ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 5

הכאה דתנן הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה: ויש לחוש שמא ניקב קרום של מוח ואינו ניכר וחולדה דנקיט כ"ש חתול נץ ונמיה: ודוקא היכא דליכ' למיחש לדריסה שנגע בראשה ולא בחללה: א"נ ביד (טו) שאין דריסה אלא ברגל רב ושמואל דאמרו תרויהו תבדוק מכניס ידו לתוך המוח אי מבצבץ ועולה טרפה ואי לאו כשרה י"מ מניח אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו שם אם נקב קרום של מוח המוח עולה ומבצבץ מן הנקב ואם אין המוח מבצבץ בידוע שלא נקב קרום של מוח וי"מ מכניס ידו לתוך פיה ובודק אם מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה והא דאמר לוי כל טרפו' שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח אוקמוה בעוף של מים הואיל וקרומו רך ומדנקיט עוף ומשני לשנויה ש"מ שאם הכתה בהמה א' על ראשה לא תליא לאיסורא ואפי' בדיקה ל"צ דעור קרו' הבהמה קשה הוא והלכתא בודקה לחולדה ביד רב שזבי בדק בשמשא ר"א בר יעקב בדק בגילא דחיטתא:

וושט דתנן אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט ותנן נמי גבי עוף נקיבת הוושט ופסוקת הגרגרת ותנן כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום והא דקאמר לקמן נקב פסול מפני שהיא שותת נסתם פסול מפני שהוא מוליד: וזהו פסול שחוזר להכשירו ואמר עלה זהו למעוטי קרום שעלה מחמ' מכה בריאה ה"ה לקרום שעלה מחמת מכה בוושט דאינו קרו' ומסת' דהי נו דוקא בריאה ובוושט דאינו קרום אבל בעלמא סתומה היא: ואמר רבא ואיתימא ר' יצחק ואיתימא רבי יהושע בן לוי: גגו של זפק נידון כוושט במשהו הכי אמר אביי כל שנמתח עמו ותורבץ הוושט דינו כוושט במשהו אבל לשחיטה לא דקי"ל כרב מתנא דאמר לא תציתו להנהו כללא דכייל יהודא אחי משמיה דשמואל הכי אמר רב וושט נתנו בו חכמים שיעור מכלל דתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא כדפי' בשער ראשון: אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ולית הלכתא כוותיה מידי דהוה אספק דרוסה דאפסקא הנ' דחוששין וה"נ חוששין ודוקא ישב אבל נמצא לא דכלהו עיזי ברייתא הכי אית להו קוצי אכלין הבריא י"מ ניקב מל' וברא אתהן בחרבותם וי"מ נקב והבריא ורבי' אלפסי נקב וברא ונקב. ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפני' למנ"מ לספק דרוסה דאמר וושט נקיבתו במשהו דריסתו במשהו ובוושט אינו ניכר האדמומית אלא מבפנים שהוא לבן אבל מבחוץ אדום ואין טפה אדמומית ניכרת בו ואם עוף הוא בודק הקנה תחלה ושוחטו כדאמרי' בפ' השוחט ואח"כ בודק את הושט ואם בהמה שוחטה ובודקה מבפנים אם יש בה קורט דם פסולה ואם לאו כשרה ולא חיישינין דלמא במקום דם שחטה דמנכרא מילתא אבל בחשש נקב חוששין וה"ה דהו"ל למימר לספק נקב כההיא דהשוחט:

זפק דתנן אלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה הכתה חולדה על ראשה מקום שאין עושה אותה טרפה ניקב הזפק ר' אומר אפי' ניטל וקי"ל כר' אבל בתשובת הגאוני' מדקאמר גגו של זפק נידון כוושט ש"מ דלית הלכתא כר' דאמר אפי' ניטל דהא איכא מקום דאפי' נקב בלבד טרפה. ואע"ג דהא מלתא לאו ראיה היא לגמרי מיהו תמוה לן היכי קאמר הל' כר' הא רבים. פליגו עלי' במתניתין ואע"ג (טז) דאיכא למימר כיון דנפי' לא חזיא בהו רבנן איכא למימר דסתם מתני' יחידאה היא ולהני (יז) דקבעי כרבנן מספקא לן אי קריעה הוה כנטל או לא ומדחזינן בנקרע ואיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב ניטל הא ברוב קרוע לא. איכא למימר דשרי.

חוט דתנן נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טרפה ותניא חוט השדרה שנפסק ברובא דברי רבי ר' יעקב אומר אפי' ניקב ואר"ה אין הלכה כר"י וכמה רובו רב אמר רוב עורו ואמרו לה רוב מוחו והלכתא רוב עורו ואעפ"י שמוחו נפסק אם רוב עורו קיים מוח זה לא מעלה ולא מוריד נתמרך או נתמסמס שנשפך כקתון או שמעמידו וא"י לעמוד פסול נתמזמו כשר והיכא שא"י לעמוד מפני כובדו כלהו קיימו בתיקו עד היכן חוט השדרה אר"י על בין הפרשות כנגד הירכים מתחיל והולך ומתפצל לכמה פיצולין עד סופו ואסיקנא עד אחת טרפה כ"מ שנפסק בשדרה עד בין הפרשה הראשונה, טרפה נפסקה בין השלישית כשרה בין השניה א"י א"ד עד ולא עד בכלל ובין ראשונה בכלל א"י בעי ר"פ פי פרשה מהו וכיון דמספקא לן עבדינן לחומרא וכ"מ שנפסק עד בין פרשה שניה ופי פרשה ופרשה עצמה טרפה ובין שלישית כשרה בעיפא ר' ינאי אומר עד האגפים ור"ל אומר למטה מן האגפים:

חיצון דתנן כרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה רי"א בגדולה טפח ובקטנה רובא ומסת' מדסיפא לפרש רישא נמי לפרש וא"ר בנימין בן יפת אר"א לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוה רובא זהו ששנו בה בגדולה טפח רובא ולא הוה טפח זהו קטנה ברובא והל' כר"י ואמר מר גניבא א"ר אסי נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח ואמר ר' חייא ב"א לדידי מפרשי לי מניה דגניבא אסכרא דנהרדעי כסלע כשרה כיותר מכסלע טרפה וכמה כגון דעיילו תלת קשייתא בצפא בדוחקא בלא צפא ברווחא:

חלוף תולדה דוושט דאמר רבא ב' עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב בזה ולא בזה כשר למנ"מ דאי חלוף טרפה ושניהן נוטלין ממקום שראוין להיות ואין לך נקובה גדולה מזו ומסת' דוקא חליף אבל שניהם אדומים שניהם לבנים א' מהם לקה וחבירו מגין עליו והו"ל כניקב זה בנא זה וכשר ואית מ"ד בין שניהם אדומים בין שניהם לבנים טרפה והיכא דנקבו שניהם זה שלא כנגד זה קיי"ל כרב אשי דהוא בתרא כיון דאכלה ביה ופעיא ביה זימנא דמתרמי אהדדי וטרפא וחליפא בקורקבן כדאי' בק' וחליף נמי בריאה כדאיתא בא"ב דיליה.

חלטית שמעתתא מדאמר שמואל הלעיטה חלטית טרפה מ"ט מנקבו ליה למעייהו ותולדה דנקבו דקין היא ודקא קשי' לך אחוזת דם והמעושנת והמצוננת ושאכל הרדופנא ושאכלה צואת התרנגולין וששתתה מים הרעים הלעיטה חלתית פלפלא אכלה סם המות כשרה הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותר משום טרפה ואסור משום סכנת נפשות חלתות אחלתות ל"ק הא בעלין הא בקרטין סם אסם לא קשי' מתני' דמותר משום טרפה ואסור משום סכנה בסם אדם בריתא בסם דידה:

חסר דתנן כמה חסרון בשדרה בש"א כלה בגלגולת בש"א כמלא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות וגרסינן בבכורות יתיב ר"ח וקמיבעיא ליה כדי שינטל מן החי בכמה הכי א"ש כסלע ואוקימנא התם כר"נ ב"י דאמר סלע נחונית הויא כמקדח גדול והיינו שיעורא דב"ש דאמרו כמלא מקדח וסלע סתם זוטר מיקדח סתם וכדי שינטל מן החי לב"ה כסלע סתם. (יח) וב"ש לחומרא וב"ה לקולא ואר"י א"ש וכן לענין טרפה ופירש"י דאשדרה ואגלגולת קאי והא דאר"נ כסלע כיותר מכסלע אב"ה קאי דאמרו כדי שינטל מן החי דהיינו כסלע ואם חסרה הגלגולת כסלע טרפה אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח ומתני' דאלו כשרות דקתני נפחתה הגלגולת כשרה. בפחות מכסלע אבל כסלע טרפה וסופו לנקוב ועליו סמכתי וקבעתי לה אות ומס' דהאי וכן לטרפה לא קאי אגלגולת וכל היכא דלא נקיב קרום של מוח כשרה כסתמא דמתני' דקתני נפחתה הגלגולת כשרה ומדבעי גבי גרגרת עד כמה תחסר ולא נקיט גבי גלגולת ש"מ דלית ביה גבול אחרינא אלא קרום ועוד דהו"ל למפרך בריש פירקן והא איכא חסרון שדרה וגלגולת ואי משום דסופו לנקוב קרום של מוח לא אחשבה חסרון שדרה לא דסופו לנקוב החוט ור"נ דאמר כסלע כיותר מכסלע אאם נשתייר בו כסלע קאי וא"נ אאוהלות קאי וחסרון גלגולת בטרפות ליתא דהא דאמרינן כדי שינטל מן החי וימות גבי אדם היא אבל בהמה חיה כל שלא ניקב קרום של מוח.

חמר דתנן נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין ואם אדומין כשרה אר"י משום ר' יוסי בר' יהושיע שיעור יריקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אבל ירוקתן במשהו וסופו לנקוב וה"ה לבהמה שאם נפלה לאור והוריקה טרפה: והא דנקיט עוף משום דעורו רך וכיוון דנפלה לאור יש לחוש וצריך בדיקה אבל בבהמה ל"צ אבל אם נמצא שהוריקו בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה בעי מניה ר"י בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעים מהו א"ל טרפה ולא יהא אלא נטלה אמר רבא כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה ודוקא ראש הכבד התלוי כנגד בני מעיים אבל הוריק' הראש האחר שלא כנגד בני מעיים ה"ה כאלו ניטלה ונשתייר ממנה כזית דכשר אבל לב וקורקבן לעולם טרפה ההי' תרנגולת' דהוה בי ר' יצחק (יט) בר יוסף אתיי קמיה דר' אבהו ירוקין הוה ואכשרי והא אנן תנן ירוקין פסולה א"ל אדומין שהוריקין וירוקין שהאדימו וה"ק קורקבן לב וכבד שהן אדומין והוריקו פסולין שנשתנו בני מעים שהן ירוקין והאדימו פסולין: אדומין שלא נשתנו וכן ירוקין שלא נשתנו כשרה והלכך אדומין פסולה ירוקה כשרה ההיא תרנגולתא דהוה בי ר' יצחק ב"ר יוסף אתא לקמיה דר' אבהו אדומין הוה וטרפה והא אנן תנן אדומין כשרה לא אמרן אלא בלב וקורקבן וכבד שהם אדומין אם לא נשתנו כשרה אבל אם נשתנו שהוריקו פסולה כדקתני במתני' ירוקין פסולה אבל ירוקין כגון בני מעים אם הם אדומין טרפה והיינו דאמר לעיל אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו: (כ) ובנסחא אחרינא תמצא לא אמרו אנא בלב וכבד וקורקבן בעובדא קמא ואדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו בבתרא אמר ר' שמואל בר חייא א"ר מנא אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרה מ"ט קוטרא סליק בהו אר"נ אף אנו נאמר ירוקין שלא האדימו ושלקן וחזרו והאדימו טרפה מ"ט איגלו בהתיהו נסחא דר' אלפס ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה קיטרא עייל בהו ואר"נ אף אנו נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן. והוריקו טרפה, מ"ט איגלו בהתיהו ואר"א הלכך לא ליכל איניש אלא בשלקא ולא הוא אחזוקי איסורא לא מחזקינין ונוסחא דרבי' דוקא: ואדומי שהוריקו ושלקן והאדימו וירוקין שהאדימו כהדדי נינהו וכשרה. וכן ירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו טרפה:

טחול דתנן נטל הטחול כשרה וא"ר עוירא ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טרפה ולית הלכתא כוותיה ואפי' ניקב כשרה ולא אמרן אלא בקולשא א"נ בסומכיה ואשתייר ביה כעובי דינר זהב דלא איתבזע אבל אינקב כלה טרפה איכא למ"ד חותך כשרה כלשנא בתרא דאמר חותך לחוד וניקב לחוד דומיא דכליות ומסתבר דמקיפין בטחול כי היכי דמקיפין בבני מעים דבני מעים מיקרו כלב וכבד:

טרפחת דתניא היא האם. היא טרפחת היא שלחופית כדאיתא באל"ף:

יצא דתנן יצאו בני מעיה ולא ניקבו כשרה א"ש בר"י ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם וכיון שנהפך אחד מהם אי אפשר לחיות ההוא ארמאה דחזא גברא דנפל מאיגרא לארעא פקע כריסיה ונפקו בני מעיה אתיה לבריה שחטיה קמי' באחיזות עינים אתנגד ואתנח ועיילינהו למעייהו וחייטי לכריסיה ואתסו וה"ה לבהמה וההיא דלא חשבה בי"ח טרפות דכיון דנהפכו הו"ל כחליף דחליף דההיא כחליף דוושט דהוה תולדה דניקב:

כבד דתנן ניטלה הכבד דתנן ולא נשתייר ממנה כלום טרפה ואוקימנא כר"ש ב"ר ולית הלכתא כוותיה דאר"י בר יוסף אר"י הלכה כדברי האומר כזית ואמר ר"פ והא בעינין כזית במקום מרה ובעי' כזית במקום שהי' חי והיא מקום שהיא תלוי' בו אבל במקום אחר טריפה ומתלקט ורצועה ומרודד קיימו בתיקו ולחומרא והתליע הכבד זה הי' מעשה ועל עלי' בני אסי' ג' רגלים וברגל שלישי התירוהו ובעל הל' כ' יבשה הכבד טריפה ולא בריר לן מנ"נ ואם נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשא כשרה דהא איכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא אמר אמימר משום ר"נ תלתי קני הוי חד פריש לריאה (כא) וחד פרש לכבדא דכבדא ככבדא ועד שינטל כלי אבל בנקב לא מיטרפא וכן הלכתא ואית דפסק לחומרא כדאי' בלב ומחטא דאשתכח בחתיכה דכבדא או קופה לבר נקובה נקיב וטריפה דהא לא אפשר למבדקי' וכיון דלא אפשר למבדקי' טריפה דאינקבו הוושט או הדקין ונכנס לכבד ואי קופא לגו דרך סימפונא נקט ואתא וה"מ באלימתא אבל בקלישתא כאותן מחטין שלנו נ"ש קופא לבר נ"ש קופא לגו נקיבו נקיב ואי' למימר מחטא דאשתכח נמי בבישרא באלימתא אי קופא לבר כשרה דמאבראי קאתי. ואי קופא לגו טרפה אבל בקלישתא ל"ש לבר ל"ש לגו טרפה ואע"ג דקי"ל בהמה בחזקת היתר עומדת אפי' היכא דאיכא ריעותא הנ"מ דלא אתחזיק איסורא אבל הכא המחט לפנינו ומחטא דאשתכח בקורקבן כשירה ודוקא דאיתא קמן אבל ניחא קמן טריפה דאמרי' נקבו שניהם זה כנגד זה בסמפונא דכבדא כשרה ש"מ ניקב הכבד כשרה:

כליות דתנן נטלו הכליות ניטל לחי התחתון כשרה ואמר רכיש בר פפא משמי' דרב לקתה בכולי' א' טריפה וכ"ש בשתיהן אמרו במערבא והוא דמטו לקותא למקום חריץ לחוורי דתותי מתני והיא הלובן שבתוך הכוליא והל' כרכיש בר פפא ומסתברא דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בו ולא גמרי' כוליא מריאה שאין מראיהן שווין שהריאה מושכת ללובן ולובן פסול בכוליא וכשר בריאה והא דלא חשיב לי' גבי כשרה בריאה וקחשיב ני' ירוקה אדומה ושחורה משום דלא אצטריך דירוקה אצטריך לאשמעינין ככרתי למוריקא ולכשיתא או לביעותא טריפ' אדומה נמי לאשמעי' ככבדא כשרה כבשרא טריפה שחורה נמי לאשמעי' ככוחנא כשרה אבל לובן לא אצטריך וכשרה ונקב בכוליא כשר כדאמרי' במערבא כל הפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא ומדפריש רב עווירא בטחול ולא פריש בכוליא אלא לקות' ש"מ נקב כשר ואפשר נקב בלא לקות' שהלקות' מחמת חולי ונשתנו הכולי' אבל נקב מחמת מכה היא שהכתה בכוליא או מחט שנמצאת בו והדרה ובריא. ועוד דבי רב יוסף מחו בכולייתא וקטלי אתא לקמי' דרבא א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא שמנו חכמים ש"מ דנקב כשר בכוליא והא דאמרי' מאי אהדרו. לי' חברי' לר"י בר חנינא נשפך לארץ מרירתי וכו' דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול ה"נ דמשמע נקב פסול דמ"ל נקב גדול ומ"ל נקב קטן לא אמר שהקב"ה מורה חצים בכליותיו ומפלחם אלא מחמת נגע וחולי ששלח בכליותיו מוליקין ומפלחין ולקות' פסול היא. וכ"פ ר' אלפסי ז"ל פסול בריאה כשר בכוליא נקב פסול בזה ובזה לקותא אמרו במערבא כל דפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסיל בריאה וכשר בכוליא וכ"ש כשר בריאה כשר בכוליא מתקיף לה ר' תנחומא כללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וכ"ת ה"ק כשר בזה. פסול בזה ופסול בזה כשר בזה והרי מים זכין דכשרין הכא והכא ומקמי' שניא ק"ל אמאי לא אותב מלקות' דפסול בזה ובזה אלא אי איתמר הכי איתמר יש כשר בזה ובזה מים זכים פסול בזה ובזה לקותא כשר בריאה ופסיל בכוליא מוגלא פסיל בריא' וכשר בכוליא נקבי מים זכים לא אמרן אלא דצלולי אבל עכורי טריפה ודצלולי נמי לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טריפה ומסתברא דהא פלוגתא בכוליא קאי דאי עכורי: א"נ אסריח היינו מוגלא ובכוליא פסול ובריאה כשר ומים זכים ממש כשר הכא והכא וכ' המחבר דאי אשתכח דם בכוליא כשר' ולא משוו ליה כמים עכורים ולא כמוגלא דדם (כב) בריתי' היא ולא לקותא הקטנה כוליא בדקה עד כפול בגסה עד כענב' בינונית ובשאלה לרב האי כפול נמי בבינונית משערין וכפול עצמו כשר ומס' דאנן לא בקיאינן בשיעורא נקטי' לחומרא ובעי' כפול גדול ואי משתכחי תלתא כוליא א"נ ליכא אלא חדא כשרה ותניא נמי את שתי הכליות לא בעלת ג' ולא בעלת אחת ומדפסלינהו לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ול"ד ללקתה בכוליא דהתם בשתים נבראת ולקתה באחת אבל הכא אמרינן כך נבראת:

כרס דתנן כרס הפנימי שניקבה איזה כרס רבה בר"ה אמר מפרעת' מאי מפרעת' היכא דפרעי' טבחא במערבא אמרי משמי' דר"י בר חנינא כל הכרס כולן כרס הפנימיו': ואיזה כרס החיצון בשר החופה את רוב הכרס איכא מאן דפסק כרבה בר"ה ואי' מ"ד כריב"ח ומס' כרבה בר"ה (כג) דאי כריב"ח דהא רב אשי ס"ל כוותיה:

לב דתנן ניקב הלב לבית חללו טריפה וקי"ל כין לחלל גדול בין לחלל קטן ואע"ג דקיי"ל חלב טהור סותם האר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם ותרגימא דכרכש' וטרפש' דלבא מרא אמימר תלתי קני הוו חד פריש לריאה (כד) וחד פריש לכבדא דריאה כריאה ובמשהו ככבדא בכבדא דלבא (כה) שהיא חלב שע"ג דופני הריאה דאיתמר קנה הלב ר"א אמר במשהו וש"א ברובא. מר בר רב חייא מתני איפכא דריאה ככבדא דכבדא כריאה ור' אלפסי דכיון דלא איתמר הלכה בהדיא נקטי' לחומרא וכולן במשהו. ואע"ג דא"ש א"ה אמר אבא לא ידע בטריפות ולא כלום הלכה כרב באיסורי ומס' לן כלישנא קמא דהא אמרי' ניקב הקנה למטה מן החזה תדון כריאה וכ"פ א' מן המפרשי':

מסס דתנן המסס וביה"כ שניקבו לחוץ משני צדדין טריפה פי' בעל הערוך מסס איצטומכא ולפי שמעכל את המאכל נקרא כן וי"מ הקיבה שבה המסו וניקבו הקיבה למעלה ממסו וליתא ת"ר מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' כשרה משני צדדין טריפה נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה וטרפה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה הגליד פי המכה בידוע שהיא ג"י קודם שחיטה וכו' למנ"מ למקח וממכר שאם היתה טריפה ברשות מוכר לוקח חוזר בו דמקח טעות היא ונרסי' בפ"ה בבכורות וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו ויחזור להן הדמים ומה שלא אכלו הן יחזירו לו את הבשר והוא יחזור להן את הדמים מכרוהו נגוים או הטילוהו לכלבים ישלמו לו דמי טריפה ומס' לן דוקא טריפות דכה"ג דלא ס"ד דלוקח אבל טריפות בריאה דס"ד ושכיח לא הדרי וכאלו התנו דמי ת"ר מעשה ובאת לפני רבי מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד א' והפכן ומצא עליהן ק"ד אמר ר' אם אין שם מכה ק"ד מנין ההיא גובייתא דהוי מעברא מבי כסא להובלילא סבר ר"א למיטרפה א"ל רב אויא כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו ואע"ג דליכא בדידן בדידהו משתכחי ואי משתכחי כשרה. ההיא גובייתא דהוה מעברא מבי כסא לכריסא סבר לאכשורי א"ל רב אויא אטו כולהו בחדא מחותי מחתינהו וטריפה.