ספר העיטור – חלק ב – שער ב, קטע 2

חלק שני התחייבת במה נפטרת אמר שמואל חוטי צמר פוטרין בשל פשתן שמואל אליבא דב"ה דסדין חייב בציצית קאמר וציצית (א) שלא גזרו עליו קאמר שהרי מצינו שהיו נוהגין כב"ה כדאמר בשבת שהיו יושב ומתעטף בסדינין המצויצין וראו תלמידי' שהיו מחפין כנפי כסותן לפי שהי' בהם כלאים ואשמעי' שמואל דחוטי צמר פוטרין במקום לבן עם התכלת בטלית של פשתן אע"ג דצמר אינו מין הטלית דפשתן הוא מינו כיון דלבן הוא מין כנף קרי' בי' דמין כנף לאו דוקא צבע ול"ד מינו ממש צמר לצמר ופשתן לפשתן אלא שתהא לבן בכל הטליתות שתחלתן לבנים וע"כ צמר לחודי' בלא תכלת לא קאמר דפטור דהא קי"ל כר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שתיהן מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת והכא הא אפשר במינו אלא בדאיכא תכלת עסקינין והואיל ותכלת פטור במקום לבן כיון דאשתרי בי' כלאים דתכלת ה"נ אשתרי כלאים דלבן וכו' אמר רשב"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת בדליכא תכלת קאמר: אבעי' להו פשתן מהו שיפטור של צמר כלומ' טלית של צמר סתם לבן שלו צמר שהוא מינו לבן של פשתן מהו שיטיל במקום צמר לבן עם התכלת דכי היכי שהתכלת פטור צמר לבן פטור אע"ג דאפשר במינו כדפרישית אבל פשתן בטלית של צמר אע"ג דאיכא תכלת בהדי' נא פטור דהא אפשר במינו וליכא כלאים ותכלת דמינו הוא ופטור אבל פשתן דלאו מינו היא לא פטר כר"ל א"ד לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו וסמיך לי' גדילים תעשה לך זה לבן מנין לרבות אף התכלת ת"ל ופרשו תכנת והלכך ל"ש צמר בפשתן ול"ש פשתן בצמר כיון דאיכא תכלת שריא כי היכי דרמינין ציצית של צמר וחכלת בטלית של פשתן והיא כלאים ה"נ רמינין ציצית של פשתן ותכלת בטלית של צמר כיון דאיכא תכלת ליכא משום כלאים לא בסדין ולא בטלית צמר ת"ש דאמר רחבה חוטי צמר שנים חוטי צמר פוטרין בשל צמר עם שני חוטי תכלת ואפי' בשיראין ומס' דכל הני דפטרי אליבא דב"ה קאמר וקודם גזרה ואפי' למ"ד אין מעכבין ולמצוה ה"נ בעי' ולמסקנא דהלכתא אסיקנא כב"ש גזירה משום כסות לילה והא דשמואל ליתא ורבי' אפרים ז"נ אמר דהא דשמואל דלית לי' תכלת היא ור"י בן נורי היא כדפרישית ור"י אוקמי' בכלי קופסא משום דק"ל הא דר"ל ואמר על רבי' אלפסי לא דק וא"נ שמואל לא ס"ל גזרה שמא יקרע וס"ל דלילה לאו זמן ציצית היא (ב) ורבי' ברוך דסדין בציצית לא יכשיר הלבן שעם התכלת אלא מפשתן (ג) משמע דס"ל דשמואל ור"ל פליגו אהדדי ואנן כתבי' מאי דס"ל דהל' בדליכא תכלת והא דשמואל בדאיכא תכלת דהיכא דאיכא ציצית כהלכתן תכלת וחוטי פשתן בשל צמר א"נ תכלת וצמר בשל פשתן ה"ה מקיים שניהם דתכלת מתיר כלאים ובחלק השני פסקי' הלכה בכולהו טליתות חייבין בציצית מדאורייתא כרחבה ורבא דאמרו צמר ופשתים פוטרין וכו' כדקתני בברייתא השיראין והכלך חייבין בציצית מדאוריית' וכולן צמר ופשתים פוטרין בהם והן עצמן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין וכולן עם התכלת ודוקא קודם גזרה והאידנא בין יש נו תכלת בין אין נו טלית של צמר מפטר בצמר לבן אבל פשתן אסור אפי' לב"ה דשרי בכלאים משום דר"ל וטלית של פשתן פטורה משום גזירה ושאר טליתות כגון שיראין וסרקין וכלך ונוצה של עזים וצמר גמלים וארנבים מפטרו בצמר לבן ואם רצה מטיל ב' חוטין מינן במקום לבן וב' חוטי צמר לבן במקום תכלת וצמר לבן דקאמר דוקא צמר רחלים שאין קרוי צמר אלא צמר רחלים בלבד כדאיתא בירושלמי מה פשתן שאין לו שם לווי אף צמר שאין לו שם לווי וחוטי פשתן ליכא האידנא כלל לא בטנית צמר ולא בטלית פשתן וכן הלכתא וכן דעת הגאונים הראשונים והאחרונים אר"ה הטיל ג' ציצית לבעלת ג' דלא מחייבה בציצית והשלימו שהביא כנף אחר ותפסו עם הג' פסולה דכתיב תולמ"ה והאי כיון דבעידנא דרמי לג' ציצית לא מחייבה בציצית כמאן דלא איתעבידו לשום ציצית דמו ופסול. מיתיבי חסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' על ג' אצבעות שהי' בה שיעור בגד כדאמרי' ג' על ג' היו זריזין ומטילין בו ציצית והכי בעידנא דרמו בה ציצית לא הוה בר חיובא דהא אין לו אלא ב' קרנות ולא חזי לד' ציצית דהא בעי לארחוקי מכל קרן מלא קשר אגודל ובג' אצבעות לית ביה תרי שיעורא ועוד דל מחייבה עד שיתכסה בו הקטן ראשו ורובו אלמא אע"ג דמעיקרא לאו בר חיובא היא ציצית הוי אימא כיון שבצעו בה כיון שנגמר הבגד ולא חסר ממנו אלא ג' היה מטילין בו ציצית ובצעו לשון בצוע וחסר ורבותינו הגיהו צבעו מחדש והאר"ז הטיל למוטלת הי' בה ציצית שלם מתחלה או שנשתיירו בה שיעור והטיל בו ציצית אחרת אפי' נפסקו חוטין הראשונים כשר והא הכא בעידנא דרמי ציצית בתרא טלית דלאו בר חיובא היא ושלא לצורך הוי ואפ"ה כשרה אלמא שלא לצורך כצורך דמי והוי מעשה. אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוה לעולם שלא לצורך לאו מעשה היא והכא מעשה לא הוי אלא תוספת היא דקעביד ותרווייהו לשום ציצית אינון ואי אפסיק חד כשר אידך ממאי דלאוסופי קא מכוון ולא עקר דלמא לבטולי קא מכוין ובל תוסיף ליכא דהא בטלי' לקמא ומעשה איכא ואפ"ה כשרה קשיא: גרסי' אר"ז א"ש תכלת אין בה משום כלאים. אם הוא סדין בציצית שיש בו כלאים או בטלית של צמר פשתן ותכלת ולובש אותו אין בו משום כלאים לב"ה ויכול להציעו תחתי' בין ביום בין בלילה ואע"ג דלגבי כהנים לא אשתרי כלאים אלא בעידן עבודה כדאיתא, ריש גמרא דעירכין התם לצורך עבודה עביד אבל הכא לצרכו עבוד לאתהנויי בה. והלכתא לית בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה: דלא מחייבה בציצית ויש בו תכלת (ד) ופטור ומשום כלאים סד"א כלאים שנא במקום מצוה היא אפ"ה פטור מאי פטורה אילימא דלית בה שיעורא שאין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו ואם הגדול יוצא בה אינו חייב משום כלאים. והתניא טלית שהקטן מתכסה בה כו' אילימא נענין איסורא דכלאים בלא ציצית שאם אין הקטן מתכסה בה והגדול יוצא בה אינו חייב משום כלאים. והתניא אין ארעי בכלאים שארעי הוא כקבע וחייב ואמר רנב"י וכן לענין סדין בציצית לב"ה דאית בי' שיעורא שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בה ארעי חייב בציצית ואין בו משום כלאים אבל לית ליה שיעור' אעפ"י שהגדול יוצא פטורין מן הציצית ואית ביה משום כלאים אלמא דלית ביה שיעורא יש בו משום כלאים אנא טלית פטורה דקאמר ר"ז אין בו משום כלאים הטיל למוטלת קאמר שאם הטיל ציצית תכלת ופשתן בטנית שיש בו ציצית אחרת אעפ"י שהטלית פטורה היא דהא איכא ביה אחרינא אפ"ה אין בו משום כלאים דכל היכא דאיכא תכלת התירא היא לגבי ציצית: והאר"ז חדא זימנא בפירוש הטיל למוטלת כשרה וכיון דכשרה אין כה משום כלאים חדא מכלל חברתה איתמר: ר"ז לא אמר אלא האי מימרא משמי' דשמואל ומינה דייק ר"ז ואמר הטיל למוטלת כשרה דהא דשמואל לא אפשר אלא בהטיל למוטלת וי"מ חדא מכלל חברתה מכלל הטיל למוטלת אתמר הא דשמואל: והלכתא הטיל למוטלת ונפסק א' מהן כשרה וכדר"ה דאמר הטיל לבעלת ג' והשלימו לד' פסולה ונא פטר ליה עד דרמי ביה ציצית אחרינא אמר רחבה אר"י טלית שנקרע חוץ לג' רחוק מן הכנף יתפור דלא גזרינין שמא יניח חוט התפירה כ"כ ארוך וימנה אותו מכלל החוטין וא"נ כיון שאינו במקום הנחת ציצית לא אתו לאחלופי חוט התפירה כלל. וציצית דאיכא תוך ג' פטר ליה ולא בעי אחרינא תוך ג' לא יתפור דלמא אתי לאתיורו מחוט התפירה ואתי למיחלף ליה בחוט הציצית ואותו חוט פסול משום תולמ"ה וי"מ חוץ לג' כיון דאית ליה ג' על ג' אית ביה תורת בגד תוך ג' ליכא עליה תורת בגד וכמאן דליתא דמי ואע"ג דתפרי' כמאן דפסיק חשיב ולא רמי ביה ציצית ואי עביד ביה ציצית לא פטר ליה לטלית וכן פי' רב עמרם ריש מתיבתא והחכם ר' טובי' ז"ל והכי מסתברא. דאי משום מקום הנחת ציצית דהא איכא רבה בר"ה דס"ל תוך ד' הנחתו ולא מותבי תיובתא. תנ"ה אחוץ לג' קאי דהא תוך ג' פלוגתא דר"מ אל יתפור וחכ"א יתפור ורבינו אלפסי ז"ל פסק כרחבה אר"י דתוך ג' לא יתפור ומס' לן כחכמי' והיינו דאמרי' לעיל שמא יקרע סדינו תוך ג' כרבנן ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר וכו' דהיינו תולמ"ה שמעי' מכל הני שאם נקרע כנף א' מן הטלית שמביא אפילו כנף אחר ומתקנו ומטיל בו ציצית ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ומש"ה נקיט תכלת שאינו מצמר וכל הציצית נקרא תכלת: ובלבד שלא תהא מופסקת שיהיו החוטין שלמין כשיעור ארכן ותעשה איכא דהא קעביד כו' כולי' ציצית מעיקרא: ש"מ מדקתני מביא תכלת ממקום אחר דמתירין מבגד לבגד ולא חיישי' לבזיון דעלמא דדלמא דאי בלאי אם טלית בלוי' ואינו ראוי ללובשו מתיר ממנו התכלת ותולה באחרת דליכא בזיון ותשמישי מצוה נינהו ומוטב שיהא למצוה ולא יהא נזרקין אבל לכתחלה אין מתירין (ה) טלית שכולה תכלת אם יש בה לבן זהו מצותה כדקאמרי' הכנף מין כנף ואם אין לו לבן כל מיני צבעונין אחרים פוטרין בה במקום לבן דאם רמינין בה תכלת שהיא מינה ליכא ב' מינין ורחמנא אמר וראיתם אותו ובחד מינא ליכא ראי' כולי האי חוץ מקלא אילן ולא פטור דדמי לתכלת מיתבי טלית אין פוטר אלא מינה כלומ' אם יש בו לבן מטיל לבן כמצוותה אם לאו אינו פוטר כי צבע אחר לשם לבן אלא ממין צבע הטלית אם ירוק ירוק אם אדום אדום ועולה לי' ללבן ותולה תכלת עמו אבל אם הטלית אדום אינו פוטר ירוק ושאר צבעונין דהיכא דאיכא לקיומי מין כנף ומינא דצבעה ליכא למירמי (ו) דליכא ב' מינין מביא תכלת ודבר אחר במקום לבן ותולה בה לקיים ב' מינין וקלא אילן לא יביא דבעי' ב' מינין לכתחלה וליכא ואם הביא כשר וקשיא לרב דאמר חוץ מקלא אינן דפסול לא קשיא אם הביא כשר בטלית בת ד' חוטין שאם יש בו ב' חוטין תכלת והביא ב' חוטין קלא אילן כשר דכיון דלית בה אלא חד שיעורא דציצית ליכא למיגזר דלמא מצטריך לי' תכלת לטליתא אחריתא ושקול לקלא אילן מהאי ורמי לי' במקום תכנת (ז) ומש"ה אפ"ה בדיעבד פסול ומשום בל תוסיף ליכא כדפרישית דציצית אין נו שיעור למעלה לא למנין ולא לאורך. והרב צרפתי פי' ב' חוטין ליכא בל תוסיף דכמאן דכריכי אהדדי חד ציצית הוא ש"מ מדחיישי' דלמא שקיל מההוא ורמי ליה באידך דמתירין מבגד לבגד וקשיא אדרב דאמר אין מתירין דלמא דאי עביד חיישי' דלמא עביד ואי עביד עביד ותמי' לן על רבינו אלפסי ז"ל דלא אייתי להא ברייתא דטלית אין פטור אלא מינה דהא ליכא מאן דפליג והלכתא דטלית לבן וכל מיני צבעונים אם יש לו לבן מטיל לבן משום מין כנף ואם אין לו לבן מטיל ממין הצבע אדום בטלית אדום ירוק בירוק וכן בכל הצבעונין ואין לפרש אין פוטר אלא במינו אפילו אם יש לו לבן קאמר דהא בטלית שכולה תכלת דאמרן לעיל מצוה לאקדומי לבן ברישא פרכי' מידי צבעא גרים ש"מ דמצוה להקדי' לבן לתכלת דקאמרי בכל הטליתות קאמר בין צבעונין בין לבני' וליכא מאן דפליג דלבן עיקר ואם אין לו לבן מטיל מין צבע תכלת איתמר רב אמר אין מתירין מבגד לבגד משום בזיון דראשון ושמואל אמר מתירין ואמר אביי כל מיני דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל והלכתא כוותיה דמתירין רב יהודא מסר לקצרא פי' רב עמרם אע"ג דאמר רב אין מתירין קאמר רב יהודא מסר כסותי' לכובסא וא"ל חזי דמינך בעינא לה לציצית דילי' כלומר דלא יתיר אדם ציצית בגדו ויטלנה בבגד אחר ובנוסחא דילן ל"ג חזי דמינך בעי ליה רב חנינא עביד סיסא כרכי כולה ורובה עם הכסות לשין מן הסיסין וכולן שלא יבא בהן לידי תקלה ויתירנו מכסות זו לכסות אחרת אלמא כרב ס"ל דאין מתירין וכן הלכתא כאביי. והרב צרפתי מסר ליה לכובס ולא חייש דלמא מנתקי תכלת ורמי ליה קנא אילן סיסא כמין פקעיות כדי שלא ינתק רבינא חייט ליה מיחט עושה מקום בטלית ומחבא החיטין בתוכו ותופר אותו למעלה כדי שלא יתראה ואית דמפרש כרב עביד שלא היה רוצה להתירו מן הבגד שלא יתקלקל הצבע ואפ"ה הלכתא כשמואל וע"כ נ"פ אלא מבגד לבגד אבל למיעבד צרכי אחרינא א"נ בעי לזבוני לישראל אחר אסור למשקל מני' למיעבד צרכי' אי לא רמי ליה בטלית דילי' אבל אזמני' לחוטין ולא רמי להו בגלימא הזמנה לאו מלתא היא כדאמרינין בתפילין אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר ביה פשיטי וכן הלכתא:

חלק שלישי על עטיפתה (א) בחזקת טלית של חכם צריך שיהיה חלוקו נראה מתחתיו טפח ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר שתי ציצית לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מוקף במצות ויכסה בו ראשו שלא יעמוד בגילוי הראש ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעלי' עטיפה גמורה. ומס' לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרו אלא גבי אבילות דא"ש קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ עד גבי דדיקנא ובירו' צריך לכסות את פיו ובבלי מה עדשה אין לו פה אף אבל אין לו פה והתם הוא דכתיב לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מחייבו ובמצורע כתוב ועל שפם יעטה ובמנודה מבעי' לן אבל כ"ע לא מחייבי בעטיפת הראש כלל דא"כ יכסה את פיו וכי ר"ש שהי' מתכסה בסדינין המצויצין וכן חתנים מי היו מתעטפים בכך ורב יהודא אמר אינש צניעא ולא הוה שדר גלימא אטו כל יומא הכי קאי וגבי בהמ"ז דאמר ר"פ מתעטף ויתיב משום דחזינין בי' עיטוף כעטיפת ישמעאלים הוא וגבי ציצית נמי אע"ג דמברכינין להתעטף בציצית לשון כסות היא כדכתיב אשר תכסה בה שמכסה בכסות והולכין ועוסקין בעסקיהן פעמי' בכסוי הראש פעמי' בגלוי הראש והרב קרובינו חלקו עם שבע כתות הצדיקים אמר בשם הרב בן מרן לוי בכתב ששגר לאדוני הרב אבא מארי ז"ל שאלו המכסין בטליתות תחת המקטורין אין עושין מצות ציצית מאשר תכסה בה ומיהו דמלאכא דא"ל ציצית מה תהא עליהן ואי ס"ד דאית בי' מצוה לכסי בה תחת סרבלא ולדעתייהו דלא עביד מצוה מן המובחר והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפת ישמעאלים שיהי' עטיפה גמורה אבל נ"מ לברכה דבשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון (ב) וזכר לציצית היא ומס' לן דאשר תכסה בה לדרשא אחרינא הוא דאתי ולרבוי אתא ולא למעוטי כדאמרי' אשר תכסה מ"מ ולר"ש לאתויי כסות לילה וסומא ולרבנן לאתויי בעלת ח' וא"כ הו"ל למעט תותי גלימא א"ו אשר תכסה בה קרי' ומצות ציצית איכא וקשיא דמלאכא ניחא דאיכא למימר ולטעמיך עלוי סרבנא אנא מאי אית לך למימר דנא צריך לי' למפטר נפשי' בהכי ועביד טלית דלאו בר חיובא תותי סרבלא נמי לא מיפטר נפשי' בהכי והרב חביבי ז"ל אתיא ראי' מדר"י דאמר אינש צנועא הו' ולא הוה שדר גלימא כל יומא ש"מ דלאו אורח ארעא למשדי טלית מצויצת תותי גלימא או תותי כפולה. דא"כ למה שדיי' כונה יומא ונכסי' אלא דבעי' שיהי' נראה כדכתיב וראיתם אותו וכדמחייב כסות יומא משום דישנה בראיי' אצל אחרים וקרי' בי' וראיתם ה"נ וראיתם נמי דקאמר רחמנא לא אכל שעתא ולאו אטלית אלא אציצית וכל שעתא מני חזי לי' דאלת"ה למ"ד חובת טלית מאי וראיתם אותו איכא אלא כיון דבעידנא דעטיף איכא ראיי' לדידי' ולאחריני זה ראייה מעלמא היא ואותן שמקבצין הציצית בשעת ק"ש ומעבירין ע"ג עיניהם אפשר שנהגו משום דכתיב וראיתם אותו ע"ש שהי' עטיפתם תחת המלבוש והחכם ר' טובי' אמר מנהג הוא מפני חיבוב מצוה ונא נתחייבו ישראל בכך א"כ בתפילין כשקורא וקשרתם ובמזוזה וכתבתם ילך לביתו ויקרא ואפשר שיש סמך בהגדה: