ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 4

חמישי ענין ישיבתו (א) תנו רבנן כל ז' ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי כיצד היה לו כלים נאים מעלן לסוכ' מצעות נאות מעלן לסוכ' אוכל ושות' בסוכה: ומטייל בסוכה וישן בסוכה ודוקא למיגרס אבל לעיוני בסברא דוקא מצטער הוא ופטור כי הא דרבא ורמי בר חמי כי הוו קיימו מקמי' דר"ח הוו מרהטי גמרא בהדי הדדי והדר מעייני בסברא. ואמר רבא מקרי ומתני במטללתא ותנוי בר ממטללת' ואמר רבה מאני משתייא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא כגון קערות משום דמיאוסי: ומס' דרך בני אדם לשתות פעמים ביום אחר אכילה: ואין דרך לאכילה: ור' יעקב פי' מאני מיכלא קדירות ואגנא דלישה מטעמא משום דבעי' תשבו כעין תדורו.: ואלה אין דרך להיות בבית דירה: וכן פי' בעל הלכות מאני מיכלא דמשהא בהו חמירא ואגנא דלישה אבל משתייא כגון כלים במטללתא. וה"ה לקערות ושפודין א"צ להוציאן וק"ל ליפלוג במאני מיכלא שרגא אמרו לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ול"פ כאן בסוכה גדולה. כאן בסוכה קטנה: ירדו גשמים מאימתי מותר לפנו' משתסרח מקפה של גריסין: ירושלמי לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח: לא סוף דבר של גריסין אלא מקפה של כל דבר תניא כשם ומפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. אביי הוה יתיב קמי' דרב יוסף נשיב זיקא וקא מייתי ציבותא אמר פנו מאני: א"ל אביי והא משתסרח המקפה תנן. א"ל לדידי דאסינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי להו ת"ר ירדו גשמים ופסקו אין מטריחין אותו לעלות עד עמוד השחר שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה (ב) ואר"א בר זבדא חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה מ"ט אמרת משום צערא דחתן: ר"ז אכל בסוכה וחדי בחופה אמר כ"ש דחדי לבאי דעבידנא תרתי ומס' דליתא לדר' אבא. ירושלמי רב יצחק בר מריון הוי שושביני' לחד ב"נ אתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך ר' מונ' הוה שושביני דר' יעק' ואתי שאיל לר"א א"ל דמוך בגו מטללתך וא"ר אבל חייב בסוכה כל ז' דבעי לאיתובי דעתי' והולכי דרכים לדבר מצוה פטורין בין ביום בין בלילה. ת"ר שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום: שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום בין בלילה אבל נטר כריא דפירי חייבין חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה וחולה שאמרו אפי' חש בעיניו ואפי' חש בראשו מצטער הוא ופטור ומשמשו חייב: אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ואין ישנין שינת ארעי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה: ירוש' חבריא אמר שכן אדם ישן ארעי ודיו וכמה אכילות ארעי ר' יוסף אמר תרתי או תלת ביעי שהוא יתר מכביצה: ואביי אמר כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכמה כביצה ויותר מכביצה חייב בסוכה מדתנן (ג) מעשה והביאו לפני ריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבת. ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרי' מעשה לסתור חסורי מחסרי וה"ק אם רצה להחמיר ע"ע מחמיר וה"ג (ד) ביומא ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצה להחמיר וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בריך אחריו ופרכי' הא כביצה בעי סוכה לימא תהוי תיובתא דר' יוסף ואביי דלמא סוכה הא דל"ב לאכילת כביצה לאביי ולא לתרי ותלת לר' יוסף הא כביצה בעי נט"י וברכה ואית נוסחא (ה) דלית בהו סוכה דלא בעי באכילת כביצה ויותר מכביצה וב' כותבות בלא גרעון לא הוי יותר מכביצה. וכותבת הגס' וגרעונה הוי יתרה מכביצה וגרסי' התם רבא אמר לא מפני שהלכה כן והתם ה"ט משום דפירי נינהו ופירי לא בעי סוכה: וקי"ל כרבא: ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכ"א אין לדבר קצבה: אלא ליל יו"ט הראשון דגמרי' ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה אף כאן לילה הראשון חובה בשאר הימים אם רצה לאכול פירות חוץ לסוכה רשאי אבל להתענות אסור ואם רצה לאכול פת וכ"ד הצריך חייב לאכול בסוכה: ואעפ"י שאין אדם יוצא י"ח בלולבו של חבירו יוצא בסוכתו של חברו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכת מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א' ותניא (ו) ר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחוה"מ חכ"א יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחוה"מ והל' כחכמים ואם לא עשאה מעיו"ט עושה אותה לכתחלה בחוה"מ: (ז) נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ודוקא קטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך כגון קטן שא"צ לאמו חייב מדרבנן וקטן שא"צ לאמו כגון שיעור ממשנתו ולא קרא אמא אמא סוכה (ח) ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה אין לו מקום להוריד כליו מהו ר"ח בר רב אשי אמר יפחות בה ד"ט. ריב"ל אמר מדליק בה את הנר ול"פ ר"ח שהוא מבבל דאית ליה תרי יומי ושמיני ספק שביעי הוא יו"ט וצריכין לישב בסוכה ואסור לעשו' מלאכה בליל שמיני ספק תשיעי מדליק בה את הנר בסוכה קטנה ובגדולה מעייל בה מאני מיכלא:. ריב"ל שהוא מא"י פוחת בה ד' ופס ד' מכשיר את הסוכה משום דופן ופוחת את הפס לפוסלה ואי' דמפרשי פוחת את הסכך קאמר והא לית' דהא באויר ג' מיפסל וקשה לי איפכא הול"ל ומפרש פי' אחר במקומו של ר"ח שהוא מקבל פחות ב' ד' שמתייראין להדליק את הנר ביום שלא יאמרו הפרסיים כשפים הן ובמקומו של ריב"ל מדליק בה את הנר ירו' ר' אבא בר כהנא ור"ח בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכה מבע"י ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר"י בר אחא בשם שמואל אמר קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בר הונא (ט) בשם ר' הושעי' מי שסוכתו ערבה עליו מקדש לילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו א"ר אבין ול"פ מה שאמר רב בשלא היה דעתו לאכול בבית אחר מה דאמר שמואל בהיה דעתו לאכול בבית אחר אר"ה אתיא דשמואל כר"ח ודר' הושעי' כריב"ל ור"נ אמר בשדעתו לאכול בבית אחר א"צ לקדש ואתיא ראי' מדר' אחא דאמר מי שסוכה ערבה עליו כו' ומשמע דגרסי' בירו' איפכא מה דאמר רב בשהיה דעתו דשמואל בשלא היה דעתו ובנוסחא דילן בברכות ובסוכ' כנוסחא דלעיל וא"א ליישבה דלפי' הר"נ קשיא גמרא דינן: דמקשה לשמואל לומר לקידושא בבי כנישתא ומס' נן כנוסחאות דירו' ול"פ מה דאמר רב בשלא היה דעתו לאכול וה"פ רב דאמר צריך לפסול בשאין דעתו לאכול אלא בסוכה שאין מקום להוריד כליו וצריך הוא לפוסלה והכי אמר ר"ח בר אשי אמר רב בגמרא דילן אין לו מקום פוחת בד': ומה דאריב"ל בשהיה דעתו לאכול בבית אחר שיש לו מקום להוריד את כליו ורוצ' לאכול בביתו ומה דא' ריב"ל גרסי' ונ"ג שמואל והלכך מקדש בביתו וא"צ לפוסלה אבל לא היה בדעתו אלא בסוכ' מוד' דפסלה כדאי' בגמ' דילן וריב"ל אמר מדליק בה את הנר אר"ה אתיא דשמואל כר"י דשמואל דאמר נמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש וס"ל נמי שאם קידש בביתו ונמלך לאכול בסוכה (י) הלכך ס"ל כר"ח שצריך לפוסלה וריב"ל (יא) דא"צ לפוסלה וכללא דמלתא אין קידוש אלא במקום סעודה ואפילו דעתו לאכול: גרסי' (יב) ביו"ט אין נוטלין עצים מן הסוכה ביו"ט אלא מן הסמוך לה. ר"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורין ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ואמרי' עלה ומי מהני בה התנאה והא אמר ר"ש משום, ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' ת"ל שבעת ימים ה' ותניא (יג) ר"י ב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכת לי"י מה חג לי"י אף סוכה לד' וכו' ומשני סוכה אתאן לסוכה דעלמא והא דקאמר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה אפי' בחוה"מ ובסוכה דעלמא אם התנה עליהן מעיו"ט אפי' בסוכה בריאה ונפלה הכל כפי תנאו: ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אוהלים ש"מ שאם יתנה ונפלה מותר ולא מהני בה תנאה והתניא סיככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים וכו' ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו וכו' אביי ורבא דאמרו תרווייהו באומר איני בודל מהן כל ביה"ש דלא חיילא קדושה עלייהו כלל מדלא קאמר אמר אביי ורבא ש"מ שנויא כמה דאמר סיפא עשאן לסוכה דעלמא כדקאי קאי ולא מהני בה (יד) שום תנאה ואפי' אמר איני בודל מהן כל בין השמשות שאיני יכול להתנות זה בתנאי שע"כ יבדל מהם ובה"ש ספק הוא וחיילא קדושה עלייהו והוקצה לז' אבל בנוי סוכה מהני בהו תנאה באומר איני בודל מהן כל ביה"ש וכן הלכתא ועצי דפנות נמי אסורין כל ז' מדקא משני בעטרה בקרמין דלמא מן (טו) הצד ופרש"י דפנות ש"מ אף דפנות בכלל עצי סוכה הן אלא שיש לחלק ולומר מן הצד דקאמר מן הסיכך קאמר בין מן האמצע בין מן הצד ב"ד אבל עצי דפנות ה"נ מותרין ובבלי אמר הכל אסורין כל ז' ואנן דאי' לן תרי יומי שמיני ספק שביעי אסורי ומדאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל לא תשיעי ספק שמיני דהא לא אתקצאי בדביה"ש דשמיני אלא משום ספק דרבנן ול"ל מיגו אם נפלה ביו"ט בתוך ז' אסור לטלטלה ונוי סוכה אסורי באכילה נפלה במועד אסורין ומחזירן למקומן ואם אמר איני בודל מהן כל ביה"ש מותרין כדברירנא: שישית הלכות לולב

ת"ר (א) העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקימנו וכו' נטלו לצאת בו אומר ברוך אקב"ו על נטילת לולב ואינו מברך ליטל כסוכה שמברך לישב כדפרישית בעטור ואיכא דסמכי אפיסקא דר"י דאמר בין העושה סוכה בין העושה לולב סגיא ליה בדכסא ול"צ למימר זמן ביום ובטלו מנהגא. ובשם חכמי צרפת פירש ר' יעקב בר' יקר דאין מברכין זמן אלא בחול בשעת עשיי' אבל חכמים הראשונים אמרו נהגו הואיל ואין כ"א עושה לולב לעצמו וסומך על הציבור מברך שתים בכניסתו (ב) לפי שאינו יכול לחדש בה דבר דאי חיובא היא לומר זמן בנטילת לולב ליתני בלולב בהדיא כדתנא בחנוכה ובמגילה (ג) ואמר בדין הוא שיברך בסוכה שהחיינו בכניסתה היכא דעשוי' ועומדת לפי שיכול לחדש בה דבר אבל בלולב אינו יכול לחדש בה דבר ולא הצריכוהו לברך שהחיינו בנטילה כמו שמברכין בסוכה וליכא זמן אלא אמרו בשעת עשיי' ושגגה היא שלולב וסוכה ענין א' הוא. ואינו יכול לחדש בהן ביו"ט דחידוש סוכה בגופה צריך וכמו שכתבתי וכמו שהצריכו חכמים שתים בכניסתה כך הצריכו בלולב דומיא דשופר ואכסא דקידושא אין לסמוך אלא אזמן סוכה שהיא זמן ישיבתה אבל לולב אינו אלא ביום ולא יצא בשל סוכה ובשופר נמי לא סגיא וצריך לברך זמן בלולב ולא יסמוך אזמן דלילה משום דזמן דר"ה ויוה"כ דרבנן ולא אתי זמן דרבנן ומפיק זמן דשופר דאורייתא ומנהגא דילן לברך זמן בשופר ולולב ואין לשנות ואינו מברך אלא פעם אחת ביום שאינו דומה לתפילין שמצותה כל היום וכן סוכה שמצותה כ"ש שנכנס בה לאכילת קבע אבל לולב מצותו אינו אלא פ"א ואעפ"י שבירך ביום ראשון מברך כל ז' דקי"ל כל ז' מצות לולב דתנן (ד) בראשונה היה לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה ז' ימים ובמדינה אינו אלא יום א' בלבד שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון ואעפ"י ששאר הימים תקנה מברך כל ז' כחנוכה שמברך אשר צונו והיכן צונו מנא תסור רנב"י אמר שאל אביך ויגדך ואינו מברך אלא על לולב ועל ג' מינין אינו מברך מ"ט הואיל ובמינו גבוה מכולן והרי אנו מפרשין הל' ד' מינין על ס' הפסוקים:

פרי עץ הדר ת"ר (א) פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה איזה זה אתרוג עזאי אומר אל תיקרי הדר אלא הדר באילנו משנה נשנה ד"א א"ת הדר אלא הדור איזה אילן הגדל על המים זה אתרוג אתרוג הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול ונוסחא דגרסי' בה משום מצוה הבאה בעבירה ליתא דהא אוקימנא (ב) באשרה דמשה דומיא דעיר הנדחת ועוד הא לית בה היתר אכילה ודמן ממון ול"ג לי' בנוסחא דילן אתרוג של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא כלולב עלתה חזזית על רובו נטלה פיטמתו ניקלף ניקב חסר כ"ש פסול עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כ"ש כשר ול"ג במתניתן ניסדק אלא ניקלף (ג) ניקב חסר וניקב סמוך לחסר כ"ש וסוגיא דגמרא מפרש ניקב בתר נקלף עלתה חזזית על מיעוטו כשר אר"ח דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהא בעזרו ל"ש אלא במקום א' אבל בב' וג' מקומות הו"ל כמנומר ופסול מכלל דרובו אפי' במקום א' פסול אמר רבא ובחוטמו, אפילו משהו פסול ירושלמי (ד) תמן אמרין ורובו מצד א' חוטמו כרובו לפסול וכ' אבן גיאות אלמא לא רובו ומעוטו מצד א' ולא מצדי צדדו ניטלה פיטמתו תני רב יצחק ניטלה בוכנתו (ה) ל"ש במשנ' פוטמתו אלא בוכנתו כל שניטל עוקצו עם בוכנו שבתוך האסותא אעפ"י שאינו חסר מגופו פסול. אבל ניטל עוקצו מה שנראה מבחוץ במקום שתלו באילן ולא, ניטל העץ שבתוך האיסותא כשר כדקתני במתני' ניטל עוקצו כשר וכן ניטלה פיטמתו כשר וזהו שושנתא העומד למעלה מחוטמו ואי' למימר דר' יצחק ניטלה פיטמתו היינו השושנתא פסול ונמצא בקצת האתרוגי': ירו' ניטלה פיטמתו תמן אמרין שושנתא לשון פיטמו של רמון ור' יצחק חקילא אמר פוקא והיא בוכנתו ואית דמפרשי פיטמתו חוטמו של אתרוג ואע"פי שבשאר האתרוג כשר עד כאיסר (ו) בחוטמו חסר כ"ש פסול א"ר אבא האי אתרוגא דאיגלד כאהינא סומקא כשר והא אנן ניקלף תנן. ל"ק כאן בכולה כאן במקצתה אי' דאמרו בכולה כשר במקצתה פסול מפני שהוא כמנומר ורבוותא אמרו במקצתה דהדרא ברי כשר ובכולה פסול כגלודה דבהמה דאמרי' כל העור מציל בגלודה ומסת' ניקלף הקליפה העליונה כדאמרי' בשבת אלמלא קליפתן העליונה אינן יוצאין מבני מעיהן לעולם וכשאתרוג נגמר מבושל כ"צ נכרת הקליפה ואם ניקלף כולו ואין חסר מגוף הפרי כדי פסולו כשר ובתשובה האי אתרוגא דאיגלד כאהינא סומקא ולא שמענו והיכא דנטלה פוטמתו ביום ראשון פסול מכאן ואילך כשר ניקב חסר כ"ש פסול מכאן ואילך כשר ניקב כ"ש פסול תני עולא בר חיננא, ניקב במפולש במשהו ניקב שאינו מפולש בכאיסר פרש"י אניקב ולא חסר כ"ש קאי ואם ניקב מפולש משני צדדין כגון שנעץ בו מחט אעפ"י שלא חסר כ"ש פסול שאינו מפולש בכאיסר כגון שנעץ בו יתד ולא חסר אבל אם חסר כלום פסול וקשה לי אי אנקיב ולא חסר כ"ש הול"ל ומס' על חסר כ"ש הוא קאי ואם ניקב מפולש חסר כ"ש פסול ונקב שאינו מפולש במחט ולא חסר בו כ"ש כשר כדקתני סיפא וכתב בעל הלכות כמה שיעור איסר כדינרי זוטרתא וזה השיעור אינו מדוקדק ונולדו באתרוג סימני טרפה כגון ריאה שנשפכה כקיתון אע"ג דלא קיימו סימפונא דאתרוג כשרין ותניא אתרוג סרוח תפוח שלוק כבוש מבושל. כושי לבן או מנומר פסול אתרוג כדור פסול וי"א אף התיום אתרוג הבוסר כשר ואוקימנא תפוח סרוח אידי ואידי מבחוץ הא דאתפח (ז) ואח"כ סרח הא דסרח ואח"כ תפח אבל תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים (ח) ובתשובה תפוח סרוח קרובין זה לזה כשמבקש להיות תופחת מתפחת ואח"כ נסרחת ונעשה לה רוח רע והיינו דקאמר ל"ק הא דתפח ולא איסרח הא דאסרח ולא תפח וזו הנוסחא עיקר. אתרוג הכושי פסול והתניא (ט) כשר ל"ק הא לן והא להו וי"מ בני בבל שרגילים שחורים הבאים מארץ כושי שלקה כשר דמינא דאתרוג הוא (י) דומה לכושי שהוא אדום ודומה לשחור פסול שלקה בני א"י אפי' כושי כשר וי"מ אנן דלא רגילין בכושי פסול אינהו כלומר בני בכל דבארץ כוש קיימו ורגילין בכושי ולא רגילו באחרינא כושי כשר ולא אתבריר שפיר ולחומרא גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול אמר רבא ל"ש אלא בריה אחרת אבל כברייתו כשר ואע"ג דעבדי' דפי דפי אתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר וכשר דהא ר"ח מטביל בי' ונפיק ול"ק מתני' ניקב וחסר כ"ש שהוא פסול ל"ק הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני ומסת' לן כיון דקי"ל כרב אשי דמטביל בי' ונפיק אע"ג דס"ל לכולי יומא אתקצאי דוקא לברכה אקצייה הלכך כ"ז שנשתייר מן האתרוג כדי לברך יכול לאכול ממנו כל ו': שיעור אתרוג קטן רמ"א כאגוז רי"א כביצה והל' כר"י ובגדול כדי שיאחז ב' בידו א' רי"א אפי' אחד בשתי ידיו והלכה כר"י ופרש"י ורבוותא שיחזיק הלולב והאתרוג בידו אחת י"מ ב' אתרוגים בידו א' וירושלמי מפרש אלו נאמר כפות נאות הלא לא נאמ' אלא כפת זה בידו אחת וזה בידו א' ואמר רבא הדם של מצוה אסור להריח בו אתרוג (של מצוה) מותר להריח בו מ"ט אתרוג דלאכילה קאי כי אקצייהו מריחא לא אקצייה הדס דלריחא עביד, מריחא אקצייה ואמר רבא הדס במחובר אסור להריח בו. אתרוג במחובר מותר להריח בו כו' א"ר יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה וקי"ל כוותי' והלכתא כרב דאמר המפריש ז' אתרוגים לז' ימים כ"א וא' יוצא בו ואוכלו למחר כו' ואע"ג דגבי סוכה אמרי' מיתב יתבינן התם משום דסוכה כל ז' דאורייתא אבל לולב דרבנן לא החמירו ליטול בלא ברכה ולדידן דאית לן תרי יומי אתרוג שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר כאביי. ירושלמי (יא) מיד תינוקת שומטין לולביהן ואוכלין אתרוגיהן לא אמרו אלא קטן הא גדול לא כן א"ר אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביו"ט הראשון מותר לאכלו א"ר יוסי תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אבל אחרים ראויין לצאת בו ברם הכא לא הוא ולא אחר והיכא דמיקלע שמיני בשבת דהוי תרי יומי שבת ויו"ט לא אסרי' לי' לתשיעי משום הכנה דרבה כי היכי דאמרי' ביצה שנולדה בזה אסורה בזה דביצה אתכון בשבת. אבל האי בע"ש איתכן וליכא למימר אין שבת ביה"ש מכין ליו"ט וכבר פירשתי וגבי ביצה ליכא למימר דאיתקצאי ולא במחובר שאסור ביה"ש בכדי שיעשה כדאיתא התם:

השני כפות תמרים

והיא לולב של דקל כדאמר אביי ממאי דהאי כפות תמרים לולב הוא אימא (א) חרותא בעי' כפות תמרים וליכ' ממתיבתא (ב) חרות דומה לחרותאי מנהג בעת יציאתו מן הדקל יוצא כחץ ולאח"כ כחודש ימים נפתח מיד וכ"ז שגדל נפתחין זה מזה כמו ששנינו נפרצו עניו פסול נפרדו עליו כשרה. והוא דומה לחרות כשר וכיון שעברו כשלשה חדשים מתפרדין העלין לכאן ולכאן ויוצא מכלל לולב ונקרא חריות של דקל שגררן לעצי' ואימא כופרא דרכי' דרכי נועם ואימא תרתי כפל דתמרי כפת כתיב ואימא חדא כפא לההיא כף קריא ליה צינא הר הברזל כשרה אמר אביי ל"ש אלא שראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה ואינו יכול לכנס העשן כדי לייבשה (ג) אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה בעשן מיבשו כך מצאתי בפי' הגאוני' ולולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר אר"י א"ש שיעור הד וערבה ג' ולולב ד' כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח ור' פרנך אר"י שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח חוץ מן התיומת וכן הלכתא וקי"ל לולב אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה וה"ה להדס וערבה ולולב (ד) הגזול והיבש פסול קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון נ"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעי' הדר אית למימר טעמא משום זה אני ואנוהו מצוה מן המובחר אלא גזול ביו"ט שני מ"ט א"ל משום מצוה הבאה בעבירה ואפילו לאחר ייאוש אמאי הא קני' אלא משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ואתמר נמי א"ר אמי גזול ויבש פסול משום מצוה הבאה בעבירה ופליגו דר"י בר נחמני דאמר ל"ש אלא ביו"ט ראשון ויבש נמי ביו"ט ראשון. אבל יו"ט שני מותר ולא בעי' הדר ולא מצוה (ה) זה אני ואנוהו אליבא דר' יצחק ור' אלפסי לא פסק כמאן ורבוותאי קמאי כר"י ובעל ההלכות פי' כדר' אמי דפסול בין ביו"ט ראשון בין בי"ט שני ויבש פסול משום הדר וגזול משום מצוה הבאה בעבירה.. וק' מ"ש מסוכה גזולה שמכשרו בה רבנן ואמרו גזל לעצים (ו) בשנוי השם דמעיקרא עצים אקרי והשתא סכך איקרי אבל הכא ליכא שנוי השם דמעיקרא אסא הושענא קריי להו וה"ט לא נהיר לן לולב ל"ש לפני ייאוש ל"ש לאחר ייאוש דקני פסול משום מצוה הבאה בעבירה סוכה נמי אע"ג דיש שנוי לעצים ליפסל משום מצוה הבאה בעבירה ומס' טעמא דמצוה הבאה בעבירה ליתא והאי דמייתי טעמא משום דכתיב קרבנו ולא הגזול ואפי' לאחר ייאוש פסול משום דייאוש לא קני ועולא ורבא הכי ס"ל (ז) בפ' מרובה והכי הלכתא דייאוש לא קני לא בעלמא ולא בקרבן ודקשיא להו לרבוותא דעולא אדעולא דפ' הניזקין (ח) דסבר ייאוש לא קני (ט) ובהגוזל אמרי' מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה קנה כבר פירשתי בעיטור והלכך אדחי לי' טעמא דמצוה הבאה בעבירה דהא עולא ורבא ור"י בר נחמני ל"ל להאי טעמא ורב אשי דהוא בתרא אוקמי למתני' ביו"ט ראשון ולא מבעי' קאמר כדמפרש בגמרא הלכך מוקמי לה ביו"ט ראשון ובגזול דפסול משום דכתיב לכם ויבש פסול משום דבעי' הדר ביו"ט ראשון דקסבר מקשינין לולב לאתרוג מאי אתרוג בעי' הדר אף לולב בעי' הדר אבל ביו"ט. שני ל"ש גזול נ"ש יבש כשר כר"י בר נחמני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ויוצא נמי ביבש וכ"ש שאר הפסולין ביו"ט ראשון שכשרין בשני ירוש' יבש פסול ע"ש לא המתים יהללו יה בכל ד' מינין ירושלמי כל הפסולין אינן פסולין אנא ביו"ט ראשון ובשעת הדחק שאין מצוין לחין מותרין לכתחילה אפי' לרבנן כדתניא כולן כמושין כשרין ובאין פסולין רי"א אף יבשין כשרין ואר"י מעשה בבני כרכים שהיו מורישין לולביהן לבני בניהם אמרו לו אין שעת הדחק ראי' ולא אמרו לו שלא ברצון חכמים היו עושין ש"מ דד"ה דד' מינין יבשין מותרין בשעת הדחק ובבני כ' לולב יבש כשר בשעת הדחק ולא שאר המינין ומס' שאין חילוק בין לולב לשאר מינים כ"פ ר"י ורבנן בד' מינין כדקתני כולן כמושין כולן יבשין כו' ואמר פסולת שהיא משום ע"ז שאין ראוי לאכילה פסול ביו"ט ראשון וביו"ט שני מותר לכתחלה כשאר פסולין (י) אבל מין אחר פסול אפי' ביו"ט שני דזמנין דאיכא אתרוג ואתי למיסרך ורב פנעו וכולהו רבוותאי פליגו אפסקא דילן ואמרו דגזול ויבש פסול אפי' ביו"ט שני אבל רבינו אבן גיאות ז"נ כ' כל פסולת ד' מינין ביו"ט שני דרבנן ל"ש גזול ול"ש יבש ולא שנא שאר פסולין כשירין כדר"י בר שמואל דהא רב אשי (יא) אוקי למתני' ביו"ט ראשון ועוד דלגבי אתרוג שנקבוהו עכברים אוקמיה למתני' ביו"ט א' ומס' כוותי' ובכמושין איכא לעיוני הי ניהו כמושין והי ניהו יבשין דאיכא דמדמי לאוזן בכור דאמרי' יבשה כדי שתפרך בצפורן ואי' דאמר כיון שעבר הלחלוחית ממנו פסול. ומס' מי שיצא מכלל כמושין ועבר הלחות נקרא יבש ואינו נופל לשון פריכה אלא באוכלין כדאמרי' בירקות לכי יבשו פרכו וכעצים שעושין שלהבת ולא כלחין שאין עושין שלהבת ואית דאמרו יבש כאילן נקרא יבש וליתא מדרבנן (יב) יורשין לולביהן לבני בניהם של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ואוקימנא באשרה דמשה דומיא דעיר הנידחת הא של אשרה דעלמא כגון של ע"ז כשר והא דגרסי' בפ' כסוי הדם (יג) של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא בע"ז דומיא דעיר הנדחת קאמר ש"מ דטעם מצוה הבאה בעבירה ליתא דא"כ אשרה דעלמא ליתסר מה"ט נקטם ראשו פסול אר"ה בר חנינא ל"ש אלא נקטם אבל נסדק כשר מיתבי לולב כפוף קייץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות פסול התם דעביד כהמניק כלי שיש לו ב' ראשין ומס' נקטם ראשו לא שיקטם קצת מהעלה העליונה אלא שנקטמו שלשה העלין העליונה עד השדרה ולא יגע בשדרה וכי נקטם ראשו דהדס וערבה (יד) שאינן חסרות העלה אלא חסרות הראש והא דאמרי' ל"ש אלא נקטם אבל נסדק כשר שנסדק העלה באמצע באורך הלולב עד השדרה ודוקא נסדק ואין הסדק פונה לכאן ולכאן ודבוק זה לזה אבל פונה לכאן ולכאן כהמניק והוא הנקרא פיט"ר שבו משערין רחב השרטוט פסול כדקתני בברייתא סדוק פסול ורש"י פי' סדוק בידי שמים קייץ לשון קוצים שהעלים עומדים בשדרה כקוצים עקום דומה למגל פסול אמר רבא לא אמרן אלא לפניו שעקומו כלפי פניו אבל לאחריו ברייתו היא וצדדין כלפנים דמי ופסול נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר ואר"פ נפרצו דעביד כי חופי"א ורש"י ואבן גיאות פי' דהיינו פירשו העלין מן העלין מן השדרה ואין מחוברות אלא ע"י אגיד כחופיא שקורין אשקו"בא נפרדו מחוברין הן אלא שנפרדו כעין חרותא ואייתי ראיה מדגרסי' בפ' הגוזל האי מאן דגול לולבו מחבירו ועבדי' הוצי קני הוצי ועבדי' חופיא קני אלמא חופיא הוצן הניתקין ממקומן ונחתכו מן השדרה ה"נ נתלשו ונפרצו מן השדרה ולא דייק דהא לא קאמר נפרצו דעביד (טו) אלא כחופא קאמר אבל הוצא לא הוי אנא מחוברין הן עם השדרה אלא שנפרצו נסדקין שאם נפרצו ונתלשו מן השדרה פשיטא דפסולי ורב יהודאי כתב דעביד הוצי כחופיא: נפרדו דאפריד אפרודי ודומה לחריות שכשר וא"צ לדבקו לכפותו רי"א יאגדנו מלמעלה והלכתא כת"ק: ואמר רבי' אבן גיאות אעפ"י שנהגו כל ישראל לבקש לולב כפות ועומד שלא נפרדו העלין ומניחין את שנפרדו ואע"פ שלא ניטלו התיומית. ובמקום שאין מצוי נפרדו ולא ניטל התיומית כשר ולא איירי אם חסרה אחת מן העלין: ומנהגא להיות שם בלא חסרון אבל נסדקו העלין של שדרה כשר שנא ניטלה התיומית: ובעי ר"פ נחלק' התיומית מהו מס' נחלקו ברוחב הלולב ולא ניטלו והתיומית היא העלה שכו מתאים השדרה: ת"ש דאמר רב מתנן אריב"ל נטלה התיומית פסול ואעפ"י שלא נטלה שלשה העלין מראשו אלא תיומית לבדה נטלה ה"ה כנקטם ראשו ופסול מאי לאו ה"ה לנחלקו: לא נטלה שאני דהא חסר ליה ואית דאמרו נחלקו התיומית נעשה כאילו ניטלה התיומות ופסול והלכתא כלישנא בתרא: ובין שניטלה התיומית לבדה בין שנחלקה התיומית לבד' ברוחב שהן ב' עלין תאומים שבראש השדרה ה"ה כנקטם ראשו ופסול: אבל נסדק באורך כשר ודייקי' מינה מדאמרי' ה"ה כמו שניטלה התיומית ש"מ ניטל עלה שאינה התיומית כשר. ורבוותאי פירשו תיומית הוא נבא דהוצא היכא דמתאים להו לשני צדדי העלה ומשוי להו שכל אחת ואחת ככולה לשני' והאומ' לגבה ואם נפרדו ההוצין זה מזה ועומד כל א' וא' כשהיא כפול לשנים והתיומית כולה קיימת כשרה ואם נחלקה התיומות ה"ה כמו שנפרצו עליו ומשמע שעל כל העלין קאמר שאם נחלקה א' מן הענין במקום התיום פסול אבל קבלתי שאינו אנא ראש הלולב ופרש"י שני עלין האמצעין והשדרה כולה נחלקה זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה וק"ל לפירושא דרבוותא מכדי בנסדק איירי למה לי לשנויא דיבורא לימא נסדקה התיומות מהו אנא נסדקה לארכו נחלקו לרחבו כדפרישית: