ספר העיטור – חלק ב – שער ב

שער ב שער טלית לשלשה חלקים הראשון פטורה וחייבת (א) אמר רחבה אר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתן בכ"מ במקום לבן עם התכלת ואפי' בשיראין דס"ל לרחבה טלית שיראין דאורייתא ומשתרי בהו כלאים וה"ה לצמר ארנבים ונוצים של עזים וסורקין (ב) כל הבגדים שאינם בכלל על כנפי בגדיהם ופליגו דר"נ דאמר שיראין פטורים מן הציצית דבגד האמור בציצית אינו אלא צמר ופשתים ולא משתרי בהם כלאים איתבי' רבא השיראין והכלך חייבת בציצית וקשי' לר"נ מדרבנן היא דחייבת דלמא אתי למפטרי נמי צמר ופשתים אבל מדאורייתא פטור א"ה אימא סיפא וכולן בכל הבגדים צמר ופשתים פוטרין אותו קס"ד צמר ופשתים היא בחדא כי היכא דסדין פוטר בפשתן ותכלת אליבא דב"ה כדכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך: אא"ב שיראין חייבת בציצית מדאורייתא היינו דמשתרי בהן כלאים דצמר ופשתים אא"א מדרבנן הא מדאורייתא פטורי היכא משתרי בהן כלאים וכי ב"ד מתנין לעקור איסור כלאים אימ' או צמר או פשתים לעולם אימא שיראין דרבנן ולא משתרי בהו כלאים ולא תימא צמר ופשתים כחדא אלא או צמר לבן או פשתים וע"כ בלא תכלת דאי בתכלת כלאים דאורייתא הוה וחזי לן (ג) דוקא בטנית דפטור מדאוריית' הוא דעבדי ציצית של פשתן הא בטלית דאוריית' לא פטר אלא פשתן בצמר ורבי' אלפסי (ד) דלא מייתי מהא סייעתא ורבי' דלא אתי' הא תיובתא הכי ס"ל ומיהו לא תיובתא ולא סייעתא לטלית דבר חיובא פטור בפשתן ולא מייתינן ראי' מהא דהא שיראין דרבנן ה"נ מסתברא דקתני סיפא הן עצמן שיראין וכלך במינן משי במשי וכלך בכלך פוטרין במקום לבן שלא במינן כלך במשי משי בכלך אין פוטרין אא"ב דרבנן היינו דמפטרי במינן בלא צמר ופשתים. אא"א ציצית בטלית דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטרו לב"ה דדריש סמוכין כדכתי' צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך וע"כ לענין ציצית דרשי' ליה דלא עבדי' אלא מצמר ופשתים כגון תכלת ולבן ולא לענין טלית דהא כל טלית חייבת בציצית מדאורייתא הא ל"ק לעולם שיראין דאורייתא וכדרבא כלומר רבא לטעמי' דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף דמשמע מכל מילי עבדי' ציצית והוא שיהא ממין הכנף ואפי' ממשי וכתי' צמר ופשתים גדילים תעשה לך דאין גדילים אלא מצמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים, פוטרין לבן עם התכלת בכל המינין אפילו בשיראין ציצית דשאר מינין במינן פוטרין כגון משי במשי כלך בכלך שלא במינן אין פוטרין כדקתני בברייתא השיראין והכלך דחייבין מדאורייתא במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין הלכך לרחבה ולרבא טלית חייב בציצית מה"ת ור"נ שאמר שיראין פטורין מציצית דאורייתא קאמר כתדר"י אבל לרחבה ורבא לא איצטריך ליה למימר כמאן ס"ל דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דלא ס"ל ילמד סתום מן המפורש כדמוכח בריש יבמות דקא פרכי' התם (ה) תינח לר"י לרבנן מא"ל ש"מ רבנן פליגו עלי' ואיכא למימר נמי דרבא אפי' כר' ישמעאל ס"ל ואף כל לא לאתויי ציצית אתא אלא לטומאת שרצים אתי דלא מטמא בשאר בגדים לאפוקי מאידך (ו) תנא דר"י אתא דמרבה טומאת שרצים ככל הבגדים מאי בגד אכל למעוטי ציצית לא אתא דכולהו ס"ל כרבנן דציצית דאורייתא אפי' בשיראין כדאמר אביי לקמן והא דאמרי' ביבמות והא רבא ל"ל דר"י. וא"נ אף כל לאתוי כלאים אתא כדאמר בשבת ורבא אליבא דד"ה קאמר ומש"ה איצטריך לי' למימר ר"נ דאמר כר"י דתדר"י הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כגון בטומאת שרצים ובטומאת מת ובטומאת ש"ז ובציצית ופרט לך הכתוב בא' מהן צמר ופשתים ור"נ לטעמי' דאמר במס' שבת אף כל לאתויי ציצית דאין טלית חייב אלא צמר ופשתים ואמרי' התם ציצית בהדיא כתיב בי' צמר ופשתים גדילים תעשה לך ומשני התם סד"א כדרבא דהוא בר פלוגתא הכא דדריש הכנף מין כנף לאשמעינין שאר בגדים, דמיפטרי במינן (ז) וסמוכין לענין ציצית דציצית אינו נוהג אלא בצמר ופשתים ודריש סמוכין דאין טלית ואין ציצית אלא מצמר ופשתים כדאמרינין דשיראין פטורין מן הציצית והכנף מין כנף לאשמעי' לבן בכל הטליתות דבעי' ב' מיני' בציצית לבן ותכלת (ח) אביי אמר הא דתדר"י לא אתא אף כל לאתויי ציצית דחיוב ציצית בכל הבגדים הוא כרבנן דפליגו עלי' דר"י ולאפוקי אידך תדר"י דמרבה טומאת שרצים מאי בגד דתני' בגד גבי שרצים אין לי אלא בגד צמר ובגד פשתים מנין לרבות שאר הבגדים לטומאת שרצים דכתי' או בגד או לרבות טומאת שרצים לכל הבגדים ותדר"י דאמר אף כל לאתויי שרצים ולא לאתויי ציצית ואביי לטעמי' דאמר במס' שבת רשב"א ותדר"י אמרו דבר א' ונקטי' השתא דאביי ורבא ורחבה קמו בחד שיטה דכולהו טליתות חייבות מדאורייתא דס"ל כרבנן דפליגו עלי' דר"י א"נ אפי' כר"י כדפרישית ור"נ דאמר כר"י יחידאי הוא ומס' לן דהלכה כרחבה אמר ר"י ורבא ואביי דס"ל הכי חדא דרבים נינהו ועוד רחבה דייק וגמיר שמעתתא מפומי' דרבים ועוד דמייתינן ת"ש סייעתא מני' ומס' דבכולה מלתא הל' כוותי' ואי משום דקאמר קס"ד כדרבא ההיא ר"נ דהיא בר פלוגתי' הוא דקאמר הכי ולאו לאפוקי מהלכתא היא אבל רבי' אלפסי פסק כר"נ והחכם ר' ברוך דחה ר' אלפסי בתשובותיו מדאמר אביי רשב"א ותדר"י (ט) אמרו דבר אחד שיטתא נינהו ולי' הלכתא כר"נ דקאי כוותי' ומס' לן כר' ברוך ולא מטעמי' דכה"ג לאו שיטא היא דא"כ הא דאמר אביי בפ' כ"ש ר"ע וראב"י ור' יוחנן כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה נימא שיטה היא והא קי"ל דאסור בהנאה אלא כיון דאיכא למימר דלא אמרו דבר א' ור"נ הכי ס"ל ע"כ דאמר אף כל לאתויי ציצית ותדר"י (י) מפיקי מאידך תדר"י לא אמרו דבר א' ואין כאן שיטה לר"נ אפ"ה לית הלכתא כוותי' כדפסקי' וכולהו חייבים מדאורייתא ומשתרי בהו כלאים דתכלת ולבן והשתא דליכא תכלת דינו כטלית של צמר דאין לו תכלת מטיל לבן ולמאי דס"ל מטיל חוטין צמר או ד' ממינן וד' צמר לבן במקום תכלת דקי"ל כרבא דצמר ופשתים פוטר לבן עם התכלת (יא) שאר מינן במינן פוטרין שלא במינו אין פוטרין ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ומס' לן מדלא קאמר סדין בתכלת א"נ תכלת בסדין או ציצית בסדין דייקי' מינה דאסדין פליגו אי חייב' רחמנא בציצית ואלבן דקרא קאי דב"ש פוטרין ציצית אפי' מלבן ואפי' לרבנן דאמרו כל חד וחד מצוה באפי נפשה היא האי פטור היא לגמרי דכל היכא דקרי' ביה מצוה דתכלת קרי' ביה ועשו והיכא לא קרי' ביה תכלת דכלאים לא שרי רחמנא גבי ציצית דלא דרשינין סמוכין אע"ג דקי"ל אפי' מאן דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש. אתא כסותך ומיעט' כדגרסינן בספרי כסותך פרט לסדין דכסותך הראוי ללובשה חייב בציצית וזה אינו ראוי וב"ה מחייבין בטנית של צמר דדרשי' סמוכין ולא דרשי' פרט לסדין וחייב בציצית תכלת ולבן של פשתן וממילא פליגו בטלית של צמר לענין איסורא אבל הכא פלוגתייהו לא הוי אלא לענין פטורא דסדין ואפי' על לבן פטרו ב"ש ומש"ה נקיט (יב) אוסרין ורבוותא פירשו דב"ש לא דרשו סמוכין והאי דקתני פוטרין ולא קתני אוסרין אכלי קופסא ואי איתא היכי פליגי אמוראי בחובת טלית וחובת גברא (יג) הא ב"ש וב"ה מודי דחייבת בציצי' מדנקט פטור וחיוב אלא לאו דאקרא קאי דכתי' ועשו להם ציצית ולא אתכלת והל' כב"ה והאי דאיצטריך למימר הנ' משום דקשרו כלאים דלאו מצוה הבאה בעבירה וא"נ משום דגבי חוטי ציצית הלכה כב"ש (יד) כב"ה אר"א בר צדוק והלא כל המטיל תכלת לב"ה וכו' נב"ה קא פריך דקאמרי ראוי' להטיל בו תכלת והלא מתמהין עליו על שלובש כלאים אלמא הלכה כב"ש ולפי' אנשי ירושלים לא היו עושין ציצית בסדיניהם ע"כ הברייתא ואר"א לישנא. דגמ' וה"ג בספרי א"ר אסי א"כ למה אסרוה לאנשי ירושלים ללבוש סדין בלא ציצית כב"ש ומה שראו שעקרו דבר תורה לפי שאינן בקיאין שלא ידעו דכלאים בציצית שרי ואי עבדי ציצית בדאוריית' בתכלת אתי למשרי כלאים דעלמ' וה"ה דעקרו חוטין פשתן בטלית של צמר לב"ה וי"מ למה אסרוה מ"ט אסרו בו ציצית לפי שאינן בקיאין וביבמות איתא דב"ד יש להם כח לעקור דבר מן התורה בדבר שהוא שב ואל תעשה כדאמרי' התם בעי לאותובי ערל הזאה (טו) וטמא וסדין בציצית כו' ולירמי (טז) לי' עשרה וליפק בשוקא יטילו עשרה ב"א ציצית תכלת ולבן בסדיניהם ויתפרסם הדבר דתכלת מותר בציצית כ"ש דמתמה עלוון השתא בחד או בתרי דאיכא למימר אקראי בעלמא היא ולא גמירו מתמה בעשרה דא"א דליכא חד דלא גמיר לא כ"ש דמתמהו ואמרי לכ"ע לבשי כלאים ואתיין למשריין ולמדרשי בפרקי' בשעה שכל ב"א שם ושומעין הדרשה ישמיע להן המתרגם דכלאים בציצית מותר ובלא ציצית אסורה אלא טעמא משום קלא אילן ה"ט דעקרו ליה בתכלת ולבן דזמנין דזבין תכלת ויהיב ליה קלא אילן שדומה לתכלת בחזקת חלזון ורמו ליה בסדינים והו"ל כלאים שלא במקום מצוה ולא יהא אלא לבן אפי' למ"ד מעכבין קא פריך כלומר לא יהא בו תכלת אלא נדיננו כצמר לבן בלא תכלת דהא חוטי צמר פטורין בשל פשתן במקום מצוה לב"ה דאמר שמואל לעיל אלמא לב"ה צמר בפשתים ופשתים בצמר וכתיב ועשו להם ציצית ל"ש צמר ופשתים ל"ש פשתים וצמר והאי קלא אין נידונו כצמר ופשתים ונהי דכולה מצוה לית בה פלגא דמצוה איכא נמי איסורא איכא (יז) דקיים מצות לבן כיון דאפשר במינו כלומר בהא ודאי אפי' למ"ד אין מעכבין לבן בלא תכלת כה"ג איסור כלאים אית ביה דהא איפשר למיעבד לבן מפשתן דליכא איסורא כי ליכא תכלת השתא כי עביד לבן מצמר איכא איסורא כדר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת כו' והכא איתא עשה ועשו להם ציצית ול"ת דכלאים ואתה יכול לקיים את שניהם אם מטיל חוטי פשתן לבן (אתה) מקיים ועשו להם ציצית ולא עבר על כלאים וניהו דמצות תכלת ליכא כלל מצוה דלבן בלא תכלת איכא הלכך אפי' לבן הוה אסור להטילו בסדין בלא תכלת דכי אמרי' חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ה"מ כי איכא תכלת בהדיה דכיון דתכלת איכא לא אפשר בפשתן ומדתכלת, פטור לבן נמי כדאיתא לעיל במלתא דשמואל אבל היכא דליכא תכלת לא אפשר למירמי צמר בסגין אלא במקום לבן איכא איסור כלאים הלכך משום גזרה דקלא, אילן אסרו סדין ולבדקינן כי זבין אינש ליבדקי' משום חששא דקלא אילן דהא ר"י בדק לי' בגשם משום טעימה לא אפשר למבדקי' דאע"ג דלא אפסיד חזותא איכא למתלי דילמא טעימה היא ופסול ואי' דגרסי אלא גזדה משום טעימה זמנין דמזבנין ני' תכלת דטעימה ורמי לי' בסדין והוי כלאים שלא במקום מצוה ונא נהירא לי דשנוי' דהכא כשנויא דהתם ה"ט דתכלת אין לו בדיקה משום טעימה וליכתב' אדוסקי' שלח לגולה שלא יקחו תכלת אלא מן המומחין ותנן אדוסקי' ניקום וניסמוך למשרי דילמא איכא דלא חייש ואתי לידי איסורא דכלאים השתא בחמץ בפסח דאיכא איסור כרת סמכינן אשלוחין הכא לא כ"ש אנא אר"ז גזירה שמא יקרע סדינו בתוך ג' במקום הנחת ציצית ויתפרנו כרבנן דאמרו שלש יתפור וזמנין דישתייר מחוטי דחייט ליה ד' אצבעות ואתו לאחלופי לי' בחוטי ציצית וחשיב ליה בכלל ח' וההיא חוטי פסולה משום תולמ"ה כדגרסינן בספרא תולמ"ה שלא יצא נימין מן הטלית ויעשה ציצית הלכך אי שדית ציצית בסדין אפי' מפשתן (יח) כהלכת' כתכלת ולבן וא"א דליכא כלאים דזמנין דהוי ציצית פסולה והוי כלאים שלא במקום מצוה וה"ה בכלאים של צמר וי"מ גזרה שמא יקרע בתוך ג' ויתפרנו ואמרי' לקמן תוך ג' לא יתפור וטעמא דלא יתפור התם משום תולמ"ה דלמא אתי לאחלופי חוט התפירה בכלל ח' וק"ל חדא דלית הלכתא כר"מ דיחיד הוא ועוד מ"ש הכא דנקיט פי' דתעשה ולמ"ה ופלוגתא דר"מ הו"ל למימרא ועוד לדרשי' בפרקי' דלית הלכה כר"מ דאמר אל יתפור אלא אפי' לרבנן איתא לההוא גזרה וטעמא דר"מ טעמ' הוא כדאיתא לקמן וי"מ גזרה משום תולמ"ה דומיא דחבילי קש דאין מסככין בהן דאמרינן פעמים שאדם בא מן השד' וחבילות על כתיפו והתורה אמרה תולמ"ה וה"נ משום דשכיחי למיקרע וקיי"ל כלאים בטלית של צמר מפני מה אסרו שרא ר"י לסדיני' התיר ציצית המוטלת בסדינו משום גזרה דשמא יקרע וה"ג בספרי ר"א אמר גזרה אחרינא משום כסות לילה שמא יהיה לו כסות המיוחד ללילה ויטיל בו ציצית כהלכתו ופעמים שילבישנו ביום וילבוש כלאים דקי"ל כסות המיוחד ללילה פטור מן הציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה והלכך עקרי ציצית בטנית של פשתן והשתא דקי"ל כב"ה דסדין חייב בציצית מדאורייתא ורבנן הוא דגזרו ביה משום כסות לינה כי היכי דתכלת ליכא פשתן נמי ליכא: דקי"ל כר"י דאמר אין נו תכלת מטיל לבן כלומ' צמר לבן במקום צמר צבוע תכלת ולבן כדינו ובסדין ליכא למימר הכי הלכך פשתן לא פטור טלית (יט) כלל והא דאמרי' גבי שיראין או צמר או פשתן ר"נ דס"ל דשיראין דרבנן הוא דקא מתרץ הכי ומש"ה מפטרי בכ"ד כדאמרינן לעיל אבל טלית דאורייתא נא מפטר בלא תכלת או צמר לבן במקומו כי היכי דלא מחסיר ציצית אלא צבע חלזון ורב קטיני דנא רמי ציצית בסדין משום ה"ט היא ומס' לן דה"ט דרבוותאי קמאי דנא רמי ציצית של פשתן בטלית של פשתן כגון רב האי ז"ל דאמר מאן דרמי חוטי דכתנא עובר משום לא תשא ולא שמענו מעולם מאן דעביד לי' ובתשובת דיני' מצאתי בשאלותיו דעבדו רבנן תקנתא למירמי חיטי דכתנא מעולם לא כתבו במתיבתא דמתא מחסיא הכי ודכירנא משום אבא מרי גאון ומר רב יעקב מאחריו ומר רב אבימי מאחריו וכל הגאונים מאחריהם שלא היה א' מהם שהורה כך אף אתם לא תעשו כך ובתשובת רב עמרם ריש מתיבתא דמתא מחסיא שנכתבו בפני אבות ב"ד וחכמי ישיבה אמר רחבה אר"י חוטי צמר פוטרין בשל פשתן כו' אבל לענין הלכה אע"ג דאמרי' סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כב"ה אפ"ה כל שיש בו פשתן וכ"ש סדין של פשתן לבדו אסור ואין מטילין בו ציצית וכולהו רבוותאי הכי ס"ל והכי היא סברא דינן וסברא דר"י ז"ל בתשובות שהשיב לפניו ואמר על הגאונים הנ' כוותייהו ונא מטעמייהו אלא משום כסות ליל' עקרי כל תור' ציצי' מסדין ושאלתי לפניו לדבריך שאתה אומר כל לבן שבהלכות פשתן (כ) ואין לו תכלת מטיל לבן נמי (כא) פשתן א"ה כי היכי דעקור כלאים בטלית צמר ואוקמוה אצמר בלא כלאים לעקרו כלאים בציצית (כב) ולוקמוה בפשתן ולא זכיתי בתשובתו ואיכא למימר בטלית של צמר (כג) דאי עביד ציצית דאורייתא לא אפשר בלא כלאים גזרה דלמא אתי למיעבד ציצית ואתי לידי איסור כלאים ולהכי עקרו כל תורת ציצית ואייתי ראיה מדאמרי' שרא ר"ז לסדיני' ולא קאמר לתכלתא ולא קאמר ליה מלאכא קטינא תכלת מה תהא ורבי' ברוך דעת שלישי בתשו' שהשיב על רבי' אלפס ז"ל שפסק הלכה כר' דא' תכלת ולבן מעכבין זא"ז וכיון דתכלת ליכא לבן ליכא ולפיכך נמנע רב קטינא לעשות ציצית בסדינו דתכלת בציצית כלאים היא בלילה ובחלק ראשון. דחינו דבריו ולכל נ"ד יש תשובה אלא מ"ש דהא דשמואל עם התכלת היא שהיא עיקר אלא שהוא אמר ח' לעיכוב ואינו אלא מצוה ואפי' למ"ד אין מעכבין קאמר כמו שנפרש בחלק הסמוך לזה: ולענין הלכה דעת הגאונים ראשונים ואחרונים וכל רבותי שוין בדבר דכל שיש בו פשתן אסור ולפי פשוטן של דברים כך נראה מדקאמר מלאכא סדינא בקייטא וסרבל' בסיתוא ש"מ מאי מאי דנפל לדין נפל לדין (כד) ואר"י א"ר כך הי' מנהגו של ר"י בר אלעי ע"ש מביאין לי' ערבה מלאה מים חמין ומתעטף בסדינין המצויצין וכו' ראה שהי' מחבין כנפי כסותן לפי שהסדינין ציצית ואם מין במינו מותר יש לו פשתן וביבמות קאמר סדין בציצית ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה משמע לגמרי עקרוה ורבי' אלפסי יחידאי הוא ואע"ג שאין משיבין את הארי הרי כמה אריות לפניו ולפני פניו ועוד שאנו רואין טעמו שהביא ראי' מדשמואל דקאמר חוטי פשתן פוטרין בשל פשתן וכו' וההיא אליבא דב"ה אזלא ועם התכלת קאמר וקודם גזרה היא ורבי' אלפסי ז"ל שאמר עניו רבינו ברוך שבקינן שביק להימנותי' וחסידותי' דאמר על רבינו אלפסי לא ירד לעומקה של הלכה וקאמר מאן לימא לן דשמואל לא פוטרין ממש ובדלית לי' תכלת היא ופוטרין במקום לבן קאמר דהא קי"ל כ"מ שאת' מוצ' עשה ול"ת כו' ומההיא ליכא למפשט מינה ואיכא לאוקמי נמי כר' יעקב ז"ל כדאי' בחלק שני. והא דאייתי ראי' מדאמר לא יהא אל לבן בעלמא כדכתיב בהלכות ליתא ופירושא כדפרישית לעיל לבן בלא תכלת נהי דכולה מצוה ליכא איסורא מיהא איכא אטו חוטי צמר דפטרי בשל פשתן עם התכלת אי איגרדים תכלת וקם אלבן מי איכא איסורא מצות לבן קעביד ומפרקי' כיון דלבן אפשר במינו וליכא איסורא כי עביד צמר לבן בלא תכלת איכא איסורא כרשב"ל כדפרישית. והא דמלאכא ראי' ברורה היא והול"ל תכלת מאי תהא עלה דהא בלשון רבותינו כל ציצית נקרא תכלת הכא דלא קאמר אלא מתכלת לחוד כ"ש דהו"ל למימר תכלת ומה שאמרו תכלת איקרי ציצית דת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין בלבן קאי כדפרישית השתא דחזינן טעמא דרבינו וחזיא קמאי וקמאי דקמאי ובתרתי מתיבתא דאסרו למירמי חוטי דכתנא בגלימא דכתנא אזלינן בתר מנהגא דקמאי כדאמרי' פוק חזי מה עמא דבר. וגרסי' בירושלמי פ' אלמנה לכ"ג דאתא עובדא קומי ריב"ל ואמר צא וראה האיך הציבור נוהג נוהג כן הלכך לא רמינן בטלית דאיכא פשתן ציצית כלל כמהגא דקמאי ופוטרין סדין מציצית כמ"ש וסמכי' אסתמא דספרי דאמרי' כסותך פרט לסדין וכל מילי דציצית עבדי' כב"ש ורב עמרם בתשובותיו פלוגתא ב"ש וב"ה הלכה כב"ה לבר שית דהל' כב"ש באלו דברים תרתי וחדא בסוכה ותרתי בתכלת וחדא בסדין בציצית דהל' כב"ה ואהדרוה כב"ש משום כסות לילה אמר רבא האי מלתא אמריתא ואתמר משמי' דר"ז כוותי' היא של בגד וכנפי של עור חייבת בציצית ואע"ג דרמי לי' בעור ועור לא מחייב אפ"ה זיל בתר עיקר ורב אחא אמר זיל בתר כנף וכאן דציצית רמי בכנף העור פטור וקי"ל כרבה דר"ז קאי כוותי' ת"ר טלית כפולה ארוכה כשתים וכפולה חייבת בציצית ור"ש פוטר דזמנין מפשיט בי' וקאי בי' מצעי ושוין שאם כפלה ותפרה שחייבת דליכא למיגזר דלמא מפשיט דהא ליכא חששא נא צריכא דנקיט בסוכי בשט"א בלע"ז ואע"ג דלא מחברי כונה חייבת הא לא מחברי אנא דרמי ציצית עלי' כפלא בד' קרנתא לא הוה חבור לפטורי והא דגרסי' לעיל האי מאן דחייט' לא עביד כלום לאו דכפלי' כולה וד' ציציות עלוי כפונא אלא דדמי ציציות מעיקרא בד' קרנתא ובתר הכי חטיי וכפלי' והשתא ליכא ציציות בקרנות דחשבי' לכפולא כמאן דפסיק ושרי האי אי כפולא כונה ומחברא ורמו בקרנתא כשר' שמעינין שאם רוצה להטיל חתיכת בגד במקום הציצית לחזק או להנאתו (כה) טלית כפולה ואינה תפורה לי' חוטא דתכלתא עלוי כפולא והטיל הציצית בעשייתו על הכפול ולא על הכנפות אפשיט נתפשטו הטליתות ונמצאו ב' ציציות על ראשו של רבא ציצית אחת המוטלת בשתי הקרנות כאחת ואחרת המוטלת במקום הכפול אמר נא היינו כנף דכתיב רחמנא שאינו עומד על הקרן אלא באמצע הטלית גרסי' בספרי מנין שלא נתן באמצע בגד אלא על שפתו ת"ל על ארבע כנפות אזיל שדיא ואיכסי גלימא אחריתי טלית מצויצת כהלכתה א"ל מי סברת חובת גברא היא כתפילין וכיון שקיימת מצות ציצית באחת נפטרת בטליתות אחרות חובת טלית היא הרי חובה היא כמזוזה שאם יש לו כמה בתים ודר בהם חייב במזוזה ציצית נמי אם יש לו כמה טליתות שעומדות להתכסות ואעפ"י שאין בהן כלום חייבת בציצית זיל רמי ליה לאותו טלית הכפולה שאף היא חייבת להטיל לה ציצית בקרנות או על הכפל ותופרה וקי"ל כר"ש דטלית כפולה פטורה אא"כ תפרה: לימא מסייע ליה חסידים הראשונים כו' ש"מ חובת כל טלית היא דאי חובת גברא אינו חייב עד שיתכסה בה שאני חסידים דמחמרו אנפשייהו זריזין היו במצות ופליגו דמלאכא הא דרבה בר ר"ה דאמר חובת טלית פליג' דמלאכא דאיהו אמר חובת גברא אשכחי' לרב קטינא דמכסי סדינא וסדין פטור מציצית משום כסות לילה כדאמרי' א"ל קטינא סדינא בקייטא מפני החום אתה לובש סדין של פשתן שפטור מן הציצית וסרבלא שהיא טלית עגול בחורף מפני הקור ציצית מה תהא עלי' רחמנא אמר ועשו להם ציצית ואין עליך ציצית לא בקיץ ולא בחורף וסדינא דומיא דסרבלא שלא היה בו אפילו לבן ואם היה בו לבן תכלת מה תהא עליה הו"ל לומר דתכלת לא נקרא ציצית אלא עם הלבן כדכתיב והיה לכם לציצית א"ל אנשיתו וכי אתם מדקדקים אפי' במ"ע אא"ב חובת גברא היא חובה. על האדם לקיים מצות ציצית בטלית: וכמו שחובה עליו לקיים מצו' תפילין היינו דקטינא מחייב ולא רמי ומש"ה איענש אא"א חובת טליתות המתחייבות בציצית: וא"כ סדין וסרבלא הא לא מחייב בציצית היכא מיענש ליה אלא מאי חובת גברא היא וקטינא בר חיובא נהי כי מחייבי' רחמנא כי מכסי ע"כ אי מכסי טלית דבר חיובא חייב אי לא פטור: וקטינא הא לא מכסי טלית דבר חיובא אטו לאכסי' בציצית הוא דחייבי' רחמנא כי אית ליה לטלית למזבן טלית מי מחייבה ומלאכא הרבה מיענש ליה אלא ה"ק ליה כלומר מהכא ליכא למילף מני' לאו חובת טלית היא ולא חובת גברא ואפ"ת חובת טלית ל"פ וה"ק לי' (כו) כו' עילות אתה מוצא לפטור עצמך מציצית אע"פ שאתה יכול לפטור עצמך גורם אתה לבטל מצות ציצית ועליך לקיימו ואי אתה מקיימו ש"מ בין למ"ד חובת גברא דאי מכסי טלית דבר חיובא חייב ואי לא פטור: ובין למ"ד חובת טלית נהי דמצי למפטר נפשי' בטלית דלאו בר חיובא היא אפ"ה כיון דמצי קיים מצוה ולא מקיים איכא עונש ואי מקיים איכא שכר מצו' דהא קטינא נא איחייב ומלאכא לא מיענש וקאמר טצדקי למפטר כו' ש"מ דאי לא מקיים מיענש ולא קרינין הכא אינו מצווה ועושה דכי אמרי' אינו מצווה ועושה היכי דע"כ מפטר כר' יוסף. אכל היכא דאיהו מכווין למפטר נפשי' ולא עביד מיענש אי לא מהדר אטלית דבר חיובא ומצוה היא להתעטף בטלית דבר חיובא וליכא מידי בין חובת גברא בין חובת טלית אלא היכא דאית ליה טליתות ד' או ה' ולמ"ד חובת טלית הוא חייב למירמי בכולהו ציצית ואי חובת גברא בחד סגיא אבל לית ליה טלית דבר חיובא אפילו למ"ד חובת טלית משום טצדקי חייב לאהדורי ואי לא מיענש. והכי מס' לן והרב הקדוש רבינו כ' בשם החכם ר' יצחק בן מרן לוי מיהו אותן שלובשין טלית תחת המקטורן אין עושין מצות ציצית דאי ס"ד אית ביה מצוה ליכסי ביה תותי סרבלא ובחלק עטיפה נפרש ואיכא למידק ממלאכא דאם רמי ציצית בקייטא או בסתווא אע"ג דלא רמי כולה שתא או כולי יומא לא מיענש דלא מיענש אלא דלא רמי לא בסתווא ולא בקייטא: וקא פטר נפשי' לגמרי ודוקא היכא דמכסי טלית דלאו בר חיובא אבל מכסי טלית דבר חיובא ולא רמי חייב אמר שמואל כלי קופסא העשוין לכבוד להתכסות בהן לשבתות ויו"ט ומונחין בארגז כיון דעשוין להתכסות אשר תכסה בה קרי' ביה ואע"ג דלאו כל שעתא לביש להו דחובת טלית הוא וק"ל דהול"ל כי אמר ופליגא דמלאכא ומסייע ליה לשמואל. ומס' דאפי' למ"ד חובת גברא קאמר דאית ליה טלית דבר חיובא: אלא האי דמונח בקופסא אפ"ה בר חיובא הוא כיון דלכסות חד יומא עבידא הו"ל ככולהו טליתות דגברא חייב למירמי ביה ציצית דאלת"ה קשיא דשמואל אדשמואל דא"ש מתירין מבגד לבגד ואס"ד דחובת טלית הוא היכא מתיר הא איהו גופא חייב בציצית אלא לאו ש"מ דאפי' למ"ד חובת גברא קאמר אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאו לכבודו לתכריכין שפטורין אע"ג דמיכסי בה מחייב חדא שעתא פטור דאמר תכסה בה אמר רחמנא ולא לאכסייה עבידא והו"ל ככסות לילה דאי נפיק ביה ביום פטור בההוא שעתא בעידן קבורה רמי ליה ציצית דרמי תכלתא לאנשי ביתיה וכדאמרי' לעיל חובת טלית היא זיל רמי ליה דאי לא דמי כלועג לרש מלעיגין עליו שפטור מן המצות ושמעתי לפיכך נסמכה פרשת נסקל לפרשת ציצית ללמדך שמתחייב בציצית אבל ק"ל דמהכא משמע דמטילין ציצית בבגדי המת ובהמוכר את הספינה גבי מתי מדבר הכי משמע דאמרי' התם איבעיא ליה למימני חוטי אי כב"ש או כב"ה. וגרסי' במס' שמחות אין מתירין בגד מן המת שאין מסירין את הציצית מן הטלית אם היה שם מחיים. אבא שאול אומר מתירין אבא שאול בן בטנית צוה את בנו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מלפניו הרי שצוה להסיר וחכ"א אין בו משום קדושה אלא עושה תכריך למת ומרדעת לחמור ולדעת רבינו קוברין את המת בטלית שיש לו מחיים עם הציצית תניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם פרט לכסות לילה כסות המיוחדת כגון הגליפק"רן ופלצד"יש המיוחדין בלילות אע"פ שמתכסה בהן ביום פטור וכן בסדינין המיוחדין בלילה אע"פ שמתכסה ביום אין לחוש ושמעתי שהרב ר' אליהו מפריש היה עושה להם ציצית: בפ' מי שמתו גרסי' חזא דהוי רמו תכלת דר' יוחנן אארעא וא"ר חייא דלייא כי היכא דלא לימרו כו' ואי אי' ליה ציצית ליכא חירוף ויש מקומות שלא נהגו להטיל ולא עוד אלא שמסירין ולפי שאין כל אדם מתעטף בציצית בחייו אין נאה שיעשה לו כיון שלא היה בחייו ולפיכך אפי' אותן שקיימו בחייהן אין עושין לו כדי שלא לבייש אחרים אבל בימי רבותינו מתעטפין כולן בטליתות לפי שמצות ציצית היו עושין כל שעה בספרי וראיתם אותם ביום ולא בלילה ואם היה מיוחד ביום ובלילה חייב בציצית ותנא על ארבע כנפות כסותך ד' ולא ג' אינו אלא ד' ולא ה' כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת ה' אמור ומה ראית מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ל' ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ל' ור' שמואל בן חפני אמר דוקא בעלת ה' אבל בעלת ו' וז' וח' פסולין אע"פ שיש בכלל ד' ומצוה היא שאין לה טעם וצרפת אמר אפי' בעלת ה' פסולה כדפרישנא לעיל ומס' בעלת ב' פסולה בת ה' וו' וז' וח' חייבת והא דגרסי' בספרי בפרשת ועשו להם ציצית. ובפ' גדילים תעשה לך על ארבע יצאו בעלת ג' ובעלת ה' ושל ו' ושל ז' ושל ח' מס' לן דה"ג יצאו של ג' ושל ה' ושל ו' וכו' כלומר שלא יעשה בטלית בת ארבע ה' ציציות או ו' וז' וח' שלא בכלל כנף אלא אחת לאורכה של טלית ולא שתים לאורכו ולרחבו ול"ג בעלת חמש וא"נ שלא יהי' הטלית (כז) בעלת ה' ציצית כדפרישית בספרי על ארבע ולא שמנה כלומ' על ח' (כח) אלא בכל קרן אחד. כסותך פרט לטינ"א לתובל"א לתופלטרי"ן לפי שאינן מרובעין כעין מרשי"א ואלגיפר"א שהן עגילין וכגון אלו הבגדים החתוכים באמצע הטיבורא שיש להן קרנות ואין כנגדן שתים אלא מצד א' הן: כסותך פרט ללבד שאינו עשוי להנאת אדם ולבד היא כדאמרי' במס' כלאים הלבדין אסורין מפני שהן שועין ובספר אחר מצאתי כסותך לבד והא דאמר בפרשת ועשו משמע אלו ומוציא אני כרים וכסתות ת"ל אשר תכסה בה וכן עיקר כסותך פרט לסדין טלית של פשתן שאינו ראוי עם תכלת לכסות וסתמא כב"ש וקי"ל סתם ספרא ר"ש וסתם ספרי ר"י וכולהו אליבא דר"ע תכסה פרט לסגוס ואין לי לפרש בה פרט למעפורת סודר שאין מתכסה ראשו ורובו דבעי' כדי שיהי' הקטן מתכסה בו ראשו ורובו כדגרסי' טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו ארעי פטור הגדול יוצא בה קבע חייבת אר"י אמר רב טלית שאולה כל למ"ד יום פטורה מן הציצית דכתיב כסותך למעוטי שאולה ואע"ג דפטורה מיהו אטלי' בציצית כיון דבת חיובא מברך עלי' ואיהו נמי חייב ציצית ומחייב לברוכי ונ"ד לסדין דאמר רבא מאן דמברך בטלית של פשתן עובר משום לא תשא דההיא לאו בר חיובא היא כלל וסומא נמי דפטור מן הציצית ונשים במצות עשה שהז"ג ומצאתי בשם רבינו יעקב דמברך עליהן כדקאמרי' בפ"ק דקידושין (כט) א"ר יוסף מריש הוה אמינא וכו' מדקאמר עבידנא יו"ט לרבנן ש"מ וצ"ע וטלית שכורה מספקא לן מכאן ואילך חייבת דכיון דלא תבעי' מני' דעתי' לשקועי' לי' וכמתנה דמי איכא מ"ד סתם שאלה ל' יום וליתא כדפרישית גרסי' בס"ג דחזקת הבתים טלית של ת"ח כיצד כל שחלוקו יוצא מתחתו טפח וכ"ש אם הי' שוה לחלוקו או יותר: