ספר חרדים – קטע 3

אמר המחבר לא אחריש בדי מצות עשה ואין ערכה: גרסינן בכתובות פרק הכותב אמר רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אי אמר ל לא ניחא לי למעבד מצוה מאי אמר ליה תניתו' בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאומרים לו טול לולב ואינו נוטל עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו והני מילי במצות עשה שאין מתן שכרה בצדה אבל אם מתן שכרה בצדה אין מכין אותו כדגרסינן פ' כל הבשר תניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה. הנה לך עונשה מבואר עונש חמור בלי חמלה: ג וראוי שתדע כי המצות הן קשר אחד אי אפשר להיות האחת בלתי האחרת כבגד הנארג שכל חוט וחוט דבק בחבירו ועוזר בקיומו וכבר קדם לך הדבור כי המצות רומזים להקף וכל הנמצאות כלם מן ההקף נשתלשלו ולכן הנמצאות כלן קשורים בזה ועוזרי' זה בזה ואי אפשר להיות האחד בלי חבירו. וכן יש בנמצאות בכל הארבעה המרכבות דומם צומח חי מדבר סגולות נפלאות כאשר נודע זה לבעלי המחקר המנסים טבעי הנמצאות. ויש ל"א סגולה מיוחדת שהיא מאירה ומאחר שבאלה הנמצאות. השפלות נמצאו שנויים כאלה וסגולות כ"ש וקל וחומר למצות התורה היוצאים מעצמות ההקף וצדקה וקטרת וציצית יוכיחו וזה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ודע זה:

ונמשיל לך משל אחד כבר ידוע מן החוש שהפת מועלת מן הרעב והמים מן הצמא. והאש מן הקור וכל אחד משונה מחבירו כך כל מצוה ומצוה צורך גדול למתן השכר הראוי לה ואם בטל אחת מהן ולא קיימן ימצא החסרון דמיון מי שקבץ מזונות רבים ולא הכין מים מות ימות בצמא אע"פ שהכין כל מיני מזונות והוא הדין לשאר מיני הצורך כן המצות אם לא קיים כלם נפל מידו השכר המוכן מקיומם. פקח עיניך וראה המבטל מצוה אחת עד היכן אפשר להגיע הזיקו מצד בטולה וכן יש סגולת למצות דבר טוב והפכו שהוא פורעניות כענין ששנינו בעשרה מאמרות שבעה מיני פורעניות וכו' בארבעה פרקים הדבר מתרבה וכו'. על שלש עבירות נשים מתות וכו' בעון בטול תרומה בעון חלה וכו'. לפיכך אם בעל נפש אתה שים נכח פניך אלה הדברים ותזכה בם בעולם הזה ובעולם הכא עכ"ל ספר שישן סודות. בסוף פ"ק דקידושין תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידו שחטא אובד ממנו טובות הרבה ראב"ש אומר לפי שהעולם נדון אחר רובו והיחיד נדון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד וכו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה עכ"ל

וכתב הרב רבינו יצחק דמן עכו מעשה היה ברב רבינו יוסף ניקטול"א שחלה עד קרוב ל למיתה ונים ולאנים תיר ולא תיר ראה שני אנשים שוקלין עונותיו וזכיותיו במאזנים שקולין שוה בשוה מיד נתעורר ונתחזק ושקל התפילין ושם אותם מיד התחיל להרפא ועלה ממות לחיים כי הכריע כף הזכיות:

תנן בפרק בתרא דבכורים כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם וכתב עלה הרב רבינו עובדיה אע"נ דאין בעלי אומניות חייבין לעמוד מפני תל תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם כדי של שלא יתבטלו ממלאכתם מ״מ היו חייבים לעמוד מפני מביאי ביכורים דחביבה מצוה בשעתה ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה עכ"ל:

כתב רמב״ן בפירוש החומש פרשת ואתחנן על פסוק ועשית הישר והטוב וז"ל ולרבותינו בזה מדרש יפה אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמרו חקותיו ועדותיו אשר צוך ועתה יאמר גם כאשר לא צוך הן דעתך לעשות הטוב והישר כי הוא אוהב הטוב והישר זה ענין גדול לפי שא"א לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו וריעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר והיושר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה שהזכירו מדינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות עד שיקרא כבל ענין תם וישר עכ"ל. אחרי שהקדמנו הקדמת על כבוד מצות אלהי ישראל דרך כלל יש לי להקדים פרקים על המצוה העיקרת שורש כולם ואחר כך נמנה אותן אחת לאחת למצוא חשבון: פרק

ראשון יסוד היסודות ועיקר הכל לידע שיש אדון יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית הוא המציא כל הנמצאים והוא משגיח בהם ומנהיגם וקיומם וחיותם ממנו יתברך שנאמר אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וכתיב כי עמך מקור חיים וזו היא המצוה הראשונה שצונו ה'. ובפרשת וארא ברעיא מהימנא אמר וידעתם כי אני ה' פקודא דא קדמאה דכל פקודין וכו' למנדע דאית שליטא עילאה דאיהו רבון עלמין כלהו וכו' וברא ליה לבר נש מעפרא ונפח באפוי נשמתא דחיי כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי ליה להקב״ה כיון דאתא משה לגבייהו פקודא קדמאה דא אוליף לון דכתיב וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וגו' מסיק כד יהב קב"ה אורייתא לישראל בטורא דסיני מלה קדמאה איהו אנכי וכו' הכא איהו רזא דפקודא קדמאה למנדע ליה עכ"ל לעניינינו ולפי שמצוה זו היא שורש כל המצות לכך השרה עלינו נבואה בסיני ודבר אלינו פנים בפנים והשמיענו אותה מפיו וגם צונו מפיו שלא יעלה על לבנו שיש לו שני לעצמותו שנא' ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכן ארז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שנ' אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי מנין כל כל המצות תרי"ג השתים שמענו מפי ה' ותרי"א שמענו מפי משה ע'ה שנ' תורה צוה לנו משה תורה בגמטריא עולה תרי"א הכי איתא בסוף מסכת מכות. ומהו זה שכתוב בדברי הנביאים ותופשי התורה לא ידעוני וכתיב ישראל לא ידעו וכתיב כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי והלא ידיעה זו זיל קרי בי רב הוא ואפילו עם הארץ שבישראל יודע אותם אלא מכאן אתה למד שפירוש ידיעה זו כעין ראיה בתוקף האמונה דומה למשכיל בעיני שכלו באלו רואהו בעיני בשרו דאע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי וזהו שאמר דוד הע"ה עיני תמיד אל ה' וא' שויתי ה' לנגדי תמיד ושלמה אמר החכם עיניו בראשו פי' עיני שכלו בשורשו שהוא יתברך ראש כל ראשית סבת כל סיבה וזהו אחז״ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כלומר שהאמונות שבהם שה' יחיד וקדמן כאמור וצדיק באמונתו יחיה ועמוד בזה הוא מאמר הרב רבי יהודה הלוי בפייטו של ראש השנה השתונן והכונן והתבונז בסודך והבט מה אתה ומאין יסודך ומי הכינך ומי הבינך וכח מי יגידך חקור פעליו: