ספר העיטור – חלק ב – שער ראשון, קטע 2

חלק שלישי מקום הנחתו: ת"ר הטיל על הקרן או על הגדיל כשרה ראב"י פוסל בשתיהן פירשו רבוותאי על הקרן חודו של קרן ולא הרחיק כמלא קשר אגודל או על הגדיל חוט עבה וחזק שאורגין תחלה בבגד פ"א חוטין שבשתי קורין אידרי"ש בלע"ז כמאן אזלא הא דתניא א"ר גידל א"ר ציצית צריכה שתהא נוטפ' על הקרן שתהא מרוחקת מן הקרן והחוטין תולין ונוגעין בקרן כמאן כראב"י דאמר על הקרן (שתהא מרוחקת מן הקרן והחוטין תולין) ואי הוה ציצית על חודו ממש בלא הרחקה אין התלוי' נוגעת בקרן אלא מבחוץ ניתלין וכ' רב אחא ר"א פוסל בשתיהן דכ' על כנפי ולא בכנפי בעי דתיפול עלי כנף כמאן אזלא הא דרב גידל צריכא שתהא נוטפה על הקרן מאי הוא דלכפוי כפוי כמאן כראב"י דאמר על כנפי: גרסי' בספרי ונתנו על ציצית על מקום הארג ולא על מקום הפתיל כשרה ור"י פוסל (א) שאמרה תורה על ד' כנפות כסותך ולא על שמונה ולקח טוב כתיב ונתנו על מקום הארוג ולא על מקום הפתיל על ארבע ונא על שמנה מכאן אמרו נתנו על הקרן פסולה ומצאתי נקוד בספרי כשרה ר"י פוסל ומוטעת היא ומס' לן על הקרן כאותן שניקבו נקב א' ברחוק מלא הקשר עד השפה ומוציאין אותו לחוץ וגודלין אותו על הגדיל כגון אלו הגרדין שאורגין ב' חוטין בתחלת הבגד ובסופו ומשיירין עד כאצבע ארוג בשאר הבגד ואורגין אח"כ והריוח שאינו ארוג כ"כ נקרא ארוג בספרי ונקרא גדול ואם הרחיק כמלא קשר גודל והטיל אותו גדיל ולא על מקום שיש בו פתיל כשרה וראב"י פוסל בשתיהן כדמפרש בספרי ד' ולא ח' ואלו שאין עושין אלא נקב א' הציצית נראין מכל צד וה"ה כאלו מטיל ציצית בכל כנף וכן דעת הרב אדונינו אבינו ז"ל ועל הגדיל נמי פסולה לפי שאינו ארוג בשאר הבגד ולראב"י בעי' שיעשה בו נקבים בטלית ויכנוס ראשי החוטין בנקב א' וסופם בנקב א' ויוציאם חוץ למלית ויקשור כמנהג שלנו שהציצית נתלית לצד א' ולא לשני צדדין. ואותן שאין עושין אנא נקב א' אומרי' שמנהג שלנו פסול משום ד' ולא ח' מפני שאין ניכר (ב) באיזה מכאן שהוא עומד באמצע בתוך הקרן באלכסון נראה מכנף האורך והם כשתי כנפות. כמאן אזלא הא דא"ר גידל כו' כמאן כראב"י דאי ארחיק כמלא גודל ועושה ב' נקבים ומוציא בשעת עשייה נוטף הציצית על הקרן באמצעיתו ואינו יוצא התלוי' לחוץ לכנף אבל כשמרכיבו או מוציאו חוץ לטלית ואינו נוגע על אמצעותו קרן בחודו ובפי' דרבוותא אינו נופל הטעם דאמר ד' ולא ח' ולא על מקום הארוג ולא על מקום הפתיל ותנאי (ג) על הקרן משום הרחקת גדיל קאמר כדאמרינין לקמן אי מדר"פ ה"א כדמקרב טפי מעלי הא לר"א פסול היא ותו דהול"ל כמאן אזלא הא דאר"י וצריך שירחיק מלא קשר אגודל כראב"י דהא ת"ק מכשיר בחודו ממש ואיכא למימר על הקרן אפי' בהרחקת גודל קאמר משום ד' ולא ח' כדפרישית אנא שמנהג אבותינו ומנהג אדונינו אבינו בידינו ורב אלפס לא אתיא פלוגתא דראב"י ומס' לן דהל' כראב"י דפוסל בשתיהן אר"י וצריך שירחיק מלא קשר אגודל פרק העליון של גודל בתשו' הגאון קשר הסמוך לצפורן ואיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד מלא קשר גודל מסוף הבגד לצד הכנף ואין מרחיקין מן השפה שקורין בלע"ז שמולש"א ומטילין אותן בחודו של שפה ואיכא דמרחיק מסוף הבגד מלא קשר ומן השפה ועושה נקב א' ותוחב ראש החוטין בנקב וכופלין ומוציאין לחוץ ומרכיבן על הבגד ויש שעושין ב' נקבים אחד שמרחיק מלא קשר גודל מכאן ומכאן ומטיל ראשי החוטין בנקב ומוציאין בנקב אחר ומחברן יחד ויוצא הציצית מצד א' כמנהג שלנו ואצטריך דר"פ דאמר בתוך ג' ואצטריך דר"י דאמר מלא קשר גודל דאי מדר"פ ה"א תוך ג' למעוטי הרחקה טפי דלא לרחוק ד' וה' אבל כמה דמקריב לחודה של שפה טפי מעלי קמ"ל דר"י דלא ליקריב אלא מקשר גודל ומעלה ואי מדר"י ה"א קשר גודל למעוטי דלא לקריב וכמה דמרחיק למעלה מג' אצבעות ליתכשר קמ"ל דר"פ דלא לירחק מן ג' ושמעי' מהא מקום הנחת ציצית מקשר גודל עד ג' אצבעות לא פחות ולא יותר: רבינא ורב סמא לקרנא דגלימא כו' החוטין נפסקו מלמטה ונפחת שיעור אכסף א"ל בשעת עשייתו אתמר בעידנא דרמי ציצית בגלימא בעי הרחקה ואי בתר הכי נסתר לית לן בה: (ד) גרסינין בב"ק אם היה שחור ע"ג לבן כו' אר"י אמר קצרא שמי' וקצרא שקול אר"י הכל עולין למנין תכלת ויצחק ברי קפיד עליו למדנו מזה החלק גבול הנחת ציצית מקשר גודל עד ג' אצבעות לא פחות ולא יתר ומקום הנחתו אינו כ"א אצבע רחב שמלא קשר גודל קרוב לב' אצבעות ובאצבע שלישי צריך להניחו. ור"פ אמר בתוך אצבע שלישי היא ותופס בשני קמא ומנהגינו לעשות ב' נקבים ולתפור החוטין בתוכן ולהוציאן בצד א' של כנף ועל שאר מנהגים קורא אני עליהן ד' ולא ח' וח' ציצית שבטלית א' לא אמרה תורה והא דאמרי' יש בכלל ה' ד' ה"מ בטלית בת ה' ו' ז' וח' כנפים אבל ב' ציצית בכנף א' לא והא דגרסי' יכול בעלת ה' וכו' כדאית' בחלק טלית: בספרי ראב"י אומר מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו ת"ל על ארבע כנפות על שפתו לאו דוקא אלא כדי הרחקת גודל ולמעט באמצע וגרסי' התם ועשו להם ציצית שומע אני וארגוהו עמה ת"ל ועשו כיצד תופרה עמה ש"מ שני נקבים יש בה מדלא קתני תוחבה:

חלק הד' משפט סופו אר"ח גרדומי תכלת כשרה וכמה שיעור גרדומיו דחשבינין כמאן דאיתנייהו ועביד תכלת ולבן ובין לר' ובין לרבנן כדי לענבן אי אשתייר כדי לכרוך ולענבן כשר ואי לא לא כמאן דלית דמי ופסול לר' ואע"ג דאית בה שנים שלמים ולרבנן לא קיים אלא מצוה א' מי איבעיא להו כדי לענבן כולהו בהדי הדדי דלישתייר מכל קד וחד כדי עניבה דכולהו חוטין דהיינו שיעורא רבה א"ד דלא בעי' דלישתייר מכל חד וחד אלא שיעורא דכל חד וחד: דמצי למיכרך כולהו ולא בהדי הדדי אלא כל חד וחד לנפשי' דהיינו שיעורא זוטא תיקו ולחומרא: בעי שמואל אילומי ולא מענבי באותו שיעור מפני עוביין דאי הוה קטיני מענבי מי אמרינין דאי הוה קטיני מענבי כשר' או לא א"ל כ"ש דמינכר מצוה דהשתא אלו הוה קטיני כשרה כ"ש השתא דאילומי ומינכר שיורי וכשרה אמר רב נפסק החוט מעיקרה פסול נפסק חוט א' מעיקר הטלית ולא נשתייר ממנו כלום איתיבי' מהאי גירסא בספרי מכמה גדילים נעשית אין פחות מג' כדברי ב"ה בש"א ד' של צמר וד' של תכלת והל' כדברי ב"ש בד"א בתחלתו אבל בשיריו ובגרדומי' כ"ש כלומר שעת עשייתו צריך ד' אבל נפסקו מחוטי התכלת ונשתיירו גרדומיו אפי' כ"ש כשר ומאי לאו שירי' דאיפסק מינייהו חוט א' או שתים מעיקרן ואשתייר מנייהו ממנין החוטין (ה) גרדומין דאיגרדום איגרדימו נפסק מיעוט מארכן ואישתייר מהן אצבע או שתים ש"מ דאפילו נפסק חוט א' מעיקרו כשרה דהיינו שיוריו לא חדא קתני שיריו וגרדומיו כ"ש כלישנא דר"ח דאמר גרדומי תכלת כשרין הא קמ"ל דבעי' שיריו כגרדומיו כדי לענבן ומס' לן בסוף הגדיל אבל אין שם גדיל פסולה דהא דאמר ר"ח גרדומי תכלת כשרה הא אוקימנא דקטיר ואיכא גדיל אבל לא קטיר ואיפסקא לתתא אישתרי ליה כולי וליכא גדיל ופסולה והלכך אנן דלא עבדי' חוליות אלא ב' קשרים בסוף הגדיל, וג' בסוף הטלית אע"פ שלא נשתיירו בו אלא אותן ג' קשרים וכדי לענבן כשר דהא אישתייר בה גדיל חולי' אחת כדי שיכרוך וישנה וישלש אבל למאן דלא עבדי אלא ב' קשרים סמוך לטלית כיון שנפסקו אותן ג' שבסוף הגדיל אישתרי ליה כולי וליכא גדיל ופסול ומדקאמר אילומי ולא מענבי דאי הוה קטיני מיענבי כשרה ש"מ דאפי' לא נשתייר בה אנא כדי לכרוך בו ח' שערות כפולות כשרה ומדקאמר לא נצרכו אלא לגרדומיו דאי איגרדים תכלת וקם אלבן כו' ש"מ דאי איגרדום כולהו ד' (ולא אשתייר) וליכא מנייהו שלמים פסולה ובעי' דלישתייר לבן ז' או תכלת שלמים בגדיל וענף ד' אצבעות הלכך בעי' שיהא רובו או חצי שלם וישתייר בו שליש גדיל וב' שלישי ענף או חוליא א' גדיל ויהי' בין גדיל וענף ד' אצבעות ובתשוב' רב עמרם בר ששנא הכי רגילין רבנן דכמה דאיתא לציצית בעיני' ולא איגרדם ענף דיליה ואיתי' לשיעורא דאמר רבנן שליש גדיל וב' שלישי ענף וקשר התחתון וקשר העליון לא אצרכי' רבנן לחדש ומס' כדפסקינין דאי אישתייר מניה ד' חוטין שלמין וד' אחריני איגרדים ואשתייר כדי לענבן והקשר עם הגודל חוליא א' קיימת כשרה ואם נפסק חוט א' משמנה חוטין מעיקר הטלית כשרה.