ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 14

הרצועות וקשירתן א"ר יצחק (א) רצועות שחורות הלמ"מ מיתבי אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות בין שחורות בין לבנות אדומות לא יעשה מפני גנאי וד"א שיאמרו חטטין יש לו בראשו ונתחטטו החטטין ונאדמו הרצועות וד"א אשתו נדה בעל ונתאדמו בדם ורב עמרם בתשובותיו גנאי שדומה לתכשיטי נשים וד"א צרעת קתני מיהת ירוקות ולבנות ל"ק כאן מבחוץ כאן מבפנים מאי גנאי וד"א איכא למא מתהפכה והלכה מבחוץ שחורה הלמ"מ מבפנים מותר בכולן חוץ מאדמימות אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף אפסקא רצועה דתפילין לפנים מן הקשר א"ל מהו למיקטריה א"ל וקשרתם שתהא קשירה תמה בשלימה ולא בפסיקה אלא קשירה נאה. א"ל ר' אחא ברי' דרב יוסף מהו למתפריה ועייל לגויה א"ל פוק חזי מה עמא דבר ובתשובה מהו לתפורי בגידין הכי אמרו רבנן רצועה ליכא תפירה בגוה כלל אלא גונזה אר"פ גרדומי רצועות כשרה אם נפסקו חוץ לקשר ונשתייר מהן כשרה לאו מילתא היא מדאמרינן בני ר' חיא גרדומי תכלת כשרה גרדומי אזוב כשרין התם הוא דתשמישי מצוה אבל הכא דתשמישי קדושה לא למימרא דאית להו שיעורא וכמה שיעורא לרצועה היוצאה מן הקשר א"ל עד כאצבע צרדה גרסינן התם מאי צדדה צרתה דדא מאי היא דגודל צרת גודל והיא אצבע הסמוך לגודל רב כהנא מחוי כפוף אית דמפרשי שיעור הרצועה כמו שיכול לפשוט אמה ולהרחיקו מן האצבע שהוא כפוף ואינו יכול להרחיקו להרחקת אצבע מן הגודל ר' אשי מחוי פשיט בהרחקת גודל מן האצבע שהוא מתפשט הרבה ואמה קרי כפוף וגודל פשוט רבה קטיר להו ופשיט ושדי להו קושרן ומניח השיור אחריו ור' אחא בר יעקב קטיר ליה ומתלית שינה ומשלש הרצועה על ראשו ואינו תולה השיור אחריו מר בריה דר"ה עביד בהדין (ב) לא ארוכות ולא קצרות צרפתי עביד כדידן מחזיר רצועות מלפניו תלויות א' מימין וא' משמאל ואית דמפרשי שיעור הרצועות מן הראש עד אצבע צרדה מחוי כפוף מחוי פשוט אצבע כלו פשוט מסת' לן כפוף ופשוט על הקשירה קאמר רב כהנא מחוי קשר כפוף כעניבא ור' אשי מחוי פשוט לא היה עונבו אלא קשירה הפשוטה של רצועה של שמאל מכניס בתוך רצועה של ימין בקשר התחתון בלבד ורבא קטיר ליה ופשיט ליה דלמא עביד כתרוויהו כופף ופושט ורב אחא קושר ושינה ומשלש הקשר ומר בריה דר"ה עביד הקשר כדידן ירו' ר' זעירא מחוי ליה לר' אבא בר יצחק כפוף א"ל יעבדון כן א"ל והא רבך כפיף ר' זעירא מחוי ר' יצחק חלץ כיצד הוא עושה קושרו שיוכל להלוך בו וחד אמה עינבו בתשו' לגאון שיעור רצועות ברצועה של יד עד ראשי אצבעות ואיזה אצבע כל מה כשהיא כפופה על פסת היד מניח תפילין של יד על קבורת וקושר הרצועה בין קשר לתפילה של יד ומשלשה עד ראשי אצבע כשהיא (ג) פשוטה וזהו כדידן הדין מנהגא בשתי ישיבות רב כהנא עביד רצועה פשוטה על אצבע אמצעית כפופה ר' אשי עביד רצועה פשוטה על אצבע אמצעית שהיא פשיטה עד ראשי האצבע רבא קטיר לי' לרצועה ולא מתלת ולא מצריך לי' השתא עד אצבע לא פשוטה ולא אפי' כפופה אלא מהדק לרצועה בזרועא ופשיט שדי ליה בשימישא אורכא דרצועה דרישא דימינא כי היכי דמטי עד טיבורא ובשמאלא עד חדיא ודידא עד אצבע צרדה והני פירושי לא נהיר לן ומסת' לן מדדייק הגמרא בשיעורא ולא קאמר תינח דדרועא דרישא מאי ש"מ דרישא ודדרעא תרויהו עד אצבע צרדה כפי' דפרישין וכסברא דילן ומנהג עכשיו לקשר הקשר ליכרוך ראש הרצועה ג"פ באצבע האמצעי הקרוי אמה ושיעור (ד) ראש אחר של הרצועה שהקשר בו אריכא בשיעורא ואורך הרצועה של ראש שתי ראשיה ארוכות עד החזה ונותן לפניה ובהלכות ר' אלפסי ובפסיקות פתיא דרצועה כי ארכא דשעורא (ה) בשבת בפ"ג (ו) הא דתני ר' יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אנא עור בהמה טהורה למאי הלכתא לתפילין בהדיא כתיב ביה למען תהיה תורת ד' בפיך אנא לעורן לעורן נמי הא אמר אביי שי"ן של תפילין הלמ"מ אנא לכרכן בשערן הא נמי דתניא תפילין הלמ"מ ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן אלא לרצועות והא אמר רבא רצועות שחורות הלמ"מ נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי ש"מ דרצועות הן כעורן ובעינן עיבוד לשמן דהא אית בי' יו"ד דל"ת אמר רב יהודא קשר של תפילין הלמ"מ ואיכא נסחאי דכתיב בהו בפ' במה אשה יוצאה אמר אביי שי"ן של תפילין הלמ"מ ואמר אביי דלי"ת של תפילין הלמ"מ ואיכא נוסחא דלא כתיב בהו יו"ד דל"ת אנא שי"ן ותו לא ובמנחות נמי לא אשכחן ובשמושא רבה בדקטיר להו לרצועה דרישא קטיר לי' כעין דלי"ת ובדרעה כעין יו"ד ש"מ דליתא בנוסחאי והכי מסתבר דקשר של תפילין במנהגא תליא מילתא וכסברא דילן בכפוף ופשוט מדלא מקשינין בשבת טהורות נמי והא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלמ"מ ש"מ קשר לחודי' הלמ"מ מצוה לקושרן יפה ולא לענבן וענין קשירה במנהגא תליא ומנהג דילן בד' ויו"ד קשר ש"ר כגון דלי"ת וקשר ש"י כגון י' על שם שד"י עם שי"ן דכתיבה בכותני הקציצה ורש"י ז"ל פי' בשבת ד' יו"ד של שי"ן עושין בקשר שקושר א' לצפון וא' לדרום כמין ד' ורצועה קטנה מאוד תלויה בהן ואין בה אלא כדי כפיפה וכפיפה בעור עומדת כפופה לעולם ונראין מדבריו שד"י עושין בש"ר ושד"י עשוי בשל יד שי"ן בקציצה וד' בקשר ויו"ד ברצועה קטנה ובברכות כתב יו"ד עשויה בראש רצועות תפלה ש"י רצועה קטנה מאוד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד אר"נ ב"י ונויהון לבר אית דמפרשי צורת האות יתראה מבחוץ ואית דמפרשי נוי הרצועה מקום השער שהוא חלק ר' אשי הוה קאים קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה רצועה דתפילין א"ל ולא סבר לי' מר ונויהן לבר א"ל לאו אדעתאי בתשו' לגאון רצועה דר"ה אתהפכא ויתיב מ' יום בתעניתא ש"י וש"ר הכין גמירנא מרבוותא ש"ר היתה ור"ה דיתיב בתעניתא לאו משום דחובה היא ובתשו' אחרת מאן דאפיך רצועה ש"ר או ש"י מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו תענית כר"ה לא ומדת חסידות הוא דעבידי ובנוסחא דילן ליתא לר"ה וראו כל הארץ כי שם ד' נקרא עליך כו' תניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש והסירותי את כפי וראית את אחורי מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין א"ר יעקב א"ר יהודה קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כנגד הראש ולא כנגד העורף וצריך שלא יהא כלפי פנים שלא יהא לצדדין אלא מול העורף שהוא כלפי פנים פי' אחר הקשר יהא מבפנים והאות יראה מבחוץ פי' אחר שיהא הקשר נוטה כלפי צד ימין יותר מצד שמאל רב עמרם ריש מתיבתא קשר של תפילין צריך שיהא למעלה בתפילין ש"י קאמר וכתבתם ושמתם שיהא שימה כנגד הלב מאי עביד לי' מאי קושיא מניחה בגובה שבזרוע (ז) כתנא דבי מנשיא על ידך זה קיבורת וקושר למטה מן התפילין ואינה מורידה למטה הרבה אלא מחזיק (ח) קשר מן מעברות של תפילין שיעור מה שמכניס לרצועה לשלשה (ט) דאי קיים לי' דר' יעקב דאמר קשר של תפילין צריך שיהא למעלה והוא לפני זרוע דאמר שתהא שימה כנגד הלב ודר' חייא ברי' דרב אויא דמנח אליבי' (י) וכיון דאיכא פלוגתא בהדין פירושא אזני בתר מנהגא ונהגו שנוטה לצד ימין ומסת' לן מדגרסי' לקמן תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה ועד שעת קשירה ש"מ דכל זמן שמניחן קושר אותן וכן דעת הר"ר אליהו ז"ל והר"ר יעקב חלק עליו ואייתי ראיי' מעירובין בפ' המוצא תפילין ר"ג אומר שתים שתים בד"א בישנים אבל בחדשים פטור ומפרשי (יא) בגמ' אלו הן חדשות ואלו הן ישנות ישנות שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות ואי אמרת צריך לקשר בכל יום כולם חדשות נינהו ואייתי נמי מהא דחולין מהא דקאמר (יב) ואידך הני נמי משכח שכיחי ומיהא (יג) דב"מ דאמרי' תפילין בי בר חבו משכח שכיחי וכל הני לאו תיובתא ולאו סייעתא והא דאית' לא אית' ובתשוב' הנכנס לבהכ"נ אם אתה מחייבו מתעלפה ודעתו נטרד עליו וקשיא עליו רצועה לאו עיקר מצוה היא ומשום דלא תטרוד דעתו ולא תפסוק צלותא דצבורא מניח רצועה במקומה בבית יד שלו ושפיר דמי ורבינו האי קשר של תפילין שבראש מכניס רצועה בעניב' שיה' ב' רצועות שוין ומאריך של שמאל וכופל שני ראשי רצועות למטה ונוייהן לחוץ ומכניס עניבה של שמאל בימין ולוקח רצועה של שמאל מלמטה ונותנה מלמעלה ומביא ראשי רצועות בימין ומכניסן בעניבה של שמאל ומהדק ונעשה כמין ד' נמצאת רצועה ארוכה לימינו: וש"י מניח רצועה בעניבה שהיא בית רצועה מימין לשמאל וכופל ראש הרצועה מלמעלה ומאריך עליו ומוצאו (של) שמאל ומחזירו מלמטה שלשה פעמים מימין לשמאל ומכניסו בעניבה ונעשה כמין יוד:

חלק מקום הנחתן ת"ר תפילין ש"ר אינה מעכבת ש"י וש"י אינה מעכבת ש"ר ומסק' לא שנא יש לו ל"ש אין לו אינה מעכבת על ידך זו שמאל אתה אומר של שמאל או אינה של ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמנים רב אמר ידכה יד כהה דמדכתיב (א) כה. ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו והתניא בשמאלו שהוא שמאל כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו ומסת' נן דוקא תפילין (ב) דמדאוריית' דוקא בימין אבל לולב דמדרבנן (ג) הוא ומשום חשיבותא אטר ה"ה ככל אדם ומניח (צ"ל ונוטל) לולב בימינו שהוא ימין כל אדם ואי עביד איפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין. תנא דבי מנשיא על ידך זו קיבורת ימין בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס (ד) ובעירובין גרסי' שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם הי' מניח תפילין אמר מר על ידך מה"מ דת"ר על ידך בגובה של יד אתה אומר זו גובה שביד או אינו אלא על יד ממש אמרה תורה הנח תפילין בראש והנח תפילין ביד מה ראש בגובה של ראש אף יד בגובה של יד ר"א אומר א"צ הרי הוא אומר לך לאות ונא לאחרים לאות ר' יצחק אומר על לבבכם וקשרתם שתהא קשורה כנגד הלב ר' חייא בר אכין (ה) משי ומנח לה להדי' לבי' רב אשי חזיא לאמימר דההוא צנורי' בידי' ומתחזיאן תפלי א"ל ולא סבר לי' מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות ומדגרסי' (ו) בסוף גמרא דעירובין הני כהנים הואיל וליתנייהו במצוה דיד דכתיב ולבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו ש"מ דתפילין אבשרא מנח להו בלא חציצה אמר מר בין עיניך זהו קדקד דת"ר בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה ש"ר או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניך ונאמ' להלן בין עיניכם. מה להלן בגובה ש"ר מקום שעושה אותו קרחה אף כאן בגובה של ראש תנא כשהוא מניח מניח ש"י ואח"כ ש"ר כשהוא חולץ חולץ ש"ר תחלה ואח"כ ש"י בשלמא הנחה ש"י קודם דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר לטוטפת בין עיניך אלא חליצה מנ"ל אמר רב (ז) המנונא אסברא לי והי' לטוטפת בין עיניך בזמן שבין עיניך יהיו שתים: בפ"ג (ח) דיומא ארשב"ל אין מעבירין על המצות א"ר ש"מ מדרשב"ל לעבורי דרעי אטוטפתא אסור שנא יקדים תפילין ש"ר לש"י היכי עביד בעידנא דחליץ להו ליעברינהו מדרעי אטוטפתא ועביר תפילין של זרוע ונא יחלוץ אותם עד שיחלוץ תחלה ש"ר ויתנם בכיס שלהם ויחזור ויחלוץ ש"י ונמצא ש"י עליונים בשעה שרוצה להניחם (ט) אמר רבה בר"ה חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה א' אמרה תורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה עאכ"ו: בפ"ק דר"ה (י) פושעי ישראל בגופן קרקפתא דנא מנח תפילין לעולם ומ' כדאמרי' בחלק האומר אין תפילין לעבור על ד"ת בפ' הי' קורא ירוש' א"ר ינאי תפילין צריכין גוף. נקי כאלישע בעל כנפים ומפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין עובדא בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה א"ל נא לך הימנית אלא לאלין שבראשך הימנית ר' ינאי הו' לובשן אחר חולי' ג' ימים בלבד לומר שהחולי ממרק מ"ט הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי ר"י בן זכאי לא הוו תפילין זייען מיניה לא בקייטא ולא בסיתווא וכך נהג ר"א תלמידו אחריו. בפ' ר"א דמילה כל מנוה שמסרו ישראל עליה בשעת השמד כגון ע"ז היא מוחזקת בידם כל מצוה שלא מסרו נפשם עליה כגון תפילין עדיין הוא מירפא בידם דאר"י תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפי' כו'. א' עולא כל הקורא ק"ש בנא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ר"ח בר אבין אר"י כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בנא נסכים:

חלק זמן הנחתן וחליצתן בפ' מאימתי (א) אמר אביי לתפילין כאחרים לזמן הנחת תפילין הלכה כאחרים דאמרי כדי שיראה את חבירו בריחוק ד"א ויכירוהו ירוש' ואי אנן קיימין, אי ברגיל אפי' רחוק כמה חכים לי' ואי בשאינו רגיל אפי' קרוב לגבי לא חכים ליה אנא כי אנן קיימין ברגיל ואינו רגיל כההיא דאזיל לאכסנאי ואתו לקוצן ת"ר (ב) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לדרך מניחן כדי לשמרן וכשמגיע זמנן ממשמש בהן ומברך ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה קסבר לילה לאו זמן תפילין הוא (ג) ומודים חכמים לר"י שאם חלצן ליכנס לבה"כ ושקעה החמה שוב אין מניחן דבעודן עליו מחלוקת ואפילו למ"ד לילה זמן תפילין אין מניחין אר"נ הלכה כר"י א"ד אין הלכה כר"י וכ"ש כרבנן וקיי"ל כת"ק דאמר זמן הנחתן עד שתשקע החמה וכשתשקע החמה זמן חליצתן וקי"ל כאותה מתני' דברכות נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש מן התפלה ומן התפילין וטעמה בגמ' תפילין מ"ע שהז"ג הוא (ד) בפ"ק דיו"ט היה בא מן הדרך ותפילין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו והתניא לבית הסמוך לחומה ל"ק הא דמינטרא הא דלא מינטרא ואסיקנא דמינטרי מחמת כלבי ומחמת גנבי מניחן לבית הסמוך לבית המדרש ודוקא בראשו אבל מחתן בארעא לא דהא מינטרן מחמת כלבי אבל לא מינטרי לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אפי' מחתן בארעא נמי מכניסן למקום השמור כדתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ואוקי' דלא מינטרי כלל בפ' במה אשה יוצאה ולא בתפילין ואם יצא אינו חייב חטאת א"ר ספרא ל"ת אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אנא אפי' למ"ד לאו זמן תפילין פטור מ"ט דרך מלבוש עבדא אר"א כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה קסבר השמר דעשה הוא ורי"א עובר בלאו ואר"א אם לשמרן מותר כדאמרי' לעיל היה משכים לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן. אמר רבינא הוה יתיבנא קמי דרב אשי וחשך והוה מנח תפילין ונסחא דהלכה ולא סליק תפילין א"ל לשמרן בעי מר א"ל אין וחזיתא לדעתיה דלאו לשמרן קבעי אלא סבר הלכה ואין מורין כן. וכתב רב אלפסי וקיי"ל כרב אשי ומסתברא הלכה ואין מורין כן אחליצה קאי דרצה חולץ רצה מניח ואם בא לשאול אומרין לו שיחלוץ אבל לכתחלה אסור להניחן כדאמרי' ומודים חכמים לר"י שאם חלצן לכנוס לביה"כ ושקעה חמה ור"א ור' יוחנן איכא למימר דד"ה דפליגו לכתחלה: ירוש' (צ"ל המניח) תפילין בלילה עובר בעשה מ"ט ושמרתם את החוקה למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות והא ר' אבהו יתיב ומתני ברמשא ותפילין עליו מצדדין היו (ה) כמין בידו ואית דבעי למימר משמיעני' והיה לך לאות על ידך את שהוא לך לאות פרט לשבתות ויו"ט ולר' עמרם ולר' יעקב דאמר עד שתכלה רגל מן השוק ליתא דהלכה כלישנא בתרא דאמר אין הלכה כר"י וב"ש כרבנן ור"ח ורבא דמצלי באורתא לית הלכתא כוותייהו דהא פליגו וכל כה"ג למיעקרי מהלכתא הוא מאי איכא הא דרב אשי דאמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דר"א וחשך ומנח תפילין דקסבר הלכה ואין מורין כן אין אנו עושין בו מעשה וששאלתם ממנהגא דרבנן כך ראינו גאונים ואב"ד ואלופים הראשונים וכל חכמי הישיבה כך מנהג שחולצין עד כימי השמים על הארץ של ערבית ובתשו' כשחולץ ממתין עד עושה שלום או יחלוץ בסדר קדושה כך ראינו כ"ז שהמתין יש לו זכות ובמתיבתא נהגו שכל התלמידין חולצין קודם סדרא כשיושבין במתיבתא כדי להניחן בנרתקן קודם שישבו וכשהן מתפללין בבתי כנסיות ולא לפני רבות' מניחין אותן עד עושה שלום והא דאמרי' שלא יפיח בהן דוקא כשהן בראשו אבל כשהן מונחין בנרתקן לא קאמר ורצועות ש"ר כך ראינו גאונים הראשונים וחכמים הראשונים ששתיהן מטילים אותם לשמאל תניא ושמרתם את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימים ימימה ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט דברי ריה"ג רע"א לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד לילה זמן תפילין לית הלכתא כותי' אבל שבתות וי"ט כי נפקא מניה מהאי קרא דתניא רע"א יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות ובפ' המוצא תפילין מאן שמעת לי' דאמר לילה זמן תפילין הוא האי תנא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה דברי ר"מ ר"י אוסר בחדשות ומתיר בישנות ע"כ ל"פ אלא בחדשות אבל בישנות לא פליגי ולית הלכתא כוותי' וקי"ל כר"ע וריה"ג דמ"ע שהז"ג הוא ולילה ושבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא: לגאון ט"ב דגלות עתיקא הוא נתחייב בתפילין וכן מנהג בשתי ישיבות ובחול המועד אין מניחין כשבת ויום טוב: ביציאת השבת הנכנס למרחץ מקום שב"א עומדין לבושין יש בהן ק"ש ותפלה וכו' ומניח תפילין ואצ"ל שאינו חולץ מקום שב"א עומדין ערומין אין בהן ק"ש ותפלה ודוקא מרחץ ישן אבל חדש מותר (ו) בברכות ת"ר הנכנס לביה"כ חולץ תפילין ברחוק ד"א ונכנס כשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניח] דברי ב"ש וב"ה אומרים אוחזן בידו ונכנס ולא יניחם בחור הסמוך לרה"ר ומעשה בתלמיד א' כו' באותה שעה התקינו שיהיה אוחזן בבגדו ובידו ונכנס א"ר יאשי' ברי' דריב"ל הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס: אר"נ ובלבד שלא יהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח א"ר יעקב בר אחא אמר רב ל"ש אנא שיש שהות ביום ללובשן אבל אין שהות ביום ללובשן עושה מהן כיס טפח ומניחן אמר רבב"ח אר"י (ז) גוללן כמין ס"ת ואוחזן בידו כנגד לבו ובלילה כשיגנזן עושה כיס כמין טפח ומניחן: אמר אביי ל"ש אלא בכלי שהוא כליין אבל בכלי שאינה כליין אפי' פחות מטפח מצל ודוקא ביוה"כ קבוע אוחזן (ח) בידו ונכנס אבל ביוה"כ ארעי אוחזן בידו (ט) וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם מים ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי כדקתני סיפא שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן ומסקי' אתפילין מ"ט ביה"כ קבוע דליכא נצוצות שרי ביה"כ ארעי דאיכא נצוצות אסור: וא"ר ששת נ"ש אלא ביה"כ קבוע אבל ביה"כ ארעי חולץ ונפנה לאלתר כשהן בידו וכשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחן איבעי' להן מהו שיכנס אדם לביה"כ קבוע בתפילין להשתין מים בנ"א מים מי חיישי' שמא יפנ' בהם או לא רבינ' שרי רב אחא אסר אתו ושיילוה לרב אחא (י) (נ"ל דצ"ל רב אשי) אמר להו אסור גזירה שמא יפנה בהן ש"מ אסור ליכנס לביה"כ קבוע ותפילין בראשו אפי' להשתין מים וכ"ש בידו דאיכא נצוצות אבל לפנות כשהן בידו מותר דליכא נצוצות ובראשו אסור כדתניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפילין ברחוק ד"א ובביה"כ ארעי בראשו מותר להשתין מים דליכא למיגזר שמא יפנה, דהא בביה"כ ארעי לא קתני חולץ תפילין ברחוק ד' אמות אבל כשהן בידו אסור להשתין כדתניא דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן וכן הלכתא: וכ"פ רבינו אלפסי ז"ל דגריס מהו שיכנוס לביה"כ קבוע להשתין מים כו' וקשה לן ביה"כ קבוע הא תניא הנכנס לביה"כ קבוע חולץ תפילין ברחוק ד"א וגרסי' בשבת אע"ג דמחופין עור אסור משום שי"ן אלא מסתב' לן בביה"כ קבוע לא אבעי' לן ביה"כ ארעי מבעי' לן ומניחן בראשו וכו' וה"ג מהו שיכנס אדם לביה"כ להשתין מים וכו' ואסיקנא אסור בראשו וכ"ש בידו וכן הלכתא: גרסי' במכות ביה"כ שאמרו אעפ"י שאין בו צואה (יא) והזמינו לביה"כ מבעי' לן ולא אפשיט ולחומר' ואע"ג דקיי"ל הזמנה לאו מלתא הוא ביה"כ שרי (נ"ל דצ"ל אסור) כדאמרינן בשבת שאני ביה"כ דנפיש זוהמא ואפי' חדתא אסור דיש זימון וכן הלכתא תניא חדא (יב) צורר אדם מעותיו ותפילין באפרקסיתו ותניא אידך לא יצור ל"ק הא דאזמני' הא דלא אזמני' כי הא דאר"ח האי סודרא דאזמני' למיצר בי' תפילין וצר ביה אסור למיצר ביה זוזי צר ביה ולא אזמני' אזמני' ולא צר ביה שרי למיצר בי' זוזי וקיי"ל כר"ח דרבה נמי קאי כוותי' כדאמרי' בסנהדרין (יג) הזמנה לאו מלתא הוא כדפרשי בחלק ראשון תניא בית שבו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו מטה עד שיניחם בכלי תוך כלי אמר אביי ל"ש אלא שהניחן בכלי שאינו כליין אבל הניחן בכלי שהיא כליין אסור אפי' עשרה מאני ככלי א' דמי אמר רבא גלימא אקומטרי ככלי בתוך כלי דמי בעי מני' רב יוסף מר' יוחנן מאי שיניח תפילין תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא מבעי לי דבזיון הוא ואסור כי מבעי לי תחת מראשותיו אמר ליה הכי אמר שמואל אפינו אשתו עמו מותר ואף על גב דתיובתא דשמואל הלכתא כוותי' מאי טעמא נטרינהו טפי עדיף והיכי מנח להו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תניא רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמפיק לי' למורשא דכובע לבר אר"ה ברי' לרב יוסף הוה קאימנא קמי' דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין אתתי אשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורי הלכה למעשה עביד וגרסי' בפ' כ"ג. תפילין מן הצד שפיר דמי אמר ר"ח אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו מיתבי התולה תפיליו יתלו חייו דורשי רשומות אמרו והיו חייך תלוים לך מנגד זה התולה תפיליו ואסיקנא כי תלה בכיסתי' תלו אבל בתפילין ל"ש ברצועות ול"ש בקציצי אסור. בפ' המקבל (יג) הנושא משאוי על ראשו ותפילין בראשו אם תפילין רוצצות אסור ואם לאו מותר איזה היא משאוי של ד' קבין תנא ר' חייא המוצא זבל על ראשו ותפילין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין. ולא יקשרם בידו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרן ע"ג זרועותיו במקום תפילין משום ר"ז אמרו אפי' מטפחת של לחם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין וכמה אמר אביי רובעא דרובעא דפומבדיתא ובפ' הישן (יד) תני חדא ישן אדם שינת ארעי בתפילין אבל לא שינת קבע ותניא אידך ל"ש ארעי ול"ש קבע ותניא אידך בין קבע בין ארעי ל"ק הא דנקיט לי' בידי' הא דנקיט לי' בראשי' הא דפרס סודרא עלה. הא דאמרי' תפילין צריכין גוף נקי שלא ישן בהם שינת קבע הוא דקאמר אבל ארעי (טו) לי' בראשי' ומותר אמר ר"י הנכנס לסעודת קבע חולץ תפילין ונכנס ופליגא דר"ח בר אבא דאמר מניחן על שלחנו וכן הדר לן ועד אימתי אמר ר"נ עד זמן ברכה לרבינו אפרים מדקאמר עד זמן ול"ק לאחר הברכה ש"מ מסלק את השלחן והן עליו ונוטל ידיו ומניחה ואח"כ מברך בהמ"ז ולא ליחוש לתיכף לנט"י ברכה דמצותה עדיף ולא דייק לן אנא דאית למימר מניחן תחנה ואח"כ נוטל ידיו: