ספר העיטור – חלק ב – שער שני, קטע 4

החלק הרביעית על הטריפות שאינם ראוים לשחיטה ובכללן י"ח טריפות ובפרטן ל"ב כיצד י"א מיני נקובים הם הריאה ותולדתו וושט ותולדתו קיבה מרה דקין כרס הפנימיות המסס וביה"כ קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו ניקב הטחול אלו בכלל א': ב' מיני נטילה ניטל הכבד וניטלו צומת הגידין וב' פסוקת נפסקה הגרגרת או חוט השדרה בכלל ג' ובפרט ט"ו. ט' במשנה ריאה שחסרה. נחתכו רגלי'. גלודה. חרותא בידי אדם נקרעה רוב החיצון נפלה מן הגג נשתברו רוב צלעותיה דריסת זאב חסרון שדרה ואינה דומה לריאה שחסרה שריאה מבפנים ושדרה מבחוץ ושש בשמעתא בוקא דאטמא לקתה בכוליא דילדול סימנין נעקרה צלע גלגלת שנחבסה בשר החופה את רובי הכרס הרי במנינם ל"ב וכללם י"ח תנא דר"י בין החיה הנאכלת בין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו לו למשה בסיני ח"י היא י"ח וה' היא מנין עשרה בהמות מסרתי לך ג' ברשות וז' שאינם ברשותך שור שה כשבים ושה עזים ברשותך איל צבי ויחמור אקו ודישן ותאו וזמר שאינם ברשותך ואחלקם לאלפ"א בית"א ואפרש הן והלכותיהן שיהיה השוחט שוחט דבר הראוי לשחיטה ומי שאינו בקי בהן אינו ראוי למנותו טבח על הציבור וצריך שידע ענייני שחיטה לפיכך הוצרכנו לפרש העניינין ואלו הלכות טריפות.

איסר דתנן אלו כשרות בבהמה נקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר רשבג"א על כאיסר האיטלקי אמר זעירא אתון דלא מתחמו לכון שיעורא שיערו כדינר קרדינאי. אמר אביי והיא כפשיטי זוטרתא דמשתכח ביני פשיטי רבתאי דפומבדיתא אמר ר' אבא לעילא מיני הוה קאים בר נפחא ובעי מיני דינר קרדינאה מהו לשעורי ביה טרפה ובעי' למיקם מן קדמוי ולא שבקני וא"ל שב בני שב אין בעלי האומנות רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקים במלאכתם ואנן דלא מתחזי לן שיעורא אזלינן לחומרא אר"נ כסלע כיותר מכסלע כאיסר ביותר מכאיסר וכאיסר עצמו טרפה אלמא קס"ד עד ולא עד בכלל. וה"ק עד כשרה ולא עד בכלל וה"ק עד כאיסר טרפה אמר ר' חלבו אר"ה נקבים שאין בהן חסרון מצרפן לרובא דאר"י א"ר נקבה כנפה מצטרפת לרובא שיש בהם חסרון מצרפן לכאיסר ואם נקבים אלו שיש בהם חסרון היא בעוף אר"ש בר נחמיני לדידי מפרשא לי מניה דר"א מקפלו ומניחו ע"פ הקנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה כלומר חותך למטה מן הנקבים ומן הצדדים וקופלו ומניחו ע"פ הקנה ואם בין הנקבים והשלם חופה רוב הקנה טרפה (א) ואעפ"י שבנקב אין השלים רוב וסימנך דעביד כנפיא נפחתא טרפה אר"נ כדי שיכנוס איסר לרחבו וכגון שלא ניטל הפחת אנא תלוי ועומד וכשמחזירו על הקנה הוא סתום כגון דלת במזוזה ורבי' אלפסי ור"ח פירשו נפחתה נקב מפולש שיש בו חסרון כגון ניקב הקנה משני צדדין בנקב מפולש וניקבה הגרגרת בכאיסר תולדה דפסיקת הגרגרת היא דאין לך פסיקה גדולה מזו ומש"ה לא חשיב לה בי"ח טריפות מידי דהוה אתולדות ריאה וכיוצא בה:

ארכובה דתנן בפ' בהמה המקשה בהמה שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה (ב) לא אמרו אלא רגל אבל יד אפי' ניטל ואין לה אלא ג' כשרה דתנן בעלת ה' רגלים או אין לה אלא ג' ה"ז מום ופסול לגבוה הא להדיוט שרי ואר"ה ל"ש אלא שחסר ויתיר ביד אבל חסר ויתיר ברגל טרפה מ"ט כל יתר כנטול דמי והיינו דאמר שמינית יד בבהמה כשרה וכן אין בו דין צומת הגידין אר"י א"ר למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה באיזה ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש עולא א"ר אושעי' כנגדו בגמל ניכר שתמצא שלש פרקים ברגל וארכובה הנמכרת עם הראש היא עצם הראשון שחותכין עם הפרסות ודבוק לערקומא שעליו צומת הגידין והיא עצם קטן הדבוק לאמצעי ואותו האמצעי הוא בגמל ניכר ושלישית היא הקולית שקורין אושמד"ינר ובראשו בוקא דאטמא ואמר רב אם נחתך עצם הראשון הדבוק לערקומא בכ"מ שיפסק ויחתך כנו כשרה ואם נחתך למעלה ממקום שדבוק לערקומא בכ"מ שיפסק טרפה עולא א"ר אושיעא כנגדו בגמל ניכר שארכובה עצם האמצעי לערקומא ממלמטה וקולית מלמעלה ואם נחתך עצם האמצעי בכ"מ שיפסיק בנא צומת הגידין כשרה (ג) ולרב טרפה ולמעלה מחובר עצם האמצעי סמוך לקולית ולמעלה טרפה. וכן שניטל צומת הגידין עצם האמצעי בלא צומת הגידין הכשרתי עם צומת הגידין לא הכשרתי שבתחלת עצם האמצעי ולמעלה היא כ"ח צ"ה כדאיתא לקמן בצומות ואל תתמה שהרי חותכו מכאן ומתה ותותכו מכאן וחיה וכנגדן בעוף ג' פרקים ודינן כבהמה דאמר רב עלה וכן בעוף וקיי"ל כל הטרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ומסת' דכן בעוף דאמר רבא נחתכה רגליה ה"ה נשבר העצם למעלה מן הארכובה ואין רוב בשר קיים, טרפה כבהמה ונשתברו רגליה דכשרה לגבי עוף דווקא למטה מן הארכובה ואצטריכא לאשמעינין דאע"ג דגבי עוף אין ידים לסמוך בהן כבהמה לא מטרפה בנשתברו רגליה למטה מן הארכובה אבל רבותינו צרפתים ז"ל פירשו נשתברו רגליה למעלה מן הארכובה ולא יצא עצם לחוץ והאי צנא דאנכירי דבדקה רבא בצ"ה ואכשרי נחתכו לגמרו בעצם האמצעי ונמצא הגידין קיימין ואכשרי' כפסקא דרבינו אלפסי דפסק כעולא א"ר אושיעא וארכובה בלא צ"ה כשרה ואפי' נחתך עצם האמצעי במקום שאין שם צ"ה וכן בתחילתו בלא צ"ה כשרה ואות (ד) דפסקו כלישנא דרב לחומרא ומסוף עצם הראשון ולמעלה בכ"מ שיפסיק (שם) טרפה וכן שנטל צ"ה בלא ארכובה וכן ארכובה בלא צ"ה דלא חזינן דהדר ביה רב לגבי עולא ומסת' לן כפסקא קמא דכי היכא דהדר בי' רב ממילתא קמייתא משום קושיא דאם נחתכו קתני ה"נ הדר ביה מבתרייתא משום טעמא דמן הארכובה ולמעלה קתני ועוד דהו"ל ר"ח ועולא תרי לגבי חד דהא ר"פ מתני' אר"י א"ר א"ר חייא כוותיה דעולא מסתברא והלכך אפי' בעצם האמצעי דהיינו כנגדו בגמל ניכר בכ"מ שיפסיק אפי' נשבר ונחתך כלו מן הבהמה וצ"ה קיימין כשרה אבל בעצם הג' נחתך פסול ונשבר כשר ודווקא היכא דרוב בשר קיים אבל אין רוב בשר קיים אפי' נשבר ולא נחתך טרפה כדפסקינן בנשבר העצם וכן הלכתא והיינו דל פריך (מצ"ה) בריש פירקא מצ"ה אמאי לא חשבה בי"ח טרפות משום דבהמה שנחתכו רגליה לא מטרפה אלא בצ"ה וחדא היא ובאות עי"ן נפרש אם נשבר העצם ולא נחתך מן הבהמה אם שחיטה מטהרתו או לא:

אם דתנן נטלה האם שלה כשרה ותניא מעשה בר' סימאי ור' צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבחו באונא והורו בטרפות כר' בזפק ואיבעיא לן להיתרא או לאיסורא ואע"ג דקיימא בתיקו אפ"ה כשרה דהא בכמה דוכתא חזינא להיתרא. כסתם מתני' ובריתא דתניא נטלה שלחופית שלה כשרה ועוד תניא מעשה בפרה של בית מנחם שנטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירוה אמר להם תודוס הרופא שאין פרה וחזירה יוצאה מירושלים (ה) שאין חותכין האם שלה שלא תלד:

בית הכוסות דתנן המסס ובית הכוסות שניקבו ופי' המסס בוקא דאטמא שמעתתא דאמר ר' מתנא בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה וה"מ דאיתאכל ניביה אבל לא אתאכיל ניביה כשרה דקיי"ל כר"י דאמר אלו טרפות דוקא והא דאר"י א"ר שמוטת יד בבהמה כשרה שמוטת ירך בבהמה טרפה היינו בוקא דאטמא דקיי"ל טרפה ושמוטת ירך בעוף נמי טרפה. וכן הלכתא דקיי"ל כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ועוד שהרי הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה:

בשר דאמר רבא בשר החופה את רוב הכרס ברובא (ה) בעי רב אשי ברוב קריעה או. ברוב ניטל תיקו ואפי' קריעה טרפה וכ"ש ניטל ומסתברא לן הניחא למאן דפסק הלכתא בכרס הפנימית שניקבה כמ"ד איזה כרס החיצון מפרעתא כרבה בר"ה: אבל למעלה אפילו נקרע כשרה אא"כ נטל ולא ס"ל הא (ו) דרבה בר רב שילא בקריעה (ז) ולא בנטל וכי"ח טרפות אלא למ"ד הלכתא כבני מערבא דאמרו בשר החופה את רוב הכרס (ח) אם נקרע רובא טרפה היינו דרבה בר רב שילא אמר שמואל ובציר להו. ומסת' כרבה בר"ה ודרב אשי ליתא דאי ברוב קריעה קריעה תרי אונין וחשבינהו כחד ובצרו להו. אלא בשר החופ' ברוב נטל היא ושנקרע רוב החיצונה מפרעתא. והו"ל י"ח טרפות ורבי' אפרים סמיך אהא דרב אשי כדלקמן:

גלגולת דאמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא א"ש נעקרה צלע מעיקרה טרפה גלגולת שנחבסה ברובא בעי ר' ירמיה ברוב גובהה או ברוב הקיפה תיקו ולחומרא ובין ברוב גובהה ובין ברוב הקיפה טרפה ואעפ"י שלא ניקב קרום של מוח ואי ליכא רובא כשרה דכיוון דלא מיחסרי לא שליט ביה אוירא ואם חסרה הגלגולת כסלע לבית חללה דהיינו כדי שינטל מן החי וימות פירש"י ז"ל דטרפה כדאיתא בחסר והתם כתבינן מאי דס"ל:

גלידה דתנן הגלידה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין וכבר העיד על א' ר' ספרא ור"י בן הגדגולה שפסולה וקיי"ל כל עדות הלכה היא ואם נשתייר בו כסלע כשרה הכי אר"י א"ש עפ"י כל השדרה כלה ומסקנא כרוחב סלע ע"פ כל השדר' ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בן ינאי מקום טבורו ובנוסחא דר' אלפסי משום ר' ינאי רבב"ח אמר ראשי איברים: בעי ר' ינאי מר' ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים מקו' טיבורו וכולו קיים נטלו ראשי פרקים וכלו קיים מהו תיקו ולחומר' אמר רב כל העור מציל בגלידה חוץ מעור בית הפרסות ר"י אמר אפי' עור בית הפרסות בעי ר"ז עור הפרסו' מהו שתציל וכ' רבי' אלפסי ז"ל דכיוון דכלהו ס"ל עור בית הפרסות אינו מציל הו"ל ר"י יחיד ולית הלכתא כוותיהו וכן דשמואל ודר' ינאי ורבב"ח כלהו ס"ל אין עור מציל בגלידה אלא עור מיוחד אע"ג דרב ור"י קיימו בחדא שיטתא הו"ל תרי לגבי תלתא. והו"ל כיחיד אצל רבים וא"א ניעבד כרב ור"י דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל ור"י הלכה כר"י דרבו הוא הא קי"ל ר"י ור' ינאי הלכה כר' ינאי דרבו הוא והלכך הא מלתא ספיקא הוא ונקטינין לחומרא כשמואל ובעינן דאישתאר בה רוחב סלע ע"פ כל השדרה ואם ניטל כל השדרה ורובא קיים טרפה. ובנסחא דילן לא אשכחן אלא ר"א בר' ינאי ומסת' לן מדבעי ר"ז עור בית הפרסות מהו שתציל ש"מ דס"ל כל העור מציל והלכך רב ור"י ור"ז כלהו בחדא שיטה קיימו וקי"ל כוותיהו:

גף אר"י אמר רב שמוטת גף בעוף טרפה חיישינין שמא תנקב הריאה ושמואל אמר תבדק ובנסחא דר' אלפס וכן אמר ר' יוחנן ופסק הל' כר"י ובנסחא דילן הל' כרב דקיי"ל כוותי' באיסורי וחיישינין ול"ל בדיקה ומהכא מסת' דכל היכא דתניא חיישינין לית לה בדיקה כגון גבי דרסה והתם פירש"י פי' דוקא ודוקא שמוטת גף אבל נשב גפה כשרה כדתנן נשתברו גפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה כשרה שמעתי שר' אלדד הדרה חמיר בפרק שלישי של גף הנשבר שהוא פסול בעוף. ונא מסת' דנשתברו גפיה קתני ולא קמיפליג בין שני לשלישי מיהו צריך לבדוק בעוף עצמו אם הוא בריא ומשלשה איברים שבו אם נשתברו ויצאו לחוץ ואין עור ובשר חופין אותו האבר אסור והעוף כשר כדאמרינן בנשבר העצם למטה מן הארכובה והאבר עצמו אסור והאבר מותר לב"נ ואין בו משום ולפני עוור לא תתן מכשול דהא לישראל לית ביה אלא משום פריש כדאיתא בפ' בהמה המקשה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא אבר ובשר המדולדלין בבהמה חיה ועוף ואמר ר' ששת אין בהם אלא משום פריש והלכך לגוי שרי לכתחלה:

גרגרת כדאיתא באות פ' בפסק.

דקין דתנן נקבו הדקין וכל נקב משהו ותניא רשבג"א בני מעיים שנקבו וליחה סותמה כשרה ולית הלכתא כותיה אמר רב שימי מקיפין בבני מעים אי אנקבו ולא ידעינין אי מקמי שחיטה או לאחר שחיטה נקבוה לאחר שחיטה ולדמויה אי דמו לההיא דבתר שחיטה הוא כשרה ואי לא טרפה ואי אתמשמש קמא ממשמשין ליה לבתרא דהנהו בני מעים דאתא לקמא דרבא אקפינהו ולא אידמו. קם רב משרשיה משמשינהו ואידמו א"ל מנ"ל הא א"ל כמה ידא משמשה בהא מקמי' דליתו למר א"ל חכים את בטרפות כר"י ומסת' לן דמקיפין בלב וקורקבן דאינהו נמי בני מעים אקרו כדאמרינן גבי נחמרו בני מעיה לא אמרו אלא גבי לב וקורקבן וכבד. אמר רב חלב טהור סותם טמא אינו סותם. ואם נקבו הדקין וחלב הדרי דכנתא סותמן כשרה וריש מעיא באמתא דבעי גרידה שהיא חלב טמא אינו סותם ואר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם אמרי לה דכרכשתא ואמרי לה דטרפשא דליבא וכרכשתא היא חלחולת הנקראת טבחיא ואם נקבה שנא במקום הדבוק וחלב שלה סותמה טרפה אמר ר' זעירא חלחולת שנקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותו וכמה אמר ר"א אר"י מקום הדבוק ברובא שלא במקום הדבוק במשהו ור"י אמר מקום הדבוק אם נטל כלו כשרה והוא דנשתייר בה כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא ידא דתורא וכדפריש ד' אצבעות והל' כר"נ ואפי' נטל מקום הדבוק במשהו בשאר דקין אמר"נ האי הדרא דכנתא דאינקוב וחבריה חבריה מגין עלה וכשרה הני תרתי סניא דיבי דאתא לקמיה דר"ה וטרפינהו דכל יתר כנטול דמי ואי שפכי להדדי חד היא וכשרה וסניא דובי קורין אותה בודי"ל רת"ב. ורש"י פירש בוד"יל קרשט"וינא העיד ר"נ בר אושיעא ריש טבחיא דציפורי על שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד טרפה כגון שיש הדרה דכנתא לכל אחד ואחד ושתיהן יוצאין מן הקבה וכנגדן בעוף כשרה בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד כאצבע כשר' וקי"ל כמ"ד והוא דהדרי וערבו וכלין עד כאצבע למעל' קאמר (דהדר) חוזרין ומתערבין בתוך רוחב אצבע לממלה אבל אם היו שניהם מתפצלין אין מתחברין עד כאצבע מלמט' סמוך לנקב בית הרעי טרפה ובעינן שיהיו מחוברין בתוך רוחב אצבע והדין פרישה דרבוותא ונסחא דיליה כנסחא דילן דכוין עד כאצבע למטה והלכך אי לא הדרו וערבו כלל סמוך לנקב ויש להן ב' מקומות ליציאתו טרפה ויש גמגום למ"ד הדרו וערבו (ט) אל דמר למטה ומר למעלה אבל בנוסחא דינן ספרדית בנסחא דר' שמעון קיירא גרסינן כלין עד כאצבע למעלה דמ"ד והוא דהדרי וערבו ששניהם מפוצלין (י) מלמטה כאצבע סמוך לנקב בית הרעי וכשרה ולמ"ד לא הדרי וערבו שאינן מתחברין כלל אלא למעלה סמוך לקבה עד כאצבע ויש להן ב' מקומות לבית הרעי. ומעשה בא לפנינו שיצא בשליש המעים בודי"ל שהיה בסופו רחב כעין כוס ונדמה ני כעין סניא דובי והחמרנו עליו ודנו אותו דין תרתי סניא דובי דטרפינהו ר"ה ואע"ג דשפוך תוך המעים ואמרינן אי שפכו להדדי כשרה בגמר' דילן חדא היא וכשרה אבל הכא דפשיט לי' דתרתי נינהו טרפה ומסת' דשפכו להדדי כשרה לית' בגמרא דרש"י לא פריש ליה ור"ש קיירא אלא (יא) איתניהו קמי' וטרפה ומאן דמדמי ליה לשני בני מעים היכא דלא הדרי וערבו שיהיה לשניהם מקום לבית הרעי טרפה: שכיוון שאינו מתערב לכרכשתא אין בו כח לצאת והלכך כל פיצול שיצא מן המעים ואינו מתחבר למטה יתר היא וטרפה:

דריסה דתנן דרוסת הזאב ר"י אומר דריסת הזאב בדקה ודריסת ארי בגסה וא"ר בנימין בר יפת אר"א לא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים וקיי"ל כוותיה ואתא מוצא ו' מעלות בדריסת בהמה ועוף ג' על זה וג' על זה:

א מעלה ראשונה מחתול ומעלה בבהמה דקה מן הדקה כגון גדיים וטלאי' דאמר רב עמרם אמר רב חמא דריסת חתול נץ ונמי' בגדיים וטלאים ואפילו במקום שאין מצילין יש דריסה כדרבנן דפליגו עליה דר' והא דתניא דרוסת חתול נץ ונמי' עד שתנקוב לחללי אוקמא ברברבא (יב) ולית הלכת' כוותיה דקי"ל כלשנא בתרא ורבנן חדא דבכל דוכתא דאשכחן כה"ג בשל תורה הלך אחר המחמיר דהא בעי מניה רב כהנא מרב יש דריסה לחתול או אין דריסה לחתול וא"ל יש דריסה לחתול ואין דריסה לחולדה ופירש"י בגדיים וטלאים והא דאר"י במתני' זאב אין חתול לא בבהמה דקה כגון אמרא רברבא כדאי' במעלה ב' אבל בדקה מן הדקה כגון בגדיים וטלאים מחתול ולמעלה למעוטי חולדה ור' אלפסי ז"ל פי' בנץ בגדיים וטלאים לחלל פסולה ואי לא אנקב לחלל כשרה אבל נמייה וחתול יש דריסה ומסת' לן נץ ונמי' כחתול הוא ולא אשכחן מאן דמפליג בינייהו דר"ח אמר דריסת חתול ונץ ונמי' ובריתא נמי חתול נץ ונמיי' דכלהו ס"ל דכי הדדי נינהו וכי אמרי רבנן לחתול יש דריסה ה"ה לנץ ונמיי' דא"כ דחתול דוקא נמיי' מנ"ל אלא לאו ש"מ מאן דפסיל בהא פסיל בהא וכיון דקי"ל כרבנן בכלהו מלתא נמי כוותיהו עבדינן: ב מעלה ב': מן הזאב ולמעלה בבהמה דקה כגון אימרא רברבי תישים ורחלים כבשים דאר"י א"ר בבהמה מן הזאב ולמעלה אבל חתול לא וכ"ש חולדה כדקתני במתני' דרוסת זאב זאב אין חתול לא ורב נמי הא אמרה לקמן הא מעלה דבעי מניה רב כהנא מרב יש דריסה לחתול או לא וא"ל אף לחתול אין דריסה באימרא רברבי ושועל אתמר דל"ל ואתמר דאית ליה הוה ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל לכלב אין דריסה: ג מעלה ג' מן הארי ולמעלה בבהמה גסה דקי"ל כר' בנימין בן יפת אר"א דאמר לא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים ולא אמרו זאב אלא בדקה אבל בגסה אין דריסה אלא מן הארי ולמעלה ובדקה מן הגסה לא אשכחן פלוגתא כגון עגלים קטני' ומסת' לן כי היכי דפליגי בדקה ה"נ פליגי בגסה ודקה מן הגסה כדקה מן הדקה במעלה שניה ובכלל דקה דמתני' היא ודריסת זאב בדקה וכל דכוותיה קאמר וא"ר רבה בר"ה א"ר ארי שנכנס לבין השורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהם אין חוששין שמא ארי דורסו מ"ט רוב אריותא דורסין ומיעוט אין דורסין וכל הדורס אין צפרנו נשמטין וזה הואיל וצפרניו נשמטין אימר בכותל נתחכך וכשרה ואית למימר לאידך גיסא רוב מתחככין ומיעוט אין מתחככין וכל המתחכך אין צפרניו נשמטין וזה הואיל וצפרניו נשמטין אימר ארי דורסו אית למימר הכי ואית למימר הכי ורב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה ולא ס"ל כוותיה דהא אמי פי' חוששין וכ"פ ר' אלפסי ז"ל ד. מעלה ד' בעוף מן הנץ ולמעלה בעוף הדק אפי' ברברבי וה"ה לחולדה שקטנה ממנה וכ"ש לחתול ודריסת הנץ בעוף הדק דמתני' לא ממעט אלא עופות דכוותיה דבעי מניה, רב כהנא מרב יש דריסה לחתול או לא וא"ל אין לחולדה יש דריסה וכ"ש לחתול בעופות בין גסין בין דקין ואפי' מרברבי מנייהו. ה. מעלה ה' עוף הגס בעוף הגס עוף הגס קורא אסטו"ר ועוף הגס קורא אווז ותרנגולין ואפי' רברבי מנייהו. וקיי"ל כלשנא בתרא כדאמרינן במעלה הששית: ו מעלה ו' בשאר עופות טמאין חוץ מן הנץ והגס דבעי ר' אשי שאר עופות טמאין אית להו דריסה או לא ואוקימנא דריסת הנץ ברברבי ואינך בדכוותיהו וכן הלכתא וא"ר יוסף אין דריסה אלא לאלו שדורסין ביד אבל ברגל לא ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא עד דמנקיב לחלל ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא ואין דריסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה דלא השתא שלא מדעת אמרת לא לאחר מיתה מיבעיא צ"צ דדריס ופסקיה לרגלי' מ"ד בהדי דדריס שדי זיהורא קמ"ל בהדי דשליף שדי זוהירא אתמר רב אמר אין חוששין לספק דריסה ושמואל אמר חוששין דכ"ע ספק על ספק לא על אימר לא על ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא וכה"ג אין חוששין כדאמרינן ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לבי קניא נפיק ואתא כי ממסמס קועי דמא ואר"א לא אמרו התם ספק כלבא ס' שונרא אימר כלבא ה"נ אימר קניא על שונרא אותב ביניהו שוי שלמא קטע רישא דחד מנייהו נח רוגזיה ואחרינא שריין איהו קא מעואי ואינהו קא מקרקרין בעותי הוא דקא מבעתי אהדדי כ"פ דאיהו קא שתיק ואינהו קא מקרקרין מ"ס מעשה עביד בהו ומ"ס מחמת בעותא היא דקא עבדין אמר רבא חוששין לספק דרוסה ואע"ג דטעמא היא משום דקהדר ביה רב לגבי דשמואל. ואנן לא אשכחן דהדר ביה דההיא סרקפא דספק דריסת דאתו לקמיה דרב מש"ה לא שרינהו דאתריה דשמואל הוה אפ"ה הלכתא חוששין כשמואל אמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דריסה ש"מ חוששין אמרי בני ר' חייא דריסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים ובהאי מלתא איכא פלוגת' ביני רבוותא איכא מ"ד דריסה שאמרו צריכה בדיקה כגון ספק דריסה דחיישינין וא"נ ארי שדרס ואין מקום הדריסה ניכר והאי ספק דריסה דקאמר רבא כגון הני דחיישינין הוא דקאמר אבל דלא חיישינין כגון ענינין דל"פ כגון ס' על ס' לא על דאמרינן אימר לא על ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא לא בעי בדיקה ואתה מוצא בו ג' ענינין הראשון דריסה ששנינו במשנתינו שניכר ונראה הארס ששרפו במשהו וטרפה השני ספק דריסה דפליגו רב ושמואל א"נ דריסת ארי שאינו ניכר מבחוץ צריך בדיקה כדאמרינין דריסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כנו אפי' סימנין אבל עביי הצואר או הירכים א"צ בדיקה ומורי בה רב מכפא דמוחא עד אטמא הג' ס' ה' דברים שאמרו שאין חוששין וא"צ בדיקה ואית מ"ד דהא דאמרינין דריסה צריכ' בדיק' (יג) מה' ענינים הוא דקאמר אבל בענין שחלקו רב ושמואל אין לה בדיקה ואמרינין מדשמואל לא בדק בההיא סרקפא דספק דריסות וחנקייהו ש"מ דלא מתכשרו בבדיקה דאי איתא לשחיטינהו ולבדיקינהו כרבא דבדק ואשכח תרין קורטי דמא י אלא לאו ש"מ דלא בדקינן אלא כגון הני דלא חיישינין אבל בכל הני דחיישינן אין להן בדיקה דומיא דרסוק איברים דאין להם בדיקה אלא היכא דשהתה מע"ל דליכא חששא ובעיא בדיקה לחומרא ה"נ היכא דליכא חששא בדקינן והא דאמרינן למנ"מ לספק דריסה כגון א' מה' ענינים הוא דאמר. ועוד מדאמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ואמרינן מ"ש מספק ומ"ש משני חתיכות ש"מ מדקא מדמי להו להדדי אלמא ספק דרוסת דחיישינין כספק חתוכת דמיא מה התם ל"ל התירא בבדיקה ה"נ ל"ל התירא אחרינא ותשובת הראשונים האי דלא בדקינהו שמואל משום דעופות נפישי ונפיש טרחיהו וא"נ איידי דקטיני לא מינכרו אדמימות עלייהו והא דב' חתיכות לאו ראיה היא דהתם ליכא למיבדק אבל היכא דאיכא למבדק בדקינין. וזה דעת רש"י בפי' מ"ש מספק דרוסה ומס' דכל היכא דתנינן חוששין לא תליא בבדיקה מדקאמר שמוטת גף בעוף טרפה. חיישינין שמא תנקוב הריאה ומדשמואל פליג ואמר תבדק ש"מ חיישינין דאמר דליכא בדיקה והלכך ליכא בדיקה אלא בה' ענינים ולשמואל דאמר חוששין ל"ל בדיקה ורבי' אלפסי פסק חוששין. ואיכא מאן דפסק כרב דאין חוששין דהא עולא קאי כוותיה גבי ישב לו קוץ בוושט דאמר אין חוששין שמא הבריא ואמר בעל הלכות אי לא מתרמי חכם דידע למבדק שהה להו תריסר ירחי שתא דקיי"ל סימן לטרפה יב"ח (יד) וכל היכא דבעי בדיקה כגון דריסה נפילה ודומה להן אי שחיט להו אסורי ורבנן קמאי הוא דהוה חכימו למבדק אבל השתא ליכא למיקם אבדיקה שפיר ואמר רבנן לזכר יב"ח ולנקבה שאינה יולדות. ולד טרפה שעברה ולבסוף נטרפה קי"ל כר' יהושיע דאמר עובר לאו ירך אמו הוא ומותר ושווין בביצת טרפה דאסורה דכיוון דאגידא בגופה כגופה דמיא וכן אמר אמימר הני ביעי דספק טרפה דשלחה קמא משהינין להו אי הדרי טענן שריין ואי לא אסירן וחלב טרפה נמי אסור דתנן כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה ואע"ג דההיא משנה ראשונה היא כדפרישית בבב"ח גמרינן מינה דחלב היוצא מן הטרפה שאינו בתוך הקבה אסור אר"י א"ר בדרוסה עד שיאדים בשר שכנגד בני מעים נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו כלומר נתאכלו בשר הירך שלא כנגד החלל רואין כאילו ניטל מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה ה"ד נתמסמס אר"ה אר"י דר"י כל שהרופא גורדו ורבי' אפרים כתב אות מ"ד לענין דריסה קאמר דאי אשכחן בשר כנגד בני מעים דנתמסמס אע"ג דלא האדי' כמי שאינו דמי וליתא דהו"ל למימר בידוע שהוא דרוסה אלא לענין בשר החופה את רוב הכרס קאמר דקי"ל בין ברוב קרוע בין ברוב ניטל ועלה קאמר נתמסמס כאלו נטל אר"נ נקובה בקוץ עד שתנקב לחלל אעפ"י שאין אנו רואין נקב בבני מעים טרפה דחיישינין שמא נקבו ומסת' דוקא קוץ דלא מנתר אבל נקב בעלמא לא בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעים בסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן בין וושט בין קנה דריסתן במשהו מ"ט זיהורי מקלי קלי.