ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 9

סימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חז"ל כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף טהור ודורס (א) היא שאכלו חיה ולא ממיתו. תני ר' חמא עוף הבא בסימן א' טהור לפי שאינו דומה לנשר כו' בהא הל' חזינא לרבוותא כמה פרושי ופרישנא פירושא דילהון וקושיאתה דאי' להון עלהון ובתר הכי אמינא מאי דנהיר לן חזינן לרבוותא דפרשי. תני ר' חייא עוף הבא בסי' א' טהור ואעפ"י שהוא דורס בבקי בהן ובשמותיהן (ב) ובסי' כ"ד קאמר והא דתנן כל עוף הדורס טמא חששא היא למי שאינו בקי בהן ואין למדין מן הכללות וגרסי' הכי איתא ולילף מתורין א"כ עוף טמאין דכתב רחמנא ל"ל ולילף מנייהו א"כ עורב דכתב רחמנא ל"ל השתא דאית ליה תלתא לא אכלה תרי מבעיא וכן מפרשי תלתא הדרי בכולהו בכל עופות טמאין חוץ מנשר ועורב ופרס ועזני' יש בהן ג' סימני טהרה וע"כ כולן דורסין דהא נץ דורס וסי' טהרה זפק ואצבע יתירה וקורקבן נקלף ועורב נמי דריס דאי לא דרסי משכחת להו כולהו ד' סימנין בשאר עופות טמאין אלא עורב יש לו ב' סימנין מג' הנזכרים ופרס ועזני' בא' יש לו א' מהם וא' סי' שאינו דורס (ג) שאינו בשאר עופות. וכן דעת רש"י ור"ח והחכם אבן פלאט מהא דאמר אמימר עוף הבא בסי' א' טהור אמי שאינו בקי בהן ובשמותיהן קאי ופרש"י והוא דנא דריס דכל כמה דלא חזינין ליה דדריס מחזקינין לי' בטהור דהא ליכא לספוקי לא בשאר עופות ובעורב דהא בהך ליכא אלא חד סי' ובפרס ועזני' לא מחזיקינן דהא איכא תרי ספיקא דלמא לא דריס ואת"ל דריס דלמא משאר עופות טהורין הוא שבאין בסי' א' דאע"ג דדרסי טהורין דלא מחזקינן בפרס ועזני' דהא לא שכיחי בישוב אבל אי חזי' דדריס חדא ספיקא היא דאיכא לספוקי בשאר עופות להיתר ואיכא לספוקי בפרס ועזני' לאיסור וכיון דרובא טמאין דרסי תלי' בפרס ועזני' ואמרינין מעקריה עקרי ואתי לישוב והחכם אמר., והיא דידעי' דלא דריס ודחיק וקאמר דאמימר לא מצריך אלא סי' הד' ורבנן סבוראי אוסיפו עלי' דלא דריס כי היכי דלא לפיב תורבא וגזרי' (ד) דוכתא דשכיח אטו דוכתי דשכיח והא אסופי (ה) חד מסימני אחרינא דאי מוספית סי' אחרינא איכא למשרי עורב ומש"ה אוסיפו דלא דריס ולאו דוקא דבסיפא דשמעתין הו"ל למימר ופרש"י דוקא למאי דס"ל ומיהו ק"ל טובא דקתני בברייתא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע. שהוא טהור הא שאר עופות טמאין, הכי אית להו ואי א' א' קתני הו"ל ליפרושי בפירוש ועוד הא נץ דריס ואין לו אצבע יתירה שרגליו כרגלי הנשר ותו דקאמר וליליף מעופות טמאין הא שלשה כתובין נינהו ואע"ג דתורין וב"י כתובין נינהו הני לקרבן נינהו והחכם שאמר משמי' דגאון דג' כתובין מלמדין לית' דהא בכולה תלמודא דג' אין מלמדין ואע"ג דאית למימר דעדיפא מינה משני לי' אכתי קשה כי קפריך כ"ד טמאין הוה א"א דליכא חד מנהון דדמי לחברי' והו"ל ב' כתובין הא מצריך צריכו דאי כתוב פרס ועזני' ה"א התם היא דליכא אלא חד אבל ג' לתכשר צריכא ואי כ' רחמנא הנך ולא כ' פרס ועזני' ה"א עד דאיכא ד' סימנים כ' רחמנא פרס ועזני' למיגמר מני' עוף הבא בב' סימנים טהור וליכא למימר דמעיקרא קס"ד דבשאר עופות טמאין איכא מנייהו דאית בהו חד חד דאם איתא ל"ל למימר עורב ופרס ועזני' למה לי הול"ל עופות טמאין דאית בהו חד חד למה לי ועוד דקאמר וליליף מעופות טמאין היינו וליליף מתורין ותו דקאמר לא הי' בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסי' א' טמא בב' סימנים טהור לימא נמי בג' סי' טמא בד' טהור והר"ר (ו) משה בר יוסף ז"ל פי' תלתא הדרי בכולהו ובכל חד וחד לית בהו אלא חד סי' ובעורב תרי מהנך וסי' שאינו דורס ליתא אלא בפרס ועזני' דאית' בהאי ליתא בהאי וכל עוף שיש לו שלשה סימני טהרה בידוע שאינו דורס. וכללא דמתני' וברייתא כללא דוקא היא אף למי שאינו בקי והיינו דקתני כל עוף הדורס טמא. שאין עוף טהור בעולם ודורס וכל שיש לו זפק וקורקבן ניקלף ואצבע יתירה בידוע שאינו דורס וטהור ול"ג שאר עופות טמאין ל"ל אלא ה"ג וניליף מתורין א"כ עורב דכ' רחמנא ל"ל דאיכא תלתא לא כו' דאי' לי' תרי מבעי' ולילוף מעורב א"כ פרס ועזני' ל"ל ולילוף מפרס ועזני' א"כ נשר דכ' רחמנא ל"ל והכין היא עיקר הגרסא וכן מצאתי והא דאמר אמימר והיא דלא דריס כלומ' דידעינין דלא דרוסי (ז) היא הסימן דליכא לספוקי בכולהי עופות דהא דרסי אנא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב וח' ספיקות לא ידעי' אי (ח) דרסי או לא דרסי ואי מקליף בידא הו"ל ג' סימנין של טהרה וטהור ואי לא הו"ל ב' סימנים ודלמא מינא דעורב היא ודריס והאי דקתני עופות טהורין קורקבן ניקלף כלומ' הקליפה ביד היא סי' טהרה קאמ' וקשה לי דהו"ל למימר הלכתא עוף שאינו דורס טהור ותו דקאמר בשני סימנים טהור והוא שיכיר עורב והא איכא תרי סימ' מנייהו דטהור אע"פ שאינו מכיר עורב כגון דלא דריס ובחד מנייהו ותו אנשי גליל וכפר תמרתא האיך אוכלין סנונית לבנה מין נץ וזרזיר שהוא מין עורב דהא דרס ושמעתי שהר"ר יעקב יש לו דעת שלישית ודעת הר"ר יעקב שהוא סומך על הכללות כהר"ר משה ודעתי אלא שהוא גורס וליליף משאר עופות כדכתוב בספרים. וכל העופות אין דורסין ויש להן ג' סימני טהרה חוץ מנשר ועורב ופרס ועזני' שדורסין ואמר נץ שהוא משאר עופות אינו לא פלק"ו ולא אסטו"ר והקורא נץ פלק"ו אינו אלא טועה כמו שטועין בקורא שקורין קוגי"ל ואינו שקורא עוף טהור היא שקורין פרדי"ץ וקוגי"ל עוף טמא וכן טעה בנשר שקורין אגול"א ואינה שהרי יש לה אצבע יתירה כתורין וב"י וכן טעו בנץ שנ (ט) אינו דורס ופלק"ו ואסטו"ר דורסין הן ואפשר שמין עורב הן והא דא"ר חייא עוף הבא בסי' א' טהור שאינו דורס קאמר ובלבד שיש לו ג' סימני טומאה ואמר אמימר הלכתא עוף הבא בסי' א' טהור וה"מ היא דלא דריס כלומ' סי' א' דטהור היא דלא דרים (י) דליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזני'. ואינהו לא שכיחי ביישוב (יא) ומס' לן דהא דתני ר' חייא עוף הבא בסי' א' טהור דידעי' דלא דריס קאמר: וכל היכא דלא ידעי' חיישי' דלמא דריס ולא דריס לאו סי' טהרה היא אלא אצבע יתירה וזפק וקורקבן ניקלף הן סימני טהרה וד' סי' שאמר (יב) כל עוף הדורס טמא וג' לטהרה וזהו שאמר כל שיש לו זפק ואצבע יתירה וקורקבן נקלף טהור ושאר עופות כולהון דרסי חוץ מעורב ופרס ועזני' שאינן דורסין ובכללן יש בהן סימני טומאה וסי' א' (יג) של טהרה ובעורב יש בו ב' סימני טהרה וא' שאינו לא סי' טומאה ולא סי' טהרה ופרס ועזני' חד סי' טהרה וחד לא טהרה (יד) ולא טמאה וגירסא עתיקא כדאיתא לעיל להרב ר' משה כו' עד אלא טעמא דכ' רחמנא נשר בלא"ה לילוף מפרס ועזני' הו"ל ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין גמירי כדאיתא בההו' ליתא בההוא מכדי כ"ד עופות טמאים הן א"א דליכא חד מנהון דדמי לחברי' גמירו כ"ד עופות טמאים תלתא הדרי בכולהו וחד סי' לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' והכי היא הגרסא: ומאי דכ' בספרים לישנא דתרביצא נינהו ואיכא מנייהו לישנא דלא דמי אהדדי אלא לישנא עתיקא הכי איתא כולהו עופות דרסי לבר מעורב ופרס ועזני' וקאמר ר' חייא עוף שאינו דורס ובא בסי' א' טהור ונילוף מעורב או מפרס ועזני' דלא דרסי ולא מכשירינן להו לא בסי' א' ולא בב' סי' א"כ נשר דכתב רחמנא למילף מני' דאי איכא סי' א' של טהרה ולא דריס טהור טעמא דכתב רחמנא נשר הא לא"ה כו' ואסיקנא תלת' סימני טהרה הניכרין הדרי בכולהו עופות לבר מנשר וחד סי' מהנהו לא משכחת לה אנא או בפרס או בעזני': אצבע יתירה וזפק נוהגים בכל העופות א' א' אחד דורסין ועורב. תרי מהנך: ופרס ועזני' חד מהנך ולא דורסין וקורקבן נקלף לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' סלקא דעתך אמינא ליגמור מני' קמ"ל ואנשי תמרא שהיו אוכלין זרזיר שהוא מין עורב מפני שיש לו זפק ולא תדוק מניה דעורב אין לו זפק כרש"י ז"ל ולסברא דילן דאמרי' דלא דריס לא משכחת לה סי' א' אלא מהנך תרי דאיתנהו בעופות והא דקא אכלי להו משמע דס"ל לאנשי תמרתא דלא מין עורב הוא אלא הבא בסי' א' הוא וטהור ואוכלין אותו במסורת א"נ מצי לומר דעורב אין לו זפק ויש לו ב' סימנים אצבע יתירה וקורקבן נקלף ואלו הדרי בעופות וזפק לא משכחת לה אלא או בפרס או בעזני' ואר"ט היה בקי בהן ובשמותיהן וידע עופות דורסין ושאינן דורסין עוף הבא בסי' הניכר ויודע שאין דורס טהור וכו' בג' ובד' וליכא לספוקי בכולהו עופות לא היה בקי בהן ובשמותיהן ואפי' בקי בכולהון חוץ מפרס ועזני' בסי' א' אע"ג דלא דרס טמא דחיישי' לפרס ועזני' בב' סימנין ולא דריס טהור וה"ה שמכיר עורב וה"ה בסי' א' ולא דריס טהור והיא שיכיר פרס בב' סימנין (טו) טמא דחיישי' לפרס ועזני' וגזרי' דוכתא דלא שכיח אטו דוכתי דשכיחי ואנא אמינא הלכתא עוף הבא בסי' א' טהור וה"מ היא דלא דריס ומעיקרא הכי קס"ד משום דאמינא פסק הלכה פירוש והיא דלא דריס ואעפ"י שאינו בקי בהן ובשמותיהן לא חיישי' לפרס ועזני' אבל בב' סי' ולא דרס חיישי' לעורב ומין עורב עד דאיכא תלתא סי' וכיון דאיכא ג' סי' אע"ג דלא ידעי' אי דרסי אי לא דרסי טהור וח' ספיקות לא ידעי' אי דרסי אי לא דרסי ואי נקלף הוי תלתא סימנים ואי לא הוה ב' סימנין ודלמא מינא דעורב היא והלכך בג' סי' טהרה אע"ג דלא ידעי' אי דרסי בידוע שהוא טהור והיינו דלא אמרי' בג' סי' כלל והיכא דדריס נמי טמא כללא דמתני' והיכא דידעי' דלא דריס בסי' א' טהור דלא חיישי' לפרס ועזניה ולשאר עופות ליכא למיחש דהא דרסי בב' סי' ואע"ג דידעי' דלא דריס טמא דלמא מינא דעורב היא ואי פשוט דלאו מינא דעורב כגון אווזין ומינייהו טהור הדין היא סברא דילן ולסברת הר"ר משה אי ידעי' דלא דריס אפי' בלא סי' א' טהור ובג' סי' טהרה אע"ג דלא ידעי' אי דריס אי לא דריס טהור ובב' סימנין ולא ידעינין אי דריס איכא לספוקי בעורב ובסימן א' נמי איכא לספוקי בכולהו עופות כדרבנן. ולסברת רש"י בב' סימנין ובג' איכא לספוקי בחד ליכא לספוקי היכא דלא חזי' דדריש ור"ח ז"ל כ' עוף הבא בסי' א' קבלנו מרבותינו קורקבן ניקלף תני' ר' אמר גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שהבהמה טמאה מרובה מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה ועופות טהורים מרובין מן הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאים ואנן דלא בקיאין בשמותיהן אינן נאכלין אלא במסורת דאמר ר' עוף טהור נאכל במסורת. ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי ואמר ר"י והוא שבקי בהן ובשמותיהן ורבו שאמרו רבו צייד: תניא ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהיא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור ואצבע יתירה בס' המצות אצבע שהיא למעלה ואינה דורסת רשב"א אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא. אחרים אומרים שוכן עם הטמאים טמא ואסיקנא שוכן ונדמה קאמרי' ומצינו שמות לוי"ו עופות טמאים עם הכתוב בתורה ואלו הן כ"ד הכתובים נשר מלך שבעופות והיא אגול"א פרס עזני' די' דאה ובלשון רבותינו די' אילטו"ר עורב והוא שחור כדכתי' שחורות כעורב קירו"ב בלעז עורב עומקו לבן במקצת זרזיר אישטרוני"ל סנונית לבינה אורונד"ילה ובירקותא כ"ע ל"פ דאסירי כ"פ בחוורתי והלכה כרבנן דשרי. יענה תחמס תרגום ירושלמי חטפותא שחף נץ אוסטו"ר בר הדיא מאי בר הדיא שורניק"א בויקרא רבה בפ' אחרי מות הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ח מילין כוס ינשוף שניהם יש להם לסתות כאדם כדגרסי' בפ' המפלת וסמכן במשנה לפי שהן דומין זה לזה תנשמת זו באות שבעופות קאת רחם ואמר אביי למה נקרא שמה רחם כיון שבא רחם רחמים בא לעולם שלך זה השולה דגים מן הים כתרגומו מנרגלי"ז בלע"ז חסידה זו די' לבנה. ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי'. סגיני"א בלע"ז ויש שקורין גיט"א ואומרים לפי שמשלכת ונותנת מעשר מבני' אנפה דוכיפת שהודה כפות והיא שהביאה שמיר לביהמ"ק כדמתרגם ונגר טורא עטלף והוא שתשמישו בין ביום בין בלילה רטאפינד"א אלו כ"ד שמות הכתובים בתורה ואלו שבלשון רבותינו הם ט"ו דאמר ר"י הנהו שיצי דבי חלפא שרי דבי כברא אסור ס"א דבי כרבא ברד"א דאמר"י שרדא שרי ברדא אסור וסימנך בר מיני' דאר"פ תרנגולא דאגמא שהיא תרנגול דאגמא אסור וסימנך עמוני ולא עמונית דריש מרימר תרנגולא דאגמא אסור דחזוהו דדרסה ואכלה ושמעתי שהיא עוף גלינ"א סג"א שבור אנדרפתא שרי פריץ אנדרפתא פסול וסימנך פריץ רשיעי בוני"א פריא אסור וסימנך פרי"א אמגושא דומזיך זקיף ואכיל שרי סגיד ואכיל אסור וסימנך לא תשתחוה לאל אחר שתיא חמרא אסור וסימנך שתויי יין פסול לעבודה מזגי חמרא אסור בת מזגא חמרא שרי וסימנך יפה כח הבן מכח האב שקוטנא אריכא שקי וסומקי סריין. וכו' זמרזימא גוצי וסומקי אסור וסימנך ננס פסול אריכי שקי וירוקי אסור וסימנך ירוקין פסולין לקני וביטני שרי שקוטנאי ובוטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין שלא לאכול אין אוכלין ול"ק הא באתרא דשכיחי פרס ועזני' הא באתרא דלא שכיחי קקי וקוואקי אסור קקיאתא שריין במערבא מנגדי עלה וקרי לה תחות"א וה' ספיקות הן חיבא היבא סיגא והדריגא ששמא מרדא גיהילני ובר נפחא מאי ספקייהו עופות טהורין קורקבינהו ניקלוף בידא וטמאים אין קורקבן ניקלוף והנהו אין קורקבן ניקלוף אלא בסכין כדפרישנא לעיל ת"ר לכל השרץ השורץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם כמאן כראב"י דתניא אפרוח שנולד ביו"ט מותר ראב"י אמר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניהם ורבי' אלפסי פסק כרבנן דמותר ואית מאן דפסק כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי ומסתברא לן דלא אמרי' קב ונקי אלא במשנה אבל בברייתא לא ועוד מדפליגו רב ור"י באפרוח שנולד ביו"ט ש"מ בחול מותר אע"פ שלא נתפתחו עיניהם. א"ר יצחק אמר רב ביצה טרפה אסורה אפרוח של ביצת טריפה מותר מ"ט דכ"ז דלא מיסרך לא גביל וכי גביל עפרא בעלמא היא. ותרנגולת שמתה ונמצא בה ביצה בין קלופה בין שאינה קלופה אסורה דגרסי' בעדיות ביצת נבילה אם יש בה בכיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה דב"ש וב"ה מתירין ומודים בביצת טריפה דאסורה מפני שהיא גדלה באיסור וביצת עוף טמא אסורה ולא אמרי' פרשא בעלמא דאמר חזקי' מנין לביצת טמאה שהיא אסורה דכתיב ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא מכאן לביצת טמאה שהיא אסורה ותנן היוצא מן הטמא טמא מן הטהור טהור אבל דבש דבורים מותר כדאיתא בבכורו' בפ"א דתני' מפני מה דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן וה"ה למי רגלים של חמור שהן מותרין ורב ששת דאמר התם תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא והני מינא דטמא היא דאמר כר' יעקב כדאיתא התם ומסתברא דיחידאי היא והלכתא כת"ק דסתם מתני' היא דמכשירין דתנן דבש צרעות טהור ומותר באכילה דבש הגיזעין והצירעין מותר לרבנן כדאיתא התם מאן תנא דבש הגזעין והצרעין מותר באכילה דלא כר' יעקב וליכא למיסרינהו למי רגלים משום דבר הבא מן החיה דע"כ לא איבעיא לן התם אלא במי רגלים של חמור אבל מ"ר של אדם מותרין ומ"ר של בהמה טהורה נמי אפי' לר"י דמיא עייל ומיא נפיק ול"ד לחלב וכי היכא דמ"ר הבא מן הטמא טמא דמינא דטמאה ה"נ מן הטהור טהור דמינא דטהורה היא והחכם שאסר מי חלב ומ"ר טעות הוא בידו:

תם ונשלם חלק חמישי

החלק הששי כיסוי הדם כיסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואית מרבוותא דאמרו לא מברכינין על הספק כדאמרינין בבמה מדליקין. אמר אביי וודאי דדבריהם בעי ברכה דקי"ל כרבא דאמר רוב ע"פ מעשין הן ומש"ה לא מברכינן בדמאי הא לא"ה מברכינן ומברכי נמי (א) אספק מילה כגון ספק בן ז' ספק בן ח' וזולתן ושמיני ס' שביעי דמיתב יתבי ברוכי לא מברכינן ולפי שקראנוהו קדש בברכה ולאחר שעשינוהו קדש נעשהו קול ומסת' דמה"ט נמי לא מבדילינין בשני יו"ט ש"ג דהא רב אסי משום דמספקא לי' אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל אנן דפשוט לן דשתי קדושות הן לא כ"ש דאית לן לאבדולי אלא משום דאחר דעשינוהו קודש נעשיהו חול הוא ואין שוחטין אותו ביו"ט ואסיקנא בביצה כוי ה"ט דלא מכסין משום גזרה התרת חלבו ומה"ט נמי אית למימר דלא מברכינן אכסוי בחול וגרסי' התם לא זו בלבד אלא אפי' שחט חי' בהמה ועוף ונתערבו דמן זב"ז אסור לכסות ביו"ט ולמוצאי יו"ט יכסה אם רשומו ניכר ואר"י ב"א נ"ש אנא שאין יכול לכסותו בדקירה א' אבל יכול לכסותו בדקירה א' מכסין ואמר רבא שחט צפור בעיו"ט אין מכסין אותו ביו"ט גלגל עיסה מעיו"ט מפריש חלתה ביו"ט וקי"ל כרבא ופליגא דרבינו אלפסי דפסק כשמואל ואין זה מקומו לפרש: השוחט חיה ועוף ביו"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ הי' לו עפר מוכן מבע"י ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואפר כירה מוכן הוא לד"ה. ומס' לן לב"ש דס"ל אין מכסין (ב) באפר מוכן לכסות בו צואה ולב"ה דס"ל מכסין, (ג) בין בעפר בין באפר מוכן ור' יעקב ז"ל דפליג בין אפר דאוכלין לאפר דעצים לא ס"ל ואסיקנא פלוגתא דב"ש וב"ה בבא למלוך אבל בדיעבד יחפור בדקר ויכסה וא"ר זריקא אמר רב והוא שיש לו דקר נעוץ מבע"י והא קעביד כתישה אר"ח בר אשי אמר רב בעפר תחוח והא קעביד גומא כר' אבא דר"א החופר גומא בשבת וא"צ אלא לעפרה פטור עליו והכא משום שמחת יו"ט מותר לכתחלה והלכה דלכתחלה אין מכסין אלא בעפר כירה א"נ בעפר תחוח שהכינו מבע"י אבל בדקר נעוץ אפילו בעפר תחוח אין מכסין לכתחלה אבל בדיעבד מכסין ביש לו דקר נעוץ מבע"י בעפר תחוח ודוקא כסוי הדם ודאי ולא לשאר צרכיו אבל הכניס עפר לעשות בו צרכיו מותר לכל צרכיו כדר"י אמר רב דאמר מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו דרש מר זוטרא והוא שייחד לו קרן זויות והשוחט לחולה בשבת אין מכסין את דמו אפילו בעפר מוכן ולמוצאי שבת מכסין אותו אם רשומו ניכר ודין פסקא דפסקי' בדקר נעוץ לרבוותא דס"ל דהשוחט חי' ועוף מקולי ב"ה ומחומרי ב"ש אבל לסברת ר' יעקב דס"ל מוחלפת השיטה דאמרי' התם מיהו קא הו"ל ב"ה לקולא ואפי' לכתחלה שוחטין בדקר נעוץ מבע"י בעפר תחוח ותניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה נחרו או עוקרו והיכא דשחיט ולא אשתחיט שפיר פטור מלכסות. כדתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות. הלכך צריך למבדק בסי' מקמי דלכסי והשוחט ונמצא טריפה נמי פטור מלכסות דאר"ח בר אבא אר"י ראה ר' דבריו של ר"ש דאמר שחיט' שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים והל' דם חי' לא יכסה אא"כ יבדוק בריאה ומס' לן כי אשכח סירכא ותליא בבדיקה כגון סכינא דחליש פומא דלא בדקי' השתא א"נ אומא לדופן וזולתן לסברא דכתבי' לעיל מכסין אותו בלא ברכה חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינו לבין עצמן פטורין מלכסות: ספרי אשר יאכל ישפך יכסו הראוי לאכילה חייב לכסות שאינו ראוי' לאכילה פטור. וכגמרא דילן נמי ור"ש נמי דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה משום דכתיב אשר יאכל קאמר ועוף טמא טרפה נמי לאו בר אכילה היא ואע"ג דר"ש דריש בהעור והרוטב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול (ד) לאחר קרוי אוכל התם היא דאשר יאכל קרא יתירה היא דכתיב מכל האוכל אבל הכא ליכ' למידרש אלא הראוי לאכילה תני' שחט חיה ואח"כ שחט בהמה פטור מלכסות: שחט בהמה ואח"כ שחט חיה חייב לכסות שחט מאה חיות במקום א' כסוי א' לכולן שחט מאה עופו' במקו' א' כסוי א' לכולן: רי"א שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף וקי"ל כת"ק ומודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אנא ברכה א' וכ"ש לרבנן שאינו מברך אלא ברכה אחת ואקמייתא מברך על השחיטה ואח"כ מברך על הכסוי והיכא דשחט ואח"כ אתרמי לי' בהמה אחריתי דלא הוה בעידנא דבריך אשחיטה מס' לן דלא בעי מיהדר לברוכי עלה והא דגרסינן בפ' בא לו כהן גדול ולייתי ס"ת אחריתא וליקרו משום ברכה שא"צ משמע דאי מייתי אחריתא לא סגי דלא בריך התם תרתי פרשיות נינהו דלא דמי אבל הכא כולה שחיטה חדא מלתא היא ודעתו על כל בהמה דכוותי' אבל אי מייתי עופא או חיותא דלא הוה בהדי' מעיקרא איכא למימר דבריך זימנא אחריתא דתרי מיני נינהו דהנהו בעי כסוי ולא הוי דעתי' עלייהו מעיקר' ואית מאן דבעי מיהדר ברוכי אפי' בהמה לבהמה והיכי דשחט ושח מקמי כסוי אין משתקין אותו והא דאמרי' אין משיחין על כוס של ברכה התם משום דתיכף לנט"י ברכה היא וא"נ כי היכי ליסח דעתי' מני' ואת' לאשתפוכי מני' אבל הכא לא והיכ' דסח בין שחיטה בעי מיהדר לברוכי מידי דהוה אתפלין דאמרי' סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ואיכא דקשיא ליה ברכת כסוי לר"י נהי נמי דכסוי גופא לא הוי הפסקה כדאמרי' אפשר דשחט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא ברכת כסוי להוי הפסקה. וניחא להו דהכי קאמר אפשר דשחט בחדא ידא מכסה בחדא ידא כלומר דשחט מיעוטא כ"ש מעופא ובידא אחריתא מכסה דמא דחיותא ומברך על הכסוי וכיון דאתחיל בשחיטה אע"ג ששהה בשחיטה לא הוה הפסקה מידי דהוי אביעור חמץ דאי שח מקמי דניגמור לבערו ל"ב מיהדר ברוכי ולא נהיר לן דהא קתני שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף אלמא דלא שחט מידי עופא עד דעביד לי' לכסוי ומס' לן כיון דכסוי גופא לא אסוחי דעתיה היא ברכה נמי ענינא דשחיטה היא ולא גרע מן גביל לתורא דלא הוי הפסקה להמוציא ועוד דלא אשכחן רכה דהוי הפסקה דהא קנ"הז לאו הפסקה דינן היא ואע"ג דמשתא וברוכי לא אפשר כ"ש הכא דביני וביני הוא והא שחיט לה לקמייתא ולא הוי הפסקה אלא ברכה שאינה סמוכה לחברתה כלל א"נ בהמ"ז דסליק תכא היא ומוכחא מלתא דאסח דעתיה דאפי' בפסחים לית הלכה כתלמוד דרב דהא יו"ט אחר השבת ואמר רב יקנ"ה ולא היא התם לא מיעקר דעתי' ממשתיא כו' הכא עקר דעתיה ממשתיא ול"פ ולא פריך מכולהו שבתות דעלמא דמברכין ינב"ה ש"מ דאי לאו דעקר דעתיה ממשתיא לא הוה הפסקה אלא כגון קידוש והבדלה שאינן סמוכות זה לזה והכא כסוי סמוך לשחיטה ואפילו קידוש והבדלה כיון דלא עקר דעתי' לא, הוי הפסקה כדאמרי' התם לא עקר דעתיה ממשתיא כדאמרי' חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת מביהכ"נ כשהן יוצאין אינן טעונין ברכה לכתחלה והא הכא דדברים דטעונים ברכה לאחריהם במקומן היא ואע"ג דתפלה ומשתה בהדי הדדי לא אפשר כיון דדעתו למיהדר בדוכת' לאו הפסקה היא ה"נ כיון דדעתי' למיהדר אשחיטה לא הפסקה היא ואי לאו דמנהגא הוא דאגדתא בלילי פסחים הפסקה היא ונהגו לברוכי ברכת היין אבל כסא ה"א דלאו הפסקה היא וטעמא דאמרי' רבוותא דאגדתא וברוכי בהדדי לא אפשר לאו טעמא היא מידי דהוה אעקרו רגליהן כדפי' ומידי דהו' אשבתות ויו"ט דאמרי' ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון הלכך לא מספקא האגדת' לברכה אלא מודי דמוכחא מילת' דעקר דעתי' והדין סברא דרב כהן צדק ורב יוסף בר מר ורב עמרם קמאי דקמאי דלא מברך בפה"ג אלא על כוס של קדוש וכוס של ברכה אלא דרב נטרונאי ורב שרירא ורב האי לא ס"ל כוותי' והא חזי' ברכת מילה שאומר אחרי' או"א ומבקשים רחמים על התינוק ולא הוה הפסקה ואיכא למימר שיחת חולין הוה הפסקה דעבירה היא בידו כדאמרי' שח שיחת חולין עובר בעשה אבל מצוה למצוה לא הוי הפסקה והלכך השח בין שחיטה לשחיטה חוזר ומברך והיכא דשחיט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות שנאמר ואמרת לבני ישראל אזהרה לבני ישראל ותניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל או ביד אלא בסכין ותניא מי ששפך יכסה ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג לתת לו מ' זהובים כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ארבב"ח אר"י ל"ש אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסו' ודוק' כשאין רשומו ניכר אכל רשומו ניכר חייב לכסות מדתני השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות ואוקימנ' כשרשומו ניכר הא אין רשומו ניכר פטור. דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים נתערב בדם בהמה רואין אותו כאלו הוא מים ול"ש נפלו מים לתוך דם ול"ש דם לתוך מים לא אמרי' ראשון ראשון בטל דאין דיחוי אצל מצות דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות וקיי"ל כסתמא דמתניתין וכדפריש ר"י דקס"ד אפי' מקצת דכ"מ ששנה ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמי' וה"ל דם הניתז ע"ג הסכין ושעל האגפים פטור מלכסות בזמן שיש שם דם אחר והיכא שאין שם דם מכסה אותו מקצת דם וא"צ שיעמוד עד שיתמצה כל אותו הדם ויכסנה אלא משכסה מקצת הדם פטור והיכא שאין שם דם אלא דם הניתז ושעל הסכין גריד ליה ויהיב עפר למטה ועפר למעלה וכן הלכתא במה מכסין ובמה אין מכסין מכסין בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכחשן אבל אין מכסין בזבל גס ובחול גס ולא בלבנה ומגופה שלא כתשן ולא יכפה עליו את הכלי ולא יכסנו באבנים ה"ד חול הדק אר"י כל שאין היוצר יכול לכותשן וצריך ולא צריך אין מכסין ת"ר וכסה יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי ת"ל בעפר ומנין לרבות זבל הדק וחול הדק ונעורת של פשתן ונסורת של חרשים ושחיקת אבנים וסיד וחרסית ולבנה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול אף אני מרבה זבל הגס ושחיקת כלי מתכות וקמח וסובין ומורסין ת"ל בעפר ואנו אינן מין עפר ובתוספתא גרסי' לא בתבן ולא בקש ולא בגבבא ונא בנוצה ולא בנסורת חרשים ולא בנעורת של פשתן ולא בשחילות בקצוצות ולא בקמחות ולא בסלתות תניא היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה היה מהלך בספינה שורף טליתו ומכסה דאשכחן זהב דאקרי עפר דכתיב ועפרות זהב לו ואשכחן אפר דאקרי עפר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת תנא הוסיפו עליהו השיחור וניקרת פסלים וי"א אף הזרניק שקורין אורפימ"ינט כלל אמרו דבר המגדל צמחים מכסין בו ושאין מגדל צמחים אין מכסין בו ומגדל צמחים פי' בגמ' דהיינו שזורעין בו ומצמיח אבל בקרקע שאינה עושה פירות כגון מדבר אעפ"י שמגדל צמחין אין מכסין בו כדמוכח במתני' היה מהלך במדבר ואין לו עפר כו' ואין מכסין בכל דבר שיש בו לחלוח מים כגון מתינתא. כדאי' בפ' אנו עוברין אכתישה לא לחייב הואיל וחזי לכסות ביה דם צפור ומסקנא בטינא טינא בר זריעה הוא במתינתא ש"מ אין מכסין במתינתא אר"י השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה ומס' לן דאע"ג דאיכא עפר למטה ועפר למעלה בעי הזמנה לכתחלה כדאמרי' דמזמין ליה לכולה פקתא דאי ס"ד למעוטי ע"ג אבנים אתי נ"נ הא איכא עפר בכולה פקתא אנא לאו ש"מ הזמנה בעי אמר רבא בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה וניחשוב נמי עפר כיסוי (ה) כסוי מצוה הנאה ליכא אפר פרה הנאה לטהר את הטמאין. ועפר סוטה לשום שלום בין איש לאשתו: