אוהב ישראל – קטע 8

וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וגו' בגמ' ובמדרש אי' שנואה לאה היינו שמעשה עשו שנואה בעיניה י"ל ע"פ פשוטו דודאי יעאע"ה לא היה שונאה וכן משמע בקרא כי עתה יאהבני אישי דמשמע דמעיקרא לא היה שונאה רק היתה מושללת מהאהבה ועל ידי הבן יוולד אהבה ביניהם א"כ למה קורא הכתוב אותה שנואה אע"כ משום דמעשה עשו היה שנואה בעיניה והיתה שוה ליעקב במדה זו שהיה ג"כ שונא מעשה עשו ומפני שהיו שניהם שוים במדה זו זכתה להוליד: ועי"ל בדרך רמז שנואה מעשה עשו בעיניה ר"ל שיעקב הכיר והבין בעינים שלה ששונאת מעשה עשו כדחז"ל ע"פ ועיני לאה רכות היינו שסברה לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן ולכך היתה בוכה תמיד ומקוננת ומזה נעשים עיניה רכות: והנה י"ל דבאמת יעקב ראה בנבואה שרחל היא בת זוגו לזה אהב את רחל והראה לה חיבה יתירה אבל על לאה לא עלה בדעתו שתהיה ג"כ בת זוגו והיה סבור ג"כ שתעלה בגורלו של עשו לכך לא היה אוהב אותה כי איך יאהב אשה נכרית אשר אין לה שייכות עמו אבל ח"ו לא היה שונאה כי לא ראה ממנה שום דבר לא טוב אשר ע"כ פתח הש"י את רחמה והולידה ממנו הבנים קודם רחל ואז הבין כי היא ג"כ בת זוגו וזהו ותקרא שמו ראובן ר"ל ראו בן היינו ע"י הבן שילדתי ראו ותדעו שאני בת זוגו ועי"ז יאהבני אישי כי ידע באמת שהוא בעלי ויאהוב אותי וכנ"ל וק"ל:

ויזכור אלהים את רחל וגו' יש לרמז בזה ע"פ דאי' בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק וברא ויצר כו'. והנה הל"ב אלהי"ם הנז' במעב"ר הם הם הל"ב נתיבות וגם יש יו"ד מאמרות ובראשית נמי מאמר הוא כמאחז"ל והוא מאמר כללי כי ראשית הוא חכמה כידוע וכולם בחכמה עשית אך שנתגלו ע"י ל"ב אלהי"ם שהם סוד ל"ב נתיבות אל עולם הבינה סוד ה' עילאה ועכ"ז ההתגלות לא היה עדיין כ"א בכח ולא בפועל וההתגלות בפועל ממש היה ע"י ה' אחרונה משם הק' הוי"ה הוא מדת מלכו"ת והוא ג"כ בחי' רחל כנודע מסה"ק. והנה כתיב כי ששת ימים עשה ה' גו' הארץ וכאשר בא שבת קודש נתעורר עוד מחדש מוח החכמה וזכרון הק' וכל מעב"ד עולים למוח החכמה והזכרון וע"י ל"ב נתיבות וכנ"ל ניתוסף מחדש שפע רב טוב וברכאין טבין על כל מעב"ר וזהו שאנו אומרים בקידוש ליל שבת זכרון למעשה בראשית וכמבואר אצלינו לעיל בפ' בראשית: ועפ"ז יש לפרש ויזכור אלהים את רחל היינו בחי' רח"ל שהוא השכינה עלתה למעלה למוח החכמה והזכרון וקבלה השפעת רב טוב ע"י ל"ב אלהי"ם שהם נתיבות החכמה וישמע אליה אלהים ויפתח גו. והמשכיל יבין ותאמר אסף אלהים את חרפתי ותקרא שמו יוסף זהו משיח בן אפרים לאמר יוסף ה' לי בן אחר זהו משיח בן דוד והבן כ"ז: בשם הרב מקאזיניץ

ויחר אף יעקב ברחל וגו' התחת אלהים אני וגו' ואיתא בתרגום המיני את בעיא הלא מן קדם ה' תיבעין והוא פלא לעיני כל יודע דעת וי"ל דידוע ששם אלהי"ם הוא גימ' הטב"ע ואותיות המאוחרות משם אלהי"ם הוא במוכ"ן. שהכל מוכן ומזומן עפ"י הטבע והנה רחל אמנו לא היתה ראויה להוליד ע"פ הטבע. ולזה כשאמרה ליעקב הבה לי בנים כאלו היה מוכן לה לזה ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אני ר"ל וכי ע"פ הטבע מאותיות במוכ"ן שהם תחת אותיות אלהים אתה רוצה שיהיה לך בנים. הלא מן קדם ה' תיבעין היינו מהאותיות הקודמות לשם הוי"ה בהוב"ש היינו טדה"ד משם אתה צריך להמשיך לך בנים מפני שזה השם כולו רחמים גמורים וחסדים גדולים והוא קודם שהיה הוי"ה בעולם והוא בגימ' כ"ב אותיות התורה וע"ד בני חיי ומזוני במזל"א תליין והמשכיל יבין וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימ"ל ר"ל שיעאע"ה מל וחתך את ערלת לבב אחיו והנה וימל הוא גימ' אלהי"ם שהוא בחי' דינין והוצרך להמתיקו וכן עשה והמתיקן בהר"ת של אל עשו אחיו גימ' שם הק' ע"ב מקור החסד והרחמים: ועפ"ז י"ל הפסוק ויאמר מי אלה לך כי היה גדול מאוד מסטרא דיליה ושאל אותו מי אלה היינו שאתה רוצה לקשר ולייחד אלו השני שמות מ"י אל"ה ולעשות מהם הצירוף אלהים וכמבואר בזוה"ק פ' בראשית ולזה השיבו יעאע"ה לא כמו שאתה סובר כי הצירוף אלהי"ם נעשה כבר רק שאני ממתיקו ועושה אותו חנו"ן וזהו הילדים אשר חנ"ן אלהי"ם את עבדך והבן:

אךתיבת לפניו אינו מובן לכאורה וכבר הרגישו בו מפרשי התורה ואענה גם אני חלקי עמהם. דהנה יעאע"ה שהוא שורש של הכנס"י מכ"ד הדורות עד עקבות משיחא אז מסתמא כל המעשים והדיבורים שלו שנכתבו בתוה"ק היינו הדיבורים שדיבר עם בת זוגו ודברי פיוס וריצוי וההכנעה שעשה נגד אחיו ששלח וסדר הדברים ששם בפי שלוחיו לא זו בלבד היה זה עבור תיקון עצמו לצרכו ולצורך בניו שבטי י"ה אלא אף גם כיון יעקב בכל זאת לתקן כל הענינים והרפתקאות שיעברו על זרעו בכל דור ודור עד סוף כל הדורות ד"מ זה הענין מהשליחות לאחיו ומה שפייסו וכפר פניו במנחה בזה הועיל ג"כ לדורי דורות בכל עת כשעומדים עלינו המצירים ומעיקים אז ג"כ נתעוררו המלאכים ממש ששלח יעקב לאחיו ונאמנים הם בשליחותם לילך תמיד בשליחות יעקב בעת המצטרך לפייס את אחיו ולהשקיטו מכעסו וחמתו ולהשבית מעלינו כל המקטריגים ומשטיני' וז"ש הכ' לפניו ר"ל שמסר להם שליחות זו על העתיד ג"כ שילכו תמיד בכל עת הצורך כשירצה להיצר לזרע ישראל אז יפייסו אותו וישקיטו אותו כיון שכל הכנ"י הם מכוחו וכלולים בו הגם שלא יצאו עדיין מכח אל הפועל והיו אז דבר שלא בא לעולם. עכ"ז זיכה להם שלא בפניהם וזהו לפניו ר"ל לפני הדבר ההוא הגם שעדיין לא היו הדורות הללו בעולם הקדים רפואה להשבית מעליהם כל מיני משטינים ומקטריגים שיעמדו עליהם בכל דור ודור היינו שילכו המלאכים הנ"ל בשליחותם זו להיטיב לזרעו ולזה נכתב זה בתוה"ק שהיא נצחית וזש"ה. אל עשו אחיו ר"ל אז נתן הכתוב סימן איזה עשו היינו שהוא אח ליעקב אבל באמת גם לנו פעל ועשה כל זאת בכל עת שיוצרך ועדיין הם הולכים בשליחות זו שדה אדום אשר משם נמשכים הדינים והמקטריגים המכונים בשם שעיר ואדום להשקיטם מכעסם ולהפך לבבם אלינו לטוב עד ביאת צדקינו בב"א:

ויעבר את מעבר יבק גו' ויותר יעקב לבדו גו' ויאבק איש עמו גו' ופירש"י ז"ל שכח פכים קטנים וי"ל בזה ע"ד רמז דעיקר עבודת הקודש של יעאע"ה כל ימיו וכל מחשבותיו הק' ומגמותיו הי' רק להעלות כל המדריגו' התחתונים מעולם לעולם עד א"ס בהוב"ש ולהמשיך שפע רב טוב וחסד עליון ע"כ הנבראים היצורים והנעשים מעלמין עילאין קדישין ולייחדם ולקשרם ולזה ויעבר את מעבר יב"ק יב"ק הוא גימ' ג' שמות הק' אהי"ה הוי"ה אדנ"י. וגם גימ' הוי"ה אלהים ויעבירם את הנחל בסוד נחל עליון מזלא עילאה קדישא סוד נ"וצר ח"סד ל"אלפים ויעבר את כל אשר לו היינו כל הכוחות שלו העוברים דרך אותן העולמות וייחדם וזיווגם וקשרם יחד בקשר אמת זאת ידוע שה' אותיות מנצפ"ך הם הג' קדושות ואותיות צפ"ך אינם כ"כ גבורות חזקות. כי צפ"ך הוא מלשון נופת צופים לשון מתוק רק מ"ם ונו"ן הם גבורות יותר חזקות ולזה יעאע"ה בעת שהעלה והמתיק את העולמות שכח להעלות ולהמתיק את הפ' ואת הך' מפני שאינם חזקות כ"כ וזהו שכח פכי"ם קטנים ר"ל אות פ' ואות כ' להיות קטנים בחוזק כנ"ל אכן רצון הבורא בהו"בש היה שיעלה גם אותם ולהמתיקן אז גרמה מחשבתו ורצונו ית' וית' שנפל יעאע"ה לבחי' קטנות המוחין שעי"ז יוכל ג"כ להעלותן בעת עליותו למוחין דגדלות וזה ויותר יעקב לבדו היינו שנשאר בבחי' יעקב לבד שהוא סוד מוחין דקטנות ולא בשם ישראל שהוא סוד מוחין דגדלות בסוד ישראל אותיות ל"י רא"ש ואז כשנפל לבחי' מוחין דקטנות אז ויאבק איש עמו גו' והנה יעאע"ה היה בבחי' קומה שלימה וכל העולמות וכל המלאכים היו כלולים בו וגם שר של עשו שהוא ס"מ הי' כלול בו וכללותו היה בדרך של יעקב אע"ה והיה דבוק בקדושה העליונה וירא כי לא יכול לו אז ויגע בכף יריכו. ר"ל בבחי' תמכין ומחזיקי אורייתא היינו באותן המחזיקים ידי לומדי תורה ושם היה לו קצת אחיזה וכדאיתא בסה"ק. ותקע כף ירך יעקב ר"ל שס"מ נתקעקע ממקום קדושה שהיה דבוק בבחי' קומתו של יעאע"ה וע"כ לא יאכלו ב"י את גיד הנשה לאשר זהו בחי' של ס"מ והוא נתקעקע ממקום הקדושה מכל וכל והמשכיל יבין כ"ז: עוד י"ל באופן אחר דלכאורה הוא תמוה מנ"ל לחז"ל זה ששכח פכים קטנים דוקא אך נ"ל לפרש דרך רמז דהנה יעאע"ה יראתו מעשו היה מפני שני דברים. א' שלא יזיקנו בגופו או בממונו ובניו וב"ב הב'. מפני שהיה ממש הפכו וירא שלא יתדבק ח"ו בזרעו וילמדו ממנו מעשיו חלילה אשר ע"כ שם יעקב עצות בנפשו ואז התיישב בדעתו ושכלו ובינתו דבאמת הוא שורש כל העולמות עליונים ותחתונים והוא בריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה כי מדת האמת חותמו של הקב"ה ובחותם הזה נטבעו שמים וארץ וכל צבאם כמחז"ל בראשי"ת בר"א אלהי"ם ס"ת אמ"ת. וא"כ שהוא כלול מכל העולמות והוא מרכבה שלימה אשר ע"כ הסתכל בשכלו הזך שבודאי בעולם התחתון עולם עשיה שיש שם להחיצונים שליטה ואחיזה יש לירא ממנו שלא ידבק בו ח"ו אבל בהעולמות העליונים הרוחנים והגבוהים אין שם שום אחיזה להחיצונים כלל וכלל אשר ע"כ העתיק יעקב מחשבתו למקום גבוה ועשה א"ע מרכבה לכל העולמות וצייר במחשבתו ושיעבד את כל אשר לו נשיו ובניו ושפחותיו לקדושה העליונה והמשיך ע"כ אחד מהם רוחניות מעולם העליון ועשה א"ע מרכבה למדת האמת לדבק א"ע למקום צורתו החקוקה בכסא כבודו ית' ואת נשיו המה רחל ולאה המרמזים לשני עולמות עליונים וכן בניו שבטי י"ה המכונים נגד י"ב גבולי אלכסון והמשיך ע"כ או"א רוחניות הקדושה מכל עולם ועולם אשר הם מכוונים ורומזים לזה. ויעבר את כל אשר לו מעולם התחתון למקום גבוה וקדושה עליונה. ושם היה בטוח שלא יוכל ליגע בו ובכל אשר לו וזש"ה ויקחם ויעבירם גו' כנודע ליו"ח. שיב"ק הוא שם הק' העולה מנין ג' שמות אהי"ה הוי"ה. אד"ני. אהי"ה רומז לעולם המחשבה הנעלם מכל הוי"ה רומז לעולם האמת מדתו של יעקב הוא עומד בתווך בין עולם המחשבה לשם אד"ני שהוא עולם התחתון עולם המעשה וקישר שם יעקב א"ע בראשית המחשבה דרך השתלשלות העולמות עד סוף המדות. וזהו כוונת הכתוב ויקחם ויעבירם את הנחל אל נחל עליון ויעבר את אשר לו ושיעבד כל הכוחות התחתונים והעביר אותן ממקום התחתון אל רוחניות וקדושה העליונה וזאת ידוע דכמו שהכנס"י נחלקה לשני כיתות יעקב וישראל היינו המון עם מכונים בשם יעקב וחכמי העדה מכונים בשם ישראל כמ"כ בהצדיק גופא יש בו ג"כ שני בחי' הנ"ל. היינו כשהוא דבוק במחשבתו לקדושה עליונה ומוחין שלו דבוקים בעולמות העליונים אז הוא מכונה בשם ישראל ר"ל ל"י רא"ש ואך כשהוא ח"ו נופל ממחשבתו הקדושה הנ"ל והוא בעולמות התחתונים אז מכונה בשם יעקב והנה ע"י שהיה יעקב מדבק מחשבתו למקום העולמות הרמים והנשאים אז נשארו עולמות הקטנים התחתונים בלי המשכת שפע כי סילק יעקב מחשבתו ומוחין שלו מהם מפני יראת שליטת ואחיזת החיצונים ח"ו ואז הוצרך לסבב סיבות שיפול יעקב ממחשבתו במקום הגבוה ואז בא לעולמות התחתונים להשפיע להם שפע עכ"פ בבחי' יעקב וזש"ה ויותר יעקב לבדו ר"ל שבתחלה היה מכונה בשם ישראל ע"ש שהיה דבוק במוחין עליונים הגדולים ועכשיו נשאר יעקב לבדו בבחי' יעקב לבדו ולזה דרשו חז"ל סיבת הנפילה זו היתה בשביל ששכח פכים קטנים ר"ל עולמות תחתונים המכונים בשם כלים קטנים היינו שסילק מחשבתו מהם ודביקותו. לזה הוצרך ליפול ממדריגתו למדריגה תחתונה המכונה יעקב אך מיד כיון שדבק מחשבתו לעולם עשיה אז נתעוררו כוחות עשו וזהו שאמר ויאבק איש עמו הוא שרו של עשו ודרשו רז"ל מלמד שהעלו אבק רגליהם עד כה"כ כי יעקב אף שהיה בקטנות בבחי' אבק מכ"מ גם אבק רגליו דהיינו קטנות שלו היה ג"כ מגיע עד כה"כ ולכך וירא כי לא יכול לו ר"ל שלא יוכל לעשות ליעקב שום דבר רע מחמת עוצם קדושתו עכ"ז פעל זאת בהאבקו עמו ותקע כף גו' דהנה באמת יעקב היו בו שורש וכללות העולמות והקדושה והיו בו כח והוויות כל הנמצאים וא"כ גם כח מציאות שורש הרע הי' כמוס בו כיון שהוא היה קומה שלימה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים מכל עניני מציאות שבעולם הגם שהוא עצם הטוב עכ"ז צריך להמציא בו כח ושורש אשר משם יתפשט הכל ואפילו הרע אך שהיה נכלל בתחלה בקדושת יעקב וזהו מכונה בשם גיד הנשה כי שם מקומו אבל כשהיה מקודם נכלל בעצמותו של יעקב עצם הקדושה אז היה כשר וטהור בכל איברים וגידים ולכך לא נאסר גיד הנשה עד יעקב מפני שהפסיק עצמו מדביקות יעקב מחיבור הקדושה ויצא מהכלל להפרט ואז שלט בו הרע לגמרי ולכן נאסר מאז והלאה וזש"ה ותקע כף ירך יעקב ר"ל שנעתק ונפסק ממקום קדושתו של יעקב בהאבקו עמו ויעקב נשאר בקדושתו והבן: עוד בפסוק הנ"ל במדרש ר' ברכיה אומר אין כאל ישורן. אין כאל. ומי כאל ישורן. ישראל סבא מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כך יעקב ויותר יעקב לבדו. ע"כ ולהבין את דברי קדשו י"ל דהנה כבר נודע ומבואר אצלינו מכבר שיעאע"ה הוא מרכבה וכסא לכבודו ית' וית' וכל ימיו הי' עבודתו קודש לחקור ולידע כל כוחות אלהות ומדותיו של הקב"ה עד מקום שיד שכלו וכוחו מגעת כדי להיות כביכול מרכב' לכל הכוחות הק' הנוראים והנפלאים וכל מה שחקר וידע והבין ביותר שיש כח עליון אז ראה להתאמץ בעבודתו קודש שיהי' כסא ומרכבה להכח ההוא והנה כתיב תנו עוז לאלהים היינו כאשר עם ה'. בני אל חי מטיבים ומיישרים דרכם בקודש בתורה ועשיית מע"ט אזי כביכול מוסיפים כח בפמליא של מעלה ומייחדים ומקשרים כל העולמות וממשיכים חסד עליון ומשח רבות עילאה קדישא. וכל חדו וכל טיבו ונהורין עילאין לכל העולמות הנבראים היצורים והנעשים וזהו תנו עוז לאלהים שבאתערותא דלתתא מעוררים כביכול לעילא על כל העולמות ועל נפשם ורוחם ונשמתם אך לע"ל כתיב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא היינו שלא יהי' צריך כלל לאתערותא דלתתא רק ונשגב ה' לבדו להשפיע רב טוב וחסד עליון והנה כשהבין ונתוודע ליעאע"ה זה הכח העליון. אשר יהי' עת וזמן שיהי' כח כזה בעולם אז הי' לו תשוקה גדולה להיות מרכבה וכסא גם לבחי' זו ולזה ויותר יעקב לבדו וכנ"ל היינו במוחין דקטנות ולא במוחין דגדלות ועכ"ז נצח הוא את השר הנ"ל בלי שום סיוע מאנשיו ועבדיו ואז נעשה כסא ומרכבה גם לכח הזה ולבחי' זו והבן: על כן לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה א"ת ר"ת תשעה אב רמז שלא יאכלו בנ"י בתשעה באב והוא צולע על ירכו רמז לגלות ויזרח לו השמש גו' פי' רש"י לרפאותו מהרה לזרוח בשבילו פי' תיכף הי' רפואה ליעקב בהתנוצצות השמש קודם עת צאתה רמז שקודם שיבוא הגואל ב"ב יתרפאו כל נפשות ישראל בב"א: וישב

ו"ישב י"עקב ב"ארץ מ"גורי אביו גו' ר"ת ויב"ם. היינו שבזה קיים יעאע"ה מצות יבום וסודה. דהנה סוד היבום אי' בכהאריז"ל ובזוה"ק בסוד הפסוק אם ישים אליו נפשו רוחו ונשמתו אליו יאסוף היינו כי בההיא אשתאר רוחא דשדי בה בעלה וכשהיבם מכוין בשעת היבום לשם מצוה ומטהר ומקדש נפשו ומכוין להחיות ניצוצי הקדושה הנשארים מאחיו אז רוחו ונשמתו אליו יאסוף. היינו שהוא נותן חיות להניצוצות הק' שנשארו מאחיו ומחי' אותן ולכן נק' הבן ע"ש אחיו המת כי שלו הם הניצוצים האלו אשר נעשו חיים והנה הש"י בהוב"ש ברא את העולם כדי להשרות שכינתו בעוה"ז עולם התחתון ומלא כל הארץ כבודו אך הרשעים שהיו אז בעולם כדור אנוש והפלגה והמבול עשו וגרמו כביכול הסתלקות השכינה מעולם הזה התחתון אך עדיין נשאר כביכול קוסטא דחיותא ובפרט מה שצריך להנהגת העולם אבל יעאע"ה ע"י עבודתו עבודת הקודש פעל ועשה וישב יעקב בארץ היינו עשה ישיבה בארץ בעולם התחתון מגורי אביו שבשמים והמשיך הקדושה לזה העולם ובזה החי' כל הניצוצין קדישין שנשארו בבחי' קוסטא דחיותא ובפרט בארץ כנען הוא ארץ ישראל הקדושה והחיה בזה כל הניצוצין הקדושים ובזה קיים מצות וסוד היבום הרמוז בר"ת של וישב יעקב בארץ מגורי גו' וכנ"ל והבן:

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם ופירש"י ז"ל שדרשו חז"ל במדרש נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות א"ע ופי' המתנות כהונה כאלו הצאן רועים אותם כו'. ר"ל שהלכו שמה לאכול ולשתות ע"כ ולכאורה יפלא לומר דבר כזה על זרע קודש שבטי י"ה שהלכו אחר תאוות לבם ח"ו והנה לפי פשוטו י"ל דכוונת חז"ל הוא להיות כי ע"י מעשה הלזו כמבואר בהפרשה נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים ויוסף זן ופרנס אותם וכלכלם במצרים לפי הטף בשני רעבון וזהו שרמזה לנו תוה"ק בהנקודה של תיבת א"ת שלא הלכו אלא לרעות א"ע היינו בשני הרעב זהו כפשוטו: ועוד יש לאלוה מילין לבאר פסוקים אלו ע"פ רמז וסוד ובזה יתבאר ג"כ מה דאי' במדרש נסעו מזה ממדותיו של מקום ובודאי לכאורה אינו מובן לפי פשוטו לומר כן על שבטי י"ה בני אל חי שעשו להיפך ממדותיו של הקב"ה ח"ו והלא כתיב ובו תדבק ופי' חז"ל הדבק במדותיו של מקום ועוד יתבאר כמה דקדוקי אשר המה בכתובים ובהעיר לב י"ל כי נודע מסה"ק כי הי"ב שבטים הם מרכבה להשכינה הק' ומקור מחצבתם ושורשם הרמה הוא מי"ב צירופי הוי"ה הק' סוד י"ב גבולי אלכסון והי' רצונם של השבטי י"ה לייחד ולקשר כל המדות הק' ושורשי בחי' נשמותיהם ולייחדם ביחוד' וחיבורא חדא ברזא דאחד עם השכינה הק' סוד המלכות הק'. וזהו פי' הפסוק שהלכו לרעות הוא לשון ריעות והתחברות וצאן הוא מרמז ליחודים הק' כנודע מסה"ק. היינו שהלכו ע"י עבודתם עבודת הקודש לרעות ולחבר את צאן אביהם שבשמים יחודים הק' בחי' שרשי נשמותיהם שהם הי"ב צירופי הוי"ה וכנ"ל בשכ"ם נוטרי' ברוך שם כבוד מלכותו סוד מלכותא קדישא ובזה יבואר דברי המדרש ופירש"י שלא הלכו אלא לרעות א"ע היינו כנ"ל שכל כוונתם הי' רק לייחד ולקשר את בחינותיהם ושרשי נשמותיהם הק' עם המלוכה הק'. ועי"ז יתרבה ויתוסף כל חדו וכל ברכאין טבין ונהורין עילאין לכל העולמות הק' אמנם עיקר התקשרות והיחודים של המדות הק' הוא רק ע"י מדת יוסף הצדיק חי עולמים דהוא עיקרא ושרשא דיחודא וחיבורא ואתקשרותא דכולא וכמו שפירשתי הפסוק השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך היינו כאשר תרצה לייחד ולחבר המדות הק' השמר לבל תעזוב את הלוי לשון חיבור כמו לוית חן והיינו הבחי' צדיק חי עלמין כי הוא הוא המייחד ומקשר כל ימיך ר"נ כל יומין עילאין קדישין על אדמתך אדמת הקודש וזולת מדה זו א"א לעשות שום ייחוד והתקשרו' המדות ולאשר לא הי' עמהם מדתו של יוסף הצדיק לא היו יכולים לעשות היחודים הק' שעלו במחשבתם וכוונתם ולזה ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם שרוצים להתייחד ולהתחבר ועדיין המה בשכם מלשון שכם אחד על אחיך לשון חלוקה ופירוד כי אינם יכולים לעשות דבר עד בואך שמה להיות עמהם לזאת לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן. היינו תשים עין השגחתך על התקשרות ויחודים של מדות הק' של אחיך ואת שלום הצאן על התקשרות שאר היחודים הק' על כולם תפרוס שלומך הטוב בסוד בחי' שלו"ם כנודע ובזה יובנו דברי המדרש על ואת שלום הצאן הדא אמר צריך אדם לשאול בשלום דבר שיש בו הנייה היינו ע"י היחודים הק' והתקשרות המדות הק' מתברכים כל העולמות בכל מיני השפעות טובות וברכות וישועות וכל נהורין ובנצינין עילאין קדישין משפיעים שפע ברכה והצלחה להכנ"י לעילא ותתא וישלחהו מעמק חברון עמ"ק הוא גימ' יו"ד פ' שם הק' אהי"ה חבר"ן חסר וא"ו הוא גימ' יו"ד פ' שם הק' הוי"ה והוא"ו הוא בחי' מדת יוסף הצדיק והיינו ששלחו מעולמות עליונים הק' שע"י מדתו יתאחדו ויתקשרו כל המדות הק' ברוב בהירות ורצונו של יעאע"ה הי' בזה כי בהיות כן אז לא יצטרכו לילך למצרים ולקבל עליהם עול הגלות אמנם לא כן גזרה חכמתו ית' וית'. כי רצון הש"י הי' שירדו ב"י למצרים להיות שמה מנין רד"ו שנה מנין יו"ד פ' אהי"ה וכמבואר בכה"ק האריז"ל ושע"י קושי השיעבוד דוקא יתבררו ויתלבנו כצרוף את הכסף ואח"כ יקבלו את התורה הק' ואז כשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן והי' קישור וייחוד ובהירות זכים ומצוחצחים לכל העולמות ע"י התורה שבכתב ושבע"פ אמנם קודם גלות מצרים לא הי' כן ולזה ויבוא שכמה לשון חילוק כנ"ל וימצאהו איש והנה תועה בשדה בחי' חקל תפוחין קדישין וישאלהו האיש גו' אחי אנכי מבקש היינו אני מבקש הדביקות ויחודים שלי הגידה נא לי איפה הם רעים ומתחברים ויאמר האיש הוא גבריאל כמאחז"ל נסעו מזה. היינו בעת הזאת נסעו מהייחודים וההתקשרות כי עדיין אין הזמן גרמא בשלימות כ"א אחר הגלות וכנ"ל וזהו מזה ר"ל ז"ה מנינו י"ב בחי' י"ב צירופי הוי"ה שרצו לייחדם ולחברם ואין עתה עת רצון לזה וזהו פי' המדרש נסעו מזה ממדותיו של מקום ואז הורהו האיש גבריאל סדר הייחודים שיהיו אח"כ ע"י תוה"ק תורה שבכתב ושבע"פ. לחברם ולייחדם ברזא דאחד וזהו כי שמעתי אומרים מעולמות עליונים נלכה דתינה שני תורות מלשון דת ולזה חסר וא"ו אחר הד' וילך יוסף אחר אחיו היינו כשהצדיק הולך אחר הדביקות שלו יוכל למצוא אותם בהתוה"ק וזהו וימצאם בדת"ן. ובפרט מי שמייחד ומחבר תורה שבכתב ושבע"פ בחבורא וייחודא חדא אז עי"ז נשפעים כל מיני טובות וברכות וישועות לעילא ותתא לזרע ישראל וכיה"ד בב"א והמשכיל יבין כ"ז: