ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 10

מגלה רבועית בסייעתא דשמיא

מצות מגילה זמן קריאתה וכיצד נקראת ובמה קורין ומי קורא:

מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו כרכים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מנה"מ אר"י לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר א"ק ולא יעבור אמר רבב"ח אר"י זו דברי ר"ע סתימאי אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ג"א מסתכנין בה זמנה י"ד וט"ו פי' רבינו אלפסי מסתכלין בה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה וי"מ מחשבון ל' יום מיום קריאתה עד הפסח ויטעו בחשבון הפסח לפיכך בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה כרבנן: המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו מ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזי' היושבי' בערי הפרזות עושים את יום י"ד ומדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ושושן אע"ג שאינה מוקפת חומה הואיל ונעשה בה נס קורין בט"ו ואי מספקא לן אי מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ או לא קורין בי"ד ובט"ו ואריב"ל בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהן ואבן כרך שהלך לעיר קאי ובן עיר שהלך לכרך נמי אם עתיד לחזור בליל ט"ו קורא עמהן ומשום דאיתא קרא דפרוז בן יומו נקרא פרוז נקט סיפא דמתני' ומנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזים מכדי כתיב ע"כ היהודי' הפרזי' ל"ל למיכתב היושבי' בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז ב"י נקרא פרוז מוקף ב"י נקרא מוקף אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה עד מיל. ואמר רבא בין כך ובין כך קורא עמהן ומס' דרבא ס"ל כר' יהושע דמתני' אימתי במקום שנכנסין בכ' וה' כו' ובכ"מ שנכנסין בב' וה' מקדימין ליום הכניסה ואריב"ל כל כרך שישב ולבסוף הוקף נידן ככפר וקורא בי"ד מ"ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף ואריב"ל כרך שחרב מעשרה בטלנין ולבסוף ישב נידן ככרך וכרך שחרבה חומתה אע"ג שלא ישב ככרך נידן. דתניא רא"א אשר אין לו אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קוד' לכן ואריב"ל לוד ואונו וגי חרשים מוקפות חומה מימות יב"נ ואריב"ל נשים חייבות במקרא מגלה שאף הן היו באותו הנס. ומס' כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לבהמ"ז ה"נ אין מצטרפות לכתחלה ואריב"ל פורים שחל להיות כשבת קורין ודורשין בענינו של יום לרבינו אלפסי כגון ט"ו לבני כרכים אבל כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה אבל מקרא מגלה בשבת לא קרינין מ"ט משום דרבה ואריב"ל חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולחזור ולשנותה ביום שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי סימן כרכ"א דאק"פי עש"רה חרו"ב לי"ד נשים שואלות ושונו"ת אתמר אר"י א"ש כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מלגה. ואמר רב מגלה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה בזמנה בי"ד שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות שמקדימין וכגון שחל להיות בע"ש לבני כרכים וכגון מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותני' בתוספת' (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכ' בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומס' כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה והנאנסין שלא קראוהו בי"ד (א) אינן מי"א עד י"ד וברייתא דקתני קורין בי"ד וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו וצרפתי פי' שלא בזמנה שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אע"ג דבימי רב לית' לתקנתא ואין קורין אלא בזמנה פלוגת' דזמנה אשמעינין דבזמנה (אין) קורין אותה ביחיד ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה דרב אסי לרבינו אלפסי דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותי' דאר"י הקורא במגלה הכתובה כין הכתובי' לא יצא לא אמרו אלא כציבור מכלל דביחיד יצא ש"מ דקורין אותה ביחיד כרב. ומס' כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר. אי לא אפשר שרי. ומדרב בר פלוגת' חייש ש"מ איתא לדר"א היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הלכתא והא דאמרי' לא אמרו אלא בציבור בבה"כ קאמר שהיא מקום ציבור ובעי' פרסומא ניסא לאפוקי ביחיד (ב) שבעשרה שלא בבה"כ דיצא דהא לא קאמר לא אמרו אלא בעשרה וה"ק לא אמרו אלא להוציא את הציבור אבל להוציא את היחיד יצא וקורא בה בעשרה קאמר ועוד ר"א למצוה קאמר דאטו יחיד שלא משכח י' מי לא קרי והא דאמרי' מביאין לו שופר ותוקע מגלה וקורא בה בעשרה קאמר איזה עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין תנא של בה"כ שמבטלין ממלאכתן שיהיו מזומנין כ"ש בתפלה כדאמרי' לא מצא עשרה מיד כועס באלו אמרו מקדימין אבל לא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ות"ב והקהל מאחרין ולא מקדימין ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח: גרסי' בירושלמי ובתוס' לא גרסי' אלא סעודת פורים מספק מילה דהא (ג) בעי' בר"ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כלומר מתענה ומאחר הסעודה עד למחר ואי' מ"ד סעודת החודש בשעה שמקדשין החודש קראו את המגלה באדר א' ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ואין בין ראשון לשני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים ורשב"ג היא דתניא רשב"ג אומר אף קורין אותה באדר השני שכל מנהג שנוהגין בראשון נוהגין בשני ושווין בהספד ובתעניות שאסורין בזה ובזה ואמר רכא אר"ז הלכה כר"ג שאמר משום ר' יוסי ותני ר' יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה ברי' דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו יו"ט לא כתיבי וכן הלכתא אבל נהגו בו איסור מלאכה: כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומא פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסורי בהספד ובתענית וגרסי' בר"ה רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא חנוכה ופורים לא בטלו לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים (ד) ואית דאמרו דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' במגלת תענית כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר (ה) ואתמר רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הל' כר' יוסי ואמר ר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל (ו) כדגרסי' התם והימים האלה נזכרים ונעשים הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קיים בין בזמן שאין בהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ושאר הימים בטלו כר"י וכלפנים ולאחריהם ומס' דהלכה כרב דאמר הל' כר' יוסי דאמר דלא למספד בין מלפניו (ז) בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותי' דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי דהא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו ואחר הבית אשכחן ותני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שני מנות לאדם א' ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחליפייהו סעודייהו להדדי ואמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח ימי משתה ושמחה כתיב אמר רבא וחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן והלל לא קרינן בפורים מ"ט קריאתה זו הלולה ורבא בשלמא התם הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה אלא הכא עבדי ד' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן:

כיצד נקראת: הקורא את המגלה למפרע לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשאו למפרע לא אף זכירה למפרע לא וכן בהלל וק"ש ותפלה אבל קורין ללועזית בלע"ז קראה ע"פ קראה תרגום בכל לשון לא יצא קראה ע"פ מנ"ל אתיא זכירה זכירה כתיב הכא נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר ואפי' כתבה תרגום וקרא לה תרגום לא יצא וקורין אותה ללועזו"ת בלע"ז שכתובה בלע"ז ותניא גפתית לגפתית עבריות לעבריות עלמות לעלמות מדיית למדיים יונית ליונית יצא אבל של זה בזה ושל זה בזה לא יצא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יוני לכל כשר ורבי' אלפסי לא אתי'. ומס' דהלכתא כוותיה והלכה כרשב"ג דאמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אנא יונית והלועז ששמע אשורית יצא ואע"ג דלא ידע מאי קאמר מידי דהוי אנשים וע"ה דפרסומי ניסא בעינין והא איכא: תוס' קראה אשורית שומעין ואין שומעין יוצאין י"ח ולעולם אין יוצאין עד שתהא כתובה על הספר ובדיו ובדידן שמע קול שופרא קול מגילה יצא ש"מ בקול סגי דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא קראה סירוגין ומתנמנם יצא. ת"ר קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא סירוגין פסקי פסקי קורא ושוהה וחוזר וקורא ושוהה וחוזר וקורא עד שמשלים סירוסין מדלג פ"א וקורא פסוק שני וחוזר וקורא מה שדולג. ומס' דוקא רובו. אבל מיעוטא חוזר וקורא מה שנשאר כסדר ר' מנא בשם ר"י אמר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה מרישא לסיפא לא שנא והכי אפסקי לן בתקיעת דר"ה ת"ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקי' וקראן הקורא כמתרגם יצא קראה ע"פ כמתורגמן שקורא ע"פ יצא ר"א ע"פ לא יצא דוקא כולה אבל פסוק א' או ב' יצא. ורבינו אלפס פי' מתרגם מוסיף בה דברים כדי לברר טעמו של פסוק וקורא אותו ע"פ והא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה ל"ק הא בכולה הא במקצתה והלכך רשאין הציבור לקרות ע"פ עם הקורא במקצת פסוקים ת"ר השמיט בה הקורא פ"א לא יאמר אגמור את כולה ואקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך הנכנס לביהכ"נ ומצא ציבור שקראו חצי' לא יאמר אקר' חצי' עם הציבור ואח"כ אקרא חצי הראשונה אלא מתחילתה ועד סופה מתנמנם יצא. ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיוון לבו יצא ואם לאו לא יצא כגון דכתובה כולה ומנחי' קמי' וקרי פסוקא וכתיב ליה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כר"י דאמר אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב ותפילין ומזוזות דגריסין שרי ואמר ר"ח בר אבא אמר ר"י מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה.. דברי שלום ואמת כלומר גוף המגלה דברי שלום כאגרת הרשות ואמת לרבות שרטוט שפעמים שאדם עושה באגרת שירטוט ולהכי רביי' אבל לתגין לא רביי' שלא מצינו אלא לס"ת שהקב"ה קושר כתרים לאותיות כדאיתא בפ'. ר"ע בשבת ויראים שאמר צריכין זיונין לא דייק ובהאי לישנא שדרו ממתיבתא צריכה שירטוט כאמתה של תורה כנגד קדושה של תור' כגון עדה נשיאים ואלעזר ומשה דברי ר' יאשיה וכן מצינו בכמה מקומות ודברי ר' יאשיה ביש נוחלין מהיכן קורא אדם את המגלה ויוצא י"ח ר"מ אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים וא"ר חלבו א"ר חייא גורי' אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וא"ר אבא דמן עכו: עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מ"ט כולהו בחד' זקיפ' אזדקפו. ירושלמי צריך לאומרו בנשימה א' ועשרת בני המן עמהן הקורא את המגלה עומד ויושב קראה א' קראוהו שנים יצא משא"כ בתורה דתניא בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהא א' קורא וב' מתרגמין ובנביא א' קורא שנים מתרגמין ובמגלה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין דכיון דחביבו להו יהבו דעתייהו:

במה קורין היתה כתובה בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו סם סמא קומוס קומא סיקרא אמר רבא סקרתא שמה קנקנתום חרתא דאושכפי דפתרא דמלוח וקמיח. ולא עפיץ נייר מוחקא ועכשיו נהגו שלא לתקן אלא בעפיץ וכתבנו בהלכות תפילין שעבוד שלנו כשר אפי' לס"ת ומנהגינו לעבד בעפצים וכו' כדברירנא התם: ירושלמי בלולב הגזול הכל מודים בלולב הגזול שפסול ומה בין שופר ללולב לולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו היא יוצא וכי קול אסור בהנאה ומס' במגלה גזולה יוצא מאותו טעם א"ר חלבו בר גוריא מגילה נקראת ספר ונקראת איגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל לה ג' חוטי גידין כשרה ובלבד שיהי' משלשין ג' ג' בראש הדף. וג' באמצע הדף וג' בסוף הדף רבינו אלפס אמר ב' בקצות היריעה ואחת בתוך אמר רב יהודה הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחי לי' אמוחא לא אמרו אלא בציבור דבעינין פרסומא ניסא אבל יחיד שבא לצאת ידי חובה לא צריך אלא קריאה ויצא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' אפי' ביחיד ובציבור נמי דוקא דלא מחסרה ומייתרא פורתא אבל מחסרא ומייתרא פורתא לא ובלבד שתהא נגללת כס"ת ואמר רב חמא בר גוריא שיור התפר הלכה למשה מסיני וי"מ לא אמר אלא שלא יקרע ובכל שהוא סגי וא"ר חמי בר גוריא מלמד שהראה הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהסופרים עתידין לחדש ומה נינהו מקרא מגילה דרש רב שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח חץ משירה זו שהיא אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה מ"ט א"ר אבהו שלא תהא תקומה למפלתן. ירושלמי צריך שיהי' איש בריש דפא ואת (א) בסוף שניין ואת ונחת בהדין קונטרא: ירושלמי רב אמר צ"ל ארור המן ארורים בניו ברוך מרדכי ברוכה אסתר א"ר פנחס צ"ל וגם חרבונה זכור לטוב ר' יוחנן כד הוי מטי להאי פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר שחיק טמיא שכל נבוכדנצר דירמי' חי ברם הכא מית הוה

מי קורא הכל כשרין לקרות את המגלה חוץ מחש"ו ר"י מכשיר בקטן ובהלכות לית הלכתא כוותי' דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי אחריני. ומסתברא בקטן שהגיע לחינוך פליגו והלכה כר"י דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר"י כדאיתא בתוספתא מעשה בר"מ שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עלי' והכל חייבים בקריאת המגלה כהנים לויים וישראלים ועבדים משוחררים חללים ונתינים ממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין בקריאת מגלה ומוציאים הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים י"ח אריב"ל קטן הייתי וקראתי לפני ר"ט בלוד ואר"י קטן הייתי וקריתי לפני ר"מ והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר מכאן ואילך הנהיגו שיהי' קטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר"י ומה שאמרו נשים פטורות ק"ל דהא אמרינן דנשים חייבות במקרא מגלה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגלה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אין חייבין וכ"כ בהלכות דמשמע מקרא מגלה: ירוש' בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף הן היו באותו הנס אין קורין את המגלה בלילה ואם קרא את של יום בלילה לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים כו' כל היום כשר לקריאת מגלה ולקרא את הלל זה הכלל כל דבר שמצוותו ביום כשר כל היום הקורא את המגילה עומד ויושב: תוספתא מקום שנהגו שיברך מברך שלא לברך אין מברך אמר אביי ל"ש אלא לפני' אבל לאחרי' מצוה לברך לפני' מאי מכרך רב ששת איקלע לבי רב אשי בירך מנ"ח בין ביום בין בלילה כיון דעיקר קריאתה ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מברכין זמן ביום ולא פטר ליה זמן דלילה דכל חדא מצוה באפי נפשי' היא ומנהגא הוא ואל ישנה אדם מפני המחלוקת לאחרי' באתרא דנהיגו מאי מברך אר"י ברוך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו וכו' ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אר"פ הלכך נימרינהו לכולהו במתיבתא לא אמרו האל הרב את ריבנו דהא אמרי' ד' אלקינו אלא הרב את ריבנו ומס' כיון דברכה אחרינא במנהגא תליא מלתא אין לגעור במי ששח בין קריאתה דליכא הפסקה אלא בשמיעה תליא מלתא: תוספת' בין עומד בין יושב בין מטה (ב) העמד לה תורגמן לא העמיד לה. תורגמן ברך לפני' ולא לאחריה לאחרי' ולא לפני' לא לפני' ולא לאחרי' יצא ומעשה בר"מ שקר' בבה"כ שבטבעין מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמר' נתנה לאחר ובירך עלי' ומס' שבירך לפני' אבל לא בירך לאחרים וגרסי' התם ובמגלה אפי' עשרה קורין ועשרה מתורגמין מ"ט כיון דחביבו להו יהבי דעתייהו כ' רבי' האי מנהגא דחזי לנא מאן דקרי במגלה פושט וקורא כאגרת אבל קורא בספר לא חזי לנא. ולאחר קריאה אומר ובא לציון וסדר קדושה ויבא עמלק ואעפ"י ששנינו אין פוחתין

סדר היום מי' פסוקים הא פריך בירושלמי ומשני שנייה היא שהיא סדרו של יום ובגמרא דילן כיון דסליק ענינו פוחתין ואבעי' להו (ג) במס' שבת מהו להזכיר מזכיר בהודאה וה"ה בפורים. ותניא ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון ב' וה' של תענית ושל מעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהם קידושא על הכוס ולא הזכרה בבהמ"ז ש"מ שאינו צריך להזכיר לא חנוכה ולא פורים בבהמ"ז ואם בא להזכיר מזכיר ואפי' בתפל' טעה ונא הזכיר אין מחזירין שאין מחזירין אנא ביום שיש בו מוסף וכן הלכתא והכי תניא כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וחש"מ צריך להזכיר מעין המאורע שאין בו קרבן מוסף חנוכה ופורים צריך להזכיר ואם נא הזכיר אין מחזירין אותו: ירו' א"ר ירמיה בשם רב כל דבר שהוא להבא אומרים בעבוד' וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודיה. ומתני' אומרו כן נותן הודייה לשעבר וצועקין לעתיד לבוא ותמי' לן בט"ב דנהיגו בבונה ירושלים: ובירושלמי אמרי' בט"ב דאומרו בהודיי' ואין לשנות המנהג מיהו מסתברא אם לא הזכיר בבונה ירושלים אומרו בהודיי' כבני מערבא:

סליקו לה הלכות מגלה בס"ד.