ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 11

ע"י ישראל מותר כראב"ע הלכך לפני המילה דקאמרינין כדרכן קאמרינן שאם יש לו חמין מרחיצין אותו כדרכו לפני המילה ולאחר המילה אפי' בזמן שהוחמו בשבת ואע"ג דלא שמעי' לר"א דפליג ארבין בלפני המילה ורבין לא שרי כדרכו אלא בזילוף כדיוק' דרבה ור"י מדרבנן נשמע לר"א לא אמרו רבנן לפני המילה יום א' וביום ב' דזילוף ש"מ צריך להברותו לפני מילה טפי מיום ג' דלאחר מילה לר"א נמי דאמר ביום ג' מרחיצין כ"ש ביום ראשון לפני מילה דהכל אצל מילה כחולין הן וצריך לו חמין להברותו ואין לו חמין דוחין אותו כדפריש' וכ' הר"ר אברהם חכם דורינו שמרחיצין כדרכו לאחר מילה דהא ראב"ע לא אשכחן דפליג ארבין לפני מילה ואינהו לא שרו כדרכו אלא בזילוף כדפי' דרבה ור"י ובין למר אין מחמין לו חמין עד לאחר המילה ואם חללו את השבת לפני המילה ואירע בו דבר נמצא מחלל שבת ובפסחים א"ר דאפי' לר"א דאמר מכשירי מילה דוחין את השבת אין מחממין לו חמין לכתחלה ואנן חזי' לרבוותאי קמאי דלא שרי לאחומי חמין קמי מילה ע"י נכרי אבל לבתר מילה מחללין וכולהו רבוות' כגון רב אחא ובעל הלכות ורבי' אלפסי הכי פסקי' דאי אשתפיך חמין לבתר דאימהל מחללין שבת משום סכנת' ובתשו' לגאון ההוא ינוקא דאשתפיך חמימו בשהיו לו חמין מי מטמינים או לא תשובה דודאי ינוקא דאשתפך וכו' עד הזאה מעשה חול היא הכא אמירה לנכרי היא ונכרי הוא דקעביד מעשה הלכך אם היו לו חמין לתינוק מע"ש ונשפכו מפני קיום מצוה שהיא דוחה שבת התירו להביא חמין מחצר אחרת ע"י נכרי לכתחלה בשבת מפני הסכנה דקאמר אתמר כי אתא רבין א"ר אבוהו אר"א הל' כראב"ע בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו בין בחמין שהוחמו בע"ש בין בחמין שהוחמו כו' וסיומ' דהאי תשובה לא בריר לן דקאמר התירו להחם ע"י נכרי מפני הסכנה ואתמר נמי והיכ' מיית' דלאחר מילה אלפני מילה דהא לבתר מילה אפי' ע"י ישראל מותר והלכך נקטי' דלאחר מילה מחמין ע"י ישראל ולפני מילה ע"י נכרי ומרחיצין אותו כדרכו והכי הלכ' והיכא דאיבדור סימנא א"נ לא שחק מאתמול לועס בשיניו ונותן לא טריף יין ושמן נותן זה בפ"ע וזה בפ"ע: ת"ר דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביו"ט שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן אין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עלי' סמרטוט בין שבת בין יו"ט אמר אביי אמרה לי אם ההוא ינוקא דל"ל חלוק ליית' בלות' דאית לה סופת' וליעבדו לסופת' לתתאי ועופיפ' לעילאי ואמר אביי אמרה לי אם האי חלוק דימנ' ליפק' לסורטי' מאבראי דילמ' בדיק ליה גרד' מני' ואתי לידי כרות שפכי א"ר אין מונעין חמין ושמן מעל מכה בשבת ושמואל אמר נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה והל' כשמואל דתניא כוותי'

חלק שני על המילה ת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו: למולו מנ"ל דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו שמונת ימים וגו' אותו ולא אותה ואם לא מהלי' אבוהו מחייבי ב"ד למימהל אנפשי' דכתיב וערל זכר אשר לא ימול אשכחן מיד לדורות מנ"ל תנא דר"י כ"מ שנאמר צוואה אינו אלא זרוז מיד ולדורות גרסי' במגלה אין קורין את המגל' ולא טובלין ולא מוהלין אלא ביום וכן שומר' יום כנגד יום לא תטבול אלא עד הנץ החמ' וכולן שעשה משיעלה עמוד השחר יצאו ותניא ביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה שנא' וישכם אברהם בבוקר וכו' והיכא דלא מהלי' ביום ח' מצוה למימהלי בתר הכי ובין בזמנה ובין שלא בזמנה אין מוהלין אלא ביום דתניא אין לי אלא הנימולין (טז) כו' מנין כו' שאין נימולין אלא ביום ת"ל וביום השמיני ימול כלל אר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת וכו' דתניא וביום השמיני ימול אפילו בשבת ומה אני מקיים מחללי' מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממילה או אינו אלא אפי' מילה ת"ל וביום אפי' בשבת ות"ר מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ויו"ט אינה דוחה אלא בזמנה בד מנה"מ א"ר דאמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מילה שלא בזמנה דאתי' בק"ו מה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת ויו"ט שנדחה מפני עבודה אינו דין שיהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה ולהכי אתא קרא שלא תדרוש הא ק"ו דההיא לא חומרא דצרעת הוא אלא משום דגברא לא חזי ושבת היא דחמורה כדאמר רבא גופיה לעיל ואצטריך קרא דל"ת צרעת חמורה ורבוותא קהו בהו קהיותא דקשי' להו דרבא אדרבא ועבדו ק"ו אחרינא כר"ן במגלת סתרים מה עשיית אוכל שהיא רשות דוחה יו"ט מילה שלא בזמנה שהיא מצוה אינו דין שתדחה יו"ט וק"ו פריכא היא דאיכא למימר נדרים ונדבות יוכיחו שהן מצוה ואין דוחין יו"ט וליתא אלא כפרש"י וכדפרישית: בתשובה ישראל שנעשה נכרי ויש לו אשה ישראלית ונולד לו בן בשבת מותר למול בשבת ואין אנו מחזיקין שיעשה מעשה אב ולא עוד שאמו ישראלית שאפשר שילך אחריה וכל שאמרו טמאה לידה נימול לח' בעבדים וכל שכן לישראל: עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון לא שחק מע"ש לועס בשניו ונותן כ"צ לאתויי מאי לאתויי הא דתנן המל כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבי את המילה פורש על ציצין המעכבין חוזר ועל ציצית שאין מעכבין אין חוזר מאן תנא פרש אין חוזר אמרי נהרדעי רבנן דפליגו עלי' דר' יוסי היא מדתנן ד' כהנים נכנסים ב' בידם ב' סדרי' ושנים בידם ב' בזיכין לבונה של לחם הפנים וד' מקדימין לפניהם שנים ליטל ב' סדרים וב' ליטל ב' בזיכין המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום המוצאים עומדים בדרום ופניהם לצפון רי"א אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין הרי אף זו היתה תמיד רבי' אלפסי לא מייתי הא דר"י דמשמע דס"ל הלכה כת"ק ומסתברא כר"י דנימוקו עמו דהא ר' יוחנן מוקי לה כיחידאה ורב אשי נמי כיחידאה וכולהו סבירא דברייתא דאמר פרש לאו הל' היא וסוגי' דגמרא היא מוקים לה דלא כהלכתא אליביה דד"ה משמע דנהרדעי נמי דמוקמי לה אליבא דרבנן דשתי הלחם לאו הל' היא ואפי' פרש ואפילו על ציצין שאין מעכבין דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבין בפסח דאמר מפשיט את כולו וכרבנן דלבנה דאמרו בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל מחללין את השבת וכרבנן דגמ' אפי' לר' ישמעאל ור' יוסי ומשום זה אלי ואנוהו ומשום שניתנה תורה שבת לדחות וכולהו ס"ל חוזר ולית הלכתא כרבנן דשתי הלחם: ירושלמי אר"י בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאין מעכבין חוזר דתנן ר' יוסי אמר יום הראשון שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות כו' אנא דרבוותא פסקו כברייתא ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת מני א"ר כהנא אומן וכגון דאתו ביה"ש וא"ל לא מספקית ואמר מספקינא ועביד ולא אשתפך ואשתחם דחבורה היא דעביד פי' מהלקטין לשון לגלות את העטרה מוצצין אר"פ האי אומן דלא מציץ סכנתא היא ומעברין ליה לא שחק כמון בע"ש לועס בשנוי ונותן וביו"ט שוחקין לה כמון ונותנין לה יין ושמן ואלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את העטרה אמר ר' אבינא אר"י בר אבא בשר החופה רוב גובהה של עטרה ואם הוא בעל בשר מתקן מפני מראית העין אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למולו ואם לאו צריך למולו במתניתא תנא רשב"ג אומר כ"ז שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו וא"ל א"צ למולו מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה לת"ק נראה מהול א"צ הא נראה ואינו נראה צריך לברייתא אינו נראה צריך הא נראה ואינו נראה א"צ ומס' לן דשמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינין ולאו לאפלוגי אברייית' אתא והלכתא צריך מל ולא פרע כאלו לא מל ביבמות בפ' הערל לא נתנה פריעה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ד' ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית ודלמא הנך דלא אמהיל דכתיב כי מולים היו כל היוצאים א"כ מאי שוב ומאי שנית אלא לאקשיי' סוף מילה להתחלת מילה מה תחילת מילה מעכבין דתנן אלו הן ציצין המעכבים את המילה כו' ובירושלמי המול ימול מכאן לשתי מילות א' למילה וא' לפריעה וא' למילין וא' לציצין כדברי ר"ע ולר' יוסי דס"ל דברה תורה כל' ב"א נפקא ליה מדר"ש בן פזי חתן דמי' למולות מכאן לשתי מילות למילה ולציצין בפ"ב דע"ז אתמר מניין למילה בנכרי שהיא פסולה שנא' ואתה את בריתי תשמור רי"א המול ימול ואמרי' מאי בינייהו א"ב אשה וקי"ל כר"י ואי ליכא מאן דמהיל ואיכא אתתא מהלה וישראל שמתו אחיו מחמת מילה לא מוהלין ליה ואע"ג דאי לא מהיל כמהול דמי ומהיל לאחרינא כדתנן קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי או"ה קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי או"ה מנין למילה שהיא באותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שהוא עושה פרי אף כאן שהוא עושה פרי דברי ר' יאשיה ר' נתן אומר א"צ ה"ה אומר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו מקום שניכר בין זכרים לנקיבות דברים שבין בני מזרח לבני מערב בני מזרח מוהלין על המים ונותנין על פניהם בני א"י מוהלין בעפר מן הדא היא דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ובתשובות מר רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למהול במים שלוקין (עליו) ובהם הדם ובכל מיני בשמים ונופל דם המילה על המים ורוחצין בהם כל הנער כלומר זה דם הברית שבין המקום לאברהם אבינו ואתשל קמי רב יהודאי מהו למול ע"ג אפר ואמר שפיר דמי ובלבד שלא יעשה כן בשבת גזירה שמא יביא עפר מבחוץ:

הגדה וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו' ר' ישמעאל אומר וכי ערלים שמעו קולו של הקב"ה בהר סיני אלא נימולין היו שלא כתיקון והי' כורתין הערלה ולא היו פורעין לכך אמר הכתוב לא מלו וכשבאו לארץ שנה הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים וכן עשה וקצץ כל הערלות ועשה אותן גבעה לכך נא' על גבעת הערלות והיו ישראל מכוסים הם והערלה בעפר המדבר וכשבא בלעם ראה המדבר מלא ערלות של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה המכוסה בעפר שנ' מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מכאן התקינו שיהיו מכסין הערלה בעפר שנמשלו כעפר הארץ שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכן היו נוהגין למול עד שנחלקו לשתי מלכות מלכות אפרים מנעה מהם ברית מילה עד שעמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה א"ל הקב"ה לא טוב אתה מאבותיך עשו בקש להרוג את יעקב וברח מפניו שנאמר ויברח יעקב שדה ארם פרעה בקש להרוג את משה שנאמר ויברח משה מלפני פרעה שאול בקש להרוג את דוד ברח ונמלט שנא' אם אינך ממלט את נפשך וכתוב א' אומר ודוד ברח וימלט לומר כל הבורח נמלט ועמד אליהו ז"ל וברח מא"י והלך להר חורב שנא' וילך וישת פניו וכו' ושם נגלה לו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי א"ל לעולם אתה מקנא קנאתי בשיטים על גילוי עריות דכתיב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגומ' וכאן קנא קנאתי חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו מלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא

חלק השלישי על הנימולין בזמנם ושלא בזמנם ומנינן הראשון שבו דיבר הכתוב ביום השמיני ימול בשר ערלתו והיא בן ט' ובן ז' שנולד כדרכו ודוחה את השבת כדתניא. וביום השמיני ואפי' בשבת: השני ספק בן ח' ס' בן ט' כדתנן ערלתו ערלה ודאי דוחה את השבת ולא ספק דוחה את השבת ספק לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אם אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה ולא ספק דוחה את השבת מימהל ה"נ דמהלין ממ"נ אי חי הוא שפיר קמהיל אי לא מחתך בשר בעלמא היא ולא נצרכה אלא לר"א דאמר מכשירי מילה דוחה שבת הכא כיון דספיקא היא לא דחי אבל לכ"ע מהלין לי' בשבת בלא ברכה לסברא דרבוותא דאין מברכין על המילה אא"כ יש לו ערלה כבושה כדאמר לקמן בקטן שנולד כשהוא מהול: הג' בן ח' שאסור לטלטלו ואינו דוחה את השבת ודחינן עד למחר ומוהלין לי' בלא ברכה: כ' הגאון ינוקא דמית ולא הוה לי' תמניא יומין נהגו גבן דמהולין לי' בביה"ק גרסי' ביבמות תניא איזה בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר"א סימנין מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו אבל גמרו אמרין האי בר ז' הוא ואשתהויי אישתהי והיינו ספק דאמרינן לעיל דמוהלין לי' בשבת ממ"נ וקיי"ל כרבי והלכך בן ח' לא מנכר אלא בשערו וצפרניו שלא גמרו אבל כ' בעל הלכות בן ח' שאסור לטלטלו היכא דאינסבא אתתא ומית בעלה וא"נ פרש ולא קריב לגבה וליכא לספוקי דאתיליד לז' וט' אבל ודאי בן ח' הוא ואית דפסקא כמה יומין ולא מעברא והדר מעברא ואית למימר האי בן ז' הוא ומוהלין לי' בשבת דהא קאמרינן מוהלין לי' ממ"נ ולענין אחילו שבתא מספיקא מחללינן דהא אמרי' ספק נפשות להקל הלכך לא משכחת אלא בבתולה דאינסבה ובעל מית בההוא יומא או בהאי ירחא ובן ח' ודאי (יז) איבעל אלא חד יומא וקא מניא יומא מני' ה"ה כאבן ואסור לטלטלו וכ"כ רבינו האי ז"ל וליתא דאכתי איכא למימר אישתהויי אישתהי ובן ז' הוא והלכה כרבי בפר"א תניא רשב"ג אומר כל ששהה למ"ד יום באדם אינו נפל אר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג והא דגרסי' ביבמות סימני סריס ובן ח' אין עושין בו מעשה עד שיהא בן ך' וכתב רבינו אלפסי בתשובה דילי' דליתא. דהא קי"ל כר"ש בר' דרב דימי ברי' דרב יוסף איתיליד לי' ינוקא שכב בגו תלתין יומין הוה כמאבל עליו א"ל צירייניתא בעית למיכל א"ל קים לי בי' שכלו חדשיו הרביעי דחנן ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת ותנן נמי קטן לח' לט' לי' לי"א לי"ב לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לח' נולד בין השמשות לט' בין השמשות של ערב שבת לי' ביו"ט שחל להיות אחר השבת לי"א ב' יו"ט של ר"ה לי"ב ותני' בתוספתא דמגלה קריית מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין ספק מילה וספק עצי כהנים וחגיגה והקהל וט' באב מאחרין ולא מקדימין לפי שבתוך ח' איננה מצוה ולאחר ח' מצוה בפ' ב"מ ת"ר בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומרא לב' ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה וכ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה וכו' הא גופא קשיא אמרת איזה בין השמשות כו' אמר רבינא א"ר יהודא א"ש כרוך ותני איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף והשוה לתחתון ליל' ארבב"ח אר"י הלכה כר' יהודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא אלא הלכה כר' יוסי לענין תרומה מאי היא אי לטבילה ספיקא היא אלא לאכילת תרומה לא אכלי כהנים תרומה עד דשלם ביה"ש דר"י וקי"ל דמשלים ביה"ש דר"י (יח) ומשלים ביה"ש דר' יוסי וכ' רבי' אלפסי הא דפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודא לא ידענא אי אליבא דר' יוסף אי אליבא דרבה וכיון דלא בריר לן כחד מנייהו פסק עבדינין לחומרא דאיסורא היא וספק איסורא לחומרא ועוד דסוגיין בכולהו תלמודא כל היכי דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה קנין ומחצה הלכך משתשקע החמה אקדיש לי' יומא ואסור בעשיית מלאכה ומס' לן מדמספקא לי' לר' יוחנן אי הלכה כר' יהודה או כר' יוסי ולמוצאי שבת נמי ואסור בעשיית מלאכה עד דשלם ביה"ש דר' יוסי ומשתשקע החמה עד דשלם ביה"ש דר' יוסי ספקא היא ולחומרא ולק"ש עבדינין כרבי יהודה ולמוצאי שבת כר"בי הלכך אי אתיליד ינוקא בע"ש משתשקע החמה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי נימול לעשרה ואי אתיליד למוצאי שבת משתשקע החמה מספקא לן אי כרבה אי כרב יוסף ועבדי' לחומרא כרבה דמשוו ליה ביה"ש ונימול לתשעה בפ' יוצא דופן ההוא דאתא לקמי' דרבה א"ל מהו למימהל בשבתא א"ל שרי לבתר דנפק א"ל מידי דלא ידע ההיא גברא דשרי למימהל בשבתא אהדר ליה א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוי א"ל שמעתן דצייץ ביה"ש ולא איתיליד עד דחשיך א"ל הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה דאי לאו דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה צייץ דכמה דאיתא במעי אמו פיו סתום וטיבורו פתוח והיא מילה שלא בזמנה ואין מחללין עלי' את השבת ופירש הר"ר שמעון בשם הר"ר יעקב משתשקע החמה לאו בין (יט) השמשות הוא שאינו נראה ברקיע דהא משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין ובין השמשות לא הוה אלא ג' חלקי מיל אנא משתשקע החמה דהיינו ביאת אורו סמוך ללילה שאע"פ ששקעה החמה יש שהות מעט עד הלילה ובהאי שיעורא דאמרי' כוכב א' יום ב' ביה"ש שלשה לילה ובכוכבים בינונים כדאמרי' והכי אמרינין בחנוכה משתשקע החמה ביאת אורו היא והיינו דקתני משתשקע החמה משמע שכבר שקעו והתם קתני משקיעת החמה מתחלת שקיעתה: הששי נולד כשהוא מהול דתני' ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת בש"א צריך להטיף מהם דם ברית ובה"א א"צ אר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול כו' (כ) שבש"א צריך ובה"א א"צ: ואתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל הלכה כרשב"א ר"א, בר אהבה איתיליד לי' ינוקא כשהו' מהול אהדרי' אתריסר מהילא עד דשוי' כרות שפכה אמר תיתי לי דעברי אדרב א"ל אדשמואל לא עבר מר אימר דאמר שמואל בחול בשבת מי אמר והוא סבר ערלה כבושה היא דאתמר רבה אמר חיישינן ורי"א לא חיישי' ודאי ערלה כבושה היא אמר רבה מנא אמינ' לה (כא) דתני' ר"א הקפר בר' אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת שב"ש אומרים מחללין ובה"א אין מחללין לאו מכלל דת"ק סבר אין (כב) מחללין אטו ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי' לאשמעינין דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ורבוות' קמאי והלכות פסוקות כרב מדקאמר ר"א תיתי לי דעברי אדרב ועוד דקי"ל כרב באיסורי ורבינו אלפסי ז"ל אמר אע"ג דפליגו רב ושמואל בהא קי"ל כשמואל ובתרא' דאינון רבה ור' יוסף ומס' לן כוותי' (כג) מדפליג אליב' דר"ש ש"מ דס"ל כשמואל ועוד גרסי' ביבמות בפ' הערל ור"ע האי תושב שכיר מה עביד ליה לאתויי גר שנתגייר כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית וקי"ל כר"ע ומיהו אצטריך לפרושי אי מחללין שבת עלי' או לא וכתב רב אלפס מדגמר רבה דהוא בתרא מהא מתני' דר"א הקפר ש"מ דהלכתא היא ואע"ג דפליג עלי' דרב יוסף קי"ל רבה ור"י הלכה כרבה בר מתלת כרבה דאמר ערלה כבושה היא וצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת דמספיקא לא מחללין שבתא ובתשובה לר' האי ז"ל כללא של דבר רבנן קמאי הכי אסכימו שצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת אלא מיהו בנחת צריכה מילתא למיפסקא יפה בידים במראית העין ולא בפרזלא דלא לעייק לי' ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה וניחזי האיך מלין ליה אם נראית ליה ערלה וממתינין לו הרבה ואין חוששין לשמיני שלא יבא לידי סכנה ומס' לן אע"ג דרבה ור"י הלכה כרבה ה"מ בדיני אבל באיסורי לא דהא בשיראי קי"ל כר"י והא דשומר אבדה נמי הל' כר"י וכ' רבינו שלם דאיכא מרבנן דגמרי מרבוותא קמאי דהל' כר"י בשדה קנין בב"ב אבל בכל תנוי איכא טובא ורב אדא נמי קאמר כוותי' דהא אהדרי אתריסר מהולאי ש"מ דהל' כר"י דאמר ודאי ערלה כבושה היא ורבה דגמר' מיהא מתני' לא גמרה מינה הל' כר"א הקפר דא"כ ל"ל למי' מכלל דת"ק סבר אין מחללין הא ר"א הקפר אליבא דב"ה אין מחללין קאמר ר"א הקפר טעמ' דב"ש אתא לאשמעינין דאע"ג דמשני דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה שנויא דחיקא היא ודלמא קאמר ובגירסא פסיקא גרסי' א"ר יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר וכו' לאו דת"ק סבר מחללין והכין היא נוסחא דרש"י וגירסא דילי' מכלל דת"ק סבר אין מחללין א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמעינין ומסת' כר"י ודלמא דקאמר רבה שנויא דחיקא היא ולית הלכתא כר"א הקפר אלא כת"ק דאמר ד"ה מחללין דהיינו רשב"א דאמר ד"ה צריך. להטיף ממנו דם ברית בין בחול בין בשבת ולא נחלקו אלא על גר שנתגייר כשהוא מהול וכיון דפ' הל' כוותי' בנולד כשהוא מהול בגוי נמי הלכה כוותי' דקאמרי' אליבא דב"ה א"צ להטיף ממנו דם ברית כדלקמן ירו' פ' הערל תניא רשבא"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהיל שב"ש אומרים צריך ובה"א א"צ ור"י ב"נ אומר משום ר"ה הל' כדברי התלמוד אתא עובדא קומי רבי ואמר מאן דמתני מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור ודוחין עליו את השבת ר"א אמר אין דוחין וצריך להטיף ממנו דם ברית: השביעי גר שנתגייר כשהוא מהול ומס' לן דסגי ליה בטבילה וכ' ר' אלפסי ובעל הלכות דגר אע"ג דאימהל בארמיותא צריך להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבילינן לי' ור"ח כ' שאין לו תקנה אבל בניו נימולין ונכנסין בקהל דהא איגייר בטבילה וכגר חשיב להכשיר זרעו אבל הוא עצמו לא ותמוה לן אין לו תקנה דקאמר מאי היא אי ס"ל צריך להטיף ממנו דם ברית וכדעבדי' לקטן שנולד כשהי' מהול ליעבד לי' נמי אי לא צריך טבילה לחודי' סגיא ולא אשכחן תנא דסבר צריך להטיף ממנו דם ברית אלא כרשב"א אליבא דב"ש והא פסיקנא הלכה כשב"א אליבא דב"ה דא"צ אלא ק"ל הא דגרסי' (כד) ביבמות מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דר"י רי"א אין מטבילין אותו פרש"י צריך שימול ויטבול שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הי' ור' יוסי ור"י הל' כר' יוסי ש"מ דגר שנתגייר כשהוא מהול שנודע שנולד מהול וכיון דגדול הוא ליכ' ערלה כבושה וא"צ להטיף ממנו דם ברית ובטבילה לחודה סגיא וה"ה כאשה וסריס והא דגרסינן ביבמות בגר ערל וידוע שנימול ושמ' לשם הר גריזים מהל או ערבי מהול היא וכיון שמל שלא לשם מצוה צריך להטיף ממנו דם ברית למצוה ולקדשו וטבילה כר"י והא דתני' משוך ונולד כשהו' מהול וגר שנתגייר כשהו' מהול אין נימולין אלא ביום כה"ג הא בגר שמל ואח"כ נתגייר ורבוותאה בגר דאי מהיל בארמיותא קאמר ואי' למימר דר"ח דקאמר אין מטבילין אפילו במילה לית ליה תקנת' דכיון דאימהל בגיותא לשום הר גריזים או לשום ע"ז איכוון ולא מהני' ליה מילה אחרית'. ובירושלמי דשבועות גרסי' המשוך ונולד מהול וגוי שמל ואח"כ נתגייר צריך אח"כ להטיף דם ברית לא נחלקו אלא בגר שנתגייר כשהוא מהול שבש"א צריך ובה"א א"צ ומשמע תרי גווני נינהו אבל רש"י פירש בכ"מ גר שנתגייר כשהוא מהול כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והא דר"י משום חששא דגבעוני מהול אידחי' ליה מהא דרשב"א ולהכי מסתייע כדפירש' והא דתניא משוך ונולד כשהוא מהול (כה) דנקט משום טבילה שהיא ביום נקיט לה ורש"י פי' כגון ערבי מהול וגבעוני מהול מסת' דה"ה כאשה וכסריס שנכנסין בטבילה תחת כנפי השכינה: השמיני משוך דאר"ה דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה וכו' וקטן שעבר זמנו ושאר הנימולין לאתויי מי שיש לו ב' ערלות אין נימולין אלא ביום רשב"א אומר בזמנן אין נימולין אלא ביום שלא בזמנן נימולין בין ביום בין בלילה ותניא אין לי אלא שנימול לשמנה שאינו נימל אלא ביום מנין לרבות לט' לי' לי"א ושאר הנימולין שאין נימולין אלא ביום ת"ל וביום השמיני ש"מ דטעמא דת"ק דדריש ביום ס"ל דכולהו הני נימולין ביום ומשוך נמי אע"ג דמדרבנן הוא אין נימול אלא ביום בראשית רבה: תני המשוך צריך למול רי"א לא ימול מפני שהיא ערלה כבושה אמרו לפני ר"י והלא הרבה היו בימי כוזיבא ההיא דכתי' המול ימול אפי' ד' וה' פעמים התשיעי יוצא דופן דאמר רבא א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נמול לח' כל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לח' שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וכ' ר"ח ז"ל שלא בא למעט אלא בן הנכרית שאין אמו טמאה לידה ואם קנאו אין נימול לח' אבל בן בת ישראל ובן הגיורת ובן השפחה בין שהיא משוחררת ובין שאינה משוחררת אמו טמאה לידה דתני' בת"כ ב"י אשה כי תזריע בני ישראל בענין הזה ואין בני עע"א בענין הזה אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות גיורת ושפחה בין שהיא משוחררת בין שאינה משוחררת (אמו טמאה לידה) ת"ל אשה הא למדת שאפי' שפחה אמו טמאה לידה איני והא אתמר יוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות ר"ה ור"ח בר רב אמרו ח"א מחללין וח"א אין מחללין ע"כ ל"פ אלא לחלל הא לח' מחללין הא בהא תלי' כתנאי יש יליד בית נימול לא' ויש יליד בית נימול לח' כיצד לקח שפחה ועוברה עמה זהו מקנת כסף נימול לח' לקח שפחה וולדה עמה (כו) נתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית נימול לח' ר' חמא אמר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית נימול לא' הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית נימול לח' מקנת כסף נימול לח' כגון שלקח שפחה ועוברה עמה מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה עובר ואע"ג שהטבילוה ואח"כ ילדה אבל לקח שפחה ואפי' ולדה לא אצטריך לי' דהא אמרי' אין אמו טמאה אבל לת"ק ל"ש לי' ומשכחת לה כולהו כדאמרי' ויליד בית הנימול לא' בלוקח שפחה שלא להטבילה ודוקא שלא התנה על ולדותי' כלום אבל התנה עליהן שלא להטבילן אינו נימול כלל כ' ר"ח ז"ל דלישנא קמא משמא דרבוותא ר' אבא בג' מקומות חדא היא ואידך בהאשה שנפלו לה נכסים רב אחא אמר שאלתי את סומכוס. ובשבת פר"א אומר אם לא הביא כלי ר' אבא אמר הטבילוה ואח"כ ילדה ובספר שלנו ר' חמא ומס' לן דקם לי' רבא אמר רב אסי בר חמא דפליגו עלי' בין ילדה ואח"כ הטבילוה דאין אמו טמאה לידה להטבילה ואח"כ ילדה דאמו טמאה לידה ומאן דאמר. ביוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות אין מחללין עליו אח השבת קם לי' כוותיה וללישנא דגאון בהני דהלכתא כר' אבא ובהלכות דר' שמעון קיירא שלנו שבאו מא"י והלכתא כרב חמא לחומרא אבל רב אחא פסק כת"ק ורבי' אלפסי לא פי' מידי ביוצא דופן ובמי שיש לו ב' ערלות. ואנן כתבינן מאי דס"ל וספיקא היא ולא דחי שבת העשירי שיש לו ב' ערלות ודינו כיוצא דופן כדלעיל: הי"א יליד בית הנימול לח' וכגון שלקח שפחה וילדה זה היא יליד בית הנימול אח"כ הטבילוה: הי"ב: הטבילוה ואח"כ ילדה זה הוא יליד בית הנימול לח': הי"ג מקנת כסף הנימול לא' וכגון שלקח זה שפחה וזה עובר הטבילוה ואח"כ ילדה אבל לקח שפחה וילדה עמה נא אצטריכא ליה למימר לר' חמא כדפרי': הי"ד קטן חולה אין מוהלין אותו עד שיבריא אמר שמואל חולצתו חמה נותנין לו ז' להברותו איבעיא להו מעל"ע בעי' או לא ואסיקנא הכי דבעי' מעל"ע ביבמות נמי הכי ס"ל לרבא דאמרי' התם כשחולצתו חמה וליתן ליה כל ז' דיהבי' ליה ז' ונימול ליה מצפרא בעי' מעל"ע והיכ' דכאיב ליה עינא או חד מאברייהו לא מהלינן ליה עד דאיברי התם רפ"א כגון דכאיב ליה עינא ואתפח ביני ביני ואי אשתכח כחישותא בגופא דחינין ליה כדאמרי' תניא אמר ר' נתן פ"א הלכתי לכרכי הים ובאה לפני אשה כו' ומעשה נמי וראיתי שהיא ירוק ואמרתי המתינו לו עד שיבלע דמו המתינה וחיה וכו' גאון כך ראיתי כל תינוק שהוא מצער בין מחמת חולה בין מחמת ד"א אין מוהלין אותו עד שיבריא ואם מחמת חולי כבד חולצתו חמה נותנין לו ז' להברותו או מחמת ד"א כדתניא א"ר נתן פ"א וכו' הלכך כל קטן שהוא בצער אי כחוש בעצמו ממתינין לו עד שיבריא: הט"ו: קטן שעבר זמנו שלא מחמת חולי כגון איזמל או מכשירין שאין לו או מחמת דבר אחר: הי"ו. גר ועבד בפני ג' כדאיתא בהלכות גרים: הי"ז: טומטום שנקרע ונמצא זכר: