ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 6

מסמס תולדה דנפסק החוט דאמר רבב"ח אריב"ל נתהמרך פסול נתמסמס פסול איזה המרכה ואיזה מסמסה המרכה כל שנשפך כקיתון שנעשית כמים בתוך הקרום מסמס כל שמעמידו וא"י לעמוד והיכא דא"י מחמת כבדו אסיקנא בתיקו וטריפה אבל נתמזמז כשר והמרכה ומסמסה מתוך לקות' עומד לפסוק וה"ה כנפסק החוט ואע"ג דאמרי' לעיל מוח זה לא מעלה ולא מוריד. הנ"מ היכא שהעור שלם אבל הכא העור עצמו כמו שנפסק:

מרה דתנן ניקבה המרה ומרה שניקבה וכבד סותמתו כשר ודוקא כבד דרבותא היא אבל ד"א לא הא קושיאתא דאשתכח במרה א"ר אשי כי הוינא בי רב כהנא אמרי' האי ודאי סומפנא נקט ואתאי וכשרה ואע"ג דלא מפקא מרביל היא דרביל להו והנ"מ דדיקלא אבל דזית' מיבזע בזע וטריפה ומס' דדוקא דליתא למריריתא קמן אבל איתא קמן כד ההיא שלימתא כשרה כדפסקינן גבי ריאה דהלכה כרבנן דמכשרו דכל היכא דאיכא למימר סימפונא נקיט ואתאי כשרה כדאיתא בא"ב דריאה ומאן דטרף התם טרף הכא ומאן דמכשיר התם מכשיר הכא והיכא דניטלה המרה מצאתי בשאלתות דבדקי' לה בכבדא אי אית בה טעם מרה כשרה ואי לא טריפה וכן סברת הרב המחבר ז"ל וכה"ג עובדא הוה וקרעי' לכבדא ואישתכח (לכבד) דבליע בגוה ואכשרה אבל ודאי ניטלה המרה וליתא לתלוי' אמרי' מחסר חסר וטריפה איתא לתלוי' ואישתקלי' לה כשרה וכי אשתכחין תרתי מרירותא טריפה דכל יתר כנטול דמי ומס' לן מדאמר ר"פ הלכך בעי' כזית במקום שהיא חיה וכזית במקום מרה. אבל אמרה עצמה לא קפיד מידי ש"מ דנטולה כשרה ועוד שאומרין איל אין לו מרה ואל תתמה שהרי נטלה הטחול כשרה ונקבה טריפה וניטלה הכוליא כשרה ולקותא טריפה ואין לך אלא מה ששנו חכמים, וכ"ת ליתני ניטלה המרה גבי אלו כשרות כדתני ניטלה הטחול ניטלה הכליות הני מיצרך צריכי ניטלה הכליות לאשמעי' טעמא דניטלה הא לקותא טריפה וטחול נמי הא נקב טריפה וכ"ת ליתני נמי ניטלה המרה ודייקי' מינה הא ניקב טריפה ולא ליתנייהו גבי אלו טריפות. האי לאשמעי' פלוגתא (כו) דר"י והל' ניטלה המרה כשרה. ואם נמנא בה שתים נמי כשרה דהא ניטלה נמי כשרה אלא דק"ל ר"י בר' יהודא אומר ניטלה המרה טריפה ויש לנו לסמוך על דברי הגאונים וכיון דאיכא טעמא דמרה ה"ה כאלו לא ניטלה וחכמי צרפת הכשירוהו ואית מ"ד אין לסמוך על הוראה זו דהא תרתי סני' דובי טריפה משום דכל יתר כנטול דמי והו"ל כרס הפנימי שניטלה ואנן נקיבה תנן ולא ניטלה ושני בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחת טריפה משום דכל יתר כנטול דמי ואנן ניקבו הדקין תנן ולא ניטלו. והאי אפקותי' דהוה נפיק מבי כסא לכריבא אכשרה משום דכל הני ברייתא הכי אית להו ובעינוניתא דוורדא נמי אמרי' הכי וקבלה היתה בידם ומשום דאשכחן בטחול דניקב חמור מניטל לא אמרי' הכי בכולהו והיכא דאתמר אתמר וכל היכי דתני ניקב ניטל בכלל. וגם טחול איצטרך לפרושי דהא אמרינין גבי ריאה ניקבה אי שחסרה ומקשי' אילימא שחסרה מבחוץ היינו נקובה וליתני נקובה ש"מ דבכלל ניקבה חסרה אלא היכא דפריש כגון טחול ומשום דחזינין בספרא ניטלה המרה טריפה ענה סמכי':

מרך תולדה דנפסק החוט כדאיתא במסמס:

נפל תנן נפלה מן הגג טריפה ואסור לשוחטה מיד משום ריסוק אברים אבל שהתה מעת לעת ובדקה כשרה דתנן דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה ר"א בן אנטיגנוס אומר א' זה וא' זה צריכה בדיקה ואתה מוצא בו ג' ענינים הא' נפלה מן הגג בלא ידיעה או שהפילה בע"כ ומפרכסת ולא עמדה צריכה לשהות מעל"ע ואפי' שהתה מעל"ע אם לא בדק טריפה. אבל בדק אחר שחיטה ונמצאת שלימה כשרה והיינו דאמרי' נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו בחוט השדרה ובבני מעיים אבל בסימנין לא דסימנים קשין הן אצל נפולה: הב' אם עמדה ואפילו עקרה רגלי' לעמוד ואעפ"י שלא עמדה א"צ מעל"ע אבל בדיקה בעי ואם לא בדק טריפה ואם בדקה ונמצאת שלימה כשרה: הג' הלכה ואפילו עקרה רגלי' להלוך אפילו בדיקה א"צ וכשרה ואנן האידנא ליכא מאן דבדקה ובעינין הלכה בב"ק בפ' שור שנגח מוכחא דגג דמיתה גבוה עשרה דהאי תורא דנפל לאוריתא דדלאי שחטי' מרי' וטרפי' ר"נ אלמא קסבר ר"נ יש חביט בפחות מי' ואסיקנא דאין חביט בפחות מיו"ד. וסבר מברישא דתורא כמה הוה ד' אריתא דדלאי כמה הוה וי"ו והוה יו"ד וש"מ נפלה מן הגג יו"ד בעינין וכן הלכתא וכ"כ ר' שמעון קיירא אבל רבינו אלפסי פסק כר"נ דיש חביט בפחות מיו"ד ולא סמך אשנוי' דשנינין: האי אימרתא דהוה בי רב דהוה שדיין כרעי' בתרייתא אמי רב אמר האי שגרינא נקטה לה מתקיף לה רב הונא דלמא חוט השדרה אפסק ואסיקנא הלכה כרב יימר שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח והלכך אע"ג דאיכא למבדק לא בדקינין ולא חיישי' למיעוט וסמכי' ארובא לקולא וכן. הלכתא והא דאמרי' בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים לא משום נפילה קאמר אלא משום דדמו לרצצתה בהמה ומפרכסת שמתוך שבית הרחם צר נדחק ונתפרק אברי' וכן בית המטבחיים אפילו הפילוהו ממקום גבוה יו"ד אין בו משום ריסוק איברים ומצאתי א' ב':

אבק דאמרי' אבק דרבים יש בו משום ריסוק אברים.

אזלא מהדקי קטרי יש בו מרחקי קטרי אין בו:

בית המטבחיים אין בו דהאי תורא דנפל ואשתמע קיל דאנגחותי' על ר' יצחק בר שמואל שקל משופרי שופרי א"ל לא חייש לי' מר משום ריסוק איברים א"ל הכי אמר רב צפרניו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ. ירושלמי אינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת ר' יונתן בר אילא ר' אבימי ור' יאשיהו אילין דחבטין תורא בחילי' אין בו משום ריסוק אברים ביומי' לרב פנחס חבטין תורא בחילי' א"ל בחייכון שרינא שרי לי' וערק אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם דאמר אילין דחבטין תורא בחילי' לית בי' משום ריסוק אברים ואית למימר דבית המטבחים דמי לדרסה וטרפה בכותל או לרצצתה בהמה דאיכא למיחש לריסוק אברים ול"ח:

גגב א"ר משרשי' הני דוכרי דגנבי גנבי אין בו משו' ריסוק אברים דאמתנייהו משדו להו אהדרינהו וודאי חיישי' ודוקא דאהדרינהו מחמת יראה: אבל מחמת תשובה מעליא עבדו: גלימא

באות ע':

דבק גלוד דבוקה אמימר אסר רב אמי שרי בחד גפי כ"ע ל"פ דשרי כ"פ בתרי גפי וא"ד בתרי גפי כ"ע ל"פ דאסור כ"פ בחד גפי והלכה בתרי גפי אסור כחד גפי שרי:

הכה כולה על ראשה והלכה כלפי זנבה על זנבה והלכה כלפי ראשה אפילו כנגד כל השדרה אין בו משום ריסוק אברים ואי שלים חוטרא אפנגי דגבה חיישי' ואי אית בי' קטרי חיישי' ואי מחיי' אפרקי חיישי' ודוקא דחזינין אבל לא חזינין לא חיישינן

זכרים המנגחים זא"ז אין חוששין משום ריסוק אברים ול"ד לרצצתה בהמה שלא מדעת ואע"ג דמדווי וקיימו צמרא בעלמא היא דנקט נה ואי נפל לארעא חיישינין.

חול הגס חיישי': חול הדק לא חיישי':

חיטי וכל מינייהו כגון כסמין: ויש בו משום ריסוק אברים:

חבט אר"י אר"ש עוף שנחבט ע"פ המים כיון ששט מלא קומתו דיו ולא אמרו אלא ממטה למעלה אבל ממעלה למטה מיא היא דאשפני' ואי מיא קיימו ל"ל בה ואי שבו היוצא וקדמי' הא קדמי' ודוקא שנפל בע"כ:

יראה בג':

כתנא דייק ונפיץ חיישי' דייק ולא נפיץ ל"ח עביד ביזרא אית בי' קוטרא חיישי' דקתא אין בו משום ריסוק אברים דקדקתא יש בו:

לבדי אין בו משום ריסוק אברים פולטא בלע"ז בספרא אחרינא נברא באות נון:

מצא דאר"ה הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין, ואע"ג דליכא מידי למיסרך כשרה דאמרי' אמידי אמדה אנפשה דהאי גדיא דהוי' ליה לכ"ה חזי שערי אפום דנא נפיל מאיגרא לארעא אתא לקמי' דר"א א"ל משום דאמד' אנפשה היא והא נמי אמדה אנפשה

נברא אין בו משום ריסוק אברים הוצא לשון נברא ברשתא:

סערי וכל מינייהו כגון שיבולת שועל ושיפון.

עף גלימא עיף מיעף אין בו משום ריסוק אברים פשוט יש בו.

קטניות וכל מינייהו אין בו משום ריסוק אברים לבד מן הוצא סיברונ"ש וחפצי פישינ"ש וערוך פי' חפצי עפצים שכן ע' מתחלף בחית ואי רמי במנא אית בה:

קטמא נהילו יש בו לא נהילו אין בו.

רביא תלתן יש בו:

שרק כללא דמילתא כל מידי דמשרק אין בו משום ריסוק אברים וכל שאין בו משום ריסוק אברים א"צ בדיקה:

תמהתא יש בו משום ריסוק אברים אית דמפרשי טפיט ואית דמפרשי ענין וכן פירש בעל הערוך: נשלמה אלפא ביתא דינן:

סימן שמעתא דארבב"ח א"ש סימנין שנדלדלו ברובן טריפה ודוקא דאידלדלא אידלדולי א"נ אקפיל אקפילי אבל אפריק אפריקו כשרה דא"ש תורבץ הוושט שניטל כולו מהלחי כשרה ואוקי ברובא ודאי פריק אפריקו:

עצם דתנן נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור למטה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת ושמואל אמר בין למעלה בין למטה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת והדר בי' שמואל לגבי רב והלכתא כוותי' דרב והלכך מתני' דקתני ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אלמא הבהמה מותרת למטה מן הארכובה היא דאי למעלה מן הארכובה אפילו הבהמה אסורה כרב ונשבר העצם למעלה מן הארכובה ליכא למחשבי' בהדי י"ח טריפות דכיון דאין רוב בשר קיים אין מעלה ארוכה והרי הוא כאלו נחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה (כז) וצומת הגידין לא מיטרפא בלא ארכובה כדפסקי' לעיל כעולא א"ר הושעיא דאמר כנגדו בגמל ניכר ומס' לן ארכובה דנשבר העצם נמי כנגדו בגמל ניכר הוא שהוא העצם האמצעי דהא בהא תליא ולא מיטרפה בעצם האמצעי אלא אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לא אבר אסור ובהמה מותרת דאלת"ה קשיא הלכתא אהלכתא דהא נחתכו רגלי' בעצם האמצעי פסקינין דכשרה ובנשברה פסקי' כרב דא' לא זה וזה אסור אלא לאו ארכובה דהאי כארכובה דהאי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי': ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור הבשר חופין את רובו מותר ואם לאו אסור ואמר רב הלכתא בעי' רוב עביו ובעי' רוב הקיפו כלומר שיהי' הבשר מכסה רוב עבי' העצם ולא יהי' מגולה למעוט חללו ושיהי' רוב היקף הבשר שעל היקף השבר קיים ומסקנא עור אינו כבשר שאינו מצרף אלא משלים שאם הוא רוב בשר ומיעוט עור משלים ואם לאו טריפה ובר גוזלא דרכיך מצרף ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאשתקל קורטבא מני' ואתא לקמי' א"ל מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי נפל מ"ל איתא הלכך אע"ג דאשתקל קורטבא מני' כיון דעור ובשר חופין את רובו כשרה והיכא דבשר מכסה את העצם מעט מכאן ומעט מכאן ואם תצרף הבשר חופין את רובו וכן מתרוסס שהבשר מרודד ואינו עב כמו שהיה וכן מתמסמס אסיקנא אר"י כל שרופא גוררו ואנן דלא קים לן בעינין בשר המתיר שיהי' שלם כמו שהי' ואיבעי' לן ניקב הבשר נקב בלא חסרון וכן נקלף שאינו מחובר לעצם וכן נסדק מהו ואת"ל בלא חסרון כשרה ניטל שליש התחתון הסמוך לבשר ושני שלישים העליונים קיימים מהו ומסקנא טריפה ואיבעי' לן נקדר כמין טבעת ורוב הקיפו מכוסה מהו ופשיטנא מהא דאמר ר"י דבר זה שנו ר' וחכמים מסרטו בעצם ומעלה ארוכה ואר"פ והיא דקנא גרמי' דידי' ור"ח פי' הנהו בעיי' בעצם והמחמיר תע"ב הלכך נשבר העצם יצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו למטה מארכובה זו"ז מותר ואם לאו אבר אסור ובהמ' מותר' למעל' מן הארכוב' אם עור ובשר חופין אות' זו"ז מותר ואם לאו זו"ז אסור וארכובה גופה (כח) כדעולא אר"י כדפסקי':

עקר שמעת' דא"ר מתני נעקרה צלע מעקרו טריפה ומסקי' צלע בלא חוליא ומסת' לן בלא חוליא לאו דוקא אלא צלע' וחצי חוליא קאמר. דאם איתא רב ושמואל פליגו, בהא דהא אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טריפה אבל בלא חוליא כשרה וקי"ל כרב באיסורי ולא הו"ל לאתויי האי דשמואל בשב שמעתת' דהא לי' הלכתא כוותי' ועוד ליקשי לי' הא דר"י דאמר בין נעקרה בין נשתברה ברוב ב' צדדין כי היכי דאקשי לרב לעיל מני' אלא לאו ש"מ דל"פ והא דאתיא הא דשמואל לעיל אגב אחרינייתא היא דנסב' וקיי"ל כוותי':

פסק דתנן פסוקת הגרגרת ברובה עד למטה מן החזה וכמה רובא רב אמר רוב עובי' ואמרי לה רוב חללו והלכך בעי' רוב חללו ואי לאו כשרה דהאי פסוקת הגרגרת דאתי לקמי' דרב יתיב וקבדק לה ברוב עובי' א"ל רב כהנא ורב אסי לרב למדתנו רבינו ברוב חללו שדרי' לקמיה דרבב"ח ואכשרי' וזבין מניה בישרא ואע"ג דאורי בה אכשרה דאגמרי' סמך. שמעי' מהכא דאי סמוך אינש אגמרי' אע"ג דאיכא חכם דסבר למטרפי' היכא דלא אסר ליכא למסמך עלה והיכא דנקבה הגרגרת כנפה נקבים בלא חסרון מצרפין לרובא כדאית' כאיסר נסדקה לארכה אמר רב אפי' לא נשתייר בה אלא חולי' מלמעלה וחולי' מלמטה כשרה אמרוה רבנן קמי דר"י א"ל מאי חולי' דאמר רב אלא אימא הכי אפי' לא נשתייר אלא משהו מלמעלה ומשהו מלמטה כשרה בנוסחא דידן א"ד אמרו' רבנן קמי' דר"י אמר ידעין חברי' בבלאי לפרושי כהאי טעמא. ובנוסחא דרב אלפס לא גרסי' א"ד ורש"י נמי ל"ג לה וה"ג אמרו רבנן קמי' דר"י משום דר"י הא דאמרי' משהו למעלה ומשהו למטה ואמר ידעי' חברין בבלאי לפרושי כהאי טעמא והל' אפי' משהו מלמעלה ומשהו למטה כשרה וכ"פ רבינו אלפס ז"ל:

צומת הגידין דתנן וכן שניטל צ"ה ופסקי' לעיל דארכובה וצ"ה בעי' כעולא אמר ר' הושעיא וחשבי' לי' כחד ואלו הן צ"ה ואסיקנא אר"י א"ר היכא דפרעי' טבחא והיינו דרבה בר"ה אמר רב אסי דא' עלי' ערקומא שהיא הבובריקיי"ק והיינו בתחלת עצם אמצעי וד' מחלוקת בדבר ולא אתברר לן פרושא שפיר. ומיהו קיי"ל כרבה בר"ה אמר רב אסי דאמר עלוי ערקומא דקאי כרב דאמר היכא דפרעי' טבחי ואיהו מחמיר מכולהון ועלוי ערקומא מקום שמתפשטין וכ"פ רבינו אלפס ורש"י ז"ל ועד כמה א"ל ההוא מרבנן מקום שצומתין עד מקום שמתפשטין וכמה אמר אביי עד ד' בטדי דתורא שהן ד' אצבעות קודם שיבלעו בתוך הבשר בדקה מאי אמר אביי בלוטי הוה צ"ה בליעו לא הוה צ"ה אלימא הוו נ"ה קטיני לא הוה צ"ה אשיני הוה צ"ה דכיכי לא הוה צ"ה חוורי לא הוה צ"ה לא חוורי הוה צ"ה מר בר"א אמר כיון דזוגי אע"ג דנא חוורי. ואמרי רבוותא הלכה כמר בר"א בכולהו תלמודא לבר ממיפוך שבועה וחיוורי וסימנך הפך לבן. אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חיטי הויין חד אלים ותרתי קטיני איפסיק אילימא אזדא רוב בנין ואי איפסקא קטיני הא אזדא רוב מנין מר בר ר"א מתני לקולא והל' כוותיה בעופא שחסר חיטא הוי אי פסק חד מינייהו טריפה אמר מר בר"א הוי קאימנא קמי' דאבא ובדק ואשכח חמיסר הוה חד שאני מחברי' נפצי' ואשכח תרי וקשיא לך בעופא בחד אמאי טריפה הא איכא רוב בנין ורוב מנין וק"ל וכן שנחתכו צ"ה מאי שני' דקא שני' נישני' בניטל:

צלע דתניא נשברו רוב צלעותי' ואלו הן רוב צלעות וי"ו מכאן וי"ו מכאן וא' מכאן וא' מכאן ואמר רב זעירא והוא שנשברה מחציין כלפי שדרה פרש"י ולא מחציין כלפי חזה ומס' לן ולא מחציין שכנגד בני מעיים א"ר בב"ח אר"י ובצלעות שיש בהן מוח עולא בן דנאי אמר נעקרה ברוב צד א' נשברה ברוב ב' צדדין ורי"א בין נעקרו בין נשתברו ברוב ב' צדדים וסוגיין כר"י ודוקא בוכנא ולא אסיתא אבל בוכנא ואסיתא היינו דרב דאמר נעקרה צלע וחולי' עמה טריפה ואוקי צלע וחצי חולי' והוי מי"ח טריפות:

קרום דתנן ניקב קרום של מוח רב ושמואל דאמרי תרוויהו קרמא עילאה אע"ג דלא אינקוב תתאי וא"ל עד דאינקב לתתאי וכן הל' כר' דקאי ר"נ כוותיה דאמר סימנא חיותא דמונח ביה מוחא. וא"ר בב"ח וכנגדן בביצים ניכר והלכך הי מינייהו דאנקוב בלא חבריה חברי' מגין עליו. אריב"ל כל שבקדירה נדון כמוח וקרום שלו במשהו התחיל למשוך נדון כחוט השדרה וברובה מהיכן מתחיל למשוך אר"נ לדידי מפרשי לי משמי' דריב"ל כמין שני פולין מונחין ע"פ הקדרה מן הפולין ולפנים כלפנים מן הפולין ולחוץ כלחוץ:

קורקבן בעוף דתנן א"ט בעוף ניקב הקורקבן ואר"נ אר"י ניקב הקורקבן וכיס שלה קיים כשרה איבעי' להו ניקב הכיס וקורקבן קיים מאי אר"ה ניקב זה בל"ז כשר והיכא שניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשרה דקורקבן כיון דמינח נייחי כדקאי קאי כרב אשי וחלופי בוושט כאיתא התם:

קיבה דתנן ניקבה הקיבה אר"י בר נחמני א"ר חלב שע"ג הקיבה כהנים נוהגים בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום רבותינו וקי"ל כר"י ודוקא דאיתרא כלישנא דאמר דאתקשתא כ"ע ל"פ דאסור כ"פ דאיתרא וכיון דמותר היא סותם וקי"ל כרב דאמר חלב טהור סותם טמא אינו סותם ודאתקשתא אסור ואינו סותם והיינו דרבא דאמר רבא שמעת מני' דנחמני תרתי חומצן מבר חומצן בר חומצן סתום חומצא לא סתום וסימנך יפה כח הבן מכח האב וחלב חי' אע"ג דשרי לא סתום דלא מיהדק ולישנא בתרא דאית' בפרש"י דאיתרא כ"ע ל"פ דשרי כ"פ דאתקשת' ליתא בנוסחא דילן וליתא כדמוכח במקום דפלוגתא דחלב בדאיתרא היא ועוד דהא דאמרינין חד סתום וחד לא סתום לא אתי שפיר ללישנא בתרא והלכך ל"ש דאייתרא ל"ש דאתקשתא. אסור לדידן כדאי' באיסור חלב:

ריאה דתנן ריאה שניקבה רב ושמואל ורב אסי אמרו קרמא עלאה וא"ל קרמא תתאי וסימנך כתונא דוורדא דמתנח בי' מוחא קרום התחתון דסוגיין דשמעתין אינקוב עילאה ולא אינקוב תתאי מגין כדאמר רבא דא"ר הא ריאה דאגלידא כאהיני סומקא כשרה אינקב תתאי ולא אינקב עילאה עילאה נמי מגין כדר"י דאר"י האי ריאה דאוושי אי ידעי' היכא אוושי כו' כדאי' באוושה ולא מטרפא עד דאיכא תרווייהו והני רירין דריאה שמתפרקין כשהטבח מכניס ידו ובודק מה"ט הוא דקשרו להו דאמרי' עילאה אינקוב תתאי לא אינקב והיכא דנקבה הריאה ולא ידעי' אי נקבה קודם שחיטה אי לא ר"י ור"א דאמרו תרווייהו מקיפין בריאה ואסיק הל' אפי' מערוגה לערוגה מדקה לדקה מגסה לגסה מאומא לאומא ומאונא לאונא אבל לא מאונא לאומא ולא מאומא לאונ' אית דפרשי מערוגה של ימין מערוגה של שמאל וכן משמאל לימין ורבינו אלפסי פי' מערוגה של בהמה זו לערוגה של בהמה אחרת וה"מ היכא דלא ממשמש ידא דטבחי אבל היכא דמשמש ידא דטבחא תלינן כדלקמן ובתולדת ריאה מצאתי אלפ"א בית"א: