ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 12

חלק הרביעי על המברך ת"ר המל אומר ברוך אתה י"י אמ"ה אקב"ו על המילה צריך לברך מעומד כדאיתא בה' ציצית ובגדול אמרי' צריך לכסות ערוותא דידיה אבל קטן כ' הרב דלא ברירא מלתא שפיר דאית מאן דמדמי ליה לצואה דלא מפרשי מניה עד שיאכל כזית דגן ואית מ"ד דל"ד לצואה (כז) ולא צריך לכסויי ומס' דלא הוי ערלה עד שיהא ראוי לביאה כדגרסי' בק"ש היה ישן במטה ובניו וב"ב בצדו לא יקרא ק"ש אלא א"כ טלית מפסקת ביניהם ואם היו בניו וב"ב קטנים מותר ועד כמה תינוקת כו' אבי הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א וצריך לברך מעומד כדי שיברכוהו העומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמע"ט. ומס' או הכל בב' או הכל בלמ"ד וי"ל להכניסו לבריתו של אברהם אבינו ושמעתי שבסוריא בשתי ישיבות מדקדקים ואומרים להכניסו בלא וי"ו מסתברא ופי' בהלכות ציצית לקמן אבי הבן אומר כשהוא מוהל על המילה ולא למולו וטעמא כדאיתא התם וכשהוא מוהל מברך שתים על המילה ולהכניסו ושדר רב שלום מנהג בשתי ישיבות אבי הבן אינו מברך אלא אחר המילה שמא יתקלקל וכ"ת שחיטה ושופר נמי ל"ד שחיטה ושופר בידו הוא אבל מילה שהיא ביד אחר מאן יימר דמיקיים לה. והגאון ר' אלפס ז"ל השיב על ברכת ארוסה שצריך לברך קודם קידושין וכן המילה צריך לברך אבי הבן קודם המילה שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה ומי שאומר כיון שניתר הפריעה יכול הוא לברך שעובר לעשייתן היא דהא קי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל האי לאו דוק' דפריעה שיורי מצוה היא ואינו עובר לעשייתה ומס' כרב שלום לא מטעמי' דאי משום דמקלקלי מילה על המילה נמי (כח) ליברך עובר לעשייתה אלא כל מצוה שהיא תולה באחר לא מברכין אנא אחר עשייתו כגון מילה שהוא ביד אחר ואבי הבן מברך וכגון האירוסין שהיא תלוי ביד האשה אינו מברך אלא אחר עשייתה כדאית' בשער ברכת חתנים וכ"כ ר"ת בה' מילה וכן עמא דבר והאי דלא מברכין שהחיינו במילה כדמברכינן בפדיון הבן מס' לן משום דמצוה היא דרמיא אב"ד ומנהג שאבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהיא שלוחו כדאמרי' בתענית אפשר קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג ולפיכך התקינו הנביאים שביניה' שיהא מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלי' להודיעם שהם שלוחים של כל ישראל. לגאון כשמברך אבי הבן להכניסו בבריתו העומדי' שם עונים אמן תחלה ואח"כ עונים כשם שהכנסתו כו' ומי שמקדים לומר כשם מלמדין אותו תחלה ושאילו מקמי רב יהודאי ב"ד שמלין במקום אב מי מברך להכניסו ואמר הכל מברכין ואע"פ שהאב מוהל מברך להכניסו ולפי שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה הוא מברך כי מהיום הולדו ואילך מצוה מוטלת עליו להכניסו בברי' ותורה ומצות ולהשיאו אשה וברכת האב על הבן הכל הוא. אלא שהעם העומדין משלימין לו הברכה ואומרי' כשם שהכנסתו לברי' כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמע"ט שאלו הן מצות הבן המוטלו' על האב ומצאתי כשמברך על פדיון הבן הכהן אומר כשם שזכי' לזאת המצוה כן תזכה לקיים כל מצות התורה ויש מקומו' כשמגיע לי"ג מברך בשם שפטרני מעונשו של זה ובב"ח תמצ' עיקרה המברך אומר אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש ע"כ בשכר זו אל חי קיים אלקינו צורינו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו בא"י כורת הברית ושמעי' דאיתשל מרבי' האי גאון ז"ל אם ציוה או צוה והשיב ציוה ולא צוה ובהלכות אל חי יהא חלקינו צורינו. צוה להציל ידידות שארינו משחת י"מ אל חי הב"ה שהיא חלקינו וצורינו צוה להציל. יש סומכין על ב"ר ונתתי לך ולזרעך אחריך והייתי להם לאלקים אם בניך מקבלין אלוקותי אני הוה לאלקים פטרון: אם לא אין אני הוה להם לאלקים פטרון ואם נכנסין לארץ בניך מקבלין אלקותי אם מקיימין את המילה נכנסין לארץ ואם לאו אין נכנסין לארץ כו': אמר הב"ה לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך עד עולם וגו' והייתי להם לאלקים ע"מ ואתה את בריתי תשמור ומסתבר' לן לפי שהמוהל והמוצץ ידו ופיו מלוכלכות בדם הברית היה מנהג שא' מוהל וא' מברך לפיכך אמר המל ואמר המברך ושמעתי שמנהג טליטולא וכל סביבותי' המל מברך על המילה והחזן נוטל ומברך אקב"ו: ומנהג ליתן מן היין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר כורת הברית ואח"כ נהגו להתפלל על הקטן או"א קיים את הילד הזה לאביו ולאמו כו' ובקשת רחמים אינה הפסקה כדפרי' בכסוי הדם וכן בהבדלה ר"ע מאריך אחר הבדלה כמה ענינים בתפלה וי"א כיון שנתן היין בפי התינוק לאו הפסקה. ויש סדרים כתוב בהן אומר כורת הברית ושותהו ירושלמי ר' יעקב איש כפר נטוראי שרי הורי בצור למיגזר בשבת' בן ישראל הבא על הנכרית מהכא ויתילדו למשפחותם לבית אבותם שמע ר' חגי אמר איתיני' דילקי א"ל מן הקבלה את מלקני כו' עד חביט חבטא דהיא טבא בקלט' ואית' נמי בב"ר: וקטן שנולד כשהוא מהול אמרי רבוות' דלא מברכין על המילה אא"כ נראי' לו ערלה כבושה מיהו לסבר' דידהו להכניס בברית אשר קידש מברכין אבל על המילה לא דמשמע דס"ל כמ"ד דחיישינן שמא ערלה כבושה ואין מברכין על הספק ואנן כתבי' בהלכות כסוי הדם מאי דמברכינן אבל לסברא דילן ודאי ערלה כבושה הוא ומברכין על המילה ואפי' לסברא דרבוות' כיון דקי"ל צריך להטיף ממנו דם ברית ויברך על המילה או להטיף ולא חזינן לסברא דידהו אי מברך מידי או לא: ותשובה לגאון ממזר אעפ"י שהורתו באיסור מטיפה כשרה הוא וה"ה כישראל לענין ירושה וכל דבר כדתנן מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום וחייב על קללתו ועל הכאתו וה"ה כישראל לכל דבר ואמרי' בכל מקום לאתויי מאי לאתויי ממזר והלכתא מברכין עליו ברכת המילה עד כורת הברית אבל לבקש עליו רחמים לא ושדר רב צמח גאון היכ' דליכ' אלא אתתא דמהיל וגברא דתפיס לי' לינוק' מברך על המילה דהיכ' דאפשר בעשרה עביד היכ' דאי אפשר (כט) בפחות מעשרה והיכ' דאיקלע שמיני דמילה בתענית' אשכחן רבוות' קמאי דאמרי מברכין על הכוס ומנהגנו הוא להניחו עד מוצאי יוה"כ ואמו של תינוק שות' אותו ואע"ג דאיכ' למימר לטעמי' לינוק' שלא הגיע לחינוך וטפי בטפי אי' למי' דל"צ אלא הכי הוא המנהג מאי אי' לך למימר דלמא משתפך אין מבטלין מנהג ול"נ לן אטו במקום איסור' כי נהגו מנהג מי שבקינין להו והכ' הא איכ' איסור' דכיון דמשתעי ביני ביני מקמי דלטעום בעי לברוכי ברכה אחריתי דהא קמיית' ברכה שא"צ והא עובר משום לא תשא: ומס' לן ביוה"כ ובט' באב נא מברכין כלל. אכס' ועבדי' בדוכתא דלא שכיח חמר' ולא מצי למי' לטעמי' לינוק' דלית הל' כר' אחא ב"י דלמא אתי למיברך כדאית' בעירובין אבל בשאר תעניות דקי"ל רצו מתענין רצו אין מתענין מברכין אכס' דאע"ג דאמרינן המברך צריך שיטעום הנ"מ היכ' שאפשר אבל לא אפשר יהבינין לינוק' דלטעמי' ונפיק כדגרסי' בפ' ראוהו ב"ד לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהן אבל פורס אדם לבניו ולב"ב כדי לחנכן במצות ואעפ"י שהוא אינו אוכל אלא בניו אוכלין מותר ש"מ לכתחלה צריך שיטעום אבל במקום חינוך אי נמי במקום דלא אפשר שרי: וגרסינן נמי בערבי פסחים אותן בני אדם שקדשו בבית הכנסת ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ור"י אומר אף ידי קידוש לא יצאו דאין קידוש אלא במקום סעודה הנא"ה יצאו אע"ג דלא שתי מני' ובפ' בכל מערבין גרסי' גבי יין ביוה"כ לטעמי' ינוקא לית הלכתא כר"א ב"י דלמא אתא למסרך כשהוא גדול והלכה ביוה"כ ובת"ב גזרי' ובשאר תעניות לא גזרי' מברך אכסא ויהבי' לינוקא והא דפריש רי"ץ אבן גאות בהלכותיו חומר בקידוש מבשאר ברכות שבקידוש צריך שיטעום המברך ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולברך אבל בשאר ברכות אע"פ דלא טעים וטעמי' אחרינא יצא מההיא דעירובין ולא דייק לן בין בקידוש בין בשאר ברכות אם טעם א' מהם יצאו כולן בין שיטעמו המברכין בין שיטעמו המסובין והמברך אינו רשאי לדבר עד שיטעום וכשטועם המברך א"צ לטעום שמסובין מיהא לכתחלה צריכין לטעום כדפרישית והא דאמרי' המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא מלא לוגמיו אתא לאשמעינין וה"ה אם טעם א' מן המסובין מלא לוגמיו יצאו כולן אבל בשאר ברכות לא בעי' מלא לוגמיו דקידוש שאני דכתיב בי' זכור זכרהו על היין ואיכא למימר אפי' טעמו כולן מלא לוגמי' יצאו והיכא דאית לי' תרי יהודי למימהל בבי כנישתא מס' לן דכיון דלא אפשר למימהלינהו כחדא גופין מחולקין נינהו וצריכא ברכה על כל חדא וחדא ול"ד לשחיטה דהתם אפשר למישחט תרווייהו כחדא כדגרסי' התם השוחט והתיז שני ראשי' כאחת כשרה אבל הכא לא אפשר. המל את הגרים אומר על המילה והמברך אומר אשר קב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה שמים וארץ וגו' בא"י כורת הברית המל את העבדים אומר על המילה המברך אומר אשר קב"ו למול את העבדים ולהטיף מהן וכו' ומאן דמהיל גר או עבד גדול מכסה ערוותן ומברך על המילה והדר מהיל וכי מתפח מטבילין לי' כתלתא ביממא וכי סליק מברך על הטבילה ורבוותאי קמאי מוקמי לה בטבילת גר אבל שאר חייבי טבילות מברכין מקמי טבילה דהא אמרי' נדה קצה לה ומחייבה לברוכי ותמיה לן היכי מדמי לה לנדה דהא זבין וזבות נדות ויולדת רשאין לקרות בתורה הלכך (מברכין) נדה מברכה ומס' לן דבעלי קריין דעלמא למ"ד דאסור בתורה אסור בברכה מברכין בתר טבילה והכי מוכח בתרומות דתנן ה' לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וערום וסומא ובעל קרי ירושלמי אלם וערום ובעל קרי מפני הברכה שמעי' מהא דבעל קרי אינו רשאי לברך לפני הטבילה והא דתנן בעלייתו אומר על הטבילה בבעל קרי מתוקמא אבל זבין וזבות נדות ויולדות מותרין ברך ומר רב עמרם ומר רב צמח שדרו ממתיבתא התם כמה דאפשר לברוכי בטהרה מברך וטפי עדיף דאפשר לאלתר טביל ומברך אבל לענין תפלה ובהמ"ז א"א לבטולי כל יומי דטומאה הלכך ב"ק ומשמש מיטתו ונדה מתפללין ומברכין בהפרשת חלה ולסברא דידהו ברכת נטילת ידים לאחר (טבילה) נטילה וכ"כ ר' שמואל אבן גמוע בשם רבינו אלפסי ה"מ מקמי דבטלי לטבילותא אבל האידנא נהוג עלמא בהני תלת ובעלי קריין מותרין בד"ת וכי היכי דבד"ת מותרין ה"נ מותרין בברכות דקי"ל כר"י דאמר עשאן בהלכות דרך ארץ אבל רבי' האי אמר בתורה מותר בברכות אסור ומנהג ישראל שאין בעל קרי מתפלל עד שיטבול ירושלמי בפ' יוה"כ אסור באכילה ובשתי' כו' אסור בתשמיש המטה לא כ"ש תפתר קודם שתיקן עזרא טבילת קריין או במקום שנהגו שלא לטבול ש"מ במנהגא תליא מלתא ואנן לא. נהגינין מפני הצינה: שאלו מקמי רב יהודאי גאון ז"ל המל את העבדים א' מברך או שתים ואמר המל מברך על המילה וצונו למול את העבדים כולל במקום להכניסו בבריתו של א"א: לגאון עבד שמלו רבו וחזר לגיותו ומכרו רבו ולאח"ז חזר ישראל ולקחו כיון שמלו וטבלו לשם עבדות ישראל פעם ראשונה והכניסו תחת כנפי השכינה אע"פ שחזר לגיותו אינו חוזר לעבדותו וה"ה כישראל מומר שא"צ טבילה אלא מלקות כדאמ' טבל ועלה ה"ה כישראל לכל דבר הלכך אפי' טבילה לא בעי: לגאון. סריס עבד שנתגייר נכנס תחת כנפי השכינה כאשה ואיתשל מקמי רב יהודאי גאון עבד וקטן ושוטה מטבילין אותו ע"ד ב"ד או לא ואמר כנכרי דמי דא"ר הי' נכרי קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד א"ר אלעזר אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי השם וגו':

נשלם שער המילה

ובו נשלמו ג' שערים שהם כתב שחיטה ומילה

שבח לאל אשר אין לו תחלה

ואלו ג' שערים יש בו

קשר של תפילין: וברכת חתנים: וציצית:

קשר של תפילין והלכותיהן לעשרה חלקים על הקלף ועל הכתיבה ועל הנחתן בבתים ותפירתם ועל הרצועות ומקום הנחתן וחליצתן החייב ושאינו חייב. על הברכה ושיורי תפילין (ורצועותיהם):

החלק הראשון על הקלף ת"ר וכתבתם (א) יכול על האבנים ודין הוא נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר כמ"ש להלן מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו ואתקש תפילין למזוזה וק"ל ג"ש והא תניא הלכה למשה מסיני תפילין (ב) ומהכא מוכחא לן דרשב"א לא ס"ל ההוא הלכה דלקמן בפ' המוציא (ג) קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין שמע ישראל ואמר דוכסיסטות הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסיסטות כותבין עליו תפילין ת"ש הלמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על הדוכסיסטות למצוה ורב דיעבד קאמר והא תניא שינה פסול. אמזוזה. והתניא בזה ובזה פסול תנאי הוא דתניא שינה בזה ובזה פסול ורב אחאי מכשיר ורב דאמר כרב אחאי ר"פ אמר רב דאמר כתנא דבי מנשיא דאמר כתבה על הנייר ועל המטלית פסול על הקלף ועל הגויל ועל הדוכסיסטות כשרה מאי אינימא מזוזה אקלף מי כתבינן אלא לאו לתפילין ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן וש"ג דתפילין אגויל לא כתבי' וה"ה למזוזה ולקמן פירושא דגויל וקלף ודוכסיסטות נימא מסייעה לי' תפילין וספר שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הא מורידין עושין דכתבי' אקלף ומזוזה אקלף מי כתבי' אין והא תניא כתבה על הקלף ועל הנייר ועל המטלית פסול אמר רשב"א ר' מאיר הי' כותבה על הקלף מפני שמשתמרת השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסיסטות ה"ה כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסיסטות ומה דוכסיסטות כותבין עליו מזוזה ורב כרשב"א ס"ל ובמנחות גרסי' בלישנא אחרינא אהא דס"ת וכו' והתניא שינה פסול אתפילין והא תניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אתפילין וכו' (ד) ואידי ואידי שינה בזה ובזה תנאי הוא דתניא שינה בזה וכזה פסול ור' אחאי מכשיר וע"כ דר' אחאי דמכשיר (ה) התם בתפילין ור' אחאי דמכשיר הכא במזוזה ומסת' ר' אחאי מכשיר בתרווייהו כמסקנא דשמעתא ופי' ר' האי ור' אלפסי הלמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסיסטוס והא דאמרי' מזוזה אדוכסיסטוס למצוה אבל דכתיב על הקלף כשרה ותפילין נכתבין על הקלף וס"ל כרב דאמר קלף הרי הוא כדוכסיסטות מה דוכסיסטות כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עניו מזוזה וכו' גמירי הלכה למצוה אבל דיעבד כשר ורב דיעבד קאמר ומסת' דרב ורשב"א לא ס"ל הלכה למשה מסיני מזוזה אדוכסיסטות למצוה דמצות מזוזה לכתחילה נמי אקלף ואדוכסיסטות כדתניא ר"מ היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת (ו) ומצוותה נמי בדוכס' כדגרסי' במנחות ר"מ היה כותב' על הדוכס' כמין דף ועושה פרשיותי' (ז) סתומות דאי ס"ל לרב מזוזה אקלף לכתחלה לא (ח) ה"ל כותבה משמע ומשתמרת נמי דקאמר מצותה בכך ותימה (ט) לאפוקי מנתא דרב ה"ה כדוכס' ורב כרשב"א ס"ל לשניה ליה כר' אחא ס"ל כשינויא קמא דקאמר תנאי הוא ותו השתא דאתית להכי מה אהני לן הא כולהו קושיאתה דלעיל ושינויא הכי איתנייהו כדמעיקרא ותו שמעתין דמנחות דאסיקנה לה כתנאי מאי ס"ל דבלישנא קמא דידן לא כרב ס"ל דהא קאמר שינה בזה ובזה פסול אתפילין ואי ס"ל כשינויא בתרא דרב כי אקשי ליה מהא דתניא לשניה ליה הא מני רשב"א אלא ש"מ דרב לא ס"ל הלמ"מ במזוזה והיינו דקאמר השתא דאתית להכי ל"ת דוכס' הרי הוא כקלף ורב דיעבד קאמר וכי גמירי הלכה למצוה והא דתניא שינה פסול אמזוזה והא דאמרי' מורידין עושין דכתיבא אקלף לא ה"ק קלף ה"ה כדוכס' והא דתניא הלמ"מ כו' לאו אמצוה דהא אפי' מזוזה מצותה אקלף ואדוכס' לכתחלה כר"ש ולא ס"ל הלכה אלא בתפילין ורב דאמר קלף כותבין עליו מזוזה לכתחלה קאמר ופלוגתא דת"ק ור' אחא אליבא דת"ק דרשב"א דאמר הלמ"מ תפילין על הקלף מזוזה על הדוכס' אי למצוה אי לעכב ושמעתא דמנחות לא ס"ל כרשב"א דיחידאי הוא אלא כת"ק דרשב"א דאמר תפילין מצותן אקלף ומזוזה מצותה אדוכס' ופליגא ת"ק ור' אחאי לת"ק שינה בזה ובזה פסול אפי' במזוזה לר' אחאי בין בזה ובין בזה כשר וברייתא דקתני מורידין עושין אליבא דר' אחאי (י) מכשר אחדא דהא מדאוקמנא ליה בשבת אתפילין ובמנחות אמזוזה ודרב ליתה ולא לאוקמה הכי אלא אתרווייהו קא מכשר ואנן נמי הכי ס"ל דלית הלכתא כרשב"א דאמר מצות מזוזה אקלף אלא מדפליגו ת"ק ור' אחאי אליבא דברייתא ש"מ הלכה כתנא דברייתא ואם שינה בזה ובזה ר' אחאי מכשר בתרוויהו ות"ק מיפסל בתרווייהו ואי' למי' דהלכתא כת"ק דר' אחאי דת"ק דרשב"א קאי כוותיה במזוזה אם שינה פסול וה"ה לתפילין ואית למי' דהלכתא כר' אחאי דהא ברייתא דדייקינן מינה מורידין עושין כוותיה הל' היא דאע"ג דקי"ל הלכתא מזוזה צריכה שירטוט ותפילין א"צ שירטוט וברייתא קאמר מורידין עושין כוותיהו אי' (יא) שירטוט קאמר דא"צ שירטוט הא שירטט לית לן בה. וא"נ מדפסק גבי שירטוט דאיקום כתנאי הלכתא מזוזה צריכה שירטוט תפילין א"צ שירטוט ולא פסק הלכתא גבי שונה פסול ואוקמה כתנאי ש"מ דהלכתא כברייתא דאמר הא מורידין עושין ולא מיפסל משום טעמא דשירטוט ומאי דגרסי' בירושלמי (יב) תפילין וספרים נכתבין בב' דפין ומזוזה אינה נכתבת אנא בדף א' הא מורידין עושין (יג) וס"ת לא אפשר דהא בשני דפין נינהו אי' למימר מדלא קא נקטי בגמ' דילן ש"מ ס"ל נכתבין בב' דפין ועוד אפילו מזוזה אם כתבה בב' דפין ודבקה כשרה וס"ת שבלה אם דבק פרשה לפרשה בדבק כשרה הא בשני עורות ובשני דפין פסולה ומשום הני טעמי ליכא לאפוקי מהלכתא וכיון דלא איפסקא הלכתא בהדיא נקטי' לחומרא ותפילין על הקלף ומזוזה על הדוכס' ואני אומר שינה בזה ובזה פסול וקלף במקום בשר ודוכס' במקום שיער ואי כתב תפילין אקלף במקום שיער פסולה ואי' מ"ד מדקאמר תנאי הוא משמע דהאי שינויא לאו שינויא היא וכי קתני שינה בזה ובזה לאו אמקום שיער ואמקום בשר קאמר דלא מיפסל אלא אקלף ואדוכס' דפסול אם שינה בין בתפילין בין במזוזה ופרש"י ורבוותא קלף ודוכס' דכשרה ה"מ במעובד והכי מוכח מדגרסי' במגילה על הדפתרא (יד) עד שיכתבנה על הספר ובדין דיליף כתיבה כתיבה כתיב הכא ויכתוב וכתיב התם ואני כותב על הספר בדיו הלכך במזוזה נמי דיליף כתיב' כתיבה על הדפתרא נמי פסולה וקלף ודוכסיסטות דאיתמר בגמ' בעי קמיח ועפוץ ומסת' דעפוץ לאו דוקא אלא עיבוד דומיא דעפוץ ומנהגם לעבד בעפצים ובכמה מקומות מעבדין בהם עכשיו ועבוד שלנו יפה כמותן והיינו דאמרי' בס"ת שנא יתפור ואוקמי דלא עפיצין דכל שיש בו עיבוד אחד אלא שאין העור רך כעיבוד העפצים אין התפירה יפה בו וכ' רבינו שרירא הא דאמרי' גבי ס"ת בקלף איני יודע טעה בו אדם גדול שאמר הוא דלא דייק ולא הו' אלא דייק בלשון חכמים זיפא דלא מליח ודלא קמיח ודפתרא דמליח ודלא קמיח איקרי קלף וק"ל הא מגילה פס לה על הדפתרא דילפינן כתיבה ובתפילין ובמזוזה נמי ליפסול ועוד הא דאמרי' ג' עורות הן וקחשיב דפתרא ושיעורו כדי לכתוב את הגט ואי דפתרא היינו קלף הא אמרי' קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין אלא לאו ש"מ דקלף לאו היינו דפתרא אלא כדפרי' דקמיח ועפיץ וכ"כ רש"י ז"נ במס' גיטין דקלף קמיח ועפיץ וג' עורות הן וקלף לא איקרי עור ומיהו ק"ל מ"ט קריוה רבנן עור דקתני כותבין על ד' עורות ומניחין הד' בעור אחד דהא ג' עורות אינון ולא ד' ונימא ג' עורות הן וצ"ע והשתא איצטריך לפרושי מהו קלף ודוכס' וגויל ושמעתי שהקלף הנקלף נקרא בלשון יון דוכסיסטות שנגרד ב"פ אחד במקום בשר כמו שגוררין העבדנין ואחד במקום של שיער כגון שגורדין ממנו ולישנא דדוכסוסטות דו שנים כסוסטות גרידה והקליפה שנוטלין ממנו הוא הקלף וכן מצאתי בשם רבי' האי וכותב על הקלף (טו) במקום שיער והם הפנים הקלופים כנגד מקום השיער ועל דוכס' במקום בשר והן הפנים שכנגד הבשר ומזוזה ותפילין נכתבין במקום שנקלף ומנחא בה סימנא כבוד אלקים הסתר דבר ששניהם נכתבין במקום הסתר ולהאי פי' הרוצה לכתוב תפילין גורר מקום הבשר עד חציו שישאר הקליפה וכותב במקום הגרר וכן כותב מזוזות גורר השער כולן וכותב (על) מקום הגרר ורש"י פי' דוכסיסטות שלא נטלה קליפתה העליונה וגויל מעובד העפצים ולא בריר לן פירושא דילי'. ורבוותא פירשו עור שלם שאינו נקלף ומעובד כהלכתא הוא גויל ולשון גויל כדגרסי' (טז) אבני דלא משפיין וכשהוא נחלק לשנים הקלף הוא קלף והקליפה הוא דוכס' לפי שהוא הגרידה השני' וכותב על הקלף במקום בשר (יז) ממש על דוכסי' במקום שער ממש ועל הגויל אינו כותב תפילין אפי' במקום בשר כדאמרי' לעיל תפילין אגויל מי כתבי' והלמ"מ שאין כותבין על הגויל אלא במקום שער כדגרסי' בירושלמי שיהא כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקו' נחושתו והכי מיסתבר' דאי קלף בקליפה עליונה גבי ס"ת דאמרי' קלף בכמה מניח דוכס' שהיא עב עיקר העור ושואל על הקלף דטפל הי' לו לשאול דוכסי' בכמה ועוד מקום שער ומקו' בשר לאו הכי משמע ומקום שער דהכא כמקום שער דגויל הוא והתם מקום שער ממש הוא שהרי גויל אינו קלף והלמ"מ שכותבין על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו כדאי' בירושלמי ומקום בשר נמי דאמרי' לאו במקום נחושת' הוא. והלכך במזוזה גורד במקום בשר וכותב במקום שער ממש ובתפילין גורד מקום שער וכותב במקום בשר ממש וחזי' לרבינו בה' תפילין דכתיב בשמי' נרתק תפילין מעור עגל הבר יונק של בן חמשים יום נא מליח ולא קמיח אלא מצה ואכתוב אותו בסוף: ת"ר ציפן זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסול עור בהמה טהור' כשר אעפ"י שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה עד שיעבדם לשמן ומסת' קי"ל כרשב"ג דאביי ורבא דפליגי בהזמנה בפלוגתא דר"ג ורבנן קמיפלגי כדאי' בסנהדרין דאביי אמר הזמנה מלתא בהאורג בגד למת ובתפילין נמי דאם אזמני' אע"ג דנא צר בי' אסור למיצררי פשיטי דאמר כת"ק דאמר ע"ג עור בהמה טהורה אע"פ שלא עבדן לשמן כשרה ש"מ מדאזמני' לעור לתפילין זמני' מלתא הוא (יח) דאמר כרשב"ג דאמר אע"ג דאזמני' בעי' עד דעביד מעשה בגופייהו דהיינו עבדן לשמן וקי"ל כרבא הלכך בעי עיבוד לשמן כרשב"ג וההוא (יט) דאתא לקמי' דר' אבוהו ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שבו לא עבדתים לשמן כו' ש"מ עבוד לשמן בעי'. נמר רב כהן צדק כולהו רבנן לא עבדי תפילין אלא אקלף מעובד ועור הדפים שבו הבתים בעי נמי עיבוד לשמן ורש"י מפרש פלוגתא דאביי ורבא אליבא דתנאי איפכא דרבא ס"ל כת"ק דלא בעי' עיבוד לשמן ואנן כתבי' מאי דס"ל דכתיבא ועיבוד בעי' לשמן ע"י ישראל או ע"י גוי שיעבדן לשמן ואמר אביי האי קליפה דתפילין צריך למיבדקי' דילמא אית ביה ריעותא דבעי כתיבה חמה וליכא ורב דימי מנהרדעא אמר א"צ קולמסא בדיק ליה. ת"ר כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טהורה וע"ג עור חיה טהורה וע"ג נבלות וטריפות ונכרכות בשערן ונתפרין בגידין שכורכין עור הפרשה בשער ומניחין הדפים בבתי' ואח"כ תופרין עור הבתים עם התחתון בגידין אבל אין כותבין לא ע"ג עור בהמה טמאה ולא ע"ג עור חיה טמאה ואצ"ל ע"ג נבילות וטריפות שלהן ואין נכרכין בשערן ואין נתפרין בגידין שנאמר למען תהיה תורת ד' בפיך וכותבין תפילין ע"ג עור של עוף טהור ואע"ג דאית ביה נקבים קמ"ל כדאמרי' במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו ניקב בעי מר"נ ב"י מהו לכתוב תפילין ע"ג עור של דג טהור א"ל אם יבא אליהו ויאמר אם פסקה זוהמתן או נא אין כותבין אבל ע"ג עוף טהור כותבין ודוקא במעובד כהלכתן: