ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 9

רחיצה אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ואסור לסוך כו' ורחיצה בין בחמין בין בצונן אסור דקי"ל מדכתיב תענו ורחיצ' איקר' עינוי מדכתיב גבי עינוי מים קרים על נפש עיפה והא דאמרינין משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר לא מיירי התם כלל. תנא דבי ר' מנשה אשה מדיחה במים ידה ונותנה פת לתינוק אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה רוצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו וכו' להאכיל בב' ידיו מ"ט משום שיבתא רוח רעה שורה על הידים ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש רב לגבי תלמיד לא אפשיט ובתוספתא גרסי' פני רבו או פני ת"ח הגדול ממנו. ותניא שומרי פירות עוברין במים עד צוארן ואינן חוששין רב יוסף שרו להו לבני תרבי למיעבר במיא למיתי לפרקא למיזל לא שרי להו אמר לי' אבוי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבוא תנא ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו שמא יוליך חלוקו בידו תנא ר' יהודה בן גודגודא (א) אסור לישב ע"ג טינא ביוה"כ ובטינ' מטפח' אמר אביי ובטופח להטפיח. ואר"י מותר להצטנן בפירות ר"י מצטנן בקרא רבא ביניקא רבא בכסא דכספא, אר"פ מלא אסור חסיר שרי דפחרא אידי ואידי אסור משום דשחיל ר"א אמר כסא דכספא אסור משום דמזדרב זעירא בר חמא אושפזיכנה דר' אמי ור' אסי וריב"ל וכולהו רבנן דקיסרי א"ל לר' יוסף ברי' דריב"ל אימא לך מילתא דהוה עביד אבוך מטפחת הו"ל בעיוה"כ ושורה אותה ועושה כמין כלים נגובים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו להצטנן. וכן כי אתא רבה בר מרי בט"ב מביאין לו מטפחת ושורה אות' במים ולמחר מעבירו ע"ג עיניו. א"ל יעקב לר' ירמיה איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה והמנהג שנוהגין עד עכשיו וששורין מפה במים ונוטלין ידיהם שחרית לתפלה במפה בין בט"ב בין ביוה"כ מנהג טעות הוא שנט"י מצוה היא ונוטלין כדרכן. והא דאמרינין אבל אסור להושיט אצבעו במים כדרך שאסור ביוה"כ. להתענג הוא דאסור אבל למצוה מותר. דהא דאמרינן אם הוה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ כדרכו כו' אפי' שלא במקו' מצוה וגרסינן נמי ההולך להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר בצוארו במים ואינו חושש והלכך שחרית נוטל ידיו כדרכו ואינו חושש ומברך ענט"י אבל פניו אסור. ואיכא מ"ד דאינו מברך ענט"י ביוה"כ ובט"ב ואינו מברך שעשה לי כל צרכי מפני שאסור בנעילת הסנדל ומסתברא כיון דבידו וברשותו הם לעולם כגון מפני סכנת עקרב מותר ויכול לברך כסדר כל השנה כולה ונ"ד כי סיים מסאני כי היכא דכי לא שמע קול תרנגולא מברך כיון שבידו היא והגאון שאמר אסטניס וכל מי שאין דעתו מיושבת עליו בכל השנה עד שיקנח במים מותר לקנח ולטהר במים אבל כל אדם אסור להושיט אצבעו וכל אדם מותר נטהר עצמו במים אבל להנאתו אסור ותניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט"ב בין ביוה"כ והמלך והכל' ירחצו פניהם והחיה תנעול את הסנדל וחכמים אוסרין (ב) ירושלמי הוי סוברין מימר על סיפא אשכח תנא על כולהון והלכה כחכמים בשתיהן ואית מ"ד הלכה כר"א מדאמר ליה רב לר"ח עד כמה ומהדר ליה, ר"ח כדתנן אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום:

סיכה מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה"כ שנא' ותבוא כמי' בקרבו וכשמן בעצמותיו: ירושלמי סיכה בין שהיא של תענוג בין שאינו של תענוג אסורה ולא אמרו אלא סיכה אבל רחיצה של תענוג אסורה שאינו של תענוג מותרת כדבריהם ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם הוא חולה או שיש נו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ובשבת נמי אמרינין אשה מדיחה ידה שמן ומחממת כנגד המדורה רשבג"א סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש וכל מלאכה שאסורה בשבת אסורה ביוה"כ כדתנן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת ומלאכה וערוב וטלטול והוצאה בשבת ועירוב והוצאה ליוה"כ והא דאמר רפרם בפ' שני שעורי' וכו' זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ליכא:

נעילת הסנדל אמר רבב"ח אמר ר"א מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד ר' יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את ר' יהושע שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ ואמרו לי' בתענית ציבור (א) מאי א"ל ל"ש ר' יהודה נפיק בדהיטני אביי נפיק בדהוצי רבא נפיק בדכולהו לבר מדהוצי נ"א בדיקולי פי' עשב לרש"י בכלי של בשמים רבה בר"ה כריך סידרא אכרעי' ונפיק קסבר תענוג דלאו מנעל מותר והני בולברין לאו מנעל נינהו אבל מנעל בין שהוא ש תענוג בין שאינו של תענוג אסור ומסתבר' כנוסחא דילן רבא נפיק בכולהו ופרכינן אדאביי דנפיק בהוצי מדתניא הקיטע יוצא בקב שלו וכו' ומשני אביי הוצי לאו מנעל היא והתם משום דאיכא כתיתין ומשום תענוג ומקשי רבא ומתרץ לה לעולם מנעל היא וטעמא דנפשיה דלא נפיק ובשבת בהא פליגו וכו' נעל היא וטעמא דנפשיה דלא נפיק ובשבת בהא פליגו וכו' אבל בסנדל של שעם ליכא למ"ד מנעל היא ומותר כסהדותא דר"י ב"נ וכסהדותא דרבה בר' חייא בת"צ וכן הלכתא דליכא מאן דפליג ובהוצי נמי קי"ל כרבא דמנעל הוא ואסור ובשבת בהא פליגו מ"ס גזרינין ומ"ס לא גזרינין והאי דאמר רבא בפ' מצות חליצה מדרישא ר"מ לא האי מגין ולא האי מגין לדבריו דשמואל קאמר התם דס"ל במנעל ולא במנעל פליגו ולדידיה לא ס"ל. וכ' בעל הלכות היכי דמפיק א"נ בעי למיזיל לדוכתא דציבורא א"נ אפיקו לבושא וקא דחיל למיעל בלא מסאני או מן עקרבא או מן ריחשא שרי למיכרך מידי אכרעיה ואפיק בל צרכו דאמר שמואל כל מחמת עקרבא מותר ומסתברא מחמת עקרב אפי' מנעל מותר ושמואל דאמר אם מחמת עקרב מותר (ב) אב"ע קאי וה"ג והחיה תנעול את הסנדל, מ"ט משום צינה וא"ש אם מחמת עקרב מותר ואי' דגרסי ושמואל אמר אם מחמת עקרב מותר וליתא ומסתבר' סתם חיה ל' יום וחולה כדגרסינן חיה שלשה ושבעה ושלשים אית תנאי תנא יוצאין באנפליא של עיר ר"י בר נחמן סליק לגבי דריב"ל בלילא צומא רבא נפיק לגבי' לביש סילותי' א"ל מהו כן א"ל אסתניס אני. ת"ר תינוקת מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל מ"ט הנך דלאו רבותייהו גזרו רבנן אכילה ושתיה וסיכה דהיינו רבותייהו לא גזרו ביה רבנן דאמר אביי רבותי' דינוקא חמומא ומשחא גדל פורתא בעיתא בכותחא אבל מחנכין אותן שנה ושתים כדאיתא לקמן:

תשמיש המטה ירושלמי ברחיצה אסור בתשמיש המטה לכ"ש תפתר במקום שנהגו שנא לטבול או קודם שתקנו טבילה לבעלי קריין שמעתי לבעלי טבילה ולבעלי קריין במנהגא תליא מלתא איכא אתרא דאיכא צינתא טובא ולא נהיגו משום סכנא ובאתרא דילן לא נהיג: וגרסינן בר"ה חייב אדם נטהר עצמו ברגל ונהגו העם לטבול עיו"כ וברכת טבילה לא צריך. ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ומשפשף בשרו כדי שיתנקה הקרי מבשרו. ורש"י פי' ומבערב ישפשף כל גופו שלא יהא דבר חוצץ שאם יראה קרי בלילה או מחר ירד ויטבול והשתא דקיי"ל כר"י דאין ד"ת מקבצין טומאה אסור לטבול ולכתחלה נמי מנהגא הוא וכדפי' ולא דחינין לעינוי תדר"י הרואה קרי ביוה"כ עונותיו סדורין למחול לו והרואה קרי ידאג כל השנה אם עלתה נו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב שהרי כל העולם רעב והוא שבע כי אתו רב דימי מפיש חייא סגי ואסגי. ת"ר ועניתם את נפשותיכם וגו' יכול בט' לחודש ת"ל מבערב אי מבערב יכול משתחשך ת"ל בט' לחודש הא כיצד מתחיל ומתענה מבע"י מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב. יו"ט מנין ת"ל תשבתו שבתות מנין ת"ל שבתכם כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף בין מלפניו בין מלאחריו ותני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי לומר לך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ת"ר ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוס' מלאכה ת"ל בעצם היום הזה על עצמותו של יום ענוש כרת ואין ענוש כרת על תוספת ענוי תינוקת אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין אותן לפני שנה לפני שנתים השתא לפני שתים מחנכין לפני שנה מבעיא ל"ק כאן בבריא כאן בחולה אר"ה בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוקת בת י"ב ומר א"ח ומר א"ח ול"פ ור"י אמר השלמה לדבריהם ליכא מחנכין אותן לשעות י"ב משלימין בדאורייתא בתינוקת ותינוק בן י"א בן י"ב מחנכין אותן לשעות בן י"ג משלימין מדאורייתא ומס' הל' כר"נ ור"ה דתרווייהו ס"ל השלמה מדבריהם איכא ור"י דאמר השלמה מדבריהם ליכא יחידאה הוא ועבדי' כר"ה בתינוקת וכר"נ בתינוק ותמי' לן מה דכתב רב אלפס ז"ל אע"ג דקי"ל כר' יוחנן דתינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא קי"ל כר"ה וכרב נחמן דבן י' ובן י"א משלימין מדרבנן ובן י"ב משלימין בתינוק והא כולהו מודו בהשלמה דאורייתא והל"ל למימר הל' כר"ה וכר"נ ורבי יצחק פסק כר"י דהשלמה דדבריהם ליכא והכין כ' תינוקת בריאה בת י' ובת י"א מחנכין אותן לשעות בת י"ב ויום א' משלימין מדאורייתא היה חולה בי' מחנכין אותן בי"א לבד ומשלימין בת י"ב ויום א' תינוק בריא מחנכין אותן בן י"א ובן י"ב ומשלים בן י"ג ויום א' חולה בי"א מחנכין אותו בי"ב ומשלים בי"ג ויום א' איזה חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בג' בג' מאכילין אותו בד' ומס' כשם שמחנכין אותו באכילה כך מחנכין אותו מרחיצה וסיכה כדי שיהיו רגילין במצות בפ' מקום שנהגו (ג) להדליק בלילי יוה"כ מדליק שלא להדליק אין מדליק ומדליקין בבתי כנסיות ובתי מדרשות ובמבואות האפילין וע"ג החולין ותנא בין שאמרו להדליק בין שלא אמרו להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר א': ירוש' מ"ד מדליקין כדי שיראה ויתבייש ומ"ד אין מדליקין שמא יראה ויתאוה מקום שנהגו להדליק משונה (ד) ממקום שנהגו שלא להדליק א"ר ירמיה תדע לך שהוא כך שהרי אותו האיש צנוע ואין משמש לאור הנר ומבעיא לי' לאינש למוקורי יומא דכיפורא בכסות נקי' דא"ל ריש גלותא לרב המנונא מ"ד ולקדוש ד' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה את זו דרש ראב"ע כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבירה שבין אדם למקום יו"כ מכפר שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וגרסי' בשבועות חומר בשעיר מביוה"כ ששעיר מכפר מיד יו"כ אין מכפר עד שתחשך כלומר אינו משלים הכפרה מכל וכל עד שתחשך אבל מכפר היא כל היום דאלת"ה קשיא הא דגרסינן התם דחוקתיה אומצא דל"צ שאל רב מתנא בן חרש לראב"ע ברומי שמעתי ד' חילוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש א"ל ג' הן ותשובה עם כל אחת עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנא' שובו בנים שובבים עבר על ל"ת ושב תשובה תולה יו"כ מכפר שנאמ' כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' עבר על כרת ומיתת ב"ד ושב תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וכו' אבל מי שיש בידו חילול השם אין לו בתשובה לתלות ולא ביו"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנא' ונגלה באוני ד' צבאות אם יכופר העון הזה כו' ה"ד חילול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא אומצא מטבחי ולא יהיבנא דמי וכו' אביי אמר כדתניא אביי אמר ואהבת את ד' אלקיך וכו' שיהי' ש"ש מתאהב על ידך שיהי' אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהי' משאו ומתנו בנחת בשוק מה בריות אומרים עליו אשרי לפלוני שלמד תורה אשרי אביו אשרי רבו פלוני שלמדו תורה ראית כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה אשר אהבתיך אבל מי שקרא ושנה ושמש ת"ח ואין דיבור בנחת עם הבריות מה בריות אומרי' עליו אוי למי שלמד תורה אוי לאביו אוי לרבו שלמדו תורה כמה מקולקלים מעשיו עליו הכתוב אומר עם ד' אלה ומארצו יצאו תניא וכפר בכפרת דברים הכ' מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים נאמר כאן כפרה ונאמר להלן כפרה מה להלן כפרת דברים אף כאן כפרת דברים ת"ר כיצד מתוודה עוויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר המשתלח אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה אומר נושא עון ופשע וחטאה דר"מ וחכ"א חטאתי עוויתי ופשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העווינו והרשענו אמר רבה בר שמואל הלכה כחכמים ההוא דנחית קמי דרבא עביד כר"מ א"ל שבקית רבנן ועביד כר"מ א"ל כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה פי' רבינו אלפסי כחכמים ומס' כההוא דנחית ועביד עובדא מדלא אהדר לי' רבא וכן פירש רבי' אבן גיאות ש"מ מיהא דאחר חורבן הי' ואומרים סדר עבודה ותו האי דנחית קמי' דרבא אמר צאו והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא כר"מ אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר והזה על הארון ושמעתי בלשון המשנה אומרים אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי וזולתם ולא בלשון סתום וראיתי בסדר עבודה הבבלי שאנו אומרים אותה אחר תרומת הדשן ולפייסות חוזרין ונראה שלא הי' פייס ביוה"כ אלא כ"ג נותן לאוהבו או לקרובו ובסדר החכם ר' אברהם בן עזרא ולנשחט כנגד שחיטתו אהעמדה ואקשירה היא וצריך לאומרו כסדר עבודה ת"ר מצות ודוי עיו"כ עם חשכה אבל אמרו מתוודה קודם אכילה ושתיי' שמא תטרף דעתו עליו ואעפ"י שהתוודה קודם אכילה מתוודה לאחר שאכל ושתה שמא יארע דבר קלקול בסעודה ואי' דגרס אע"פ שהתוודה ערבית מתודה שחרית שחרית מתודה מוסף מוסף מתודה מנחה מנחה מתודה נעילה והיכן אמרו אחר תפלה וש"ץ באמצע. ומנהג כשמגיע ש"צ ולמחול עונותינו ואומר לפני ד' תטהרו מתחיל בפסוקי' ודברי ריצוי וחותם בכי אתה סולחן לישראל וכו' וכן במוסף ובמנחה ובנעילה ויש מקומות שמתודה ש"צ ג"פ בכל תפלה ותפילה ובנעילה מתודה פ"א והן ודוין שמתודה ביום כנגד עשרה פעמים שמזכיר (ה) כ"ג ביו"כ ובלילה מתודה ויש מקומות שאין מתודין אלא פ"א והן ח' ביום וב' מערב יו"כ והם י' ועיו"כ קודם אכילה ש"צ אומר אחר תפלה וכן ר' עמרם כ' אחר תפלה ביחיד ורבי' האי אמר אין מנהג שיתוודה ש"ן במנחה עיו"כ ולא שמעתי בבבל שיתודה ומנהג רב עמר' ז"ל מאי אמר רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל מעמקי לב ולוי אמר בתורתך כתוב נאמר ביום כו' ר' יוחנן אמר רבון העולמים ור"י אמר רבו עונותינו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר ור"ה אמר עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' והיינו וידוי דרב המנונא זוטא ביומא דכיפורא אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל חטאנו אבל אמר אבל חטאנו נ"צ ומס' דמר זוטרא אדרב המנונא מעמקי הלב דשמואל היינו ותעלומות סתרי כל חי ודלוי אנו אומרים תחלה כי ביום הזה יכפר עליכם כו' ורבון העולמים דר"י הוא שאנו אומרים יה"ר מלפניך רבון העולמים שתמחול לנו וכו' ודרב יהודה בתחלת פסוקי דרחמי אמר בר המדודי הוה קאימנא קמי' דשמואל והוה יתיב מיתב כי הוה מטי שלוחא לאבל חטאנו קם אכרעי' אמר עיקר וידוי היא ש"מ וידוי מעומד וצבור אמרו עם ש"צ ובעיו"כ אנו אומרי' עיקר וידוי כגון אבל חטאנו. וביוה"כ שהוא יום מחילה וסליחה אנו מרבין בסליחות ומתוודין ככולהו אמוראי. ומס' דאבל חטאנו ועל חטא שחטאנו שאנו אומרי' ל"צ דהא קי"ל דא"צ לפרוט החטא אבל אומר אבל חטאנו העוינו והרשענו ותו ל"צ. תנן התם בג' פרקים בשנים הכהנים נושאין את כפיהם ד"פ ביום שחרית ומוסף למנחה ונעילת שערים. בתעניות ובמעמדיות וביוה"כ. והכין מנהגא כדאיתא בגמרא והאידנא (ו) מ"ט פרסי ידייהו במנחתא כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי ידייהו כתפלת. נעילה דמי וכ"כ רב אחא כיון שמשהי ברחמי עד זמן נעילה ביומא דכיפורא הו"ל כתפלת נעילה דמי ולא מחלפי. ירושלמי מאי נעילה (ז) רב אמר נעילת שערי שמים. ושמואל אמר נעילת שערי היכל אחוה דר"י הוה צמיד גילתי' דרב בצומא רבא א"ל רבא כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי תותאי ונצלי תפלת נעילה מיחלפי שיטפי' תמן בנעילת שערי שמים ובבלי אמר בנעילת שערי היכל ע"י דרב כי מאריך בצלותא סגיא מגיע לנעילת שערי שמים. וכ' רבינו אבן גיאות ז"ל ש"מ כד הוי שמשא בריש דיקלי זמן נעילת שערי היכל ונעילת שערי שמים קרוב לצאת הכוכבים וקי"ל כר' יוחנן וש"מ תפלת נעילה קודם שתשקע החמה היא מאי נעילת שערים רב אמר צלותא יתירת' ושמואל אמר מה אנו מה חיינו וקי"ל כרב כדתני' יוה"כ מתפלל שבעה. ומתודה שחרית ז' ומתודה מוסף ז' ומתודה מנחה ז' ומתודה נעילה ז' עולא, בר רב נחית קמיה דרבא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו וזה אתה נותן שאנו אומרי' בנעילה ואע"ג דקי"ל כרב יום הוא שאנו מאריכין בתפלה וחייבין אנו לסיים תפלת נעילה בשקיעת החמה אבל מוסף ראוי להתפלל קודם ז' כדגרסי' המתפלל אחר ז' שעות עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ואינו ראוי להאריך כמו שאנו מאריכין בתפלת יוצר לפי שכשאנו מתחילין תפלת מוסף זמן תפלת מנחה היא וקי"ל היה שתי תפלות מתפלל תפלת מנחה ואח"כ תפלת מוסף אלא שנהגו להאריך. (ח) בפ' במה מדליקין אריב"ל יוה"כ שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנחייב בד' תפלו' קשיא הל' אהל' אמרת הל' כריב"ל וקי"ל הלכה כרבא דאמר יו"ט שחל להיות בשבת ש"צ היורד לפני התיבה ערבית א"צ להזכיר של יו"ט שאלמלא שבת אין ש"צ יורד לפני החיב' ערבי' הכי השתא התם בדין הוא דאפי' בשבת נמי ל"צ ורבנן הוא דאתקין הכא יום הוא שנתחייב בד' תפלות וכן הלכתא וכן ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין בנביא ואינו מזכיר של ר"ת דנביא בר"ח ליכא כלל. וכן עמא דבר ותו יו"כ שחל להיות בשבת ש"צ יורד לפני התיבה ערבית ואיבעי' להו (ט) בעירובין מהן לומר זמן בר"ה וביוה"כ ואסיקנא אומר ומנהג לאמרו אחר כל נדרי ומתחילין והוא רחום בתפלת ערבית ואחר תפל' מרבה בתחנונים כפי המנהג: בפ' אלו קשרים ר"ח בר אבא אר"י יו"כ שחל להיות בשבת מפצעים באגוזים ומפרכין ברימוני' מן המנחה ולמעלה כיון דחזי דקא מחרפו אתי אגרת' ממערבא דאסור (י) והלכך בין בחול בין בשבת והטמנת חמין עיו"כ אתשיל רב נחשון והשיב זה שעשה ביוה"כ כדרך שמותר בשבת אוכל ממנו במוצאי יו"כ ומותר. גרסי' במגילה יו"כ שחרית קורין ו' וקורין באחרי מות ומפטיר ביונה וגרסי' התם זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יו"ט קורין ד' ביו"ט ה' ביו"כ ו' ובשבת ז' אין פותחין מהן אבל מוסיפין עליהן ואסיקנא נקוט האי כללא בידך דכל דטפי מלתא מחברי' טפי ליה גבר' יחידאה ר"ח וחוה"מ דאיכא קרבן מוסף קורין ד' יו"ט דאסור בעשיית מלאכה קורין ה' יו"כ דענוש כרת ו' בשבת דאיסור סקילה ז' לפרסומי מלתא דחד חמור מאידך. אבל מוסיפין אשבת קאי ואית מ"ד ביוה"כ וביו"ט דלית בה ביטול מלאכה מוסיפין. ת"ר הכל עולין למנין ז' אפי' אשה ואפי' קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור איבעי' להו מפטיר מהו שיעלה למנין ז' ואפליגו בה ח"א עולה וח"א אינו עולה. ופס' רבי' אלפסי עונה מדאמרי' חל להיות בואתה תצוה קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד קרי מכי תשא עד ועשית והיינו מפטיר אלמא מפטיר עולה למנין ז' ומספקא לן מנלן לרבי' דהיינו מפטיר דלמא חוזר וקורא ג' פסוקים אחרונים כי תשא כמנהג ומס' דאינו עולה דהא עולא הכי ס"ל דאמר עולא מ"מ אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה מפני כבוד הציבור וכיון דהכי הוא לא סליק ומנהג כרב נטרונאי איפסיק בקידושי אינו. עולה לא איפסק בקידושא עולה ובמנחתא דתעניתא הכי נהיגו ומסת' דלא מבעיא לן אלא בשבתות ויו"ט שהוא תקנת משה ומפטירין בה אבל בתקנת עזרא שקורין ג' אין מפטירין בהן ואם באלה פטר מפטיר כגון מקומות שמפטירין במנחה בכל שבת כמו שמצינו לרבינו האי ומקומות שמפטירין בתענית פשיט לן דמפטיר עולה דהא בת"ב קי"ל דקורין ג' ומפטיר א' מהן וכן לכל תענית אבל בשבתות ויו"ט אינו עולה ובמויו"כ מנהגנו לתקוע אחר תפלת ערבית סימן א' בשופר בלא ברכה ושמעתי משום שהשטן ביו"כ לית לי' רשותא לאסטוני ובמויו"כ בחזרתו מגערין בו ואמר רבי' האי בתשובת לא מצאתי טעם אלא דומה שהוא לזכר יובל ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו בכל שנה ושנה זכר היובל. יהי רצון שיבנה הבית במהרה בימינו אמן: הלכות