אוהב ישראל – קטע 52

אלה פקודי המשכן משכן העדות כי ישראל חטאו בעגל ואמרו אלה וכו' כי טענו שמשה למעלה מהטבע ואין אנו משיגין אותו וצריך לנו לאלהות אשר ילכו לפנינו בדרך הטבע שנשיגוהו ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו כלומר אין אנו יודעין אותו ולא משיגין אותו כי מה הי' לו. פי' בחי' מה שהוא למעלה מהטבע היה לו ובמדריגה זו של בחי' מה הוא עומד וכמו שאמר משה ע"ע ונחנו מה פי' שאנחנו במדרגת למעלה מהטבע המכונה בשם מ"ה ולמה תלינו עוד עלינו לכן אמרו לאהרן עשה לנו אלהים היינו בדרך הטבע כי אלהי"ם גי' הטבע. אשר ילכו לפנינו ונשיגהו ולזה הצריכו תיקון לתקן בעשיית המשכן ובמה שאמרו אלה אלהיך ניתקן במש"כ אלה פקודי המשכן ובמה שאמרו עשה לנו אלהי"ם דהוא גימ' פ"ו ניתקן בר"ת אל"ה פ"קודי ה"משכן ר"ת אפ"ה גימ' פ"ו ובמה שנתאוו למנהיג עליהם דהוא בחי' מושל ומנהיג מבחי' אדנ"י ניתקן בס"ת אל"ה פקוד"י המשכ"ן ס"ת הי"ן. גימ' אדנ"י ור"ת אפ"ה וס"ת הי"ן וזהו איפת צדק והין צדק יהיה לך ובמה שחטאו באמרם כי משה הוא בבחי' מה באמרם מה היה לו ניתקן בר"ת של מ"שכן ה"עדות ר"ת מ"ה וס"ת ת"ן גימ' עשר פעמים מה לומר שצריך בחי' זאת להיות נכלל בעשרה דרגין כידוע והכלל שהצריכו לעשות המשכן לתקן בחי' קומה שלימה בכל האיברים וכשנשלם היה עדיין חסר בחי' הראש. וניתקן באמרו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וגו' ויש לדקדק דלפי דבריהם ז"ל אל"ה גימ' ל"ט דהוא של מלאכות האסורים בשבת לפ"ז היה ראוי לכתוב אלה הדברים אשר צוה ה' שלא לעשות אמנם שהוכרחו לתקן ולעשות בחי' ראש וניתקן בשבת שהאותיות הקודמין של שבת הוא רא"ש וזהו ועשו לי מקדש כי היו צריכים להכניס ולהמשיך שפע עילאה באלופו ש"ע לכל הד' עולמות אבי"ע וזהו ועשו לי מקדש מקדש הוא בגימ' ד' אלפין במילואן וזה והמלאכה היתה דיים והותר והקשה באו"ח ז"ל אי דיים לא הותר ואי הותר היאך יתכן בחי' דיים אמנם השי"ת צוה לעשות משכן וזהו כביכול בחי' צמצום שצמצם שכינתו בין בדי הארון אמנם צריך ג"כ להתפשטות החסדים. וזה נעשה מבחי' הרצון ורעותא דליבא דישראל עד"מ מי שיבוא ויאמר כי הקב"ה רוצה להשרות שכינתו בתוככם והתנדבו נדבה ע"ז הנה מי הוא אשר לא יתלהב לבו לזה ויכסוף וישתוק ליתן כל מה שיש לו ואדרבה יצטער עצמו על מה שאין לו כל חללי דעלמא והיה נותן הרבה והרבה מאוד ומבחי' זה הרצון וכסופא ורעותא נבנה המשכן ברוחנית להתפשטות א"ס ב"ה וכמה שנתנו דור המדבר בגשמיות זהב וכסף ונחשת נעשה בזה המשכן והי' בזה בחי' צמצום ומבחי' הרצון וכסופא ותשוקה דלהון והשתוקקות של כל אחד ואחד מזה נעשה הרוחניות להתפשטות אין סוף ב"ה וזהו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי העיקר הוא מנדבת הלב והרצון וכסופא של כ"א נמצא שהיה מעשה בגשמית לצמצום וגם מחשבה ורצון ברוחנית להתפשטות א"ס ב"ה וזהו חכמתו של בצלאל במה שצירף המחשבה אל המעשה ועשה קומה שלימה וזהו לחשוב מחשבות לעשו' בזהב ובכסף היינו שפעל במחשבה וגם בעשייה וז"א היתה דיים והותר היינו שהיו ב' בחי' בגשמית היה צמצום כביכול וזהו בחי' דיים ומבחי' הרצון והרעותא היה התפשטות א"ס ב"ה וזהו והותר והבן כ"ז היטב: פרשה ויקרא

ויקרא אל וגו' ופי' רש"י לכל קריאות ולכל דברות וצווים קדמה קריאה לשון כו'. דע שבא רש"י ז"ל כאן ללמדנו כלל גדול בתורה והיינו כמו שמשה לא היה נגש לדבר עם השכינה עד שקדמו קריאה כמו כן צריך האדם הרוצה לעלות אל ה' ממדריגה למדריגה בכל מדריגה צריך הוא שיקדימו קריאה מן השמים וליתן לו אותו המדריגה כי העבדות האמיתית להשי"ת הוא דוקא מי שעובד את השי"ת ואינו רוצה באמת שום מדריגה עד שקוראין לו וכופין אותו מן השמים על זה כי הוא צורך העולם והנה בעינינו ראינו רבים מן החסידים שנעשו משוגעים ח"ו או בעלי מרה שחורה ומאין נמצא הדבר הזה אם מן התורה ח"ו אדרבה התורה עוד משמחת את הלב ולסיבה זו אסרו חז"ל לימוד התורה בת"ב ולאבל אם מן המצות הלא פקודי ה' ישרים משמחי לב אבל הענין הוא כי האנשים ההם הם הרוצים לעלות אל ה' והסולם נעלמה מעיניהם כי אינם עובדים את השי"ת בהדרגה ותופסים דבר שאין שייך להם בלי שום קריאה ורשות מן השמים וגם יש אנשים שעיקר עבדות שלהם להשי"ת הוא כדי להיות בעל מדריגה וע"ז נאמר לא תעלה במעלות על מזבחי היינו כדי להיות בעל מעלה ומדריגה. כי תגלה ערותך עליו כמו שאנו רואין שח"ו נעשו בעלי מרה שחורה ולא כן דרך האנשים השלמים שהם עבדים מרוצים להשי"ת ואינם רוצים באמת שום מדריגה ומה שאנו רואים שיש להם מדריגות גדולות הכל הוא ע"י כפי' מן השמים לצורך העולם ויזהר האדם בזה ואל יהרסו לעלות אל ה' כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם:

במדרש ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם וגו' כמ"ד עולה מן הצפון ושלמים מן הדרום. ע"כ ודבריו סתומין וכדי לבאר דבריהם נראה דהנה כתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי וגם כתיב ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק דהנה נודע שיצחק הוא בחי' גבורה ודין וכן צירוף שמו הוא ק"ץ ח"י והנה באמת שם יצחק הוא מלשון שמחה ומורה כי ע"י השמחה יכולין אנו לבטל כל הדינים והנה לפי הטעם של שרה היתה יכולה לקוראו צחוק שהוא מלשון שמחה גם בשם צח"ק היה נרמז שנולד לק' שנה לאברהם וצ' לשרה ונימול לח' אבל האות יוד של יצחק אין שייכות לו לכאורה אבל הענין הוא כי האות יוד רומז לעשרה נסיונות של א"א כמבואר בפרש"י ז"ל שבזה נתעלה בחי' יצחק דהיינו הגבורות והדינים להתכלל באברהם וכן מבואר בכתבי האר"י ז"ל והאלהים היינו ה' גבורות נסה את אברהם ר"ל התרוממות בחי' הדינים להתכלל בהחסדים וזהו ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים והיינו שהשי"ת עשה לי נס המרומז בשם צח"ק כנ"ל נמצא שהיה ראוי לה לקוראו צחוק אבל כל השומע היינו מי שירצה לאסוף ולהמתיק הדינים לשון וישמע שאול יצחק לי היינו שיצטרך לקוראו יצחק כדי להמתיקו ע"י עשרה נסיונות כנ"ל גם יצחק לי הוא מספר אברהם וזהו כל השומע יצחק לי ימתיק הכל בחסד וזהו ג"כ ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק דהנה כתיב ושמת את המנורה נוכח השולחן וענין הוא כי מנורה הוא בחי' הארת המוחין והחיות של העולמות ואמרינן בגמ' שלחן בצפון ומנורה בדרום והיינו כי שלחן הוא בחי' העלאת הדברים לשורשן כמו האכילה שהוא בחי' העלאת הנצוצות קדושות מהאוכל ולכן היא בצפון שורש הדינים אבל בחי' מנורה מורה על הארת מעילא לתתא והוא בחי' החסד וזהו מנורה בדרום מדת החסד וז"ש ושמת את המנורה נוכח השלחן היינו שתמתיק בחי' שלחן שהוא בצפון שיהיה שייך לבחי' הארת נכ"ח שהוא ר"ת נשמ"ת כ"ל ח"י כי הדינים הם בחי' צירוף ק"ץ ח"י אבל אתה תמתיק בבחי' נשמת כל חי ההיפך של קץ חי נכ"ח הוא מספר ג' שמות יהו"ה שהם בחי' הנשמה של כל חי. וזהו עולה מן הצפון ושלמים מן הדרום כי עולה הוא כולו כליל והוא לשון עלייה והיינו העלאת הדברים לשורשן וזהו מן הצפון בחי' גבורה ודין אבל השלמים אוכלים הבעלים והוא בחי' קבלת ההשפעות הוא מן הדרום מדת החסד וזש"ה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני היינו תחת דייקא וז"ש ויעש אברהם משתה גדול היינו בחי' שלחן בצפון ביום הגמל את יצחק שהמתיק צירוף ק"ץ ח"י בבחי' הגמ"ל מספר נכ"ח ר"ת של נ"שמת כ"ל ח"י. ועשה משתה גדול ביום ההוא היינו להמתיק שלחן בצפון סוד ושמת את השלחן נכח המנורה והנה כאן כתיב ויקרא וגו' מאוהל מועד בחי' זמן ומועד היינו בחי' ק"ץ ח"י והיה קשה לחז"ל בחי' קץ ומועד לענין מה נכתב בכאן אצל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' לכך בא המדרש כמתרץ ואמר כמ"ד עולה מן הצפון היינו שכל עלייות של כל הדברים הכל צריך להיות מן הצפון בחי' מועד וזמן ולכן גם כאן שכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. והיינו שרוצה להעלות א"ע להשי"ת וזהו בחי' עולה מן הצפון ולכך וידבר אליו מאוהל מועד לאמר בחי' קץ וזמן בחי' צפון והבן: פ' שמיני

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ופי' רש"י באותו יום נטל עשר עטרות כמו ששנינו בסדר עולם עכ"ל הנה הפשוט בוודאי הוא אמת כי בסדר עולם מונה והולך העשר עטרות אבל יש לבאר עוד פנימית הדבר ונראה דהנה ענין הז' ימי מילואים היה כי נודע דהקב"ה בשעת הבריאה ברא ג"כ עולם התוהו והקליפות והוא בחי' אבידה מדעת כי השליך הקב"ה רפ"ח נצוצות קדושות ממקום קדושתם כדי שיהי' נמצא הרע בעולם ויהי' העולם כלול מרע וטוב כמבואר לעיל ועי"ז יהיה בחירה ורצון ואז יהיה נמצא שכר ועונש והנה יש עוד בחי' חיצוניות וקליפות שהם נמצאים מחטא אדם הראשון ואז נפלו עוד נצוצות קדושות בהקליפות וכן בכל דור ודור ע"י חטאי אדם ח"ו מוסיפין עוד ליפול נצוצות ק' בהקליפה והנה אחר הקמת המשכן שהיו ישראל במדריגה גדולה כמו שפירשנו בפסוק ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר וכו' תעשו ולא פי' מה יעשו אך הענין הוא כי עמידה לפני ה' הוא בחי' רוחני ומדריגה גדולה מאוד לעמוד לפני השי"ת ממש לאור באור נועם העליון וזה שאמר להם משה זה הדבר תעשו ר"ל שכך תעשו תמיד להיות במדריגה העליונה הזאת לעמוד לפני ה' ממש וכן מצאתי באוה"ח שדיבר מזה ועי"ז שהיו ישראל במדריגה גדולה אז העלו כל הנצוצות קדושות להקדושה וזה הוא ענין שבעת ימי המילואים ר"ל שנתמלא כל שבעת ימי הבנין מהנ"ק שנחסר מהם עד עתה ונפלו בהשבירה הן מה שנחסרו ע"י חטאי בני האדם והן מה שנפלו בעת הבריאה הכל ניתקן בשבעת ימי המילואים ונתמלאו ולכך שימש משה דווקא באותן הימים. כי לו משפט המעלה יתירה הזאת להעלות כל הנ"ק ולמלאות בכל יום משבעת ימי המילואים יום אחד מז' ימי הבנין ואפי' בדורו לא היה יכול שום אדם לעשות כזו היינו להעלות כל הניצוצות קדושות ולכן אמרינן בגמ' במה שימש משה בז' ימי המילואים בתכלא לבן שאין בו אימרא ונראה כי לבן הוא בחי' גדולה למעלה מכל הגוונים כנודע ולכך שימש משה בתכלא לבן שהוא למעלה מן הגוונים שאין בו אימרא שאין בו אמירה והוא למעלה מן הדיבור והנה אחר ז' ימי המילואים בא משה ליום השמיני העליון וזה שאמר ויהי ביום השמיני ושם נכללו השלש ראשונות כי הם נכללו במאמר אחד. לכך פירש"י באותו יום נטל עשר עטרות כמו ששנינו בסדר עולם ר"ל בפ' בראשית בסדר הבריאה ששם שנינו בעשרה מאמרות שנברא בהן העולם וכן כשבא משה ליום השמיני אז נטל עשר עטרות עילאין עשר ספירות קדושות והנה המזל של יום השמיני הוא נוצר חסד והוא יסוד הכהן הגדול כמש"ה כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וזה שאמר קרא משה לאהרן ולבניו סוד הכהן הגדול ולזקני ישראל היינו שהשפיע להם מדיוקנא עילאה קדישא טמירא והבן:

המנהג הוא מימים קדמונים לנקוב את החלות בשבת שלאחר פסח במפתחות ונעשה על החלה צורת מפתח ומנהג ישראל תורה הוא וצריך טעם כבר ביארנו טעמים ע"ז לעיל והנה יש עוד לאלוה מילין טעם א' ע"פ פשוטו כי הנה בעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן מהקרבת העומר ואילך לא אכלו עוד מן המן כמש"ה ויאכלו ממחרת הפסח מעבור הארץ ואמרי' בגמרא ממחרת הפסח אכול עד השתא לא אכול ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ והיו ישראל צריכין לפרנסה כי עד עתה היה להם המן וזאת ידוע שלכל דבר יש שער כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות לרמז שיפתח לנו השי"ת שערי פרנסה: טעם הב' י"ל כי בעת ההוא סופרים אנו ספירה שבעה שבועות והם מ"ט יום ע"ד סוד נ' שערי בינה ואנחנו הולכים משער לשער ולכל שער יש מפתח וזהו שעושין צורת מפתח: טעם הג' י"ל ע"פ מש"ה תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף והענין הוא כי באמת יש להקשות דהנה במשכן כ' זהב וכסף ונחשת ומקדים הכתוב זהב לכסף ובמעשה בראשית כתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וזהו אור של אאע"ה אור של חסד ואח"כ כתיב שם אצילות יום שני שהוא בחי' גבורה בחי' זהב והתירוץ ע"ז הוא כי בריאת העולם היה בחסד כמש"ה עולם חסד יבנה לכן מקדים חסד בחי' כסף לגבורה בחי' זהב אבל המשכן שכל עניניו היה כדי שיצמצם הקב"ה כביכול שכינתו לשכון בתוכו וכל בחי' צמצום הוא מבחי' גבורה לכן מקדים שם זהב לכסף אך הזהב שכתוב שם הוא מנוקד בפת"ח כמש"ה זהב התנופה והוא נקודה שבחסד נקודות החכמה ופתח הוא מלשון פתח ושער ומורה שמשם נפתחים להיות באים כל החסדים וזהו שאמר תורי זהב נעשה לך והיינו מה שבמשכן נעשה לך תורי זהב בחי' צמצום עכ"ז הוא עם נקודות הכסף והיינו בנקודות פתח נקודה שבחסד והנה שבת שלאחר פסח הוא תמיד בשבוע שניה שבספירה והשבוע הזאת הוא בחי' גבורה בחי' זהב אך שהוא מנוקד בכסף נקודות פתח ומורה שנעשה פתח ושער להיות באים כל הברכות ולכל פתח ושער יש מפתח לכן עושין צורות מפתח על החלות והבן: פ' במדבר

ביאור על מדרש פליאה בפסוק איש על דגלו באותות לבית אבותם א"ת באותות אלא באותיות לפיכך אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל ויבואר דהנה אמרו רבותינו ז"ל בשעת מ"ת ראו ישראל שנתגלה עליהם הקב"ה בצבאות ומחמת דגלים של מ"ה נתאוו ישראל לדגלים והנה הדגלים היו דגל מחנה ראוב"ן יהוד"ה אפרי"ם ד"ן ובזה יבואר מה שאנו אומרים אדיר אדירנו בכל י"ט ומפני מה דווקא בי"ט אך דהנה דשבת מרמז נגד העולם האצילות וי"ט נגד עולם הבריאה ובעולם הבריאה הוא המרכבה עם הדגלים לזה אומרים א"דיר נוטריקון אפרי"ם ד"ן יהוד"ה ראוב"ן שהן המה הדגלים ואיתא בס' עשרה מאמרות שעל מה בדגלים היה כתובין אותיות מאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב דהיינו עז"ה בדגל הא' היה כתוב הא' מאברהם והי' מיצחק והי' מיעקב ועל דגל הב' היה כתוב הב' מאברהם והצ' מיצחק והע' מיעקב ועל דגל הג' היה כתוב הר' מאברהם והח' מיצחק והק' מיעקב ועל דגל הד' המ' מאברהם הק' מיצחק והב' מיעקב נשאר הה"א מאברה' שהיתה פורחת באויר ומחופפת על ישראל שלא ישלוט עליהם שום רע וקללת בלעם הרשע ע"ד הכתוב הא לכם זרע ושמן הה"א מתברכין ישראל ומתרבין בבנים ובזש"ק ובכל שמות אמהות הק' נמצא הה"א היינו שר"ה רבק"ה לא"ה רק ברחל לא נמצא אות ה' ע"כ אמרה ליעקב בא נא אל שפחתי ואבנה גם אנכי ממנה ר"ל מה"א שלה אך לכאורה קשה לפי מה דאי' בזוה"ק על המ"ם סתומה מלסרבה המשרה שרומזת למסע הדגלים שנסיעתן היה כמין מ"ם סתומה שיש לה ארבע דפנות דהיינו ב' דגלים כמין ד וב' דגלים השניים כמין מהופכת ובאמצע היה מחנה שכינה שהוא הארון וכל כליו ומחנה הלוים א"כ לפ"ז היה לו להמ"ם סתומה מאברהם לחופף עליהם באויר שהיא מרומזת למסע הדגלים והה"א תכתב על המפה אך התי' ע"ז הוא שהשי"ת לא רצה להזכיר על בניו הנעימים שום שם של קללה ח"ו וכשהיה כתוב על מפה הד' ה' מאברהם והק' מיצחק והב' מיעקב היה משמעות קב"ה שהוא ח"ו לשון קללה ע"כ היה מההכרח שהה"א תפרח באויר והמ"ם תכתב על המפה ובזה יבואר המדרש איש על דגלו באותות א"ת באותות אלא באותיות לבית אבותם דהיינו שיכתוב על מפות הדגלים האותיות מאבות הקדושים כנזכר לעיל ואז כאשר ראה בלעם הרשע שהה"א פורחת באויר כדי שלא יהיה נקרא קב"ה לפיכך אמר בלעם מה אקוב לא קב"ה אל והבן כ"ז: פ' בלק

לעשות קטנה או גדולה לכאורה תי' גדולה מיותר גם להבין לשון המליצה מה שלא כתוב טובה או רעה כדלקמן הענין הוא כך כי יש ב' מיני נצחון בין השונאים א' כאשר האחד יפול ממעמדו הגם שהשני לא יהיה לו שום עלייה עכ"ז יש לו נקמה ונצוח מה שהורד גאונו ויש אשר לא יגיע לו שום היזק כ"א האחד יתעלה למעלה יותר גדולה בשגם השני לא הורד מכבודו עכ"ז יש לזה נקמה ונצוח כי הוא עלה למעלה וזהו לעשות קטנה היינו לעשות נצחון להקטין צד א' או גדולה להגדיל צד א' כי ה' הוא המשפיל גאים ומגביה שפלים עדי מרום:

הן עם לבדד ישכון ע"פ מ"ש בכתבי האריז"ל כי יש ב' בחי' שפע א' נק' אל ד"ד היא היורדת בחסד א"ל ואין נבדקין למזונות כ"א כל הפושט ידיו נותנים לו וזה א"ל ד"ד שפע החסד והשני נקרא מיד"ד הוא השפע אשר בודקין מקודם אם הוא ראוי לכך וזה מ"י ד"ד שבודקין מי המקבל השפע וז"פ הפסוק הן עם לב' ד"ד ישכון היינו ב' בחי' ד"ד היינו השפע ישכון כי יהיה דבוקים בחסד אל ויהיה ראוי למשוך שפע ברכה ואז אצל הגוים נעשה מצירוף אל תי' ל"א כאשר יזכרו ויתנו אל לבם כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה אז הכל כאפס ואין וזה ובגוים לא יתחשב וכל הגוים כאין נגדך והן איים כדק יטול במהרה בימינו א"ס: פ' מטות

והרמות מכס וגו' א' מחמש מאות. כבר ביארתי זה לעיל במקומו ועוד יש לאלוה מילין שציוה להם הבוב"ה ליתן א' מן ת"ק כי הם הלכו לנקום נקמת ה' צבאות וצבאו"ת הוא תצ"ט כאשר ביארנו לעיל ולכך לקחו מן ת"ק חלק א' ונשאר להם כמנין צבאו"ת וגם כי לא נפקד מהם איש וזה היה מחמת שהיו נאחזין ונדבקין בבחי' שורשם בארץ החיים שהוא מהלך חמש מאות שנה והבן: פ' ואתחנן

הטיבו כל אשר דברו. לכאורה תמי' הלא מוטב הי' שישמעו מפי הרב ומה שאמרו פן נמות אין זה טענה כי אדרבה יתעלה נפשינו במס"נ זהו עיקר עבודה ועליות הנשמה ותשוקתה ונראה לי דעיקר השבח ששיבח אותם בזה אשר תפסו במדת האמת לדבר כאשר הי' אז עם לבבם וזהו הטיבו כל אשר דברו. לא כן המתקרבים ומפתים בפיהם ולבם בל עמם ולז"א מי יתן והיה לבבם זה כל הימים: פ' עקב

והיה עקב תשמעון וגו'. כדי להבינך זה אקדים הקדמה אחת דהנה כבר נודע דכל הנשמות של ישראל היו כלולין באדה"ר כמשאחז"ל איפה היית ביוסדי ארץ וכ"א היה תלוי וקשור באדה"ר ויש כמה בחי' נשמות ידועות במעלה זו מזו אותן נשמות אשר היו אחוזים בראשו ובמוחו של האדם קדמאה בוודאי הם גבוהים מאוד ומהם בגופו ומהם ברגליו וכפי בחי' האבר שהי' להנשמה בו אחיזה כמו כן תגדל בחי' השכל להנשמה דודאי בחי' אותן נשמות אשר היו כלולים בעקב של אדה"ר היה שפלים במדריגות מערך הנשמות אשר היו נאחזים בגופו ומכ"ש במוחו וכן הוא בכל אדם עיקר משכן הנשמה הוא במוח ורוח בלב ונפש בכבד וכל מה שהגוף יותר למטה כמ"כ יתמעט בחי' השכל והחיות דאינו דומה החיות של אדם השרוי בלב לחיות שנמצא ברגליו ויותר בעקב הרגל שהוא סוף הגוף ששם החיות מועט כמ"כ עד הנה דורות שעברו מעת בריאת אדה"ר עד עתה היה להם נשמות גבוהים אשר הי' להם אחיזה באיברים גבוהים של אדה"ר והיה להם חיות הרבה אבל עתה שכבר נשלמו תיקון הנשמות כולם ומעתה לא נמצא כ"א הנשמות מעקב שהוא בחי' עקביים כמו שאחז"ל בעקבות משיחא בסוף הגלות קודם ביאת משיח אז הנשמות הנשפעים מלמעלה הם בחי' עקב שהוא בירור ותיקון אחרון והנשמות הללו הם נמשכין משיעור קומת אדה"ר אך לכל זאת אף בדור הזה שיש לנו נשמות מעקב מ"מ כשאדם מתחזק בעבדות השם ומקשר א"ע באדם העליון אז גם הנשמות הללו באים לידי עלייה גדולה שמתעלים לשורשם וכן האדם אע"פ שחיות אשר הוא בעקב הוא שפל ונמוך מחיות הגוף ומכש"כ מחיות הראש מ"מ כשאדם מדבק א"ע ומשעבד כל הרמ"ח איבר' לרמ"ח מצות עשה ושס"ה גידיו לשס"ה מצות ל"ת ומשעבד כל האיברים תחת הלב ואח"כ משעבד הלב תחת המוח ומקשר כל גופו עם בחי' נר"ן ומדבק ומייחד הכל במקור הקדושה ובשורשו עליון אז יש עליי' לכל גופו כי נעשה עולם שיעור קומה שלימה מרכבה לקדושה עליונה ואז יאירו כל הרמ"ח איברים כשאדם מקבל עמ"ש ע"י הרמ"ח תיבות דק"ש ואז מחבר את האהל להיות אחד ונעשה גם העקב רב מאוד שנדבק הכל במקור הקדושה וזש"ה גם עבדך נזהר בהם ר"ל כשאני מזהיר ומאיר א"ע וגופי על התורה והמצות ואז בשמרם עקב רב שאני מגביה כל הגופים ואפי' בחי' עקב שלי נעשה רב וזש"ה והיה לשון שמחה ר"ל שיש שמחה ושעשועים לפניו ית' עקב תשמעון את המשפטים האלה אפי' אותן הנשמות שהם מבחי' עקב עקביים ג"כ תשמעון את כל התורה וזה שמסיים ושמרתם ועשיתם אותם ר"ל באופן דעיקר הוא לנשמות הנמוכים הללו שהם מעקביים מסוף שיעור קומה וקרובים אל הגבול הם צריכי' שימור גדול לבל יכנסו ח"ו חוץ לגבול לבל ישלטו בהם ידי זרים ויניקת חיצונים רק צריך שמירה וגדר שגם העקב יהי' בקדושה ועי"ז שתשמרו אתכם היטב מכח זה ועשיתם אותם ר"ל שתתקנו כל השיעור קומה ואז כשישלמו התיקון מהנשמות של העקביים ישמר ה' לך את הברית ואת החסד. ומזה יתבאר הכתוב הנ"ל כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם אפילו במקום אשר יעשו הדרכה והילוך אותם הנשמות אשר הם בסוף רגליהם שהם נשמות הבאים מעקביים ג"כ לכם יהיה הכל יהיה נכנס בקדושה ושלכם יהי' ואפי' אותן הנשמות של עקב אם יעבדו את השם וידרכו בארץ החיים ג"כ יהי' נכלל בהקדושה ויהי' יכולת בידם למשוך מן המדבר ר"ל ע"י הדבור של אותן הנשמות הנ"ל יעוררו הנהגה של רחמים מעולם הדיבור ולא זו אלא אפילו בחי' הגבוה שהוא מכונה בשם לבנון שהוא מל"ב נתיבות החכמה ונ' שערי בינה גם מאותה הנהגה הגבוה יהי' יכולת ביד הנשמות הנ"ל למשוך משם שיתנהגו העולמות בלבנונית הפשוט אשר אין שם גוון כלל כי אם כלו לבן חיוור הוא ומן הנהר פרת וקחשיב דרך השתלשלות העולמות מלמעלה למטה שיהיה יכולת בידם להמשיך מן הנהר ר"ל מזה האור והתפשטות אשר נקרא נהר פרת שמימיו פרין ורבין ע"ד הכתוב אור זרוע לצדיק שאצל הצדיק העליון האור זרוע אצלו וכשתגלה אורו אז נצמח הולדה סיבה וגדולה מכל מיני שפע טובה כלומר כשהצדיק העליון זורע אורו ומשפיע מסודו לכנ"י אז נמשך מזה כל מיני טוב וכל חסד כמו מזריעה שמגרעין א' עולה כמה חיטין והכוונה שיעשה יחוד להמשכת שפע מדכורא דהוא הצדיק יסוד העולם ועד ים האחרון דהוא הבחינה תתאה מדת המלכות שהוא ים תתאה הכל יהי' גבולכם וכולו יהיה נכלל בגבול הקדושה ע"י פעולות הנשמות הנ"ל אף שהם מכף רגל מבחי' עקביים הנ"ל ועל ידי זה הבטיח להם השי"ת ב"ה לא יתיצב איש בפניכם שלא יהי' להם שום התנגדות מכל צד רק פחד ומורא יתן ה' על כל פני הארץ כאשר דיבר לכם: