ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 15

חלק הפטור והחיוב

מנין הפטורין הם י"א ואלו הן ג' ששנינו במשנתינו נשים ועבדים וקטנים פטורי' מן הק"ש ומן התפילין וגרסי' בגמ' (א) נשים ועבדים מנין שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר קטנים מנין שנאמר למען תהי' תורת ד' בפיך בשעה שהיא רגיל בה גרסי' בפ' (ב) המוצא תפילין תני מיכל בת שאול היתה מנחת ולא מיחו בידה חכמים ולאו משום דס"ל מ"ע שהז"ג היא אנא דס"ל כמ"ד נשים סומכות רשות דאי לא תימא הכי אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה מי איכא למ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג היא אלא ס"ל רשות: גרסי' במכילתא (ג) למען תהי' תורת השם בפיך לפי שנאמר והי' לך לאות שומע אני אפי' הנשים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפילין מ"ע אם למדת במזוזה שנוהגת בנשי' כבאנשים יכול אף תפילין כן ת"ל למען תהי' תורת השם בפיך לא אמרתי אלא למי שהוא חייב בת"ת מכאן אמרו הכל חייבין בתפילין חוץ מנשים ועבדי' מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין אשתו של יונה היתה עולה לרגל טבי עבדא של ר"ג הי' מניח תפילין לזכרון בין עיניך מכאן אמרו המניח תפילין כקורא בתורה והקורא בתורה פטור מן התפילין ותשובה לר' שמואל בר חפני חכם פאס ולית הלכתא כהאי מתני' דהא רבנן קשישא דתורתם אומנתם ומנחי תפילין ומברכי עלייהו ואי לאו דחובה היא לא הוה (נ"ל דצ"ל מברכי) ומסת' לן דהקורא בתורה, קאמר ולא בתלמוד וגמרא ואינהו בגמרא עסקו ומחייבו וגרסי' במכילתא ושמרתם את החוקה הזאת שומע אני אף קטנים במשמע והדין נותן הואיל ומזוזה מ"ע ותפילין מ"ע אם למדת על מזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף תפילין כן ת"ל ושמרתם את החוקה הזאת לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וקטן היודע להתעטף חייב בציצית ומס' לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה הוא מדגרסי' התם וקטן היודע לנענע חייב בלולב היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות והוא דגדול הוא מדקתני חולקין ואי קטן ממש הוא הא אמרי' במגילה קטן לא ישא את כפיו וגרסי' ביבמות חש"ו אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ומזוזה דאמרי' במכילתין שנוהגת בקטן כגדול אי קטן ממש הוא קטן מי מחייב במצות אלא לאו גדול ובמזוזה הוא דחייב אבל בתפילין לא מחייב אא"כ יודע לשמור תפילין ולהתעטף וכיון שיודע לשמור מדאורייתא מחייב ומתני' דקתני קטנים פטורים מן התפילין גדולים שאין יודעין לשמור קאמר ואי' דמפרשי שהגיע לחינוך הוא וחייב מדרבנן ושמרתם את החוקה אסמכתא בעלמא: הרביעי אבל דאמר ר"ח אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנא' בהן פאר מדקאמר לי' רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך את היא דמחייבת הא כ"ע פטירי ודוקא ביום ראשון דהוא דאורייתא אבל שאר יומי חייב כדתניא אבל ג' ימים הראשונים אסור להניח תפילין מג' ואילך וג' בכלל מותר ואם בא פנים חדשות אינו חולץ דר"א רי"א ב' ימים הראשונים ומשני ואילך מותר ואם בא פנים חדשות חולץ אמר עולא הלכה כר"א בחליצה וכר"י בהנחה אבעיא להו בשני לעולם חולץ או אינו חולץ ת"ש דאמר עולא חולץ ומניח אפי' מאה פעמים ביום וכן הלכתא: בירושלמי למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהן בחיים ונא ימים שאתה עוסק במתים תנא אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו הה' חתן וכל העוסקי' עמו דת"ר חתן וכל השושבינין (ד) וכל בני החופה פטורים מן התפלה ומן התפילין כו' משום שלא אמר חתן פטור וכל בני חופה חייבין אעפ"י שאינו עוסק במצוה ולא שטרוד פטור כעוסק במצוה דתניא ר' חנינא אומר כותבי סת"מ הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורים מן הק"ש ומן התפלה ומן התפילין וכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ריה"ג שהי' אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל מפרשי ימים והולכי מדבריות חייבים בתפלה כדגרסי' בירושלמי גמ' דמגלה תפלה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ח אמר תפלה קודמת מ"ט דשמואל שכן מנהג בשבתות ויו"ט מ"ט דר"ח שכן נוהג במפרשי ימים והולכי מדבריות ו' ז' מנודה ומצורע דאיבעי להו מהו בתפילין ולא אפשוט ואסור (שמיני) חולי מעיים דגרסי' (בפרק כ"ה) אר"י חולה מעיים פטור מן התפילין (תשיעי) מהא דאשכחן בשאילתא ש"מ רבב"ח אר"י לא אפשר לאנוחי תפילין אלא למאן דקרא נביאי וכתובי ות"ת בספר בראשית. בנביאים בס' שמואל בכתובים בס' תהלים ופסוק בכל א' בתלמוד תמניא מתיבתא ואי הוה במשנה שפיר דמי ומסייע לי' לשמואל דאמר שמואל בן ה' שנים למקרא בן יו"ד למשנה והדר בן י"ג לתלמוד אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו דכתיב ולמדתם ושמרתם ואם אין לימוד אין שימור: איתשל לרבינו האי פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנחי תפילין מעולם מ"ט זלזלו בהן רבנן דעלמא ואותן שמניחין תפילין אי חיישי' ליוהרא או לא והשיב בא"י דנפיש שמדא ולא יכול לאנוחי אשתכח מנהון בבבל דהוו נהירו טובא והוי שכיחי למיזבן כדאמרינן תפילין בי בר חבא משכח שכוחי ומאן דקבעי ליה לא מחזי כאגרא וליכא למיחש ליוהרא אלא בדבר שאינו חייב אבל תפילין כ"ע מחייבי בהו אטו משום דאחרינא פשעי מאן דלא פשע מחזי כיוהרא אבל גברא צנוע אע"ג דלא ידע בגוף נקי ובחסידות לאו יוהרא היא. לגאון חיגר שיש בידו פרקים ועוסק בהן כל ימיו מהו שיניח תפילין ואין בכל הקהל אחר שיניח תפילין הרי אמרו כל ישראל חייבים לבר מחולי מעיים דבעי לשמור נפשייהו שלא יפיחו:

חלק השמיני הברכה (א) אמר שמואל תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני והאמר ר"י אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן אביי ורבא דאמרי תרווייהו מאי שעת הנחתן לאחר הנחתן (ב) ועד שעת קשירתן דהיינו הנחתן כל זמן שלא נקשרו ולא נעשית המצו' ש"מ דאביי ורבא ס"ל כל מצות דקאמר עובר לעשייתן למעוטי אחר עשייתן: אבל בשעת עשייתן מברך קודם גמר המצוה והכי מס' לן ומוכחא לן והא דגרסי' בסוכה ר"א מסדר ליה אכסא דקדושא והיכי מברך לישב בסוכה הא לאו עובר היא אלא לאו ש"מ דכ"ז שמתעסק בישיבה עובר לעשייתן מיקרי וכן מצאתי בתשו' רבינו אלפסי ז"ל שאע"פ שישב הרי דעתו לישב עוד בסוכה ועובר היא ירוש' מצות מאימתי מברך עליהן רי"א עובר לעשייתן ורשב"ל אומר בשעת עשייתן ואביי ורבא משמע דס"ל כרשב"ל ומיהא שמעינין דכ"ז שקושרין נמי מפני שקושר בהן (ג) קשר של תפילין ומשום דלא תטרד בצלותי' (ד) וקי"ל כדלעיל אמר רבא בר שילא סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך שח אין לא שח לא והא שלח ר' אחא משמי' דר"י על תפילין ש"י אומר להניח תפילין ועל ש"ר אומר במצות תפילין אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים כתב רב אלפסי ז"ל חזינין בה"ג טעותא רבה בהא מלתא והלכה כדכתיבנא דלא מברך שתים אלא היכא דשח: אבל היכא דל שח אינו מברך אלא אחת והכי נמי אשכחן בירושלמי כשהו' לובשן מברך במצות תפילין, ש"מ דאינו מברך אלא אחד לשתיהן וה"נ כתב רבינו האי ורבי' אחא משבח' ואנן תמהין טובא על הא דרבי' אלפסי דהא כולהו רבוותאי כאביי ורבא ס"ל כדכתב איהו ופי' הכי אזלא אם לא שח מברך א' על ש"ר כר"ה דאמר על ש"ר אומר במצות תפילין שח מברך שתים על ש"ר וחוזר ומברך להניח לפי שבתפילין ש"ר צריך לברך ב' ואם לא שח עולה לו על ש"ר: אבל סח הפסיק חוזר ומברך להניח ובמצות תפילין וה"ה אם אין לו תפילין ש"י ויש לו שתים (ה) מברך להניח ובמצות תפילין ובהלכות המספר בין תפילין ש"י לתפילין ש"ר חוזר ומברך שתים וכן לר' עמרם ריש מתיבתא כשאין לו אלא א' מברך שתים להניח ובמצות תפילין וכן בהסכם ובלקח טוב וכן בכל הגאונים על ש"י מברך להניח ועל ש"ר (מברך) במצות תפילין ומאן דמפרש לא סח מברך א' על ש"י ועל ש"ר כי שח מברך שתים על ש"י אחד ועל ש"ר א' ולא סליק ליה אליבא דהלכתא דהול"ל התם דשח ועוד מדקאמר חוזר ש"מ דחוזר לברכה הראשונה ותו אשכחן בירושלמי בפ' הי' קורא כשהוא מניח ש"י אומר על מצות תפילין כשהוא מניח ש"ר אומר להניח ואע"ג דירו' לאו דוקא דאנן איפכא אמרי' מיהא ש"מ (ו) אמרי' דלא מברך שתים אלא היכא דשח משום דאשתכח בהלכות עתיקא שח בין תפלה ש"י לש"ר אם שח שיחת חולין חוזר עליו מעורכי המלחמה אם בקדושה איש"ר שח אין חוזרין אבל חייב לחזור ולברך על ש"ר שתים מפני שכל תפילין טעונין שתי ברכות אם ברכן א' עולה לזו ולזו ואם הפסיק אפי' בקדושה בטלה ראשונה וצריך לברך שתים על ש"ר והא ודאי טעותא היא דאמר על כל תפלה טעונה ב' ברכות והיינו דקאמר רבי' הלכתא כאביי ורבא ולא שח מברך א' ושח מברך ב' אבל היכא דלא שח מודה דעל ש"י מברך להניח ועל ש"ר במצות תפילין:

חלק התשיעי על שיוריהן אר"ה תפילין כ"ז שפני הטבלא קיימת כשרין עור שלמעלה מד' בתים: רח"א ב' כשרה ג' פסולה וקי"ל כר"ח אמר רבא הא דאמרי' ב' כשרה לא אמרן אלא זו שלא כנגד זו אבל זו כנגד זו פסולה אית דמפרשי זו כנגד זו שנקרעו ב' בתים הסמוכין זו לזו וזו שלא כנגד זו שנקרעו ב' בתים ובית שלימה ביניהן ואית דמפרשי זו כנגד זו שקרקע של זו ראה קרקע חבירתה וזו שלא כנגד זו שנקרעו העורות זו שלא כנגד זו כדאמרי' בוושט זו שכנגד זו ושלש דפסילי לא אמרן אלא בחדת' כיון דחדתא נינהו ריעותא דשולחא הוה וכמאן דלית' דמי אבל בעתיקא ל"ל בה ואית דמפרשי קרע מחדש מגונה מישן אמר לי' אביי לר"י ה"ד עתיקתא וה"ד חדתא כל היכי דאי מתלית לה בשולקא חלים עתיקא אידך חדתי א"נ כל היכי דכי מתלי במתנא את' אבתרי' חדתא אידך עתיקא אר"פ גרדומי רצועות כשרין ולאו מילתא היא כדפרישנא בחלק רצועות. תניא ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. גרסי' במכילת' מימים ימימה מגיד שאדם צריך לבדוק תפילין א' ביב"ח נאמר כאן ימים ונאמר להלן ימים תהי' גאולתו מה ימים שנאמר להלן אין פחו' מיב"ח אף כאן אין פחות מיב"ח דברי ב"ה בש"א א"צ לבודקן עולמי' שמאי אי' לי' תפילין של בית אבי אבא לרב עמרם אפי' למ' שנה א"צ בדיקה שאויר שולטת בהן ואין מתעפשות אבל אם אין מניחן אלא לפרקים צריכין בדיקה ושמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבן פעמים בשבוע בפ' המוצא תפילין (א) א' רב הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד ואחת בש"ר ובש"י:

עשירי: מתן שכר אר"י תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים שפעם א' גזרה מלכות הרשעה שמד שכל המניח תפילין יפצעו את מוחו והיה אלישע מניח תפילין ויוצא לשוק פ"א מצאו קסדור א' רץ מפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו א"ל מה בידך א"ל כנפי יונה פשט ידו ומצאו כנפי יונה ומ"ש כנפי יונה משום דאמתילא כנסת ישראל לכנפי יונה דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף מה יונה זו כנפי' מגינין עלי' אף כנסת ישראל מצות מגינין עליהם תפילין צריכין גוף נקי ומפני מה לא החזיקו בהן עובדא הוה בחדא ב"נ דאפקי' גבי חברי' וכפר לי' א"ל לא לך הימנית אלא לאלין שבראשך הימנת ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים שהחולי ממרק מ"ט הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי (ב) ירושלמי ריב"ז לא הוו תפילין זועי' מני' לא בקייטא ולא בסתווא וכך נהג ר"א תלמידו אחריו ר' יוחנן בסתווא דחזיק רישי' לא הוה לביש אלא דאדרעי בקייט' דלא חזיק רישי' הוה לבושין תרווייהון אר"ש כל שאינו מניח תפילין עובר בח' לאוין אר"ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר עליהם יחיו ותניא רא"א כל מי שיש לו תפילין בראשו וס"ת בזרועו ומזוזה בפתחו הכל בחוזק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק סליק להו הלכות תפילין: סליק: