ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 8

הרת בחיבור הרב אם עולה סירכא מאונא להרת טרפה. ופי' מן הקרומה ארמילי"ש ולא שמענו זה"ל אלא הרת פי' בעל הערוך רחם של בהמה ו' דברים מרפאין את החולה כרוב ותרדין וממוסין יבש והרת וזה אחד מעשר' מקומו' שלא הזכירו רבותינו:

ורד עינוניתא דוורדא ועקרה באות עיי"ן:

זך א"ר מתנה מלאה מוגלא טרפה מים זכים כשר' ואסיקנ' בכוליא אתמר אבל בריאה אפי' מוגלא טרפה ואמרינן עלה מים זכים כשרה לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טרפה והיינו מוגלא ובריאה כשר ובכאן דמליא מוגלא כשרה כ"ש אם יש בעין מוגלא בין דופן לריאה ומחמת המוגלא נדבקה הריאה לדופן בלא סרכ' כשרה אבל מצאתי בה' הרב בין בריא' בין בכוליא טרפה כדאי' בכולי':

חלף אמר רב חמש אונין אית לה לריאה דכי נפח לה אפי' כלפי גברא תלתא מימינא תרתי משמאלא או חסר או יתר או חליף טרפה וחלף תולדה דנקב היא וקיי"ל כוותי' בחלף ויתיר וחסר:

חסר דתנן הריאה שניקבה או שחסרה כגון שחסר מן האונין או מן האומין והיכא דחסרה מבפנים כהא דאמר עולא ריאה שנשפכה כקיתון וכגון מחט שנמצאת בריאה שבאת' דרך סימפון כשרה דקי"ל חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון והו' דקיימו סימפונא אבל לא קיימו סימפונא טרפה והיכא דחסרה אומא עצמה חסרון בלי נקב אלא שנפגמה מס' לן דכשרה מדאמר בריאה שנשפכה כקיתון ומותבינין עלה ריאה שניקבה או שחסר' מאי חסרה אילימא חסרה מבחוץ היינו ניקבה ולא קמשני שחסר' גוף הריאה בלא נקב. ש"מ דכשרה היא דאמרי' כך נבראת: ומדאמרי' נמי חמש אונות אית לה לריאה ואי חסר חדא מנייהו טרפה ואי איתא השתא חסר פורתא מינה טרפה כולה מבעי' אלא לאו דכשרה:

חזה אם עולה סירכא מאומא או מאונא לחזה או לשמנונית החזה נידון כחזה וטרפה וזה אחד מעשרה ושיעור חזה א"ד ב' צלעות בחזה הניתן לבפנים וא"ד חוט א' אדום יש בחזה ומחוט ולמעלה נידון כחזה ומן החוט ולמטה נידן כדופן וכן המנהג בידינו ופעמים שהבהמה שמנה ושמנונית החזה בא עד למטה וכ' הרב שמנונית החזה התולה על החזה נידון כצלעות לדבריו אופה היריעה שבין ב' הדפנות נמי נידון כצלעות וכשרה:

טרפשא דכבדא אם עולה סירכא מאומא או מאונא לטרפשא לכבדא שהי' יותרת הכבד שקורין אובדי"ש טרפה וכן לטרפשא דליב' ולטרפשא דעיננותא שהו' סוף טרפשא דלבא טרפה דכולהו לגבה שלא במקום רבות' נינהו ול"ש סירכא זוטא ול"ש ארוכה טרפה ולא אשכחן פליץ לא בגמרא ולא בהלכות אלא לבעל הדבוק אבל באונא לאומא דרבות' היא ולא מטרפי אלא בטעמא דלמא מפסקי כי ליכא פליץ כשר' אבל במקום דלאו רבותא ל"ש וטרפה וכ' הרב המחבר, היכא דסריכא אונא ואומא בדופ כחדא אי רובא דסירכא באונא ומיעוטא באומא שדינן לה בתר רובא ועיקר הנקב באונא הוה וסריכא באומא וכשרה ואי רובא באומא ניקבה באומא היא דהא אמרי' בעלמא כי אזלי' בתר רובא באיסורי ש"מ דבאסורי אזלי' בתר רובא ואי' מ"ד דאפי' רובא באונא טרפה ומס' לן מסברא היא דאיתא דכיון דרובא במקום הבשר תלי' בה נקב ואמרי' סרוכי סריך אבל מגמ' ליתא דכי אזלי' בתר, רובא באיסורי כגון ט' חניות דאמרי' מרובא הוה ולא מיעוטא אבל הכא אע"ג דרובא מאונא איכא מיעוטא באומא דבההוא מטרפ' דמה לי סרכה רבה מ"ל סרכה זוטא ותו תיפוק לן משום אומ' לאונ' דטרפה לדידן ומעשה בא לידי דרובא דסרכה כאונא וסרכה באומ' ואונ' בלא פליץ והכשרתי וכן ריאה דסריכו לחזה ודופן שדינן לה בתר רובא דכל היכי דאיכא למתלי תלי' והכא כיון דאיכא למתלי בריעותא דדופן לא תלי' בריעותא דריאה דקי"ל בחזקת היתר עומדת וכן הלכת' וה"ה היכ' דאיכ' מכה בדופן וסלקא רובא דסרכה במקום המכה ומיעוט' דשלא במקום מכה דכשרה ויש מחמירין דלא אזלי' בתר רובא:

יבש אמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טרפה וכמה אר"פ כדי שתפרך בצפורן אבל אינה נפרכת בצפורן אעפ"י שאינה מוציאה דם כשרה:

יתר אמר רבא ה' אונא אית לה לריאה או חסר או יתיר או חליף טריפה ולית הלכתא כוותיה דרבא ביותרת וה"מ דקיימו בדרי דאונא אבל ביני ביני טרפה הא אביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א"ל כל עיזא דברייתא הכי א"ל וקרי' ליה עינינותא דוורדא ואית' באות ע' ומס' לן דלא קאמר ולא היא דההיא ביני ביני וכו' ש"מ דעינינותא לחוד היא דמכשירין משום דכל עיזי דברייתא הכי א"ל אבל ביני ביני אחרת טרפה בין בימין בין בשמאל כדאמרי' לעיל וכן הלכ' וההיא עובדא דר"א לא פליג כלל דתלמוד' היכי הוי מייתי עובדא דסתר לה למילתי' ולימא הנ"מ דקיימי בדרי דאונא ולשתוק אלא ש"מ דהנ"מ דקאמר ברישא והנ"מ דקאמר בסיפא כולהו הל' נינהו וביני ביני טרפה אבל בעל הלכו' כ' ביני ביני כשרה. ומ"ש המחבר עינינותא בשמאל כשר לא נהיר וכל ה"מ מגוואי אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טריפה ודוקא כטרפא דאסא הא בציר מהכי כשרה ואין לך אלא מה ששנו חכמים ואי מקמי נפיחה בציר מכטרפא דאסא ובתר נפיחה כטרפא דאסא (לו) ושמעי' מהכא דשיעור אונא כט"ד ואי בציר חדא מדרי דאונא ואשכחן אונא זוטרתא כט"ד מכשירין לה.

כבד בטרפשא דכבדא:

כשות א"ר סמא בריה דר' אחא כעין כושיתא כעין מוריקא כעין ביעותא טריפה:

לב אם עלה סירכא מן אונא או מן אומא ללב לשמנוניתא או לטרפשא דלבא אעפ"י שעולה בנפיחה טרפה:

מחט שנמצאת בריאה ר"י ור"א ור' חנינא מכשרי דאמרי' סימפונא נקט ואתא ור"ל ור' מנא בר פטיש ור"ש בן אליקום טרפו דאמרי נקובי נקיב ואתא דרך הוושט בא ויצא ונקב בריאה וקי"ל כרבנן דמכשרי וכגון דאיתא להא לריאה קמן דכיון דבדקי' לה בנפיחה ולא חזי' בה אחזוקי אסורי לא מחזקינין ותלי' לקולא דאמרי' דרך גרגרת נכנסה וסימפונא נקט ואתא ואע"ג דאשכחן גופא דריאה ואיכא חסרון מבפנים הא אסיקנא דחסרון מבפנים לאו שמי' חסרון ואמרי' דרך סימפונא נקט ואתא ול"ש אלימת' ול"ש קלישתא ול"ש קופא לבר ול"ש קופא לגו כשרה בבדיקה מיהו בלא בדיקה טרפה אבל היכא דליתא לריאה קמן כההיא מחטא דאשתכח בחתיכה דריאה טריפה דאמרי' אי הוה ריאה קמן הוי מנקבה כולה שרוב הנכנסין נכנסין דרך הוושט ואע"ג דא"ל סימפונא נקט ואתא כיון דנקב פסול בריאה וליתא לריאה קמן למיבדקה אמרי' ניקבה ואע"ג דקופא לגו וטרפה אבל בחתיכה דכבדא דאפילו אינקוב כבד כשרה אמרי' אי קופא לבר טרפה אי קופא לגו כשרה דאמרי' סימפונא נקט ואתא והיכא דאישתכח בסימפונא רבה דריאה כ"ש דכשרה דכיון דבסמפונא רבה אשתכח סימפונא נקיט ואתא ודייקא נמי דאי' לריאה קמן ואית דפריש מחט שנמצאת בריאה בסמפון שבריאה מדאמרי' לקמן ההוא מחטא דאשתכח בסימפונא רבה (דכבדא) דריאה אבל אשתכח בגופא דריאה טרפה דחסרון בפנים שמיה חיסרון וגרסי' דכ"ע שמיה חיסרון והכא בהא קמיפלגי וליתא ההיא מחטא דאשתכח בחתיכה דריאה ואסיקנא מי איתא לריאה קמן דידעי' דלמא אי הוה לריאה קמן היה מנקבה כו' ש"מ שלא היו חוששין להוציא הריאה מן הבהמה אחר בדיקה ולא היו נופחין אותה דאמרי' אם היה בו ניקב ידוע היה א"נ אפשר שלא היו בודקין בריאה כדאמרי' בני א"י לא היו בודקין:

מוריקא לעיל בכשותא.

נקב אינקב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלי' או לא תלי' ר"א בר אבא אמר תלי' והל' תלי' דהא תלי' בזאב תלי' נמי בהא דחזקת בני מעיים בכושר ולדידן נמי נקבה לא שכיח כלל ואם בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובין לכ"ע כשר ואי אינקב ריאה נמי היכא דמשמשא ידא דטבחא כשרה והיכא דבא זאב ונטל הריאה ולא נבדקה איכא למימר כיון דרובא טריפות ומשתכחן בה סרכא טרפה והאי טעמא ליתא דהשתא נמי לאו רובן טריפות נינהו אלא משום דליכא דבדק לה בפשורי כדאי' לעיל ובשחיטה נהגינין סברא וטעמא דילן:

סכך א"ר בר מניומי אר"נ ריאה שנקבה ודופן סותמתו כשרה ואוקימנא במקום רבות' ומקום רבותא היכי חתיכי דאונא והוא דסביך בבישרא ובהאי פירושא איכא פלוגתא ביני רבוותא אי' מ"ד דרבינא למעוטי בגרמא היא דאתא והדין סברא דרש"י ור' האי גאון בתשובה דילי' ואי' מ"ד דלא אתא למעוטי אלא נקב מפולש אבל סרכא בין בגרמא בין בבשרא כשרה ומנהג בידינו מאבותינו דאפי' בגרמא מכשירינין ואפי' עולה הסרכה מן האונא לדופן שכנגד האומא כשרה. והרב אדונינו אבינו ז"ל הכריע לי' למלתא מדקאמר אי לא סביך מאי טרפה דהל"ל אי בגרמי מאי טרפה אלא בין גרמא בין בשרא כשרה ואף לדידי ק"ל דאם איתא כי משני לעיל התם במקום רבותא לישני לי אב"א אידי ואידי במקום רבותא הא בבשרא והא בגרמא אלא אי קשיא הא ק"ל דהו"ל והיא דסבוך א"נ והיא דסרוך ובבישרא ל"צ ולישנא דגמרא נמי קשיא דקאמר אי לא סבוך מאי טרפה אלמא ניקבה היא ודנתי לפני ה"ר יעקב ז"ל וכך השיב והא דאמר רבינא והיא דסביך בבישרא פשט ההיתר בכל מלכותינו בין בבשר בין בצלעות וכי יש צלעות שאין עליהם בשר רך וטוב לאכול אלא לפי שלא הזכיר סמוכות מסירכות אלא סתומות כדקאמר ניקבה ודופן סותמתו היינו סבורין סתומין כשתי תמרות המדובקות זב"ז או כחלחולת שנקבה וירכים מעמידין ואפילו אינה מסורך וטובא איכא ואיצטריך לפרושא והיא בבישרא דלא סגי בסמיכה גרידתא בלא סביך וה"פ טעמא דסביך הא לא סביך מאי טרפה אלמא ניקבה היא לטרוף ולא כנקב שתי אונין כסדרן דבשלמא אי דלא סבוך לא הוי נקב למיטרפה דלא הוי מעיקרא טרפה וחוזר להכשירו מי לא תניא כו' ומשום למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאוני אלא קרום בלא סתומה בדופן דסיבוך לבשרא מחזירו להכשירו ובתשובות כ' כ"פ ר' גרשון מאור עיני הגולה בה' טריפות שפי' שומין עצמות שאין עליהם הבשר בחיי הבהמה והאי דאמר והיא דסביך בבישרא לא אתא למעוטי אלא סמוכה דלא סבוך בלא כלום דבעי סתימה מעלייתא דלא ליהוי כשני עורות של וושט וכחלחולת שניקבה שהירכים מעמידין אותה בלא אדיקת מעליא וחיבור ולא כמו ריאה הסמוכה לדופן דמספקא בסכינא דחליש פומא להפריד זמ"ז שאינן נאחזים אלא נפרדים כמפשיט עור וושט מחברו וכמו עור מעל הבשר אלא כאדיקת בשר שפולטתו סכין דנכנס זה בזה וכשר בין. בשר שבין הצלעות בין בבשר שעל הצלעות וזהו פי' והיא דסביך בבישרא ולא מפרקא זה בלא זה בריאה הסמוכה ע"כ תשובת רבי': ואיכא לפרושי והוא דסביך למעוטי גרגרת ושמנוניתא וטרפשא ועשרה מקומות שלא הזכירו חכמים דל"ל דינו דדופן ואשמעינין רבינא דדופן א"נ למעוטי סרכא תלוי' שאינה נסבכת דטריפה אפילו באונא הכי מס' לן ורבותינו שבלונ"יל סברי דסרכא תלוי' מאומא או מאונא כיון דעלה בנפיחה כשרה דהו"ל כבוע' בעלמ' והגאון המחבר כ' והל' צמחין שעלו בריאה ולא סריכו לדופן ואין להם מקום בדופן ולא סמיכי להדדי כשרה דאמר ר"י בר יוסף הוה קאזילנא בשוקא דטבחי חזא הנך דקיימי צמחי צמחי כו' ותו אמרי' העלתה צמחין מהו וא"ל כשרה והני צמחים דלא סריכו בדופן כשרה והא ליתא דצמחים לא סרכה אלא מוגלא אבל סרכה טרפה דקרום הוא שעלה בריאה ואינו קיים בין תלוי' בין שאינה תלוי' ורב נטרונאי ריש מתיבתא שפרשתם מצאנו בהלכות מר יהודאי גאון ריאה שניקבה במקום רבותא אע"ג דלא סריכי בדופן כשרה ח"ו שאמר כך ר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו קאמר דוקא סותמתו וטעמא דאמרי' מקו' רבותא היא ודופן מגינה עלי' ושמא אדם אחר אמר משמו וטעה. ובתשובות הגאונים אע"ג דפרקי' רבא לתיובתי' אפ"ה הלכתא כר"נ דאמר דופן סותמתו כשרה ואע"ג דלא סביך וכך נהגו בשתי ישיבות כר"נ דאמר בין סביך בין לא סביך בין סריך בין לא סריך בין בבשר שבין הצלעות בין בצלעות עצמן והל' כתרווייהו עבדינין ולא מטעמייהו:

סימפון אר"נ האי סמפונא דריאה דאינקבה טרפה ואסיקנ' נקב לחבירו איתמר אבל קיימו בסמפון אחזקי ריעותא לא מחזיקינין ולא אמרי' דלמא אינקוב לחברי' ואי אנקוב טרפה ולא אמרי' חברי' מגין עליו כדאמרי' בהדרא דכנתא ואין אומרים בטרפות זו דומה לזו:

עינינותא ההיא ביני ביני דאתי לקמי'. דרב אשי סבר למיטרפה אמר כל הנהו עיזא דברייתא הכי א"ל וקרי לי' טבחא עינינותא וכל דביני ביני לבר מעינינותא טרפה והא דלא פליג בגואי גופא ופליג בין מגואי לאגבה משום דלא איצטריך דהא אשמעי' דביני ביני טרפה ואשמעי' השתא דאגבה נמי טרפה ומעשה בא לידי שחסרה מדרי דאוני אונא א' מימין ושוה מבחוץ אלא שהי' לה אונא אחרת ביני ביני שנכנסה בתוך שליש ממנה ומבפנים נראית ואותה האונא עצמה מתפצלת לאונא אחרת רחוק מן העינינותא והורינו בו איסור בדא שחסרה האונין של דרי דהא (לז) קיימו הא בדרי דאוני ועוד דביני ביני הוה ועיזא ברייתא לית להו אלא עינינותא והאי דלאו דעינינותא היא וביני האונין קיימו וביני ביני דלא דעינינותא היא טרפה והיכא דליכא עינוניתא כשרה דאמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה אבל שית לאו אורחא וכן נמי מסתברא מדסבר רב אשי למיטרפה ש"מ לאו אורחייהו. וכ' הרב המחבר אם חסרו האונות הימין מצרפן להו בהדייהו הואיל ויתרת היא אבל מימין ושמאל לא מצרפינין ואיכא מרבוות' דפסקו לא מצרפין דכיון דלא קיימו בדרי דאוני חסרה היא. והכי מסתבר ואוני גופייהו לא מצרפינין מימין לשמאל ואי משתכחי ב' עינינותא מס' לן מאן דסבר חסרו אונות הימין מצרפן היכי דאיכא תרי כשרה כדאמרי' בשתי מרות ותרתי סניא דובי ומאן דפסק לא מצרפין הכא טרפה דהא חדא גופי לא אכשרו אלא משום דעיזא ברייתא הכי א"ל אבל תרתי לית להו והיינו ביני ביני דאמרי' לעיל דטרפה וכן הלכתא. ועינונותא כל היכי דסריכו בין לטרפא דידה בין לאונין כולהו לגבה שלא כסדרן נינהו דהא לאו בדרי דאוני קיימו ולאו מקום רבותא היא וטרפה והיכא דדבוקה בטרפשא דידה בין בכולה בין במקצתה מס' לן דטרפה ול"ד לאונא ואומא דפסקינין דסרוכא דטרפה היא דבוקה כולה או מקצתה מלעיל כשרה דהתם מקום רבותא היא וכיון דדבוקה כולי האי ליכא למיחש דלמא מפרקה אבל הכא כלהו לגבה שלא כסדרן נינהו ולא מקום רבותא היא דאע"ג דדבוקה טובא איכא למיחש דלמא מתפרקא ודמיא לאומא לדופן דלא מקום רבותא טובא והיכא דדבוקה כולה לדופן טריפה והא ליכא למימר דעינוניתא לטרפשא דידה מקום רבותא היא דא"כ אפי' סרכא לתכשר בטרפשא דידי' דהיא מקום צר עומדות: וה"ה כאונא לאונא דסריכי וא"נ לדופן וליתכשר אלא לאו ש"מ לאו רבותא היא וסרכא טרפה באונא לדופן ודבוקה נמי טרפה וכן הלכתא:

צמח העלתה צמחין בריאה עצמה כגון בועי ולא בסירכא כשרה דבעי מני' רבב"ה משמואל העלתה צמחין מהו א"ל כשרה ועוד דר"י בר יוסף הוה אזיל בתרי' דר' ירמיה בשוקא חזי הנך דקיימי צמחי צמחי א"ל לית לי פרוטה לא בעא למיבדקה א"ל מדלא קאמר לי' טרפה ש"מ כשרות נינהו והני צמחי לאו סריכות נינהו אלא אגופא דריאה כעין מוגלא אלא בסירכא טרפה כדר"ל:

קנה אם עולה סירכא מן האונין או מן האומא לקנה הלב טרפה וזה א' מן המקומות שלא מצינו בד"ר ז"ל אלא בדברי הגאונים.

קיתון אמר עולא ריאה שנשפך כקיתון כשרה אלמא קסבר עולא חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון וכן הלכתא ואמר רבה והוא דקיימי סמפונא מנא ידעי' מייתי צעי דקוניא ושפכי לה לגוי אי אית בה שורייקי חיוורא טרפה ואי לא כשרה ואר"נ ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה ותנ"ה ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אפי' מחזקת רביעית כשרה:

ריאה בערוגות של ריאה שהן אומא א' מכאן וא' מכאן וביניהם סמפון ושמנונית שהוא דבוק בשדרה ונמצאת סירכא דריאה באותה סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה כך נבראת וכשרה ואם מפוצלות זו מזו אפי' מעט וחוזר ודיבק סירכא היא ואין לה בדיקה וטרפה:

שמנונית ריאה דסריכ' לשמנוניתא דחזה לשמנוניתא דליבא לשמנוניתא דגרגרת כולן אלו מן י' מקומות וטרפה דשלא מקום רבותא היא

תולעת מורנא פליגי בה ר' יוסף בר ביסא ורבנן ח"א קודם שחיטה פריש: וח"א לאחר שחיטה פריש והלכתא לאחר שחיטה: נשלמה א"ב שבריאה:

שדרה דתנן כמה חסרון בשדרה בש"א ב' חוליות וב"ה אומרים חוליא אחת ואר"י א"ש וכן לענין טרפות דבחוליא א' טרפה כב"ה:

שלחופית דתנן נטלה האם שלה כשרה. ותניא היא האם היא טרפחת והיא שלחופית והיא רחם:

תורבץ אמר שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר ניטל לחי התחתון כשר ודוקא דאפריק אפריק' אבל אקליף אקלופי א"נ אידלדל אידלדלו טרפה כדאיתא באות סמ"ך:

נשלמה אלפ"א בית"א שבחלק הרביעי על הטרפות:

החלק החמישי סימני בהמה חיה ועוף הנשחטין סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וכו' ומעלת גרה היא שמעלת דבר עגול ככדור וכעין שיער בכריסי' ועולה למעיים דרך הוושט ואותו היא מעלה ויורדת ומביאה עמו המאכל ולועסת בפי' ומצוי' למטה מן הוושט וקי"ל חי' בכלל בהמה לסימנין: וכל בהמה וחי' שמפרסת פרסה ומעלה גרה טהורה ואם לאו טמאה ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכו' בודק בפיה ואם אין לה שנים מלמעלה בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה והוא שיכיר בן נמל דתני דבר"י את הגמל כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעל' גרה וטמא, אלא גמל לפיכך פרט הכתוב היא ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם הם סדוקו' בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמא ובלבד שיכיר חזיר ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפי' גמו' ופרסותי' חתיכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שיש לו סימני טהרה ואם לאו טמאה והוא שיכיר ערוד ודילמא איכ' מינא אחרית' גמירא דליכא והיכ' בדיק אמר אביי ואיתימא רבינא בכנפי העוקץ ואלו הן סימני חיה להתיר חלבה כל שיש לה קרני' וטלפים והרי עז יש לו קרנים וחלבו אסור כרוכות בעינין. והרי שור דכרוכות וחלבו אסור חדיקות בעינין והרי עז דחדיקו' וחלבו אסור מפוצלות בעינין והרי צבי דאין מפוצלות וחלבו מותר הדורות בעי' הלכך כי היכ' דמפוצלות לית דינא ולית דיינ' לא מפצלי בעינין חדוקות וכרוכות והדורות וכולהו איתנייהו בצבי הא דמבלע חדקייהו והיינו ספקא דעיז' כרכוז דלא מבלע חדקי ולאפוקי מההי' ספק' בעי' מובלע וק"ל ג' סימנין נ"ל בתרי מנייהו סגי דהא לא משכחת לה בתרי סימני' דחלבו אסור ואי' למימר דבעי' דומי' דצבי דאפשר דאיכ' מינא אחרינ' דלא מפצלי ואית להו תרי סימנים בלחוד וחלבו אסור: גרסי' בפ"ק דבכורות פרה שילדה כמין חמור וחמור שילד' כמין פרה פטור מן הבכורה שנאמר פטר רחם שני פעמים עד שיהי' הולד והמוליד חמור מה הן באכילה טהורה שילדה מין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה מין הטהורה אסו' באכילה שהיוצ' מן הטמ' טמא והיוצ' מן הטהור טהור מנה"מ דת"ר את זה תאכלו ממעלי הגרה וכו' יש לך שהי' מעלה גרה ומפריס פרסה ואין אתה אוכלו ואיזה זה טהור שנולד מן הטמאה או אינו אלא טמא שנולד מן הטהורה ומאי ממעלה הגרה וממפריסי פרסה דבר שהוא בא ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה לא תיכול ת"ל גמל הוא הוא טמא ואין דבר הנולד מן הטהור טמא אלא טהור רש"א גמל גמל בפ' אחד גמל הנולד מן הגמלה וא' גמל הנולד מן הפרה וקיי"ל כסתם מתני' שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. אבל דג טמא שבלע דג טהור טהור טהור טמא טמא. וגרסי' בפ"ג ארבב"ח אר"י ראה חזיר שכרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה ואסורה באכילה עד שיבא מורה צדק אמר בתר דילדה רחימ' רחמת' כלומר האי רחל אע"ג דההיא חזיר לאו מינה היא מרחמא לי' שמא בן אחר היה לה משה בשעה שנתפרד בנה ממנה רחימי רחימתא לההיא חזיר דמחזירה היא והמפלת ברי' שיש לה ב' גבין וב' שדראות אמר רב באשה אינו וולד בבהמה אסורה באכילה וכן הלכתא ואפי' במעי אמו אסור' והלכתא כוותיה דשמואל ברי' דר' אבוהו דאמר עיזא כרכוז מין חיה היא וחלבה מותר וקרש אעפ"י שאין לו אלא קרן א' מותר וגרסי' בפ' או"ב הני עיזא דבלא מה הן לגבי מזבח ואסיקנא אמימר שרי תרבייהו וכן הלכתא וגרסי' בכלאים ומייתי לה בסנהדרין שור הבר מין בהמה היא ר' יוסי אומר מין חיה ופי' ר"ש אבן גמוע בסנהדרין משכחת לה בשור הבר וכמ"ד מין בהמה ש"מ מין בהמה וחלבו אסור ומס' לן מדתני עיזא דבלא שרי כ"ש ההיא דחשיב ליה בהדי חיה שרי כר"י דאמר מין חיה היא והלכתא כוותיה דר' יוסי דנימוקו עמו וירושלמי דמתרגם ותאו וזמר ותורא בר וראמינין כר"י ולא אזלי' בגמרא דילן ותור' בנא נמי היינו תורא ברא דלמ"ד מתחלפא ברי"ש ובדניאל מצינו וארו ואלו. ומשום דמתרגמינן תורא בלא דמשמע דמינא דשור היא פליגו בשור הבר אבל בתלתא סימנין אי' בי' כגון כרוכות וחרוקות והדורות: