ספר העיטור – חלק ב – הלכות חנוכה בס"ד

הלכות חנוכה בס"ד

פרק במה מדליקין דף כ"א ע"ב מצות חנוכה מד"ס ת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה אינון דלא למספד בהון שכשנכנסו יונים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד חשמונאים יצאו ובדקו ולא מצאו אנא פך של שמן שמונח בחותמו של כ"ג ונא היה בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט וקראוהו חנוכה ות"ר מצות נר חנוכה נר איש לביתו והמהדרין נר לכל א' וא' והמהדרין מן המהדרין בש"א יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובה"א ביום הראשון מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו מעלין בקודש ולא מורידין: ת"ר נ"ח מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעלי' מניחו בחלון הסמוכה לר"ה ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו ואחר שנהגו על הסכנה נהגו ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ ואם לאו על פתחו ונהגו להדליק נ"ח בביה"כ ויש מקומות שנהגו על הפתח ויש שמניחין בבה"כ באמצע אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ואי איכא מדורה ל"צ ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא מדורה צריך ואפי' איכא נר אחרת אסור להרצות מעות כנגד נ"ח כדלקמן אמר רב כהנא משמיה דרבא נ"ח שהניחה למעלה מכ' פסולה כסוכה וכמבואר אמר רב נ"ח מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח היכי רב אחא בריה דרבא אמר מימין ורב ירמי' מדפתי אמר משמאל כדי שיהי' מזוזה בימין ונ"ח בשמאל ובהלכות ובעה"ב בטלית מצויצת ביניהם אר"י אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נ"ח שלא יהא מצות בזויות עליו ודוקא תשמיש חול אבל תשמיש קדושה שרי אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת עביד כשמואל מחזרין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר"ש בגרירה וכן הלכתא ואסיקנא הדלקה עושה מצוה ולא כלום (א) לאו משום דהנחה עושה מצוה אלא הרואה אומר לצרכי' הוא דנקיט ליה ואריב"ל עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולה למו"ש מרבה ומדליקה ש"מ הדלקה עושה מצוה הלכך הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום ומס' כשלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך איכא מנהגא ואזלי' בתר מנהגא גרסי' במגילה אשה ודאי מדליקה דאריב"ל נשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס אמר רב ששת אכסנאי שלא נשא אשה חייב בנ"ח ואפי' שכיר ומלמדי תינוקת ואמר ר"ז מריש הוה משתתפנא בתר דנסיבנא אמינא השתא וודאי ל"צ דקא מדליק עלי בגו ביתאי ש"מ אנשים הרבה בחצר א' משתתפין בשמן יוצאין כולן בנר א' והכין שדרו ממתיבתא אבל להדור מצוה נר לכל א' וא' על פתח ביתם ואי פתח חד בבא לנפשי' מחייב לאדלוקי משום חשדא אר"ה חצר שיש נה ב' פתחים צריכה כ' נרות. אמר רבא לא אמרן אנא משתי רוחות אבל מרוח אחד אינו צריך ולחשדא בעלמא לא חיישינין אלא משום חשדא דברייתא דזמנין דחלפי בהא ולא קלפי בהא אמר כי היכי דבהאי פתחא לא אדליק בהך פתחא לא אדליק וא"ר יצחק נר שיש לו שני פיות עולה לשני בא' פי' כגון למהדרין נר לכל א' וא' לכל אנשי חצר. אמר רבא מלא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עלי' כלי עולה לכמה ב"א לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה ואפי' לא' אינו עולה ומס' הנ"מ שלא הרחיקו זמ"ז עד כאצבע אבל אם הרחיקם עב כאצבע אינו כמדורה ויצא א"ר מתנה אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחיל בין בשבת אר"י מ"ט דרב כבתה אין זקוק נה ואסור להשתמש לאורה. והא דתניא מצותה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק לא דהדר מדליק בה אלא אי לא אדליק מדליק אי לשעורא נותן בה שמן כשיעור הזה. ואר"נ מכב' ומדליקה בלילה אחרת ושלחו ממתיבתא אם הצריך לה לאחר שכלתה מכניסה ומשתמש לאורה ומותר כשלבו"כ נ"ח שהותיר בה שמן כך שנו חכמים הותיר ביום ראשון מוסיף ומדליק ביום שני וכן שאר הימים הותיר ביום ח' עושה מדורה ושורפה בפ"ע שכיון שהוקצו למצותו מלהשתמש ממנו. אמר ר"ח בר אשי אמר רב המדליק נ"ח צריך לברך ור' ירמי' בר אבא אמר הרואה נ"ח צריך לברך: מאי מברך אר"י ביום ראשון מברך ג' להדליק ושעשה נסים ושהחיינו והרואה מברך ב' שעשה ושהחיינו מכאן ואילך מדליק מברך ב' והרוא' מברך אחד ורואה דוקא שעומד בקרון או בספינה שלא הדליק בביתו: מאי מברך אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר. חנוכה היכן צונו רבי אויא אמר מלא תסור. ר"נ אמר משאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ואמר רבא הזהיר בנ"ח הויין לו, בנים ת"ח אמר רבא נר ביתו ונ"ח נר ביתו עדיף משום שלום ביתו נ"ב וקידוש היום נר ביתו עדיף נ"ח וקידוש היום איזה מהם עדיף בתר דמבעי' הדר פשטי' נ"ח עדיף משום פרסומי ניסא וקידוש אפשר דמקדש אריפתא ובליל שבת מדליק תחלה של חנוכה ואחריו של שבת ובהלכות אי אדליק של שבת ברישא איתסר לאדלוקי של חנוכה דהא קבלי' לשבת עלווי' וכל ח' ימי החנוכה צריך לגמור את ההלל כדאמר ר"נ משום ר"ש בן יהוצדק י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את ההלל. וברירנא לה בהלל ואיבעי' מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז ואסיקנא אינו מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה ואסיקנא נמי התם מזכיר במוספין דיום הוא שנתחייב בארבעה תפלות:

סדר היום: גרסי' במגלה בחנוכה קורין בנשיאים ג' בכל יום ומפטיר בנרות דזכרי' ונהגו לקרות פ' נשיאים עד סוף הסדר ויש שמוסיפין ומתחילין וקורין בהעלותך בפ' ראשונה ומנהג יפה הוא וא"ר יצחק ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאין ג' תורות וקורין ו' בענינו של יום ואחד בשל ר"ח וא' בשל חנוכה חל להיות בחול קורין ג' בר"ח ורביעי בחנוכה: ומי שעשה נסים לאבותינו הוא יפרוס סוכת שלומו עלינו ועל כל ישראל אמן הלכות הפסח בסייעתא דשמיא

מצותהפסח שבו ג' מצות. ביעור חמץ. מצה ומרור, וחלקתי אותו לה' שערים. איסור אכילה והנאה. מצות מצה ומרור. ד' כוסות וסדר היום:

בדיקת בתים אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר מ"ט אר"נ ב"י בשעה שב"א מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה ואם חל י"ד בשבת בודקין אור י"ג ת"ר אין בודקין נא לאור החמה ולא נחור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה ירוש' וכי יש חמה בלילה תפתר בשלא בדק אור י"ד יבדוק שחרית הדא אמרה אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר ואור החמה לא בחצר דאמר רבא חצר א"צ בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם ולא לאכסדרה דאמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת אנא לארוב' שבחדר. ואין בודקין צדדי' לא לאור החמה ולא לאור האבוק' ואבוקה מ"ט לא אר"נ ב"י זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין וזה א"י רב זביד אמר זה אורו לפניו וזה אורו לאחריו ור"י אמר האי בעית והאי לא בעית. ורבינא אמר האי משוך נהורא והאי לא משוך נהורא (א) ירושלמי מבואות האפלין לבודקן ביום לאור הנר מיליהן דרבנן אמרין לא כמה דמנהיר ביממא מנהיר בליליא דאר"ה כד הוה ערקין באילין בנייתא בסדרא רבא היו מדליקין עלינו נרות בשעת שהיו כהין ידעין שהוא יום ובשעת שהיו מבהיקין היינו יודעין שהיא לילה. נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות. בשעה שהיו כהות היו יודעין שהוא יום כו' ש"מ מבואות האפילין מצותן בלילה לאור הנר תנו רבנן חורי הבית העליונים. והתחתונים וגג היציע וגג המגדל ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן א"צ בדיקה ובתוס' אוצרות תבואה ובירושלמי גג הבד וגג המגדל הדא דתימא דגבוה ג' אבל אין גבוה ג' כארץ הן ובאותו שלא נשתמש בו חמץ אבל נשתמש בו חמץ אפי' כמה גבוה צריכה בדיקה (ב) התם במסתפק אבל אוצרות שמן אפי' במסתפק א"צ בדיקה מ"ט שמן יש לה קבע לאכילה יין אין קבע לשתי' א"ר חייא עשו אוצרות שכר בבבל כאוצרות יין בא"י במסתפק זה הכלל כ"מ שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה כגון אוצרות יין שא"צ בדיקה וכן כיוצא בהן ובמה אמרו ב' שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ במסתפק והוא מחלוקת ב"ש וב"ה דתנן בש"א ב' שורות ע"פ כל המרתף וב"ה שתי שורות החיצונות שהן העליונות ופליגו בה רב ושמואל אמר רב עליונה ושלמטה הימנה שורות חביות הרואה את התקרה ורואה את הפתח ועוד שורה חביות אחת למטה הימנה שעומדת תחת העליונה ע"פ רוחב המרתף שרואה את הפתח ואינו רואה את התקרה ושתים אלו חיצונות שרואה את פתח הבית ושמואל חיצונה ושלפנים הימנה שורה א' ע"פ רוחב המרתף שרואה הפתח והתקרה ועוד אחרת שלפני' שרואה את התקרה ואינו רואה את הפתח ושתים אלו עליונות ואיכא למ"ד חיצונה ושלפנים הימנה ב' שורות מן הארץ עד שמי קורה קאמר וב"ש דאמרו ב' שורות ע"פ כל המרתף כר' יוחנן דאמר שורה א' כמין גם נ ותני ר' חייא כוותי' דרב וכולהו כוותי' דשמואל והלכתא כוותי' דשמואל ור"פ ור' יצחק בשם רבינו שרירא ורבי' האי ז"ל תניא חור שבין אדם לחבירו כגון חורין האמצעין זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק כו' והשאר מבטלו בלבו וחור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו פלימו אמר כל עצמו א"צ בדיקה מפני הסכנה שאומר כשפים הוא עושה לו אר"ח בית דגים א"צ בדיקה והא תניא צריך בדיקה הא ברברבתא הא בזוטרתא ארבב"ח בי מלחי ובי קירי צריך בדיקה ואר"פ בי תמרי ובי ציבא צריך בדיקה תניא רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת כלומר חוצצת הבית מכותל לכותל א"צ בדיקה (ג) בנוסחא דרש"י ורבוותאי דתנאי מטה החולקת בתוך הבית ועצים ואבנים סדורים תחתי' צריך (ד) בדיקה ל"ק דמדליא א"צ בדיקה דמיתתאי צריכה בדיקה וה"פ טעמא דעצים ואבנים סדורין תחתיה (ה) צריכה בדיקה ל"ק התם דמדליא ואין עצים ואבנים סדורין תחתי' בודק אפי' לצד הפנימי שבבית שעוברים תחתי' אבל עצים ואבנים סדורים תחתי' בודק צד החיצון שבבית ואינו בודק צד הפנימי אבל רבי' יצחק אבן גיאות ז"ל פי' צריך על המטה קאמר ומס' כדפרישית אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף ירושלמי וכי יכולין ישראל לבער חמצן כאחת ודוקא דלא חזינין הא חזי' חיישינין ולא אמרי' אכלתי' וצריך בדיקה מספק ולא סגי בביטול לר"ז דאמר בלחם משיירה אימר שיירה אימר לא שיירה דהיינו אימר אוכלתי' אימר לא אוכלתי' ולרבא נמי הוי ספק ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי רי"א בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור ירוש' הי ניהו שעת הביעור שעה ה' כר"מ וחכ"א לא בדק אור י"ד בודק י"ד שחרית לא בדק שחרית יבדוק תוך המועד לא בדק תוך המועד יבדוק לאחר המועד פי' רבי אלפסי ז"ל תוך הפסח ולאחר הפסח ורש"י פי' תוך המועד עד שעה ו' ולאחר המועד מו' שעות ולמעלה ומה שמשייר יניחנו בצנעה כדי שנא יהא צריך בדיקה אחריו שמא תבא חולדה ותטול בפניו ויהא צריך בדיקה אחריה או שמא הניח י' ומצא ט' דמוכחא מלתא דעכבר נטלו ואפי' לר' דאמר מנה מונח ומנה מוטל על א' (ו) צריך בדיקה אבל לא ידע כמה הן ולא הצניען א"צ לחזור ונבדוק ובביטול דלילה סגי ואלו הלכות פסוקות שלא הזכירן הר"ר אלפסי ז"ל וצריכין להתברר א' ט' ציבורין של מצה ואי' של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא: ידעי' אי חמץ שקל היינו ט' חניות ב' פירש ואתא עכבר ושקל היינו סיפא דתניא ט' חניות כולן מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן ספק אסור ובנמצא הלך אחר הרוב גבי חמץ נמי כיון דחוי דשקל עכבר בין לרבא בין לר"ז כל דקבוע כמחצה על מחצה דמי וספיקא דרבנן בכל בדיקת חמץ וצריך בדיקה וסיפ' א"צ וכן פירשו כל המפרשים ויש מחכמי דורינו שאומרים שמחצ' על מחצה א"צ בדיקה דספיקא דרבנן הוא ולקולא ולר"ז צריך ביטול ולרבא אפי' ביטול א"צ דתרי ספיקי נינהו ולא מסת' דאית לי' לפרושי להאי סברא בלחם ודאי משיירה ועוד אפי' בתרי ספיקא בעי ביטול ובחד ספיקא בעי בדיקה: ג. ב' ציבורין א' של מצוה וא' של חמץ וב' בתים א' בדוק ואחד שאינו בדוק וב' עכברים א' שקל חמץ וא' מצה ולא ידעי' הי להאי עייל היינו שתי קופות דאמרי' שאני אומר דבדיקת חמץ דרבנן היא ואיכא למתלי תלינין לקולא ול"צ בדיקה וכיון דבטלי בלילה ל"צ ביטול אחרינא. ד: צבור א' של חמץ וב' בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעי' אי להאי עייל אי להאי. עייל היינו ב' שבילים א' טמא ואחד. טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות והלך חבירו בשני ועשה טהרות רי"א אם נשאלו זה בפ"ע וזה בפ"ע טהורין בב"א טמאין ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין כו', וגבי חמץ נמי אם בא לשאול זה בפ"ע וזה בפ"ע כיון דבדיקת חמץ דרבנן היא ואיכא למיתלי תלינין ואין אחד מהן צריך בדיקה ואם בא בב"א שניהם צריכין בדיקה דכיון דחזי' חיישינן ואם בא לשאול עליו ועל חבירו קי"ל כר' יוסי: ה: ספק על, ספק לא על היינו בקעה דתניא בקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ומדלא קאמר פלוגתא דר"א ורבנן ש"מ דגבי חמץ לבקעה בימות החמה מדמינין נה ואפי' רבנן מטהרין ולא צריך בדיקה דבדיקת חמץ לספק טומאה בר"ה מדמינן לה. ו: על ובדק ולא, אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן דתנן כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתן עד שיודע לך טומאה להיכן הלכה וחכ"א בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ופרש"י גבי חמץ אפי' ר"מ דלא צריך בדיקה ז: על ובדק ואשכח פלוגתא דר' ורשב"ג וגבי חמץ מודה רשב"ג דל"צ בדיקה ח': הניח ט' ומצא י' פלוגתא דר' ורבנן דתנן הניח מנה ומצא מאתים חולין מעשר שני מעורבין זב"ז וחכ"א חולין וה"נ לרבנן עכברין גוררין לאותן ט' שהניח וי' שמונחין אדם אחר הניחן וצריך לבדוק כל הבית: ט': הניח יו"ד ומצא ט' היינו סיפא הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל: וחכ"א חולין וה"נ לרבנן אעפ"י שמצא א' צריך לבדוק כל הבית בשביל האחרות הניח בזויות א' ומצא בזויות האחרת פלוגתא דר' ורשב"ג ה"נ לרבנן חוששין שמא עכבר עשה וכיון דחושש לעכבר יש לחוש נא זהו אנא אחר ולרשב"ג תולין שמא הוא עשה ושכח וא"נ בדיקה כך פרש"י ולא אתבריר פירושא מ"ש דנא אמרי' בכולהו בדיקה חמץ דרבנן ולקולא ומ"ט נא מדמין להו לספק טומאה בר"ה ורבוותא מדמין להו לכולהו למאי דדמי לי' ולא אמרי' בו בדיקת חמץ דרבנן ולקולא אלא שאני אומר וצ"ע אמר רבא נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה שאין דרכו של עכבר לפרר ולא אמרינין מיכל אכלי והני פירורין לאו דעכבר נינהו אנא פירורין דעלמא אתי וצריך למיבדק לההוא ככר בעי רבא עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו. מהו ואת"ל היינו האי דעל היינו האי דנפיק עכבר לכן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו מי אמרינין הא ודאי אחרינא הוא א"ד ארמוי' רמיי' מני' את"ל עכברים לא ארמי אהדדי עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצא וככר בפי' וכו' עכבר וככר בפי חולדה מהו מי אמרי' הא ודאי איהו הוא או דלמא אם איתא דאיהו הוה ככר בפי עכבר אבעי לי' לאשתכוחי או דלמא מחמת ביעתותא היא דנפיק תיקו ומס' בבדיקת חמץ דרבנן היא ולקולא ובביטול סגי ככולהו ואי' מ"ד בעיא קמי' ומצעותא א"צ בדיקה בתרא מבעי' צריך בדיקה דכל את"ל הלכה היא בעי רבא ככר בשמי קורה צריך סולם להעלותו או לא כו' (ז) הכא ודאי לא עבדה דסלקה מנפשה א"ל זמנין דנחית נצרכי' ואתי למיכל אמר ליה זמנין דנחית לצרכי' ואתי למיכל: ככר בפי נחש צריך חבר להוציאה או צא בדידי' אטריחוהו רבנן בממונא נא אטרוחוהו רבנן א"ד נ"ש תיקו וכולהו בעי בדיקה ובפי נחש א"צ אנא ביטול אמר ר"י אמר רב המנונא חמץ ביו"ט כופה עניו את הכלי ואינו עובר עניו שכבר בטלי' וכופה עניו שנא יאכלנו ולמויו"ט שורפו ואם מצאו אחר הפסח כיון שבטלו הוי כהפקר ומסת' אסור באכילה ומותר בהנאה ירוש' המפקיד את חמצו אסר הפסח מהו כו' מר חשש להערמה ומר לא חשש להערמה ש"מ היכא דליכא למיחש להערמה מותר ואר"י אמר רב חמצו של גוי עושה לו מחיצה עשרה ואר"י א"ר המפרש בים והיוצא בשיירה קודם למ"ד יום אין זקוק לבער לא אמרן אנא שאין דעתו לחזור קודם הפסח אבל דעתו לחזור זקוק לבער שמא יבא תוך הפסח ואפי' מר"ה צריך לבער ובשאלתות דר' אחאי קודם. למ"ד יום דאין זקוק לבער לכשיגיע זמן ביטולו מבטלו ורש"י פי' דמדמי לי' לחמץ שנפלה עניו מפולת (ח) שהוא כמבוער ירוש' בלשון אחר הדא דתימה בשיש דעתו נחזור אבל אין דעתו לחזור אפילו קודם למ"ד יום צריך נבדוק ובספק אכל בוודאי אפילו מר"ה צריך לבער אמר רבא אפי' יש דעתו לחזור צריך לבדוק שמא ימלוך ולא יחזור וצ"ע. ואית למימר דעתו נחזור דקאמר בגמרא דילן בפסח קאמר והני למ"ד יום מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום שהרי משה עמד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני אר"י א"ר הבודק צריך שיבטל סמוך לבדיקה בלילה ומשביטלו אינו עובר עליו בב"י וב"י ולימא הכי כל חמירא דאיכא ברשותי דלא ידענא ליבטל ולהוי כעפרא ירושלמי רב אמר שצריך שיאמר בשעת שמבער אקב"ו על ביעור חמץ וצריך שיאמר כל חמץ שישנו ברשותי שא"י בו יהא בטל מ"ט וליבטלו (ט) בארבע גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפי' ודעתי' עלי' וכי משכח לה לבטלה דלמא משכח לה לבתר איסורא ונא ברשותיה קיימו ולא מצי מבטל דאמר ר"א ב' דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו בור ברה"ר וחמץ משש שעות ולמעלה ונבטלי' בשית שהיא שעת הביעור לרבנן כיון דאסורה דרבנן שווי' כדאורייתא דאמר רב גידל אמר רב המקדש משש שעו' ולמעל' אפי' בחוטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין ואפי' שרירן ויבשין מיהא שמעינין דהלכה כרב גידל דאי לא נבטלי' בשית נבטלי' בד' כיון דלאו זמן ביעורו היא ולאו זמן איסורו דלמא פשע ולא מבטל ליה הלכך מבטל אחר בדיקה ואי פשע ולא בטל מבטל לכשיזכיר ואפי' לר"י דאמר שעת ביעור היא שעה חמישית כיון דאיכא שעה ששית דמצי לבערו פשע ולא ביער בחמשית. והא דתניא הי' יושב בביהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו א' שבת וא' יו"ט בתלמיד שיושב לפני רבו עסקינין ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו. וירא שמא תחמיץ דקדים ומבטל לי' מקמי דתחמץ אבל בתר דאיחמץ לא מצי לאבטולי דבתר איסורא היא ואי משכח בתר איסורא אע"ג דבטלי' איכא למיחש דלמא אתי לאיתהנויי וצריך הבערה מדרבנן ואי משכח לה ביו"ט כופה עליה את הכלי כדאמרי' ומס' דשליח מבטל וגבי הפרה וגבי השואל את הפרה הוא דפליגו בהשואל משום דהכא כתיב בעניה והתם כתיב אישה יקימנה הא בעלמא שלוחו של אדם כמותו וההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו להציל מן הגוים ומן הדליקה יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד ועד כמה חוזר עד כביצה וסעודת אירוסין דאמרינין מבטלו דוקא סעודה הראשונה אבל סעודה שניה רשות ויחזור מיד: ואר"י אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין בלבד א"ר יוסי אני שמעתי אירוסין וסבלונות והל' כר' יוסי ותני' רשב"א אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה ואר"י הבודק צריך שיברך מאי מברך רב פפי משמיה דרבא אמר על ביעור רב פפא משמיה דרבא אמר לבער ואסיקנא בלבער כ"ע נ"פ דלהבא משמע כ"פ בעל ביעור חמץ ואיפסקא הלכתא על ביעור נמי להבא משמע לפי שאם יברך לבער הרואה יאמר על ביעור לשעבר הוא ואם בירך על ביעור יחזור ויברך. וה"נ איפסקא הל' בהמוציא: בירושלמי טעמא אחרינא כדכתיבנא בעיטור ומבעי' ני' לברוכי ברמשא דאר"י כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וזמן איכא דבריך דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא דנא בריך דהא לא קבע לי' ומן דהא המפרש והיוצא בשיירה שדעתו לחזור אפי' מר"ה צריך לבער ומי שלא בדק אור י"ד יבדוק שחרית ויבדוק בתוך המועד ולאחר המועד ומאן דמברך סבר מידי דהוה אפדיון הבן דמברך כל יומא בתר למ"ד יום ומס' דרשות הוא ומנהגא דילן לברך ואם יש לו כמה בתים לבדוק אינו מברך אנא ברכה אחת כשחיטה שאינו מברך אנא אחת על כמה בהמות ובשם רבי' סעדי' מי שבירך על ביעור אין להפסיק עד שיבטל ואם שח בין ברכה לביטול חוזר ומברך ורבי' האי אמר ירוש' היא היא מאבות שלא לשוח עד שיגמור כדי שלא יסיח דעתו כי כשהוא נמנע משיחה לבו מוכן למעשה ומי שלא עשה כן לא יצא י"ח וכן עמא דבר ואיכא מאן דמדמי להו לתפילין דאמרי' שח כין תפלה לתפלה חוזר ומברך: ומס' דל"ד לתפילין דהתם תרתי מצוה וצריך לברך על שתיהן אבל הכא כולה חדא מצוה היא דהא כל שעה שאוכל אינו נמנע מלשוח וכ"ז שיושב בסוכה אינו מברך אנא ברכה אחת וכ"ו שדעתו לשתות ואינו משיח (י) ואינו מברך אלא ברכה אחת ה"נ כ"ז שמתעסק בבדיקה רשות בידו להסיח והמחמיר יחמיר ופי' ר"י אבן גיאו"ת בדיקת חמץ דרבנן היא וכיון שהבדיקה לשם ביעור היא והביעור עיקר עליו מברכין ואחר בדיקה מבטל ונראה מדברי' שהביעור לשון שריפה והיא ברכה מן התורה ומסתברא ביעור לשון ביערתי הקודש מן הבית ומלשון ביעור שביעית שמבערו לאוצר ועל הבדיקה מברכין (יא) מדרבנן ולא על הביטול והבדיקה תחלת המצוה ואין לנו לברך על בדיקת חמץ שבבדיקה לא יצא י"ח ואנו מברכין על ביעור שהיא לשון בדיקה ולשון ביעור. וי"ל ברכת ביעור על הביטול וברכת עשה מה"ת היא ולפיכך אין אנו מברכין על בדיקת חמץ וע"כ נהגו שלא לשיח עד שיגמור הביטול ואחר הבדיקה מצניע החמץ שיש לו או שמצא וזמן אכילתו וזמן ביעורו פלוגתא (יב) דר' ורבנן לקמן ותנן רי"א אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכ"א מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ותניא היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים ואסיקנא לא שנא לים ולא שנא לשאר נהרות ל"ש חוטי ול"ש נהמא בעי פירור דרבנן. ופסקו רבוותא דליתא לרב יהודה והכי מסתברא חדא דהא איתותב ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבים (יג) ור"א בר צדוק בי"ד שחל להיות בשבת קאמר ומתני' דתמורה (יד) דחשיב חמץ בפסח חמץ שאסור בפסח קאמר. וא"נ אלו הן הנשרפין דקתני למעוטי שאינן בקבורה אתיא כשאר איסורין קא חשיב התם והא דאמר (טו) רכא ש"מ מדר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה ליתא וג' מילי דקאמר לר"ע ליתנייהו דרבא גופי' נא כר"ע ס"ל אלא כר' ישמעאל דמייתי לה מלא תזבח על חמץ דם זבחי והלכך בין בשעת ביעורו (טז) אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר. (ליתא) ובפי' דר"י איכא פלוגתא ביני רבוותא ואיכא מאן דפסק כר"י וליתא חמץ שנפלה עליו מפולת ה"ה כמבוער. רשב"ג אומר כל שהכלב יכול לחפש אחריו (כמה) תני כמה חפישת הכלב ג' טפחים וצריך שיבטלו בלבו המשכיר בית לחבירו בי"ד אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו מפתח חל י"ד על השוכר לבדוק ומסת' די"ג גרסי' מדקאמר משמסר לו המפתח חל י"ד ועוד היכי קמבעי' לן לקמן המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או לא דהא אמרי' על המשכיר לבדוק אלא בי"ג גרסינין והכא כגון דאחזיקו בה נמי בכספא ואפ"ה אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק כדגרסי' (יז) בירושלמי מסר לו המפתח מהו מחלוקת ר"ש ורבנן דתני תמן מסר מפתחו לע"ה הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח ותני ר"ש מטמא וקי"ל כת"ק ומפתח לחודי' לעולם לא קני וכן הלכה כוותי' (יח) ובעי' מני' דר"נ ב"י המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק וכגון דליתא קמן דנשיילי' לאטרוחי להאי מאי תניתיהו הכל נאמנין על הביעור אפי' נשים אפי' עבדים ואפי' קטנים לא משום דחזקתו בדוק כו' וקאמרו הני בדיקני' מ"ד וכו' ופסק ר"י אבן גיאות ז"ל אי איתא קמן נשייל' ואי ליתא קמן ולא ידעו אי בדק אי לא חזקתו בדוק ואי מחזיק דלא בדק ואמרו הני בדיקני' המניהו רבנן בדרבנן ומס' דבעיין דלא איפשט' ומתרצי' איכא לאוקמא בדלא ידעו אי בדק אי לא בדק וטעמו דאמרינין הכא (יט) וכי משני לעולם חזקתו בדוק כי היכי דלא תפשוט מני' אין חזקתו בדוק דאמרי' דאיכא למימר חזקתו בדוק והכא כגון דמוחזק שלא בדק ומשום אמירה דהני ואיכא לאוקמא בדלא ידעו ומשום אמירה דהני. ומס' דבדקינן והמשכיר בית לחבירו בי"ג בחזקתו בדוק ונמצא שאינו בדוק א"י לחזור משום מקח טעות דאפי' בדוכתא דיהבי אגרא ובדקי' ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' ואי משמסר לו המפתח חל י"ד על השוכר לבדוק ואם לא על המשכיר לבדוק כדפסקינן ת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור ול"י לך חמץ שלך אי אתה רואה וכו' ואוקימנא בשלא קיבל עליו אחריות יכול יקבל פקדונות מן הגוים שקבל עליו אחריות ת"ל לא ימצא אין לי אלא בגוי שלא כבשתו ואין שרוי עמך בחצר שמותר בשלא קיבל עליו אחריות גוי שכבשתו ושרוי עמך בחצר מנין שמותר ת"ל לא ימצא (כ) תנא מהדר אהיתרא ונסיב קרא לאיסורא משום לך לד אמרי' תרי זימנא וחזינן לרבוותאי כמה פירושא ומס' משום לך לך תרי זימנא איצטרך לא ימצא לאיסורא דאי לאו לא ימצא הוה דרשינין כריה"ג בפ' כ"ש דאמרי תרי לך כתיבי חד לשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ואידך דשלך תהא דחמץ בפסח מותר בהנאה אבל גוי שכבשתו (כא) מותר ונקיט לא ימצא לאיסורא דלא תדרוש חד לך ושלך יהא אלא חד לגוי שכבשתו וחד לגוי שלא כבשתו וכדאמרי' התם וש"מ בקיבל עליו אחריות בין כבשתו בין לא כבשתו אסור לא קיבל עליו אחריות מותר בכ"מ בין בבתים בין בגבולין ודתניא הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו ביה אין זקוק לבער בשיקבל עליו אחריות ייחד לו בית אין זקוק לבער אע"ג דקיבל עליו אחריות שנאמר שאור לא ימצא בבתיכם והאי לאו בית דידי' היא ת"ר י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות ומשיירין מזון ב' סעודות מן הטהורות כדי לאכול עד ד' שעות דר"א איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע ולא זזו משם עד שקבעו הלכה כמותו ותנן י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דר"א וחכ"א בזמנן ור"א בר צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן וחזינא פלוגתא ביני רבוותא ור"ח פי' כר"א בר צדוק בלא טעמא ורבי' אלפסי אמר (כב) טעמא משום דקאי כר"א בן יהודה איש ברתותא ור' אפרים פי' כר"מ ומבערין את הכל מלפני השבת ואופה מצה מע"ש לאכול בשבת כדאיתא בתוספתא במלתא דר"מ שאופה מצה מע"ש דקאי כר"א בן ברתותא דאמר מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין התרומין וכו' וליתא דר"א בר צדוק דאמר תרומה מלפני השבת דלא שייר ומס' כרבי' אלפסי ור"א בר צדוק לא פליג עלי' ר"א בן יהודא כלל דבנוסחאות דילן לית (כג) בהו מבערין את הכל מלפני השבת ובתרומה לחודה איירי אבל לחולין בזמנן כחכמים וכר"א בר' צדוק בחולין ובתרומה נמי עבדי' כר"א בר צדוק דאמר תרומה מלפני השבת ומיהא משיירין כר"א איש ברתותא והא דר"מ ליתא כלל דיחידאה הוא ועוד דאמר אוכל מצה בשבת וגרסינן בירושלמי האוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ולוקה וגרסי' בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אתא לר"א בר צדוק כר"ג כמה דר"ג שני ליה בין חולין לתרומה כן ר"א בר צדוק כמה דתימא תמן הלכה כר"ג כוותיה הלכה כר"א בר צדוק והלכך עבדי' כמנהגא דילן בע"פ שחל להיות בשבת מבערין מלפני השבת ומשיירין מזון עד ד' שעות ואם רצה לאפות בע"ש אופה למוצאי שבת אופה ובאפייתו לא מצינו מחלוקת. וכ"פ רב אחא בעל הלכות מבערין כל מילי מקמי שבתא ומשיירין מזון ב' סעודות ורב נטרונאי אמר הלכה כחכמי' בחולין וכר"א בר צדוק בתרומה אבל מתתיהו אמר הלכה כחכמי' ואין אופין מצה אלא בלילי מוצאי שבת מפני מראית העין שמא יזלזלו במצוה ויאכלו מצה ולאחר שמלא כרסו ממנו חוזר ומברך עליו ואע"פ שמותר לאפות מע"ש הדרו את המצוה ואפינין במו"ש ורבי' האי מנהג נהגו בישיבות דשיור מזון ב' סעודות ומייחדין להו מקום כו'. ומנהג אבותינו לבער מלפני השבת ולאפות מצה מבע"ש ולאכלה בשבת כר"מ וגדר גדרו קדמונינו מפני המקילין שלא יבואו לידי איסור ובמו"ש אופין מצה כתקנה ואין לנו אלא כמנהג אבותינו לאפות מבע"ש ולא לטרוח באפיי' ביו"ט ולאחר אכילת מצה כ"כ וזריזין מקדימין למצות ומנהג בכל השנים לאפות אור י"ד קודם הביעור ואין לשנות המנהג: