ספר העיטור – חלק ב – שער שלישי שער אדם נחלק לג' חלקים, קטע 2

החלק השלישי מתן שכר תניא ראב"י אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו כו' הכל בחוזק שלא יחטא שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם תניא הי' רמ"א מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שנא' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר בספרי רמ"א וראיתם אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל, פני השכינה ושהתכלת דומה לים כו' רשב"י אומר הזהיר במצות ציצית זוכה ומקבל פני השכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ד' אלקיך תירא בבמה מדליקין הזהיר בציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמנה מאות עבדים שנא' כה אמר ד' צבאות וכו' בספרי וראיתם ועשיתם מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית כאלו קיים כל המצות כולן והרי דברים ק"ו לכל מצות שבתורה והייתם קדושים לאלהיכם זה קדושת כל המצוה אתה אומר קדושת כל המצות או אינו אלא קדושת ציצית אמרת במה הכתוב מדבר בקדושת כל המצות רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר כן או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים זו היא קדושת ציצית מגיד שבציצית קדושה על ישראל. רשב"א אומר למה נקרא שמה תכלת על שם שנתכלו המצרים בבכוריהם שנאמר ויהי בחצי הלילה י"א על שכלו מצרים על הים. ד"א ציצית ע"ש שהציץ הקב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר קול דודי הנה זה בא כו' (א) תניא ר' נתן אומר אין לך כל מצוה הכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעוה"ז ואיני יודע לעולם הבא צא ולמד מציצית: מעשה באדם א' שהיה זהיר במצות ציצית וכו' זה מתן שכרה בעוה"ז ולעוה"ב איני יודע: תניא רצה המקום ב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר וכו' אר"א אר"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וגו' עשרת הדברות הקדמת המחבר

פקודי ד' ישרים משמחי לב, מצות ד' ברה מאירת עינים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו כי הוא קדוש ומשרתיו קדושים קדושים במצות חקים ומשפטים צדיקים בחר בהם ובראם לכבודו. לשרתו ולעבדו. הרבה להם תורה ומצות לזכותם ולהצדיקם. לקבל שכר פעולתם ככתוב ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וכתוב ויצונו ד' לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים לטוב לנו כל הימים וכתיב וצדקה תהיה לנו. ועל הכל יתגדל ויתקדש המלך הקדוש. מרומם על כל ברכה ותהלה ורב חסדיו ורחמיו. ויצוה ממרומיו חסדו וטובו. יעלה ויבא ויאזרני חיל ויחליפני כח ועצמה לפרש בחכמה מצות הידועים לזמנים הקבועים. טעונין ברכה וזמן. ויחנני בהם דעה והשכל וידריכני על דרך האמת שלא אתבייש מרבותי ומחבירי ויהיו לרצון אמרי פי אמרות ד' אמרות טהורות ויורני בספר הנקרא עשר"ת הדברו"ת על שם עשר מצות הברורות והמפורשות בו ואלה שמותם, סוכה, ולולב, והלל, ושופר ביעור חמץ, ומצה ומרור יוה"כ, מגילה, וחנוכה, ויו"ט, ענין הצריך אינו בכללם: ואפרש אותם שמם באחרונה בעזרת חונן דעה ובינה. ובעיטור סופרים פירשתי ציצית ותפילין שהם מ"ע שהזמ"ג אבל אינן טעונין ברכה וזמן כעשרה דברים האלו. ועל כל מצוה בזמנה עלינו לברך בענינה. כדתניא (סוכה מ"ו א') היו לפניו מצות אומר ברוך אקב"ו על המצות רי"א מברך על כל אחד ואחד בזמנה ככתוב ברוך ד' יום יום וגרסי' בירו' אמר ר' אילא אלה המצות אם עשיתם כמצותם ה"ה מצות אם לאו אינן מצות ובעזרת מלמד לאדם דעת אפרש כל אחת כמו שהורוני מן השמים: הראשון

מצות סוכה ברכותיה. ועניניה. וחלקתי אותם לו' שערים הראשון על הברכה: השני הכשר מדתה: שלישי הכשר דפנותיה רביעי הכשר הסכך: חמישי ענין ישיבתה. הפטור והחיוב. הששי סדר היום:

הראשון ברכה. גרסי' בפ' לולב (א) העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו נכנס לישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד ואם לא לכשיכנס בה מברך שתים. ירושלמי בסוכה ישינה תני צריך לחדש בה חבריא אמרו טפח ר' אסי אמר ב"ט ובלבד ע"פ כולה ש"מ חידוש בגופו חידוש שאינה בגופה אינה חידוש ודלא כבעל הלכות (ב) שאמר וממך בסתרקי חדוש. דהא ליכא סוכה דלא חייש לחידושי האי חידוש: גרסי' (ג) בירושלמי העושה סוכה לעצמו לולב לעצמו ציצית לעצמו מברך בכולהו בשעת עשייתן לעשות. ולא אזלא כגמרא דינן דהא בפ' התכלת גבי ציצית מברך לעשות ציצית ואקשינן עלה והא גבי סוכה דכשרה בנכרי ובישראל א"צ לברך ותניא העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו ואילו לעשות לא קאמר ואתמר בה תרי טעמא ר"ח סבר כל מצוה שכשרה בגוי בישראל א"צ לברך וסוכה שכשרה בגוי כדתניא סוכת גנב"ך אינו מברך לעשות. ואית מ"ד על כל מצוה שאין עשייתה גמר מצוה בישראל א"צ לברך. ובעיטור אתברר הלכך אינו מברך אנא שהחיינו ואמר ר' אשי (ד) חזינן לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקדושא גרסי' בפ' החליל (ה) דריש ר"נ בר"ח אין הלכה כדר' דאמר סוכה ואח"כ זמן. והלכה סוכה ואח"כ זמן וכתב בעל הל' הלכתא בין העושה סוכה לעצמו בין העושה לולב לעצמו ל"צ למימר זמן דסגיא ליה בדכסא ומסתב' מזמן עשיית סוכה פטור שעומד ויושב בה. ומצותה בלילה כבימים. דלולב לא פטור כדאיתא בלולב. הלכך מאן דמברך ברכת סוכה בקידוש א"צ לברך בשעת עשייה ואם לא צריך לברך: ומנהגנו לברך על הכוס סוכה ואח"כ זמן כרב כהנא. ושיקדש על הכוס מקדש כדרכו כשהוא יושב ואע"ג דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן לאפוקי אחר עשייתן דנא. והמקדש מעומד דעת חיצוני היא ומשום ברכת שוטה אין לשנות המנהג ועוד דכל מצוה שאינו בידו אינו עובר לעשייתו. בפ' לולב וערבה העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה וכיון שמברך עניה יום ראשון שוב אינו מברך ואוקימנא כתנאי דתניא תפילין כ"ז שמניחן מברך עליהן ד"ר וחכ"א אין מברך עליהן אלא שחרית בלבד ואתמר אביי אמר הלכה כר' ורבא אומר הלכ' כחכמים ואמר רב מרי ברי' דרב שילא חזי' לי' לרב אבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח מברך וכל התורה מתפילין גמר וסוכה נמי כ"ש שנכנס בה לאכילה ושינה ות"ת לעמידת קבע מברך. ור' יעקב אמר כל מצות סוכה שמקיים מסעודה א' עד סעודה אחרת כגון שינה וסינון וטיול בסוכה ברכת לישב בסוכה שמברך בסעודה פוטרתן לברך עליהן ורבינו האי גאון אמר הנכנס לסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שמברך עליהן בין סעד בין לא סעד אינו מנהג ומה שאנו מברכין לישב ולא על ישיבת סוכה מפורש בעיטור: גרסי' בפ' לולב הגוזל (ו) אר"י בר שילת משמיה דרב שמיני ספק תשיעי שביעי לסוכה שמיני לברכה שאומר יום שמיני חג העצרת הזה ורי"א שמיני לזה ולזה ואסיקנא הלכת' מיתב יתיבנא ברוכי לא מברכינין לישב בסוכה. וכ' רבי' אלפסי ז"ל ה"ט דלא מברכין כיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי בסוכה הלכך עבדינן לחומרא ומסת' טעמא מאי מברכין בספיקא דיו"ט כי היכא דלא לזלזל במלאכת יו"ט ה"נ לא מברכין ברכת סוכה דאתי לזלזולי ביו"ט ויאמרו חול היא ול"ד לספק דעלמא דדבריהם דבעי ברכה כדאיתא בעיטור ומיהו טעמא דרבי' טעמא הוא אחר שעשינו אותו קודש לא נעשהו חול דהא רב אשי בשני יו"ט של גליות דמספקא ליה אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל מיומא טבא לחבריה כדאיתא בריש גמרא וכ"ש אנן דאית לן לאבדולי אלא משום טעמא דרבינו הוא:

השני הכשר מדתה ושלש מחלוקת בדבר כדתנן (א) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ותניא (ב) ר"א כל סוכה שאין בה ד"א על ד"א פסולה ואסיקנא דב"ש וב"ה בתרתי פליגו בסוכה קטנה ובסוכה גדולה וחסורי מחסרא וה"ק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית או שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומסתב' דשלשתן מקרא א' דרשו בסוכת תשבו שבעת ימים ב"ש סברי תשבו כעין תדורו ובעינין מקום ישיבה, ואכילה וראשו ורובו לישובו ושלחנו לאכילה וב"ה סברי ישיבה לחודא בעינין ובאכילה לא קפיד קרא ור' סבר דירה כבית דכל בית שאין בו ד"א על ד"א אינו בית ואר"ש בר' יצחק הלכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כב"ש ואע"ג דאביי חשיב ליה לב"ש בשיטה דאמר אביי ר' ור' יאשיה ור"ש וב"ש כולהו ס"ל דוכתי קבע בעינין וקי"ל כל כה"ג אין הלכה אביי הוא דס"ל טעמא משום דירת קבע היא וליתא כדפרישית ורב ושמואל הכי ס"ל ולא חשיב לב"ש בשיטה והלכתא כב"ש בסוכה קטנה וכב"ה בסוכה גדולה דל"ג שמא ימשוך אחר שלחנו ורבינו נחשון הכי פסק והכי מוכח בברכות (ג) דאמר ר' יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומעשה וכו' עד אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ומשמע דהלכה (ד) כב"ה אבל ר' אלפסי פסק בתרויהו כב"ש דחד טעמא נינהו ומסתב' דליכא למיגזור שמא ימשוך אחר שלחנו אנא בסוכה גדולה שימשיך עצמו אחר המקום שהוא רגיל לאכול אבל (ה) בקטנה ליכא למיגזר והלכה הכשר סוכה כדי ראשו ורובו ושלחנו שהם ז"ט על ז' דקיי"ל גברא באמתא יתיב ושלחנו טפח כדגרסינן כמה כדי שלחנו טפח הרי ז' וצריך שלא יקבע בה קונדריסין למעלה מכ' אמה כדי לסכך בהם דתנן סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה ופליגו בה רבא ור"ז ורבה רבה סבר טעמא דמתני' משום דלא שלטה ביה עינא (ו) אפי' גבוה כמה כשרה ולר"ז פסולה משום צל והיכא דרויחא דאיכא צל כשרה ולרבא דכיון שהיא גבוה מכ' אמה דדרכה לעשות דירת קבע פסולה לעולם וכ' רבינו אלפסי ז"ל איכא מאן דפסק הלכתא כרבה ואנן ס"ל כרבא דקי"ל סוכה דירת עראי בעינין ור"ז דמכשר סבר דירת קבע בעינין ולית הלכת' כוותיה ואי דפנות מגיעות לסכך כ"ש דדירת קבע היא והאי סברא לא נהיר לן דרבה נמי (ז) מגיעות לסכך כשרה ס"ל דירת עראי בעינין ואפי' עביד ליה דירת קבע כשרה: ומאן דס"ל דירת קבע (ח) כשרה אבל מאן דאית ליה דירת קבע דירת עראי פסולה והלכך דפנות מגיעות לסכך (ט) לא דריש למען ידעו ידיעה לדורות ומסתב' דהלכה כרבה דכל מילי דמר עביד כרב ועוד דבכולהו אית להו פירכא מעליא ואיצטריך להו לשנויא דהא קשיא דקמקשה ידיעה לדורות היא דכתיב ל"ק דהא מימלא ש"מ ולר"ז היא דאצטריך לשנויא אבל לרבה לא איצטריך. ועוד דר' יאשיה קאי כוותיה דאמרינין כמאן אזלא הא דאמר ר' יאשיה אמר רב מחלוקת כשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה כמאן כרבה והו"ל רבא יחידאי לגבי ר' יאשיה ורבה ולית מאן דס"ל כרבא ועוד דאמרינין לקמן בשלמא לר' יאשיה דקאמר באין דפנות מגיעות לסכך פליגו אבל בדפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה וכו' וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה ואע"ג דר' אשי מתרץ בסוכה העשייה קטונית שינויא דחיקא היא והלכתא כר' יאשיה וכרבה ובדפנות מגיעות לסכך ד"ה כשרה ובאין דפנות מגיעות אפי' יש בה יותר מד"א פסולה והר"ר. יצחק אבן גאות פי' אפי' דפנות מגיעות לסכך בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה פסולה ותמוה לן טובא (י) כמאן ס"ל: היתה גבוה מכ' (יא) אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוה מיעוט ואע"ג דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. תבן ובטלו הוה מיעוט וכ"ש עפר ובטלו: ומסתב' דה"ה עפר ואין דעתו לפנותו: תבן ואין עתיד לפנותו עפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן וקי"ל כרבנן דאמרו בית שמלאוהו תבן או צרורות בטלן מבוטל בטלו אין לא בטלו לא ועפר ועתיד לפנותו ד"ה לא בטיל היה גבוה מכ' אמה והוצין יורדין לתוך כ' רואין אם צלתה מרובה מחמתה כשרה ואם לאו פסולה ש"מ סכך מקצתה למעלה (יב) מקצתה למטה מ"מ כשרה כדאיתא בפ"ק דעירובין (יג) חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן וכדרבא דאמר אחד זה ואחד זה כשרה וכן הלכתא: היתה גבוה למעלה מי' טפחים והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי למימר אי הוה חמת' מרובה מצלתה כשרה. א"ל רבא האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בתוך דירה סרוחה וש"מ סכך מקצתו למטה מי' ומקצתו למעלה מי' פסולה דחללה י' בעינין. לבד מסככה ומשום דקמצריף סכך פסול דלמעלה מי' בהדיה סכך כשר לא מפסלה דליכא למימר (יד) אלא שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה דבעינין צרוף הא לא בעי צירוף כשר. אטו אי סיכך סוכתו בהכשר והניח למעלה חבילי קש וחבלי זרדין מי מפסלי ה"נ ל"ש ואית מ"ד דלא אמרינין אלא במחובר היתה גבוה כ' אמה והיתה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי ע"פ כולה ויש בה הכשר סוכה מן הצד אם יש משפת האצטבא עד הכותל ד"א פסולה פחות מד"א כשרה. דאמרינן דופן עקומה. וכן אם בנה אצטבא באמצע ויש בה פחות מד"א לכל רוח ורוח כשרה דאמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה להשלימה לי' אם יש משפת חקק ולכותל ג"ט פסולה אם פחות מכן כשרה ומסתב' כר"י ן' גאות דאמר והוא שיהיה בחקק הכשר סוכה: היתה גבוה כ' אמות ובנה בה עמוד גבוה עשרה ויש בה הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתה א"ל רבא בעינין מחיצות ניכרות וליכא כתב רבי' אבן גאות ז"ל ובלבד שלא תהא האצטבא גבוה מי"ט דרשות אחרת היא וגבי עמוד אמרינין אעפ"י שעומד בתוך ד"א (טו) לדפנות פסולה דבעינן מחיצות הניכרות וליכא דכיון שחלק רשות אחרת לעצמן לא מתכשר אלא במחיצת דפני הסוכה: וכיון דמרוחקות ממנה לא אמרינן גוד אסוק (טז) במחיצתי' הסמוכות והניכרות. אבל במרוחקות שאין ניכרות לא ומסתב' גבי אצטבא אפי' גבוה י' כיון שקרובה הדופן בפחות מד"א אמרינן דופן עקומה וכאילו מעיקמת הדופן עד האצטבא ובנה עמוד באמצע והיא פחות מד"א אמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח: אבל היכא דהיא רחוקה מד"א דליכא למימר דופן עקומה היא דסבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתה דכיון שפני העמוד גבוה יו"ד הויא מחיצה ואמרינין גוד אסיק ויש ד' מחיצת והכשר סוכה וא"ל רבא ניכר בעינין מחיצות ניכרות וליכא ופני העמוד אינו ניכר מחיצה ול"א גוד אסיק אלא במחיצה הניכרת עשרה והאי דנקיט עמוד גבוה י' דלא אמרינן גוד אסיק אלא במחיצה גבוה י' כדמוכח לקמן במשלשל דפנות מלמטה למעלה ת"ר נוי סוכה אינן ממעטין בסוכה להכשירה אם היתה גבוה מכ' אמה ולא לפוסלה בפחות מי' אמר רב אשי ומן הצד ממעטין לשיעור אורך סוכה:

השלישי הכשר עשייתה דתנן (א) ושאין לה ג' דפנות ת"ר שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ורש"א ג' כהלכתן ורביעית אפי' טפח וקיי"ל כרבנן ואותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא א"ל רב כהנא ורב אשי ויעמידו כנגד ראש תור שתק רב אתמר נמי א"ש משמיה דלוי מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בבי מדרשא כנגד היוצא ור' סימון (ב) אמר יהושיע עושה טפח שוחק ומעמידו פחות מג' לדופן ולא כנגד ראש תור וחשיב כאילו יש פס ד' בדופן שלישית והוא רוב הכשר סוכה ואוכל ושותה בכ"מ בסוכה כאילו יש בה ד' דפנות ואר"י אמר רב סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה ור' סימון אריב"ל עושה לו פס (ג) משהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל הפחות מג' כסתום דמי ובסוכה גדולה עסקינין דאי בסוכה קטנה שחיק באמצע סגיא וחזינין לרבוותא קמאי דסמכי ארב כהנא ורב אשי ורב דאמרי ויעמידו כנגד ראש תור דהא שתיק רב וליתא לשמואל ולדר' סימון ומסת' כשמואל ולוי וכבי מדרשא דאמרי כנגד היוצא דקיימא כר' סימון אריב"ל דל"ל כנגד ראש תור וסוגיא דשמעתא כר' סימון אזלא דהא קמיבעיא לן מ"ש הכא דסגי בטפח שוחק ומ"ש התם דבעינין פס ד' ועוד דרב אשי אשכחי' לרב כהנא דעביד טפח שוחק וקא עביד ליה צורת פתח ש"מ כריב"ל ומאן דאית ליה טפח שוחק ל"ל כנגד ראש תור ורב כהנא דפריך לרב ויעמידנו כנגד ראש תור לא ס"ל הכי דהא רב כהנא גופיה עביד טפח שוחק ועביד צורת פתח ש"מ כולהו ס"ל כנגד היוצא ולא כנגד ראש תור והלכה כר' סימון וכלישנא בתרא דרבא דאמר ובעינין נמי צ"ה כדרב כהנא דעביד להו לתרווייהו והלכך עושה טפח שוחק ומעמידו פחות מג' סמוך לדופן ואח"כ נוטל קנה אחת לצורך פתח אמה או שתים רחוק מאותו טפח ונותן קנה א' ע"ג ראש הא' ע"ג אותו טפח שוחק וראש הב' ע"ג אותו קנה ורש"י פי' צ"ה כנגד כל אורך הדופן ובהא דרבא איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מדאמר מ"ש הכא דסגי בטפח שוחק ומ"ש התם גבי מבוי דבעינין פס ד' ש"מ כהדדי נינהו ובסוכה העשויה כמבוי בעינין (ד) פס ד' וצ"ה ואית מ"ד דהכשר סוכה קטנה יש בדופן ג' ולא בעינין צ"ה וכל סוכה שיש לה ג' דפנות שלימות בהכשר אעפ"י שיש בה רוח אחת כשרה בז' ואחת ארוכה כמה כשרה כל הסוכה בלא צ"ה ואם בא לעשות סוכה בד' דפנות בלא פתח ונכנס שם דרך ארובה כשרה והכי מסתברא ואית מאן דאמר דכי בעינין טפח שוחק בדופן רביעית ושלישית בטפח וליתא אמר רבא סיכך על גבי מבוי שיש בו לחי כשרה. ואמר רבא סיכך ע"ג פרי ביראות כשרה דמגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה ואפי' מקולתא לחומרא כגון ב' כהלכתן וג' אפי' טפח אמרינין מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. תנו רבנן (ה) נעץ ד' קנדיסין וסיכך ע"ג ר' יעקב מכשיר וחכמים פוסלים אר"ה מחלוקת על שפת הגג דר"י סבר אמרי' גוד אסיק ורבנן סברי לא אמרינין אבל באמצע הגג ד"ה פסולה ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת ואיבעי' לן לר"נ באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג ד"ה כשרה א"ד בין בזו בין בזו מחלוקת וקיימא בתיקו וקיי"ל כר"נ דבאמצע הגג מחלוקת ופלוגתא ברואין כדאיתא בברייתא והלכה כרבנן דל"א רואין ועל שפת הגג מספקא לן אי כר"ה דאמר (ו) (בין בזו בין בזו) מחלוקת אי לא ומסתברא בין בזו בין בזו מחלוקת ומסתברא דברייתא דקתני בארץ פליגו ברואין וברייתא סתמא מיירי בשפת הגג. והלכתא כרבנן דל"א גוד אסיק דמחיצות לבית עשיה. ורבי' אלפסי לא אייתי להך פלוגתא ורבינו אבן גיאות כתב דרבינו שרירא ל"ג לאיבעי' להו והכי איתא ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת אבל בשפת הגג ד"ה כשרה ופסק כר"נ המשלשל (ץ) דפנות מלמעלה למטה אם גבוהים מן הארץ י"ט כשרה רי"א כשם (שלמעלה) שמלמטה למעלה ו' כך מלמעלה למטה יו"ד קסבר מחיצה תלי' מותרת ואר"ח אמר (ח) אבימי מחצלת גבוה ד' ומשהו מותרת בסוכה משום דופן תלי לה בי מצעי פחות מג' למטה ופחות מג' למעלה וקיי"ל תרי לבוד וכגון שהיתה גבוה עשרה אם גבוה י"א צריך מחצלת ה' ומשהו ואם י"ב ו' ומשהו אבל סוכה מי"ג עד כ"א עושה מחצלת שבע ומשהו ותלי לה בפחות מג' סמוך לקרקע ואעפ"י שהסכך גבוה מן המחצלת כמה כיון שיש בה מחיצה גבוה ו' אמרינין גוד אסיק הא ליכא י' ל"א גוד אסיק וא"נ מוקים לה סמוך לסכך פחות מג"ט ואע"פ שגבוה כמה מן הקרקע כמה כשרה כדאמרי' מחצלת ז' ומש"ה מותרת בסוכה משום דופן ובכ"מ שיניחנו בין למעלה בין למטה כשרה וקמ"ל דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כר' יוסי ומס' דהלכה כר"י דמחיצה תלוי מותרת וכ"פ ר' עמרם ור"ח ז"ל ובעל הלכות ורב נטרונאי פסקו כרבנן ורבינו אלפסי לא פסק כלל ורבי' יצחק אבן גיאות הכריע דהלכה כרבנן משום דקי"ל דופן סוכה כדופן שבת ובשבת קי"ל מחצלת תלויה אינה מותרת וק"ל הא שהקילו חכמים כמחיצות והא דאמרי' קמ"ל מלמעלה למטה לכתחלה אתו לאשמעי' דאי ממתני' ה"א דיעבד קמ"ל לכתחלה וצ"ע דהא דאמרי' דופן סוכה כדופן שבת לענין מקיפין בקנים ובחבלים קאמר. תניא (ט) דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא. בין קנה לחבירו ג"ט ואפי' כל המחיצות עשוי' בקנים של אצבע אצבע ה"ה כאלו הכל עומד אבל יש בין זה לזה ג"ט הוי כאלו הכל פרוץ דקנה לא חשיב עומד (י) וגרסי' בירו' יש דבר שכשרה בסוכה ופסולה במבוי פסולה בסוכה וכשרה במבוי דוקרנין כשרה בסוכה ופסולה. במבוי ותני כן הביא ד' דוקרנין וכו' דפנות כשרות בסוכה ופסולות במבוי ותני כן ונסרים רחבים מי"א בסוכה כשרה ויתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ. משא"כ בסוכה שאם עשה דופן מנסרים רחבים ג"ט וד"ט ויש בין נסר לנסר כמלא נסר שהם כפתחים בלא צ"ה בשבת פסולה שאין עומד מרובה על הפרוץ ובסוכה אפי' פרוץ מרובה על העומד כשרה שהרי היא כשרה בב' וג' אפילו טפח ואפילו יש באותן הדפנות פתחי' כשתצרף אותן עם הדפנות הפרוצות פרוץ מרובה על העומד כשרה כל הסוכה (יא) חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן וכולן כשרים לדפנות ובריש גמרא דמסכתא סוכה עשה מחיצות של ברזל וסיכך ע"ג כשרה וכל הפוסל בסכך כשר לדפנות ירו' וסכות על הארון את הכפורת מכאן שעושין סוכה בדבר המקבל טומאה ובלבד שלא יעמוד הסכך עליו כדאמרינין לקמן ובבלי כתב דפנות אין פסולה אלא מדבר המקבל טומאה. ואם עשאה דופן לסוכה (יב) בחזה כשרה ורווחא דביני ביני עביד לה בהוצא ודפנא (יג) והיא דמנתחין מלעיל: ותניא בתוספתא עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה ויישן בפ' מי שהוציאו וכל דפנות של סוכה לא יעמיד בה אדם וכלי' ומקשי' והא תניא עושה אדם את חבירו דופן ואוקמי' הא דתניא אסור בדופן ג' והא דתניא מותר בדופן ד' העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. ואמר ר' אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה ומתני' דעביד לה בהוצא ודפנא ולא גזרי' דלמא אתי לאשתמושי באילן (יד) העושה סוכתו בראש האילן או על גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט: ב' בידי אדם וא' באילן או ב' באילן וא' בידי אדם כשרה כגון שעשה ב' דפנות שעלו מן הקרקע סמוכות זו לזו עד שהגיעו לאילן והעלה אותן ב' דפנות למעלה מי' ושלישית עשה בראש האילן למעלה מי' וקרקע הסוכה באמצע הדפנות בקורה שנתן בדופני הסוכה שאם יפול האילן נופל קרקע הסוכה כשרה ואין עולין לה ביו"ט. ג' דפנות בידי אדם וא' באילן שכשנופל האילן הסוכה קיימת כשרה ועולין לה ביו"ט זה הכלל כל שאלו ינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולין לה ביו"ט לאתי' שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדת מזרח מערב צפון או דרום ויכולין לסמוך סוכה באותן דפנות ואין נופל האילן עולין לה ביו"ט: