אוהב ישראל – קטע 53

עודלאלוה מילין לבאר הכתובים הנ"ל באר היטב על פי דרך דרוש ומתוך זה יתבארו הכתובים וכמה ענינים בדרך השכל והוא דלכאורה יש לדקדק דמה זה שאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך כיון דהזהיר לנו שיהיו כנס"י שומרים התורה והמצות והחוקים והמשפטים א"כ כשהאדם עובד את השם כראוי בדין הוא נוטל שכרו ולמה הוצרכו לזכות ולטובת והבטחת אבות אך נראה דשורש הדבר הוא דידוע דהוא ית"ש מתנהג א"ע עם האדם מדה כנגד מדה כפי מה שהאדם מעורר למטה את מדת רחמנות כמ"כ השי"ת מתנהג עמו והנה כבר נודע דבכל דבר שבעולם נמצא בו בחי' זכור ושמור. וכדי להבינך זה צריך אני להאריך קצת והוא דהנה אמרו חז"ל אין ברכת השם חל על דבר ריקם וכן אמר הכתוב יהב חכמה לחכימין כ"ז הוא דאף שהקב"ה משפיע שפע רב אם לא יעשה האדם הכנה וכלי מוכשר לקבל השפעת השי"ת אז לא יהיה יכולת ביד האדם ליהנות מהשפעה זו רק אם יש לו כלי כגון אם האדם מצפה ומחכה ושומר לחכמתו ית' ועי"ז עושה הכנה וכלי לקבל השפעת חכמתו ית"ש ואז באמת הקב"ה משפיע לו שפע חכמה וכן כל הדברים וטעם הדבר שצריך להכין הכלי תחלה בזה תבין מ"ש חז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנ' הן יראת ה' הוא אוצרו. ולכאורה הוא מחוסר הבנה לומר דאין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של י"ש בלבד. הלא הכתוב אומר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וכי יש לך דבר בכל העולמות שאינו ברשותו ית"ש גם מהו לשון אוצר של יראת שמים וכן אחז"ל בכל המקומות דשואלין לאדם כמה שאלות עסקת בתורה וכדומה ועל כולם אי איכא יראת שמים אין דכתיב הן יראת ה' הוא וגו' אך כשמתבונן האדם יבין וישכיל שבאמת אין להשי"ת אלא אוצר של יראת שמים ר"ל שכל הדברים וכל השפעות הבא מאתו ית' אי איפשר לבני אדם ליהנות מהם אלא שתקדים להם היראה דהוא הכלי והאוצר הנ"ל והוא עד"מ דהנה התבואה אינה צומחת מן הארץ אם לא שזורעין תחלה ולכאורה יפלא כיון דחזינן דיש בהאדמה כח הצומח אשר מוטבע בה מהבורא ב"ה מאז ומקדם שתתן יבולה א"כ למה צריך האדם לזרוע וליתן התבואה בתוך הקרקע אך הוא הדבר אשר דברנו באמת הבוב"ה אין חקר לגדולתו ואין קץ וסוף לכחו והשפעתו כי השפע הנובע ממנו יתברך שמו הוא בהתפשטות והרחבת גדול בלי שיעור וערך והנה הטביע כח בארץ שיהי' בה כח צמיחה אך כח הלזו הוא בדרך התפשטות ודבר שהוא בהתפשטות היאך אפשר לבוא לידי צמיחת גרעינין של חיטין וכדומה שזה הוא גבול וצמצום לכך אנו מוכרחים לעשות תחבולה על כח זה והיינו ע"י שנותנים תבואה באדמה וזורעין גרעין והוא מתדבק אל כח הצומח שהוא שורשה וממנה לוקח ואז גם כח הצומח מצמצם כחו בגרעין זה אך בהיות הגרעין למטה שלימה במציאותו אי איפשר לה לקבל עד שנרקב ובא אל מדריגת אין ואח"כ בא אל מדריגת צמצום ואעפ"כ יש בו כח רוחני ואז שניהם יוציאו כמה גרעינין אך לכל זאת הוא בגבול מחמת שנצמצם בכלי דהיינו בחי' המגביל לכח הצומח וכן אוצר של תבואה שאם אדם יפקוד להכניס התבואה בלא כלי רק לאויר העולם אז אפילו יתן כל ימי חייו הכל יתפשט לארץ לארכה ולרחבה ולא יהיה שמור אכן בהיות לו אוצר שזה מקיף כל מה שנותנים בתוכו מארבע רוחות אז יכול האדם ליתן בתוכו כרצונו ויהי שמור לו. לכך צריך האדם לעשות כלי ואז יכול לקבל השפעתו ית"ש מחמת שבא בצמצום לפי הכנה שמכין האדם א"ע ועושה שמירה וכלי לקבל השפעה הזו כמו ששאל אלישע הנביא את האשה מה יש לך בבית ותאמר וגו' כ"א אסוך שמן שיהיה יכולת להברכה לחול ולשרות וכפי הכלים שהיו לה כך קיבלה השפעות מאתו ית"ש וכמו כן מדת היראה הוא מכונה בשם אוצר שהוא כלי השמירה לכל דבר אלהים כמו שאחז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. כי כשיש לאדם יראת שמים אז הוא שומר א"ע ועושה לו גדר וגבול מה לעשות ומה שלא לעשות ואז כל מה שמקבל מאתו ית"ש הוא שמור בו משא"כ אדם שאין בו יראת שמים אז אף אם השי"ת ישפיע לו כל המעלות חכמה ועושר וכדומה אז לא יהנה ממנו ולא תהי' מתקיימת בידו כי ח"ו יעשה עם השפעה זו חוץ לרצון הבוב"ה. אבל אם יש בו יראה אז הכל שמור ונמצא היראה היא השמירה ובית קיבול לכל השפעות אלקות ולכך נק' אוצר של יראת שמים כמו אוצר של תבואה שמועיל להתבואה שלא יתפשט לחוץ כמ"כ הוא אוצר היראה שומר כל הדברים הבאים מאתו ית' ונעשה יחוד בבחי' משפיע ומקבל דהוא זכור ושמור וכ"ז הוא בכללות התורה והמצות והחכם יבין מעצמו כל פרטי הדברים איך שיש בו בחי' זכור ושמור והנה לפעמים עולה על לב האדם מה שהיצה"ר מסיתו ואומר לו הלא עברו רוב שנותיך אשר פגמת בהם והרבית לפשוע שוב אין לך שום תקנה לשוב על עוונותיך כי הזמן יכלה ותשובתך לא יכלה ואין בכחך לעשות תשובה כראוי על כל חטא ועוון ע"כ שמע לעצתי שמח לבך ועשה מה שבכחך הרוג בקר ושחוט הצאן כי בלא"ה אבדת חלקך בעוה"ב מאחר שקלקלת עד הנה והוא מעוות שלא תוכל לתקון כך הוא פתוי היצה"ר הרוצה לאבד את האדם משני עולמות אבל החכם עיניו בראשו כי א"א לבני אברהם יצחק ויעקב שיאבדו ולא יהיו להם ח"ו שום תקנה הלא יש להם חלק אלהי ממעל ע"כ הוא מחזק את לבו ומאמין בדברי חז"ל שאמרו דאף אם עובר ח"ו על מצות השם מ"מ אל יתייאש מן הרחמים כי אף אם ינולגל אלף פעמים מוכרח הוא לשוב ולתקן ולקיים את כל מצות ה' כי לא ידח ממנו נדח וכל מה שיש לו שורש בקדושה אף אם הוא בעמקי שאול הקב"ה מסבב ומגלגל עד אשר יעלה מתהומות כל הנצוצות קדושות הצריכות לשוב למקומם ולשורשן של הקדושה. וא"כ כשאדם מאמין באמונה שלימה שבוודאי הסוף יהי' שמוכרח לשוב ולתקן את מעשיו עי"ז הוא משים על לבו מה לי לסבול צער גלגולים ולטעום טעם מרירות המות כ"פ הלא הסוף יהי' בע"כ שאחזור לשוב להשי"ת מוטב שאשוב מיד בעודי בחיים חיותי ומה שיעשה הזמן יעשה השכל ועיקר תלוי באמונה כשאדם מאמין בדברי חכמים שבוודאי יה' כן אזי באה לו שמחה מזה שמאמין שיהי' דבוק בקדושה עכ"פ בסוף ומתוך האמונה זו לבו מתחרט ומתלהב לצפות מתי יגיע יום לתקן את מעשי ולשמור מצות ה' וכשהוא שומר ומצפה ע"ז אז נעשה משמירה זו כלי ובית קיבול והבא לטהר מסייעין לו מן השמים ומוציא מחשבתו מכח אל הפועל שיבוא לידי עשיי' ומשפיע לו בבחי' דכר וזהו ג"כ בבחי' זכור ושמור דהבוב"ה מתנהג עם בריותיו כמדתן במדה שאדם מודד מודדין לו ואז ע"י שאדם עושה לעצמו שמירה וכלי ע"י שמחה והאמונה שיש לו במה שיהיה עובד את ה' א"כ גם הוא ית"ש מעורר רחמיו וחסדיו וכל הטובות שהבטיח לעשות לזרע אברהם יצחק ויעקב וגם הבטחות ע"י הנביאים הקדושים אף שהבטיחם שיהיו בסוף בעקבות משיחא אבל מחמת גודל האהבה אז גם השי"ת מעורר הבטחה זו ועושה מזה בחי' שמור ומתחיל לצפות כביכול מתי יגיע התור שאקים הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שאשפיע לזרע אברהם כל טוב וע"י בחי' שמירה זו מתחיל הקב"ה מיד לקיים הבטחות הנ"ל ומשפיע מיד לזרע אברהם להזכיר להם ברית אבות בבחי' דכר והבן: ומעתה נבוא אל מקראי קודש הנ"ל וזה שאמר והי' אין והי' אלא לשון שמחה ר"ל שתגיעו לזו הבח' שתהי' לכם שמחה מזה שתבינו שעקב תשמעון את המשפטים האלה ר"ל שעכ"פ בעקב ובסוף כל איש ישראל ישמע בקול ה' לקיים מצותיו וע"י האמונה זו תהיה לכם שמחה ומזה תבואו לבחי' שמירה שתשמרו ותצפו מתי יגיעו הימים האלה לשמוע בקול ה' וזהו ושמרתם ועי"ז ועשיתם אותם ר"ל ע"י בחי' שמירה תזכו לבוא לידי עשייה שתתקנו מיד מעשיכם ואז מה יעשה הקב"ה יתנהג עמך כמדתך ושמר ה' לך היינו עבורך יעשה ה' ג"כ בחי' שמירה וכלי ע"י הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך והבטיח לך שיעשה זה באחרית הימים עי"ז השי"ת מעורר ההבטחה זו וישמור ויצפה להביא עליך אשר דיבר לך וע"י התעוררת הנ"ל תבוא לבחי' זו שיתחיל הקב"ה להשפיע לך בבחי' דכר מיד מאותן הבטחות הנ"ל ואז ואהבך וברכך ובירך פרי בטנך בכל מיני ברכה ושפע טובה אמן כיה"ר:

והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. דהנה ידוע כי כמו שיש ז' היכלות דקדושה כמ"כ יש כנגדן ז' היכלות דטומאה וכנגד ז' מדורין דגיהנם והנה האדם המשקע א"ע בהקליפה ח"ו ע"י עבירות שעושה אז הוא ממש בגיהנם ואדם כזה הרוצה לשוב אל השי"ת בתשובה מאין נמצא זה שיהי' עולה על לבו לעשות תשובה כיון שהוא משוקע בתוך הרע היאך יגיע לו מחשבה קדושה אך האמת הוא שזהו מחמת אהבת הבוב"ה לישראל וכביכול יורד אליו לתוך ז' היכלות דטומאה כדי להחזירו בתשובה וזה שאמר דוד המע"ה הצילה מיד שאול נפשי היינו שאתה דייקא תציל את נפשי מיד שאול ז' היכלות דטומאה כנ"ל וזהו והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך. כי הגוים וז' היכלות דטומאה וז' מדורין דגיהנם חד הוא ואם תרצה לידע מנין באה לך התשובה הזאת הוא מחמת ה' אלהיך שמה שיורד להציל אותך מיד שאול ואבדון וכשתעשה תשובה באמת כמו שמפורש בקרא אז אם יהי' נדחך בקצה השמים וכו' דהנה כתיב מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה ר"ת מילה. וס"ת יהו"ה ורצה לומר שהמילה בחי' צדיק הוא החותם של שם יהו"ה ב"ה אבל אם יהי' נדחך בקצה השמים ר"ל נוטה מן השמים אל בחי' קצה השמים גם משם יקבצך ה' אלהיך וז"ש בכפל לשון משם יקבצך וגו' היינו בחי' נצוצות קדושות שהורדת אתה ואבותיך בהקליפה ע"י החטאים ועוד אמר ומשם יקחך היינו נ"ק אשר נפלו בתחלת הבריאה אבידה מדעת כדי שיהי' בחי' ורצון כנ"ל והבן: לימים נוראים

ז"כרנו לחיים ר"ת מספר הב"ל "מלך "חפץ "בחיים ר"ת מספר נ' והענין הוא כי אף שבאמת צריך האדם להתפלל בר"ה ויה"כ על בני חיי ומזוני בני כי כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן והאי נהר לא פסק מימיו לעלמין ואדם הרוצה להיות מרכבה להאי נהר צריך הוא להתפלל על הבנים וגם על חיי ומזוני צריך האדם להתפלל כי זולתם א"א להיות נמצא בעולם אבל כ"ז צריך להיות בבחי' סוף וטפל ועיקר התפלה צריך להיות בר"ה ויוה"כ דווקא על בנין בית המקדש שיבנה ב"ב ועל גלות השכינה ובל יהיה מחשבתו על עצמו ח"ו ואם יאמר האדם מה לי לבנין בהמ"ק דע מה שאמרו חז"ל כל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו והרי אנו ח"ו כאלו אנחנו המחריבים את הבהמ"ק לכך צריך אדם להשים עיקר מחשבתו ותפלתו על בנין בהמ"ק שיבנה ב"ב ואז יתגלה מלכותו בעולם ויתגלה ההבל העליון הקדוש סוד כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וזהו מה שאנו מתפללין זכרנו לחיים שר"ת מספר הבל שהוא החיים העקרית וגם אנו מתפללין על נ' שערי בינה בחי' תשובה שיתגלו בעולם והבן:

אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. נראה לפרש דהנה אם אדם חוטא ואינו מחטיא אזי כשעושה תשובה ממשיך הארה ושפע מן ג' אלפין של ג' עולמות אב"י לעולם עשייה והנה אל"ף במילואו עולה קי"א ג' פעמים ק' עולה ש' ג' פעמים יו"ד עולה למד ג"פ א' עולה ג' הרי של"ג. ואם ח"ו הוא מחטיא את אחרים אזי כשעושה תשובה אינו ממשיך הארה רק מן ג' מילואי אלפי"ן ולא מהשרשים והג' מילואים מספרם ש"ל מספר צמ"ר וזהו פי' הפסוק אם יהיו חטאיכם היינו שהחטאים יהיו רק שלכם ולא לאחרים כשנים כמו השני שהוא אדום ואינו מאדים אזי כשלג ילבינו כנ"ל ואם יאדימו לאחרים כתולע שהוא צובע לאחרים כצמר יהיו: עוד י"ל אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו גו'. היינו שלא יהיו חטאיכם ממקור הטומאה רק כשני שהוא בעצם לבן רק שנצטבע מתולעת מקור הטומאה אז ע"י תשובה תוכלו להעלות את עצמיכם כ"כ עד כשלג ילבינו היינו כי שלג הוא ג' אלפי"ן במילואם שהם מספר של"ג והאלפי"ן הם מן ג' אהיה אבל אם יאדימו כתולע היינו שהחטאים יהיה מן מקור הטומאה אז כצמר יהיו והיינו מילוי של ג' אלפי"ן שהוא מספר צמר ולא האלפי"ן בעצמם וכיה"ר שנשוב להשי"ת בכל לבבנו באמת ובתמים:

ונתנה תוקף קדושת היום וגו' וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון ויל"ד על הלשון כבני מרון שהוא לשון תרגום ומ"מ לא נאמר כבני צאן כאמור להלן כבקרת רועה כו' מעביר צאנו כו'. והנראה ליישב שהרמז הוא ע"פ מה דאיתא בזוה"ק ע"פ ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וכו' דקאי על המלאך מט"ט שע"י הולכים כל ההשפעות לישראל בכל השנה כולה אבל בימים נוראים בר"ה ויה"כ אנו תלוים בדין ר"ל שהשי"ת שוקל העוונות והזכיות של ישראל בפלס המאזנים איזה מהם יכריעו ואם ראוים הם לפי מעשיהם לקבלת השפע והנה יש לחקור היאך שייך לומר שיש כף מאזנים במרום ומה הם המאזנים אך דהנה ידוע דבאורייתא ברא קב"ה עלמא ובאורייתא מתקיימת דהיינו שבכל דבר נמצאים אותיות מתוה"ק. וכמו כן המאזנים הם ע"י אותיות התורה והנה נשכיל איזה אות נראה ככף מאזנים הוא הט' שהוא נראה ככף מאזנים ע"כ כשהש"י רוצה לשקול מעשינו בכף מאזנים אזי הוא נוטל שני טתי"ן משם מטטרו"ן ונשאר מרון וזהו שאנו אומרים וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון וק"ל:

מה שאנו קורין בר"ה ביום הראשון וה' פקד את שרה וכו' כי בזה אנו יכולין להמשיך ולפקוד עקרות כמו שפירשנו וביארנו לעיל בחידושי תורה שכל מה שהאבות עשו פתח בעולמות עליונים להמשיך שפע להעשות נסים להם לא עשו לפי שעה רק שעשו לדורות אך שצריך האדם להעשות כלי לקבל השפע ההוא ודבר זה יכול האדם לעשות ע"י אותיות תורה מסיפורי מעשיות ונסים שנעשו לאבותינו גם כתבנו בחידושי תורה לפרש מה שאנו קורין בר"ה ויאמר אבימלך שלכאורה אין זה ענין לר"ה ופירשנו שם כל הפ' ע"ד רמז כי הקב"ה קודם שנברא העולם עלו כל העולמות במחשבה לפניו ית"ש והתיעץ בכל המדות איך שיתנהגו העולמות וזהו ויאמר אבימל"ך היינו המחשבה העליונה שנק' בשם אב"י מל"ך להיות כי עיקר עליות העולמות במחשבה היה כדי להיות להמאציל תואר מלך ויתגלה מלכותו בעולם ופוכ"ל שר צבאו היינו פ"י כ"ל והוא מדת יסוד אל אברהם הוא מדת חס"ד אלהים היינו הדינים עמ"ך נמתקים ע"י מדת הרחמים בכל אשר אתה עושה ועתה השבע"ה לי באלהים והיינו שזאת תהיה פעולתך להתנהג עם כל השבע מדות עם מדות החסד וזהו השבעה לי לשון שבע באלהי"ם שתמתיק הדינים מהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי היינו בריא"ה יציר"ה עשיי"ה כחסד אשר עשיתי עמך היינו שבראתי מדת החסד כדי שתהיה אתה מרכבה למדה זו תעשה עמדי היינו העולמות העליונים ועם הארץ אשר גרתה בה היינו בעולמות התחתונים ויאמר אברהם אנכי אשבע היינו שאתנהג עם כל שבע ימי הבנין במדתי מדת הרחמים והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים והיינו כי מדת החסד ראתה שעתידים ישראל להיות בגלות עם השכינה הקדושה אז התחילה לבכות ולהתרעם לפני המחשבה העליונה על אודות באר מים חיים היינו השכינה הק' שנקראת באר מים חיים אשר גזלו עבדי אבימלך והיינו שהיא בגלות בין הקליפות שגזלו אותה והם נקראים בשם עבדים בסוד עבד כי ימלוך. ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי היינו כמו שאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ולכך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה. וגם אתה לא הגדת לי והיינו שעשו מסך המבדיל ע"י עוונותיהם ולא היה יכול מדת החסד להגיד לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום והיינו לא שמעתי שיהיה קבלת עול מלכות שמים כמו שהיה במתן תורה כשאמר הקב"ה אנכי בלתי היום היינו היום הידיעה יום מ"ת ויקח אברהם היינו מדת הרחמים צאן ובקר ויתן לאבימלך היינו המחשבה העליונה ויכרתו שניהם ברית ויצב אברהם את שב"ע כבשות הצאן היינו כבישת הדינים שימתק הכל במדת הרחמים וההשפעות יהיו הולכים רק לישראל לבד ולא יהיה להחיצונים חלק בזה וזהו לבדה"ן הוא מספר צ"א והיינו ייחוד הוי"ה אדנ"י וגם נרמז בזה יחוד נ' שערי בינה סוד נ' פשוטה מאותיות מנצפ"ך הפשוטים שהם רחמים פשוטים בה' עילאה. ולכך אות ה' קודם לאות נ' ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשות האלה אשר הצבת לבדנה היינו האמת הוא שכבר יחדת את האות ן' פשוטה מאותיות מנצפ"ך הפשוטים אבל מה תעשה עוד בנ' כפופה מאותיות מנצפ"ך הכפופים שהם דין ולכך בא כאן הה"א אחר הנו"ן והיינו שעדיין לא יחדת אותם ויאמר כי את שבע כבשות האלה תקח מידי היינו שגם כבישת הדינים מן נו"ן כפופה תקח מידי מדת החסד בעבור תהי' לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת פי' שתהיה לי לעדה שהבאר היינו השכינה תהא שייכות לי ולכך אנו קורין את הפרשה הזאת בר"ה לפי שביום זה נברא העולם והתיעץ הקב"ה עם המדות איך שיתנהגו העולמות ודבר השייך לענינו הוא והבן היטב: לסוכות

ענין הסוכה הוא כדוגמא שאנו רואין מן התרנגולת שמתחילה מצפצפת וקוראת לבני' ונותנת מזונות לפניהם ואח"כ מכנסת אותם תחת כנפי' כענין הזה נוהגת השכינה הק' עמנו בר"ה ויה"כ הוא כותבת לנו מזונות וחיים טובים ואחר שקוצבת לנו מזונות אזי מכנסת אותנו תחת כנפי' וזהו ענין סוכות שהאמא הק' מסככת אותנו בכנפ' סוכה ראש התיבה וסופה הוא ס"ה מספר שם אדנ"י ואותיות אמצעים הם כ"ו מספר שם הוי"ה ב"ה והענין כי בר"ה ויה"כ החיצונים מסטינים עלינו ואנו מוכרחים לשלוח שעיר לעזאזל והשעיר נתונה לו בכדי שלא ישטין עלינו ואח"כ מבריחים א"ע לסוכה ואנו מתחבאים שם והוא ע"י שאנו מקבלים עלינו עול מ"ש וממליכים את השי"ת על כל אבר ואבר שלא לעשות שום תנועה באיזה אבר רק מה שיגזור המלך. ואז אנו מתחבאים במלוכה של מלך מלכי המלכים ומלכות הוא ניצוץ המתפשט ממנו והוא מתלבש המלוכה שלו כמש"ה וה' בהיכל קדשו היינו שהשם הוי"ה מתלבש ונכנס בהיכל קדשו והוא היכל המלך וזהו אותיות ס"ה בקצוות ושם הוי"ה באמצע כנ"ל ומתלבש בשם אדנ"י: והבן מאוד: