אוהב ישראל – קטע 56

וימת שם משה עבד ה' ופירש"י אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע. ר"מ אומר ספר התורה חסר כלום והוא אומר לקוח את ספר התורה הזה אלא הקב"ה אומר ומשה כתב בדמע עכ"ל רש"י ז"ל ולכאורה שני הפירושים אינם מובנים דהיינו לפי' הראשון קשה הלא כתיב לקוח את ספר התורה הזה ולפירוש הב' קשה הלשון ומשה כתב בדמע מהו הלשון בדמע והענין הוא כי התורה הקדושה קודם נתינתה על הארץ לא היה בה רק יחודים וצרופי שמות וכאשר כתב משה אח"כ את התורה כתבה ע"פ פרד"ס וקיפל בה כל המעשים מן בריאת שמים וארץ ע"פ צרופי אותיות עד וימת שם משה ומכאן ואילך לא כתב משה רק מה ששמע מפי הקב"ה דהיינו רק האותיות הצרופי שמות והיו כתובים בערבוביא דהיינו שלא ע"פ הפשט וכאשר בא יהושע וראה את היוצא מהצרופים והיחודים אלו בירר כל תיבה בפ"ע ועכשיו ניחא דהנה לפי' הא' שאמר יהושע כתבו היינו שבירר האותיות אחת לאחת כנ"ל ור"מ בא לפרש שלא תאמר שיהושע כתב מעצמו האותיות אלא הקב"ה אומר ומשה כתב בדמע דמע לשון ערבוביא היינו שהיו מעורבים עד שבא יהושע וכתבן כנ"ל והבן:

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ואמרינן בגמ' קינה לדוד מבעיא ליה אלא כאשר נאמר לו הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך אמר דלמא עבד או ממזר אבל כיון שברח מפני אבשלום בנו אמר כלום בן מרחם על אבא ולכך אמר בלשון מזמור ולכאורה תמי' דהנה אם היה דוד מזמר קודם בריחתו מפני אבשלום רק שהיה נגלה אליו מן השמים אשר בנו יהיה רודף אחריו אז נוכל לפרש כדבריהם שאמר כלום בן מרחם על אבא והיה ניחא מ"ש מזמור לדוד אבל כאן המזמור הזה אמר דוד בברחו מפני אבשלום והיה עיניו רואות שהוא רודף אחריו להרגו לולי ה' מגן בעדו להצילו וקבל תפלתו ברחמים לסכל עצת אחיתופל הנה את כל אלה ראו עיניו מה שעשה בנו מעשה אכזריות והיאך יוכל לומר עליו כלום בן מרחם אך הענין הוא דהנה כאשר נאמר לדוד הנני מקים עליך רעה כו' לא היה יודע על איזה דרך יהיה הרדיפה והירידה שלו אם הרדיפה יהיה ע"פ דרך נסיון עד אשר ישוב אל ה' וירחמהו להשיבו על כנו ויהיה מלך ישראל כבראשונה או שהרדיפה יהיה ע"פ מזל וע"פ דרך הטבע ולא ישוב עוד לשבת על כסא ממלכתו לעולם ועל זה השכיל דוד ועשה סימן לעצמו היינו אם הרדיפה יהיה ע"י עבד או ממזר וזה הוא ע"פ דרך הטבע כי הרבה עבדים פורצים באדוניהם אז ידאג בנפשו פן נפסק המזל ואם יהיה הרדיפה שלא כדרך הטבע אז ידע גם הוא שרק לנסותו בא אליו הדבר הזה וזהו כוונת חז"ל באמרם כלום בן מרחם על אבא. כי קודם שברח היה דואג בלבו דלמא הרדיפה יהיה ע"י עבד או ממזר אבל כאשר ברח מפני אבשלום בנו אז אמר דוד כלום בן מרחם על אבא וכאן בשבילי נשתנה הטבע ונהפך לאכזר. בודאי הגיע אלי הדבר הזה רק לנסותי. ולהיטב באחריתי כאשר אשוב אל ה' באמת ולכן אמר בלשון מזמור: טעם על מה שאמרו חז"ל מה דאסיר לן רחמנא שרי לן כוותיה וכו' וגם שם בגמ' שאמרה ילתא לר' נחמן להאכילנה בשר בחלב ורבי צוה לתת לה כחל כי בזה תמצא טעם בשר בחלב הלא כל דברי חז"ל נאמרים בהשכל ללמד לאדם דעת אמנם גם בזה הענין נוכל להבין דרך האמת לקיים מצות השי"ת בלי שום טעם בדבר רק לקיים מצות הבורא ב"ה כגזירת מלך על עבדיו ופן יעלה על לב אדם לאמר על מצות ל"ת שבתורה כמו לבישת שעטנז ואכילת חזיר ובשר בחלב שהמה אסורים לנו על פי חכמות הרפואות אבל באמת המה נקראים חוקת התורה ולכן אמרו חז"ל כל מה דאסיר לן רחמנא שרי לן כוותיה לדעת כי אין שום סכנה באכילתם או בעשייתם אחרי אשר טעמו טעם איסור ולא הגיעו מזה שום נזק ועי"ז נוכל להבין כמארז"ל שהמה נקראים חוקת וחובה עלינו לקיים גזרותיו וכפי מה דאמרינן בגמרא גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד וכו' מאי דתימא חוב הוא לו אצל עכו"ם וכדאמרינן עבדא בהפקירא ניחא ליה קמ"ל ה"מ בגדול דטעם טעם אסורא אבל בקטן דלא טעם טעם אסורא זכות הוא לו עכ"ל והנה לזה כיוון רב נחמן להראות כחל אשר נמצא בו טעם בב"ח: רק אנחנו מחויבים לקבל עלינו באהבה לקיים מצותיו וחוקותיו כגזירת מלך על עבדיו:

ויאמרה' אל משה רד העד בעם וגו' ויאמר משה גו' אתה העדותה בנו גו' ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן גו'. לכאורה אינו מובן התשובה שהשיב ה' למשה במ"ש לא יוכל העם לעלות ורש"י ז"ל פי' מ"ש הקב"ה עוד לך רד. כי הי' צריך התראה בשעת מעשה אבל לא נודע לנו מזה תשובה למשה על דבריו ונקדים מה דאיתא במדרש וז"ל כשעלה משה למרום ראה שהקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות אמר משה מי מעכב על ידך. אמר לו הקב"ה חזור לאחורך והראה לו את עקיבא בן יוסף שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילי הלכות עכ"ל המדרש והנה ידוע אשר הכתרי האותיות הם התגין על האותיות שעטנ"ז ג"ץ והם נקראים כתר בעלי תשובה וכמחז"ל במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם וכל זה הוא טובה גדולה מאתו ית"ש שגומל חסד עם הבע"ת למשוך להם חיות מעולם העליון אשר אין שם אחיזת החיצונים כלל כי עד הנה הי' נמשך חיותם ממקור הטומאה ר"ל וכמבואר ברמב"ם ז"ל שהקשה מניין נמשך חיות לאדם שעבר עבירה שיש בו כרת ר"ל עיי"ש אבל כשעלה בלבו לעשות תשובה באמת ובמס"נ מיד נפרד החיות שלו מן הקליפות ובשביל זה הכין השי"ת עולמות עליונים המה התגין הנ"ל למשוך להם חיותם משם והנה משה רבינו הוא הי' במדריגה גבוה מאוד עד שהי' השכינה מדברת מתוך גרונו וכאשר עלה למרום וראה את הכתרים מן בעלי תשובות אמר מי מעכב על ידך היינו היאך יעלה על דעת לב אחד מישראל לעשות נגד רצונך חלילה וחשב בלבו כיון שיקבלו ישראל את התורה אזי יהי' גם המה במדריגה הזאת והשיב לו הקב"ה חזור לאחורך היינו שאמר לו הבט וראה במדריגה התחתונה ואז תראה בני אדם המשוקעים בין הקליפות ר"ל מפני הסתת היצר וכאשר יתחרטו על עונותיהם וישובו אלי במס"נ בשבילם אני קושר הכתרים הנ"ל ולזה הראה לו את עקיבא בן יוסף שהיה ממשפחת גרים וגם הוא בעצמו לא היה ת"ח מנעוריו כמ"ש ר"ע בעצמו כשהייתי ע"ה ואח"כ זכה להוסיף חידושים רבים בתוה"ק ונזדכך גופו עד שיצאה נשמתו באחד בשביל אנשים כיוצא בו הכינותי הכתרים איש איש לפי מדריגתו להמשיך לו חיותו וזהו שאמר משה להקב"ה כי אתה העדותה בנו כו' ומי יעבור חלילה נגד רצונך ע"ז השיב לו הקב"ה לך רד כלומר הסתכל במדריגה התחתונה כנ"ל ואז תבין שבהכרח להתרות פעם שנית וכפרש"י ז"ל רק ועלית אתה ואהרן:

מגילת אסתר ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו והנה רבו הדקדוקים בזה א' מ"ש היהודים בתוס' ה' הידוע ב' תיבת אם דמשמע כאלו היו מסופק אם הוא מזרע היהודים הלא כבר נאמר לעיל. כי הגידו לו את עם מרדכי וגם שמרדכי בעצמו אמר להם שהוא יהודי ג' מ"ש החילות לנפול לפניו וכי הנפילה תליא בהתחלה ד' מ"ש בכפל לשון לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו אך הענין הוא דהנה כתיב ויבוא עמלק וגו' ויאמר משה אל יהושע גו' עד סוף הענין ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע גו' וקשה מדוע משה בעצמו לא נלחם בעמלק ואצל סיחון ועוג נלחם משה בעצמו גם מ"ש הקב"ה ושים באזני יהושע וכי יהושע נצטוה על מלחמת עמלק והלא הצווי הי' לשאול המלך הראשון ורש"י פי' ושים באזני יהושע המכניס את ישראל לארץ כו' ומה זה תלוי במחיית עמלק אכן הענין הוא דהנה מבואר בכהאריז"ל דעיקר מחיית עמלק הוא ע"י בחי' צדיק אשר יהי' מזרע רחל כנודע לי"ח. ולזה שלח משה את יהושע דווקא שהוא הי' מזרע רחל. אבל מחמת שהמלחמה הי' קודם קבלת התורה וקודם שנכנסו לארץ הקדושה להעביר משם הז' עממין הטמאים שהם ז' מדות דקליפה לכן כתיב ושים באזני יהושע וכפרש"י ז"ל שהוא המכניס את ישראל לארץ וכאשר נתרשל יהושע במלחמות ז' עממין נתעכב הדבר עד אשר הגיע ימי שאול מלך ישראל שהי' ג"כ מזרע רחל ועפ"ז יבואר הפסוק הנ"ל מ"ש אם מזרע היהודים היינו שהמה חקרו על משפחתו אם הוא ממשפחת רחל אשר מלחמת עמלק תהי' על ידו וגם אמרו החילות לנפול לפניו דהיינו שהי' הנפילה ראשונה ע"י יהושע והנפילה שני' ע"י שאול שהמה היו מזרע רחל לא תוכל לו לכבוש אותו תחת ידך כי נפול תפול לפניו כי סוף כל הימים שתהי' נפילתך ע"י משפחה זו והבן:

ותען אסתר גו' תנתן לי נפשי גו' כי נמכרנו גו' להשמיד גו' ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי גו' ויאמר המלך אחשורוש גו' מי הוא זה גו' אשר מלאו לבו לעשות כן והנה קשה הל' נמכרנו שאמרה אסתר כי היאך שייך לשון מכירה אצל הריגה. והי' צ"ל כי נגזר עלינו ועוד למה הוסיפה אסתר לאמר ואלו לעבדים גו' נמכרנו החרשתי אשר לא נאמר עד הנה שום זכר מן מכירות לעבדים ועוד מה אמר אחשורוש מי הוא זה וגו' הלא הוא בעצמו חתם א"ע על הגזירה כמו שאמר הכתוב ויכתוב בשם המלך וגו' כן הקשה אדומ"ר הרב הקדוש ותירץ ע"ז ע"פ מה ששמע בשם הר"ר שרירא גאון זצ"ל ע"פ מעשה שהי' אז בימיו עושר מופלג והיה לו ס"ת שהיה כתב ידו של עזרא הסופר. ולהעושר הזה היו לו שני בנים. ולאחר פטירתו היה מחלוקת גדול בין הבנים היורשים מחמת שכל אחד מהם חפץ לקחת את הס"ת הזה מלקחת כל כסף וזהב שבעולם והציעו טענותיהם לפני יודעי דת ויצא הפס"ד שהחלוקה תהיה ביניהם ע"פ הגורל ומי שיזכה ע"פ הגורל בהס"ת שייך לו הס"ת הזה והטילו גורל ביניהם וזכה האחד בהס"ת הנ"ל ושמח מאוד שמחה גדולה והיה בעיניו כמוצא שלל רב' ולהשני היה לו יסורים גדולים כי אף שלקח כנגדו הרבה כסף וזהב כ"ז אינו שוה לו מגודל תשוקתו להס"ת הזה והיה שם בהעיר הנ"ל מומר אחד ובראותו כל זאת מאוד חרה אפו על היורש הזה שאיבד הון רב בעד ס"ת אחד ועשה ברשע להחליף את מלבושיו כדי שלא יכירוהו והלך להבית הכנסת אשר היה שם הס"ת הזה והתחבא שמה באיזה זוית עד הערב וכאשר הלכו כל האנשים לביתם לקח המומר הזה את הס"ת מנרתיקו ומצא כתוב ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך וגו' ועשה הרשע הזה ברשעתו ומחק את הע' מן ועבדתם וכתב א' במקומו ופיסל את הס"ת בחירוף וגידוף גדול ר"ל ודבר זה לא נתוודע לשום אדם ולאחר כמה ימים נודע הדבר שיש טעות כזה בהס"ת הזה והנה היורש הזה שהס"ת נפל בגורלו היה לו צער גדול בשמעו מזה ומגודל היסורים ודאגה נחלה מאוד כי אמר אף שיכולין לתקן הטעות הזה אבל לא יהיה נקרא ס"ת של עזרא הסופר ובא אליו אביו בחלום הלילה וסיפר לו את כל המאורע וצוה לחפש תחת השולחן ושם נמצא עין של המומר אשר יקוים בו עין תחת עין ועוד אמר לו אביו אשר הס"ת לא יתקן שום אדם כי כן יצא הפסק מהב"ד של מעלה אשר עזרא הסופר בעצמו יתקן את הס"ת שלו וכן היה כאשר אמר אביו וכאשר שמע הגאון הנ"ל המעשה הזאת אמר שעפ"ז נוכל לתרץ הפסוקים הנ"ל. כי המן הרשע עשה ג"כ כדבר הזה היינו מתחילה כאשר בא לפני המלך לא גילה לו תוכן כוונתו הרע רק אמר שרצונו לקנות את היהודים לעבוד בהם ונותן בעד זה עשרת אלפים ככר כסף. וכתב השטר מכירה על לה"ק לעבדם והמלך אחשורש חתם א"ע על זה ואח"כ עשה המן הרשע ברשעתו ומחק את הע' וכתב א' במקומו בלשון לאבדם ואח"כ כאשר ראו סופרי המלך את השטר מכירה שהיה נכתב לאבדם אז כתבו הם פי' הדבר להשמיד להרוג ולאבד וזהו שאמרה אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו היינו כאשר אמר לפניך בתחילה החרשתי ולכן כעס המלך אחשורוש ואמר מי הוא זה ואי זו הוא אשר מלאו לבו לעשות כן פי' כי אני לא מכרתי אותם אלא לעבדים ועל ידי זה עשה לנו השי"ת נסים ונפלאות על ידי מרדכי ואסתר וכיה"ר שירומם קרן ישראל ב"ב אמן ודפח"ח: השמטה לפרשה וישלח

וישלח יעקב מלאכים וגו'. פרש"י מלאכים ממש ארצה שעיר שדה אדום פרש"י ז"ל כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה' בסופה. והספיקות רבו א' למה אמר להם יעקב שהוא בארץ שעיר ובשדה אדום. הלא שלח מלאכי קודש ובודאי המה יודעין היכן הוא ותו הרי יעקב בעצמו אמר אח"כ לשלוחיו כה תאמרון אליו במוצאכם אותו ולמה להמלאכים אמר ארצה שעיר וגו' ותו קשה למה באמת שלח יעקב לעשו מלאכים ולמה לא שלח לו אנשים ותו קשה שפרש"י כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה"א בסופה כיון שאין חילוק הוי לי' למיכתב למ"ד בתחילתה אלא שכל התורה לרמז בא ויעאע"ה דבר כאן למטה ורמז בדבריו למעלה בשמי מרומים. ובשביל כן שלח לעשו דוקא מלאכים ממש כי אין איש בארץ שיוכל לכוין כוונתו הזכה כמו מלאך ה' צבאות וכל כוונת יעאע"ה להכניע הקליפה ולהמתיק הדינים בשורשם ולפיכך שלח אותם ארצה שעיר ורמז להם כי שעיר גימ' תק"פ שדה אדום בחי' הדינים היינו להמתיק תק"פ דינים בשרשם וזה שדרשו חז"ל כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל ה' בסופה כי א' של אר"ץ הוא מרמזת על אלופו ש"ע ר"צ עם קוצה של למ"ד גימ' שי"ן ועם למ"ד במילואה אותיות מגדל הפורח באויר. כי שי"ן בגימ' ג' במ"ק ועם קוצה של למ"ד הפורח למעלה היינו הו"או שעל הלמד הוא מגדל הפורח באויר וזאת הוא תוכן כוונת יעקב אע"ה להעלות הדינים למעלה במחשבתו הטהורה ולהמתיקן בשורשן הטיל ה"א בסופה וכיון הוי"ה במילוי ההי"ן גימ' ב"ן ורמז לעולם הבינה המכונה בשם טהירו עילאה עולם היובל עולם החירות וזהו שרומז יעאע"ה "ארצה "שעיר ר"ת א"ש ש"דה א"דום ר"ת ש"א ויעקב היה בחי' מים. וזהו ש"א מ"ים א"ש ומים ערבן יחד ונעשה מהם שמים והבן: פ' מטות

וימסרו מאלפי ישראל גו'. מאי לשון וימסרו אכן הענין הוא כי ה' אמר נקום נקמת ב"י ומשרע"ה לא רצה שינקמו ב"י נקמת עצמם רק אמר לנקום את נקמת ה' במדין לזה אמר. "החלצו "מאתכם היינו שתוציאו א"ע מלנקום נקמתכם. והנה כאשר לזה צריך להיות צדיק וחסיד שיהי' כוונתו רק לכבוד ה' וכ"א מישראל הסתיר א"ע לאמר מה אני נחשב לקנא לכבוד ה' והחברים מב"י אשר ידעו על איש א' שהוא ירא ה' באו אל משה והגידו לו שזה הוא צדיק גמור. ע"כ אמר הכתוב לשון וימסרו הוא לשון מסירה כאדם המלשין על חבירו נקרא מסור גם שמעתי מאיש הלז ששמע מזקני בעהמ"ח זצללה"ה דרוש גדול ביום ך' סיון ולא זכה כ"א אלה הדברי' ך' סיון הוא התחלה על י"כ אם מקיים יום הזה כראוי אזי יוכל לקיים יה"כ כראוי ונכון וסימנך כי יד על כ"ס י"ה ר"ת ך' סיוון. י"ה ר"ת יום הכפורים: השמטות בפ' וירא דף ז' ע"א בד"ה וה' אמר המכסה כו' בסוף אחר תי' וכן עשה צ"ל והראה לו כמה קונטריסים כו': בפ' בא דף כט ע"ב בד"ה דברו אל כל עדת כו' עוד י"ל באופן אחר וכו' שם בא"ד אך בעוה"ר שקבלו מעשיהם. צ"ל שקלקלו מעשיהם: תם ונשלם בעזרת אל עולם