ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 6

ערבה להלכה

ערבה (א) ז' כיצד יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת ז' ושאר הימים ו' א"ר אמי (ב) ערבה צריכה שיעור ואינה ניטלת אלא בפ"ע ואין אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב ור"ח אמר אדם יי"ח בערבה שבלולב ורב אלפסי לא פסק הלכתא ומנהג שלא לצאת וכמה שיעורא אמר רב נחמן ג' בדי עלין למין ורב ששת אמר אפי' עלה א' בבד אחד וכתב רב האי הלכתא כרב ששת באיסורי בהדי ר"נ אלא שמכוער הדבר עלה א' בבד א': א"ל אביי לרבא מ"ש לולב שעבדי' זכר למקדש וערבה לא עבדי' זכר למקדש ערבה דל"ל עיקר מה"ת בגבולין לא עבדי' זכר למקדש כו' בכל יום מקיפין את המזבח פ"א ואותו יום ז' פעמים. ירושלמי זכר לירחו ועכשיו מקיפין את התיבה אתמר רב אמר בלולב ר"ש ב"נ אמר בערבה וכלהו אמוראי אמרי בלולב היו מקיפין וערבה בתקופת המזבח (ג) איתותבי ובערבה היו מקיפין פ"א בכל יום בלא לולב ומנענעין אותה ובז' היו מקיפין ז' פעמים ואח"כ זוקפין אותה למזבח ומשחרב ביהמ"ק היו מקיפין בערבה יום שביעי מדקא מותבי' בגמרא גבי ערבה האידנא נמי לידחו שביעי של ערבה דאיקלע בשבת ש"מ יום ז' של חול מקיפין כמנהגינו והוא מנהג נביאים כדאמרן אבל בשאר הימים לא היו מקיפין בערבה והיינו דא"ל אביי לרבא כיון דאסיקנא בערבה ובנטילתה והיו מקיפין בכל יום נעביד ז' זכר למקדש. ולמה אין אנו מקיפין אלא בלולב וא"ל הואיל ואדם יוצא י"ח בערבה שבלולב הרי למדנו מן הגמ'. משחרב ביהמ"ק היו מקיפין כל ז' בלולב וביום ז' בערבה כמנהג. ואעפ"י שלא מצינו בגמ' ז' פעמים הקפה בשביעי כיון שבמקדש עושין במדינה עושין. ואביי לא שאיל אלא בשאר הימים שנשתנה. ובשביעי לא שאיל שלא נשתנה אחר חורבן כמו שהיה במקדש ז' פעמים והוא עיקר כל המנהגים שכתב הר"ר אבן גיאות ורב האי אמר מנהגא סובב א' לימין עד שמגיע למקומו ובסוף שלישית לימינו ובשביעי סובב ג' הקפות כולן לשמאל ולבסוף א' לימין ובמקום אחר מנהג בכל יום ג"פ בלולב ויום ערבה ז"פ ובספרד בכל יום הקפה בלולב. ובשביעי בערבה ואלו המנהגים אין להם עיקר ומנהג רב סעדי' כמנהגינו אלא שאמר פעם ראשונה שלא להקיף בשבת אבל לומר מענין שבת ועונין ציבור הושענא: ובתשו' לרבינו אסור לומר הושענא שלא יבואו התנוקת ששומעין בשבת כדרך ששומעין בחול ואין מתברר להם שאין הלולב ניטל בשבת. ובזמן שאין עונין הושענא מתברר להם ואין לשנות והקפה ז"פ כהקפת יריחו אתמר ר"י וריב"ל ח"א ערבה יסוד נביאים היא וח"א מנהג נביאים היא ומסיק אמר ר' איבו הוי קאימנא קמיה (ד) דר"א בר יצחק אייתה האי גברא ערבה קמיה שקיל חביט חביטו ולא בירך. קס"ד מנהג נביאים הוא ואין מברכין על המנהג ופרש"י שר"א ב"י היה אחר החרבן שהרי איבי בימי ר"א ור"י ור"ג היה כדאמרינין בברכות ור' יעקב אמר בכל מילי דתלוי במעשה לא מברכינין אמנהג קריא' דלית בה מעשה מברכין ומסתמא ר"י דלא בריך יחיד הוה ויחיד לא קבע ברכה על המנהג אבל ציבור מברכין כי היכי דמברכין על ההלל ערבה טעונה ברכה בציבור ולא מצינו ברכה (ה) המוטלת על הציבור בלא ברכה אלא שלא נהגו והכי איתא בירושלמי ר' זעירא שאיל שאלה לר' דניאל ברי' דרב קטינא שמעתי מאביך שהיא טעונה ברכה וניטלת בפ"ע ויש לו שיעור אתא רב ביבי בר נגרא משום ר"ה טעונה ברכה בפ"ע ולשהותו מה שנחבט בקרקע ג"פ ומנהג זה לא שמענו וחיבוט ערבה לא מצינו בביהמ"ק דהא תניא חל ז' של ערבה בשבת והביאו מרביות של ערבה מע"ש והניחום בעזרה הכירו בהם בייתוסים ונטלום וכבשום תחת אבנים למחר הכירו בהם ע"ה ושמטום מתחת האבנים והביאום לכהנים ואח"כ זוקפין בצידי המזבח לפי שאין בייתוסים מודים שחבוט ערבה דוחה שבת והאי חוביטא בנטילה היא שמנענעין אותה ש"מ שאין עושין חיבוט אחר אלא זקיפה ואם איתא ליתני הביאן חובטין וזוקפן אלא הביאום הוא הנענוע והחיבוט שהיו מנענעין בהבאתן ז"פ ואח"כ זוקפין אותן בצדי המזבח וש"מ ערבה בנטילה ובזקיפה ולא בזקיפה לחודיה ורבי' אבן גיאות אמר דמ"ד בנטילה ולא בזקיפה ליתא דזקיפה אחר נטילה היא דהא מהיכא דאיתותב מימרא דמ"ד בזקיפה חזינן דקאמר מקיפין אותה בצידי המזבח: הלל והשמחה מ"ע שהז"ג הן אחת מד"ת ואחת מד"ס ופי' ענינם עם סוכה ולולב:

השביעי מצות הלל: גרסי' בר"ה העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקריא את ההלל ותנן ההלל והשמחה ח' כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יו"ט אחרון של חג כשאר ימים. ותנן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו ועונה אחריהן מה שהוא אומר ותהא לו מארה ואם היה גדול מקריא אותו עונה אחריו הללויה ת"ר הלל זה מי אמרו ר"א אמר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וכו' וחכ"א נביאים שביניהן תיקנוהו שהי' אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהם וכשנגאלו אמרוהו על גאולתם מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט מפשיט לברך אחריו מברך אחריו. אמר אביי ל"ש אלא אחריו אבל לפניו מצוה לברך. ואר"י כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וברכת יהללוך סמוכה לחברתה היא כישתבח ואמת ויציב שאינו פותח בברוך ויהללוך שבלילי פסחים צריכה טעם. תניא רבי כופל בה דברים ר"א בר פורטא מוסיף בה דברים מה מוסיף אמר אביי מאודך ולמטה שר' כופל מאנא ולמטה ור"א מוסיף למעלה מאודך ומנהגנו לפשוט ברוך הבא מאנא ולמטה ולכפול מאודך עד ברוך הבא. וכ' רבי' אבן גיאות. כך קבלנו מראשונים חכמים ואנשי מעשה שר' לא היה כופל אלא עד הצליחה נא ור"א ב"פ מוסיף על כפילת רבי מברוך הבא עד סוף הפרק. וקי"ל הלכה כר' מחבירו ושמעתי לפי שכל הפרשה מן המצר עד אודך כפולה כנגד עוה"ז והעה"ב וימות המשיח גומר אותה בכפולה תנן התם בערכין י' ע"א י"ב יום חליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני ביו"ט הראשון של פסח וביו"ט של עצרת ובח' ימי החג מ"ט הני הואיל וגומרין בהן את ההלל דאר"י משום ר' יהוצדק י"ח יום בשנה גומר בהן את ההלל ח' ימי חנוכה וח' ימי החג ויו"ט ראשון של פסח ויו"ט ראשון של עצרת ובגולה כ"א יום ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' יו"ט של פסח וב' יו"ט של עצרת ומ"ש בחג דגמרי' כל יומא ומ"ש בפסח דלא גמרי' כל יומא דחג חלוק בקרבנות דפסח אין חלוק בקרבנות שבת דחלוק בקרבנות לימא לא איקרי מועד: ירו' למה קורין את ההלל כל ז' מפני שלולב מתחדש כל ז' ר"ח דאיקרי מועד לימא לא אקדיש בעשיית מלאכה ככתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה שאין מקודש לחג אין טעון שירה ור"ה יוה"כ לימרו משום דר' אבהו דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה ישראל אין אומרים שירה בר"ה ויוה"כ אפשר מלך יושב על כסא דין וספר החיים וספר המתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה ושמעי' דבשבת ור"ה יוה"כ לא קרי' הלל. אמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק. באמצע הפרק אין פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק והם ד' פרקים הללויה הללו עבדי ד'. בצאת ישראל אהבתי הודו לד' ובאלו הפרקים שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כק"ש ותניא בהלל ובמגלה אפי' עשרה קורין ואפי' לעשרה מתורגמין. ותניא לא יפרוס אדם לשמש אא"כ יודע שאוכל עמהם וכו' בהלל ובמגלה אעפ"י שיצא מוציא וגרסי' במסכת (א) ר"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא וגרסינין התם בהלל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וליתא לר"י משום ר"ש בן יהוצדק דאמר בהלל ובמגלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובה"ג כ' דקאמרי' יחיד גומר (ב)בהן את ההלל לאו יחיד הוא ממש אלא כל היכא דלא כנפי כולהו ישראל יחיד קרי דאס"ד יחיד ממש יחיד הוא דאינו גומר בימים שאין גומרין הא צבור גומרין א"ה רב (ג) דאיקלע לבבל בריש ירחא ואשכח צבורא דקרי הלולא ואיקפד אמאי איקפד הא ציבורא נינהו אלא לאו ש"מ יחיד דקאמרי' אפי' עשרה אפי' מאה וש"מ יחיד בר"ח קורא את ההלל ומברך תחלה וסוף. ונשאל לרבי' האי על דבריו וסוף התשובה כ"א יום שהיחיד גומר בהן את ההלל מברך לגמור כציבור ומברך יהללוך במקום שנהגו וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הצבור קורין ומברכין לקרות אבל יחיד אינו קורא כלל כדאמרינין (ד) יחיד לא יתחיל ואם התחיל לברך לקרא את הלל ונזכר שטעה קורא שלא יוציא ש"ש לבטלה והא דאמרי' ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל בין כל פרק ופרק פוסק ביחיד שקורא עם הצבור אבל לכתחלה אינו קורא ורב בר שבא דאיקלע לבי רבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא פסיק לי' קורא בנא ברכה ולפי רישא דרבוותאה ק"ל היכי נקיט ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הא צבור נמי אין גומרין והול"ל ימים שאין גומרין בהן את ההלל יחיד מאי קאמר ותו יחיד לא יתחיל ואם התחיל קורא הלל ולא גומר ומס' ימים שהיחיד אין גומר בהן את ההלל היינו בשעה ההלל שהצבור היו משוררין כדגרסי' התם (ה) כיצד אמרו שירה כגדול הקורא את ההלל שהיחיד גומר אותו והצבור אומרים הללוי' על כל דבר כדאיתא במדרש תהלים קכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא הללוי' כנגד שנותיו של אהרן מ"ט יראו ד' קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש שנאמר ולאהרן קדוש ד' ותנן ואיתא בירושלמי פ' כל כתבי הקודש קכ"ג כנגד שנותיו של אהרן הללוי' הללו אל בקדשו לקדושו זה אהרן קדוש וגרסי' נמי בשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל. ולא אמר קורא ש"מ יחיד אינו קורא אלא מקרא וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל שאינו לא גומר ולא קורא כגון ר"ח כדמוכח בערכין דהא באתרי' דרב מדאיקפד לא היו (ו) קורין ותלו אותו כמנהג בכל המקומות ונהגו לברך לקרא את ההלל וחותמין יהללוך וכן כתב רב עמרם אבל אני שמעתי כי בכל רומניא אין מברכין לא בתחלה ולא בסוף לא בר"ח ולא בימי' שאין היחיד קורא בהן את ההלל אלא כולן קוראין בלא ברכה אפי' בציבור לפי שאין מברכין על המנהג וכערבה היא סברא דילן והא דאמרי' יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר ומס' מדאמרינין גומר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל הא בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ומיהו שבלילי פסחים לא ממנינא היא דאם מתחיל גומר לכתחלה ועוד אי בימים שהיחיד קאמר בהן קאמר ויחיד אינו קורא רבין בר שבא דאקלע לרבינא בביתו הי' ולא בצבור אלמא יחיד קורא לכתחלה אלא לאו ש"מ יחיד אינו קורא כלל אפי' בלא ברכה ואיכא מ"ד לא יתחיל יחיד ביחיד שאירע לו נס קאמר שכשתיקנו נביאים לישראל לומר הלל על כל צרה שנא תבא עליהם לצבור תיקנום אבל לא ליחיד ולא יתחיל ואם התחיל גומר ולא דייק לן אמר רבא הלכתא גובראתא איכא למשמע ממנהג דהלילא הוא אומר הללוי' והן אומרים הללו ד' מכאן שמצוה לענות הללוי' הוא אומר הללו ד' והן אומרים הללוי'. מכאן שאם הי' גדול מקרא אותו עונה אחריו הללוי' הוא אומר הודו לד' והן אומרי' הודו לה' מכאן שאם הי' קטן מקרא אותו עונין אחריו מה שהוא אומר אנא ד' הושיעה נא והן אומרים אנא י"י הושיעה נא הוא אומר אנא ד' הצליח' נא והן אומרים אנא ד' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול כופל הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ד'. מכאן ששומע כעונה וכל הדברים תלוים במנהגא. ויש מנהג כשקורא אומר הודו וד' פסוקים עונין אחריו מה שהוא אומר ומ"ש שעונין על כל פסוק הודו ומתחילין אחריו מן המצר עד אודך וכופלין מאודך ולמטה וקורא אנא ד' הושיעה נא ועונין אחריו מה שהוא אומר ובהצליחה נא מכאן ואילך קורין כא' עם הודו יש פושטין ויש כופלין וחותמין יהללוך יש חותמין בא"י מלך מהולל בתשבחות ויש שאין מסיימין בברכה וכל ח' ימי החג קורין את ההלל וימים הראשונים מברכין נגמור ויום שמיני רגל בפני עצמו כשאר יו"ט ומקדש על היין וגומר את ההלל ואומר שהחיינו דאר"י אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשמיני של פסח ותדע שהרי חלוק בג' דברים בלולב ובסוכה ובניסוך המים רפ"א כתיב הכא פר הכא כתי' פרים הכא כתיב ביום הכא כתיב וביום התם כתיב כמשפט הכא כתיב כמשפטם ותניא (ץ) נמי שמיני פז"ר קש"ב פייס בפ"ע רגל בפ"ע זמן בפ"ע קרבן בפ"ע שור וברכה בפ"ע. שאומרין ומזכירין יום שמיני חג העצרת הוה בבהמ"ז ובתפלה והמפרש ברכת המלך קשיא הא דפריך בגמ' שמיני טעון ברכה ולינה מאי לאו זמן לא בהמ"ז ותפלה לשני לי' לא ברכת המלך ורבי אלפסי ז"ל פי' רגל בפ"ע לענין אבילות ורש"י פי' שאין יושבין בסוכה ואין נוטלין לולב ואין מנסכין בה מים ופרש"י סוכה והלל ולולב ועל כולן אנו מברכין זמן.

והרי אנו מפרשין סדר היום בפ' בני העיר בחג דב' יו"ט הראשונים קורין בפ' המועדות שבתורת כהני' ומפטיר ביום ראשון הנה יום בא לד' וביום שני ויקהל אל המלך שלמה ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג: וגרסי' בפ' בתרא דסוכה ואנן דאית לן תרי יומי הכי עבדי' כלומר בצלותא דבעי' אנו למימר מוספי היום והקרבנות אינן שוין כשאר ימים ואין לנו לומר ביו"ט שני ב' פרשיות שנאמר ובחמשה עשר יום. וביום השביעי שהרי אנו עושין חול אלא יש לנו לומר יום א' ובחמשה עשר יום ויום שביעי בשביעי של ערבה.. והתקין אמימר דמדלגו דיליגו. אומר ביום ראשון לחוש"מ במוסף ביום השני וביום השלישי ולמחר ביום השלישי וביום הרביעי ובג' ביום הרביעי וביום החמישי: וברביעי חמישי וששי ובחמישי ששי ושביעי וכי היכי דמדלגו בצלותא ה"נ לד' שקורין בתורה וכן המנהג בב' יו"ט הראשונים מפטיר קורא ובחמשה עשר יום כו' וביום השלישי שהוא חוש"מ כהן קורא ביום השני לוי ביום השלישי: וישראל ביום הרביעי: והרביעי קורא ספיקא דיומא ביום השני וביום השלישי: וברביעי כהן קורא וביום השלישי. לוי ביום הרביעי וישראל ביום החמישי: הרביעי ביום השלישי וביום הרביעי: ובחמשי כהן ביום הרביעי לוי ביום החמישי ישראל ביום הששי. והרביעי ביום הרביעי וביום החמישי ובששי כהן קורא ביום החמישי לוי ביום הששי ישראל ביום השביעי הרביעי ביום החמישי וביום הששי ובשביעי כהן קורא ביום הששי. לוי ביום השביעי וישראל ביום הששי והרביעי ספקא דיומא ביום הששי וביום השביעי ויש שקורין כהן ביום הששי לוי ביום השביעי ישראל ביום הששי והרביעי ביום השביעי ואינו ישר כי האחרון קורא ספקא דיומא כשליח ציבור במוספין וכן נהגו אבותינו ואותן שקורין וביום השמיני אינו ישר שלא לעשו' מחול קודש ומנהג רבי' אלפסי ביום ראשון של חוש"מ קורא כהן ביום השני ולוי וביום השלישי וישראל מה שקרא לוי ורביעי קורא ביום השני וביום השלישי וכן בשני כהן קורא ביום השלישי לוי וביום הרביעי ישראל מה שקרא לוי והרביעי ספקא. וכן בשאר הימים ביום טוב אחרון של חג קורין במצות חקים ובכורות. ויש מקומות שמתחילין עשר תעשר שהיא זמן אסיפה ועוד ט"א מפני מה מתחילין מפני שיש בו המצוה הזאת ויש שקורין כל הבכור ומנהגינו כל הבכור ואין אנו קורין עשר תעשר אלא כשחל בשבת ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויהי אחרי מות משה כו' ואר"נ בר אבא שבת שחל להיות בחוש"מ בין בניסן בין בתשרי קורא ראה אתה אומר אני ומפטירין ביום בוא גוג ותנן בר"ח ובחוש"מ קורין ד'. גרסי' בניזקין אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואמר אביי נקטינין אין שם כהן נתפרדה החבילה י"א אין קורא לוי וי"א שקורא במקום ישראל ואמר אביי נקטינין אין שם לוי כהן קורא במקום נוי ודוקא אותו כהן אבל כהן אחר לא משום פגמו של ראשון ולוי אחר נוי נא יקרא משום פגם שניהם. ויש לפקפק על ברכת התורה שקרא כבר וחוזר ומברך שנייה ונראה שהיא ברכה לבטלה ואינו דומה לתפילין וסוכה שהרי היה בידו לקראותו בברכה הראשונה כל הפרשה שהרי ס"ת עמו. וי"ל קודם תקנה א"נ באתרא דליכא למיגזר משום הנכנסין ומשום היוצאין שהפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה וקורא ראשון ועומד ויושב ועומד וקורא כמה פעמים ומסתב' בלא ברכה אבל רב עמרם אמר מברך בכל פעם ופעם ואינו נראה דעדיין לא היה תקנה משום הנכנסין והיוצאין ועכשיו לא יקרא אותו במקום לוי ואפי' עומד ויושב דברכה לבטלה היא ואומר אני החזן יאמר יעמוד ישראל במקום נוי ואין בו חשש. א"נ יעמוד כהן במקום נוי ושמעתי שיש מקומות בפרשת נשא כהן קורא פרשת ברכת כהנים במקום ישראל ואין לו חשש: שלחו ליה בני גלילי לר' חלבו אחריהן מי קורא פרנסין הממונין פרנס הממונה על הציבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם רבה ור' יוסף דאמרו תרוייהו אין קורין בחומשין בבהכ"נ מפני כבוד הציבור תוספת' קטן מתרגם ע"י גדול אבל אינו כבוד לגדול שיתתרגם ע"י קטן. ראש הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו: בפ' שלשה שאכלו מנין לעונה אמן שלא יגביה קונו יותר מן המברך ומן הקורא שנאמר משה ידבר והאלקי' יעננו בקול כיצד יעשה ימעך את קולו ויקרא בפ' אלו נאמרין אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור וגרסי' אמר רבה בר"ה כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה והא דאמרינן בברכות ר' ששת מהדר אפי' וגריס אמרו רבוותא דוקא ר"ש שתורתו אומנותו אבל כ"ע לא: וא"ר תנחומא אמר ריב"ל המפטיר אין מפטיר עד שיגלול ס"ת. א"ר שפטן אר"י הגולל ס"ת יעמידנו על התפר וא"ר שפטן עשרה שקראו שבעה שקורין ומפטיר וש"ץ ומתרגם ואמר רב שפטיה הגולל ס"ת גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו. מהדקו מבפנים קבלנו כשהוא גוללו במטפחת פני הכתב עומד כנגד הגולל לכבודו וכשהוא הופכו ועומד פני הכתיבה כנגד ש"ץ וכן המנהג א"ר ינאי משמי' דר' ינאי רבה יגלול מטפח' ואל יגלול ס"ת גרסי' במגלה הקורא את המגלה עומד ויושב ותניא משא"כ בתורה מנ"ל דכתיב ואתה פה עמוד עמדי קראה א' קראוהו שנים יצא תנא משא"כ בתורה: ת"ר בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהא א' קורא ושנים מתרגמין ובנביא מותר ובלבד שלא יהיו שנים קוראין ושנים מתרגמין וגרסי' התם הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים ולא יקרא למתרגם יותר מפסוק א' ובנביא ג' ושדרו ממתיבתא א' ושנים ושלשה. ומנהג קדמונינו לקרוא ג' פסוקים מתחלה ואח"כ מתרגם ואח"כ קורין א' א' ומתרגם ועכשיו נהגו לקרוא כל ההפטורה א' א' ירושלמי כשם שנתנה באימה כו' אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם כו'