אוהב ישראל – קטע 7

עוד י"ל איני זוכר כ"א ראשי פרקים והוא ויצא יעקב מבאר שבע. ר"ל כשיצאה נשמת יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות מעולם הנשמות הנק' בחי' באר שבע כנודע אשר צורתו של יעקב חקוקה בכה"כ ית' אז וילך חרנה שברחו כל חרון אף וכל המסטינים והמקטריגים וחיצונים לעמקי שאול התחתון ויפגע במקום וילן שם שבא למקום כזה אשר הי' צריך לבוא שם לבחי' לינה ודורמיטא כי בא השמש. ע"ד דאי' במדרש אתא שמשא כי יעקב אבינו ע"ה הוא בסוד שמשא עילאה סוד הת"ת כנודע ויקח מאבני המקום היינו מאותיות התורה וישכ"ב במקום ההוא ע"ד דאיתא בזוה"ק ויש כ"ב אותיות במקום ההוא ויחלום היינו שבא לבחי' חול"ם סוד הוי"ה בניקוד חול"ם והנה סולם מוצב ארצה כו' כמבואר לעיל בביאור דברי המדרש בסופו והנה ה' נצב עליו היינו שכל הייחוד נצב עליו ויאמר גו' אנכי עמך היינו מה שאני אנכי ומתאר א"ע כביכול בבחי' אדם מספר שם מ"ה הק' הוא עמך ע"י בחינתך ושמרתיך גו' דברתי לך היינו שכל ההתנהגות יהיו על ידך וייקץ יעקב משנתו ויאמר גו' לא ידעתי היינו מה שאני אנכי לא ידעתי אין זה המקום כ"א בית אלהים. והי' צריך להיות סוד נסירה כביכול וזה שער השמים שכל התפלות נכנסים בו והמשכיל יבין כ"ז ויבין דבר מתוך דבר: שייך ג"כ לפסח

עוד ויקח מאבני המקום וגו' במדרש יש דיעות שונות כמה אבנים נטל ר"י סובר י"ב אבנים נטל ור"נ סובר ג' אבנים נטל ורבנן סברי ב' אבנים נטל והוא מבואר למעלה כיד ה' הטובה עלינו ועוד יש לאלוה מילין וי"ל כי מא"ח ומא"ח ול"פ. דהנה ידוע שיש בעולם ג' יסודות והם אש רוח מים ונק' בס"י אמ"ש מ"ם דוממת שי"ן שורקת אל"ף רוח מכריע ביניהם ר"ל שיסוד הרוח הוא כלול מאש ומים והנה יסוד האש הוא חם וממנו התעוררות הכעס שהוא מדה רעה ויסוד הרוח הוא קר וממנו נתעורר העצלות שהוא ג"כ מדה רעה ויסוד המים הוא לח וממנו נתעורר תאוות רעות והתענוגים כמו ניאוף ר"ל והנה כתיב כי חלק ה' עמו חל"ק נוטריקון ח"ם. ל"ח. ק"ר. היינו שצריך איש הישראלי להפוך יסודות הנ"ל אל עבודת הש"י ולא ישתמש עמהם לפי טבעם היינו ביסוד האש יראה לעבוד את הש"י בהתלהבות גדול בתפלה או בלימוד תורה לשמה וביסוד הרוח להתעצל מן התאוות הגופניות ושלא להמרות עיני כבודו ית'. וביסוד המים שהוא לח להתענג על ה' ולאהוב אותו וזהו ענין קדושת שבת היינו עליות כל הג' יסודות לה'. כי כתיב לא תבערו אש גו'. וזה מורה שצריך לאחוז ביסוד הקר ולהעלותו ובשבת צריך כ"א מישראל להיות מתלהב לבו לעבודתו ית' ובזה מעלה יסוד האש וע"י הטבילה במקוה הוא מעלה יסוד המים שהוא לח וע"ד כלל הוא להעלות כל הג' יסודות אש רוח מים אל הקדושת שבת ולכן נק' סעודת ליל שבת חקל תפוחין קדישין כי חק"ל נוטריקון ח"ם. ק"ר ל"ח ואנו מעלין אותן אל הקדושה להיות הכל משועבד לעבודתו ית' וכשאנו מעלין הג' יסודות הנ"ל צריכין אנו להעלותן עם יסוד העפר וזהו טל תן לרצות ארצך הוא בחי' חם קר לח הם אש רוח מים. בחי' יה"ו משם הק' הוי"ה משם מ"ה הק' שהם ג' אותיות הראשונות הם גי' ט"ל וצריך לייחדם עם יסוד העפר בחי' ה' אחרונה משם הק' הוי"ה במילוי אלפי"ן שם מ"ה הק' כי עפר לית לה מגרמה כלום כ"א מה שנותנים לה הג' יסודות הנ"ל ויסוד העפר הוא מורכב מהג' יסודות וכן אנו צריכין להתדמות לה כמה שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה היינו כמו שיסוד העפר לית לה מגרמה כלום כן נדע שאין אנו בעצמינו כלום רק אור שכינתו ית' החופף עלינו תמיד: ועכ"ז יבואר דברי המדרש על נכון ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו היינו ששם דבר זה במחשבתו להעלות הג' יסודות. אש רוח מים ולייחדם עם יסוד העפר וז"ש וישכב במקום ההוא ר"ל שייחד אותם עם הארץ שהוא בחי' יסוד העפר ואחר הייחוד הזה אז ויחלום הראה לו הש"י סל"ם גימ' ק"ל והוא מנין שם מ"ה הק' כפול ומשולש ומרובע וזהו בחי' ייחוד הד' יסודות ארמ"ע מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ייחוד ארץ ושמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ר"ל היסודות שמתאחדין בו והנה ה' נצב גו' אנכי עמך היינו אנכ"י גימ' כסא הוא עמך ומעתה הג' דיעות שבמדרש כולם לדבר אחד נתכוונו כי ר"י שאומר י"ב אבנים מדבר מזה שנטל אחר העלותו יסוד העפר וייחדו עם הג' יסודות הנ' ויסוד העפר הוא בחי' שם הק' אדנ"י והוא במילואו י"ב אותיות וזהו י"ב אבנים ורנ"א ג' אבנים מדבר בעת שהתחיל לייחד לקח ג' אבנים היינו ג' יסודות לייחדם עם יסוד הד': ורבנן אמרי ב' אבנים מפני שיסוד הרוח הוא כלול מאש וממים ולכן הם מחשבין ג' יסודות הנ"ל לב' ורצה יעקב אבינו ע"ה שיתאחו האבנים זו לזו היינו שיתאחדו הד' יסודות הנ"ל והנה התוה"ק שנבראו בה כל העולמות יש בה ג"כ הד' יסודות כי האותיות הם בחי' יסוד העפר דלית לה מגרמה כלום כך הם מעצמם אין להם שום תנועה רק ע"י הנקודות הם מתנענעי' וע"י הטעמים והתגין הם מתנהגים וטנ"ת הם בחי' אר"מ וזהו שראה יעקב אבינו ע"ה אחר ייחוד הד' יסודות והנה באר בשדה בא"ר נק' התורה בשדה הוא אותיות שהם בחי' יסוד העפר וג' עדרי צאן רובצים עליה הם טנ"ת בסוד ט"ל תן לרצות ארצך ובעת עליית יסוד העפר להג' יסודות הנ"ל נעשה אז יסוד העפר למעלה בחי' א"ח עטרת בעלה וזהו ענין מוריד הטל ר"ל אות ה' שהיא בחי' יסוד העפר קודמת לט"ל בחי' ג' יסודות וכנ"ל: והנה הר"ת שלח"ם. ק"ר ל"ח גימ' חמ"ץ וזהו אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר. כי בניסן בא התחדשות לעולם ואז נעשים ישראל כקטן שנולד שאין היצה"ט בא אליו עד אחר י"ג שנים כמ"כ אנו בודקין את החמץ אחר י"ג לילות לאור הנר נר מצוה דוגמת הקטן שנעשה בר מצוה אחר י"ג שנים ואז צריכין אנו לבער מכל וכל כל המדות רעות המתהוים מהג' יסודות הרמוזים במספר חמ"ץ וכנ"ל ומוחקים ח' של חמץ ונעשה ה' הוא מצ"ה ואז עולה מספרו פחות ג' ממנין חמ"ץ והיינו שצריך לבטל הרע המתעורר מהג' יסודות ואוכלין מצה בליל ט"ו כי ליל ט"ו. הוא רומזת לשם י"ה בחי' חכמה ובינה שם. ע"ב ס"ג גימ' מצה ואוכלין ב' זיתים דווקא לרמז ב' שמות הנ"ל וביחד דוקא לרמז לאבני יעקב שנתאחו ונעשה מהם אחד וכשאנחנו נוטלין קדושה עליונה כזאת ואוכלין אותה והוא נותנת חיות לכל איברי הגוף ונתחזק הגוף ממנו אז נתקדש הגוף בקדושה עליונה וכל היסודות נתייחדו להש"י ונדחה הרע מהם ובזה אנו מעלין כל ימי החורף כי למ"ד יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות הפסח והם שייכים לפסח ומחג הסוכות עד חנוכה הם ס"ג ימים ומן אחר ימי חנוכה עד פורים הם ע"ב ימים. ואנו מעלים אותם באכילת מצה שהוא מנין ע"ב ס"ג והנה חמץ הוא סתום. ומצה יש בה ה' שהוא פתוחה רמז שהש"י פותח שער לדופקי בתשובה. כי קודם ביעור חמץ בפועל ממש צריך לעשות תשובה שלימה ולקבל ע"ע שלא ישוב עוד לכסל' ח"ו היינו שלא יעשה עוד מאז והלאה כמעשיו הראשונים אשר לא טובים היו ואז נתבטל החמץ בסוד נקודת מצה שהוא המבטל והעיקר הוא ע"י שם הק' תכ"ה שהוא המכה ומבטל את כל הקליפות וזה השם הק' יוצא מהפסוק ואהבת את ה' אלהיך. ס"ת תכ"ה ואת לרבות ת"ח היינו ע"י שידבק האדם א"ע להצדיק בזה יכול לדחות מעצמו כל הקליפות וזהו כל הנשמה תהלל יה ר"ת תכ"ה המבער החמץ ואח"כ י"ה היינו ענין מצ"ה בליל ט"ו גימ' ע"ב ס"ג חכמה ובינה והבן כ"ז: היוצא לנו מזה תוכחות מוסר גדול שיש לכל אדם לחשוב בלבו באמת בעת בדיקת חמץ וידע שהגיע העת בדיקת חמץ בפועל ממש ולכן יכוין בלבו אז לבדוק כל המדות שלו אם יש בהם איזה חימוץ היינו איזה מדה רעה ח"ו ובעת שריפת החמץ יכוין ג"כ לבער ממנו את המדות הרעות מכל וכל כי תיכף בצאתו מרחם אמו נכנס בו היצה"ר ומייפה אליו כל הבלי העוה"ז והולך אחר עצתו כי אין לו עדיין יצה"ט שישיאנו עצה הוגנת לו עד כלות הי"ג שנים ואז נכנס היצה"ט בו ומשכילו ואז מבין מדעתו שכל מה שעשה עד הנה הי' הכל שוא והבל ותוהו ומתחרט בלב שלם ובודק בחורין ובסדקין בכ"מ שדרכו להכניס שם החמץ הוא שאור שבעיסה תאוות החומר המגושם. וזהו אור לי"ד לאור הנר הוא נשמתו ע"ד נר ה' נשמת אדם וזמן ההוא רומז על כל ימי חלדו של האדם. כי אז יצא מכל חלאתו וטומאתו והגשמית. ויתחיל לדבק א"ע באור התורה והמצוה: עי"ל ע"ד פנימי כי בעת ההוא התחיל מוחין דגדלות להאיר בהעולמות ובנר אלהים נשמת אדם ואז נסתלקו מוחין דקטנות והוא אז יציאת מצרים וענין זה מתעורר בכל שנה ולהבינך ענין זה אומר הלא ידוע כי שמו י"ת הנכבד והנורא הוא נותן כח וחיות לכל הנאצלים מאתו ית' בבהירות א"ס ב"ה וב"ש וזה תענוג גדול לפניו ית'. והוא מגודל הדביקות שיש להכנ"י עם אביהם שבשמים ומטהרים רעיוניהם ומשעבדים גופם להיות מרכבה להשכינה הק' וזה גורם שמחה עצומה לפניו י"ת. וכל טיבו וכל חדו ואז מאיר באורו הזך והבהיר לכל העולמות ונתעלו בסוד אני לדודי ודודי לי להשפיע שפע רב טוב מחכמה עילאה קדישא וזהו בחי' מוחין דגדלות רעיונים רוחניים ונעלמים המתגלים ע"י עוז ותעצומות אלהים אשר על יריאיו. אך כאשר נפסקו ח"ו ישראל משורש חיותם ויאכלו מזבחי מתים הם התאוות רעות ומגבירים התאוות על השכל ואז כביכול אין שמחה וחדוה לפניו ונסתם המאור העליון להאיר בהעולמות ח"ו אך אעפ"כ עולם כמנהגו נוהג ובמה הי' מתקיים העולם אם הי' השי"ת מסיר השגחתו מהם אפילו רגע אחד היו בטלים כלא היו אשר ע"כ הוא מאיר להם אור קטן דרך חלונות ומסכים רק להחיות אותם לפי שעה דרך הכרח כביכול וזהו בחי' ממין עצבות כביכול אך הוא דק מאוד וכולו קודש רק שבזה הכח הם נאחזים הקליפות כי המה שורש העצבות והמרה שחורה להבדיל באלף הבדלות. וזהו בחי' מוחין דקטנות עד עת בא דברו הטוב ויערה עלינו רוח ממרום לעורר את לבבנו כמאז וקדם ולהסיר ממנו מסכים המבדילין ואז יחזרו המוחין למקומו. וזהו בעת שבודקין את החמץ הרומז להנ"ל בנר אלהים ומפשפש במעשיו ומסיר מעצמו כל הרע והמסכים המבדילין ומטהר ומייחד א"ע רק לשמו ית' ואז חוזרין המוחין דגדלות והשורש מאיר להענף וזהו ענין מה שאנו נכנסים בעת הזאת תחת סוג הגדלות וכיה"ר שידחה הרע ממנו מכל וכל בכלל ובפרט ויאיר השי"ת נשמתינו בהמוחין דגדלות ויקוים בנו כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות ובימינו תושע יהודה וירושלים ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ ע"י משיח צדקינו שיבא במהרה בימינו אמן וזכור כל זה היטב:

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' וגו' במדרש ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים א"ל הקב"ה חייך כל הטובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה שנ' והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו והיה ביום ההוא יצאו מים חיים בירושלים והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ע"כ דברי המדרש לבאר דבריו הקדושים בשום שכל והערת לב. נקדים מה דאי' בגמ' ובמדרשים אין והיה אלא לשון שמחה ויש להבין השמחה מה זה עושה בתיבת והי"ה וי"ל דהנה כתיב כי ביה ה' צור עולמים ביו"ד עוה"ב ובה' עוה"ז ואלו השני אותיות הם בחי' אבא ואימא סוד חכמה ובינה תרין ריעין דלא מתפרשן והמשכת התגלות העולמות היה ע"י סוד משם הק' הוי"ה וההתגלות בפועל היה ע"י ה' אחרונה משם הוי"ה בהוב"ש והשני אותיות וא"ו ה"א הם בבחי' בנים כביכול והנה כתיב עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. היינו כאשר האב רואה מהבנים דבר חכמה נפלאה ומקבל תענוג ושעשועים מהדבר חכמה אזי עושה אותו עטרה לראשו לגודל האהבה והתענוג שקיבל ממנו וכן הוא כביכול בהבורא בהוב"ש הנכבד והנורא כאשר איש הישראלי מתעורר ביראה ובאהבה ובתשוקה גדולה אליו ית' ומבין ויודע שאינו כדאי להטובות והחסדים אשר הקב"ה עושה עמו בכל עת ורגע ומרוב האהבה ותשוקה הנכבדת הוא בטל במציאות וכאפס ואין נחשב בעיניו ומיד הוא נתעורר בתשובה ומע"ט ביתר שאת ובמס"נ להש"י אז עי"ז נתעורר לו מדת ובחי' אי"ן עלמא קדישא עילאה וממשיך משם החסדי' העליונים מצוחצחים להשפיע ולהשקות ולרוות את צמאון כל העולמות עליונים ותחתונים וזהו מאי"ן יבוא עזרי היינו ממדת אי"ן יבוא עזרי והנה כאשר האדם זוכה לבוא לבחי' גדולה כזו אין ערוך אליו אזי מקבל הבורא בהוב"ש מזה תענוג גדול וחדוה ושעשועים ושמחה כביכול ואז מזה נתעורר שמחה וחדוה לכל העולמות וכל חדו וברכאין טבין והנה אדם כזה אשר זכה לבוא לבחי' ומדריגת אי"ן. אזי הוא כביכול לעילא מבחי' אב"א ואימ"א שהם חכמה ובינה כי החכמה מאין תבוא ותמצא ומקור שורשה הוא מאי"ן והאדם הקדוש הזה הוא כביכול בבחי' ומדריגת אי"ן ואז השני אותיות וא"ו ה"א שהם בבחי' בנים כביכול לעילא מהאותיות י"ה בסוד עטרה לראשו וממילא אז נעשה צירוף והי"ה ו"ה קודם לי"ה ואז שמחה וששון ליהודים ולכל העולמות והנה אצל יעאע"ה כתיב ויחלום היינו שבא לבחי' חולם שהיא הנקודה למעלה מהאותיות והוא מחמת שעלה במדריגתו לבחי' אי"ן והנה סולם מוצב ארצה גו' השמימה היינו לשמי השמים העליונים הק' וזהו ג"כ שאמר יעאע"ה ושבתי בשלום אל בית אבי היינו לפנימיות ומקורא דאב"א שהוא בחי' אי"ן ואז והיה ה' היינו שנעשה הצירוף והי"ה ועי"ז נמשך לי לאלהים ר"ל מן ד' יודי"ן דשם הק' ע"ב דחכמה מנין ל"י יהיה נמשך לאלהים אז והאבן הזאת הוא אבן שתיה אשר שמתי מצב"ה כנ"ל מצב"ה עולה מספר ע"ב ואד"ני הק' יהיה בית אלהים היינו שנמתקו כל הדינין והבן זה: והנה כבר ביארנו לעיל ביאור הפ' זכר עשה לנפלאותיו וגו' היינו מעשה הש"י הנביעות אשר פתחו ונבעו אבותינו הק' מהמקורות העליונים ע"י מעשיהם הק' ומס"נ להש"י עד שבאו למדריגת אי"ן. עשה אותם הש"י בבחי' דכר שיוכלו אח"כ להשפיע אותן הנסים והנפלאות ממש בעת שיצטרך לבנ"י עם קרובו וכבר נתבאר למעלה טעמם ויסודם של הדברים שהוא מחמת שיסודו אב"א הוא ארי"ך ויסוד אימ"א הוא קצר לקבל ההשפעה כולו בעת המשכתו ולכך נשארו החפירו והנביעו ויתר ההשפעה לדורי דורות וכמו שנתבאר הכל כבר באריכות וע"ד הנ"ל יבוארו דברי המדרש על נכון נטל הקב"ה שיחתן של אבות שיחת"ן הוא לשון בור שיח ומערה היינו לשון חפירה (א"ה אפשר דנקט המדרש לשון שי"ח לרמז בזה סוד אריך וקצר המבואר לעיל וכפירש"י והרע"ב ז"ל שיח הוא ארוך וקצר ע"ש והבן והיינו שנטל הקב"ה הקפירו והנביעו דחסד עליון שנפתחו ע"י אבותינו הק' ועשאן מפתח לגאולתן של בנים היינו שיפתח ויתגלה זה השער חסד העליון ושפע הטובה בכל עת אשר יצטרכו בני אל חי. עבור אל חנון ורחום ה' וכנ"ל והנה יעאע"ה פתח בכאן שער חסד גדול ונביעו קדישא מעולם האי"ן וכמבואר לעיל בתיבת והי"ה. ולזה הבטיחו הש"י שכל הטובות והנחמות יהיו במפתח הזה ובלשון הזה וכמ"ש והיה ביום ההוא וגו' והמשכיל יבין כ"ז וכיה"ר מלפני הש"י בהוב"ש שנזכה לעסוק בתורתו ומצותיו ועבודתו ביראה ואהבה ובתשוקה נכבדת כדי שיקבל השי"ת שמחה ותענוג מעבודתינו וכאשר עשה לאבותינו הק' נסים ונפלאות כמ"כ יעשה עמנו ויקוים בנו במהרה מקרא שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול גו' ב"ב אמן:

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וגו' יש לרמז בזה סודות נפלאים אחרי אשר חנן ה' בדיעה והשכל והוא כי ידוע שהאדם הוא עולם קטן בחי' קומה שלימה וכמ"כ כל העולמות הנבראים היצורים והנעשים כולם הם בחי' קומה שלימה ויש עולמות ק' שהם בבחי' רא"ש ויש שנק' בבחי' מו"ח וחוט"ם ועיני"ם ואזני"ם וידי"ן ורגלי"ן וכן בבחי' כל האיברים כביכול ובכל עולם ועולם יש אלפי אלפים עולמות עד אין מספר ובאותן עולמות הנק' ידי"ן ורגלי"ן יש בהן אחיזה ויניקה להחיצונים ר"ל בסוד טופרין דידי"ן ובפרט טופרין דרגלי"ן. והכל כפי אשר עלה במחשבתו ית' ובחכמתו להצטרכות העולם ויעאע"ה הוא בחי' כסא לכבודו ית' כנודע ואית כסא לכסא אלפי אלפים מדריגות ויש בחי' כסא רם ונשא והוא היה כביכול ממש בחי' כסא ומרכבה עילאה לכבודו ית' וית' כי מדתו מדת האמת שהוא מרכז לכל העולמות הק' העליונים וכמ"ש לו הש"י והנה אנכ"י עמך אנכי גימ' כסא. כי הבורא בהוב"ש לית מחשבה ורעיון תפיסא ביה כלל ואיך יוכל להתאר בבחי' אנכ"י וז"ש הש"י ליעקב מה שאנכי מתאר את עצמי כביכול בבחי' אנכ"י שהוא הבחי' הראשונה הוא עמך. היינו ע"י מדתך ובחינתך. כי אנכ"י מספר כסא ואיבריו הק' של יעאע"ה היו כולם כאחד מזוככים ומוטהרים וקדושים בבחי' מרכבה לעלמין עילאין קדישין והנה בעת שנצטרך ללכת לחרן דרך ארצה בני קדם אשר המה מעוננים וקוסמים וקליפות חיצונים כמ"ש רז"ל ע"פ ולבני הפילגשים גו' מתנות וישלחם גו' ארץ קדם עיי"ש. והיה מתירא שלא יהיה להחיצונים איזה יניקה ח"ו מגופו הק' והטהור בדרך הילוכו שם ובפרט מבחי' רגלין וטופרין דרגלין וכנ"ל ולזאת התחכם יעאע"ה וישא את רגליו היינו שהעלה לקשר אפילו עלמא דרגלין לעילא לעילא ונשאם וכללם בהאיברין דלעילא מנהון. לבל יהיה להם עוד שום שליטה ואחיזה בהם כלל ואז נעשה מובטח בלבו לילך ארצה בני קדם וכאשר עשה חכמה וייחוד הלזה אז וירא והנה באר בשדה בא"ר הוא בחי' תורה שבכתב בשדה הוא בחי' חקל תפוחין קדישין והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה דידוע שיש ד' בחי' טעמי"ם. נקוד"ת תגי"ן אותיו"ת והם בסוד נפש רוח נשמה ונשמה לנשמה והוא סדרן מתתא לעילא אתנ"ט. ואלו גי' בחי' טנ"ת. המה מוליכין ומפרשין ומפסיקין פסקי טעמים של האותיות וזהו בבחי' ג' עדרי צאן היינו ג' בחי' אלו טנ"ת הם רובצים על אותו באר מים חיים בחי' אותיות התורה. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים הג' בחי' הנ"ל לכל העולמות. כי עכ"ז עיקר המשכה והשקאה לכל העולמות הוא ע"י אותיות התורה והאבן גדולה ע"פ הבאר אותיות נק' אבנים כנודע מס"י ויש א"ב בהתורה מאותיות גדולים ויש א"ב מאותיות קטנים כנמסר לנו במסורה. והא"ב הגדול הוא מבחי' חכמה ובינה וזהו אב"ן א"ב הוא בחי' אב"א חכמה עילאה קדישא ונו"ן שערי בינה וזהו והאבן גדולה ע"פ הבאר. ר"ל תורה שבע"פ שגם היא נק' בא"ר וכמבואר אצלינו לעיל ונאספו שמה כל העדרים היינו כל העולמות וגללו את האבן מע"פ הבאר ואח"כ והשקו את הצאן יוכלו להשקות הצאן קדשים כי מקודם לא יוכלו ליהנות ולקבל מאור הבהיר בשחקים משפע חכמה ובינה לרוב בהירותו ואח"כ והשיבו את האבן למקומה הראוי לה ויאמר להם יעקב אחי והלא כולכם מאי"ן אתם כי כולם בחכמה עשית והחכמה מאין תמצא ועל מה זה השתנות המדריגות ויאמרו מחרן אנחנו חר"ן הוא מספר ג' שמות אלהי"ם שהם מוחין דקטנות בחינות דינים אשר עשה וצמצם הבורא בהוב"ש לצורך העולמות כאשר עלה ברצונו הפשוט ית' ולזה הוא השתנות הבחי' והמדריגות ואמר הידעתם את לבן בן נחור היינו אם יש לכם ידיעה בגודל הלבנינות והחסדים אשר יוכל להתמשך מבחי' נחו"ר מוחין דקטנות בחי' דינים ויאמרו ידענו. והמשכיל יבין כ"ז: