ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 7

אושא דאר"י האי ריאה דאוושא ולשון אוושה כ"ע כשנופחין אותה משמעת קול כאלו ריח יוצא ממנה אי ידעי' היכא אוושא מותבינן עלה גילא או גדפא אי מבצבצא טרפה אי נא כשרה אי לא ידעי' היכא אוושא בדקי' לה בפושרין אבל בחמימי לא משום דכווצי בקרירי לא משום דמטרפי אבל בדקי' לה בפושרין אי מבצבצא טריפה אי לא כשרה וכתב בעל הלכות דקייטי מייתי משובלא דמיא קרירי בסתווא מיא פושרין ונפחין לה:

אטום א"ר הונא אטום בריאה מייתי סכינא וקרעה לה ומותבינן עלה גילא או רוקא אי מבצבצה כשרה ואי לא טריפה וש"מ דצריך להוציא הריאה לחוץ ולנפחה אחר בדיק' דאל"כ מנא ידעי' והכי איתמר משמי' דגאונים אבל אנן לא ס"ל הכי דאין מוציאין את הריאה לחוץ אלא היכא דאתיליד בה ריעותא:

אונא אמר רבא הנהו תרתי אונא דסריכי אהדדי לית להו בדיקתא וקרום שעלה מחמת נקב הוא שבה ואע"ג, דלא מפקא זיקא טרפה ולא אמרן אלא שלא כסדרן אונא קמייתא, לאונא דסמיכה לאומא אי לעילא או לתתא דדילמא כי רהטי ואזלא א"נ דכי פייעא מתפרקא ההיא סרכא ומפתח ניקבה וטרפה אבל כסדרן חדא לחדא היינו רבותייהו ומסתברא לן אע"ג דמפקא זיקא כי מתפרקי ונפחא לה כשרה דסתימה מעליא היא כחלב טהור שסותם אבל בחבור הרב האוחז בדופן מהפרשות האונות ולמעלה בודקין אותה ופורשין אותה הסירכא מאונה ונפחין לה אי יצא ממנה רוח טרפה וחזינא דכ"מ רבות' כשרה ובין בכולן בין במקצתן מפוצלות ושאינו מפוצלות כשרה בזמן שחתוכן ניכר וכ"פ רב האי גאון בין שנחברין בעיקר ונפרדין בסוף ובין שנחברין באמצע ונפרדין מכאן ומכאן או נחברין מכאן ומכאן ובלבד שיהיו עומדין כשרה: ובזמן שאין חתוכן ניכר ה"ה כאופתא וטריפה אבל ר"ח כ' כך קבלה בידינו רב מפי רב אפי' סריכו תרתי אונא באמצע ועקרן מפרקן אהדדי טרפה וכ"ש אם הן דבוקות זה על זה או הראשונה עם השלישית דודאי טרפה ורבותינו הגאונים כתבו דכיון דחדא סריכו על חבירתא הוא מרביצה ולא איכפת לן ההוא סירכא דהיינו רבותייהו ומנהגא דילן בין מפוצלות בין אין מפוצלות (כט) אבל זע"ז טרפה ורבינו אלפסי הכריע שאלו הי' כמ"ש ר"ח לא הוה שתיק מני' גמרא ואין לנו כח להחמיר והמחמיר עליו להביא ראי' ובחיבור הרב תרתי אונא ודבוקין להדדי אי דבקו באמצעייהו ומפרשין מהאי גיסא ומהאי גיסא ודאי תרתי נינהו וכשרה ואי דבוקין מראשייהו ומפרשין מסופייהו א"נ איפכא כשרה הנ"מ דלא מפקי זיקא אבל סרוכין מעיקרייהו ועד סופייהו מייתי סכינא חריפא ומפרקינן להן ונפחינין להו אי מפקא זיקא מבינייהו חדא היא וטרפה ואי לא כשרה: ומסתברא לן אפילו סריכו מעיקרא לסופא אי מראה הפרש ניכר בו כשרה דהא אמרי' האי ריאה דדמי' לאופתא טרפה א"ד דשיעי כאפתא דלית בה חתיכה דאונא הא איכא חתיכה דאונא ומראה הפרש ניכר בו כשרה דלא שיעתא כאופתא ומקום רבותא היא וכשרה והיכא דקיימין זה ע"ג זה מגב האונא לאונא איכא מרבוותא דאמרין כסדרן היא וכשרה וא"ד לאו רבותא ושלא כסדרן היא וטריפה והכנ"מ וכ"פ ר"ח ואומא לאונא נמי איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מנייהו דמכשרי דהא כסדרן קיימו כתרתי אונא ואיכא מ"ד דרבא דנקט אונא מדלא קאמר האי ריאה דסריכו ש"מ אונא קאמר אומא לא קאמר לפי שאונין עומדין בצד החזה ומתחממין ואין שולט בהם אויר אבל אומא דרווחא אע"ג דרבותא היא דילמא רהטי ומתפרקי טרפה ומאן דמכשיר סבר אומא ליתא בגמרא ואומא נמי אונא מוקי ועוד האי דנקט אונא לאשמעינין דאפי' אונא שלא כסדרן טריפה ועיקר מלתא שלא כסדרן היא ושלא כסדרן באונא לאומא לא איצטריך ועוד טעמא דרבא לאו משום חמימות הוא אלא משום. דכסדרן הוא ועוד אדמיפלגי בכסדרן ושלא כסדרן ליפלגי בין אונא לאומא ואייתי ראי' מדרפרם דאמר האי ריאה דדמי' לאופתא דשוע דל"ל חתיכה דאונא טרפה ומדקאמר ריאה ליכא למימר אונא קאמר אומא ל"ק דעיקר ריאה אומא הוא והיא דלא מנכרי חתיכה דאונא טרפה הא מנכרי כשרה אע"ג דסריכו דאי ס"ד דסריכו נמי טריפה השתא כי מפצלי וסריכו טרפה כי שוע ולא מנכרי כלל צריכא למימר אלא לאו ש"מ כשרה (ל') ותשובתם אע"ג דאומא ליתא בגמר' ריאה מקרי ולא אונא דהא קאמר ה' אונות אית לה, לריאה ולא שיתא ואי אומא בכלל אונא שיתא נינהו אלא אונא דוקא ולא ריאה ורבא דאורי לא אתא לאשמעינין בכסדרן מידי דהא אפי' לדופן כשרה כדאמרי' לקמן כ"ש אונא לאונא ועיקר מנתא דשלא כסדרן הוא דאתא והא דרפרם נמי עיקר מלתא דאורי באונא הוה ואע"ג דכסדרן כשרה הכא טרפה כיון דלא מנכרי אבל באומא לא אצטריך ויש בו כמה תשובות ומנהגינו ומנהג אבותינו לאוסרה ורבינו יעקב הנהיג לכל בני צרפת לאוסרה ודוקא היכא דסריכו בין מצעא ומפלשי מהאי גיסא ומהאי גיסא א"נ דבוקה בשיפולי לתחת כיון דמפלשא מלעיל איכא למיחש דכי רהטי ואזנא מתפרקא אבל אי דבוקה כולה ומראה הפרש ניכר א"נ אית בה פילוץ מהאי גיסא ומתתאי דבוקה כנגד אותו הפילוץ א"נ דבוקה מלעיל ומפוצלות מתחת כיון דמקום רבותא היא דבוקה כולי האי ליכא למיחש דילמא מתפרקי וכשרה וכן המנהג: ירושלמי אם באת הלכה תחת ידך ואין אתה יודע מה טיבה ראה הציבור האיך נוהג:

אפתא אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא טריפה א"ד דנפוחה כאופתא וא"ד בחזותא וא"ד בגישתא וא"ד דשוע דל"ל חתיכה דאונא ואולדה דריאה שנקבה היא ובכולהו הוי טרפה ואם מראה הפרש ניכר בה כשרה וכן הלכתא:

בועי אמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי. להדדי שנוגעים זה בזו ואין הפרש ביניהם ל"ל בדיקתא שמחמת נקב שבריאה העלה בועות סביביו וטרפה אבל אי אית בה בועי דל סמיכין אהדדי שיש בין זו לזו הפרש מבשר הריאה ואפילו בחוט לא שנא מלאים מים זכים לא שנא מוגלא כשרה דאר"ה מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה וא"ל האי בכוליא אתמר מכלל דריאה אפי' מוגלא כשרה כדאיתא באות זיין אבל בדיקה בעי ואי אית בה נקב טרפה ואי אשתכח בה ניקבה ולא ידעי' אי קמי שחיטה או לא לא אמרי' לניקבה אחריתא ונחמי אי דמי להא כשרה אי לא טרפה אלא אע"ג דדמיא להא טריפה ואע"ג דמקיפין בריאה אין מקיפין בבועי דעשוין להשתנות דאמר רבא אין מקיפין בבועי חדא ומתחזי כתרתי מייתינין סכינא או סילא או בזעי לההיא שפכי להדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי נינהו וטריפה ובעל הל' ההיא בועי דקיימי בשיפולא דריאה או על אונא אי מהדר לה בשרא הדרנא דבועא אפי' משהו בעלמא כשרה ואי לא חסרה היא וטרפה כלומר אם יש בועא בשפולא דריאה מב' צדדין וחוט של ריאה מקפת אותה כשרה דהדרא ובריא ואי לא ה"ה כאלו ניטלה הבועא וחסרה היא וטרפה וזהו המנהג בכל ארץ אשכנז ואין לנו להוסיף על הטריפות

בעתא אמר רבה ברי' דרב חמי ריאה כעין כישותא כעין מוריקה כעין ביעותא טריפה דלקות' היא וסופו לנקוב וירוקה כשרה היכי משכחת לה ככרתי:

בשר אמר רב כהנא ככבדא כשרה כבשרא טרפה וסימנך ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וכ' הגאון כל מראה הפוסל בריאה אם נשתנה בנפיחה למראה כשר כשרה:

גרגרת אם עולה סירכא מן האונא או מן האומות לגרגרת או לשמנונית דגרגרת אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה דלא סתומה היא וסופה לסתור ואע"ג דלא מפקא זיקא השתא דילמא מפקא למחר וליומא אחרינא כדאמרי' בריאה הסמוכה לדופן דאי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה ש"מ כ"מ שסירכא פוסלת ל"ח לנפיחת הריאה וטרפה וזה אחד מן עשרה מקומות שלא הזכירו רבותינו חכמי התלמוד אלא כיון דנהגו קדמונינו בכך עיקר היא ואע"ג דאמרו רבנן חלב סותם דוקא מאדיק ביה ומיהדק כגון דכרכשא או דטרפשא דליבא בליבא וכגון דמיהדק היינו למקום רבותא והוה סתומה אבל חלב אחר דלא אדיק ביה לאו סתימה היא מידי דהוה אחלב חי' והא נמי לאו סתימה היא ולאו מקום רבותא ומקום רבותא היכא חתיכי דאוני כגון צלעות לאונין או אונא לאונא אבל דוכתא אחרינא לאו מקום רבותא היא ומה"ט אסר בעשרה מקומות וסירכא דגרגרת ושמנוניתא לא משכחת לה אלא באונא עליונה של ימין.

דיו א"ר אחא ככחלא לא שחור ולא ירוק כשרה כדיותא טרפה וסימנך דיותא ארמאה דאר"ח האי שחור אדום הוא אלא שלקה והא דא"ר האי ריאה דקיימו גילדי גילדי אוכמא אוכמא חזיתא חזיתא כשרה לאו אוכמא ממש אלא ככחלא וחזיתא נמי כגון ירוקה ואדומה דלא מטרפה בה דהא אמרי' ירוקה כשרה מדר' נתן ואדומה כשרה מדר"נ וכן הלכתא ולית הלכתא כרבא דאמר ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טריפה אלא כרבינא דאמר ל"ש ופרש"י ל"ש מקצתה ל"ש כולה כשרה כדאמרי' לקמן אדומה כשרה מדר"נ והדין סברא נמי דרבינו אלפסי וק"ל לדמי לח' שרצים ומס' לן כר"ח דפסק לחומרא וטריפה ואדומה דכשרה נ"ד להאדימה דהא דימה מחמת לקותא היא וניכר הלקות' מדקאמר האדימה אבל אדומה כך נבראת דומיא להא דר"נ וכן מצאתי לרב אלפסי ז"ל:

דופן אר"י בר מניומי אר"נ ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חיישינין לה. ור"י משמיה דאבימי אמר בין כך ובין כך חיישינן לה היכי עבדינן מייתינין סכינא דחליש פומא ומפסקינן לה אי איכא מכה בדופן תלי' לה בדופן ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה ובהאי שמעתא איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד ריאה הסמוכה בדבק ממש כשרה העלתה צמחים שהן סירכא ולא בדבק חוששין לה וטריפה ור"י משמיה דאבימי אמר א' זה וא' זה חוששין לה בין בדבק בין בסירכא ואמר רבא רבין בר שבא אסברי' לי בדקינין לה בסכינא דחליש פומא לפרושי (לא) העלתה צמחים אתא דחיישינין שמא ניקבה ואכתי מאי הוה והאר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה התם במקום רבותא והתם בין דבוק בין סרוך בבישרא כיון דדופן סותמתו כשרה ולמטה בשתי אומות גדולות לד"ה טריפה בצמחין דהיינו סירכא ודבק לר"נ כשרה לר"י טריפה והמתיר דבק ס"ל כר"נ והאוסר אומר כ"מ שהסירכא פוסלת דבק פוסל (ל"ב) והאי פירושא לאו דוקא בהעלתה דהעלתה צמחים לאו סירכא היא אלא צמחין בריאה עצמה מדאמרי' העלת' צמחים מהו א"ל כשרה ומדקאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה ומהדר לי' ההוא בכוליא אתמר ש"מ צמחין היינו מוגלא וה"פ ריאה הסמוכה לדופן בסירכא כשרה העלתה צמחים כגון אבעבועות מליא מוגלא וסליק סירכא לדופן חוששין לה מר יהודה אמר אע"ג דליכא מוגלא חוששין לה בסירכא לחודיה ומייתינין סכין דחליש פומא ומי אר"נ דהעלתה צמחין חוששין לה והאר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו כשרה התם במקום רבותא ומקום רבותא היכי מחתיכא דאונא לעיל והלכך למטה בב' אומות גדולות העלתה צמחים לד"ה טרפה לא העלתה צמחים פליגו בה וקי"ל כר"י משמי' דאבימי ואע"ג דלא העלתה צמחים דרבא קאי כוותי' דאמר היכי עבדינין ובין בדבק ובין בסירכא טרפה אפי' במקום שלא נתפרשה אבל מב' אומות ולמעלה כשרה בכ"מ בין מקום הפרשות האונות בין מקום שלא נתפרשו ולא אתפרש לדברי המתירין דבק משום דס"ל כר"נ מאי דוחקייהו למימר העלתה צמחים (לג) מוגלא חוששין לה מר יהודא משמי' דאבימי אמר אחד זה וא' זה חוששין לה ואפילו בלא העלתה צמחים ורבא לפרושי העלתה צמחים אתא וכן פירשה גאון וכן נראה מדקאמר סמיכה ומדקאמר בדקינין לה בסכינא דחליש פומא ואי סירכא קאמר מאי כולי האי ניפרקה מ"מ להנך (לד) תרתי לישנא ס"ל כמר יהודא ובין דבוק ובין סירכות בב' אומות גדולות דלאו מקום רבותא היא אפי' נא העלתה צמחין טרפה ובדקינין לה בסכינא דחליש פומא ואי איכא מכה בדופן תלי' לי' בדופן ואי ליכא מכה בדופן טרפה והאידנא ליכא דבדיק בסכינא דחליש פומא ונהגו לחומרא ומסקנא דשמעת' דאר"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין שאלתי את פי הרב רבי' יעקב ודנתי לפניו על מה שפירש"י ז"ל ר' נחמי' בר"י דר"י בדק לה בפושרין דקאמר אאיכא ריעותא בדופן קאי ולחומרא וכי קאי אשנוי' דקא משני בשלמא התם בעי בדיקה אמר ל"ג אי איכא ריעותא בדופן תלי' בדופן ובגמרא דיליה הא דר' נחמי' ברי' דרב יוסף בתר רבין בר שבא ודקדקתי בספרים ספרדיים וצרפתים ופרובינסא ובתר דקא משני ומקום רבותא היכי חתיכה דאונא הוא דגרס ר"נ בדק לה בפושרין ואיכא דמתני לה אדרבא ולישנא דגמר' הכי איתא בשלמא התם בעי בדיקה דאי איכא ריעותא בדופן תלי' בדופן וכשרה אלא הכא אי אינקבה האי טרפה ואי אינקוב האי רפה ואי לאו דנפק מפומי' דרש"י ז"ל הוה אמינא אעיקרא דמלתא קאי דאמר א' זה ואחד זה חוששין לה ור"נ בדק לה בפושרין לקולא אי, מבצבצא טרפה אי לאו כשרה ואע"ג דאיכא ריעותא תליא לה בדופן הוא דאוקמוה אחזקה דקיי"ל נשחטה: בחזקת היתר עומדת: ירושלמי וחש לומר שמא ניקבו חזקה בני מעיי' כושר והיינו דאמרי' בשלמא התם בעי בדיקה דאי איכא ריעות' בדופן כלומר דאי ידעי' דאיכא ריעותא בדופן כשרה הלכך תלי' במכת דופן וכשרה אלא הכא אי אנקוב האי טרפה. ולפי הספרים רואה אני לבדוק בפושרין ריאה הסמוכה אע"ג דליכא ריעותא וה"ה לכל סירכא דאיכא למתלי במידי דלא מטרפה בי' כגון לשמנוניתא דחזה ולחזה וזולתן דכולהו איתנייהו בכלל ריאה הסמוכה לדופן שלא במקום רבותא לבר מאומא לאונא או מאונא לאונא שלא כסדרן משום דאי אנקוב האי טרפה ואי אנקב האי טרפה ויש לנו להעמיד הספרים ולהוציא מלבן של הצדוקים המפקפקין ואומרים הרי יש מוגמות בינינו שלא ימצא אחת מהן כשרה והן יולדות וחיות ומס' לן דכשרות הן בבדיקה בפשירו וכשהן טריפות מפני שאין בודקין היא. ומצאתי סמך בדברי ר' האי בתשובותיו שכ' אי סביך בבישרא כשרה אבל בגרמא בדקי' לה להתם בדופן סטרין לי' לדפקא בההוא דוכתי' כי היכא דאיתא כולהו דדביקו ריאה ושדי מיא בדופן כי היכי דקיימי ריאה כדלא מפרקא ואי מבצבצא אסרי' לה ואי לא כשרה והרב השיב לפני בזה"ל ועל ההיא דחולין ששאלת דרכי להעמיד גירסות הראשונות וכאשר בספריה' כן בספרינו ובספר רבינו גרשון מאור עיני הגולה שכ' בכ"י וכן פירשתי ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה ר"י משמי' דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה אמר רבא רבין בר שבא אסברי' לי מייתא סכינא דחליש פומא פי' אשלא העלתה צמחין קאי דאי אהעלתה צמחין נמי דקאי אטו משום צמחין דופן מיגרע גרעו צמחי ריאה אי מתרפאין בכך (ל"ה) אי איכא ריעותא בדופן תליא בדופן ואי לא מחמת ריאה היא וטריפה וה"א רב יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו הא ל"ק כאן במקום רבותא כאן שלא במקום רבותא מקום רבותא היכי חתיכה דאונא ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפשורי לקולא. כלומר הא דאמרי' ואי לא מחמת ריאה היא איהו בדיק לה בפושרא להכשירה היכא דליכא רעותא בדופן ולא העלתה צמחין כי הא. דאמר ר"פ לרבינא אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינין לה דאמר רבא הני תרתי אונא דסמיכי אהדדי ל"ל בדיקתא להכשיר ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין האי מאי בשלמא הכא אי איכא ריעותא בדופן תליא בדופן וכשרה ואי לא טרפה פי' אאי לא טרפה קאי ר"נ ברי' דר"י להכשיר' דאלת"ה לא הו"ל לתלמודא למימר ואי לא טריפה. אלא תלוי' בדופן וכשרה ר"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין לאכשורי אבל התם אי אנקב האי טרפה ואי אנקוב האי טרפה אלא לאו אטריפותא דאוני קאי אלא אריאה. הסמוכה לדופן קאי לאכשורי. ולפי גירסת רש"י זקינינו כך היא מפורשת כדברי ורבי' החמיר לעצמו להחמיר לאחרים ואני איני אומר כן לקולא וליכא קלקולא הי תשובתו והשיבותי לפניו דבנסחא דילן לית בהו ואי לא טרפה והשיב אי ל"ג ואי לא טרפה בסיפא דשמעתא ק"ו דניחא ואי גרסי' ה"פ ואי לא טרפה אי בדקי' לה ומבדקה אלא שלא האריך משום דבעי למימר אבל הכא אי אנקוב האי טרפה ואי אנקב האי טרפה ולהתיר בבדיקת ר"נ ריאה הסמוכה לדופן אני עושה מעשה בבהמה של ישראל אבל לא בשל גוים דאין כאן חסרון דהא רבא גופא דאמר רבין בר שבא אסברי' לי אמר ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרי ומעשה רב ובלשון מעשה קאמר ולא קאמר ר"נ ברי' דר"י אמר בדק לה בפושרין ודקדקתי לפניו על ענין פשורי שחלקו עלי רבותי דלא ידעינין שיעור פשורי. והבאתי ראי' מהלכות גדולות דאמר בריאה דאוושא מייתי בקייט' משיכלי דמיא קרירי ובסתווא מיא פשורי ונפחי בי' ה"נ בקייטא אית לה בדיקה בקרירותא ובסתווא בפשירי דומיא דקרירי בקייטא והשיב לפני מ"ש בהלכות וכ"כ בשלנו ותלמוד ערוך בידינו בקייטא אע"פ שמעיינות צוננות בקיץ וחמין בחורף כן מעיינות נובעין אבל נהרות המושכין חמין כמו פושרין ופוק חזו והלכך פסק רב יהודאי גאון בחכמתו דפושרין דימות החורף אינן חמין יותר מצונן שבימות הקיץ שעמדו מעט בבית בין של נהרות בין של מעיין שחום הבית מחממתו כמו פושרין דימות החורף ונראה לעינים וראי' לדבר טבילות דכ"ג שמחממין אותו ביוה"כ שהיא רישא דסתווא ובקיץ אפילו הנערים רוחצין וא"צ חימום דפשורי היא מעט אחר דכריסו של תינוק נכוות ויד סולדת בו אלא כמו שבני אדם שותין פושרין ונותנין באזניהם כדאמרי' באין מעמידין הני מיא דצילי מני' לא חמימי ולא קרירי אלא פשירו ורבי' שמואל אבן גמיע בהלכו' ערבי שחיבר אמר דמפרקה לה לסירכא ונפחינין לה אי מפקא זיקא טרפה אי לא עילאה אינקב תתאי לא אינקב וכשרה וה"ר אפרים שמעתי שאמר עליו בשחיטה הקלתה ובמקום רבותא כגון מאונא לאונא כסדרן ואומא לדופן אע"ג דקא מפקא זיקא כשר' ולא עלתה בלבו לשנות המנהג אך אחר שראיתי דעת ה"ר יעקב ז"ל אם הייתי בכנופיא עם רבותי הייתי נוטה לצד היתר משום תרי ספיקי ספיקא דדופן וספיקא דאימר עילאה אינקב תתאי לא אינקב אלא באומא לאונא ואונא לאונא שלא כסדרן דאע"ג דלא מפקא זיקא טרפה אבל אבותינו ואבות אבותינו עשו סייג לתורה והחמירו בדבר ואין לשנות המנהג. ירושלמי אעפ"י שכתבתי לכם סדר מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם: