ספר חרדים – פתיחה

הקדמה

אמר המחבר בהיות חברים מקשיבים אצל ציון רשב"י עוסקים באמרותיו אמרות טהורות כדרכנו פעמים בשנה מעת לעת ומפקידה לפקידה שם ישבנו גם בכינו צעקנו במרירות לבנו ויתכו כמים שאגותינו בראותינו איך רשב"י וחבריו בדורותם היו מצטערים ואוננים ובוכים על רוב פשעינו ואותם הצדיקים לא היו גרמא בנזקי וקל וחומר לנו שאנחנו הגורמים שיש לנו לבכות ולהצטער כפלים. וזה לשון רשב"י בתיקון ששי ווי לון לבני נשא דקב"ה אסיר עמהון ואתמר ביה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים פורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון וכו' ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דלהון הה"ד לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא לדרכו פנו בעסקי דלהון באורחין דלהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא הא עלמא סא ולאו אינון מסטר' דאלין דאתמר בהון אנשי' חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע עכ"ל. אלה הדברים יצאו מפי קדוש מדבר ומה עתה שפתותיו דובבות בקבר ירדו לעמקי לבבנו שמענו ותרגז בטננו זחלנו ונירא מאד לנפשינו אמרנו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה איך ניעול בכיסופא לעלמא דאתי מה נדבר ומה נצטדק לפני מלכו של עולם. ככה אירע לנו פעמים רבות ובשובנו לעיר בהבלי הזמן נשתומם לבנו בצרותינו כי רבת אנחותינו והים הולך וסוער עלינו ויהי היום אמרנו עת לעשות לה' אלהינו ית' הבטיחנו הבא ליטהר מסייעין אותו ואמר פתחי לי אחותי רעיתי פתח קטן כשל מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם לכו ונשובה אל ה' בכל עוז וגם נשיב רבי' מעון כאשר צונו ית' פה צפ"ת עשינו חברה קדושה קראנו שמה סכת שלום ורבים מתקבצים לשוב בכל לב גם מעת לעת האב"ד דורש בכל קהל וקהל על התשובה גם אגודה אחת חברים מקשיבים יחדיו ימי המעשה סגורים הומים כים על התורה ועל העבודה. אמרתי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ונשלוח ספרים על דבר כבוד שם המלך הקדוש שאין כמוהו ויחרדו בנים מים קצות הארץ יחרדו לשוב בכל לב מעותן אליו ית' ולהתחזק במצותיו לעשותם כי הוא אמר קרא בגרון ואל תחשוך כשופר הרם קולך וכל העם ישמעו ויראו וזה החילי לעשות בשם אלהי ישראל קול שאון מעיר קול ה' לעיר יקרא לכו נא ונוכחה יאמר ה' שמעו ותחי נפשיכם. אהובי עליון העם בחר לנחלה לו בעולמו מנורת זהב כולה שבעה נרותיה ג' אבות וד' אמהות וזהו אומר כסף צרוף מזוקק שבעתים זה אדם שת נח ושם אברהם יצחק ויעקב הוא הזקוק הנכון : כתב הרשב"א אצל אגדת יעקב אבינו לא מת כלפי הזרע הנכון הם גזע קדוש בו חשק ה' ויבחר בזרעו אחריו ממצרים גאלם באותות ומופתים גדולים וקרע להם הים וטבע אויביהם וע"י הפלאים הגדולים ושנוי סדרי בראשית ידעו באמת כי ה' האלהים יוצר בראשית אין עוד מלבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שנאמר ויד וידעתם כי אני ה' והביאם לסיני ונתגלה להם באור שכינתו ודבר אליהם פנים בפנים ונתן להם תורת אמת נמצא בידם פדיון נפשם וגופם שהבדילם מכל גויי הארצות הקדמונים אשר בחשכה התהלכו עובדי אלמים הבל המה מעשה תעתועים וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר. הוליכם ארבעים שנה במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון והם מוקפים בענני כבוד ואין שטן ואין פגע רע והוריד להם מן השמים מן ומי באר מן הארץ ולא חסרו חסרו דבר כל הארבעים שנה. בנים גדל ורומם והם פשעו בו כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה ויאמר בפיו להשמידם לא מלבו גם בפיו רמז למשה עבדו להתחנן לו עליהם באמר אליו הניחה לי ויחר אפי אז התחזק משה ויחל משה פניו ית' ויאמר לו סלחתי כדבריך ולראיה כי מחל להם מחילה גמורה ואהבתו הגדולה לא זזה ממקומה. עשאם דגלים איש על דגלו בארבע רוחות ושכינתו ביניהם משכן מלא מאור נוגה דוגמת מחנה מלאכיו מיכאל גבריאל רפאל נוריאל והוא באמצען ומספר הפקודים של כל דגל של מטה כמספר הפקודים של מלאכי השרת כדגל של מעלה כדאיתא בזוהר להורות כי הוא אלהינו אבינו ואנחנו עמו ועבדיו בניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו ורצה תכף להנחילנו הארץ הטובה אשר נשבע לאבותינו צבי היא לכל הארצות והבנים פשעו בו וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה ועכ"ז לא הפר בריתו עמהם אך את בניהם הקים תחתם והנחילם להם לא בחרבם ולא בקשתם כי אם בכחו הגדול כי לא ככל מלחמות העמים שנלחמים אלו עם אלו סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה מ"מ הדבר נסתר אך במלחמתן של ישראל היה הדבר בגלוי ונודע לכל כי ה' הוא הנלחם להם ובכניסתם לארץ הקיפו את עיר יריחו והיו אומרים עלינו לשבח מראשו לסופו ומסופו לראשו ונפלה חומות העיר תחתיה ונכנסו בעיר ושרפוה באש ועמדה חמה להם לעיני כל העולם בדבור קל שאמר לו יהושע שמש בגבעון דום ודוד הוא הקטן עם יפה עינים לא לומד במלחמה מסר ה' בידו את הפלשתי איש מלחמה מנעוריו ואין כמוהו. עוד העיד הכתוב על דוד שהיה מפיל שמנה מאות חלל בפעם אחת וכמה פל פליאות אין להם מספר עשה עמנו יתברך הנסים כתובות בספרי הנביאים והמליך עלינו פלך צדיק חסיד קדוש דוד עבדו האציל עליו רוח הקדש ושר שירים מפוארים ונתן לו השי"ת בן חכם לא היה כמוהו בעולם והמליכו תחתי' בכיפ' וכל העמים עבדוהו והשתחוו לו ובנה מקדש לאלהינו בירושלים שהוא באמצע א"י ועמו ישראל בארבע רוחותיו בא"י כדגלים במדבר כשתילי זיתים סביב לשלחנו. וכי פשעו בו היה שולח להם עבדיו הנביאים השכם ושלוח להתרות בנו שנשוב ולא שמענו וכי נתמלאת סאת פשעינו הרס בעברתו המקדש וזרה אותנו בארבע כנפות הארץ סביבות ירושלים מרחוק ובעומדנו להתכלל פנינו נכח המקדש ממזרח וממערב מצפון ומים אם כן עדין אנחנו כדגלים ועם הנופות רחוקות הלבבות קרובות והיו עינינו ולבנו שם כל הימים אבל אשמים אנחנו ועדין לא שבנו מטעותינו ולכן נתארך נלותנו ומצאנו צרות רבות ורעות לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו ויבא רונו מעת לעת ומפקידה לפקידה נירושין וחרבות שלומות סי נתן למשיסה יעקב ויי וישראל לבוזזי' הלא ה' זו חטאנו לו במצות לא תעשה הלכנו עמו בקרי דרך עראי וברפיון ידים במצות עשה אוי לנו דלא אכשור דרי ולא טובים אנחנו סאבותינו ואין אנו בטוחים מגרושין אחדות וחרב היונה וכוסות התרעלה ששתו אבותינו וראיתי גדול הדור מוהר"ר יוסף קארו זלה"ה מיצד ודואג על זאת בימיו. ובת קול משמים יוצא לרבים בכל יום שובו בנים שובבים כדאיתא כזוהר פרשת נשא ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזו נס ליחיד קול קירא משעיר מה לך נרדם קום קרא אל אלדיך ואין סקיק מתעורר להחזיק בו כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו איש לבצעו מקצהו:

נם רעתינו דרבה כי לא נשים על לב איך בנס אנחנו חיים וקיימים כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם כדכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא נעלתים לכלותם ניסים נדחולים גדולים עושה עמנו בכל דור ודור מיום הגלנו מארצנו והם גלוים ולא עשה כן לכל גוי וגם לכל יחיד ויחיד עושה נסים רבים ואנחנו כפויי יי טוב':

הן אמת טרד' הנל' ודוחק השעה והעוני לא נתגונו השב רוחינו ואנחנו מבטלי' את התורה מעוני לפי שבטלנוה מעושר בהיותינו במלכותנו כמאמר התנא ופסיק מלא הוא תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל ועבדת את אויביך וגומר ובחוסר כל ולא גזר עלינו מלכנו גלות רק אלף שנים כמאמר נביאו נתנני שוממה כל היום דוה יום שלו ית' ולפי שלא עוררני תשובה נתארכו ימי גלותינו עוד חצי יום ועוד:

ועתה ישראל זכרו דברי הושע נביאו אשר ניבא אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים כל איש יחרד מפני פחד ה' ומהדר גאינו נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה' נפקח עיני שכלנו נחזי אנן דשלשה הנה קורותינו אחד חסרון ידיעתנו את אלהינו דכתיב ידע שור קונהו ונוסר ישראל לא ידע וכתיב כי אויל עמי אותו לא ידעו וכתיב ותופשי התורה לא ידעוני: שנית עצלותינו ורפיון ידינו במצותיו ית': שלישית העדר התשובה לתקן את אשר עותנו ולרפא את מזבח ה' ההרוס: לכן אנשי לבב שמעו לי ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. על שלשה אלה נדעה נרדפה לדעת את ה' ואחרי מצותיו תרדף נפשנו כאריה ישאג ותשובתו הרמתה נעלם במעלות עד אשר חטאינו כשלג ילבינו ויעשו כזכיות מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ואני עפר רגליכם אל אלעזר בכ"ר משה בן החכם חסידא קדישא כ"ר אלעזר אזקרי נ"ע נתתי לבי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבוד מלכו של עולם לחבר חבור קצת על השלש האלה למען ירוין קורא בו ידוץ צדיק ונשגב תחלה אומר מזוהר בידיעת מלכנו ואח"כ אזכיר המצו' שאפשר לנ' לקיימן כגלותינו ואח"כ אחתום בענין התשובה ב״ה אע"ג דידיעות ה' והתשובה נמי תרי מצות עשה נינהו מ"מ עיקר ושורש הכל וראוי לסיימן לעצמן. לכך אמרו ז"ל תרי"ג מצות ניתנו למשה בסיני בא דוד והעמידן על אחד עשר וכו' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ועל מצות התשובה נאמר השיבו וחיו ואיתא בספרי ובסדר עולם וברעיא מהימנא דכל המצות תלויות בח' אברים שבאדם בלב ועין ופה וחוטם ואוזן ויד ורגל וראש הגויה ומצות ציצית שהיא מזכרת כל המצות כדכתיב בה וראיתם וזכרתם את כל מצות ה' יש בכנף שמפה חוטין רמז לשמונה דברים אלו לכן ראיתי לחלק המצות לשמונה אברים אלו בפרקים אך המצות התלויות בחוטם לפי שהם מעטות אצרף אותם עם התלויות בפה בפרק א' דריחא דתליא בחוטם מלתא היא כטעמא דתליא בפה ואכתוב נם קצת מצות מדברי קבלה הנה הנביאים והכתובים מדברי סופרים כדאמרינן במסכת ברכות כל מילי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו וכל העובר על דברי תורה חייב מיתה לפי שפורץ גדרה של תורה וראוי לכל ירא ה' להקדים כל יום לזכור בלבו להוציא בפה המצות שאפשר לו לקיימן וכן כתב הרב רבינו יוסף נחמיאש תל תלמידו של הרב רבינו אשר והיינו דכתיב בפרשת ציצית וזכרתם את כל מצות ה' וחזר וכתב למען תזכרו הא' לזוכדם בלב והשני לזוכרם בפה ועל שתיהם רמז דוד ואמר וחסד ה' מעולם ועד עולם וגומר ולזוכרי פקודיו לעשותם:

הדור אתם ראו קראתי בשם (ספר חרדים) לחיבור קטן זה שחברתיו למזכרת מצות יוצרנו לפי שארז"ל כי לכך נתן לנו ית' התורה בסיני באש ברעש שהיינו אז באימה ביראה ברתת ובזיע לזכרון לנו שנעסוק בתורה ומצותיה עד עולם באימה ביראה ברתת ובזיע וכתיב בספר עזרא והחרדים אל מצות אלהינו ונאמר ע"י הנביא ישעיה שמעו דבר ה' החרדים אל דבריו וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי ואיתא בספרי פ' אמור ויאמרו האנשים אליו וגו' למה נגרע ונו' מלמד שהיו כשרים וחרדים על המצות ובפרשת ואתחנן על פסוק אז יבדיל משה שלש ערים לשון רש"י נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדילו אותן שבארץ כנען אמר משה הואיל שאפ' מצו' לקיימנה מנה עכ"ל: חיוב מצות ציצית

ובמסכת דרך ארץ זוטא פרק רביעי אמר הוי חרד ושש על כל המצות נם במצות ציצית רמז לנו יתברך שנהי' חרדים ונרתעים על מצותיו כדאיתא ברעיא מהימנא פ' שלח לך ז"ל ציצית פקודא דא לאדכרא כל פקודי אורייתא בגינה כסד״א וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם דא איהו סימנא דמלכא לאדכרא ולמעבד וכו' כל זימנא דברא חמי רצועה דאבוי דחיל מאבוי מאן גרים ליה לאשתזבא ההוא דחמי בעינוי ההיא רצועה אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ודאי לא הא רצועה עכ"ל. ומפרש התם איך התכלת הוא רמז לרצועה שהרי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד הוא כסא דין שדנין בו דיני נפשות וציצית כתוב בתורה חסר יו"ר ועולה במספר קטי עם ד' אותיות כמנין חרדה סי סימן לדבר חרדה ילבשו הכתוב בספר יחזקאל ציצית כננד ד' שפטיו הרעים הכתובים שם חרב ורעב וח"ר ודבר: וחייב אדם ליקח שני ציצית שלפניו בידו השמאלית ולשומם ננד לבו בשעת קריאת שמע שנא' ושמתם את דברי אלה על לבבכם ויסתכל בהם כשיגיע לפסוק וראיתם אותו וזכרתם וגו' וכדאיתא במדרש על פסוק כל עצמותי תאמרנה וכתב הרב ר"י גוקאטילי י"א שני ציצית שלפניו הוא שיקח יען כי בשנים יש ט"ז חוטין וקשרים עשרה שעולים כ"ו כמספר יהו״ה והרקיעים הקטנים עם הגדולים עשרים ושש במספרם כדכתב הרמב"ם והרמז שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ואז יכנע לבכם הערל גם טעם לקחת משני ציציות לשני שופטיו היותר מצוי' והפחד והמורא מהם רב כדכ' נזבחה לה' אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב הרי לך ראיות ברורות כי מצות ציצית שהוא מזכרת כל המצות היא סימן לחרב ה' מלאה דם להנקם מהרשעים הפושעים בו כדכתיב אם שנותי בדק חרבי לי נקם ושלם ולכן כל איש יפחד ויירא וילבש חרדה וישמו' מעבור מצותו כמפני חרב. וב"כ הרב החסיד רבי יוסף יעב"ץ על משנה הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה וכן כתב דשב״י כל פקודא דלאו היא בדחילו ורחימו לאו פקודא היא והוראה הגדולה מביא' האהבה כדכתב בספר חובת הלבבות ובהדיא כתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו זגו' ועל כן חבור קצר שחבר הרב רבי אליעזר ממי' על המצות קרא שמו ספר יראים ואני לא כתבתי רק המצות הנוהגת היום לעשותם וגם הבאתי אור תורה מספרי רבנן קמאי ורבנן בתראי ועמרתים במילוי דרשב"י ע"ה וקורא לו שם חדש לחבורי קטן אשר פי' ה' יקבנו שנתרעם עלינו ביד ישעיה הנביא ותהי יראתם אותי מצות אנשי' מלומדה כלומר הם חשבו שמה שכתבתי להם בתורה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך היא יראה קלה מצות אנשי' אין הדבר כן אלא כדכתיב באנשי ננוה. ויראה האנשים יראה גדולה. והיראה הגדולה נקראת חרדה כדפי' יתברך על ישעי' עצמו החרדים על דברי וחרד על דברי ע"כ מזכרת מצות זה קראתי ספר חרדים ויחרדו בנים על מצות אבינו מלכנו מלכו של עולם ולא יטעו לומר ה' צבאות מלא רחמים וירה' על הרשעים ולא ידונם כדארז״ל שהאומר הקב"ה ותרן יותרו מעוי אלא מאריך אפיה ונבי דיליה וכן בתב ונקה לא ינקה ופי ית' למה בסיני מנקה הוא לרשעים ששבו בתשובה ואינו מנקה לרשעים שלא שב וכתיב פוקד עון אבות על בנים וגו' וכ' רשב"י דאותיותיו יתברך רמז לחרבו הקשה והגדולה שבה מתנק' מן הרשעים כיצד ו' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא ה"ה תרין פיות דילה ומי רואה את המלך וחרבו שלופה בידו ולאיחרד חרדה גדולה והיינו דרמז ית' בפ' ציצית והיה לכם לציצית וראיתם אותו ונו' כי תיבת והיה רמז לשם הנכבד והנורא שיש לו י"ב צרופי' וזה א' מהם תיבת לכם בהיפך אותיות מלך לציצית לשון הסתכלות לשון מציץ כדפיי לעיל וראיתם אותו בהיפך אותיות ויראתם אותו כלומר הסתכלו בעינו שכלכם באותיות ה' שהוא מלכו של עולם שמורות שחרב נוקמת בידו ותפול עליכם אימה ופחד ויראה גדולה וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם כו עוד כיון בתיבת לציצי' שה' מלך שהזכיר הוא מציץ בכם תמיד כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתבום כתוב בתורה שנא' אתה אל ראי וכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שפי' רמב"ם כמו אם לא על פניך יברכך כי הדבר העשוי בפניו של אדם והוא עומד עליו יקרא על פניו והנה אמר דלא תעשה לך אלהים אחרים כי על פני הם שאני נמצא עמך תמיד בכל עת ובכל מקום ורואה אותך בסתר ובגלוי ע"כ. ושנוי בנביאים שנאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו יכתיב עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ ומשולש בכתובים שנאמר כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יספור ומזמור ה' חקרתני ותדע מיוסד על פרטי השגחתו התדירה בם בכל יצוריו וז"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט כלומר פתחתי עיני שכלי ושמתי בדעתי כי ה' נגדי תמיד והוא מסתכל בי ואיך לא אירא ואבוש מפניו נם לשון נגדי לשון יסורון ומלקות כלשון גמרא ממנו אנינודא וכן פירשו ז"ל עזר כננדו לא זכה מנגדתו הכא והכי קאמר שמתי בדעתי כי ה' אע"פ שהוא רחמים גם הוא שופט ומכה בחרבו את המורדים בו אלא מאריך אפיה ובסוף נפרע כשאני משים זה על לבי ודאי לא אמוט מן התורה כחוט ה השערה כדארז"ל אין ימין אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו וכן רמז ית' בהתחלת ספר תורתו בתיבה ראשונה שהיא בראשית שפירש רשב"י בתיקונים אחד מצירופים ירא בשת שתהיה ירא בשת שתהיה ירא וחרד מפחד כי ברא עולמו בדין ויתפרע מהרשעים גם תבוש מפניו כי עומד עמך בכל מקום ורואה מחשבתך ודבורך ופעולתך והאיש הרשע שעובר על מצות מלכו של עולם אם אינו כופר בהשגחה ודאי עז פנים הוא ועליו תנן עז פנים לגהינם ועל שומר מצותיו תנן ובושת פנים לג״ע והרי אנו מתפללים לפניו ית' בסוף תפלתינו ואחר מצותיך תרדוף נפש וחובה עלינו כל היום לרדוף אחריהם בכל עוז וכשנתן לב שלפניו ית' אנו עומדים תמיד כמד"א חי ה' אשר עמדתי לפניו יש לנו להתחזק ולא להתרשלי מלקיים מצותיו בזריזות ושמחה רבה דכתיב דרך מצותיך ארוץ וכ' נדעה נרדפה לדעת ה' ואנו מתפללי' והאר עינינו במצותיך ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך לכן ראוי לשנס מתנינו לקיימה בשמחה:

ויש מצות עשה שלא יתחייב אדם בהם כי אם בסבה כגון מזוזה שמי שדר באהל פטור מן המזוזה וכן אם ידור בבית שחסר א' מן עשרה תנאים שצריך שיהיה בו כדי שיתחייב בה כדכתב רמב"ם וכן מצות מעקה צריך תנאים כדי להתחייב בה וכן ציצית מי שאינו לבוש טלות שיש בו ארבע כנפות פטור ובתרומה ומעשר בחוצה לארץ האדם פטור וגם בארץ ישראל פעמים דפטור כמבואר בגמרא וכן מצות נתינת שכר שכיר ביומו שאם לא ישכור אדם שכיר אין כאן מצות נתינה ופעמים שלא תבא הסבה לאדם כל ימיו ונמצא שלא עשה אותה מצוה לעולם וכן כל כיוצא במצות אלי אין בית דין של מטה מענישין את האדם למה אינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב כדי לקיים אותן אבל ב"ד של מעלה מענישין עליהם כשיש חרון אף בעולם כדאיתא במס' מנחות שנגלה מלאך לרב קטינא ואמר לו אתה בלא ציצית בעבור שבגדיך פטורים אם כן מצות ציצית מה תהא עליה השיב רב קטינא וכי יש עונש על מצות עשה כאלה למה אין אדם משתדל להביא עצמו לידי חיוב השיבו המלאך בעידן ריתחא ענשינן אעשה ולשון הרב רבינו יונה גם על מצות כאלה אמרו ז"ל ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו כפי המצוה ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיוב עליו ובפרק ערבי פסחים אמרו דמי שאין לו ציצית בבגדו הוי מנודה לשמים וכתבו עליו התוספת ומיירי דיש לו ואינו מניחו אי נמי אפילו אין לו יש לו לחזור ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לא״י כדי לקיים המצות התלויות בה. ויש מצות עשה שחיובן בלא שום סבה אך אין חיובן תמיד רק לזמנים ידועים מן השנה או מן היום כגון תפלה ותפלין צדקה שופר סוכה לולב וכיוצא בהם וכתבו התוספות והרב רבינו יונה דבמצות אלה אפילו ב"ד של מטה מענישין כדאמרו ז"ל שאם הזהירו את האדם ואמרו לו עשה סוכה ואינו רוצה או עשה לולב ואינו רוצה מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיעשה וכן כל כיוצא במצות אלו: ויש מצות שחיובן בלא סבה וגם חיובן תמידי ולא יפסקו מן האדם אפיי רגע אחד בכל ימיו. ואלוהן א' להאמין מציאות השם והשגחתו ויכלתו. ב"ל האמין שהוא א'. נ' ליראה ממנו. ד' לאהבו. ה' ולדבקה בו. לזכרון תמיד. וכן מצות לא תעשה יש שחיובן על ידי סבה כגון לא תאחר דנדר לא יחל דברו דנדר או שבוע' שאם לא נדר או נשבע אין עליו חטא וכן המקדש האשה הוא נאסר בקרובותי' ואסורה היא בקרוביו וכן מצות שלא יגרש את אשתו האונס המוציא שם רע וכיוצא באלה. ויש מצות לא תעשה בלי סבה לעתיד כגון איסור אכילת חמץ בפסח ושלא יראה ולא ימצא ואיסור מלאכה בשבת וביום הכפורים וימים טובים דאי כדאית ליה והאי כדאית ליה ויש מצות לא תעשה בלי סבה והן תדירות כגון איסורי מאכלות ועריות שאינן תלויות באישות וכיוצא ויש מצות ל"ת שאינן פוסקות מהאדם רגע כל ימי חייו אלא חייב בהם תמיד והם א' שלא לעלות על לב שיש אלהי זולתי ה' לבדו. ב' השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך. ג' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד' שלא להתגאות שלא ירים לבבו אלא תמיד יהי' לבו שפל כאזוב. והנה כל המצות הן כמו מנחה ודורון למלכנו יוצרנו וכמו שהמקריב מנחה למלך ב"ו משתדל שלא ימצא המלך שום דופי לא בו ולא במנחתו פן יטרפנה לו על פניו או ישליכנה לכלבים כן צריך האדם להיות טהור ונקי מכל עון ואשמה ומצותו נקיה מכל פניה רעה ועשיי' בזירוז ובהידור ובמורא ואהבה ושמחה רבה כדי שתקובל מנחתו לזכרון ולרצון ולא תישלך לכלבים ע"ד שאמרו בזוהר שבזמן שהיו ישראל רצויים לפני השי"ת היו רואין על המזבח המלאך אוריאל בצורת אריה וכשלא היו רציין היו רואין מלאך משחית כצורת כלב וכן אמרו על מי שלא המתין את חבירו עד שיתפלל ולא גמלו חסד שטורפין לו תפלתו בפני וכן כל כייצא בזה. וכל מי שהוא מלוכלך בעונות וחטאים והרי הוא משוקין ומתועב כ״ש שטורפין לו מצותיו בפניו וכן מבואר בדברי הרמב"ם וכן אמרו חז״ל עבירה מכב' מצוה ודע שהעבירות מלכלכין נפשו של אדם ושנאוי לפני ה' ולפני כל מלאכיו ולז״א המשורר חטאי לו יריחין בם שכני אזי ברחו רחקו מנבולי ואמר ישעיה הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני לכן הנלבב ישוב בתשובה ירחץ ויטהר מכל עון ויקבל על נפשו לבלתי יחטא על המצות אשר יעשה משם ואילך יקובלו ברצון ויש לו לשמוח ולגיל ברעדה שיעלה ריח טוב כשושנה כדאמרו ז"ל על פסוק למנצח על שושנים לבני קורח וגם כל מצותיו שיעשה יעלו ריה טוב כתפוחים ושושנים וכל מיני בשמים כדאי' בזוהר ואפי' העבירות שעשה בימים הראשונים ע״י התשובה העצומה באומץ ואהבה רבה יהפכו לטובה יעשה לו כזכיות במאמרם ז"ל דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך וכאשר ישוב יש לו להשפיל עצמו עד הקצה האחרון ולעקור מלבו כל מין גאוה כמאמר דוד תחטאני באזוב ואטהר ואח"כ תכבסנו ומשלג אלבין והמתגאה כמה רעתו רבה שהרי הוא מנודה מפי חכמי הגמ' שאמרו בשמתא מאן דאית ביה נסות הרוח ואפי' מקצתה דכתיב תועבות ד' כל נכה לב וכן כתב רמב"ם וכל הפוסקים ונדוי חכמי הגמרא מי יתירנו ודוק ותשכח שתפלתו של המתגאה נמאסת והרי אמרו רז"ל שגדולה תפלה מכל מצות ומעשים טובים ואם תפלתו נמאסת ק"ו לשאר מצותיו ומעשים הטובים. וכבר אמרו רז״ל שלא בחר ה' בישראל מכל עם ולשון אלא מפני שמשפילים עצמם ואינה מתגאים בשום מין גאוה לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בגוי שנאמר חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים ונתן לנו ית' תורתו בסיני שהיה הר נמוך מכל ההרים ולכל שאר הרים הגבוהים קרא נבנונים שנאמר למה תרצדון הרים נבנונים ההר חמד אלהים ופירשו רז"ל נבנונים בעלי מומים מלשון או גבן או דק ולא רצה ליתן התורה עליהם לרמוז שאין התורה זה מצות מתקיימים בגסי הרוח וכן כתיב כי המצוה הזאת ופירשו רז"ל מאי מצוה ילמד התורה וכללות מצותיה כתיב בתריה לא בשמים היא ופירשו מרוצה לומר לא בג?סי הרוח היא מצויה ואבותינו הקדושים היו משפילים עצמם מאוד וטרם הוציא ית' אותנו ממצרים אמר לנו ולקחתם אגודת אזוב הם אבותינו הקדושים כדכתיב בספר צרור המור רמז לנו שתים אחת שזכות אבותינו יעמוד לנו לגאלינו. שנית שנלמד מדת אבותינו וכל אחד ואחד יהיה שפל כאזוב ויהי' אגודת אזוב אמרו ז"ל אין אגודה פחות משלשה רמז לנו שנשפיל עצמנו בשלשה כלים שלנו כלי המחשבה המוח והלב והכליות וכלי הדבור הפה והלשון וכלי המעשה שהם כללות שאר האיברים מחשבה כד"א נבזה בעיניו נמאס דבור בר״א ושפלת מארץ תדברי וכמו שכתב הרמב״ן שצריך שיהיו כל דבריו של אדם בנחת וכן כתוב בסדר אליהו זוטא וכ"כ במדרש הנעלם וכן שאר איבריו נוהגים בהנהנות השפלות עינים שחוח מהלך על דרך שאמור דוד המלך ה' לא נבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממנו נאמר בזוהר פרשת משפטים עלה ת״ח דור הוי עינוי תדיר מאיכן בארעא ימדחילו דמריה עכ"ל. שלשת הכלים הנז' כל מצות תליות בדם כדכתב ראב"ע וכן בזוהר דכתיב כי המצוה הזאת לא נפלא' היא ממך כו' בפיך בלבבך לעשותו שפירוש לעשותו רמז לכלי המעשה ובפיך היא כלי הדבור והלב שהוא מלך בגוף כתבו באמצע ועל שלשתן אמר לא בשמים היא רוצה לומר שאינה מתקיימת המצוה הזאת במי שמתגאה באחד משלשה כלים אלה לכן ישוב אדם בתשובה ידכה ישוח ויאמר תחטאני באזוב ואטהר ויעשה שינוי בשם ויקרא שמו בינו לבין קונו אגודת אזוב וחייב להנהיג נם ביתו וזרעי ביראת ה' ובמדת השפלות ושלשתם יהיו אגודת אזוב לעבוד מלכנו יוצרנו כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ואח"כ ישתדל להיישר רבי' ביראת ה' ובמצותיו ובמדת השפלות ואז ימצא חן בעיני מל מלכנו יוצרנו וזכות הרבים תלוי בו ולשכרו אין קצבה כמבואר בזוהר ויאמרו עליו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי, הרבים ככוכבים לעולם ועד ויזכה לבן צדיק ומצדיק הרבים כדאמרי בב"ר על אלקנה לפי שהיה משתרל שיעלו ישראל לרגל אמר לו הקב"ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו רבים על ידיך אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות הא למדת שכר אלקנה שמואל: