ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 8

סדר ברכות אומר אבות וגבורת השם וכולל מלכות ואינו תוקע קדושת השם ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. דר"י ב"נ א"ל ר"ע אם אינו תוקע למלכות למה מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות (עמהן) עם קדושת השם ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום. תניא ביום השני ירד ר"ח בנו של ר' יוסי הגלילי ועשה כר"ע ואע"ג דאמרינן לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרות נוהגין לומר במגן זכרנו לחיים ובגבורות מי כמוך וכתוב לחיים בהודאה בספר חיים בשים שלום לפי שצורך רבים הוא וכן בחנוכה ובפורים שאומרין כן יעשה לנו ניסים ונפלאות וכן בעבודה בכל יום רצה בעמך ישראל ולתפלתם שעה. וכן נהגו אבותינו הראשונים ז"ל גרסי' (א) בברכות אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש האל המשפט חוץ מבין ר"ה ליוה"כ שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ומסקנא מאי הוה עלה ואסיקנא המלך הקדוש והמלך המשפט ופי' רב אלפסי ז"ל מדאסיקנא הכי שמעינין דליתא לדר"א דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וצריך לחזור וכן הלכתא: ירושלמי ר' אבוהו בשם ר"א עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מהאל הקדוש של ר"ה ובלבד (ב) וצריכה רבה. ר' יעקב בר אחא בשם רב צריך לומר האל הקדוש ר' בא בשם אבא בר רב חינא האל הקדוש והמרבה לסלוח: ת"ר מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לד' בני אלים ומנין שאומרים גבורות ת"ל הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושה שנאמר והשתחוו לד' בהר הקודש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות שופרות תניא ר"א אומר ת"ל שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שבתון זה קדושת היום זכרון אילו זכרונות שופרות זו תרועה וכו' מכאן למדנו מלכיות זכרונות ושופרות מה"ת והיכן אומרן לקדושת היום. תניא ר"א קדושת היום עם מלכיות אומרו מה מצינו בכ"מ ברביעית אף כאן ברביעית ועמד ר' ועשה כר"ע והלכתא כותיהו: ירושלמי יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת פותח בשבת וחותם בשבת ויו"ט בנתים ר"י בן פזי אומר בשם ר"י בר' ונהגו להזכיר שבת ואח"כ ר"ה וחותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון וכן פסקנו ביו"ט אין פותחין מי' מלכיות מי' זכרונות מי' שופרות ר"י אמר אם אמר ג' יצא ואמר שמואל הלכה כר"י ב"נ וג' ג' דיצא א' מה"ת וא' מן הנביאים וא' מן הכתובים כנגד תנ"ך וא"ד כנגד ישראלים לוים וכהנים ירושלמי הוין סברין מימר ג' מכל אחד ואחד ואשתכח תני אפי' ג' מכולן יצא ומנהגא כת"ק עשרה מכ"א ואחד ואם בא להוסיף מוסיף ומנהג להוסיף א"ר לוי כנגד י' הילולין שבהללויה בתקע שופר ור' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות ור"י אמר כנגד עשרה מאמרות ירושלמי כנגד י' קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. זכרונות כנגד י' ווידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו מה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה י' שופרות כנגד ז' כבשים ופר ואיל ושעיר אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פרעניות זכרונות ויזכור כי בשר המה מלכיות כגון חי אני נאום ד' וכו' שופרות כגון תקעו שופר בגבעה אבל אם בא לומר פרענות של א"ה אומר כגון זכור ד' לבני אדום מלכיות כגון ד' מלך ירגזו עמים וכגון ד' מלך עולם ועד אבדו גוים כו' שופרות כגון וד' אלקים בשופר יתקע והלך כו' וכתיב בתריה ד' צבאות יגן עליהם כו' ואין מזכירין זכרון של יחיד ואפי' לטובה כגון זכרה לי אלוקי לטובה זכרני ד' ברצון עמך פקדונות ה"ה כזכרונות כגון וד' פקד את שרה ואע"ג דיחיד היא רבי' אתו מנה ר' יהודא אומר אינו מזכיר זכרון שיש עמו תרועה כגון שבתון זכרון תרועה אומרו עם השופרות ד"ר יוסי רי"א אינו אומרו אלא עם הזכרונות מלכיות שיש עמו תרועה כגון ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אומרו עם המלכיות בלבד: והכי נהוג עלמא כר"י דאשכחן זכרונות ושופרות טובא מתחיל בתורה ומסיים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. ואסיקנא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא ותניא ר"א בר' אומר ותיקין משלימין בתורה ואמר רבא תני שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד וכו' וידעת היום והשבות אל לבבך וכן אתה הראית מלכיות כר' יוסי ומנהג לומר כתובים קודם נביאים בכתובים אומר ובדברי קדשך לפי שנאמר ברוח הקודש ובנביאים ע"י שליח וכ' רבי' אבן גאות מעלה היא דעבד רבנן לאומרו באמצע ורבי' האי אמר רבוותא האחרוני' נהגו לומר פסוקי נביאים ואח"כ כתובים ומסתברא דלא משום מעלה דאי משום מעלה לא לשתמט תנא ולימא אם השלים בכתובים יצא אלא דגרועיתה דכתובים היא. ואלא מתחילין בתורה משום מעלה ואחר כך בכתובים ועליו נביאים ואח"כ תורה להעלות בקודש כתובים ואח"כ נביאים ירידה היא ואמר רבי' האי נהיגו לומר תלת הויין הפוכין לא הביט און ויהי בישורן מלך ד' מלך ויוסי בן יוסי דתיקן אהללה אלקי אמר בסמ"ך ויהי ובאות צד"י ד' ימלוך ובאות שי"ן לא הביט און לא שמענו אדם שערער בדבר זה ונהגו לומר בזכרונות להפסיק בכ' פסוקים של זכרונות שבירמיה ולומר באמצע פסוק א' של יחזקאל מפני שדומה זל"ז ונהגו לומר ומפני חטאינו וקרב פזורנו ולחתום קדשנו במצותיך עד ודברך אמת וקיים לעד ופירשו בהגדה לעולם ה' דברך נצב בשמים שמעתי לעולם ה' דברך נצב קיים דברך כשם שהתקנת עם אדם כשם שדנת אותו ברחמים כך אתה דן את הדורות שאחריו לעולם לא כך גזרת על אדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות כו' אמר להם הקב"ה שמא פירשתי יום משלך יום משלי אני נותן לך היום אני נותן לו ט' מאות ושלשים שנה ומניח לתולדותיו ע' שנה לפיכך אמר לו דוד רבון העולמים אלמלא שדנת אדם הראשון ברחמים בשעה שאכל מן האילן לא היה לו אפי' שעה אחת והתקנת אותו ברחמים כך התקנת עמנו שאתה דן את בניו ברחמים ובזכרונות יעלה ויבוא וקרב פזורנו כמ"ש בסדורים שלנו עד והקרבתם אשה לד' ובשופרות וקרב פזורנו עד ותקעתם בחצוצרות על זבחי שלמיכם ואעפ"י שאין בו שופר הרי הזכרנו ד' שופרות וגם אנו מזכירין חצוצרות בתפילת רחמים כגון וקרב פזורנו ושופרות עקר כשם שש"ץ חייב כך יחיד חייב רשבג"א ש"ץ מוציא את הרבים י"ח תניא אמר להם לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין כדי להסדיר ש"ץ תפילתן אמר להם לחכמים למה ש"ץ יורד לפני התבה אמרו לו כדי להוציא את מי שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא מי שאינו בקי כך מוציא את, הבקי ואסיקנא אמר רבב"ח אר"י מודים חכמים לר"ג ומי אר"י הכי והא אר"י דציפורי בשם ר' יוחנן הלכה כרבנן והלכה מכלל דפליגו מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגו רבנן דתניא במכות של ר"ה ויוה"כ ש"צ מוציא את הרבים י"ח דר"מ וחכמים אומרים כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ואפסקא הלכתא כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ שש"צ מוציא את הרבים י"ח בין בקי בין שאינו בקי אבל בשאר ימות השנה כל יחיד ויחיד חייב. ומ"ש אילימא משום דנפיש קריאה והא א"ר חננאל א"ר כגון שאמר ובתורתך כתוב א"צ אלא משום דאוושי ברכות ובנוסחא דר"ח ורבי' אפרים משום דנפישי ברכות כי אתא רבין אמר ר' יעקב אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי והלכך עם שבבהכ"נ ששומעין מן הש"צ בקיאין ושאינן בקיאין ואותן שעמדו בשדות וחולה וזקן שלא באו לביהכ"נ יוצאין י"ח בברכות אבל אותן שבעיר (ג) ועד סופא דהא תני אבא בריה דרב מונימון עם שאחורי ביהכ"נ אינן בכלל ברכה והדין סברא דר"ח ורבי' אלפסי ואבן גאות ולשנא דשדרו ממתיבתא הכין היא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות ועם שבבהכ"נ דאניסי אבל יחיד במקום שאין הציבור (ד) אין יוצא עד שיגמור כל הברכות וק"ל טובא דמשמע עם שבשדות נפטרו אבל כ"ע אפי' אותן שבביהכ"נ אין ש"צ מוציאן י"ח וה"ק לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי ואין יכולין להסדיר תפילתן בשדה וכן חולה וכן זקן וכשיבואו לביהכ"נ ש"צ פוטרן אבל דעיר שבאו לביהכ"נ שהיו יכולין להסדיר תפילתן אין ש"צ פוטרן וכל יחיד ויחיד חייב להתפלל בפ"ע ואין ש"צ מוציא אלא מי שאינו בקי. ובקי חייב להסדיר תפילתו ולהתפלל בלחש ט' ברכות בר"ה ויוה"כ כדרך כל השנה וכן הלכתא: וכן המנהג: ירושלמי רג"א ש"צ מוציא את הרבים י"ח ר"ה ניפוראה בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באלין תקיעתא והיא שישנו שם מראש התפלה ואר"א יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל ודוקא בברכות של ר"ה ויוה"כ דפסקום (ה) וזמן הפרקים ל' יום (ו) ותניא יחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו: מצוה בתוקע יותר מן המברך ומסתבר' כדאית' בברכות ירושלמי דתניא כל הברכות כולן שאדם פטור מוציא את הרבים י"ח: חוץ מברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל וברך. ר' יוסי ור"י בן פזי הוי יתבין ואמרו לא מסתבר בק"ש שיהיה כל אחד ואחד משנן בפיו ולא מסתבר בתפלה שיהא כ"א ואחד מבקש רחמים ע"ע וכן הלכתא אין יחיד נעשה שליח ליחיד להתפלל ואפי' בש"צ. אבל רבי' אבן גאות פי' אין היחיד נעשה שליח בתפלה אלא בציבור והא דתניא ביחיד כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא במידי דחובת יחיד ובמידי דחובת ציבור קאמר. והלכתא ברכת מצוה וכיוצא בהן דיחיד נעשה שליח ליחיד ויחיד נמי מוציא אעפ"י שיצא תפילין וכיוצא בהן שאין שליח ליחיד אלא בעשרה אין היחיד נעשה שליח להוציא בין יצא בין לא יצא אלא בציבור. והא דגרסינין התם סופר מברך ובור יוצא: בהמ"ז וברכת המצות שנתנו לשמוע אפי' ליחיד משא"כ בתפלה שלא נתנה אלא בלחש והכי אמר רבא אין רשות למתפלל להשמיע קולו להוציא את שאינו בקי עד שירד לפני התבה מקראי דחנה: ור' עזריאל פי' טעם חבירו תוקע לו שאינו מתבייש אם אינו יודע לתקוע בברכות מתבייש: וליתא דגרסינן בירושלמי הולך לו אצל המברך ואינו הולך לו אצל התוקע למה שהכל יודעין לתקוע ואין הכל יודעין לברך בעירכין מהו להזכיר ר"ח בר"ה ואסיקנא זכרון א' עולה לכאן ולכאן וכיון שאמר יום הזכרון הזה א"צ יום ר"ח שבכלל יום זכרון הוא ואם כא לומר מוספי ר"ח והזכרון תולה אותן בכלל יום הזכרון ואומר יום את מוסף הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחודש השביעי ואומר והקרבתם ובראשי חדשיכם: ואצ"ל את מוסף יום ר"ח והיינו דאמרינין כיון שאמר בתורת כהנים א"צ להזכיר את מוסף יום ר"ח ויום הזכרון אבל אם בא להזכיר מזכיר וכולהו רבוותאי דמפרשו כיוון שאמר במלכיות וזכרונות ושופרות ככתוב בדברי קדשך וע"י עבדיך הנביאים. א"צ להזכיר הפסוקים בין ביחיד בין בציבור ליתא דהא תנן אין פותחין. ותניא הפוחת לא יפחות מז'. וליכא למימר דרב פליגו אכולהו. ואיבעיא לן התם מהו להזכיר זמן בר"ה וביוה"כ ואסיקנא אומר זמן בר"ה ויוה"כ ולא מבעיא לן בשלש רגלים דחובה היא ואומר זמן בשני יו"ט אעפ"י שקדושה א' הן כשני יו"ט של גליות דמי ואומר זמן בשתיהן דהא טעמא דאם באו עדים מן המנחה למעלה שנוהגין אותו יום קודש ולמחר קודש ועיקר יו"ט ליל ב' והיו אומרים וליל ראשון היו אומרים אותו מספיקא אף אנו נאמר בשתיהן כמנהג אבותינו: וכך השיב רבי' משולם בר' קלונימוס אבל הר"ר יצחק בר יהודה צרפתי לא היה אומרו אלא בליל א' וליתא ואסיקנא התם זמן אומרו אפי' בשוק. ומשום דחזינין לרב דמסדר להו אכסא דקידושא נהגו לומר על הכוס ויוה"כ דליכא כוס נהגו לומר בביהכ"נ אחר כל נדרי

סדר היום גרסינין במגילה בר"ה קורין וד' פקד את שרה והאלקים נסה את אברהם ומפטיר קורא בקרבן מוסף ובחודש השביעי באחד לחודש שבחומש הפקודי' ומפטיר ויהי איש אחד מן הרמתים וביום השני קורא ויהי אחר הדברים האלה עד סוף הסדר ומפטיר קורא בקרבן מוסף כדאתמול ומפטיר מצא חן במדבר הבן יקיר לי אפרים: ירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ח יחד עבר קומי חוביתא ולא אדכר דירחא וקלסוהו:

סליקו הלכות ראש השנה:

בעזרת שוכן מעונה.

וזהו סדר יום הכיפורים

יוה"כ אסור באכילה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה הני חמשה עינוין כנגד מי אר"ח כנגד חמשה עינוין שבתורה בעשור ואך בעשור שבת שבתון ובעשור לחודש ושתיה בכלל אכילה הוא כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' ותניא תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו מה אכילה שחייבין עליה במקום אחר אף עינוי שחייבין עליה (א) כו' ואם נפשך לומר הרי אומר והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה עינוי שיש בו איבוד נפש ואיזה זה אכילה ושתיה דבי ר"י תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון אשכחן אכילה דאיקרי עינוי סיכה מנ"ל דכתיב לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל וסוך לא סכתי וס"ל דאיקרי עינוי דכתיב ביה בדוד כי אמרו העם רעב עיף וצמא רעב מלחם וצמא ממים עיף מאי לאו מרחיצה דכתיב מים קרים על נפש עיפה נעילת הסנדל מנלן דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב מנעי רגלך מיחף תשמיש המטה מנ"ל דכתיב אם תענה את בנותי אם תענה מתשמיש אם תקח מצרות למדנו ה' עינוים שאסורין מה"ת ותניא כשאמרו אסור לא אמרו אלא בחצי שיעור אבל בשיעור ענוש כרת ואעפ"י שענוש כרת אין עונש כרת אלא אוכל ושוחה (ביוה"כ כמוה וכגרעיניתה והשותה מלא לוגמיו חייב) בלבד והרי אנו מפרשין כל אחד ואחד כהלכתו:

אכילה ושתיה: כדתנן האוכל ככותבת הגסה (כגרעינית') ביוה"כ כמוה וכגרעיניתה והשותה מלא לוגמיו חייב בעי ר"פ ככותבת הגסה שאמרו בגרעניתה או בלא גרעיניתה. כלומר כשמשערינין בגרעינה משערין כמו שעומד' בתוך התמרה שא"צ למעך חללה שבין האוכל לגרעינה ובעינין כמוה וכגרעיניתה וכחללה או בלא גרעיניתה משערין כשנוטל הגרעינה ממנה משערין האוכל והגרעינה שצריך למעך. וקא מיבעיא ליה בחללה או בלא חללה ולא איפשטא בגמרא דילן ומדגרסינין בירושלמי זאת אומרת צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעיניתה וכחללה ש"מ דליתא לדרב אשי דאמר גסה תנן כמה דגסה ולא בעי כשיעור האוכל והגרעין (ב) וה"מ לענין כרת ומלקות אבל איסורא אפילו בחצי שיעור אסור כדאמרינין כל האוכלין מצרפין לככותבת תוספתא אכל וחזר ואכל אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס אין מצטרף: ואומצא במילחא וציר שעל גבי ירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא, וכל המשקין מצרפין למלא לוגמיו ותניא יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחות מלא חפניו קטורת מלא לוגמיו ביוה"כ האוכל והשותה אין מצטרפין אכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתי' פטור אמר רבא פלפלא וזנגבלא יבשתא ביוה"כ פטור אכל עלי גפנים פטור לולבי גפנים חייב ואלו הן לולבי גפנים כל (ג) שלולבו מר"ה ועד יוה"כ יתר מכאן פטור וה"מ לענין מלקות שתה משקין שאינן ראוין והשותה ציר ומורייס פטור אבל חומץ חייב וה"מ חי אבל מזוג פטור אבל לכתחילה אסור: עוברה שהריחה ריח מאכילין אותה עד שתשוב נפשה ותניא עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה בקיש או בכרכר אם מתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות וש"ד ההיא דאתת לקמי' דר' חנינא לחשוה ואילחשו קרי עלי' בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפיק מינה ר' יוחנן ההיא דאיחלשו ולא אילחשי קרי עלי' זורו רשעים מרחם נפק שבתאי אצר פירי כתב בעל הלכות פחות מכשיעור יהבינין לה ועוברה שהריחה משאמרה צריכה אני תוחבין לה כחולה וכן הלכתא ורב אחא בשאלתות דרש רבא עוברות מתענות ביוה"כ אבל חי' אסורה עד ל' יום וכן הלכתא וחי' לא אתמר בגמרא (ד) משום דקתני והחי' תנעול את הסנדל וסתם חי' ל' יום התם משום צינה היא ולא באכילה דא"כ הו"ל למתני גבי אכילה ומסתברא דינה (ה) דעוברה אם היא צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה וכחולה דמאכילין אותו ע"פ בקיאין וחולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין ואם אין שם בקי מאכילין אותו ע"פ עצמו (ו) מ"ט תינבי' הוא דנקיט לי ופסק נפשו להקל ואפי' איכא תרי בקיאין או תלתא בהדי חולה דקאמר נ"צ אי איכא חד בהדי בקי דאמר צריך מאכילין אותו ע"פ ואע"ג דאר"פ דלענין אומדנא בתר דיעות אזלינין לעולם ה"מ לענין ממונא אבל הכא ספק נפשות להקל אבל היכא דהחולה נשתתק ובקי א' אומר צריך וב' אומרים א"צ אין מאכילין אותו דאזלינין בתר רובא. ירושלמי חולה אמר יכילנא ורופא אמר א"י ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה ספק נפשות ודוחין חולה שאמדוהו בגרוגרת ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשרה גרוגרת בבת א' כולן פטורין ואפי' בזא"ז ואפי' קדם והבריא בראשון מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו ואפי' דבר טמא עד שיאירו עיניו ת"ר מנין יודעין שיאירו עיניו שיבחין בין טוב לרע אמר אביי בטעמא מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו שביעית וטבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין תרומה בן זומא אומר תרומה אבל לא טבל וקיי"ל כת"ק וכגון דלא אפשר לי' בחולין ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל שהוא מתוק שהדבש וכל מיני מתיקה יפין ומאירין את העינים וה"מ לאחר אכילה אבל קודם אכילה מגרר גריר מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר ועוד אמר ר' מתי' בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שספק נפשות להקל והלכתא כרבנן בכלב שוטה וכן במי שאחזו ירקון אין מאכילין אותו בשר חזיר ואין מקיזין דם לסרונכי בשבת והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דקאמרי' ר' מתי' בן חרש ד"ה הוא וחצר כבד פי' רבותינו יותרת הכבד ואבן גיאו"ת פי' אצבע קטנה שבקצה כף ידו של אדם שקורין אותו בלשון ישמעאל בנצ"ר ונקרא חצר הכבד שיש בכבד חתיכות גדולות שדומה לאצבעות גדולות ויותרת הקטנה דומה לאצבע הקטנה: