אוהב ישראל – קטע 49

ותבא אליו היונה וגו' פרש"י טרף לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי וכו' ביאור דברי רש"י ז"ל ר"ל כי הקב"ה לא נתן בעופות כח הדבור זולת שהעלה זית שלקחה היונה לפיה היה מליץ המשמיע כי כן עלה ברעיונה ממה שבחרה עשב המר מכל העשבים וזהו אמרה ר"ל כאלו אמרה בפועל ויש להסמיך ע"ז מה דאמרי אינשי על האדם פשוט הבלתי שומר פיו מלדבר הרבה זה אינו צריך עלה לפני פיו ר"ל שמוציא רעיוניו ומחשבותיו מכח אל הפועל בפיו ואינו צריך לרמז בעלה כמו שעשתה היונה ודוק והבן:

בילקוט את האלהים התהלך נח. ר' יהודא אומר למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן ואמר לקטן הלוך עמי ולגדול אמר הלוך לפני כך אברהם שהי' כחו יפה התהלך לפני והיה תמים אבל נח שהי' כחו רע את האלהים התהלך ר' נחמיה אומר לאוהבו של מלך שהי' משתקע בטיט הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה משתקע בוא והלוך עמי הה"ד את האלקים התהלך נח ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפילות והתחיל מאיר לו דרך החלון אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני עכ"ל והנה מן המדרש הזה יכול אדם להבין גודל מעלת אאע"ה שהיה כחו יפה וגם לר"נ שמשלו עליו את המשל הזה. והענין הוא כי הנה נזכר חמשה פעמים אור במעב"ר והוא נגד ה' חסדים ועד אברהם לא היה אדם שיתגלה ע"י החסד בעולם ומשבא אברהם ואחז במדת חסד התחיל מאיר להקב"ה דרך החלון באור החסד אמר לו הקב"ה עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני והכוונה שעשה אותו מרכבה שיתגלה ע"י החסד בעולם:

ותוכחת מוסר שיצא לנו מזה המדרש הוא כי צריך אדם להתדמות לאבותיו והנה בפ' זו מתחלת התורה לספר גודל מעלת אאע"ה וכן בכל פרשה שמדברת מן מעלת האבות הקדושים חייב אדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב כי הענף חייב להתדמות לשורשו ובהיות האבות הקדושים המה השורש והתחלה לנשמות ישראל אשר המה הענפים המסתעפים מן השורש הזה לכן חייבים הם להתדמות לשורשן בכל דרכם וענינם כי כל מה שיש בכלל יש בפרט ולכן יתבונן האדם בפרשה כשרואה מעשה אבות הקדושים איך שהם עבדו השי"ת בשכל עליון וקדוש לומר מתי אעשה כן גם אני וישתוקק מאוד לזה ואז יהיה מתחיל לעבוד את השי"ת באהבה עזה ויראה שזה היה מדת האבות הק' ובפרט בש"ק כי שבת מורה שבנ"י המה דבוקים בהאבות וכן אי' בתקוני זוה"ק שבת דא ש' ב"ת והענין הוא כי שבת מורה על המשכת ברכאין לכנס"י כי השין של שבת יש לה שלשה ראשין הם בחי' שלשה אבות וב"ת רומז לכנס"י כמ"ש חז"ל על פ' וה' ברך את אברהם בכל בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה ובתו של אברהם אבינו הוא כנס"י כנודע וכ"ז היא כי בשבת נעשה הכנס"י מדובק ומיוחד בהאבות והנה האבות הק' הם מקבלים ממקורות עליונים מקור האבות חכמה ובינה ודעת וזהו פי' וקראת לשבת עונג כמ"ש בתזוה"ק כי ענ"ג היא ר"ת עדן נהר גן. והענין הוא כי נהר יוצא מעדן היינו ממקורות עליונים שהנהר הזה היינו האבות מקבלים משם והנהר הוא יוצא ומשקה את הגן ששם נטועים כל נשמות ישראל והנה כשאנחנו אומרים מתי יגיע מעשי למעשי אבותינו בהשתוקקת גדול להשוות את עצמנו בכל מדות טובות כהאבות הק' והם המה המקבלין ממקורין עילאין סוד צירוף עונג וכנ"ל ובזה אנו מעוררין את צירוף עונג בשבת וכנ"ל וזהו אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה בסוד הוא לשון יחוד ודיבוק והיינו שאנו מייחדים את האבות שנקראים ישרים כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ משרים אהבוך ועדה הוא כנ"י וכיה"ר שנתייחד ונתדבק באמת בשרשינו ונהיו דבוקים באבותינו אמן: פ' לך

בפסוק ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו וגו' אפשר לפרש ע"ז רמז כי נודע שהשכינה הק' היא נקודה קטנה וכל כוונת הצדיק בתפלתו ובתורתו ועבודתו ית"ש היא כדי לבנותה ולעשות' בנין שלם וזהו ויבן שם מזבח לה' דהיינו כשבא לא"י בנה את השכינה שתהיה קומה שלימה ויעתק משם ההרה דהיינו שבא כבר לשלש ראשונות מקדם לבית אל היינו שהמדרגה הזאת הוא קדמוני ויותר גבוה ממדריגת בית אל בית אל מים והעי מקדם י"ל ע"פ מה ששמעתי מהרב הק' אבד"ק בארדיטשוב זצלה"ה שיש שני עולמות אשר המה נקראים הלל ושמאי. הלל הוא לשון הארה ושם זה מורה שיש שם השגה אבל שמאי הוא לשון שממה והוא מורה שהוא עולם עליון מאוד מושלל משום השגה ואין אנו משיגים רק שיש עולם כזו וזהו בית אל מים דהיינו שבית אל נק' ים כידוע והעי מקדם היא לשון שממה עולם שמאי מושלל מהשגה מקדם היינו שהיא עליונה ויותר גבוה מאוד ויבן שם מזבח דהיינו שבנה שם בנין השכינה להיות בבחי' קומה שלימה והבן:

במדרש רבה ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת בלי מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני בעל הבירה כך לפי שהיה א"א אומר תאמר שהעה"ז היא בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה אמר לו אני בעל העולם עכ"ל הנה לכאורה דברי המדרש הזה אין לו קישור וכדי להבין קצת דבריהם נראה דהיה קשה לר' יצחק דהנה בכל הנביאים כתיב בתחלה מדריגת ראייה ואח"כ מדריגת שמיעה כשה"כ ואראה את ה' גו' ואשמע כי באמת מדריגת ראייה היא יותר גבוה ממדריגת שמיעה ומי שזוכה למדריגת ראייה בוודאי יש לו כבר מדריגת שמיעה וכאן כתיב להיפך בתחילה ויאמר ה' שהיא מדריגת שמיעה ואח"כ ויבן מזבח לה' הנראה אליו והיא מדריגת ראייה לכן מביא הפסוק שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ונזכר בפסוק זה ג"כ בתחלה שמיעה ואח"כ ראייה ודרש הפסוק זה על אאע"ה לפי שהוא היה הראשון השוכח עמו ובית אביו ודבק בה' והיה הולך ממדריגה למדריגה מתתא לעילא לכך פגע תחלה במדרג' שמיעה ואח"כ במדרגת ראייה אבל הנביאים שהיו כבר נביאים והיה להם התוה"ק מכבר עליהם נאמר בתחלה בחי' ראייה שהיא המדרגה היותר גבוה ואח"כ מדריגת שמיעה ולכך מביא עליו המשל הזה שהיה אאע"ה אומר תאמר שהעה"ז היא בלא מנהיג ורוצה ר"י לומר שהתורה מדברת כאן מהשגה שהשיג אאע"ה בהתחלה מתתא לעילא והבן:

עוד שם במדרש רבה ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן. ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן עכ"ל מה שדרש שלשה דברים הללו והיא פיזור ומשכון ושיעבוד דרש זה משלשה מיני לשונות הנאמרים בפ'. כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם זה היא, פיזור. ועבדום הוא ענין המשכון כי המלוה משתמש במשכון וענו אותם שזה היא עבודה קשה והוא ענין השיעבוד הנאמר במדרש. וגם מה שאמר ידוע תדע שהוא כפל לשון דרשו מזה ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן כי הפיזור הוא סימן על הכינוס ואין כינוס בלא פיזור לפי שנשמות ישראל צריכין להיות מזוקקות ככסף כמו שאמר הכתוב כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים והנה ראה הבורא בהוב"ש שישראל חטאו ונפלו הנ"ק בהקליפות וצריכים לכינוס לזה מפזר אותם והפיזור היא סימן על הכינוס וכמו הצורף שנותן את הכסף בכור הברזל הוא סימן שהכסף יהיו מזוקק כענין הזה הוא בנשמות ישראל ג"כ שכבר נמשלו לכסף וכנ"ל והפיזור הוא גלות פרטי חוץ מהשיעבוד שאוה"ע משעבדין בהם בישראל כי כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אבל בחוץ בין הקליפות אינם נקראים גוי אחד וזה הוא גלות מיוחד והבן והכינוס יהיו ע"י שישראל יהיו באחדות גמור והעיקר הוא שכ"א מישראל יהי' אצל עצמו ובלבו אחד כי מי שאינו מייחד המדה שלו להבורא ב"ה הנה הוא נפרד לחלקים רבים כי אהבתו הוא אהבה זרה ויראתו פונה לדבר אחר גשמיי וכן חשקו ותאוותו אינם באחדות כי בכל עת הוא חושק ומתאוה לדבר זר מיוחד פעם חושק לדבר זה ופעם מתאווה לדבר אחר כידוע אבל כשהוא מבטל א"ע וכל איבריו כולם לעבודתו ית"ש אז הוא בוודאי בבחי' אחד כי אהבתו ויראתו וכחותיו האלהית אשר הם בקרבו כולם פונים לעבודת הבורא ב"ה שהוא אחד ושמו אחד וא"כ גם כחות אדם הם בבחי' אחד והנה כאשר כללות ישראל הם בבחי' אחד כנ"ל אזי יכולין להתייחד רוחין ברוחין נפשין בנפשין נשמתין בנשמתין ונעשים כללות נשמות ישראל בבחי' אחד כי כל רצונם וכחותם פונים כולם לעבודתו ית"ש נמצא שהם בבחי' אחת וביחוד נפלא וזהו ענין מה דאיתא בזוה"ק קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאתעבידת ברזא דאחד כו' והיינו כי נשמו' ישראל נקרא כסא הכבוד וקב"ה שוכן בתוכ' ממש לא יתיב על כורסייא דיקריה היינו נשמות ישראל עד דאתעבידת ברזא דאחד דהיינו שמתייחדים כל הנשמות ונעשים בבחי' אחד ע"י שכ"א מישראל מייחד כל המדות שלו להבורא ב"ה וזה הוא ענין ג"כ מה דאי' שם בזוה"ק צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד. כי ע"י סוד השבת וגודל מעלתו הרמה אז בנקל יכולין כללות נשמות ישראל להתייחד כ"א מדותיו להבורא ב"ה ולהעשות בבחי' אחד ולכך בוודאי צלותא דמעלי שבתא אז אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ר"ל נשמות ישראל ברזא דאחד כנ"ל וזהו ענין הכינוס שנזכר במדרש הנ"ל ומ"ש ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן כי ראה הבורא ב"ה שישראל חטאו וחטאם הוא גדול כ"כ עד שלא יועיל להם הפיזור ועי"ז לא יפלטו הנ"ק כ"א ע"י שיפזרן וגם ממשכנן דהיינו שיעבדו בהם אוה"ע כמו המלוה שמשתמש בהמשכון ועי"ז יטלו הקליפות חלקם ויפלטו הנצוצות קדושות ויפרד הקדושה מהקליפה וזהו שאמר המדרש ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן והיינו כי המשכון הוא סימן על הפירוק כנ"ל ופירוק הוא מלשון מפרק הרים והיינו כי ישראל חטאו כ"כ ונתגברה הקליפה עד שיצטרך הבוב"ה לברר את הניצוצות קדושות בחזקה כביכול ולפרק אותן ומ"ש ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם הוא כי ראה השי"ת שגם למשכן אותם לא יועיל מחמת התגברות הקליפות מאוד ע"י חטאתם עד שהוכרח השי"ת כביכול לשעבדם והוא עבודה קשה והוא סימן על הגאולה שיהי' ב"ב כי יותר ממה שהצורף נותן את הכסף בכור הוא סי' ועדות שהכסף יהיו יותר מזוקק שבעתים והבן: עוד במדרש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לא"א שהוא גואל אותם ושאם יעשו תשובה הוא גואל אותם בשבעים ושתים אותיות אבין אומר בשמו גואלם ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות עכ"ל ונראה דהנה כי אע"פ שישראל הם בגלות אעפ"כ הם מקבלים עליהם עול מלכות שמים שחרית וערבית נמצא איש הישראלי שהוא בגלות אזי עול מלכות שמים שהוא מקבל ע"ע בכל יום הוא בגלות עמו וזה סוד גלות השכינה מלכותא קדישא ומלכות נקרא בשם אדנ"י לשון אדנות ומלוכה נמצא ששם אדנ"י הוא בגלות עם כל איש הישראלי והנה האות אל"ף של שם אדנ"י אינו בגלות כי האות הזה מורה על אלופו של עולם ויחודו של עולם ואות י' משם אדנ"י ג"כ אינו בגלות כי היא נקשרת עם היוד עילאה של שם הוי"ה ב"ה רק אותיות ד"ן הם בגלות וזהו מ"ש ר"א בשם ר"י בן זמרא שבשתי אותיות הללו שהם אותיות ד"ן סוד גלות השכינה הבטיחן לגאלם ושאם יעשו תשובה הוא גואל אותם בשבעים ושתים אותיות פי' כי הבחי' הראשונה שאמר ר' אלעזר תהיה הגאולה מבחי' דין אותיות ד"ן לזה אמר שאם יעשו תשובה ואז תהיה הגאולה מצד הרחמנות שירחם הקב"ה על ישראל כרחם אב על בנים אז הוא גואל אותם בשבעים ושתים אותיות פי' הוא מדת חסדו ית' שם ע"ב הקדוש ר' אבין אומר בשמו גואלם וכו' ר' אבין ג"כ נתכוין לזה רק מה שזה כיסה זה מגלה זה פותח וזה נועל והבן: פרשה וירא

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם. כי הנה א"א ראה השלשה מלאכים המה המרכבה העליונה והנה בהשתלשלות העולמות יש מרכבה למרכבה וגם יש רגלין למרכבה אשר שם יש אחיזת החיצונים והם נקראים עולמות הנפרדים וזהו ורחצו רגליכם דהיינו שתרחצו רגליכם מן האבק ר"ל שלא יהי' בכם שום אחיזת החיצונים ולא שום ענין אבק הרגלים והבן: או יאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא כי א"א ראה והשיג מה שיש אלקות גם בעולמות הנפרדים וזהו וירא אליו ה' באלוני ממרא דהיינו שראה הכל והשיג מה שיש אלקות גם באלוני ממרא והבן כחום היום כ"ף הדמיון פי' לעתיד לבוא והיינו כמו שיהיה לעתיד שהקב"ה יוציא החמה מנרתיקה ואז תבער אש בהרשעים ולצדיקים יהיה החמה רפואה כמ"כ הי' בשלשה המלאכים שנשלחו לאברהם שהיו לו לרפואה ונתבשר על הבנים ולאנשי סדום הי' למפלה גדולה ונעקרו מן העולם ע"י והבן:

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני וקשה כפל הלשון אביו ויאמר אבי והענין הוא כי אברהם היה מרכבה למדת החסד ובוודאי לא היה זה ממדתו לשחוט את בנו כי זה הוא ממדת הגבורה וזהו ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי היינו ששאל אותו הלא אתה אבי ומדתך חסד ואיך תוכל עשות זאת הלא אינו ממדתך והשיב לו הנני בני פי' שעתה צריך אני להיות במדתך ר"ל גבורה כדי שאוכל לעשות רצון קוני וכבר דברנו מזה לעיל בדרוש לפורים על פי' משנכנס אדר מרבין בשמחה ע"ש: פרשה חיי שרה

ואברהם זקן בא בימי' וה' ברך את אברהם בכל איתא בתנא דבי אליהו לא בימים של אברהם הכתוב מדבר אלא בימים מן העולם הבא ולעתיד לבוא אמר הקב"ה באו עשרה דורות מאדם ועד נח והחריבו את עולמי ואח"כ באו עשרה דורות מנח עד אברהם וסידרתי מן העולם מה שהעליתי בעולם כיון שבא אברהם היה לבי ועיני על עולמי שנא' לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך משל למלך וכ' ועוד במדרש רבה ואברהם זקן בא בימים אמר ר' שמואל בר יצחק אמר לו הקב"ה אני אומנותי גמילות חסדים תפסת אומנותי בוא ולבוש לבושי הדא הוא דכתיב ואברהם זקן בא בימים עכ"ל ולהבינך זה דע כי הספרים כתבו כי יש מלבוש הנק' אור פני אל כמספר מלבושי והנה המלבוש הזה נעשה מאותיות התורה שהם חיים וקיימים אורות עליונים רוחנים וקדושים מאוד כמשה"כ הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ואמר זה. על התורה הקדושה הם אורות עליונים רוחנים כשלומד אותם אדם לשמה אז נתהוה ונרקם ונעשה מהם המלבוש הזה והנה כתיב ועתיק יומין יתיב ולבוי' כתלג חיור דהיינו לבוש החסד ואי' בזוה"ק יתיב לכפיא שביבין דנורא דילי' וזהו חסד דעתיק דנק' אברהם זקן חסד דעתיקא וזהו ואברהם זקן בא בימים היינו שאברהם זקן חסד דעתיקא נתלבש ובא ביומין עילאין קדישין שהם ששה שמות הוי"ה ב"ה וששה שמות יהו"ה במילואו הם ששה פ' ס"ג והוא מספר מלבוש מספר או"ר פנ"י א"ל כנ"ל וה' ברך את אברהם בכל ודרשינן בגמ' בת הי' לאברהם אבינו ובכל שמה בת היא כנס"י ונקראת בכל לפי שהיא דבוקה בבחי' כל ויובן מה שאנו מברכין ומפליא לעשות דהיינו שהוא פלא מה שהקב"ה קושר הגוף עם הנשמה דבר גשמיי ברוחני והוא פלא גדול עי' בש"ע א"ח סי' וא"ו בהג"ה וכמ"כ יש בעולמות העליונים מדריגה שהוא קושר דבר גשמי ברוחני ואף שהגשם הזה הוא ג"כ אור עליון רוחני אעפ"כ נקרא גשם לעומת העולם שלמעלה הימנו שנק' שמי' ושנק' בבחי' ארץ החיים ואנו רואין שהארץ הוא גשם לעומת השמים הנראים לנו וכמ"כ הארץ העליונה הוא בבחי' לעומת השמים העליונים ועל המדרגה הזאת אמר הכתוב כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא כי המדריגה הזאת אוחז בשמים ובארץ רוחני וגשמי ומקשרם יחד ולכך היא נקראת בכל להיות שהיא דבוקה במדריגת כל שמקשר אותה אל השמים, ובכ"ל הוא מספר שם ב"ן ושם זה הוא מורה על העלאת מ"נ. והענין הוא כי כשישראל שמים אל לבם אהבת הבוב"ה ומשתוקקים מאוד לעבדו בתורה ומצות באהבה ויראה כדי לעשות נחת רוח לפניו ית"ש זהו העלאת מיין נוקבין שמעלות נשמות ישראל לאביהם שבשמים מה שהם משתוקקים לדבק באהבת הבוב"ה וברוך שמו והנה התחלת מחשבתם שנותנים אל לבם לשוב להשי"ת ומאין נמצא דבר בוודאי הוא מאתו ית' ששולח להם המחשבה הזאת וזהו סוד רוחא דשביק בה בעלה ומעתה יובן דברי המדרש מאליו מ"ש לא בימים של אברהם הכתוב מדבר אלא בימים מן העה"ב ולעתיד לבוא והיינו כמו שכתבנו שהכ' מדבר ביומין עילאין שאברהם זקן מתלבש בהם אמר הקב"ה באו עשרה דורות מנח עד אברהם והחריבו את עולמי ר"ל שלא היו מאמינים במלכות שמים שנק' עולם של הקב"ה כיון שבא אברהם היה לבו על עולמי היינו שאברהם היה התחלת כנ"י וזה מדויק בדברי הפסוק וה' ברך את אברהם בכל כנ"ל ומ"ש תפסת את אומנותי בוא ולבוש לבושי הוא מבואר כי ששת ימים עשה ה' וגו' ונקרא מלבוש וכמבואר לעיל הכל על נכון והבן: פרשה תולדות

ותאמר א"כ למה זה אנכי ע"ד מה שמבואר לעיל במקומו דהיינו שהיא סברה שהיא מעוברת מאחד והנה כשעברה ע"פ ע"ז עשו מפרכס לצאת וכשהיתה עוברת ע"פ בהמ"ד יעקב מפרכס לצאת ולכן היה קשה לה היכן הוא הבחירה מהעיבור זה שהקב"ה נתן הבחירה ביד האדם לבחור בטוב או ברע איזה שירצה ובהעיבור הזה אין בו שום בחירה כי הוא רוצה בשתיהן כנ"ל וזהו פי' הפ' למה זה אנכי היינו היכן היא הבחירה מזה המכונה בשם אנכי ור"ל שאדם אומר על עצמו אנכי והיינו שאעשה כרצוני מצד הבחירה ואבחור בא' מהדרכים ועיבור זה אין לו בחי' זאת והוא בוחר בשתיהן ולעומת זה השיבו לה שם ועבר שני גוים בבטנך אחד בוחר בטוב וא' ברע. ושני לאומים וגו' יתבאר ע"פ שאחז"ל ע"פ לפתח חטאת רובץ היינו שהיצה"ר בא לאדם משעת לידה וזהו ממעיך יפרדו היינו אחר ההולדה אז תבוא היצה"ר להם ואז יהיה הא' רשע גמור והשני יהיה צדיק גמור ויפרידו זה מזה כי עד עתה הם מתדבקים והבן:

ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וגו' דהנה כתיב ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו כי יש עולמות עליונים שאין בהם שום דין וקישוי כלל ולא שום תערובות רע וממילא אין שם שום בושה כי הבושה היא מבחי' הרע ולכך אדה"ר קודם שחטא לא היה לו שום בוש' כי לא היה בו שום רע עדיין ולכך ולא יתבוששו אבל אחר החטא אז וידעו כי עירומים הם וזה ויהי כי ארכו לו שם הימים דהיינו שבא לאריכות ימים והענין הוא שנעשה מרכבה לעולם ארוך והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו דהיינו שבא להורות שלא היה בבחי' בושה כי לא היה בו רע כמו שהיה אדה"ר קודם החטא כנ"ל והבן: וכל