אוהב ישראל – קטע 54

בילקוט תהלים ויהי בשלם סכו. אמר ר' ברכיה מתחילת ברייתו של עולם עשה לו הקב"ה סוכה בירושלים וכביכול היה מתפלל בתוכה ואומר יה"ר שיעשו בני רצוני אמר הקב"ה אברהם קרא אותי יראה שנ' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שם קרא אותי שלם שנא' ומלכי צדק מלך שלם אם אני קורא אותו יראה שם הצדיק מתרעם ואם אני קורא אותו שלם כדרך שקראו שם אברהם הצדיק מתרעם אלא הריני קורא אותו כדרך שקראו שניהם ירושלים יראה שלם עכ"ל של הילקוט הנה הדרש שדרשו שסוכתו של הקב"ה היתה בירושלים מתחילת ברייתו של עולם הוא נכלל במלת ויהי שזה משמע הי' שתמיד בשלם סוכו והיה קשה להם הלא יש כמה שנים שלא נבנה בהמ"ק ולכך דרשו שמ"מ מתחילת ברייתו של עולם היה סוכתו בירושלים והנה הדקדוקים רבו והעולה על כולנה הוא איך שייך לומר על בורא כל העולמים שהוא שוכן בסוכה והסוכה מקפת אותו דנודע שהוא מקיף כל עלמין אך יתבאר דיש שני בחי' בכנסת ישראל הא' הוא מה שיש לה אור מקיף והשני הוא שיש לה הארה שמאיר בה בבחי' אור פנימי ועל שם זה נקראת סוכה מצד שהיא מקפת את האור הפנימי וזהו סוד נקבה תסובב גבר ולכך נקראת שלם ע"ש ב' פעמים הק"ף שהיא מקפת את האור פנימי ואור המקיף מקיף אותה והנה ב' פעמים הק"ף עולה ש"ע כמנין של"ם והק"ף הוא שם א"ל במילואו כזה אל"ף למ"ד שעולה קפ"ה כנודע מן ההיקף שאנו מקיפים את התיבה בסוכות להמשיך לה אורות מקיפין שמורה ע"ש א"ל מספר הק"ף ואנו מקיפין את התיבה ובידינו הלולב ועז"ה יש ג' הקפות אדם המקיף ולולב המקיף ותיבה הניקפת הקפה הא' הוא משם ס"ג הוי"ה במילוי כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י יוצא מזה שם ייא"י והוא מספר א"ל וא"ל במילואו הוא מספר הק"ף והקפה הב' הוא מג' שמות יה"ו יה"ו יה"ו שעולה ס"ג ומשם ס"ג יוצא יי"אי מספר שם אל ואל במילואו מספר הק"ף והקפה הג' הוא משם מ"ה הוי"ה במילואו כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א יוצא ממנו ג' אלפי"ן המורים על ג' אהי' וג' אהי' מספרם ס"ג ומשם ס"ג יוצא ייא"י מספר אל וא"ל במילואו מספר הק"ף אמר הקב"ה אברהם קרא אותי יראה כי אברהם קראו יראה והיא יראה ופחד יראה הוא אותיות ארי"ה וכתיב ארי"ה שאג מי לא יירא והוא מספר רי"ו אותיות גבורה שעולה רי"ו והוא שם ע"ב משולש מספר רי"ו וזהו ויעבור ה' על פניו ויעבור הוא ע"ב רי"ו והוא המשכת חס"ד משם ע"ב מספר חסד ואברהם קראו כן כי עיקר בנין הנוקבא הוא מן הגבורות ושם קראו שלם ע"ש אור המקיף אותה ואור פנימי שהיא מקפת אותו לכך אמר הקב"ה אם אני קורא כדברי זה אבטל דברי זה ואם אני קורא כדברי זה אבטל דברי זה אלא אקראהו כדברי שניהם ירושלי"ם יר"ו מספר גבורה שלם הוא ב' פעמים הק"ף והבן: לשמ"ע

כתיב תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף ויש לפרש ע"ד רמז שהכנ"י מתפארת לפני הבוב"ה בהמצות שעשתה ואומרת לפניו רבש"ע הלא עשינו לך תורי זהב והיינו שקיימנו ז' ימי הסוכות וע"ז רומז הז' הז' של זהב ואותיות ה' ב' רומזים לשבעה הקפות של הושענא רבא כמו שנודע מכתבי האר"י ז"ל שהשבעה הקפות מתחלקים לב' בחינות והיינו לבחי' ה' ובחי' ב' עי"ש עם נקודות הכסף רומז לשמ"ע שהחג הזה הוא בבחי' נקודת הכסף והיינו בנקודת פתח שהנקודה הזאת נקראת נקודת הכסף כי שם כסף מורה על תוקף החסדים וגם נקודת פתח הוא פתח ומורה שמשם נפתחים להיות באים כל הברכות להעולם והוא בחי' המוח חכמה עילאה קדישא ושמ"ע היא בבחי' נקודה הזאת ובשם האריז"ל בכניסת היום יכוין בקדושת היום יוד קי ויו קי והוי"ה פשוטה יקוק והכל הוא בנקודת פתח ונבאר היחוד של הנקוד' הזאת ובעזהי"ת יהי' זה להקדמה ולכלל גדול להבין סוד כמה ענינים כי הנה כתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך יפתח ר"ל בנקודת פתח וזהו יפת"ח שיש בו אותיות פת"ח את אוצרו הטוב היינו הצדיק שנק' טוב כמש"ה אמרו צדיק כי טו"ב שם טוב יוצא מן ר"ת של א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ שמשם יוצא שם אהו"ה וכתוב בזוה"ק ששם זה הוא גושפנקא דביה חתם שמיא וארעא והענין הוא כי שם אהו"ה הוא מספר טו"ב בחי' צדיק יסוד עולם אשר על ידו נעשה היחוד של שמים וארץ בחי' עולמות עליונים להארץ בחי' עולמות התחתונים וזהו את השמים לתת מטר ארצך כי כשיפתח לנו השמים. היינו האוצר הטוב בחי' את השמים את האוצר ההוא יפתח לנו כדי את השמים היינו העולמות העליונים לתת מטר ארצך בעתו. היינו להשפיע להעולמות התחתונים והבן: והנה ההשפעות העליונות נקראים בשם ד"ד והענין הוא כאשר העולמות התחתונים מקבלים השפע מהעולמות העליונים הנקראים בשם ד"ד מזה נמשך שנתרבה גם בהם שיהיו מושפעים ברב טוב ושפע אבל כשהתחתונים אינם יכולין לקבל השפע מהעולמות העליונים אז אובדים גם הם רב השפע אשר להם כדמיון האשה כשהתינוק אינו יונק ממנה אז נאבד החלב מהדדים ונעשה ח"ו שני דלתי"ן ר"ל בחי' דלית בעולמות העליונים וגם בחי' דלית ועניות בעולמות התחתונים וע"ז מורים שני דלתי"ן של תיבות ד"ד ועפ"ז יבואר דברי הגמ' בברכות שאמר דוד לישראל לכו והתפרנסו זה מזה והיינו שאמר להם שימשיכו פרנסה לעצמם במה שיעשו היחוד שיתפרנסו זמ"ז והיינו העולמות התחתונים מן העולמות העליונים ואמר לשון זה מזה שהוא משמע שגם העליונים מתפרנסים מהתחתונים והיאך יצויר דבר זה אם לא על הכוונה הנזכרת דהיינו שריבוי שפע העולמות העליונים תליא בזה שהם משפיעים להעולמות התחתונים וכשהתחתונים מקבלים מהם שפע אז מושפעים גם הם ברב שפע ומניעת קבלת ההשפעו' מהם זה גורם מניעו' השפעות' ח"ו זה הענין מה שהעולמות העליונים מתפרנסים גם הם מהתחתונים וזהו ג"כ ענין יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק כמוזכר בגמ': וזהו רמז מספר אותיות של הפסוק וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר שיש בזה הפסוק שבעים אותיות סוד שבעין עיטורין קדישין דעל גבי חמשין ויש שם י"ז תיבות מספר טוב שע"י הצדיק נעשה הייחוד כנ"ל שהוא מייחד הכל בשני ההי"ן עד חמשים שערי בינה וסוד שבעים אורות שהם למעלה מנ' ש"ב עם חכמה עילאה קדישא בחי' נקודת הכסף שהוא נקודת פתח ופתח הוא צורת ו' בחי' צדיק ומורה שע"י הטוב נתייחד הכל כאשר אמרנו לעיל וזהו ג"כ ודברתם אל הסלע וגו' והוצאת להם מים מן הסלע כי סל"ע הוא מספר כס"ף סוד נקודת פתח שהנקודה הזאת הוא בחכמה ונודע שמשם באו כל החסדים להעולם וכן כשצוה משה לברך את ישראל אמר להם כה תברכו את בני ישראל ואמר להם כה תברכו היינו בבחי' ך"ה אתוון דק"ש אמור הוא מנוקד בקמץ ופירושו מקור והיינו בחי' חכמה עילאה וזהו והוצאת להם מים מן הסלע היינו האותיות הפנימים של סלע כי סלע במילואו כזה סמ"ך למ"ד עי"ן האותיות האמצעים הוא מים ומים הוא מספר צ' סוד צדיק יסוד עולם והבן כ"ז מאוד מאוד כי לאו כל מוחא סביל דא ויה"ר שיושפע עלינו שפע מחכמה באופן שנזכה להבין סודות התורה ורמזיה ברוך ה' לעולם אמן ואמן: פ' ברכה

וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים ונראה דהנה יעקב אבינו בירך את השבטים לפני מותו ועשה אותם מרכבה לשם אדנ"י כמש"ה וזאת אשר דיבר להם אביהם זאת הוא בחי' מלכות קדישא כמבואר במקום אחר והוא שם אדנ"י לשון אדנות ומלכות ושם אדנ"י במילואו הוא שנים עשר אותיות כזה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד והם כנגד שנים עשר בני יעקב. ועשה את כל אחד מרכבה לאות אחת אבל משה רבינו עשה אותם מרכבה לשם הוי"ה ב"ה י"ב שבטי י"ה כנגד י"ב גבולי אלכסון כידוע וזהו וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים שמתחילה היה במדריגת אלקי"ם נוקבא ומשה רבינו בירך אותם ועשה אותם להיות בבחי' שם הוי"ה ב"ה מדריגת איש דיכרא וזהו איש האלהים בבחי' אלהים נעשה איש כנ"ל והבן:

איתא במדרש ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פילגשים אלו פתחיהן. כי התחלות האותיות של הששה סדרים עולה בגימ' שמונים זרעים מאימתי מועד יציאות השבת נשים חמש עשרה נשים נזיקין ארבעה אבות נזיקין קדשים כל הזבחים טהרות אבות הטומאות וז"א ושמונים פילגשים אלו פתחיהן היינו התחלות האותיות:

ה' שפתי תפתח וגו' כי מה שדור המדבר מיאנו לעלות מצד שאמרו פה במדבר עינינו אל המן כי לא ידעו מה הוא ובחי' ומדריגת מה אנחנו אשר הוא למעלה ממדריגת המלאכים ואיך נעלה לאכול מעבור הארץ ופן ואולי נתגשם ח"ו מצד האכילה לזה אמר משה רבינו וראיתם את הארץ מה היא כלומר כי גם אוירא דא"י מחכים ובבחי' מה הוא מה הוא דייקא:

טובים מאורות שברא אלהינו רומז על הצדיקים שהקב"ה נותן בהם כח ועוז להיות מושלים בהם בעצמם וזהו אמרו בהם להיות מושלים ותיבת בהם נמשך למטה לתיבת להיות מושלים ואלו השלשה תיבות בהם להיות מושלים דבוק ויחדיו נגשים ואח"כ יש להם כח למשול גם בקרב תבל נ"א טובים מאורות היינו החכמים שמחה ואור בלבותם כי טובים מלשון בהטיבו את הנרות וזה בא מחמת שברא אלהים ויצרם בדעת בבינה ובהשכל וכח וגבורה נתן בהם להיות מושלים תחלה על עצמותם ואח"כ בקרב והם מלאים זיו כי הם הם הממשיכים חסד בעולם ע"ד משוך חסדך ליודעיך כי ה' חסדים יש כנודע והנה חסד בריבועיהן בגימ' מ"ש"ך עד"ז ה"פ ח' עולה מ' ה"פ ס' עולה ש' ה"פ ד' עולה כ' והבן:

איתא במדרש שלעת תחיית המתים יקראו אותם על שמם ע"פ אלפא ביתא אברהם בנימין ועוד איתא שמי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה בתחיית המתים. ועפ"ז יבואר התרגום יהונתן כד חמא משה ענוותנותי' קרא להושע בן נון יהושע פי' כי כשרצה לקראו יהושע אמר פן יתרעם יהושע על דבר זה כי יאמר שגרמתי לו בזה שיתאחר לעמוד בתח"ה כי מתחלה היה התחלת שמו בה"א ועתה ביו"ד אמנם כשראה בו מדת עניות נמצא הוא יעמוד בתחלה לתחייה ואז קרא אותו יהושע והבן:

במדרש הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה ומאי הלכה יחיד ורבים הלכה כרבים. עכ"ל המדרש פי' כי שם של שמירת הדרך הוא יוה"ך היוצא מן ס"ת מפסוק כי מלאכיו יצוה לך. והם ר"ת של י"חיד ו"רבים ה"לכה כ"רבים שהוא ג"כ שם זה:

קולה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש דהנה הדיבור של מילי דעלמא נקרא קול והדבור שמדברין דברי תורה נקרא קול ה' והפי' הוא כך. קול ה' היינו התורה יחיל לשון המתן כמו ויחל עוד שבעת ימים דהיינו התורה המתן על המדבר אותה. יחיל ה' מדבר קדש כלומר המתן ה' מדבר קדש על המדבר את התורה שיהיה דיבורו קדוש:

בגמ' אמר ר' אלעזר בן עזריה יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין וכו' דכתיב עני' ושכורת ולא מיין מיתיבי שכור מקחו מקח וכו' כללו של דבר וכו' אלא שפטור מן התפלה מאי יכול אני לפטור דקאמר נמי מדין תפילה עכ"ל הגמ'. וקשה על לשון ראב"ע דהוה ליה למימר אנא מדי"ן תפילה קא אמינא מאי לשון נמי דקאמר ועוד קשה שאם היה סברת ראב"ע לפטור את העולם מן הדין מחמת שכרות לא היה ליה למימר אלא סוף הפסוק שכורת ולא מיין אמאי מייתי תחלת הכתוב עניה וי"ל ע"פ דאי' בגמ' שלשה מעבירין ע"ד ועל דעת קונו וחד מינייהו עניות למאי נ"מ למיבעי רחמי נמצא מ"ש ראב"ע יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין דכתיב עניה ושכורת ולא מיין כוונתו היה למיפטר מכל המצות מחמת עניות ומן התפילה מחמת שכרות אבל המקשה לא הבין כוונתו וסברת המקשה היה שכוונת ראב"ע לדייק מן שכורת ולא מיין שכל העולם פטורין מן הדין ומשום זה הקשה הלא שיכור חייב בכל המצות חוץ מן התפלה ותירץ ראב"ע מאי יכילנא לפטור דקאמר נמי מדין תפלה פי' מה שאני מייתי סוף הפסוק שכורת וגו' כוונתי ג"כ לפטרו מדין תפילה כי מכל המצות המה פטורין מן הדין מחמת עניה והבן:

בגמ'לא לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולות שלא לבייש את מי שאין לו ואיתא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם וכ"א מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'. ועוד איתא בגמ' עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק מדור בפני עצמו כדי שלא יהא אחד נכווה מחופתו של חבירו ולכאורה שני המאמרים סתרי אהדדי ותירץ מ"ש הגמ' עתיד הקב"ה לעשות מדור וכו' קאי על עוה"ב עולם הנשמות שהשכר טוב שנותן השי"ת לכל צדיק בג"ע הוא רק לפי מעשיו בעוה"ז ולפיכך עשה הקב"ה לכל צדיק מדור בפ"ע זו למעלה מזו לפי מעשיו בעוה"ז אחד גדול מחבירו. כן השגת כל צדיק בעוה"ב אחד גדול מחבירו במדור אחד ואם יהיו כולן במדור אחד ויראה הצדיק אשר השגות השני יותר גדול ממנו יקנא אותו. היינו אע"פ שאין שם שום קנאה ותחרות. לא שיקנא אותו על גודל השגתו רק שיקנא אותו מפני מה לא עבד הוא את השי"ת בעוה"ז בעבודה כזאת אבל לימי המשיח יהיה לכ"א השגה גדולה לא מצד עצמו ומעשיו ואפילו מי שיהי' ראוי מצד מעשיו להשגה זו יסיר ממנו השי"ת השגתו שיש לו מצד מעשיו וכל השגתו יהי' רק מחסדי האל אשר כ"א בשוה מראה באצבעו הנה אלהינו זה וזהו שאמרה הגמ' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם. כי מחול הוא בעיגול כלומר שכולם יעמדו בעיגול וקוב"ה כביכול נקודה האמצעית של העיגול וכ"א מראה באצבעו הנה אלהינו זה כלומר שיהיה לכ"א השגה גדולה בשוה וההשגה ההוא תהיה מחסדי האל ית' לא לפי מעשיהם וזהו כוונת הגמרא לא היו ימים טובים לישראל כט"ו בא"ב ר"ת באלפא ביתא ואות ט"ו שבא"ב הוא אות סמ"ך שהוא עגול רמז שיעמדו כולם בהשגה אחת שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולות. ר"ל שכולם יהי' להם השגה אחת. לא לפי מעשיהם רק מחסדי האל כדי שלא לבייש את מי שאין לו ואע"פ שהגמרא כוונה אל דבר אחר אבל התורה כפטיש יפוצץ ואולי גם לזה רמזה הגמרא:

ואכלו בשעריך ושבעו וקשה האי בשעריך מיותר אכן הענין הוא כי הנה עיקר נתינת הצדקה לעניים אין הכוונה שיתן להעני כ"כ שישבע העני מנתינתו. כי הוא מן הנמנע רק השביעה לעני הוא מאת השי"ת לבדו רק בכל דבר צריך להיות מקודם אתערותא דלתתא והשי"ת ברחמיו רצונו תמיד להשפיע לברואיו כל טוב ובעבור זה צריך אתערותא דלתתא לפתוח השער של השפע וז"פ הפסוק ואכלו בשעריך אם כוונתך עם הצדקה מה שאתה נותן להם לאכול בשעריך דהיינו שתפתח את השער של השפע. ושבעו אז יהי' לעניים שביעה מרחמי השי"ת כנ"ל וזהו פתוח תפתח וגו' האי את הוא מלשון עם כלו' עם פתיחת ידיך שאתה פותח לצדקה לעניים תפתח אתה שער ההשפעה שישפיע להם השי"ת כפי צרכם. וכבר דברנו מזה בפ' תרומה ע"פ ויקחו לי תרומה כו' ע"ש:

חכמים המה להרע ולהיטב לא ידעו. דהנה איתא ע"פ להרע או להיטב. אוכל להטיב לא אוכל להרע וזהו כוונת הנביא חכמים המה להרע פי' שרצונם לקנות שלימות עם מדת להרע היינו שלא יאכלו וע"י התעניות והסיגופים המה רוצים לקנות השלימות ולהטיב לא ידעו פי' להטיב שיאכלו ועי"ז יקנו שלימות זה לא ידעו והבן:

כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על יריכו וגו' פירש"י והיכן אמר זובח לאלהים יחרם כך שנוי במכילתא ע"כ פירש"י והנה מה הי' קשה לרש"י והיכן אמר הלא משה רבינו אדון כל הנביאים אמר כה אמר ה' ובודאי כן שמע מפי הגבורה ותו קשה הלא במכילתא איתא להיפוך ע"פ זה וז"ל לא היו דברים מעולם ומשה בדה מלבו והענין הוא. כי אי' בכמה מקומות החילוק שבין משה רבינו ע"ה לשאר נביאים שכל הנביאים נבאו בכה ומשה ניבא בזה הדבר ולהבין החילוק שבין הלשון כה לזה הדבר. כי משה רבע"ה העיד הכתוב עליו פא"פ אדבר בו שראה נבואתו באספקלריא המאירה ולא הי' שום דמיון בנבואתו. רק דיבר עם השי"ת כביכול כאשר ידבר איש אל רעהו ולכן אמר נבואתו בלשון זה הדבר. כי אותו הדבר אמר לו הקב"ה בפירוש אבל כל הנביאים דברו באספקלריא שאינה מאירה רק כמו דמיון פי' שהי' מדמה מילתא למילתא וע"ז הי' קשה לרש"י ז"ל כאן ע"פ כה אמר ה' דהיינו שלא שמע נבואתו בפירוש רק שהיה מדמה מילתא למילתא והיכן אמר פירוש לאיזה דבר היה מדמה משה. ואמר רש"י ז"ל לדיבור זובח לאלהים יחרם. לכן שפיר הביא פירוש המכילתא כי זה גם כן היה קשה להמכילתא שכאן אמר משה בלשון כה ולא בלשון זה הדבר אלא לא היו דברים מעולם דהיינו שלא הי' הדיבור כאן בפירוש אלא משה בדה מלבו פי' שהי' מדמה מילתא למילתא כנ"ל והבן:

במדרש וישתחו ארצה שבע פעמים למה שבע ע"ש כי שבע יפול צדיק וקם ד"א למה שבע אמר לו הוי רואה א"ע כאלו את נתון לפנים משבעה קונקלין ויושב ודן ואני נידון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים א"ר חנינא בר' יצחק לא זז משתטח והולך משתטח והולך עד שהכניס מדה"ד למדה"ר. עכ"ל המדרש. כי כל אדם מחויב לעבוד את השי"ת באלו השבעה מדות א' אהבה לאהוב את הש"י ואת תורתו ומצותיו בכל נפשו ולעשות צדקה וג"ח ב' יראה ליראה ממנו ית' ג' תענוג היינו שיהיה מכל עבודתו תמיד תענוג לו ית' ד' ניצוח ה' הודיה היינו שיודה להשי"ת תמיד על כל ניסיו וישועותיו ו' חי עולמים היינו לקשר כל העולמות להש"י שיתן להם חיות ובעבור זה נקרא הקב"ה חי עולמים שהוא מחיה את כל העולמות ז' מלכות פי' שיראה תמיד בעצמו אם עשה איזה עבודה ולא ירגיש בעצמו שהמליך עליו השי"ת בכל גופו ובכל איבריו וגידיו אין עבודתו נחשבת לכלום רק יראה כ"א שיעשה עבודתו בהתלהבות והתחזקות גדול ושירגיש שהמליך עליו ממה"מ הקב"ה על כל גופו וכל איבריו וכל עבודתו לא יהיה רק לה' לבדו. אבל מי שממליך ח"ו עליו המלכה חיצונית ר"ל אזי נפלו ח"ו השבעה מדות אלו בהשבירה ר"ל והחכם במוחין גדלות שלו מעלה אלו הז' מדות מהשבירה לשמי רום וזהו למה שבע ע"ש כי שבע יפול צדיק וקם פי' החכם בנפילתו למיחין דקטנות עבור זה בהתחזקות למוחין דגדלות הוא מקים השבעה נפילות למעלה לשמי רום. ד"א הוי רואה א"ע כאלו את נתון לפנים משבעה קינקולין וכו' פי' שיעקב עלה למעלה לפנים מז' קינקילין היינו לעולם החירות ושם לא היה לעשו הרשע שליטה עליו א"ר חנינא בר' יצחק לא זז משתטח והולך משתטח והולך עד שהכניס מדת הדין למדה"ר פי' שר"ח בר"י אמר שעוד גדול מזה היה עבודת הקודש של יעקב אע"ה שאברהם הי' מדת החסד ויצחק היה בחי' דין ויעקב בחיר שבאבות היה לו אלו השני מדות של אברהם ויצחק היינו חסד וגבורה ולפיכך צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד והכניס מדה"ד למדה"ר פי' שהיפך הדינים לרחמים גמורים: