ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 13

חלק הכתיבה ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר א"נ טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים גרסי' במכילתא והיו לאות על ידך בד' מקומות מזכיר פ' תפילין קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שמע ישראל והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ד' פרשיות של יד הן כרך א' של ד' פרשיות של ראש הן טוטפת ואלו הן קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. כותבין כסדרן ואם כותבין שנא כסדרן הרי אלו יגנזו ת"ר (א) יכול יכתבן על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים שלשה זכרונות הא כיצד כותבין על ד' עורות ומניחין בד' בתים בעור א' נוטלין עור לח ומניחין אותו בדפוס אחד וחוצו לפי חריצו (ב) מלמעלה מלפניו ומלאחריו בסכין שתי פיות שאינה חדה שלא יקרע וכופל בו משני צדדי' ומעדיף בו להניח הרצועה בו ולמקום התפר ומניחו עד שייבש וכשהוא יבש מוציאו מן הדפוס ודומה לד' בתים ונוטל ד' חתיכות קלף וכותב בהן ד' פרשיות כסדרן ומניחן באותו עור ואם כתבן בעור א' והניחן בד' בתים כגון שכותבין בתפילין של יד (ג) שכותב ד' פרשיות בד' דפין או שכותבן בזא"ז בדף א' באורך הקלף או ברוחב והניח כל פרשה בכל בית בפ"ע יצא והא דכת' דכתבי' (ד) שארכה וכל חד וחד בעי דמנח להו כס"ת בארונו לא נהיר דהכא א"א וצריך ליתן ריוח ביניהם אם כתבן בקלף א' וצריך (ה) שיהא ריווח בין פרשה לפרשה כדי שתכנוס כל הפרשה בכל בית בפ"ע וחכ"א א"צ וקי"ל כרבנן (ו) וצריך שיתן חוט ומשיחה בין כל אחת ואחת. ומסתבר לן מדקאמר ושוין אפלוגתא קאי דאי כתבה בעור א' הכל מודי' שצריך חוט ומשיחה בין פרשה לפרשה ואם אין חריצן ניכר (ז) חריץ שבין בית לבית ואיכא דמפרש ארישא קאי שנתן בד' ונא נהירא נן דהול"ל וצריך שיתן חוט ומשיחה: ת"ר כיצד כותבין תפילין ש"י כותב בעור א' ומניחן בבית א' וכותב ד' פרשיות בקלף אחד בד' דפין או בדף אחד בזא"ז ומניחה בבית אחד בעור אחד שהוציא מן הדפוס ואם כתבן בד' עורות והניחן בבית א' יצא וצריך לדבק ד' עורות הכתובות בדבק או בגידין כדי שיהי' בכרך א' בעור א' שנא' והי' לך לאות כשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים דברי ר"י ר' יוסי אומר א"צ (ח) ומודה ר"י שאם אין לו תפלה של יד ויש לו תפלה של ראש שתולה עור על אחת ומניח' מודה היינו פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר"י חזר בו ר"י תונה והא שלח ר' חנינ' משמי' דר"י תפלה של ראש אין עושין אותה ש"י ל"ק הא בחדת' הא בעתיקי ולמ"ד (ט) הזמנה לאו מלתא הוא דאתני עלייהו מעיקרא וקי"ל דהזמנה לאו מלתא הוא ובעתיקי הא בחדתא תולה עור על אח' מהן ש"מ דסבר הנחתן ש"י וש"ר שניהן שוין כדאי' לקמן והא דאמרי' במכילתא כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו בתפילין של יד קאמר בשארבעתן כא' אבל בש"ר אם הקדים כתיבתן אין בכך כלום וא"נ כתבן אסדר הנחתן קאמר ואם כתבן והניחן שנא כסדר יגנזו אבל כתבן שלא כסדרן והניחן בכתב כסדרן (י) יצא ויש (יא) שמדקדקים בכתיבה שכותבין אותה כסדר הכתוב בתורה וכותב הויות באמצע שכותבין קדש והיה ומניח חלק כדי לכתוב והיה אם שמוע וכותב שמע וחוזר וכותב והיה נמצא כתיבתן כסדרן והויות באמצע ויכול לעשות תפילין של יד לש"ר ושל ראש לש"י כמבואר (יב) והלכך ליכא ספיקא דתפילין של יד כתיבתן כסדר התורה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וליכ' הויות באמצע ואם יש לו ב' תפילין עושה א' מהן ש"ר כדאמרי' לעיל שאם כותבין בעור א' והניח בד' בתים בעור א' יצא, א"נ חותך כל הפרשה בפ"ע וכתיבתן ש"ר כשל יד ואם. יש לו ב' תפילין של ראש תולה עור על א' מהן ומניחה וה"מ בחדתא דלא אחתון ברישא אבל בעתיקא לא שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן הלכתא ואצטרכי' לפרוש' תפילין ש"י אם עושה פרשיות סתומות כמזוזה או אם צריך ריוח למעלה או לא דאית למימר קדש והיה כי יביאך שהן סמוכות עושה סתומות (יג) ופתוחות כמזוזה ואי למימר מדאמרי' תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין מקדושה כו' הא מורידין עושין ופרכינין אמאי התם סתומות הכא פתוחות ש"מ תפילין פתוחות נינהו ואית דמפרשי מסת' מקא פריך דפתוחו' נינהו ומסת' לן מדל' איירי בגמר' בתפילין דכ"ע פתוחו' נינהו לכל פרש' ופרש' עוש' בדף א' ובמזוז' הו' דאיירי שכתובה בדף א' ואם עשאה בב' דפין פסולה כדגרסי' רבי מאיר היה כותבה בדף א' ועושה פרשיות סתומות ודייק' נמי מדאמרינן כותבן בעור א' והניחן בד' בתים יצא ואם בדף א' בעור א' בתפילין של יד נא אפשר לאנחינהו בד' בתים אלא בד' דפין היו וכי היכא דעל הארץ דמזוזה קיימא בראש שיטה ה"נ בש"ר ובש"י ולא חזינן לרבוותא מהאי במס' סופרים: איזה (יד) פתוחה כל שלא התחיל בראש שיטה ואיזה סתומה כל שהניח באמצע שיטה וכמה תניח בראש שיטה ויהי' פתוחה כדי לכתוב ג' אותיות: ירו' במגילה פתוחה וגבי ריוח מלמעלה וריוח מלמטה כדאמרינן במזוזה כמלא אטבי (טו) דספרי פי' ר' עמרם בר ששנא פוניור שלא תהא שיטה א' גדולה מחברותיה ומסת' לן משום דמזוזה צריכה שירטוט צריך ליתן ריוח מלמעלה ומלמטה כמלא שטה אבל תפילין נ"צ אלא כדי למ"ד מלמעלה וצדי"ק מלמטה דהארץ ואית דמפרשי אטבא מור דרור בלע"ז כדגרסי' בשבת באטבא ואית דמפרשי טעמא דבעינן כמלא אטבא כדי לכתוב ו' מלמעלה וצדי"ק מלמטה וא"א ת"ק דרי"ש מי לא בעי ריוח הא קי"ל דאפי' קוץ של יו"ד או יריכו מעכב ולא חזינן לרבוותאי דבעי בתפילין כמל' אטבא ובשמושא אמר כריך להו למזוזה מא' כלפי שמע ומסתבר' לן כדאמרינן במזוזה עשאה בשתים ושלש דפין כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה הכי מסתבר בתפילין ואם עשאה אגרת פסולה כמזוזה ופירשי רבואתה שלא דקדק בחסירות ויתירות ומסת' לן ביתרות כדאמרינן בס"ת לא ירבה בשיטין מפני שנראה כאגרת ופסולה כדאמרינן עשאה בשני דפין פסולה תנא תפילין ומזוזה נכתבין שלא מן הכתב ובשם הר"ר יעקב תפילין דא"צ שירטוט דוקא בין שיטה לשיטה אבל ראשונה צריכה שירטוט דהא קי"ל שתים כותבין ושלש אין כותבין ובשיטה ראשונה משתרי ואית למימר תפילין דא"צ שירטוט אפי' בשיטה ראשונה קאמר וא"צ דקאמר מצותה בלא שירטוט ואם שירטט פסולין דקא מקשינין גבי תפילין שבלו הא אין מורידין עושין והתניא מזוזה צריכה שירטוט תפילין א"צ שירטוט ושני תנאי היא ולישני ליה בדשרטט אלא שרטו' בתפילין מילת' יתירת' היא ופסול' ואיידי דנקי' במזוזה צריכ' שירטוט נקיט בתפילין א"צ שירטוט וא"ד דאמרינין א"צ דומיא דנכתבין שלא מן הכתב דאי עביד להו מן הכתב כשרה והא בדלא שירטט דההיא לאו כהלכתא. בפ' הקורא את המגילה רבא שרי ליה (טז) לרב חבי למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב מ"ט מגריס גריסין. ד' פרשיות שבתפילין מעכבות זא"ז ואפי' כתב אחד מעכבין פשיטא לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד והיא תגא דיו"ד קדש לי וה"ה לכולהו תגא דכתבין ובשימושא רבה כתב אלפ"א בית"א ואלו הן ה"ץ ו"ס ש"י ל"מ ע"ת בפרשת קדש בפ"ר הז"ס א"ך דק"א (יז) ב"ה ט"ט בפרשת כי שעטנ"ז ג"ץ במזוזה. ואמר רבא בשימושא של תפילין דלא בדק בהנך אתוואתא פסילי גמירי ה"נ פשיטא דתגין הלמ"מ נינהו כדאיתא בשבת (יח) כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה קושר כשרים וכו' ל"צ דאידך דר"י אמר רב כל אות שאין גויל מוקף מד' רוחותיו פסולה (יט) אמר רבה ז' אותיות צריכות ג' זיונין ואלו הן שעט"נז ג"ץ וא"ד הלין דכתבינן בשמושא רבה. וא"ד כלהו. ובתשובת ר' עמרם ריש מתיבתא בתפילין ומזוזה ובכל כתבי הקדש כל מקום שאתה מוצא אות אחת מאלו זיין להן ג' זיונין כדי שיראה בעולם בג' זיונין לג' רוחות ובסוף התשובה אטבא דספרא של ברזל הוא בשני ראשין בשני ידות של ברזל וסופרין מנקבין בו היריעות כדי שיהיה השרטוטין שוין. גרסי' בירושלמי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ובמזוזה ודייקינן נמי בגמרא דילן ההיא דאפסקא ליה ה' דהעם וכרעה דו' דויהרוג וא"א דתולין כי לא נשתייר כמלא אות אמאי פסול למחוק ולתלי אלא לאו ש"מ אין תולין והא דאמרינן (כ) נקבה כשר ירכה פסול בתפילין ובמזוזה אבל בס"ת מוחק ותולה וכן הלכתא ומחק לא אשכחינן דפסיל בהו ומוחק וכותב בס"ת. בפ' שבועת העדות יש (כא) שמות שאין נמחקין ויש שמות שנמחקין כו' בפסחים המוחק את השם עובר בל"ת ואזהרה מהכא ואבדתם את שמם לא תעשו כן לה' אלקיכם הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שתים ושלש שמות ה"ז מפסיק ומשיב הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל באותו השם אלא מתחיל באות שלפניו: בפ' הבונה (כב) וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיי"נין ועיי"נין אלפ"ין בית"ין כפי"ן וכ"פין בי"תין גימ"לין צדי"ן וצ"דין גמלי"ן דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלת"ין חי"תין ההי"ן והי"הין חי"תין וכל פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כו' או שכתב שלא בדיו או שכתב אזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. א"ר זעירי אר"ח (כג) קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור וה"מ בעתיקתא אבל בחדתי ל"ל בה ולא חדתא ממש הא דעפיצא הא דלא עפיצא דעפיצא שמעובד יתפור שהתפירה מתעקמת (מתקיימות) בו וא"ד עפיצא דמי לעתיקתא ולא יתפור הנ"מ בגידין אבל בגרדין לא והם הנימין שנשתיירו מן הבגד ובנסח' דלן בגרדין ל"ל בה והם דלטור"ש שעושין מן הקלף וכיון דמינו הוא מותר ומסת' להן שהן בגידין עצמן ותו פריק בהן ס"ת ותופרין בגידין לאו דוקא אלא במינן קאמר: בפ' המוצא תפילין כותבי ס"ת תפילין ומזוזות לא התירו להם להפוך יריעה על פניה אלא פורס עליה את הבגד: בפ' השולח גט נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף. כתבו גוי יגנז בידי גוי אמרי לה קורין בה וא"ל יגנזו והא דאמרינן כתבו גוי יגנז תנאי הוא דתניא ר"ח אומר ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל מומר פסול שנא' וקשרתם וכתבתם כל מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה שאינו בקשירה אינו בכתיבה ירו' במגילה הלמ"מ (כד) שיהיו כותבין בעורות בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין ושיהיה כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול ולא יהא כותב חצי על עור וחצי על קלף ואין כותבין ע"ג עור בהמה טמאה אלא ע"ג עור בהמה טהורה:

חלק הנחתן בבתים ת"ר (א) כיצד סודרן קדש ני והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא אפכא ל"ק הא מימין הקורא הא מימין המניח והקורא קורא כסדרן ופירשו רבוותא ימינו של קורא (ב) שמאלו של מניח והקורא קורא כסדר הכתוב בתורה מימינו לשמאלו קדש והיה סמוך להן שמע והיה נמצא קדש רואה את האויר מימין הקורא שמע והיה אם שמוע רואה את האויר משמאלו והמניח אינו קורא על הסדר אנא והיה אם שמוע לימינו קדש והיה לשמאלו קורא למפרע מימינו לשמאלו וכסדר משמאלו לימינו ובשמושא עתיקא דילן דאתמר משמיה דאביי ורבא הכין כתוב לכתוב הני ד' פרשיות בקלפי ומהדרא אפי' (ג) לאפי' ומשוי פרשתא קדש לימינו בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינ' ופרשתא דשמע בביתא תליתאי ופרשת והיה אם שמוע ברביעתא ואמר אביי כו' ובהלכות תפילין עתיק עתיקא פרשה ראשונה מימין הקורא מן קדש לי כל בכור עד סוף פסקא ושמרתם את החוקה בית שני והיה כי יביאך עד סוף פסקא ויהי בשלח: בית שלישי שמע ישראל עד סוף פרשה בית רביעי והיה אם שמוע עד על הארץ ושמושא דכתיב בהלכות הרב הויות מלגוא אהדדי וקדש ושמע מאבראי תמיה לן טובא ובהלכות דילן אית' דכתיבה כדכתיבה ועוד הקורא אינו קורא כסדר הכתוב בתורה לא מימין לשמאל ולא משמאל לימין (ד) ואי לית' בנסחא דיליה אכתי קשי' לן מ"ש דתפילין ש"ר דבעינין הויות באמצע ובש"י לא דאי כתיב הויות באמצע לאו כסדרן כתיב ועוד דאמרינן תפילין ש"י עושין אותן ש"ר ואם יש לו ב' תפילין תולה עור על א' מהם ומניחן וא"א הא ל"ד דהא בש"ר (שי) בעינין הויות באמצע ובש"י בעינין הויות כסדרן אלא מסתב' לן כדפרישית קדש לימין הקורא שהיא לשמאל המניח והיה לשמאל הקורא שהיא לימין המניח: וקרוב אני לפסול כל התפילין המונחין הויות באמצע מר' חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולה כדלקמן ובדקתי בתפילין הישנים מנרבונא ותפילין שבאו מדרעה מתא ומצאתי כדברי: ובשמושא עתיקא דילן ובהלכות תפילין כך ולא מצאתי הויות מלגוא רק בא' מתשובות רבי' סעדי' שתמצ' קדש ושמע החיצונים רואין את האויר ולאו דסמכ' נינהו ובעינ' דאימא מילתא ומסתפינא מחברי ומרבותא כולהו ואמינ' דהקור' קורא כסדרן ליכא בנוסחא והמניח מניח כסדר והקורא קורא משמאל לימין שכן מצינו באבני אפוד בסוטה (ה) ירו' אית תנא תנא כשם שחלוקין כאן כך היו חלוקין באבני אפוד במילואותם כדי שיהי' כ"ה מכאן וכ"ה מכאן והלא אינן אלא מ"ט בנימין דותולדותם מלא וכו' והלא אינו אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן אר"י בנימין היה חציו בני מכאן ומין מכאן: אר' זבידה ויאות מה כתיב כאן ששה משמותם ולא כל שמותם הראשוני' נכתבין מימינו של כ"ג ומשמאל של קור' כו' הראשוני' אין נכתבין על הסדר מפני שיהוד' מלך האחרוני' נכתבין על הסדר הרי שמצינו באבני אפוד שכ"ג שהוא המניח קורא כסדר השבטים מימין לשמאל והקורא קורא אותם משמאל לימין ולפי שלא מצאתי גאון שאמר לא סמכתי בדברי ואמרתי בחלופא באבני אפוד עד יבוא מורה צדק. א"ר חננאל א"ר החליף פרשיותיה פסולות אמר אביי לא אמרו אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא פרשיות שבפנים שאינן רואות את האויר הניח בבתים החצונות שרואין את האויר מבחוץ ובתים החיצונות שרואין את האויר הניח בבתים הפנימים אבל גוייתא לגוייתא שהחליף של בתים הפנימים מזו לזו ונתן של ימין לשמאל כשרה וליתא לדאביי אלא ל"ש הכי ול"ש הכי פסול עד שיהיו הבתים סמוכין זו לזו כסדר כמ"ש ואם החליף אחת מהן פסולין ומפני שבתפילין שבראש יש גמגום בהנחת הבתים ובסידורן מברך על של יד להניח ומניח ש"ר בלא ברכה ועל אבני אפוד שמצאתי יש לי ספק. אר"ה א"ר ההיא תיתורא דתפילין הלמ"מ ובתשובה רב עמרם בר שישנא ריש מתיבתא דמתא מחסיא שילחא עילאי דתפילה של זרוע שלא תאמר תהא כטוטפות שאין לה אלא שילחא אחת אלא צריכה שילחא אחרת כדי שיהי' ש"י זע"ז בגשר הנהר וגשר בל' חכמים תותירא ומעברתא של תפילין זו מעבורת של תפילין שמכניסין בה הרצועות בש"י ובש"ר ומסתב' לן שלא לחלק בין תפילין ש"י לתפילין ש"ר בעשייתן ואין ביניהם אלא שזה בד' בתים וזה בבית אחד: דהא אמרינן לעיל מי שיש לו ב' תפילין ש"ר תולה עור על אחת מהן ש"מ דכי הדדי נינהו וכי היכא דמעברתא בראש וביד ה"נ תותירא בראש וביד ופי' תותירא הוא גשר והיא העור העודף סביבות הבתים שעובר התפירה עליו לחבר העור של דפוס הבתים עם עור המכסה פתח הבתים שהוא בית מושבן של תפילין ואעפ"י שיוכל לחברן שוה בשוה ולא יעדיף הלמ"מ שיהא בעור לתופרן מכל צד בג' רוחות וברוח הרביעי) הוא המעברתא שהעור כפול בתוכו להכניס בו הרצועות ואית דאמרו מעברתא ותותירא חדא היא וא"ד תותירא עור התחתון שנותנים על פתח הבתים כדי שלא יפולו וליתא דהא בלא"ה לא אפשר ואמר אביי שי"ן הלמ"מ והוא שעושין רשומן ניכר בעור קמטין הדומה לשי"ן כנגד הבתים החיצונים כדכתוב לעיל וצריך שיגיע חריץ למקום התפר של ד' בתים שבין בית לבית והוא ניכר ונחלק כל בית בפני עצמו עד. מקום התפר ולא נהירא לן דמ"ט דאביי במימרי' בשי"ן של תפילין גבי תותירא הל"ל וא"נ לעיל בנותן חוט ומשיחה ביניהן ומסת' לן דאביי קאי אשי"ן של תפילין צריך שיהי' מגיע למקום התפר שיהא חריץ השי"ן גדולה עד למטה וכן המנהג ורב דימי אמר כיון דמנכר תו לא צריך ומסת' לן דבש"י נמי איכא שי"ן ובגמ' דשבת איכ' נוסחא דכתיב בהו ואמר אביי ד' של תפילין ויו"ד של תפילין הלמ"מ כדאיתא לקמן ולא נהיר לן: תנא תפילין מרובעת הלמ"מ אמר רב בתפורין ובאלכסונן בתפירתן למטה ובאלכסון למטה צריכין מרובעות ואית דמפרשין באלכסונן שצריך אלכסונן לחשבון אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסונה שלא יהא מרובע ארוך וא"ד באלכסון שהתפירה באלכסון הלמ"מ וא"ד ידקדק בתפירתן שלא ימשך חוט התפירה יותר מדאי שנא יכווצו ויקצר רחבן וא"ד שיהא להן אלכסון ועיגול אין לו אלכסון אר"פ מתני' דעבוד כאמגוזא עגולין שאין להן בית מושב אבל יש להן אעפ"י שהן עגולות כשרה ואשמועינן ברייתא דפסול ודייקינן מינה מדלא משני ר"פ מתני' בדלא מרובעי כלל אבל בריבוע ארוך כשר ואתא ברייתא למיפסלינהו ש"מ דרבוע אריך לברייתא כשרה ופי' באלכסונן כדכי' ומסתבר לן דתפילין ברבוע ארוך כשרין ומדקתני תפלה עגולה סכנה ואין בה. מצוה נתנה בין עיניו או שנתנה על פסת ידו ה"ז דרך המינות ש"מ דתפילה דקאמר בין של יד בין של ראש קאמר ויד נמי צריכה מרובעות ושתיהן שוות כדאמרינן לקמן: (ו) גרסי' במגילה אין בין ספרים ותפילין ומזוזות אנא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זו"ז שוין: בפ' ח' (ז) שרצים כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טהורה ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן הלמ"מ וגרסי' במכות (ח) חזי לתפילין דבי חביבי דתפירא בכיתנא ולית הלכתא כוותיה והעושה תפילין עושה דפוס מרובע ומביא עור לח מעובד ארכו כדי שיכסה פתח הבתים ומכניסו בדפוס כמש"ל וכותב ד' פרשיות ומניח בראשו קדש וכורכה מאחד כנפי שמע ומניחו בבית ראשון לימין הקורא שהיא שמאל המניח והוא נקרא בית החיצון וסמיך לה כותב והיה כי יביאך וכורכה ומניחה בבית הסמוכה נה ושלישית כותב שמע ומניחה סמוך לפנימית ורביעית כותב והיה אם שמוע והוא בית החיצון לשמאל הקורא ויכרוך אותם בשיער ואח"כ מכסה פתק הבתים באותו קלף הארוך וכופלו מלמעלה ומניח בו מעברתא של עור שיכנס בו הרצועה וסביבו הבתים מעודף הקלף ויתפור התחתון עם העליון ובשמושא רבה בעי למיכרך קמיעי בשערי ואמר רבא ובשערי דתורא כי היכא דמדכר לעגנא ולא יחטא דכתי' המעט מכם עון פעור ומדכריך להו מלרע לעיל ונתפרות בגידן: ואר"פ ובגידי שור ותריסר תפירי הו"ל לבר מדנפיק ועייל: ואמר רבא ואי הוה עשרה לא מפסלי: ואר"פ משמי' אי הוה ארביסר ש"ד דכי מוספת מנשה ואפרים הוי ארביסר ואי נפסקו ב' חוטין בתפרן פסולין ותמיה לן הא דאמרינן בגידן דתורא ובשערי דתורא דהא בכל דוכתא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ותריסר תפורי ואם נפסקו פסולה מנ"ל: לרבינו האי כיצד סדר תפירתן מתחיל משמע לוהיה אם שמוע מלמטה ועולה כנגדו לבין הבתים לבית הרצועה ויוצא למטה ונוטה לעד בית הרצועה ויוצא למעלה בין שמע שוהיה כי יביאך ועולה לבין הבתים ויורד כנגדו ובא כלפי יפה ויוצא למעלה משפה ונוטה עד שפה לבין והיה כי יביאך לקדש לי וחוזר ונכנס למטה משפה ונכנס למטה הימנה ועולה לבין הבתים ויורד למקום הרצועה ויוצא למטה וחוזר ועולה לבין הבתים שבין קדש לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומן וחוזר על חוט הראשון ובא לו כלפי שפה אצל בית רצועה ויוצא למעלה מבית רצועה ונכנס למטה הימינו ועולה לבין הבתים שבין שמע לוהיה כי יביאך ומניח החוט במקומו ומניח הפרשיות כסדר קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע וחוזר ומהדק ומאחד את התפר ובא לו בחוץ שבין שמע לוהיה כי יביאך כלפי שפה ויורד למטה משפה ועקום ועולה למעלה משפה ובא לו כלפי קדש ובא לו בחוט שבין והיה כי יביאך לקדש כלפי שפה ויורד נמצאו שני חוטין עומדי' עם השפה שבין והיה כי יביאך לקדש אחד מלמעלה ואחד מלמטה ומקיף לימינו בדרך הזו א' מלמעלה וא' מלמטה בקדש לי ד' נקבים ובבית הרצועה ג' ובוהיה ד' ובשפה ג' עד שמגיע בא' מן החוטין למעלה מן השפה שבין והיה כי לקדש והחוט הא' למעלה מן השפה שבין שמע לוהיה כי יביאך וחוזר ומקיף את החוט שבין והיה כי יביאך לקדש לי על החוט שבין והיה כי יביאך לשמע ועושה את שני חוטין כאחד ומכניסן במחט ומוציא בין שמע לוהיה אם שמוע מלמעלה מן השפה למטה ומכניסן בטבלה תחתית בנקב יחד ותוחבין שם: נמצאת למד מדברי רבי' ז"ל שסדר ההויות אינן באמצע וכן עיקר ומילי דשימושא נא נהיר נן ולתפילין ש"י עושה דפוס מרובע ומביא קלף נח ומניחו בדפוס עד שייבש ומוציאו וכותב ד' פרשיות בקלף א' כסדר הכתוב כל פרשה בדף אחד כדי שיהיה שמע בריש דפא ועל הארץ בריש שיטה ואחר כתיבתן כורכן כנפי שמע וכורכן בשערן ומניחן בדפוס ועושה בו מעברתא ותיתורא כתפילין ש"ר ותופרן בריבועא וכדכתיב בשימושא לש"ר מייתי אעא תרי אצבעי כתרי אצבעין בעל תרין אצבעין ובש"י עץ מרובע אורכא דידיה כחצי אורכא דאצבעי ופותיא דידיה כפותיא דאצבעי וכל ה"מ תמוה לן. ומסתבר דרבינו אלפסי לאקבועי בהלכות מדת קומה לא שמענו ואם רצה קומתן כרחבן פחות או יותר: