אוהב ישראל – קטע 5

ואחרי כן יצא אחיו גו' בעקב עשו גו' הנה ידוע שהוא"ו הוא קו האמת בחי' מדתו של יעקב אע"ה. ע"ד תתן אמת ליעקב ועשו מקורו ושורשו כולו שקר ואין לו רגלים וקיום ושום מעמד ומצב בעולם אכן עיקר חיותו והווייתו בזה העולם הוא ע"י הוא"ו שבסוף שמו וזהו וידו אוחזת בעקב עשו ר"ל בסוף של עשו שהוא הוא"ו ויקח ממנו הוא"ו שהוא גזולה בידו ונשאר ע"ש כבגד אכלו ע"ש. וזה יהיה בעקבות משיחא שאז יהיה יעקוב מלא בוא"ו ויקרא שמו יעקב היינו יו"ד עק"ב היינו שהמשיך וקישר וייחד את היו"ד משם הוי"ה בהוב"ש הוא חכמה עילאה קדישא עם יו"ד משם אד"ני שהוא בחי' חכמה תתאה בחי' עק"ב ע"ד עקב ענוה ירא' ה' והוא ייחד הכל ע"י הוא"ו סוד האמת והבן:

עקב אשר שמע אברהם בקולי מדרש ר' ברכי' אומר בשם ר' יהודא אין לך כל יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד שלמעלה. מ"ט דכתיב והגא מפיו יצא ואין הגא אלא תורה שנאמר והגית בו יומם ואפילו אותן ההלכות הי' אברהם יודע שנ' ותורותי ע"כ ולהבין זה י"ל דהנה אנו אומרי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעב"ר וידוע דבאורייתא ברא קוב"ה עלמא וכיון שבריאת העולם היה ע"י התורה ע"כ מוכרח שהחידוש של מעב"ר בכל יום הוא ג"כ ע"י התחדשות בהתורה והלכות שמקדשין הצדיקים שבכל דור ודור בכל יום ויום. היינו ע"י שעוסקים בתורה ובמצות ה'. באמת ותמים ביראה ואהבה כל היום אז הש"י משפיע להם שכל ישר ובינת אדם להבין דבר מתוך דבר וטעמי תורה והמצות ובזה מחדשים הלכות חדשות בכל יום וזהו דברי המדרש שהקב"ה מחדש בכל יום ר"ל שהש"י משפיע ומופיע שכל זך ובינה ישרה לת"ח העוסקים בתורה ומצות לשמה ולזה המה מחדשים בכל יום הלכות ועי"ז מתחדש בכל יום תמיד מעב"ר ועפ"ז יש לפרש מחז"ל כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן העוה"ב שנא' הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות ע"כ כי בהשתנות טעמו של דבר ההלכה תתחדש ההלכה כנודע לכל מבין מדעתו וזהו כל השונה הלכות בכ"י היינו שלומד לשמה ומכניס ראשו ורובו וכל איבריו וחושיו להבין טעמי התורה ומצותיה ומשנה בכ"י טעמי ההלכות ונמצא שנתחדש ע"י בכ"י הלכות חדשות מהשתנות הטעמים של ההלכות ומזה בא התחדשות מעב"ר וחידוש בריאת העולמות וייחוד וקישור העולמות מובטח לו שהוא בן עוה"ב היינו אותו עולם שבא ונתחדש ביום ההוא במעב"ר וע"י נעשה חידוש זה שנא' הליכות עולם לו. א"ת הליכות אלא הלכות היינו ע"י חידוש ההלכות נעשה עולם שלו זה שנתחדש באותו יום. כי הוא גרם חידושו: או י"ל בן עוה"ב הוא עלמא דבינה שנק' בסוד עלמא דאתי והוא מקור התורה והבן והנה כתיב אלה תולדות כו' בהבראם ודחז"ל באברהם בראם רצה לומר באברהם שהוא מדת החסד ברא העולם עולם חסד יבנה וכנ"ל וכיון שאברהם ברא העולם ועוד ארז"ל שבאורייתא ברא קוב"ה עלמא כנ"ל מוכרחים אנו להאמין שהיה כלול באאע"ה התורה כולה וידע כל התורה ומצותיה כלליה ופרטיה ודיקדוקיה. אשר ע"כ החידוש במעב"ר שבכ"י ע"י התורה כנ"ל הוא ג"כ ע"י אברהם. כי עולם חסד יבנה א"כ ע"כ שהיו כלולים בו ג"כ אותן חידושי התורה המתחדשין בכ"י וידע אותן ומזה הוכחת המדרש וכמבואר וזש"ה ותורותי היינו כל חידושי התורה המתחדשים בכ"י ויום עד עולם והבן:

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא וגו' ידוע מחז"ל אברהם קראו הר יצחק קראו שדה שהוא מקום ראוי ונכון לזריעה יעקב קראו בית. ואלו הדברים נאמרו על השכינה ויצחק קראו שדה חקל תפוחין קדישין שהוא מקום טוב לזריעה היינו זריעת וצמיחת ההשפעה טובה לעולמות התחתונים הוא על ידה וג"כ ידוע לכל שכל העובדות ומע"ט של אבותינו הק' ז"ל היה הכל להמשיך הנהנה ושפע טובה להשכינה הק' ולכל העולמות ע"י מידותיהם הק' כאו"א לפי בחינתו ושורש מדתו ולייחד ולקשר העולמות העליונים ואי' בס"י בל"ב נתיבות פליאו' חכמה חקק וברא ויצר את עולמו וראשית התגלות הוא ע"י הבינה כנודע ובינה לבא ובה הלב מבין וידוע דה' עילאה הוא עלמא דבינה סוד ה'. אותיות מנצפ"ך הפשוטים וה' חומשי תורה והם ה' שערים כוללים אשר כ"א כלול מעשר ונעשים חמשים שערי בינה ומשם ההבל יוצא ע"י שית עזקין דקנה אל ה' מוצאות הפה סוד ה' תתאה בסוד מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה וגם הם ה' שערים כוללים ונעשים חמשים כנ"ל ומבואר למעלה דשורש בחי' נשמת יצחק אע"ה הוא מעלמא דבינה וזהו ויזרע יצחק בארץ ההוא ר"ל בארץ הק' סוד שדה תפוחין קדישין מלכותא קדישא וימצא מאה שערים שחיבר וייחד וקישר אלו נ' שערים העליונים עם הנו"ן שערים דה' תתאה ולזה ויברכהו ה' שנתהווה ברכת ה' וכל טיבו וחדו בכל העולמות והמשכיל יבין וע"פ דברינו אלה יש לכוין דברי המד"ר אומד זה למעשרות היה עיי"ש והבן:

עוד בפסוק הנ"ל. וימצאנ' מאה שערים גו' ופירש"י ז"ל ואומד זה למעשרות היה ונ"ל דרש"י ז"ל בא לתרץ דהלא אחז"ל דאין הברכה מצויה בדבר הנמדד וכאן היה מדה וגבול שהוצרך ליתן מעשר ממש לא פחות ולא יותר ואיך נשתלח בו הברכה לכן פירש"י דאומד זה הי' למעשרות דהטעם שאין הברכה מצויה בדבר הנמדד הוא משום שהאדם מקפיד למנותו ונותן בו מדה וגבול א"א שיתברך ולזה פירש"י שהיה זה האומד והמנין עבור מצות מעשר שהוא דבר שבקדושה קדושת מעשר וכיון שהשרה על התבואה חיות רוחנית של הקדושה וטבע דבר הרוחני להתפשט ולהתרחב בלי שיעור וגבול ועי"כ ויברכהו ה' או י"ל דבדבר הגשמי המקום מקיף ומגביל הדבר ההוא וא"א ליכנס לתוכו יותר מהחלל של הכלי או מקום המקיפו אשר לא כן ברוחניות שאין מקום יוכל להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך והנה אחז"ל חמשים ש"ב נבראו בעולם וכולם היו ידועים למשה רק אחד לא השיג שנא' ותחסרהו מעט מאלהים ואלו הנש"ב הם בכל חלקי הבריאה ואפילו בצומחים בכל א' כמוס כח ושכל רוחני מכל הנש"ב ואולי שעבור זה שיעור תרומה גדולה הוא תרי ממאה היינו א' מחמשים כמו בנו"ן ש"ב העליונים הרוחניים יש שער א' שאינו מתגלה לשום א' מבני אדם ואפילו למרע"ה רבן של כל הנביאים. כמ"כ בכל הדברים אשר כמוס בהם כוחות מכל הנש"ב כמו תבואה וכדומה לזה אמרה התורה להפריש חלק א' מחמשים ויהיה קודש לה' דוגמת שער החמשים אשר הוא קודש קדשים וטמיר ונעלם וגנוז מבני אדם וזהו נק' תרומה גדולה שהוא א' מנש"ב נגד נו"ן גדולה של נוצר חסד שהוא מסטרא דבינה ושם הם אתוון רברבן כנודע וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה הוא דוגמת הקדושה למעלה ופותח איזה דרך ושכל לכנוס אל הנון ש"ב הנ"ל אז נעשה מעובדא זו ג"כ שער א' כיון שהוא דוגמא למה שלמעלה ונחשב כאלו הם כפולים ונמצא ע"י עובדות ופעולות הצדיק המה מאה שערים כיון שמייחד ומקשר הגשמי עם הרוחני והוא עושה עובדא למטה ומעורר בזה שורשו למעלה המרומז נגד זה שלמטה ואז שורה על העובדא זו רוחניות הקדושה וממילא חל על הדבר ההוא ברכת ה' וזש"ה ויזרע יצחק בארץ ההוא שהיה מקום מוגבל ארץ זו ושנה זו והי' מוגבל במקום ובזמן. אך ע"י שהמציא מאה שערים שהתעורר במעשיו את הנו"ן ש"ב העליונים וקישר אותם במעשה של מטה וכללם יחד הגשמי עם הרוחני ונעשו מאה שערים ועי"ז השרה הברכה על הזריעה זו וזש"ה ויברכהו ה' והבן:

וילך משם יצחק ויחן בנחל גדר וגו' שמות בשמות גו' יש להבין מאי משמיענו בזה תוה"ק שקרא להן שמות כשמות שקרא להן אביו ובהעיר לב דידוע שכוונת אבותינו הק' ז"ל בחפירות הבארות היה רק להמשיך התגלות אלהותו ית' ברב טוב ושפע טובה ורחבה והנהגה ישרה בכל העולמות ע"י חסדים טובים ורחמים רבים מים זכים ונובעים חכמות נפלאות והנה אאע"ה פעל ועשה בחפירות הבארות המשכות והתגלות אלהותו ית' ע"י מדתו מדת החסד. גם המשיך רב חסד ורחמים רבים לכל העולמות. ע"י צירופי אותיות התורה והם הם השמות אשר קרא להבארות ויצחק אע"ה חפר ג"כ הבארות להמשיך התגלות אלהותו ית' וחסדים טובים ע"י מדתו מדת הצימצום כנודע להיות בסוד גומל חסדים טובים כמבואר למעלה פ' וירא ואם הי' קורא להבארות שמות אחרים ע"י צירופי אותיות אחרים היו אז מתנהגים ע"י מדתו מדת הגבורה בעצמותה לבדה אשר לזה התחכם וקרא להם שמות באותן הצירופי אותיות ממש שקרא להן אביו היינו שיהיו בח' כלים להמשיך רב חסד ורחמים רבים וגדולים ויוכלו לקבל ע"י מדתו מדת הצמצום בסוד גומל חסדים טובים היינו להיותם טובי' והבן:

ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו וגו' יש לרמז כאן סוד עתיק דהנה ידוע שיש נחל עליון ונחל תחתון נחל עליון הוא בסוד ר"ת נ"וצר ח"סד ל"אלפים. סוד מזלא עילאה קדישא ונחל תחתון הוא בסוד בחי' נ"פשנו ח"כתה ל"ה' היינו ע"י שנפשות ישראל מתאוים בתשוקה רבה ודביקות גדול להש"י ב"ה וב"ש אזי מאתערותא דלתתא זו מעוררים עליהם הנחל העליון בחי' נ"וצר ח"סד ל"אלפים להשפיע להם רב טוב וברכות ישועו' וחסדים עליונים וזהו כנחלים נטיו היינו שהם נוטים זה לזה והם בסוד תרין מזלין נוצר ונקה והבן: ועפ"ז י"ל ויחפרו עבדי יצחק בנחל ר"ל בבחי' נ"פשינו ח"כתה ל"ה' שהוא מיין נוקב' אתערותא דלתתא וימצאו שם היינו שעשו מציאות והנהגה שם ב"א"ר מ"י"ם ח"י'י"ם ר"ת גימ' נו"ן ר"ל נש"ב ואותיות האמצעיים הם ג' יודין וא' מספר א"ל והמה ג' יודי"ן וא' של שם הק' ס"ג שהוא הנשמה לכל העולמות ר"ל שחפרו ופעלו התגלות אלהותו ית' בבחי' נחל התחתון ע"י נש"ב ושם הק' א"ל שבשם הק' ס"ג ועל ידי זה להמתיק הס"ת של הג' תיבות. בא"ר מ"ים ח"יים הנ"ל שהוא מספר פ"ר דינין וכ"ז הוא ע"י עבדי יצחק כדי להמתיק דינין בשורשם והמשכיל יבין כל זה:

ורבקה אמרה ג' בנה לאמר גו' שמעתי גו' לאמר להבין כוונת השני פעמים לאמר שבפסוק זה ושמעתי בשם הרב הק' אאקי"ל מ' נחמן קאסוויר זללה"ה. דהנה מסתמא דיבורים של יעקב אע"ה ואמירותיו היו תמיד בלשון רכה כדרכן של צדיקים דברי חכמים בנחת נשמעים ודיבוריו ואמירותיו של עשו היה מסתמא בלשון מדברת גדולות כדרך דברי עתק בגאוה ובוז. והנה עשו בודאי היה מתירא מפני יעקב אע"ה שלא יעשה איזה תחבולה בחכמתו כדי שהוא יטול הברכות מאביו הצדיק ולזה התחכם יצחק והשיא לעשו עצה הוגנת וטובה לפניו שלא יוכל יעקב לבוא בערמתו וחכמתו וליטול מאביו הברכות היינו בעת שיבוא לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון רכה ובתחנונים ידבר בלשון יעקב וזהו יהיה סימן מובהק ליצחק לידע שעשו הוא המדבר דמסתמא כשיבוא יעקב בתחבולתיו לפניו עם צידתו ולדבר עמו כאלו הוא עשו ישנה טעמו ודיבורו לדבר גדולות בלשון עשו כדי שלא יבין אביו שהוא יעקב וידמה לו שהוא עשו ממש באמת ועכשיו שמסר סימן זה לעשו שידבר דוקא בלשון רכה יתוודע ליצחק בבירור מי הוא המדבר אמנם רבקה אמנו ע"ה ידעה מסימן זה שמסר יצחק לעשו לזה אמרה אל יעקב בנה לאמר היינו כשיבוא אל אביו לדבר עמו אז ידבר עמו רכה ותחנונים בלשון עצמו כמאז וקדם וטעמו של דבר היות שמעתי את אביך גו' לאמר היינו שפקד עליו שבבואו לפניו עם צידתו ידבר עמו בלשון רכה שיהא לו ליצחק בזה סימן מובהק לידע מי הוא המדבר ולזה תדבר גם אתה בלשון רכה ויסבור אביך שעשו הוא המדבר כדי שתקבל ממנו הברכות. עכ"ל הזהב של מוהרנ"ק ז"ל הנ"ל ודפח"ח ושימד"נ: עוד י"ל שמרמז כאן על עם קדוש בני אל חי כשרואין ח"ו שיצא עליהם גזירות רעות מהמסטינים ומקטריגים. אל יתייאשו מלהתאמץ בתפלה כי בודאי יש יכולת בידם ע"י תפלתם להשי"ת לבטל מעליהם כל הגזירות אשר לא טובים הנה ויתן השי"ת בלבם עלינו לטובה וזהו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר היינו שיתפללו ויתחננו להש"י שירחם עליהם ועי"ז יוכלו לבטל מעל עצמם כל הגזירות רעות ויהפך לבבם של המסטינים ומקטריגים עליהם לטוב. כי הנה שמעתי גו' מדבר גו' עשו אחיך לאמר מדבר הוא לשון הנהגה וממשלה היינו מה שנתן לו הש"י כח וממשלה לעשות כרצונו הוא רק לאמר היינו אמירה לחוד שיאמרו לגזור עלינו גזירות לא טובים אבל לא שיעשו בפועל ממש כי מה שנתן הש"י בלבם לגזור עלינו הוא רק לאיים עלינו ולהפחיד אותנו כדי לשבור לבנו הזונה ונשוב אל הש"י בתשובה שלימה באמת בכל לב ונפש ולהתפלל לפניו ית' באמת בלב זך ונקי והקב"ה חפץ ומשתוקק לתפלתן של ישראל ובודאי יקבל תפלתן ותשובתן הרמתה וממילא יתבטלו הגזירות. כי הש"י יתן בלבם לרחם עלינו ולהיטיב עמנו בכל מיני טובות כי לב מלך והשרים הוא ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ונמצא שכל הגזירות הם רק באמירה ולא בעשיה בפועל ממש ח"ו. כי אין שום אמירה בעולם שתהא נחשבת כעשיה ממש זולת אמרותיו של הש"י וית' אמרת ה' צרופה. כי הוא אומר ועושה ומדבר ומקיים וכל דבריו אמת וצדק ותיכף בשעת אמרותיו הק' מיד נחשב האמירה למעשה וכאלו כבר עשאה וכאשר אמרתי לפרש מה דאי' במדרש ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ההוא אמר ולא יעשה ואח"כ יצאו ברכוש גדול ודיבר ולא יקימנה ע"כ. ופירשו בו המפרשים דההוא אמר ולא יעשה הוא בניחותא היינו הגם שאמר וענו אותם ד' מאות שנה. עכ"ז לא עשה כך דבאמת לא היו ישראל במצרים רק רד"ו שנה ודיבר ולא יקימנה הוא בלשון תמי' ר"ל מה שדבר ואח"כ יצאו ברכוש גדול ולא יקימנה בתמי' הראוי ונכון להש"י שמבטיח לאברהם אוהבו על זרעו לעשות עמהם איזה טובה ולא יקימנה ח"ו כך פירשו המפרשים והוא תמוה דראשית דברי המדרש יהא בניחותא וסופן יהא בלשון תמיה אכן יבואר על נכון דכל דברי קדשו של המדרש כאן הוא בלשון תמי' וזהו פירושו ועבדום וענו אותם ת' שנה ההוא אמר ולא יעשה ר"ל וכי אמרותיו הק' של הש"י אינם נחשבים כמעשה הלא תיכף ומיד כשיצאו הדברים מפיו הקדוש כביכול נחשב כבר כאלו נעשים וא"כ כבר התחיל השיעבוד משעת האמירה בברית בין הבתרים ולכן לא הוצרכו ישראל לסבול גלות מצרים כ"א מנין רד"ו שנה וכפי שעלה החשבון צדק בפירש"י ושאר מפרשים. ובודאי לא נשתנו דיבורי השי"ת רק מיד משעת האמירה התחיל השיעבוד וכנ"ל וכמו כן ודיבר ולא יקימנה בלשון תמיה בסגנון אחד: ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה עד סוף הפרשה. חנוכה הוא לשון חינוך שמחנכין איזה דבר כמו שמצינו בחינוך הבגדים של הכהנים בעבודתן שנ' למלא בם את ידם לכהן לי גו' דכל דבר שנעשה ונתייחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהא מקום להקדושה הבאה אח"כ לשרות על הדבר ההוא וזהו נק' חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת הקדושה אח"כ בעת שיגדל: והנה יעקב אע"ה הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הם הכנ"י כמחז"ל ישראל עלו במחשבה תחלה בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנק' ראשית והם נק' אבן הראשה שממנו הושתת העולם. כי הם סוד כל העולמות עליונים ותחתונים ושם במחשבה נק' אבן בלשון יחידי כי שם בראשית הדבר נתאחדו כללות ישראל באחדות האמיתי במזל העליון והנה יעקב אע"ה נתן שכלו ומחשבתו על זה הענין שנשתוקק להוציא הדבר מכח אל הפועל מהשורש אשר משם רועה אבן ישראל אל ההתפשטות לנטוע כנ"י בנין שלם בכל הענינים בשנים עשר שבטי י"ה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון ולהיות המרכבה שלימה מס"ר ישראל כמחז"ל אין השכינה שורה על פחות מס"ר ולהיות קומה שלימה מכמה מיני איברים ופרקים ולהיות הכל מכוון נגד עולמות עליונים ואורות הק' ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט על כל זאת הניח יעקב ראשו ומוחו ומחשבתו וזה שהכתוב מכנה שהניח יעקב ראשו על אבן ממש זהו כינוי ודוגמא בעלמא ור"ל שהניח מחשבתו ועיון שכלו בדביקות הקדושה העליונה על אבן הראשה הנ"ל הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבודאי שכב יעקב אז על אבן ממש ויצק שמן על ראש האבן כמבואר בפסוק עכ"ז רמז יעקב בזה במחשבתו וכיוון בכל מעשי ידיו על דבר רוחני אבן הוא ראשית המחשבה פינת יסוד כל העולמות להיות דבוק ומקושר הראשית עליון אל בחי' התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות בנין מפואר מפלטרין ומחדרים זו מזו שונים להיות בעולם כמה מיני צדיקים וכ"א אינו דומה לחבירו וכ"א ממונה על איזה דבר יש צדיק ממונה למשוך חכמה לעולם חיות לעולם וזה למשוך חסדים טובים לעולם וזה למשוך גבורה לעולם וזה ניצוח לעולם. כל מיני השפעות הנמשכות מכל מדה ומדה זהו הי' העובדא של יעקב אע"ה שעשה הכל למטה וכיוון לעורר כנגדו השורש הרוחני למעלה והסתכל באחדות כנ"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחנו ואח"כ ראה יעקב אע"ה ברוה"ק ההירום והחורבן של הכנ"י כדאי' במד"ר על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן בהמ"ק וגודל החרון אף והדינים ח"ו אשר יעברו על ישראל בגלותן: וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של ייחוד עליון שמשם נובע השפע לכל הז' מדות המכונים בשם באר שבע וילך חרנה היינו הבין והסתכל באותו בחי' של החרון אשר יהיה ח"ו על ישראל והיה לו מזה צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בהגלות ויהא להם ירידה ח"ו ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהיה לו עבור זרעו פגע מיד והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאוד על צער השכינה כביכול וז"ש וילן שם כי בא השמש ר"ל שנחשך לו שם האור מחמת גודל צער השכינה כביכול וצער ישראל ועי"ז נפסק מהדביקות עליון ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו הניח מוחו ומחשבתו רק על דבר זה ולזה כתיב מאבני לשון רבים כי זה קאי על ההירוס וחורבן של הכנ"י שנפרדו ויחלום לשון חיזוק היינו שנתחזק יעקב מאוד בלבו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שהדבר הזה הוא גדול בכמות שנוגע ג"כ למעלה הגם שלעיני ב"ו נראה שהגלות אינו אלא למטה אך באמת מגיע הדבר לרום המעלות כנ"ל ולזה היה קשה עליו להולמו והוצרך לחזק א"ע וזש"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ר"ל שהגם שהגלות אינו נראה בחוש רק למטה בארץ אך באמת שורש הגלות מגיע לרום שמים העליונים. כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה. ונפגם ח"ו בשפע העליונה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ר"ל שבאמת ע"י יסורי הגלות יש עליה לכמה ניצוצות הק' הנק' מלאכי אלהים שעולים מעומקא דתהומא רבא ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים היינו הנ"ק המובלעים בחיצונים והם שם גרים כמחז"ל אבל מחמת ירידת ישראל ממעלתם הרמה בקודש אז יש ח"ו ירידה ג"כ לכמה ניצוצות הק' אך יעאע"ה נתיישב בדעתו ושכלו ועלה בזכרונו והנה ה' נצב עליו ר"ל שכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם כמ"ש עמו אנכי בצרה וא"כ הוי שמירה בבעלים ולא נשאר לנו כ"א צער השכינה כביכול ח"ו וכשראה הש"י שיעקב הפסיק מחשבתו מהייחוד עליון מגודל צער השכינה וזרע ישראל אז ניחם אותו והבטיחו אני אלהי אברהם אביך גו' לך אתננה היינו כל מה שאתה שוכב ודואג עליו בודאי לך ולזרעך אתננה: