ספר חרדים – קטע 2

ויש לי להקדים כל התנאים אדם צריך ליזהר בכל מצוה ומצוה לעשות כהלכתה כדי שתקובל לרצון לפני מלכנו יוצרנו ית' ולא ניעול בכיסופ' לעלמא מא דאתי ה התנאי הראשון שנעשה כל מצוה ומצוה בכוונה לצאת ידי חובותינו כדפסקו הריף והרמב"ם ורמב"ן מצות צריכות כונה:

התנאי השני והשלישי לעשות המצוה ביראה ובאהבה רבה כדאמר רשב"י כל פקודא דלאו אחי בדחילו ורחימו לאו פקודא הוא:

התנאי הרביעי השמחה הגדולה במצוה דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורנא הוא דשדיר ליה קכ"ה ולפי רוב השמחה יגדל שכרו וכן גילה הרב החסיד המקובל סהר"ר יצחק אשכזי זצ"ל לאיש סודו שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה נדולה לאין תכלית ואמר דהיינו דכתב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל פירוש מרוב כל מכל מיני תענונ שבעולם ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות: התנאי החמישי שיעשה המצו' ב לה ולא מקצתה דכתיב בפרשת עקב כל המצוה גו' תשמרון לעשות וכתב שם רש"י בשם המדרש אם התחלת במצוה גמור אותה כדאשכחן בהושע בן אלה מלך ישראל שעשה מצוה נדולה שביטל השומרים שהושיב ירבעם בדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל ואמר כל הרוצה לעלות יעלה ולא גזר עליהם שיעלו לכך גלה וגלו עשרת השבטים עמו שנאמר עליו עלה שלמנאסר הם נגלו לפי שלא רצו לעלות והוא גלה על שלא היה מוחה בידם הכי איתא במדרש ועוד אמרו התחיל במצוה ואינו גומרה מורידין אותו מגדולתו שאין המצוה נקראת אלא על שם שגומרה מ"מ אם אין בידו לגומרה כלל לא ימנע מעשות מה שבידו לעשות כדאשבחן במשה רבינו דכתיב בפ' ואתחנן אז יבדיל משה שלש ערים וכדכתב רש"י ז״ל שם (אבל קשה כי בעצמות יוסף כן עשה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגם העתיר לה' לבא אל הארץ לקיום מצותן לקוברן בארץ וה' לא רצה כי נשבע ולמה נענש שנקראו על שם בני ישראל שנאמר אשר העלו בני ישראל ולא בשמו ושמם ויאמר אשר העלו משה וישראל דקים לן המתחיל במצוה ונאנס ולא עשאה נחשב כאלו עשאה כלה וכן היה במשה ולמה לא נקראת שם על שמו כי קברו. וי"ל כי התחלה יותר מחצי הכל וכיון שזכר לו שלקחם לקיים מצות יוסף הוה ליה כאלו עשאה כולה ובקבורתם רצה להודיע ועוד כי הגומר המצוה נקרא על שמו ולמען למד ב' למודים אלו כי מה שתקן משה מתחלה ליקרא המצוה על שמו תקנו ישראל ל לאחרונה עוותתם אשר עותו במצרים על לכתם אחרי השלל לא כן משה כי במות משה המוציא והמביא הם העלים ותחשב להם למצוה שלימה מי ג"ר אתך) אבל אם יש בידו כח לגומרה ולא גמרה מתחייב בנפשו וקובר אשתו ובניו כדאשכחן ביהודה דלפי שהתחיל במצות הצלת יוסף ולא גמרה הורידוהו מגדולתו וקבר אשתו ובניו: התנאי הששי הדיקדוק הגדול במצוה לעשותה כתקנה וכל פרטיה ודקדוקיה כמצותה: התנאי השביעי הריצה ורדיפה לקראתה דכתיב דרך מצותיה ארוץ: התנאי השמיני כל מצות שיכול הוא לעשות בידו יעשנה בידו ולא ע"י שליח כדאמרו בריש פרק שני דקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו ובצורכי שבת היו האמוראים בעצמן עוסקים: התנאי התשיעי המצוה שתבא לידו תחלה יעשנה ולא יניחנה עד שיעשה אחרת תחלה כדאמרו אין מעבירין על המצות:

התנאי העשירי לא יעשה שתי מצות כאחת שמא לא יכול להוזדרז בשתיה כדאמר אין עושין מצות חבילות חבילות : התנאי האחד עשר יזהר בכבוד המצוה דכתיב גבי מצות כיסוי הדם ושפך וכסה במה ששפך במה דהיינו ביד ולא ברגל שלא תהא המצוה בזויה עליו וזה בנין אב לכל המצות ובמדרש תנחומא פ' ויגש אמר רשב"י אמר הקב"ה הוי מכבדין את המצות שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו אם כבדת אותם כאלו אותי כבדת ואם בזית אותם כאלו אותי בזית. התנאי הי"ב שלא יחמיץ המצוה אלא בהגיעה לידו ימהר לעשותה ולא יאמר מחר אעשנה דכתיב גבי שמירת חמץ ושמרתם את המצות בחיר"ק המ"ם ובחול״ם הוא"ו ובמדבר סיני רבה בפרשת מטות נקום נקמת בני ישראל אחר תאסף אפילו הכי נזדרז ומהר ויהושע שנתעצל נתקצרו שנותיו עשר שנים שהיה לו לחיות מאה ועשרים שנאמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך ולא חי אלא מאה ועשר: התנאי הי״נ שיהא ממתין ומשתוקק מתי תבא המצוה לידו לקיימה דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר: התנאי הי"ד הידור מצוה שנאמר זה אלי ואנוהו ודרשו ז"ל התנאה לפניו במצות אתרוג נאה סוכה נאה טלית נאה וכן כל המצות ואמרו הידור מצות עד שליש במצות: התנאי הט"ז ריזות גדול במצוה כל דבר שמצותו ביום יקדים בבקר לעשותו וילפי מאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר מכאן שהזריזים מקדימין למצות וכן כל דבר שמצותו בלילה יקדים בתחלת הלילה ובמסכת נזיר אמר רבי בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחא לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה דורות למלכות: התנאי הי"ו ש שישתדל אדם לעשות המצוה בחבורה ולא ביחיד שעל מצות ולימוד התורה נאמר חרב אל הבדים ונואלו ופירשו ז"ל חרב על רשעי ישראל של ת״ח שעוסקים בתורה בד בבד ולא עוד שמתטפשים שנאמר ונואלו וכן בכל המצות יש שכר יותר בהיות המצות נעשית על ידי רבים כדקאסר במסכת יומא במצות קרבן פסח שחט השוחט וקבל הכהן נתנו לחבירו חבירו לחבירו כדי שיתעסקו בה רבים במצות עד שיגיע הדם לכהן הקרוב אצל הכהן הקרוב למזבח ושפכ' שפיכה א' כנגר היסוד: התנאי הי"ז שלא עשה המצוה בחנם אלא יקנה אותה בשכר שלם ולא יקפיד כלל כדי להעביר רוח הטומאה כדאיתא בזוהר בפר' תרומה ז"ל שם ויקחו לי מאן דבעי לאשתדלא במצות ולאשתדלא ביה בקב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקניא במגנא אלא איצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה והא איקימנא מלה דא בכמה אתרי יאות למיסב בר נש הוא אשתדלותא דקביה כמד״א איש כמתנת ידו וגו' ואי תימא הא כתיב לכו שברו ואכלו נלכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב דהאי איהו במגנא ואשתדלותא בלא כסף ואיהו אשתדלותא דקב"ה אלא אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכי בה אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל. אבל אשתדלותא דקיימא כעובדא אסור לנטלא ליה למגנא ובריקניא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקדשא אלא באגר שלים וכו' ורוחא קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשת דלות רב וסגי ובאתתקנותא הגרמיה ובאתדכותה דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה ולואי דיכיל למדוק ליה דישוי מדוריה עמיה עכ"ל:

ובספר שושן סודות סימן קפ"ז כתוב וזה לשונו הדברים אשר ראוי ומחוייב לכל בעל תורה הרוצה לקיים את המצות ראוי שלא לסורו מנגד עיניו שבעה כללים האלה והם נגד ז' ספירות ואם אינן כסדרן ואלה הם:

הכלל הראשון שלא יעשה המצוה בקלות ראש ובבזוי כדגרסינן בפ' כסוי הדם תנו רבנן ושפך את דמו וכסהו בעפר במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיה המצות בזויות עליו והטעם כי המצות רומזות בהקף העליון במקום טהור ונקי הגוף האילן ולכן ראוי היות קיומם בנקיות ובכבוד שיהיו דומים לנדמה: הכלל השני שלא יבזה האדם המצוה מצד איכת עשיית המצוה ממש כדגרסינן בפרק לולב הגזול לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה דרך כבוד אבל דרך בזיון לא והטעם כאשר פירשנו כי הידים אשר לוקח בהן לולב הם רומזים לעשר ספירות ולכן לא יהיה דבר חוצץ במחיצתו בינם ובין הלולב הרומז עם מיניו להקף אלא דבר של כבוד הדומה לנדמה: הכלל השלישי שלא ישתמש לצרכו בגוף המצות כדנרסינן בפ' במה מדליקין אמר רב יהודה אמר רב אסור לרצות מעות כנגד נר חנוכה והטעם כי המצות רומזות במקום הקדש לכן לא ישתמש בשרביט המלך אלא לצורך מצוה אחרת כרקי"ל דמדליקין מנר אל נר וכו':

הכלל הרביעי המבזה את המצות מצד כבוד גופו כאלו כבודו אצלו מכובד יותר מהמצות כדגרסינן בסוף כריתות ארבע צווחות צווחה העזרה ראשונה הוציאו בני עלי חפני ופנחס שטמאו את ההיכל צווחה שניה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן סיאבי וגו' שלישי פתתחו שערים והוציא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים מאי היה עביד היה כריך שיראי על ידיה ועביד עבודה הנך רואה מן הצווחה השלישית שנענש יששכר על כי היה מכבד עצמו: והטעם כי עשה גופו שהוא טפל לצורה העליונה עיקר והבן זה ולכן נענש ובכל זה הכלל להיות נבזה בעיניו בעשות מצות הש"י כאשר אמר דע"ה ונקלותי עוד מזאת ושמחת בית השואבה תוכיח ועליהם נאמר כי מכבדי אכבד וגו' והטעם כי עשה הטפלה עיקר: הכלל החמישי כגון השולח יד במצוה ליהנות ממנה קודם גמר ענינה בשלימות והורה היתר לעצמו בזה שחפציו קודמין לחפצי ש שמים וזה למדנו מענין בני עלי שאעפ"י שזריקת דם זבחים מתיר באכילה חלק הראוי לאכילה אעפ"י כן אין הכהנים זוכין בחלק עד אחר הקטרת האימורין והם היו מקדימים חלקן להקטרת האימורים ועל הא גרסינן בפ"ק דיומא אמר רבי יוחנן מפני מה חרבה שילה מפני שהיו שני דברים גילוי עריות ובזוי קדשים דכתיב גם בטרם יקטירון החלב ובא הנער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ויאמר לו האיש קטר יקטירון כיום את החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ויאמר לו כי עתה תתן וגו' ותהי חטאת הנערים גדולה עד מאוד הנראה שבכלל דבריו זה האוכל ושותה קודם התפלה כדגרסינן בפ"ק דברכות אמר רבי רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אל אלעזר כל האוכל ושותה קודם התפלה עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גיאוך כלומר אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה מקבל עליו עול מלכות שמים והטעם כי עשה התפלה עיקר: הכלל הששי יש מבזה המצות ונוהג בה קלות ראש מצד ראותו כי היא בלתי מפורשת בתורה כל צרכה אלא שחכמים הראו לה מקום בדין ממדרשי התורה וכל המפקפק בזה כאלו כפר בכל התורה כלה. והוא הדין לשאר כל המדרשות. גרסינן בפרק חלק תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין התורה מן השמים אפילו אמר כל התורה כלה מן השמים חוץ מדקדוק זה חוץ מקל וחמור זה חוץ מגזרה שוה זה זהו כי דבר ה' בזה. והטעם כי כל פירושי התורה המקובלים הם מתורה שבעל פה באים ואם כן האי נברא דאמר הכי הרי קוצץ בנטיעות:

הכלל השביעי כבר ידעת מאשר קדם מהידיעה הקודמת והשרשים המונחים שתשמישי מצות נזרקין ותשמישי קדושה נגנזים ואלו הן תשמישי מצוה סוכה לולב ושופר וציצית ותשמישי קדושה דלוסקפי ספרים מזוזות ותיק של ספרים ונרתק של תפילין ורצועותיהן ולכן יזהר אדם בתשמישי קדושה בכל מאמצי כחו לשמרם בקדושה עד כלותם ובאלה הדברים באה האזהרה עליהן בכמה מקומות בגמ' בפ' ואלו מגלחין אסור לישב על המטה וכו' בפ' מי שמתו המוליך עצמות וכו' בעי רב יוסף בריה דרב נחונייא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפילין וכו' מי שתולה תפיליו וכו' כל האזהרות באו להזהיר על שמירתן של תשמישי קדושה וכבר בארנו. עוד נבאר אנא תשמישי מצוה רומזים ואנה תשמישי קדושה רומזים ודע זה הנה בקיימך המצות שים נכח פניך אלו הדברים ויבילוך למקום חפץ נשמתך לדבקה בשם ה' אלהיך: סוד אחר נלוה לזה והוא בקיימך המצות ראוי שתקיימה במבחר מתנותיך וזה יחלק לג' חלקים:

האחד ראוי לאדם שיבחר המין המשובח והמעולה לכל המינים הראויים ל לאותה מצוה וזה נתבאר מדגרסינן ריש פרק כל הקרבנות צבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באים אלא מן החדש ומן הארץ וכולם אינן באים אלא מן המובחר אי זהו מובחר שלהם וכו' עד וכל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין: השני בעשותך המצות תהדרנה בתיקונים ובעשיית כדגרסינן בשבת פ' רבי אליעזר דכלים ובריש נזיר תניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בסכה נאה בל בלולב נאה בשופר נאה בציצית נאה כתוב לו ספר תורה נאה בדיו נאה בקולמס נאה בלבלר אומן אח"כ תכריכהו בשיראים נאים: השלישי שיעשה המצות לשמן והיא הנקרא מצוה מן המובחר אבל שלא לשמה מצוה נקראת מצוה מן המובחר לא תקרא כדגרסינן כפ' מי שאסר הריני נזיר בתרא אמר רבה ב"ב חנה אמר ר"י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם ואחד שאכל לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ריש לקיש פושע קרית לי' נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד והטעם כי בכל כלל הנמצאות אין דבר דומה למקום שיוצאים ממנו המצות ולכן ראוי להיות קיימים במבחר המינים ודע זה סוד נעלם מרוב אנשי זמנינו בידוע כי תרי"ג מצות הם הם רמ״ח עשה ושס"ה לא תעשה וכל מצות לא תעשה עונשם מפורש מהם בכרת מהם מיתה בידי שמים מהם בארבע מיתות ב"ד וכן שאר העונשים אמנם מצות עשה עונשם לא נתפרש בתורה וזה הדבר נפלא אדון אחד אמרן למה יענש על לא תעשה ולא יעניש על עשה והלא * בגמרא שלנו איתא: וזה שאכלו: יענש על עשה והלא עבר על גזרתו וצוויו בזה כמו בזה ולא די בזה אלא שאמרו יבא עשה וידחה את לא תעשה ו ולביאור אלה נאריך כי עת לקצר ועת להאריך : אמר המחבר לבאר סוד הזה א"א מבלי שנקדים הקדמות אשר עליהם תבנה ותכונן יישוב הקושיא הלזו וזה כבר נתבאר בכמה מקומות מהגמרא ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא כדגרסינן בחולין ובפ' א' דקדושין תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ומתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ובשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ואמרינן התם למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ותו גרסינן בפ' קמא דע"ז אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן ותו גרסינן בפ' כסוי הדם בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת כל העולם כלו ניזון בזכות חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת ותו גרסינן בפרק קמא דתעניות אל אמונה ואין עול כשם שהקב"ה משלם שכר לצדיקים על מצות שעושים בעולם הזה לעולם הבא כך משלם שכר לרשעים על מצוה קלה שעושים בעולם הזה ואין עול כשם שהקב"ה נפרע מן הרשעים על עבירה שעושים בעולם הזה לעולם הבא כך נפרע מן הצדיקים על עבירה שעושים בעולם הזה בעה"ז כדי לזכותם לעולם הבא:

תו נרסינן בפרק המקבל אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בביתי הקברות של גוים וכו' עד ולאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי בבית הקברות אמר ליה ולא מתני סדר טהרות דתני רבי שמעון בן יוחא קברי גוים אין מטמאין וכו' אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא אמר ליה אמאי אמר ליה דחיקא ליה מילתא טובא דבריה עייליה לגן עדן אמר ליה פשוט גלימך ספא שקול מהני טרפי ספא שקל כי הוה קא נפיקין אזיל שמע דקאמרי מאן קדים ואכיל עלמא כרבה בר אבוה נפיץ שדינהו: נמצאה למד מכל אלה ששכר מצות בהאי עלמא ליכא : וכן יש בידינו שכל תרי״ג מצות יש דוגמתן בעשר ספירות וכל מצות עשה שי שיעשה האדם בעולם הזה הוא מחזיק לענין הרומז אליו ונעשה עליו מליץ טוב ואוי לנפש הנוסע * בגמרא שלנו איתא בזהיל: יוצאת ואומרת כל העולם כולו נידון בשביל חנינא בני וכו' ע״ש: : הגי'. לאותו העולם ולא יהיה בידו מצות מעשיות כי לא יהיה לו מקום להאחז במרכבה העליונה ומייגן עליו בעולם הזה מן הפורעניות ובעולם הבא מעונש הלאוין הנה המבטל מצות עשה עונשו עצום והראיה מהא דגרסינן בפר' עושין פסין ובשילהי חנינה פושעי ישראל אין אור של גהינם שולט בהם קל וחומר ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב היה באש הרבה כמה שנים ואין האור שולט בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון ע"א כמה וכמה (פירש אל תטעה שאינו שולט בו כלל ועקר שאם כן אתה נותן יד לפושעים שעל דבר זה ישענו אך פי' כי כמו שישלוט האור במזבח הזהב בשרפו ולא יתכהו ויאבדהו כן בנפשות החטאים ישלוט האש לנקותם ולא לכלותם ולאבדם ח״ו בזכות המצות מעשיות שעשו עם היותם פושעין ע"ד ופושעים יכשלו בם שאיכלים הפסח לשם אכילה גסה שכיון שיש כח לעשות לשמה ולא עשו לא נסתפק עד שקראם פושעים ולא מעוותים כי טוב מהם מי שלא אכלו כל עיקר כי זה יודע מציתו ומורד ואוכל לשם אכילה גסה פושע הוא ודלא כר"ל דקאמר מצוה קעביד כמבואר למעלה בחלק הנ' לי יג"ר שהדותא) הנך רואה שמצות מעשיות מגינה מדינה של גיהנם ואחרי ההקדמות האלה נבוא להתיר הספק הגדול אשר נסתפקנו למה לא נתפרשו עונשי מבטלי מצות עשה וזה דע כי אין כל עונשי גיהנם כדאי אצל השכר המזומן על מ"ע לעולם הבא כי טוב לו לאדם לקבל כל עונשי גיהנם ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא והראיה העצומה שאם לא היה עון בטול מצוה עשה חמור מן דין עונש לא תעשה למה אתי עשה ודחי את ל"ת וכי דבר שאין עונש בביטול עשיותו יהיה חמור לדחות דבר שיש בו עונש בעשייתו אלא ע"כ אין הדבר כן ועוד ראיה באבות תנן תורה ומעשים טובים כתרים בפני הפורעניות גלה לנו הסוד כי הם מגן לכל עונשי לא תעשה. ועוד ראיה שפרקליט אחד של מצות עשה דוחה כמה קטרוגים של לא תעשה שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ובכלל דע כי לא יכול הפה להוציא עונש מבטל מצות עשה לכן לא נכתב ענשו והוא דומיא דעולם הבא עין לא ראתה וגו' ודע זה. עוד נביא לך ראיה אחת ומאמר א' המורה ממנו גודל מעלת השכר ובטול מצות עשה וזה שהפושע בגופו לבטל מצות עשה ענשו חמור יותר מן העוברין על לא תעשה שאם עבר אדם על לא תעשה וכששקלו זכיותיו ועונותיו והם שוים אלו כנגד אלו על זה אמר רב חסד מטה כלפי חסד אבל אם בכלל מחצה עונותיו עון בטול עשה והוא מכלל פושעי ישראל בגופן כנון קרקפתא דלא מניח תפילין מעולם אפי' שזכיותיו ועונותיו שקולים זה כנגד זה אין בזה רב חסד מטה כלפי חסד אי אפשר לו שלא ירד לגיהנם כדאיתא בפ"ק דר"ה ראה והפליא על בה מצות עשה ומעלתה שהפסידה ממנו מדת רב חסד: