אוהב ישראל – קטע 55

כל דבר הבאה לידי חימוץ אדם יוצא בה ידי חובת מצה וכל דבר שאין בא לידי חמוץ אין אדם יוצא ידי חובת מצה. כי העיקר העבודה החשובה באדם הוא כשעובד את השי"ת רק אפי' בדברי ארציו' ומעלה אותם לה' אבל מי שאינו עובד להקב"ה רק בדברי תורה ותפילה לחוד אין עבודתו כ"כ חשובה לפני המקום וזהו כ"ד הבאה לידי חימוץ שיכול אדם לעשותה בשביל תאוות הגשמיות או תאוות עולם אדם יוצא בה ידי חובת מצה כשעושה הדבר ההוא ואין מחשבתו נוטה בזה לתאוות העולם רק לה' לבדו יוצא בה ידי חובת מצה וכ"ד שאין בא לידי חימוץ היינו שעבודתו הוא רק בתורה ובתפלה לחוד וכיוצא בהם אין יוצא בה ידי חובת מצה והבן:

ואבוא היום אל העין פירש"י היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הדרך ולכאורה מנין לרש"י שקפצה לו הדרך היכי מוכח מהקרא זאת. שמא יצא אליעזר זה כמה ימים וי"ל דהנה איתא בס' קבלה שהשם של קפיצת הארץ הוא אהו"ה והוא ר"ת של "את "השמים "ואת "הארץ והר"ת של "ואבוא "היום "אל "העין הוא ג"כ שם הנ"ל אך עדיין צריכים למודעי אם קפצה לו הדרך או אם הוא קפץ להדרך אך שהשם של קפיצת הדרך הוא בישר אהו"ה היוצא מר"ת א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ וכאן השם של ו"אבוא ה"יום א"ל ה"עין הוא להיפך והא"ה מכאן מוכיח רש"י שקפצה לו הארץ פי' שהארץ קפצה אליו:

כאשר דבר ה' ביד משה לו הנה להבין הלשון ביד משה היה לו לכתוב כאשר דבר ה' אל משה ואי' בתקוני הזוה"ק שרטוטי דידין על הידים נרשם כל מעשה איש ותחבולותיו ומשה רבע"ה היה לו כ"כ הזדככות הגוף עד שכל התורה היה רשום בשתי ידיו תורה שבכתב ותורה שבע"פ ואם לא היו בני ישראל חוטאים בעגל לא היה צריך משה רבינו לקבל הלוחות כי על שני ידיו היה נרשם כל התורה כולה וזהו פי' הפסוק כאשר דבר ה' ביד משה שכל דבורי ה' היה נרשמים על יד משה ואם היה נרשם התורה על ב' ידיו של משה לא היה כח להס"א לעולם אך מחמת חטאת ישראל היו ידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו פי' היה צריך ליקח אבן היינו הלוחות תחתיו פי' תחת הידים ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. פי' שהיו צדיקים גדולים ורצו בהזדככותם לסמוך ידי משה מזה אחד ומזה אחד פי' שיהיה נרשם על שתי ידיו שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ אך מחמת התגברות החטא היה צריך לקבל הלוחות והיו ידיו אמונה עד בוא השמש פי' עד שיבוא הגואל ב"ב כמאמר הכתוב לפני שמש ינון שמו ואז כל התורה יהיה נרשם ע"י משה ויעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ ומלאה כל הארץ דעה וזהו כשחלה ר' אליעזר אמר אוי לכם שתי זרועותי שהם כשני תורות שהיה לר' אליעזר כ"כ הזדככות הגוף עד שהיה שני זרועותיו שני תורות כנ"ל והבן:

אתם נצבים היום כולכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך. הנה מה ענין שני המדריגות שדיבר עמהם משה מי הוא בין שניהם הדרגה היותר חשובה אך הענין הוא חוטב עץ הוא העובד את ה' בסיגופים גדולים בחי' חוטב עץ דרגא התחתונה ושואב מים הוא בחי' העובד השואב מיין עילאין בשכלו בחי' היותר גדולה ועם אלו שני המדריגות דבר משה:

אי' בזוה"ק פ' נח אמר ר' אחא כד חטא אדם קדמאה היה כל העולם בסכנתא עד דהקריב נח קרבן לה' וכן איתא בזוה"ק לקמן ע"פ וירח ה' את ריח הניחוח עיי"ש. וקשה מדוע לא הקריב נח קרבנות קודם המבול והיה מכפר על בני דורו וכן הקשה רב אחא בעצמו שם וכי נח שהיה צדיק מדוע לא הציל ממיתה את כל בני דורו ותירץ כי לא היו אז בני דורו מקושר באילנא דחיי ע"ש וא"כ קשה קושיא הנ"ל הלא ע"י קרבנות היה ביכולת ביד נח להציל את כל בני דורו ממיתה אכן הענין הוא דהנה כתיב בפסוק כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ודרשו חז"ל אף בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן א"כ לא היה ידיעה לנח איזה בהמה כשרה להקרבה כי כן פסק הרמב"ם ז"ל אם יתערב רובע א' אפי' בתוך אלף לא בטל ופוסל את כולן מלהקרבה ולפ"ז היו אז כל הבהמות פסולין מלהקריב א' מהן קרבן כי התערובות היה בכל העולם אמנם כשבאו מעצמם אל התיבה וכל שהתיבה קולטתו המה היו מהכשרים ולכן מהם לקח נח אחר המבול להקריב קרבן לה' אבל קודם המבול היו כולן פסולין להקרבה מפני התערובות האיסור כנ"ל ולפ"ז נוכל לפרש דברי הזוה"ק שלא יהיה סותרים דחז"ל ע"פ כי מלאה הארץ חמס ודרשו חז"ל לא נחתם גז"ד כ"א בשביל הגזל ובזוה"ק מבואר להיפך במה דאי' שם כי לא נחתם גז"ד רק בשביל זנות ולפי דברינו הנ"ל אפשר לומר שזה כוונת הזוה"ק דהנה באמת לא נחתם גז"ד אלא מחמת החמס אשר בכפיהם כדברי חז"ל. אך אם היה אז נמצא לנח בהמה כשרה. להקרבה היה מכפר עליהם לקרוע מהם הגז"ד ולקשר אותם באילנא דחיי אך מחמת הזנות שהיה תערובות בעולם ולא היה ידוע לנח איזה בהמה כשרה להקרבה לזה לא הקריב קרבן קודם המבול וזה כוונת הזוה"ק שלא נחתם גז"ד אלא בשביל זנות כנ"ל ושניהם לדבר אחד נתכוונו והבן:

מה שהקשו הקדמונים מ"מ לא מל אאע"ה א"ע טרם שנצטוה מפי הגבורה הלא אמרו חז"ל שקיים אברהם אבינו את כל מצות התורה ואפילו דקדוקי סופרים וא"כ מדוע לא עשה המצוה הזאת בעצמו מבלי צוות ה' עכ"ל והנה צריך לדעת מנין בא לו הידיעה לאאע"ה להבין את התוה"ק טרם שניתנה כי לא היה בשני האלפים הראשונים שום התגלות התורה רק סודות ויחודים עליונים ואח"כ כאשר נמסר לנו התוה"ק ע"י משה רבינו במעמד הר סיני הנק' תורה שבכתב אז נתגלה לנו דקדוקי מצות ע"י לבושי התורה הנק' פרד"ס וע"י י"ג מדות אשר נמסר לנו בע"פ וזהו נק' תורה שבע"פ אכן שורש הדבר כי אאע"ה מאז הכיר את הבורא ב"ה וב"ש שיעבד נפשו ורוחו ונשמתו לעבודתו ית"ש שלא לעשות שום תנועה קלה באחד מאבריו להנאת עצמו וכל כוונתו היה לעשות נ"ר ליוצרו ועי"ז נתקשרו כל הרמ"ח איבריו בשורש העליון להיות מרכבה לשכינה הק' וע"י האיברים השיג את כל מצות התורה כי רמ"ח איברים של אדם הם רמ"ח מ"ע ושס"ה גידיו הם מצות ל"ת וע"י כל אבר ואבר נגלה לו שורש המצוה השייך לאותו אבר ולזה קודם שמל א"ע לא נתגלה לו שורש מצות מילה כי עדיין היה אז האבר מכוסה ואח"כ כאשר חתך את הערלה אז ראו עיניו שורש המצוה הזאת ע"י אבר השלם והבן ועפ"ז נוכל לפרש הפסוק וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ולכאורה תי' וישלח אברהם את ידו הוא למותר ולא היה צריך לכתוב רק ויקח את המאכלת ועוד איך שייך ענין שליחות אצל יד הלא הדבר תלוי ברצון אדם לעשות עם איבריו כרצונו אך הפי' הוא כאשר אמרנו כי כל עשיות של אאע"ה לא היה להנאת עצמו בלתי לה' לבדו ובזה נתקשרו כל רמ"ח איבריו לעבודתו ית' והנה כאשר רצה אאע"ה להעלות את יצחק בנו עולה לה' וזה לא היה רצון הבורא רק להעלותו ולא לשוחטו לכך היה צריך אאע"ה לכוף את ידו לעשות שליחותו וזהו וישלח והבן:

אעשה לו עזר כנגדו. הענין הוא כמבואר בזוה"ק כאשר עלה ברצונו הקדום לברוא את העולם היה בשביל שיהיה לו תואר מלך כו' וכבר ביארנו מזה ע"פ ה' מלך גאות לבש עיי"ש לפיכך צריך כ"א לשעבד כל הרמ"ח איבריו לעבודתו ית"ש להמליך עליהם ממה"מ הקב"ה וזהו ענין מרכבה של מטה כי עי"ז יהיה אדם מרכבה לשכינתא קדישא ובעשייתו איזה מצוה בדו"ר בשם כל ישראל אז הוא מעורר ג"כ לבבות ישראל לעבודתו ית"ש כי הרמ"ח איבריו הם מקושרים ברמ"ח מ"ע כ"א בשורש שלו כנודע אמנם צריך כל האדם להתבונן בנפשו אם עבודתו היא תמה מבלי הסתת היצר חלילה לבל יפול מן הדביקות ע"י טירדת וסיבת הזמן כי אז בניקל יגיע אליו עצת היצר חלילה להכשילו וכמאמר חז"ל עבירה גוררת עבירה וגם אמרו עבר עבירה ושנה נעשה לו כהיתר והוא לא יבין כל זאת כמ"ש כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו והעצה היעוצה לזה להסתכל במי שכנגדו היינו אם יראה באדם אחר שעושה איזה דבר שלא כהוגן יחשוב גם הוא בדעתו מ"מ הזמין ה' לפני לראות הדבר הזה אם לא כי הנגע הזה נוגע בקירות הבית שלי ומחמת הסתת היצר טח עיני מראות וישוב אל ה' וירחמהו ובזה יגרום הפעולה להשני היינו כנגדו לעורר לב השני בתשובה כי עיקר הפעולה של התשובה שלו היה ע"י כנגדו והבן ועפ"ז י"ל הפסוק כי תראה שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו דהיינו כשתראה נפש הבהמיות של אויבך תועה מדרך האמת אז ישוב הוא בעצמו אל ה' כנ"ל ויצמח מזה טובה גם להשני לעורר לבבו בתשובה וזה השב תשיבנו לו והבן:

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל דקשה להבין על חוזק הבטחון הזה של האויב אשר בוודאי יצליח במלחמה. הלא פן יתחזק הצד שכנגדו אבל תוכן הענין הוא דהנה כתיב ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ודרשו חז"ל שריפו ידיהם מד"ת ועי"ז הי' בכח קליפת עמלק להרע להם וקשה מדוע תפסו חז"ל עזיבת התורה בלשון רפיון ידים הלא עיקר קיום התורה והמצות הוא בלב כמ"ש והיו הדברים האלה על לבבך. ולהיפך ח"ו מקונן עליהם הנביא השמן לב העם הזה אבל שורש הדבר הוא דהנה כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דאית בהון כ"ח אותיות אשר בהם ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ והמה מספר שני פעמי' י"ד דהיינו יד הגדולה ויד החזקה ואי' בזוה"ק אסתכל באורייתא וברא עלמא וכן דרשו חז"ל ע"פ יום הששי כי נתחזקו שמים וארץ בעת קבלת התורה ביום הששי בסיון במעמד ה"ס וגם אמחז"ל בראשית בשביל ראשית וכו' ועפ"ז יבואר הפסוק כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כי ע"י שנתן להם התוה"ק נתחזקו שמים וארץ אשר נבראו באותיות מספר כ"ח כנ"ל ובשביל זה חיזק ידי עמו דהיינו יד הגדולה ויד החזקה לתת להם נחלת גוים אמנם ח"ו כאשר יעזבו את התורה אז נאמר וילכו בלא כ"ח לפני רודף ופגע בהם קליפת עמלק הנק' ג"כ ראשית שנ' ראשית גוים עמלק וזהו כוונת חז"ל שריפו ידיהם מד"ת דהיינו השני ידים יד הגדולה ויד החזקה מספר כ"ח אותיות הנ"ל אז ויבוא עמלק והנה כתיב כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. כבר פירשנו בכמה מקומות סוד מלחמת עמלק כי כל איש הישראלי צריך ללחום מלחמה זו ולמחות שורש הרע ומר קליפת עמלק הטמון בקרבו מיום הוולדו כמ"ש כי רע ומר עובך את ה' מ"ר הוא מספר עמלק וזהו הקליפה המטמא בלילות ר"ל אשר שרשו הוא רל"י ויעקב אבינו ע"ה הי' בכחו לבטל קליפה זו כמחז"ל ע"פ כחי וראשית אוני ולכן ר"ת רל"י הוא "רחל "לאה "יעקב ולעתיד לבוא כאשר יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה. אז יתבטל קליפת עמלק ויתהפכו מן מ"ד לר"ם וע"ז נאמר רם על כל גוים ה' וזהו ג"כ כוונת המקוה דהיינו שיעור המקוה מ"ם סאה והסאה ששה קבים ס"ה מספר ר"ם כנ"ל. וע"פ הכוונה הזאת יטהר נפשו מטומאתו כאשר יבוא אל תוך המים דהיינו חסדים עליונים ואז יתהפך מ"ר לר"ם כנ"ל והנה עיקר מחיית עמלק אשר יהיה לעתיד ב"ב ויתגלה מלכותו לעין כל ויתרומם קרן ישראל יהי' ע"י יד השלישי הנק' יד הרמה כידוע לי"ח. ויה' הצירוף מן ג' פעמים יד מספר מ"ב סוד שם מ"ב הקדוש אשר ע"י יוריד השי"ת טל של תחי' ויחי' בו את המתים אבל לע"ע אין בכחנו להשתמש בשם זה כ"א לעתים וזמנים ידועים וכאשר עשה ה' נסים לישראל בהוציאם מארץ מצרים כמ"ש וב"י יוצאים ביד רמה היינו על ידי יד השלישי הנק' רמה כן מסר ה' סודו ליריאיו ונתן כח להשתמש בשם זה לעתים וזמנים ידועים כמו אליהו ואלישע אשר עשו נסים לשנות הטבע ולהחיות מתים ולעשות נסים למעלה מהטבע ועפ"ז נוכל דברי הגמ' ר' יוחנן חלש על לגבי' ר' חנינא לבקרו א"ל חביבין עליך יסורים א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך ויהב לי' ידי' ואוקמי' ומקשי הש"ס וליקום ר' יוחנן לנפשי' ומשני אין חבוש מתיר עצמו כו' עכ"ל הגמ' והנה הדברים סתומין מאוד להבינם כפשוטו השאלה והתשובה וגם למה דווקא א"ל הב לי ידך וכי ע"י אחיזת היד תמשוך אליו הרפואה מן השמים אם לא ע"י תפלה ותחנונים. אבל שורש הדברים כאשר ביארנו לעיל אך נקדים עוד לבאר ענין יסורים של אהבה כי יש בזה שני דרכים א' אשר צריך כל איש הישראלי לדבק נפשו באהבת הש"י ובתורתו הק' כמ"ש חז"ל איזהו יסורים של אהבה כל שאין בו ביטול תורה וביטול תפלה וזה יהיה שכרו בעוה"ז לעבוד את ה' מתוך הרחבה גדולה כמחז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר והנה עניות ר"ל נק' יסורים גדולים כדאמרינן בגמ' כל יסורים ולא יסורי עניות וגם אמרינן גדול נסיוני עושר מנסיוני עוני עושר שמור לבעליו לרעתו דהיינו לנטותו מדרך התורה והמצות ח"ו כי ע"י עשירות יכול האדם בנקל למלאות תאוותו מתענוגי העוה"ז אבל כשהצדיק עמד בנסיון לקבל היסורים באהבה והוא לקיים את התורה מעוני לבל יהיה בו ביטול תורה ותפלה ח"ו אז יהיה שכרו בעוה"ז לעמוד ג"כ בנסיוני עושר ולקיים את התורה מתוך הרחבה גדולה. ועפ"ז יש לפרש דברי חז"ל שכר מצוה מצוה והלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולפי דברינו הנ"ל ניחא וזהו מ"ש חז"ל אצל הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה דהיינו נסיוני עושר כנ"ל: עוד יש דרך גבוה מאוד בעניני יסורים של אהבה אצל המקבלים עליהם יסורים מתוך אהבת ישראל ועי"ז מקשרים אהבת ישראל לאביהם שבשמים ביחוד גמור ואז נתבטלו כל הדינים קשים ע"י יסורים הנ"ל כי הוא מעורר בחי' השלישית הנק' יד הרמה כנ"ל וזהו ששאל ר' חנינא את ר' יוחנן על איזה דרך הוא קבלת היסורים שלו אם לקבל שכרם דהיינו שכר מצוה כנ"ל או בשביל טובת ישראל להמתיק הדינים בשרשם ולהמשיך על כנ"י שפע וברכה וחיים ממקור העליון ע"י יד השלישי כנ"ל וע"ז השיב ר' יוחנן לא הן ולא שכרן רק גודל כוונתי לחבר ולייחד אהבת ישראל לאהבת הבוב"ה וכנ"ל ולזה נתחכם ר' חנינא ועשה היחוד הגדול והנורא ע"י אשר קבל לעצמו היד של של ר' יוחנן להיות אצלו ג' ידים דהיינו יחוד של שם מ"ב הק' כנ"ל ואז יהיה כח בידו לשנות הטבע מדין לרחמים גמורים ואשר אמרו אין חבוש וכו' כמאמרם ז"ל ע"פ ויעזור לו אבישי בן צרויה עזרו בתפילה ולא היה כח ביד דוד לבדו ללחום נגד הפלשתים כי אין חבוש וכו' ומעתה נחזור לענין הראשון כי כל איש הישראלי צריך ללחום מלחמת ה' צבאות ולמחות שורש עמלק הטמון בקרבו וכאשר ידבק נפשו בדרכי התורה והמצות אז ישמור אותו ה' מכל דבר טמא ר"ל כמאמר חז"ל תורה אגינא מגנא והשמירה הוא ע"י אותיות השניות מן השורש דהיינו עיקר שורש עמלק המטמא ר"ל הוא רל"י והשמירה הוא האותיות הסמוכה להם דהיינו שמ"ך וזהו כוונת הפייטן שמך מעולם עובר על פשע דהאותיות שמ"ך חופף כל היום על האותיות רל"י לבל יקרב אל האדם להפשיע אותו בטומאת קרי ח"ו וזהו שתיקנו חז"ל לומר בזמירות בליל שבת מש"ך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם כבר פירשנו בזה מדוע לא כתיב אל רב חסד עיי"ש אמנם גם לפי דברינו הנ"ל מתורץ שפיר דהיינו אותיות שמ"ך השומרים את ישראל ברוב חסדי ה' לבל יזיק אותם הקליפה רל"י השוכן בקרבך כנ"ל ולכן תקנו חז"ל להניח אצבעו הנק' אמה על מזוזות הבית בעת בואו הביתה ובעת צאתו מביתו החוצה וגם בלילה קודם השינה יניח אצבעו על השם שד"י הנרשם על המזוזה ויאמר שדי ישמרני מכל דבר רע כ"ז הוא ע"פ הכוונה הנ"ל כי כאשר יחבר מספ"ר אמ"ה אל השם שד"י יהיה בין הכל מספר שמ"ך כנ"ל ועי"ז ישמר ה' אותו מכל מכשול וזהו פי' הפסוק אמר אויב ארדוף וכו' אחלק שלל כי האויב הוא היצה"ר שם בטחונו כאשר יחלק שלל הוא גי' שמ"ך פי' שיסיר השמירה ממנו ויהיה נשאר השורש שלו רל"י הוא קליפת עמלק ואז ישיג ויטמא ח"ו את כולם ויתגבר על בני אדם להכשילם ח"ו וה' ברחמיו ישמרנו ויצילנו מכל דבר רע ומפחד לילה מעתה ועד עולם וכיה"ר אמן:

אםאת הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד ופירש"י ז"ל המלך בגבורה אם מצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד והנה קשה להבין מ"ש רש"י ז"ל ואם לאו לא תוכל לעמוד הלא הקב"ה נתן כח ביד משה לעשות את הנסים האלה כן יוסיף ה' כח ביד משה לעשות גם את הדבר הזה שלא ע"פ הטבע אך הענין הוא כי יש שני מיני מורי ישראל א' הוא אשר יורה לעדת ב"י דרכי התורה והמצות כל חוקותיו ודקדוקיו ודיני איסור והיתר וכולם סרים למשמעתו בדיני ממונות לשפוט בין איש ובין רעהו. ועוד יש המייחד ומקשר לבבות ישראל לאביהן שבשמים וע"י תוכחתו מעלה את ישראל לקשר אותם בקשר עליון ולהוריד להם שפע וברכה וחיים ממקור הברכות והנה הצדיק הזה צריך להיות תמיד בדביקות גדול בל יטרדנו בני אדם אף כי לפעמים הוא מחבר א"ע באחב"י ללמדם דברי אלהים חיים ועי"ז מעורר את לבבם לשוב אל ה' אמנם אח"כ ע"י התעוררת בנ"י לבו בוער בקרבו כאש מתלקחת מגודל אהבת ישראל ואז הוא מחבר ומייחד אהבת ישראל לאהבת הבורא ב"ה,. וכל התחברותו עם בנ"א הוא רק לעבודתו ית"ש ולא כצדיק הא' המתחבר עם ב"א בכל עת לדין ולהורות לכל מי שיצטרך ומעתה נבוא לבאר דברי הכתובים הנ"ל והנה בהשאלה אשר שאל יתרו למשה הכפיל את דבריו כי אמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכו' וגם משה בתשובתו הכפיל את דבריו אשר אמר כי יבוא אלי העם לדרוש את אלהים וכי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וכו' והודעתי וכו' כי המה מדברים מענין שני הצדיקים הנ"ל ולכן שאל יתרו את משה מה זה אתה עושה לעם. דהיינו איזה צדיק אתה אם לדין ולהורות או לקשר ולייחד אהבת ישראל לאביהם שבשמים והשיב משה כי הוא עוסק בשני דרכים ולכן אמר בכפל לשון כי יבוא אלי העם לדרוש את אלהים דהיינו לעורר את לבבם בתשובה ועוד אמר כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וגו' והודעתי וגו' דהיינו כי הדבר מוטל עלי ג"כ לדין ולהורות ועי"ז אמר יתרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה דהיינו כי הצדיק המעלה נשמות ישראל צריך להיות תמיד בדביקות כנ"ל ולכן אמר לו יתרו איעצך וגו' היה אתה לעם מול האלהים כאשר אמרת. ואתה תחזה דהיינו לדין ולהורות תבחר אנשים אחרים תחתיך וז"ש יתרו בסוף הפ' אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד ופרש"י ז"ל המלך בגבורה כי זה כלל גדול אשר אדם א' אין ביכלתו לעשות שני דרכים הנ"ל ולכן מסר לו סימן אם יסכים ה' על ידו לבחור אנשים אחרים לדין ולהורות אז הוא יהיה נשאר צדיק הדור מול האלהים כאשר אמר ואם יעכב על ידו אזי לא יכול לעמוד דהיינו שהוא לא יהא נשאר צדיק הדור כנ"ל רק יבחור לו השי"ת צדיק אחר במקומו והבן ע"פ אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי יש לפרש ע"פ מה דאי' בגמ' ברכות כשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל ואמרו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה ואמר לכו והתפרנסו זה מזה ואמרו אין הקומץ משביע את הארי ואמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד וכו' עיי"ש וקשה מאוד להבין דבריהם הקדושים וכי לא ידע דוד המע"ה שאין הקומץ משביע את הארי ותו קשה מדברי הש"ס משמע שבכל יום השיב להם כך והלא כבר שמע ביום אתמול שאין ביכולתם להשיג פרנסתם זה מזה ועוד הרי גם הוא עשה כן בברחו מפני שאול והתפרנס הוא ואנשיו במה שהלכו לשלול שלל והענין הוא כי עיקר דרך האמת להשיג די מחיית ביתו הוא הבטחון בה' המחיה את כל ויקוים בו מקרא שכתוב והבוטח בה' חסד יסובבנו ובלבד כאשר יפרנס א"ע בהיתר ונסתפק במיעוט ושמח בחלקו ואז טוב לו וה' ייטיב לו באחריתו אבל מי שאין לבבו חזק באמונת ה' כ"כ אשר ישיג די פרנסתו בקרב ביתו בלי רוב טירחא ויגיעה אזי צריך האיש הזה לעשות תחבולות כ"א לפי ערכו והנה אף זה האיש כשיעסוק במלאכתו או במו"מ באמונה בלי שום רמיה גם הוא בכלל עובד את ה' באמונה כמ"ש חז"ל ע"פ עושה צדקה בכל עת זה המפרנס אשתו ובניו אבל העיקר דרך הבטחון הוא לבטוח בה' באמת ולהסתפק במיעוט כנ"ל וכן מבואר בס' חובת הלבבות ע"פ מעש' שהיה פרוש א' נוסע למרחקים למצוא שמה די מחיית ביתו ופגע באדם א' מן עכו"ם ואמר לו הפרוש הבט נא וראה איך אתם משתגעים לעבוד למי אשר אין בו כח להושיע אתכם ואמר לו העכו"ם ואתה למי תעבוד ואמר לו הפרוש עבד אלהים אנכי הוא האל המחיה את כל ומפרנס לכל אמר לו העכו"ם הלא מעשיך יכחישו את דבריך אם אתה עובד ה' באמת מדוע הרחקת נדוד לחפש טרף ביתך הלא אלהיך אשר בטחת בו יש בו כח לפרנס אותך בביתך מיד הלך אותו פרוש לביתו עכ"ל הרי מבואר דעיקר דרך בטחון הוא להסתפק במיעוט בלב שמח ואז יקוים בו והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד ולפ"ז יבואר ע"נ דחז"ל שבאו לפני דוד המע"ה בכל יום כשהגיע זמן תפלת שחרית ואמרו לו עמך ישראל צריכים פרנסה היינו לעורר עליהם שפע וברכה ע"י תפלתו והשיב להם לכו והתפרנסו זה מזה דהיינו שיסתפקו במיעוט כנ"ל ואז ייטיב להם באחריתם והשיבו כי יש ביניהם שאין לבבם חזק באמונה והבטחון ושיסתפקו בהמיעוט ולזה השכילו באמרם אין הקומץ משביע את הארי כנ"ל ולזה השיב להם לכו ופשטו ידיכם וכו' וזה הוא פי' הפסוק אשכילה בדרך היינו דרך פרנסה תמים היינו אם איש כזה הוא הולך בדרך תמים. מתי תבוא אלי דהיינו מתי יגיע הפרנסה אלי בלי שום טרחה אתהלך בתם לבבי. פי' שחיזק את לבבו באמונת ה' באמת כנ"ל בקרב ביתי דהיינו ע"י חוזק הבטחון מצוא די פרנסתי בקרב ביתי: