אוהב ישראל – קטע 4

ופילגשו כו' תחש ואת מעכה. תח"ש ר"ת תקעו חודש שופר מעכ"ה ר"ת מלך על כל העולם ולרמז זה קורין פ' זו בר"ה יום ב' והמשכיל יבין את כל זאת:

ואברהם זקן וגו' וה' ברך וגו' הנה כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם הנה כשעלה ברצון האחדות הפשוט להאציל ולברוא את כל העולמות לא היה ח"ו מוכרח לזה לברוא העולמות חלילה וחלילה מלהעלות על מחשבתנו זאת וכיוצא כי כבר הוא אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא רק מגודל התענוגים והשעשועים שעלו לפניו ית"ש כביכול ממעשי הצדיקים העתידין להיות בעולם אשר על ידם יתגדל ויתפרסם אלהותו וקדושת שמו הנכבד הגדול והנורא לכל באי העולם ויכירו וידעו כולם כאחד כי הוא לבדו הבורא את הכל ומחיה את כולם ואין בלתו ומבלעדי שפעו וחיותו וטובו וחסדו השופע בכל עת ורגע ע"כ העולמות ואשר בהם. אז כאפס ואין נחשבו ויתוודע לכל חסדו הגדול וטובו ונפלאותיו ונוראותיו ומגודל התענוג והשעשועים שראה הש"י והסתכל והבין במעשי הצדיקים שעתידין לבוא לעולם אז עלה ברצונו האחדות הפשוט האמיתי הקדום להאציל ולברוא את העולמות והנה כתיב עולם חסד יבנה היינו כשהסתכל והבין כביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא שיהי' א"א בעולם שכל ימי חייו יעשה טוב וחסד לכל באי העולם ויפרסם ויודיע לכל העולם את חסדי השי"ת וגדולתו ורוממותו ולגודל התענוג והשעשועים שעלה לפניו י"ת אז כביכול ברצונו הקדום מהחסד לאברהם האציל עולם החסד ובחי' זו נקרא חסדא דעתיקא קדישא. כי עתי"ק הוא מלשון ויעתק משם היינו ע"י השעשועים שעלו לפניו ית"ש כביכול מהחסד הגדול שיעשה אברהם בעולם כביכול העתיק מאורו הגדול שהוא א"ס וא"ת והניח מקום ברכה להאציל עולם החסד ולהתפשט בכל ז' יומין עילאין קדישין ז' ימי בראשית וזהו ואברהם זקן היינו חסדא דעתיקא כביכול שהוא נק' אברה"ם זק"ן בא בימים ב' יומין עילאין קדישין ז' ימי בראשית. (הגם שכל מדה מהז' מדות הק' נאצלו ג"כ ממעשי הצדיקים שיהיו לעתיד בעולם כמו מדת הפחד והגבורה נאצלה משעשועי מעשי יצחק אע"ה ומדת האמת והרחמים נאצלה משעשועי מעשי יעקב אע"ה כמבואר בסה"ק. עכ"ז לאשר עולם חסד יבנה מתפשט מדת החסד בכל ז' יומין עילאין קדישין להתנהג הכל בחסד בפרט בחסדי עתיקא קדישא כביכול סתימא דכולא) וה' הוא וב"ד ברך את אברהם היינו עם מדת החסד בכל בכ"ל עולה נ"ב כמספר שם הק' ב"ן שהוא בעולם העשיה ר"ל שברך עם החסד הגדול את נשמות ישראל שהם בעולם העשיה להעלות מעשיהם הטובים לפניו י"ת וי"ת בסוד מ"נ ולהמשיך ולהשפיע לכל העולמות ולהכנ"י לעילא ותתא כל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין ובוצינין קדישין. ולהשפיע כל מיני ברכות וטובות וכל מיני חסדים ורחמים לכל זרע ישראל בכלל ובפרט כיר"א: והמשכיל יבין כל זה:

ויצחק בא מבוא באר לחי ראי וגו' עד סוף הענין י"ל דרך רמז והוא דהנה כל העובדות של הצדיקים אינו רק שיבוא מזה תענוג להבורא כל העולמים בהוב"ש שישמח בעולמו ויהא לו תענוג גדול ושעשועים מכל הנבראים ועי"ז רצון הצדיק הוא ותשוקתו תמיד שיהא לכל זרע ישראל שפע ברכות וכל טוב ולא יהא להכנ"י הן בכלל הן בפרט שום איזה צער וחסרון איזה דבר טוב ח"ו מכמה טעמים א' מחמת שהוא מ"ע לאהוב את כאו"א מישראל ועוד שאהבת ישראל נקשרת עם אהבת השי"ת ושניהם הם אחד. כי מי שאוהב את הש"י אוהב ג"כ את ישראל עמו כמ"ש בתוה"ק ואהבת לרעך כמוך ואהבת את ה' אלהיך ואנשי כנה"ג סמכו את שני האהבות הנ"ל ברוח קדשם הבוחר בעמו ישראל באהבה באהב"ה גימ' אח"ד ותיכף אחריו שמע ישראל כו' אחד שהוא אחדות ואהבת השי"ת והצדיק מייחד ומקשר השני אהבות הנ"ל זו לזו מפני שכל מגמתו וחפצו ורצונו אינו אלא לשמח הבורא בהוב"ש ולעשות נ"ר ליוצרו והצדיק יודע שכביכול בכל צרתם לו צר ועי"ז שממשיך שפע כל טוב לכל זרע ישראל ופותח עולם השמחה והחדוה בא מזה תענוג גדול להש"י שהוא שש ושמח עם עולמו ועם כל ברואיו ובזה נעשה ייחוד אהבת השי"ת עם אהבת ישראל וז"ש בזוה"ק שאותיות אח' מן אח"ד מצטרפות עם ש"מ מן שמ"ע ונעשה הצירוף אשמ"ח וזה בא מחמת שהצדיק מייחד ומקשר שני האהבות ע"י שפותח עולם השמחה והחדוה ומביא תענוג גדול להשי"ת נמצא שהצדיק הוא מקושר תמיד בעולם השמחה מפני שרצונו בכל עת להשפיע כל טוב לכל זרע ישראל: והנה ידוע דבא"ר נקרא הכנ"י שהם כמעיין הנובע היינו שע"י נשמות ישראל נמשך שפע רב ומימי החסדים לכל העולמות והם הצינורות של כל ההשפעות ועד"ז נאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ר"ל שע"י ישראל יתמשך מתהום התחתון להעליון והנה לח"י רא"י נק' החיות הבא מהשגחת השי"ת כי בכ"מ שהשי"ת משגיח ורואה כביכול שם הברכה מצויה והוא החיות שלו וידוע ג"כ מאחז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במה"ד וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. ולכאורה אינו מובן דהיאך שייך אצל השי"ת שום שינוי רצון ח"ו. הלא כתיב אני ה' לא שניתי. אך שורש הדבר הוא כך דקודם בריאת העולם היו כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כלולים וכמוסים בעצמותו י"ת וקשורים בו כשלהבת הקשורה בגחלת והנה מיד כשעלה ברצונו הפשוט להוציא כל הדברים הנעלמים בכוחו וכמוסים בהיכל הקודש פנימה ויבואו להתגלות ובאמת הוא ירידה להם וזהו הצמצום בעצמו לירד ממקום גבוה למטה אך במה שהש"י מסתכל ומשגיח בכל דבר בראיה זו ממשיך להם קו החיות כי במקום השגחתו שם הוא חיותו של הדבר ההוא ועי"ז נתקיים הבריאה מכח החיות שבא לכל הנבראים מהשגחתו י"ת. וזהו ראה שאין העולם מתקיים ר"ל שע"י הצמצום והדין של הבריאה לא הי' קיום לעולם אך במה שראה ושם עין השגחתו ע"כ דבר מזה הי' קיומו וזהו שיתף עמו מדה"ר. והנה ע"י שהצדיק הוא סרסור ושושבין המקרב הבאר הוא הכנ"י אל חיות הקודש הבא מהשגחת הבורא ית"ש ומקשר אותם ונעשה ייחוד גמור מזה בא השמחה לעולם מחמת שהוא פותח מקור השמחה והחדוה לכל העולמות שמשפיע להם כל שפע הטוב ולהכנ"י ומביא תענוג גדול ושעשועים להבורא ית"ש וזה שאמר הכתוב ויצחק בא ר"ל השמחה והחדוה בא מבא באר. ממה שהצדיק מביא ומקרב הבאר שהוא כנ"י לחי ראי להמקור החיות הבא מהשגחת הבורא ית' וראייתו והנה יצחק הסתכל והבין במדריגה זו. ר"ל שיכול הצדיק להביא שמחה וחדוה לכל העולמות ע"י קישור וקירוב הכנ"י להשגחה העליונה. אבל והוא יושב בארץ הנגב ע"ד ארץ הנגב נתתני שהוא מנוגב מכל טוב כך הי' יצחק בעיני עצמו שהוא עדיין בחי' זו. ובאמת צריך הצדיק לקרב ולייחד בחי' תחתונה לעליונה והיא גולת תחתית לגולת עליות: או י"ל והוא לשון נסתר ר"ל הקב"ה שיושב בסתר ונעלם מעין כל יושב בארץ הנגב היינו ע"י שהצדיק מקרב הכנ"י להשגחה עליונה מתנהג השי"ת במדת החסד דרועא ימינא ונגב הוא דרום ע"ד הרוצה להחכים ידרים שחסד הוא ענף החכמה וע"י השמחה והחדוה שמעורר הצדיק במה שמייחד ומקשר הכנ"י לצדיק חי עלמין משפיע הש"י בחסדו הגדול כל מיני טובות ישועות ונחמות לכל זרע ישראל: או י"ל והוא בחי' עתיקא קדישא כמבואר כמה פעמים יושב בארץ הנגב לשון יובש הדין החזק ע"ד ועתיק יומין יתיב שאמרו בזוה"ק לכפייא שביבין דנורא היינו להמתיק כל הדינים ולהשפיע כל מיני חסדים טובים ע"כ זרע ישראל כיר"א והבן:

ויצא יצחק לשוח בשדה וגו' י"ל דזה ידוע שמדתו של יצחק הוא מדת הפחד והגבורה וערב הוא ג"כ מדת הדינין ויצחק הצדיק רצה לתקן בחינתו ולסלק ולפנות הדינים הקשים מעל ישראל בניו וזהו ויצא יצחק לשוח בשדה ע"ד יצחק קראו שדה וכשהסתכל בחורבן הבית ציון שדה תחרש. התפלל על דבר זה וזהו לשוח בשדה להתפלל בחקל תפוחין קדישין ולפנות הערב ר"ל לסלק כל הדינים מעל הכנ"י לעילא ותתא ובפרט בעת שהם מפוזר ומפורד בין העמים וירא והנה גמלים באים ר"ל ראה הגמול הטוב שיצמח מזה לזרע ישראל לע"ל עבור גודל ורבות הצרות והיסורין שקבלו ע"ע וסבלו בעת הגלות ואעפ"כ היו עובדים את הש"י ושומרים התורה והמצות וכשראה זה הגמול הטוב אז נח דעתיה בזה והסכים על הדבר ותשא רבקה היא השכינה את עיניה ותרא את יצחק ר"ל כשראתה ג"כ את הצרות והיסורין שיעברו על ישראל בעת הגלות ונכמרו רחמי' מאוד והמו מעי' על בני' ותפול מעל הגמל ר"ל שנפלה מעל הגמול הטוב שיצמח לזרע ישראל מזה לע"ל ולא נתקררה דעתה בזאת ולזה לא רצתה להסכים ע"ז היינו שיהיה להם צרות ויסורין כ"כ אין לשער הגם שאח"כ יוכפל שכרן טובתם והצלחתם בלי שיעור וגבול ע"ד לא הן ולא שכרן ותאמר אל העבד מי האיש הלזה כו' שיצחק מורה על מדתו מדת הדין וזהו לקראתינו היינו שהוא התנגדות לנו שהיא לא רצתה להסכים בדבר זה ויאמר הוא אדוני זה מדת יצחק שהוא מדת גבורה ותקח הצעיף ותתכס היינו כשהשכינה רוא' כביכול שהכנ"י הם בצר' וגלות אז היא מתלבשת ג"כ בכמה לבושין ומשתתפת עמהם בצרתם ואי"ה בעת וזמן הגאולה אז יגלה כבוד ה' ותפשוט עצמה מהלבושין ויתגלה מלכותו עלינו כמש"כ והיו עיניך רואות את מוריך. עוד הצעיף גימ' רנה היינו שהועילה הצדקת רבקה אמנו ע"ה בתפלתה שע"י הרנה וזמרה של פסוקי דזמרה בכוונה שלימה ביראה ואהבה יוכלו להתכסות מהדינין וגם לבטלם מעליהם ולהגן בעדם גם זמירות הוא לשון זמיר עריצים היינו שע"י הזמירות באימה ויראה ואהבה באמת ותמים יוכל לזמר ולהכרית כל המסטינים והמקטריגים ולבטל כל הדינים מעליהם וכל היסורין ולהמתיקם בשורשם ובזה יושפע להם כל טוב כיר"א והבן או י"ל וישא עיניו וירא והנה גמלים באים דהנה אמרינן בגמ' הרואה גמל בחלום מיתה נגזרה עליו וניצל ממנה והענין הוא דאותיות גמל מספרו חכמה אך כשהחכמה בא בצירוף גמל אז היא מורה על מיתה ח"ו וזהו וירא והנה גמלים באים דהיינו כשיצחק יצא לשדה חקל תפוחין קדישין לפנות ולבער את ערב ואז ראה צירוף גמל עם השכינה והוא יצא לפנות ולבער הקליפות והדינים שמהם בא מיתה ח"ו ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק שראתה את יצחק שהוא יוצא לבער הדינים ותפול מעל הגמל ר"ל שנפלה מן צירוף גמל ונעשה חכמה מצירוף גמל והבן: תולדות

אלה תולדות יצחק בן אברהם גו' הנה הגם לפי ראות עינינו בתוה"ק ובדחז"ל ובספרי חכמי האמת דמדת אברהם הוא אהבה וחסד שהיה מדתו תמיד לקרב כל בני האדם לעבודת הש"י ולגמול חסד עם כאו"א בגופו ובממונו והיה מרכבה לימין ובזה פתח שער החסד העליון בעולם וביצחק אבינו מצינו שמדתו היתה פחד וגבורה היינו להודיע ולפרסם בעולם אלהותו ית' וית' ע"י שיש דין ויש דיין ולירא ולפחוד מפניו ית' שלא יענש ח"ו כי אינו נושא פנים לשום אדם בעולם קטן וגדול שם הוא לשלם לו כמפעלו ומעלליו וכמו שמצינו בתוה"ק שיצחק אבינו ע"ה לא חלק כבוד אף להמלכות שאמר לאבימלך ומשנהו מדוע באתם אלי שלכאורה אינו מדרך המוסר לדבר עם המלך דברים כאלו אך כ"ז היה מפני שמדתו היתה הפחד וגבורה החזקה אבל באמת תולדותיו של יצחק ושורשו הם חסדים גדולים אך שאורות החסדים הללו המה גנוזים ומכוסים ונעלמים במדה זו השמאלית וההתגלות ממדה זו הוא רק דינין וגבורות וזשה"כ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל במדת יראה שהיא בחי' צפון לצד שמאל במדה זו עצמה צפון וגנוז וטמון רב טוב וחסד ובזה תבין מה שאנו רואין שהזהב הוא חשוב בעולם יותר מכסף הגם שהכסף הוא בחי' חסד וגוונו מורה לזה שהוא לבן וזהב שהוא בחי' דין נוטה לאדמומית אע"כ וודאי שבתוך בחי' הזהב נעלם וגנוז חסדים טובים ויקרים ונפלאים ואורות גדולים אך חיצונית הזהב הם בחי' הסיגים הנק' היתוכא דדהבא והנה כעת אנחנו בגלות ואין בנו כח לינק ממדה זו ולהמשיך השפע מהאורות והחסדים טובים הצפונים וגנוזים בה מחמת שכעת הוא שליטת החיצונים והתפשטות מדת השמאלית גוברת בעולם ח"ו ולכן צריכין אנחנו להמשיך החיות ושפע הקודש רק מן הימין הפשוט ומחסדי אברהם המגולי' עד ביאת משיח צדקינו בב"א ואז יסלק הבורא ית' כל החיצוניות והקליפות מכל העולמות ונגלה כבוד הש"י ויתגלו פנימיות האורות מכל המדות ויתגבר ויתנוצץ האור בעולם וימתקו כל הדינין והגבורות ויתאחדו כל המדות אך למ"ע אין בכוחינו להמשיך כל צרכינו ממדה זו כמו שפירש"י ז"ל ע"פ ויתן אותם כו' להאיר על הארץ שזה האור הנזכר ה"פ במעב"ר גנזו הקב"ה לצדיקים לע"ל ואף זה האור הנמצא בעולם הוא ג"כ ברקיע השני כדי שיוכלו הנבראי' לקבל ממנו ולהנות מזה האור עד עת הגאול' שיסי' החשך ויוצי' הקב"ה חמ' מנרתיק' אבל באמת גם במדת הגבורה כמוס ונכלל שורש החסדים והימין שהוא מדתו של אאע"ה הוא חסד נכלל בשמאל וכנ"ל וזש"ה ואלה תולדות יצחק ר"ל התולדות וכח הכמוס במדת יצחק כמו בן שמושרש בהטיפה הבאה מהמוח של האב הוא באמת אברהם מדת החסד וז"ש בן אברהם וכח האב נכלל בכח הבן והבן ועפ"ז יבואר דברי הכתוב ויבואו עבדי יצחק גו' הבאר אשר חפרו גו' דהנה הבורא ית' הטביע בהכנ"י בכלל ובפרט בכאו"א מישראל שיהא בו מעין נובע מים חיים נביעו חכמה בינה ודעת ותורה וחכמות אלהות ושאר מידות העליונים אך שהמעיין הוא סתום מעפריות החומר וחשכות הגשמית הסותם המעיין ההוא ומעכב נביעתו וצריך כ"א לחפור הבאר ההוא ולהסיר משם כל הדברים המעכבים ומונעים הנביעו. ויש צדיק אשר הש"י מתנהג עמו בחסדים מגולים שע"י אור התורה והמצות שבו פותח מקור הנביעו של מים חיים ומדבק א"ע להש"י אך יש ב"א שיש להם מסכים גדולים המעכבים נביעתו ואז צריך הש"י כביכול לסבב סיבות ולגלגל עליהם ע"י מדת הגבורה כדי להסיר מהם החשך והמסך המבדיל ואז יתגלה מקור נביעתו של המעיין ונפתח אליהם להוציא מים חיים ר"ל מ"נ אתערותא מתתא לעילא ע"י התורה ומצות ובחי' זו נק' עבדי יצחק היינו שהם נשלחים ממדתו של יצחק שהוא דין שהש"י מסבב ומגלגל על האדם כדי שיפתח ויתגלה נביעת המעיין ואז יסיר מעליו ויסלק כל הסיבות והדינין הנ"ל וכל הגבורות נמתקין כיון שכבר עשו שליחותן וע"י נתפעל רצון הש"י וז"ש ויבואו עבדי יצחק ר"ל שלוחי מדה"ד כשגמרו שליחותן ונעשה פעולתם שבשבילו נשתלחו ונפתח המעיין אז נמתקין הגבורות ונהפכו לסניגורים ולפרקליטין גדולים וז"ש ויגידו לו ע"ד ממגד תבואות שמש שהוא לשון מתוק היינו שכבר נמתקו עי"ז שחפרו הבאר והסירו ממנו מה שהיו סותמו ויאמרו לו מצאנו מים היוצא מכאו"א מישראל כשנפתח אור נשמתו ומתחיל להתנוצץ בו אור החכמה והתורה והמצות ונמשכים מ"נ לכל העולמות וכל הדינים מתהפכים לרחמים וחסדים גדולים וטובים כן יהי רצון אמן:

ויעתריצחק לה' לנכח אשתו גו' הנה ידוע כשיבוא לאדם איזה צרה או יסורין ח"ו אז ישכיל ויבין בדעתו שבודאי יש צער גדול להשכינה הק' כביכול כי בכל צרתם לו צר כביכול לכן כשהאדם ישר נותן אל לבו להתפלל להש"י על איזה דבר צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפלתו עבור שיתמלא החסרון שיש בהשכינה מזה כביכול. קלני מראשי כו' וכשיתוקן שם הפגם והחסרון אז ממילא יתוקן ג"כ חסרונו ויגאל מצרתו וכן עשה יצחק אע"ה שהי' כל מגמתו ורצונו וכוונתו רק למלאות החסרון בהשכינה הק' כביכול וזהו ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו היינו עבור השכינה שהיא לנכח אשתו כי עקרה היא דייקא. ואז ממילא נפקדה ג"כ רבקה אשתו והבן:

ויעתר לו ה' ופירש"י ז"ל לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה עכ"ל. האי לפיכך כו' לכאורה הוא מיותר וכבר צווחו בי' קמאי וי"ל ע"פ פשוטו דהי' קשה לרש"י הגם שתפלת צדיק בן צדיק אינו דומה לתפלת צדיק בן רשע עכ"ז גם תפלת צדיק בן רשע חשובה בעיניו ית'. כי הוא עונה לכל אשר יקראוהו באמת אף שהוא ב"ר ולמה לא נעתר השי"ת גם לרבקה הצדקת כי בודאי גם תפלתה עלתה לרצון לפניו י"ת. ועל זה מתרץ רש"י לפי שהי' כאן גם תפלת צדיק בן צדיק לזה לא נחשבה כ"כ תפלת צדיק בן רשע לפיכך ויעתר לו ה' אבל באמת אם לא הי' כאן רק תפלת צדיק בן רשע אז ודאי היתה חשובה לפניו י"ת להתקבל ולעשות כחפצה ורצונה רק מפני שהיו כאן שניהם יחד אז תפלת צדיק בן צדיק חשובה יותר וז"ש ויעתר לו ה' לו ולא לה. ולמה לא נתקבלה תפלתה ג"כ לז"א שאינו דומה כו' היינו כשהם שניהם כאחד אז אינה חשובה כ"כ תפלת צב"ר נגד תפלת צב"צ לפיכך לו ולא לה וק"ל:

ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' למה זה אנכי גו'. ופירש"י ז"ל א"כ גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון וזה פלא גדול שצדקת כרבקה לא תתרצה שיהיו לה בנים לגודל צער העיבור ובפרט שמכבר ידעה ודאי מצער העיבור מפי השמועה. ועכ"ז התפללה שיהי' לה בנים לגודל האושר הטוב הנצחי המקווה ועוד מהו התירוץ שני גוים בבטנך וכי מפני זה יוסר ממנה הצער והכאב שיש לה אכן י"ל דהנה רבקה אמנו הצדקת ע"ה כשראתה גודל הכאב והצער שיש לה מעיבורה אין להעריך ומעולם לא שמעה כזאת. והבינה מזה שבודאי העובר שבבטנה יהי' מוכן להיות רשע אין כמוהו בתכלית הרשע ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום ודנה בעצמה מאין נמשך בחי' רשע כזה אין זה כ"א משורשה שהיא בת בתואל ובפרט שאחי' הי' לבן מפורסם ברשעתו ורוב בנים הולכין אחר אחי האם אמנם עכ"ז הי' לפלא בעינ' למה יהי' העובר שבמעי' כ"כ בתמימות הרשע הלא האב מזריע הלובן והעינים כו' כמחז"ל ומהראוי הי' להיות עכ"פ בהעובר ג"כ איזה מדות טובות וישרות מבחי' אביו שהיה צב"צ ולא ידעה כי תאומים בבטנה והבינה מגודל צערה שיהא העובר מוחלט ברשע בתכלית הרשע שאין כמוהו ותאמר א"כ הוא כמו שאני דן בעצמי שהעובר יהא רשע מצד בחי' משפחתי ומחצבי הלא עכ"פ מהראוי היה שיהיה בו ג"כ מדות ישרות מצד אביו הצדיק למה זה אנכי ר"ל שיהא כולו אנכי כמו בחינתי ומחצבי ולא יהיה בו שום מדה טובה וישרה מצד אביו הצדיק ג"כ ולזה ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה. שני גוים בבטנך. ואחד יהא בתמימות צדקות והב' יהיה רשע גמור בתכלית הרשע וגם זה אינו מחמת רוע תכונת מחצבתך כי את צדקת באמת ולכן בבטנך המה שניהם צדיקים רק ממעיך יפרדו מצד הבחירה אשר יטה כ"א לבבו לרצונו ולבחירתו וסוד הדבר הנמשך שיולד רשע כזה מצדיקים אלו הוא מחמת שיצחק אע"ה הרהר אז בסוספיתא דדהבא בחי' זוהם הזהב ומזה נמשך בחי' זו וכמבואר בזוה"ק. והבן זה: