' דם החטאת אותה פרט לתרומה ואמר רבא לא נצרכה אנא לכדתנא מריקה ושטיפה בצונן והגעלה בחמין הא תרומה בחמין גרידא הניחא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן (ז) אבל בתרומ' ל"צ וה"ה לחולין ואינו אנא להעביר החמץ וישפוך מי היורה כשהיא רותחת אעפ"י שיש בו חמץ משהו כבר בטל כמו שפירשנו בעי מני' דאמימר הני מאני דקוני' מהו לאשתמושי בפסח ירוקין לא תבעי לך דודאי אסירי משום דמצרפי כי תבעי לך אוכמא וחוורא והיכא דאית בי' קטופנא לא תבעי לך דוודאי אסירי כי תבעי לך דשועי אמר חזינא להו דמידייתא. ומדמידיית' ודאי בלעי והתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם ולא מהני להו הגעלה לעולם ופי' מידייתא טירכסי פולטין המשקין מדופני החיצון ור"ח פי' לשון דיותי נעשין שחורים והלכך כולהו אסירי אלא אוכמי וחוורא היכא דלא מידייתא וכן בשאר ימות השנה לענין געולי גוים אסור להשתמש בהן ישראל וצ"ע מ"ש דקמבעי' ליה בפסח אר"נ בר"י א"ש כל כלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור שחימוצו קשה ופיר"ח ז"ל כלים של חרס וכ"ש כלים אחרים והכין הוא נוסחא דילן אבל נוסחא דרבינו אלפסי ז"ל משתמש בהן מצה בצונן ומס' בין בחמין בין בצונן ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי והני מאני דמחוזא הואיל ותדירא למילש בהו ומשהו בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי של חרס אין להם תקנה של עץ ושל אבן בהגעלה סגי הני דידן בהגעלה בכ"ש סגי אלא שנהגו שלא להשתמש בהן כלל:

זמן השבתה ואיסור אכילה

תנן התם ר"מ אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' דכ"ע מיהת חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנ"ל מס' מדלא אתיא ליה מהיכא דנפקא לי' לר"י גופי' לקמן דתניא רי"א מנין לחמץ משש שעות ולמעלה שאסור באכילה דכתיב לא תאכל עליו חמץ ש"מ דלא קמבעי' לן לענין אכיל' שאעפ"י שאסור באכילה לר"י מו' שעות ולמעלה הייתי אומר מצה וחמץ עמו בבית ואינו אסור בבל ימצא אלא ז' ימים ויכול לשהותו עד הלילה כדכתיב ז' ימים שאור לא ימצא כו' ולענין השבתה הוא דקא מבעי' ליה ואפי' לר"ש דאמר האוכל חמץ מו' שעות ולמעלה אינו עובר עליו עשה דהשבתה איכא מנ"ל אמר אביי תרי קראי כתיבי שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד לרבות י"ד לביעור ואימא לרבו' ט"ו לביעור שיהא הכל מבוער מבע"י לסופו של י"ד דסד"א ז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם כתיב ימים אין אבל לילות לא קמ"ל אפי' לילות האי לא אצטריך לי' ואימא לרבו' ליל י"ד ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק דהיינו בתחלת ו' ויהבו לי' רבנן שעה א' לביעור בתחלת ו' לר"י ור"מ אלא שר"י גזר משום יום המעונן ואסור באכילה מתחלת ה' ותולין כל ה' אבל ד' זמן סעודה לכל היא ולא אתי למיטעי ומס' לר"י כשם שבאכילה אסורה מו' מד"ת כך השבתתו מד"ת ועובר על עשה ול"ת ולר"ש ולר"מ משש שעות ולמעלה מדבריהם ואינו עובר בלאו אבל עשה, דהשבתת שאור עובר עליו דכתי' אך חלק והכי אשכחן בירושלמי רמ"א מו' שעות ולמעלה מד"ת (ח) מ"ט דר"מ דכתי' לא תאכל עליו חמץ על אכילתו ור' יהודה דריש לא תאכל עליו על שחיטתו וגרסי' התם (ט) באיסור שהוא אסור איסורן מהו רי"א איסורן מה"ת ר' יוסי ור' יונה אמרין איסורן מדבריהם ור' ירמי' ס"ל איסור עשה דאך חלק ור' יונה סבר אסמכתא בעלמא היא ובפ"ק דחולין גרסי' חמץ אחר הפסח אסור בהנאה לר"ש מדרבנן וכי היכא דלאחר הפסח מדרבנן לר"ש ה"נ קודם הפסח מדרבנן דהא נפקא לי' משעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ והלכך לר"ש לפני זמנו ולאחר זמנו איסורן שוה ואסור מדרבנן כמה שנברר ולענין ביעור הלכה כר"י אוכלין כל ד' ותולין כל ה' ושורפין בתחלת ו' כדפסק ר"נ דר"א איש ברתותא קאי כוותי' דתניא שורפין תרומות תלויות וטהורות ומשיירין מזון ב' סעודות לאכול עד ד' שעות ולא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ואפי' לאכול. ולא מבעי' לבער ולבער ד"ה כר"א והחכם שכ' הלכה כמותו ולא לבער ליתא הרי למדנו זמן השבתתו מן התורה בחצי יום והרחקה דרבנן ב' שעות ואוכלין עד ד' שעות ומד' שעות ולמעלה אסורין באכילה. ובחמישית אע"פ שאינו אוכל מאכיל ומשעה ו' אסור בהנאה לר"י מה"ת אבל לר"ש אסור בהנאה מדרבנן והא דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמתו ולחי' ומוכרו לנכרי האי לא סתמא היא לא כר"מ ולא כר"י. ומיהא סיפא דקתני עבר זמנו אסור בהנאה סתמא והל' היא ואמרי' עלה פשיטא ורבי' אלפסי ז"ל נ"ג הכי (י) מסתברא (יא) דקס"ד עבר זמנו דקאמר שעבר זמן דחמץ ונכנס זמן אכילת מצה והא בין לר"י בין לר"ש סוף היום אסור בהנאה ולריה"ג דאמר מותר לא אצטריך דהא מרישא ש"מ כ"ש שאינו אוכל (יב) מאכיל והיינו דקא פריך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא לשעות דרבנן כלומר עבר זמנו דקאמר מו' שעות ולמעלה קאמר שהוא אסור בהנאה לד"ה לר"י אסור מה"ת דהא אמרי' לקמן משעה שאסור באכילה אסור בהנאה ולר"ש אסור מדרבנן ועשו איסור ו' שעות ולמעלה כתוך זמנו שהוא כשל תורה. וכדרב גידל אמר רב המקדש מו' שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדינייתא דשררין ויבשין אין חוששין לקידושין דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מני'. ומס' אי אצטריך דרב גידל לר"ש איצטריך דהא ס"ל דלפני זמנו אינו עובר עליו בולא כלום דאי לר"י פשיטא ואיפסקא הל' כר"ש לפני זמן אסור מדבריהם כלאחר זמנו כדלקמן דרב גידל ודוק' מתחלת ז' קאמר אבל המקדש בו' חוששין לקידושין וכל היכא דאמרן מו' שעות ולמעלה מתחלת ז' קאמר ודאמרינין מו' שעות ולמעלה כ"ע אסורין דכולן מייתינין אך חלק דהיינו חצי היום ולפי' דרש"י דקאמר לא (יג) נצרכו בו' שעות הוא דקאמר לא הל"ל למימר שעה אלא השעה דאלו בשעה ד' ליכא איסור הנאה ומס' כדפרישית ור' שמעון קיירי כ' לא נצרכו אלא לשש שעות ולמעלה דרבנן ור"ח הכי משמע דס"ל דקאמר עבר זמנו אסור בהנאה אוקימנא כי זמן איסור מו' שעות ולמעלה תנן סתמא כדרב גידל והלכתא כ"ז שהתירו לאכול מאכיל לבהמה ולחי' ולעופות ומוכרו לנכרי כב"ה דאמרו כ"ש שמותר לאכול מותר למכור ואעפ"י שיודע שלא יכלה קודם הפסח וכותח וכל מיני כותח מותר למכור למ"ד יום לפסח והיכא דחרכו קודם זמנו מותר בהנאה אפי' לאחר זמנו ואמר חזקי' מנין לפסח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל עליו חמץ לא יהא בו היתר אכילה וא"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה שאין מתרפאין ואפי' במקום סכנה אבל בשאר איסורין אפי' בחמץ בפסח מתרפאין במקום סכנה ותנא כל האסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ומס' דוקא דאין לוקין אבל איסורא איכא לכתחלה ירוש' בחלה העושה אספלנית מחמץ ושור הנסקל אין לוקין עליו שאין ל"ת שלו מחמיר מכלאי הכרם לוקה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש ערלה צריכה עשה לרחק כתיב ל"ת לרחקו לא כתיב ובגמרא דילן ערלה כשאר איסורין וכן הלכתא. (יד) חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור שנא' לא יראה לך חמץ ובגמ' מני מתני' לא ר"י ולא ר"ש ולא ריה"ג דתניא חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו (טו) וכרת דר"י רש"א לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לת"ק ופירש"י ורבוותאי בתחלת ו' שהיא מן התורה דאי ר"ש הא אמר בשעה שאין בו בקום אכול מצה אין בו בבל תאכל חמץ ואין בו איסור הנאה ש"מ דר"ש ל"ל איסורא מה"ת לא לפני זמנו ולא לאחר זמנו דהא אינו בבל תאכל חמץ אלא מ"ע דתשביתו איכא לאו ליכא ואוקמוה רבה למתני' אליבא דר"ש ומתני' דקתני ושל ישראל שעבר עליו הפסח אסור משום קנס' משום דקא עבר עלי' בבל יראה וב"י וחמץ לאחר הפסח אסור בהנאה מדרבנן כדאיתא פ"ק דחולין וה"ה קודם הפסח כדרב גידל. ורבא דפסק הל' לקמן שלא בזמנו מותר כר"ש בין לפני זמנו כין לאחר זמנו קאמר דאידי ואידי שלא בזמנו היא ועוד דטעמא דר"ש משום דכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות בשעה שישנו במצות ישנו בחמץ בשעה שאינו במצה אינו בחמץ ור"י דקאמר לקובעו חובה בזה"ז ליתא דכר"ש דנפקא מבערב תאכלו מצות והכי אסיקנא בפ' ערבי פסחים כרבא דאמר מצה בזה"ז דאוריית' דהא תניא כוותיה דרבא ונפקא לן מבערב תאכלו מצות ולא תאכל עניו חמץ שבעת ימים תאכל עליו בשעה שישנו בקום אכול מנה ישנו בבל תאכל חמץ הוא דאתא כר"ש הלכך חמץ מו' שעות ולמעלה מותר בהנאה מה"ת וליתא לר"י לא לפני זמנו ונא לאחר זמנו אבל רבי' אבן גיאות כ' אע"ג דמוקמינין לבתר מתני' חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח מותר בהנאה כר"ש הנ"מ לאחר זמנו אבל לפני זמנו הלכה כר"י ומס' כדפרישית דהל' כר"ש ואפי' לפני זמנו אסור ועשה דהשבתה איכא ועובר על עשה באכילתו ומותר בהנאה מה"ת אבל מדבריהם אסור עד שתחשך כדרב גידל וכן הלכתא והא חמץ של נכרי שעבר עניו הפסח מותר בהנאה כ' רבינו אלפסי ז"ל לאו למימרא דבאכילה אסור אלא משום דבעי למיתני של ישראל אסור בהנאה תני נמי דנכרי מותר בהנאה וה"ה באכילה נמי שרי וכ"כ רב אחא משבחא ור"ש קיירי ותמי' לי מנ"ל לרבוותא דהא רבא לא יליף אכילה מראייה וההיא דשנויא דה"ה באכילה נמי שרי לרב אחא בר יעקב הוא דיליף אכילה מראייה וההיא דנפל (טז) לדין באיסור תורה ואסור דבריהם ונפל לדין ולר"ש לפני זמנו אסור באכילה מדבריהם בין דישראל בין דנכרי אלא דבישראל קניס לאחר זמנו ואסור בהנאה ובנכרי לא קניס ומס' חמץ שעבר עליו בפסח אפי' דנכרי אסור באכילה ורבנן הוא דאסרו אכילה בכל חמץ וכי היכי דבישראל אסור בהנאה מדבריהם ה"נ של נכרי אסור באכילה מדבריהם כדקתני מותר בהנאה וגרסינן בתוספתא ישראל שהלוה לנכרי על חמצו אחר הפסח אסור באכילה ומותר בהנאה. ובגמ' דילן לא אשכחן ביה היתר אכילה אלא דבירושלמי גרסי' במתני' במקום שנהגו שלא לאכול פת של גוים אבל במקום שנהגו לאכול מותר אפי' באכילה ופיר"ח שהיה ישראל רואהו ומסייעו באפיית אותו פת. וקיימא לן דבזמן שישראל רואהו כגון בצקות של גוי אדם ממלא כרסו מהם. ואית למימר דבגמרא דבני מערבא ס"ל כר"א בן יעקב דיליף שאור דאכילה משאור דראייה וכיון דרבא פליג עלי'. בגמרא דילן הלכתא כוותי'. ואמר רבא הל' חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ואע"ג דר"ש קנסא קניס. וכולהו רבוותא כתבו מדלא יהבו שיעורא ש"מ במשהו כרב ומגיהי ספרים הגיהו (יז) אסור במשהו כרב ובעיטור סופרים פסקנו בכל איסורין בין במינן בין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ ורבי' אלפסי פסק הכי בסוף יי"נ ואיכא למימר משים חומרא דחמץ שווי' כטבל ויי"נ. אבל רב אחא כתב הכי בשאלתות הל' חמץ בפסח במינו אסור (יח) כו' בנ"ט לאחר זמנו אע"ג דאיכא נ"ט מותר ורבינו יעקב כוותי' ס"ל והא דלא (יט) פסק הל' כר"י דאמר חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנ"ט שלא בזמנו מותר: למירמא (כ) דידי' אתא ולאשמעונין דע"י תערובת לא קניס וא"נ הל' כר"י ה"א הנ"מ בשאר איסורין אבל בחמץ לא קמ"ל ואי ס"ד חמץ בפסח במשהו קשיא אסתמא דע"ז (כא) דתנן הרי אלו אסורין ואוסרין בכ"ש ואמרינין עלה למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה א"נ למעוטי איסורי הנאה ולאו דבר שבמנין והא דלא מקשי' מני' לרב איכא למימר רב תנא הוא ופליג ומסתברא מדאפקי' (כב) חמץ בפסח מפלוגתא דע"ז ואפלגו הכא בחמץ דלית בכלל שאר איסורין ואחמירו עלה משאר איסורין וכיון דרב ושמואל קיימי בחדא שיטתא דבזמנו במינו במשהו ומסקינין חמץ דאיתא (כג) אבל גיעול היוצא מדופני הכלי לענין דבש ושמן ש"ג ובפסח וכן מליחת בשר שנעשו לפני הפסח ולא נזהרו במליחתן בטל הוא וכמה ימים נהגו אדונינו איסור כו' בעיטור עד והמחמיר תע"ב ומסקינין הלכה כרבא דאמר חמץ לאחר הפסח דרבנן כר"ש משום קנסא וכי קניס בעיני' בין בשוגג בין במזיד בין לעצמו בין לאחרים ודייקי' לה מיהא דגרסי' בב"ק גזל חמץ ועבר עליו הפסח אבל ע"י תערובת לא קניס כלל והוא שנתערב מטינא. אבל לכתחלה אסור לערב ואזדא רבא לטעמי' דאמר רבא כי הוינא בי ר"נ כי נפקו ז' יומי דפסחא אמר לן פוקו אייתי לנא חמירא דבני חילא ופרש"י רבא דאמר הלכה כר"ש לטעמי' דאמר חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר אף באכילה הואיל וליכא למיקנס בה מידי וכן פירש רבי' האיי ז"ל ובעל הלכות וק"ל הא ר"ש לא קאמר אלא מותר בהנאה אבל באכילה לא שמעי' לי' נא לר"ש ולא לרבא ועוד ר"נ דגברא רבא הוא היכא אכיל פת ש"ג דהא רב נחמן גופא דאמר לא תשתעי מני' דאיבו דאכיל נהמא דארמאי אפילו אבי מצרי. ופירשו רבוותאי קמאי. ואזדא רבא לטעמי' דחמץ על ידי תערובת מותר דאמר רבא אייתי לן חמירא דבני חילא מחמצת לחמץ את העיס' קאמר וש"מ דע"י תערובת לא קנים והא וודאי ליתא דלכתחלה אסור לערב אלא חמירא דבני חילא פת שאפאוהו בני חילא הוא ונתערב בו השאור ש"ג והיינו דאמרי' ואזדא רבא לטעמי' דחמץ ע"י תערובת בין דישראל בין דנכרי מותר וכ"כ ר"ח נראין דברים דחמירא דבני חילא ברשות ישראל הי' ואע"ג דכדידהו דמי הוי שרי ר"נ דהא ע"י תערובת הוא ורבי' יצחק בן גיאות כ' בספר הנר כי זה המקשה הקשה על רבים מן החכמים שסברו חמירא דבני חילא על השאור לחמץ ולערב עם העיסה וכהל' דפסק רבא בין בחמץ ש"ג בין בחמץ של ישראל וזהו פירוש ואזדא רבא לטעמי' והשיב הלא תראה שחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח לד"ה מותר ומתני' בהדיא תנן וא"צ רבא להתיר ע"י תערובת דהא בעיני' מותר ועוד דכי קניס ר"ש בשל ישראל בש"ג לא קניס ואיך אמר ואזדא רבא לטעמי' והסכימו ואזדא רבא לטעמי' אינו מחובר למה שסמוך לו אלא למעלה שהעמדנו משנתינו כר"ש וקנסא קניס אבל חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה ועליו אמר ואזדא רבא לטעמי' אלמא מותר באכילה ואעפ"י שאינו מפורש בתלמוד כח הדברים יבואו עליו והיא מבואר ממנו ואנן לא חזינן האי טעמא אלא כפירושא דקמאי כמו דפירשנו ולא אשכחן דחמץ של נכרי לאחר הפסח לד"ה (כד) כמו שאמרנו במתני' דמותר בהנאה ולא באכילה שבאכילה אסור בין דגוים בין דישראל כמו שפירשנו ודוקא חמץ שנתערב לאחר הפסח ע"י תערובת אבל שנתערב קודם הפסח כגון כותח הבבלי ושכר המדי וזולתן חייב לבערן כדאיתא לקמן: נכרי שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה ואסיקנא כגון דלא הרהינו אצלו ועדיין ברשות הלוה וקי"ל כרבא מכאן ולהבא הוא גובה ונכרי שהלוה לישראל על חמצו לאחר הפסח אסור בהנאה וישראל שהלוה לנכרי על חמצו מותר בהנאה וישראל שהלוה לנכרי על חמצו מותר בהנאה ומתני' דקתני איפכא כשהרהינו אצלו שלא בשעת הלואה וכגון דא"ל מעכשיו ופי' רבי' אפרים דקבע זמן קודם הפסח אבל לאחר הפסח אסור דגוי לא קני לי' קנין גמור אלא לאחר הפסח והכי תניא בתוספתא נכרי שהלוה לישראל על חמצו לאחר פסח מותר בהנאה כגון דהרהינו אצלו דכ"ע למפרע הוא גובה וקני לי' גוי קנין גמור מעכשיו והלכתא נכרי שהלוה לישראל ע"ח כה"ג מותר בהנאה בדאמר לי' מעכשיו וקבע זמן ולא פרע ואחר הפסח דקתני שקבע לו זמן אחר הפסח וכ"ש קודם הפסח וברייתא דקאמר קודם הפסח לאו דוקא הא לא א"ל מעכשיו אע"ג דישראל מישראל וגוי מגוי אע"ג דאמר בלשון אם בלא מעכשיו (כה) כדפרי' בעיטור וכדתניא התם המלוה את חבירו על המשכון וא"ל אם לא באתי עד יום פלוני קני לך המשכון הגיע המשכון בין רע בין יפה אפ"ה ישראל מגוי לא קני לי' עד דאמר לי' מעכשיו כדאמרן במנא תנורא וישראל שהלוה את נכרי על חמצו אחר הפסח וא"ל מעכשיו ד"ה אשור בהנאה והיכא דלא אמר לי' מעכשיו והרהינו אצלו בתורת משכון ולא קבע לי' זמן להחליטו פלוגתא דר' ורבנן וקי"ל כרבנן דישראל מגוי לא קניא אפי' משכון שלא בשעת הלואתו ואינו עובר עליו דהוי כפקדון דלא קבל עליו אחריות ומשום ב"י וב"י ליכא דהא בטלה והר"ר חביבי אמר מיהא עובר עליו תוך הפסח דכיון דמשכונו הוא קביל עליו אחריות והיכא דקביל עליו אחריות עובר ודייקי' מיני' משכונו של גוי ביד ישראל ברבית מותר לישראל למשכנו לישראל אחר באותו רבית אעפ"י שלא העמידו אצל גוי ולא אמרינן אשתכח ישראל דקא שקיל רבית דהוא לא קני לי' עד דא"ל גוי קני מעכשיו אי דחזא דעתי' לשקועי' ומשכונו של ישראל ביד גוי אסור לישראל להלוות לגוי עליו ברבית אלא היכא דא"ל לגוי קניי' בקנין גמור מעכשיו אם לא אתן לך עד יום פלוני ת"ר חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלי גוים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה: חנות ש"ג ומלאי ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לשם. חמץ שנמצא אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה והדין נוסחא עתיקא דילן ובנוסחא דר"ח דבתר פועלים אזלי' אבל נוסחא דתוספתא ונוסחא דרש"י איפכא. והכין גירסא דתוספתא חמצן של ע"ע אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין את השאור מלאי של ישראל ופועלי גוים עושין בתוכה ומצאו חמץ אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה מלאי ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לתוכה ומצאו חמץ אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה וגמ' דילן חנות של ישראל או מלאי של ישראל קאמר ובתוספתא של רבי' אפרים בתוספתא נכרי שהלוה לישראל על חמצו וא"ל אם לא באתי קודם פסח ה"ה מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה ובנוסחא דילן (כו) בחדא אשכחן נכרי שהלוה את ישראל ע"ח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה וישראל שהלוה את הנכרי אסור באכילה ומותר בהנאה ומהני מתני' ונוסחא דרבי' אפרים משמע שאסור באכילה ומותר בהנאה ומתני' דילן הכי משמע דקתני מותר בהנאה ואית לפרושי דנוסחא דילן חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלי גוים נכנסין לשם חמץ שנמצא שם לאחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה דכיון דחנות של ישראל הוא בטולי בעלי' ומש"ה מותר חנות ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לשם גוי לא מבטל לי' וחמץ של ישראל הוא ואסור אפי' בהנאה ובנוסחא דתניא איפכא נמי איכא למימר דאזלי' בתר פועלים דפועלים גוים לא מבטלים פועלים ישראל מבטלים ונוסחא עתיקא דילן דוקא דאזלי' בתר חנות וה"ט נמי דאמרי' בנכרי שהלוה את ישראל ע"ח אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה וישראל מבטל לי' וישראל שהלוה לנכרי ע"ח נכרי לא מבטל ליה ומיהו חמץ של, נכרי שעבר עליו, הפסח לא חזינין דמותר באכילה אלא בהנאה והא דגרסינן בתוספתא ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל ה"ז מוכרו לנכרי ונותנו לו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה ורשאי ישראל לומר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא תצטרך ואביא ואקח ממך אחר הפסח. משכיר אדם חמורו לנכרי להוליך עליו חמץ ממקום למקום מצא חמץ בדרך רובה חמץ אסור ואם לאו מותר ומעשה בר"ג שהיה מהלך מעכו לכזיב ומצא גלוסקא בדרך ואמר לטבי עבדו טול גלוסקא למדנו שחמץ של נכרי אחר הפסח מותר מיד וכו'. כל הני איכא למימר להנאה קבעי והא דתניא חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שמחליפין בשל נכרי דא"כ קשיא לן טובא ועוד למה משהין ואין מוכרין אותו קודם הפסח אלא חמצן של ע"ע שאינן מדקדקין במצות כ"כ ולאחר הפסח מותר באפיי' ראשונה מיד מפני שמחליפין השאור וע"י תערובות הוא ומותר כמ"ש אבל חמצן של כותיים אסור עד לאחר ג' אפיות כדקתני התם של נחתומין לאחר ג' שבתות מפני שבטל הוא: ואין אני כדאי לחלוק על הגאונים שהתירו חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אפי' באכילה והדין הוא דשדרו ממתיבתא דרב עמרם במתא מחסיא חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה מקמי טעמי חדא (כז) דאמרי' ה"ה דאפילו באכילה שרי ואיידי דתני ישראל בהנאה תני דנכרי בהנאה. ות"ר חנות של נכרי ומלאי ש"ג ופועלי ישראל נכנסין לשם חמץ שנמצא לשם אחר הפסח מותר באכילה ואצ"ל בהנאה ותו קאמרי' הל' חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וכן באכילה וכן בהנאה קאמר ור"נ הכי ס"ל כי הוינא בי ר"נ כד נפקי ז' יומי דפסחא אמר לן פוקו ואייתי לן חמירא דבני חילא: שמעי' מכל הלין טעמא דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה ואנן דחינין לכל הני. והדין עלינו להחמיר שנהגו עכשיו שישראל מקבל דורון חמץ מן המנחה ולמעלה ונעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה ומערימין בזה ולפיכך היה לנו לגדור גדר עלינו אמר אביי ר"ע ור"י בן נורי וראב"י כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ואע"ג דכה"ג שיטה היא הלכה כר"ע וכראב"י בכל מקום: