ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 3

הרביעי הכשר הסכך דתנן (א) זה הכלל דבר שאין מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ מסככין בהם דבר המקבל טומאה וגידולו מן הארץ אין מסככין בו ודברים המקבלים טומאה כגון כלים ואוכלים ומשקין. וגידולו מן הארץ אין מסככין בו: כגון הדלה עלי' את הגפן ואת הדלעת שהיא מחובר לקרקע וזה הגירסא קבלתי מרבותי וגירסת רבינו גידולו מן הארץ מסככין בו אין גידולו מן הארץ אין מסככין בו דבר שאין צומח מן הקרקע כגון עורות בהמה שמחוסר מלאכה אעפ"י שאין מקבלין טומאה אין מסככין ומפרש דרב דימי ורבי יהודא אייתו טעמ' מחגיגה ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ כגון בהמות שגדלות מן הארץ וניזונין מהן ומסככין בהן דומיא דחגיגה ורבינו דאייתי טעמא מגרנך ומיקבך ס"ל לישנא דגידולו מן הארץ הצומח מן הקרקע אבל עורות בהמות שאין צומחין מן הארץ (ב) מסככין. ומס' דרבנן ור' דימי ל"פ ומר מייתי לה מהאי קרא ומר מהאי קרא ולא אפשר לפרושי אלא כדפרי' והל' בעורות בהמה שאין מקבלין טומאה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ונמלך לייבשן ונמלך עלי' לסיכוך והתורה אמרה תולמ"ה ואפי' נתכוון בחבילתן לסוכך בהן ולא התירן פסולה מדרבנן משום גזירות תולמ"ה אבל מדאורייתא כשרה ירו' אין חבילה פחות מכ"ה זרדין ומס' דוקא זרדין כמו זמורות שלנו אבל קנים לא הא אמרי' אגוד שלשה הוה אגוד ואם התירן כשרה כגפן ודלעת שקצצן ונינען והחוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה שכל העושה סוכה מן האוצר פסולה מדאורייתא משום תולמ"ה ודוקא שאין שם חלל טפח במשך ז' אבל יש שם חלל טפח במשך ז' כשרה אר"י סככה בהוצן זכרים כשרה בנקבות פסולה ולא גזרי' זכרים אטו נקיבות וה"ה דלא גזרי' נסרים משופין אטו כלים וכן הל' ואמר רבה בר"ה סככה באניצי פשתן פסולה בהצני פשתן כשרה והוצני עצמן איני יודע מה היא וספיקא דאורייתא לחומרא ול"ש תרי ולא דייק ולא נפיץ פסולה והני שישי ושווצרי מסככין בהן אמר אביי בשישי מסככין בהן (ג) בהוגי אין מסככין ופסקי רבוותאי כאביי וכל דסני רוחייהו ומידי דאית לי' שיבי דאיכא למיחש דלמא נתרי חיישי' דלמא שביק להו ונפיק ואפיקתא דדיקלא שורש דקל שיש בו ענפים הרבה מסככין בהם והני דיקרי דקני מסככין בהם ואע"ג דאגודה אגיד בידי שמים לאו שמי' אגיד והא דתנן במס' פרה אזוב שיש לו קלחים מפסגו ואוגדו פסגו ולא אוגדו אגדו ולא פסגו כשר מדקתני מפסגו ואוגדו ש"מ לאו שמי' אגיד מיהו לא פסגו כיון דאגיד הוא מ"מ כשר ואר"ח אגד בחד לאו שמי' אגיד ג' הוי אגיד ב' הוי מחלוקת ר' יוסי ורבנן דרבנן סברי הוי אגוד וקי"ל כרבנן דריש מרימר הני אסירותא דמחוזא מסככין בהן למנינא בעלמא היא דאגידן והני צרופי דאורבנא כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהן כשרה. ואע"ג דאגיד מתתא אגיד שאינו עשוי לטלטלן לאו שמי' אגוד ירקות שאמרו חכמים אדם יו"ח בפסח פוסלין בסוכה משום אויר מ"ט משום דלכי ייבשו מפרכי כמאן דליתנהו דמי ומס' כ"ש שאר ירקות תנא סיכי תאנים ובהם תאנים פרכילין ובהם ענבים קשים ובהם שיבלין מכבדין ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולין וכל ידות האוכלין שהפכן בגורן וחבטן טהורין ומסככין בהם ושומר שקורין פוניי"ל בלע"ז פסולת מרובה על האוכלין ומנהג לכסות בהן (ד) מחצלת של קנים עשאה לשכיבה טמאה ואין מסככין בה לסוכך מסככין בה ואסיקנא בקטנה כ"ע ל"פ דסתמא לשכיבה ואפי' בבליאה אין מסככין כ"פ בגדולה ת"ק סבר סתם גדולה לסיכך והל' כת"ק ת"ר מחצלת של שופה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חילא גדולה מסככין בה אריגה אין מסככין בה תניא אר"ח כשירדתי לגולה מצאתי זקן א' אמר לי מסככין בבודיא אר"ח והוא דל"ל גדנפא זה הכלל כל אותן שמקבלין טומאה אין מסככין ואע"ג. דשקיל לי' לגדנפ' אין מסככין מידי דהוה אבלאי כלים ורב יהודה סוככה בבלאי וכל דבר שעושין לשכיבה ולישיבה אין מסככין עשאן לסוכך מסככין ומס' מחצלאות שלנו סתמ' לשכיבה ואין מסככין בהם (ה) מסככין בנסרים דר"י רמ"א נותן עליה נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו א"ר מחלוקת כשיש בהן ד' דר"י ל"ל גזירת תקרה אבל אין בהם ד' ד"ה כשרה ושמואל אמר בשאין בה ד' מחלוקת ותניא כוותי' דמר ותניא כוותי' דמר וכ' רב אלפסי הל' כשמואל דהא ר"פ ס"ל כוותי' ועוד דסופן דשמעתן דהפכן על צדיהן מהו ואמרי' ע"כ נמי נעשו כשפודין של מתכות ופסולה ש"מ כשהפכן ד"ה פסולה והלכה כר' ומאן דפסק כר"מ משום בגזירותיו ליכא והלכך המסכך בנסרים שיש בהן ד' אפי' הפכן על צדיהן ויש בין כולן ד' טפחים בסוכה גדולה וג"ט בסוכה קטנה פסולה ופחות מג' ועד ד' כשרה והיינו דאמרי' שני נסרים אין מצרפין ורובא דרבוותאי פסקו כשמואל תקרה שאין עלי' מעזיבה רי"א בש"א נוטל אחת מבינתים (ו) אבל לא מפקפק ובה"א או מפקפק או נוטל אחת מבינתים וטעמא משום תולמ"ה ובחד מנייהו עביד מעשה המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש רווח ביניהם כמותן כשירה ומשום שמצרף סכך פסול בהדי סכך כשר ליכא דהוא ל"צ צירוף וכי אין בין זל"ז ג"ט נמי ליכא למימר לבוד דסכך כשר מפסיק אין רווח ביניהן כמותן פסולה אע"ג דרבה עליו סכך כשר דכי אמרי' אם הי' סיכך הרבה מהן כשרה כשחבטן ואינו נראה הסכך פסול והכל מעורב אבל הכא לא וקי"ל כר"פ דאמר פרוץ כעומד מותר הלכך לא אצרכוהו לשנויא מתני' בנכנס ויוצא והא דאמרי' לעיל פרוץ מרובה על העומד מותר בדפנות הוא דקאמר בית שנפחת וסיכך, ע"ג אם יש מן הכותל לסכך ד"א פסולה וכן חצר המוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסוככין אם יש תחתיו ד"א פסולה אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי, רב דיתבי וקאמרו אויר פוסל בג' בסוריא מתני לה לההיא שמעתא בההיא לישנא משמי' דרב (ז) בנהרדעי מתני' לה משמי' דשמואל אר"י א"ש סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד"א ורב אמר בין באמצע בין מן הצד פוסל בד"א ואיכא פלוגתא ביני רבוותאי רבי' אלפסי פסק כשמואל דהא רבנן כוותי' ס"ל ובעל הלכות פסק כרב כלישנ' בתרא. וירושלמי מסייע לי' דתני ר' חייא אויר פוסל בשלשה סכך פסול אינו פוסל אלא בד"א ומסת' כוותי' דהא רבנן דבי רב לא סייעתא היא דאי לישנא בתרא איתא קמא ליתא ותרי לישנא נינהו הלכך מספקא לן אי, כסורא אי כנהרדעי אי כסורא הלכתא באמצע בד' אי כנהרדעי פלוגתא דרב ושמואל היא והלכתא כרב בין באמצע בין מן הצד בד"א ומשמע דכי היכא דהורתיך את הסיכוך מן הדפנות בפסול אויר ליכא פלוגתא בין באמצע בין מן הצד בסכך פסול דסוכה ליכא פלוגתא מיהו פלוגתא דרבוות' היא ולחומרא ובסוכה גדולה בד"ט סכך פסול באמצע או בד"א מן הצד פסולה פחות מיכן כשרה בסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג' כדאמרינין לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות מג' כשרה ולא מצרפה ובקנה אם סיכך כשר כשרה ואי מליי' בשפודין בדבר הפוסל פסולה (ח) אמר אביי אויר ג' בסוכה גדולה ומיעוטו בין בקנים, בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקני' הוי מיעוט בשפודין לא הוה מיעוט וה"מ מן הצד באמצע מאי פליגו ר' אחא ורבינא והלכתא כרבינא דיש לבוד באמצע (ט) תנא פסל היוצא מן הסוכה נידן כסוכה ומפרשין לה בד' לישנא בתרא לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה ומאי יוצא יוצא מתורת סוכה ופרכי' פשיטא לא יהא אנא אויר ואויר בסוכה קטנה פחות מג' מיפסל א"ר אבא זה מצרף וישנין תחתיו זה מצרף ואין ישינין תחתיו כלומר אשמעינין ברייתא סכך פסול פחות מג' מצרף לסכך כשר וישינין תחתיו אויר פחות מג' מצרף לסכך כשר ואין ישינין תחתיו ושמעי' מהכא דאין יושבין ואין ישינין תחת האויר בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה ויושבי תחת סכך פסול בפחות מג' אבל בסכך פסול ד' אין ישינין כדתנן נתן עלי' נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו ואבן גאות פסק אויר פחות מג' בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה מצרף עם סכך כשר וישינין תחתיו (י) ובגדולה נמי מצרף אלא שאין ישינין תחתיו והא דתנן נתן עני' נסר שהוא רחב ד"ט כשרה ובלבד שנא יישן תחתיו הא פחות ישנין בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה לא דפחות מד' בסוכה גדולה לא חשיב בסוכה קטנה חשיב אפי' פחות מג' ולפיכך אין ישנין תחתיו אתמר סכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצומין כשרה ושאין לה פצומין אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה רב אלפס ז"ל עלה נסמך וצורתה בהלכות והלכתא כרבא והיכא דנראה מבחוץ ושוה מבפנים כשרה: שחמתה מרובה מצלתה פסולה: ת"ר חמתה מרובה מחמת הסכך פסולה מחמת הדפנות אפי' כולה מלאה חמה כשרה: ור' יאשי' אמר אפי' מחמת דפנות פסולה אמר אביי ר' יאשי' ור"י ור"ש וב"ש ור"ג ור"א ואחרים כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינין כו' ולית הלכתא לא כר' יאשי' ולא כר"י ולא כר"ג דפסול סוכה בראש עגלה: והיא שיכולה לעמוד ברוח מצויה ולא כאחרים דכולהו טעמא משום דירת קבע היא ושיטה נינהו ואע"ג דב"ש ור"א חשיב בהדייהו: אביי ס"ל דטעמייהו משום דירת קבע וליתא דטעמייהו משום מאי דפרישית לעיל והלכה כב"ש ור"א דפסול: העושה סוכתו כמין צריף ס"ל נמי לאביי משום דבעי' דירת קבע. וליתא אלא משום דס"ל שיפוע אוהלי' ונא כאוהלים: והלכתא כר"א וכולהו אינך כולהו שיטה הוי וליתנייהו (יא) סוכה המעובה כמין בית אעפ"י שאין הכוכבי' נראים בתוכה כשרה: אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ירושלמי הדא אמרה צריכין הכוכבים להיות נראין בתוכה ר' לוי בשם ר' חמא כוכבי חמה שאני. ומסתב' דלכתחלה צריך אבל דיעבד כשר כדתנן המעובה כמין בית כשרה: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביו"ט מתני' ר"מ היא דתנן העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל ואיכא פלוגתא ביני רבוות' איכא מ"ד סתם במתני' ומחלוקת בברייתא (יב) והלכה כסת' ואיכא למ"ד מדאוקימנא למתני' כר"מ ש"מ דהלכה כר"מ ואבן גאות כתב רבנן קשישא הכי פסקי הסומך סכתו בכרעי המט' ר"י אומר אם א"י לעמוד בפני עצמו פסולה ואמר אביי ל"ש אלא סמך אבל סכך ע"ג המטה כשרה מ"ט דר"י משום דאעמידה בדבר המקבל טומאה ועל דופני הבית שאין מסככין (יג) הסכך כשר שאין דבר המקבל טומאה ומסתב' מדשקלו וטרי אמוראי אליבא דר"י ש"מ הלכה כוותיה: סוכה מדולדלת כשרה: מאי סוכה מדולדלת ר"א ענייה ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד, רב תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני א' סוכה המדולדל אם צלתה מרובה מחמתה כשרה: שמואל תני תרתי סוכה מדובללת או שצלתה מרובה מחמתה כשרה: ואמר אביי ל"ש אלא שאין בין זל"ז ג"ט אבל יש בין זל"ז ג"ט פסול' ורבא אמר אפי' יש בין זל"ז ג"ט נמי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח כשרה דאמרינן חביט רמא ומסתברא סוגיא דשמעתן אליבא דשמואל היא ועוד דרב ושמואל ל"פ אלא בפי' דמתני' ורב מודה להא דשמואל דצלתה מרובה מחמתה כשרה: והוא שלא יהא אויר ג"ט במקום אחד והיכא דרובא צלתה מרובה מחמתה ומעוטה חמתה מרובה מצלתה פסולה: אר"פ היינו דאמרו אנשי כזוזא מלעיל כאיסתרי מלרע כשהצל רחב למעלה כשיעור זוז אינו אלא כאסתרי מלמטה דהוא פלגו דזוזא וק"ל דר"פ אדר"פ דר"פ דהכא ס"ל פרוץ כעומד (יד) מותר כדאמרינן לקמן אם יש ריוח ביניהם כשרה ואנו כך קבלנו אם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה למטה צלתה מרובה מחמתה שהחמה מועטת למטה כשרה ואם למטה בהדדי למעלה מרובה מחמתה (טו) ופסולה וכן הלכתא ור' יעקב ז"ל פי' אדם עומד למטה רחוק מן הסכך ודומה לו שהן שוין פסולה שהצל (טז) מרוחק מן האדם מתמעט בהרחקה והוא פרוץ מרובה על העומד שהעומד שיש בו ממשות אינו מתמעט וכשעומד למעלה שוין כשרה ולא מתנכרא שהממשות כמו כן מתמעט מרחוק משל אדם עומד בראש ההר דומה לו כצפור: העושה (יז) סוכתו תחת האילן כאלו עשאו תוך הבית אמר רבא ל"ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתה אבל חמתה מרובה מצלתה כשרה ואיכא פלוגתא ביני רבוותא אית מ"ד מתני' בשעשא' סוכה מסכסכת כהלכתה בצלתה מרובה מחמתה תחת האילן ופסולה משום ב' סככין וכשחמתה מרובה מצלתה ליכא אלא חד סכך ופרכינן כי חמתה מרובה מצלתה מאי הוה הא מצרף סכך פסול שלמעלה בהדי סכך כשר ואעפ"י שהתחתונ' מסכסכ' בלא סכך פסולה והן רחוקי' זה מזה סכך פסול של מעלה פסיל ליה ואוקימנא כשחבטן כדקתני אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה אבל אילן שצלתה מרובה מחמתה כיון שהסכך פסול מחמת עצמו לא מהני חבטן לבטולי ברוב ודייקינן מהכא באילו שנוטלין הרעפים מכיסוי הבית ועושין למטה סוכה כהלכתה ונשאר למעלה מן הסיכך עצים שקורין קרויב"ינש שהסוכה פסולה משום דקא מצטרף סכך פסול אעפ"י שהסכך כשר מרובה עד שיתנו הסכך כשר בין הקרויב"ינש דומיא דחבטן. ומסתברא אפילו לההוא פירושא הסוכה כשרה. דכיון שנטלו הרעפים התקרה כשרה בתקרה שאין עליה מעזיבה דסגיא כשנוטלין אחת מבנתים ואית דמפרשי מתני' בעושה סוכה תחת האילן ועם צל האילן צלתה רובה מחמתה ומש"ה פריך הא קמצטרף צל פסול שלמעלה (יח) לא מעלה ולא מוריד ואעפ"י שלא חבטן כשרה והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת נמי מפני שהסוכה היתה חמתה מרובה מצלתה והדלה עליה כדי לעבותה וכן אם סכך ע"ג האילן והסכך מלמעלה צלתו מרובה מחמתו האילן שתחתיה לא מעלה ולא מוריד כדקתני בתוספתא סכך ע"ג אילן או ע"ג מטה אם צלתה מרובה מחמתו כשרה ואם לאו פסולה: וק"ל למ"ד מתני' משום שני סככין כי מוקמינין לה בחבטן מאי שני סככין איכא ומסתב' סוכה שתחת האילן פסולה מחובר הוא עם האילן עצמו עשה סוכה ואילן שצלתה מרובה פסולה חמתו מרובה מצלתו וצירף בו סכך כשר כשרה. ומש"ה פריך הא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר (יט) המרבה עם האילן ומשני בשחבטן ולעולם ליכא למימר מצטרף בשני סככין דאלת"ה סוכה שבתוך הבית לפירושא קמא תיפוק ליה דקא מצרף סכך פסול ופירש תחתיה סדין לנאותה אמאי כשרה וגבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' לפסול משום דקא מצטרף סכך פסול: סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה תניא בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא בסוכה שתחת הסוכה אדרבה בסוכת תשבו תרתי משמע בסוכת כתיב ומסתברא דקפריך תלמודא אמתני' דקתני ולא בסוכה שתחת הסוכה ש"מ שסוכה שתחת האילן ושבתוך הבית לאו משום ב' סככין היא אלא משום דמחובר שאינו יושב בצל סוכה אלא בצל האילן וכן פירש עליה סדין לאו משום ב' סככין. וזה הכלל דקתני מתני' דבר שמקבל טומאה וגדולו מן הארץ אין מסככין להדין קאי א"ר יוחנן פעמים ששתיהן כשרות ופעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה הא אצטרכו ליה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתו מרובה מצלתו מ"ד נגזור דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל ופי' קמא דלעיל מייתי סייעת' מהא דהכא סככים רחוקים ותחתונה צלתה מרוב' מחמתה ואפ"ה סד"א למפסלא משום דקמצטרף סכך פסול ואשמעינין סכך פסול לאשמעינין דלא מצטרף סכך פסול אלא בפסול מחובר אלא משום הא לא תסייע דה"ק מ"ד לגזור דלמא התחתונה תהא חמתה מרובה מצלתה ותצטרף סכך העליון עמה ועם העליונה תהא צלתה מרובה מחמתו ותפסול התחתונה קמ"ל דנ"ג דכיון שהתחתונה מסכסכת כהלכתה וסככין מרוחקין זמ"ז ל"ג כי היכי דל"ג חבטן אטו לא חבטן ורש"י ל"ג בי' למגזר ומפרש כגון שהתחתונה צלתו מרובה מחמתו עם העליונה מ"ד הא קמצטרף קמ"ל ונראה מדבריו היכי שהתחתונה מסכסכת כהלכתה לי' לן מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כמה תהא בין סוכה לסוכה ותפסול התחתונה אמר רבא טפח ור"ח ורבה בר"ה אמרו ד' ושמואל אמר י' כהכשרה כך פסולה.. ומסת' בנוי סוכה (כ) הנפלגין ממנה ד"ט דר"נ מכשיר ור"ח ורבה בר"ה פסלו ש"מ דוקא נוי סוכה דכיון דלנוי יהבינהו ולא בטלן הסכך שלמעלה מהן אבל אינך לא נוי סוכה ומופלגין ממנה ד"ט פסולה כר"ח וכרבה בר"ה וכן הלכתא הלכך הא דתנן סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה אעפ"י שאינה ראוי' לדירה שאין בה י"ט פסולה וניחא לדשמואל ומיהא בעי' שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ע"י הדחק אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות דירה סרוחה היא ומסתברא ה"ה בסוכה תחת סוכה אע"פ שאין בעליונה דפנות פסולה. והא אפשר דאי יש בתחתונה דפנות אמרי' גוד אסיק ואי משכחת לה פסולה דליתא כשמואל אבל ר"י בן גיאות ז"ל פסק כשמואל וצ"ע לרבוותא דפסלי סוכה שתחת האילן משום ב' סככין אי פליגו בה כי היכי דפליגו בבית דמר אמר טפח ומר אמר ד"ט ומדלא אמרי' בגמרא ביה כמה יהא בין סוכה לסוכה ש"מ לאו משום ב' סככין היא ירושלמי כמה יהא בין סכך לסכך ויצטרף כו' פרש עליו סדין מפני החמ' ותחתי' מפני הנשר או שפירש ע"ג קינופת פסולה אר"ח ל"ש אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה כדתניא סככה כהלכתה ועטרה בקרמין וסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין ורמונים אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו. מינומין עבדי' דרב אשי אוטמישא לי' כיתונתא במיא שטחה אמטללתא א"ל ר"א דלי' כי היכי דלא לימרי מסכך בדבר המקבל טומא' מהא שמעי' אם פרס תחתי' מפני טינוף העלין פסולה מפני מראית העין אבל רבי' יעקב פי' מתני' דאמר תחתי' מפני הנשר שמתירא שמא ינשרו העלין ותהא חמתה מרובה מצלתה ודעתו לאכשורה והיא פסולה שמסככה בדבר המקבל טומאה אבל לנאותה כשרה וה"ה אם פרס מפני טינוף העלין שנשרין ומס' דפסולין כיון שצריך סיכוך ודבר המקבל טומאה הוא אבל לנאותה דלא לסיכוך כשרה דאי לא איתא לפלוג בטינוף הנשרים אלא לאו ש"מ דכל מפני הנשר פסולה. איתמר נוי סוכה המופלגין ממנה ד' ועומדין תחת הסכך ר"נ אמר כשרה ור"ח ורבה בר"ה אמרו פסולה וקי"ל כוותייהו ואפי' ר"נ דאכשר דוקא נוי סוכה כדפרישית ואבן גיאות לא מסתברא אלא כר"נ דקאי כשמואל ור' ישראל כהן הכין פסק. אר"י א"ש מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג שאינו גבוה יו"ד אמרו לה (כא) מותר לישן בכילה אעפ"י שיש לה גג ואפי' גבוה יו"ד והא דרישא ליתא דהא רב (כב) שרי לי' לרב אחא ברדלא דלא למגנא בכילה משום בקו הא לא"ה אסור ומסת' או כלישנא קמא או כלישנא בתרא וכ' רבינו אבן גיאות ז"ל כולהו רבוותא פסקו כל"ב דשמואל והכין אסיק כילה שיש לה גג אע"פ שאינה גבוה י' פסולה ושאין לה גג אע"פ שגבוה עשרה כשרה וק"ל סוגיא דפ' הישן (כג) דגרסי' תרגמה שמואל במטה עשרה ש"מ אע"פ שיש לה גג כגון מטה בעי עשרה ואיכא למימר, ל"ב דקאמר מותר לישן בכילה שאין לה גג אע"פי שגבוה יו"ד ול"ק נמי אשמעינין התירא דאין גבוה יו"ד מותרת אע"פ שיש לה גג וכולהו ס"ל דלא מיפסלי אלא בגג גבוה עשרה וליכא למ"ד יש לה גג ואינה גבוה יו"ד פסולה דהא מטה יש לה גג ותרגמה שמואל במטה עשרה ולא חזינין לרבוותא דפסלי ביש לה גג ואינה גבוה יו"ד ור' אלפסי משמע דהכי ס"ל דקאמר הב"ע בגבוה יו"ד וכן הלכתא ואם אין לה גג אע"פ שגבוה יו"ד מותר וסתם דבריו כי יש לה גג ואינה גבוה יו"ד ואית לן סברא אחרינא דאמר מטה עשרה אינה ככילה שיש לה (כד) גג ומטה לגבה עשוי' וצ"ע מהא דאותבינן עלה נקניטינן ב' קינופת ד' פרס ע"ג קינופת פסולה (כה) ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוה מן המטה יו"ד הא גבוה י' פסולה אע"ג דל"ל גג שאינו נקליטין דקביעי ופרכי' אי קבוע להוי כקינופת ואיכא למידק מינה מדקאמר שאני נקליטין דקביעי ש"מ ה"ה ככילה שיש לה גג ואי הכי לפרוך להוי ככילה דכילה שיש לה גג אעפ"י שאין גבוה י' פסולה וש"מ דכילה שיש לה גג ואינה גבוה יו"ד כשרה הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם וסכך ע"ג פסולה ואם הי' סיכך הרבה מהן או שקצצן כשרה ואמר רב צריך לנענע ע"ש סוכה אעפ"י שקצצן אחר שהדלן דלא אמרי' קציצתן זהו עשייתן וכיון שנענען אעפ"י שאין סכך רבה כשר. והכי פסקו כולהו רבוותאי כדתניא גבי סוכה תולמ"ה מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיכסה ע"ג פסולה ואוקימנא כשקצצן ולא נענען ואם נא קצצן אע"פ שהסוכך הרבה מהן פסולה דקא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ור"ש לא גריס בברייתא או שקצצן דהא בקצצן אסקי' ואי קצצן דקאמר קודם שהדלן היא פשיטא. והכי הלכתא לא קצצן והי' הסיכוך הרבה מהן אי ערבן וחבטן כשרה בלא נענוע קצצן אחר שהדלה צריך לנענע אבל לסותרה א"צ: ירושלמי רבי אבא בשם רב והוא שהדלה אותן מתחלה לשם כך ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא צריך לנענע. א"ר יוסי תרי לקולא הדלה עניה את הגפן אעפ"י שלא נענען נענוע אפי' שלא הדלה עליה מתחלה לשם כך. ומסתבר דמתני' שלא הדלה עניה לשם סוכה היא ובבלי כ' הדלה עליה אילנות וסיכך על גבן ואח"כ קצצן אם היה הסיכוך הרבה עליהן צריך לנענע אחר קציצתן ולא נהיר. א"ר נוי משום ר"מ ב' סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימיות אינן סוכות החיצונית סוכה. ת"ר סוכת גנב"ך מ"מ לאתוי מאי לאתוי סוכת רועים סוכת קייצים סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מהו כהלכתה שתהא עשויה לצל ואע"ג דלא בעי' לשם חג לשם צל בעי' שלא תהא עשויה מאלי': סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ואיזהו סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג למ"ד יום ופרש"י לביתו שמא קאי כלומר שעשאה לשם חג כשרה ואם עשאה לשם חג ואפי' מתחלת השנה יצא ולב"ש איצטריך אבל לב"ה אפילו עשאה סתם ומתחלת השנה כשרה והיינו פלוגתא וי"ל דלב"ה איצטריך דאפילו ב"ה מודו דאם עשאה סתם מתחלת השנה פסולה ומחלוקת בשעשאה מל' יום ואילך כלו' איזה סוכה ישנה כשעשאה קודם לחג למ"ד יום ולא קתני שעשאו למ"ד יום קודם החג אלא מתחלת למ"ד יום ואילך עשאה בסתם אם היא סוכה ישנה צריך לחדש בה דבר ואם לא חדש בה דבר פסולה ירושלמי חבריא אמרו טפח וכו'. ת"ר סוכה גזולה והמסכך בר"ה ר"א פוסל וחכמים מכשירין ואסיקנא בתוקף מחבירו והוציא ט' מסוכתו וקיי"ל כחכמים דקרקע אינה נגזלת וה"ה שאולה שאדם יי"ח בסוכה של חבירו אבל גזל עצים ומסכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד והא דדרשי' בסוכה ישנה חג הסוכות תעשה לך למעוטי סוכה גזולה פרש"י ז"ל כגון שעשאה ע"ג ספינה או ע"ג עגלה ואבן גיאות פי' לכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד כשרה ומס' גזולה שגזל עצים וסיכך בהן ולא רצה לפרוע הדמים וההוא דאתא לקמי' ר"נ ואמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גדולה יתבו לא הי' נותן לה הדמים ת"ר בסוכות תשבו שבעת ימים בסוכת של כ"ד רי"א אינו נוהג אלא בד' מינין וקי"ל כת"ק ותניא בסוכות תשבו שבעת ימים ואפי' לילות או אינו אלא ימים ולא לילות נאמר כאן תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים אפי' לילות אף כאן ימים ואפי' לילות: