אוהב ישראל – קטע 48

אחז"ל קודם ביאת האדם לעולם הזה משביעין אותו הוי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע ולכאורה קשה מה מהני השבועה על דברים שבלב ועוד מה המעשה הטוב והנאה אשר יוצא מזה לכל העולם במה שמחזיק א"ע לרשע נגד כל העולם ונ"ל כוונתם עד"ז הנה גבי אליהו במעשה הצרפית כתיב מה לך כי באת אלי להזכיר את עוני כו' ופירשו חז"ל שכוונתה בדבריה אלה שעד עכשיו היו שוקלין מעשי ומעשה בני עירי והיו מעשי טובים כו'. נמצא אדם כשהוא צדיק הוא מחייב את העולם ע"י צדקתו מחמת שהם חשובים נגדו כרשעים. לכך משביעין אותו דאף שיהי' צדיק בעיני כל העולם באמת יהא בעיני עצמו כרשע כדי שלא יבוא להעולם חוב ע"י והעיקר שצריך האדם לעבוד את בוראו ית' שיהא עבור כל ישראל ולא עבור עצמו לבד דאז הוא חב לאחרים בצדקתו. אבל אם כוונתו בהעבודה שלו לשמו ית' בשם כל ישראל אז הוא מכריע את כל העולם כולו לכף זכות וזהו שמשביעין אותו שיהנו כל העולם כולו בצדקתו בעשותו כל המעשים טובים בשם כל ישראל לשמו ית' ואז ייטיב להעולם כולו ג"כ בצדקתו וכיה"ר אמן:

אחז"ל בריש כל אסוון אנא חמר וי"ל כי כוונו חז"ל בזה לסוד עמוק ונפלא. כי נודע שיי"ן הוא בחי' גבורות אולם שורש שורשו בא מבחי' חסדים אורות זכים ומצוחצחיםה ולזה הסוד יי"ן מספרו שבעי"ם בסוד שבעים זקנים וסוד ע' פנים לתורה וכמבואר בכהאריז"ל בכוונת הקידוש שהוא בסוד השבעים אותיות של השמות הק' והנוראים המילואים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וק"סא וקמ"ג וקנ"א ושורש של יי"ן הוא עלמא דבינה בסוד יי"ן המשומר בענביו ושם הוא עיקר המתקת הדינים בשורש כנודע. [ובזה תבין מ"ש בזוה"ק אצל יצחק אבינו עליו השלום ויבא לו יי"ן. מאתר רחיקא אייתי ליה והבן]. וכאשר נמתקו הדינים ונעשה קישור ויחוד העולמות אז אם הבנים שמחה היינו עלמא דבינה עם ז' ימי הבנין. ואז הוא בבחי' חי"ת וידוע מכהאריז"ל כי בינה עד הוד אתפשטת היינו אתפשטותה בבחי' חג"ת נ"ה שהם חמש וחמשה פעמים חי"ת עולה מ"ם ובכל א' כלולים כל הבחי' המ"ם וחמשה פעמים מ"ם עולה רי"ש ואז נעשה מזה צירו"ף חמ"ר וכאשר נתעלו ונתייחדו בשורשם. בעלמא דבינה אז נמתקו כל הדינים ורפואה בא לעולם לכל חולי ישראל ע"י המתקת הדינים בשורשן והכל בא ע"י שורשי ומקורי סוד היי"ן וכנ"ל ושורש הדברים כשהאדם עושה תשובה שלימה לפני הבורא ב"ה וברוך שמו וצועק במר נפשו לה' שימחול לו על אשר עיוות והמרה כנגדו ומתחרט מאוד ואומר בלבו איך אני הטיט והחומר חומרי אנוש אנושי העזתי פני נגד בוראי ויוצרי ועושי ואז כאפס ואין הוא נחשב בעיניו ובטל במציאות ובא על ידי זה לבחי' ומדת אין ובזה יוכל להמתיק הדינין ולהמשיך רפואה וזהו ג"כ בריש כל אסוון אנא חמר היינו כאשר נעש' בעיניו כאפס ואין וכטיט וחמר הנדרס ונידש לכל ומקבל ע"ע מאז והלא' לפלס מעגל דרכיו בכל עשיותיו ברמ"ח איבריו שיהיו רק לעבודת הבורא ית' ועי"ז נעשה הצירוף רח"ם ורחם ירחמנו ה' עושהו להופיע עליו בחסדו הגדול ורב טובו בכל הצטרכותו הפרטי וכללות בני ישראל וכיה"ר אמן: והבן כ"ז היטב ואם שגיתי בהעתיק האל הטוב יכפר:

עוד בגמ' שבת אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וכו' ושבת שמה וכו' י"ל קצת באופן אחר דלכאורה הלא כל שנותן הש"י לישראל הכל המה מתנות טובות וחמודות הן דברים גשמיים כגון פרנסה ושפע רב והון יקר והן דברים רוחנים היינו שכל ומדע ללמוד התורה ועשיית מצותיה וקריאת חגים ומועדים לששון ולשמחה אשר נתן ה' אלהינו אלינו כולם מתת ה' הוא המשמחים לבבות בני אישי הישראלים אשר זכו למתנה זאת וא"כ למה דוקא נקרא שבת קודש מתנה טובה ולא זולת אמנם י"ל כי כל המתנות אשר זיכה ה' את בני האדם כולם המה בבחי' מתנה ע"מ להחזיר ע"ד משל אם יתן ה' לאדם שפע פרנסה ועושר גדול אז הוא מצווה ומחויב ליתן צדקה ולעשות בממונו ג"ח וכן אם יש לו שכל ומדע מחויב להיות עמל בתורה ובמצות וגם בחגים וזמנים צריכין אנו לעסוק בהמצות השייכים אליהם ובהם וע"י עסקינו בהם וע"י תפלתינו אנו ממשיכים קדושה ויחודים לעולמות עליונים הקדושים וכמחז"ל ישראל אינהו דקדשינהו להזמנים ועי"ז אנו ממשיכין מלמעלה ג"כ השפעות טובות הכנס"י לתתא והכל הוא בבחי' אור ישר ואור חוזר אך מצות שבת קודש הוא באמת רק מתנה טובה שנתן לנו הש"י שלא ע"מ להחזיר כי בש"ק יש עלייה לכל העולמות הקדושים ומתייחדים ומתקשרין ומקבלין דין מן דין השפעות טובות וכל טיבו וחדו ונהורין עילאין קדישין וכל בוצינין טבין וזהו נעשה גם בלתי עסק עבודתינו ותפלתינו. רק ע"י עבודתינו ותפלתינו אנו ממשיכין ומקבלין קדושה להשפעות טובות וכל ברכאין מקדושת שבת קודש מעולמות עליונים קדישין להכנס"י לתתא וזה ודאי מתנה טובה וחמודה אין ערוך אליה והכל הוא לעוצם גודל אהבתו ית' ונועם חיבתו לזרע ישראל והרוממות שרמם עם קדושו והבן היטב: לסיום משניות

אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ע"כ וידוע קושיית התוי"ט למה כפל ואמר לכל צדיק וצדיק גם מהו לשון להנחיל הי"לל ליתן שהוא לשון מתנה גם למה נקט בדוקא מספר זה ש"י גם למה מביא המשנה סוף הפסוק ואוצרותיהם אמלא כי מראש הפסוק היה די להביא ראיה על ש"י עולמות כידוע: ובהעיר לב ושום שכל י"ל וליישב הכל בחדא מחתא דהנה איתא במדרש הנעלם פ' חיי שרה וז"ל א"ר שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותן העוסקין בתורה שאין לו מאתים עולמות דכסופין בשביל התורה הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו. א"ר נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא דק"ש נוטל ארבע מאות עולמות והאנן תנן מאתים עולמות א"ר יוסף מאתי' בשביל התורה ומאתים עבור מס"נ על קדושת שמו ית' ע"כ והנה לכאורה יפלא בעיני כל בעל שכל להבין דברי ריב"ל שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות הני ש"י מאי עבידתייהו אם . הוא מיירי בצדיק שעוסק בתורה לחוד או במס"נ להש"י לבד הלא אין לו אלא מאתים וכמבואר במדה"נ הנ"ל מהפסוק ומאתים לנוטרים את פריו ואם מיירי ריב"ל בצדיק שעוסק בתורה וגם הוא מוסר את נפשו לה' בעבודתו הלא מגיע לו ד' מאות עולמות כנ"ל ומהו שתפס ריב"ל המספר ש"י בדיוק גם יש להבין דברי המדהנ"ע הנ"ל שמגיע לכל צדיק וצדיק מאתן עלמין למה זה המספר בדוקא אמנם יש ליישב הכל בטוב טעם ודעת דהנה כבר ביארנו בפ' אמור עיי"ש. מאחז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וגם מאחז"ל אין לו להקב"ה אלא אוצר של יראת שמים בלבד והוא כי כל מה שהאדם עושה צדקות ומע"ט ומצות ולימוד התורה בשכל גדול הכל מתת אלהים הוא כי מי נותן לאדם דיעה בינה והשכל הלא אל דיעות ה' וכן כל המצות שהוא עוש' בכל חושיו ואיבריו וכן נתינת הצדקה ושארי פזרונות. ע"פ התורה והמצות הלא הכל הוא מאת הש"י שהשפיע לו וכמאמר התנא תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכמ"ש דהמע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך וא"כ על מה מגיע להאדם שכר עשייתו המצות והמע"ט אכן זה הדבר מסר השי"ת ביד האדם. והוא הנק' באמת עבודתו ממש היינו היראה שהוא הכלי והשמירה לכל הכוחות והמדות לבל ילכו לטמיון ואבדון ח"ו כי לאדם שאין לו י"ש ח"ו אז כל החכמות והשכליות שלו וכל כוחותיו ומדותיו ספו וגם תמו לריק והחיצונים נהנים מהם ר"ל אמנם לא כן האדם אשר יראת הש"י נוגע בלבם ומקבל עליו עמ"ש באימה וביראה קודם כל מצוה ואיזה דבר שרוצה לעשות ולפעול ואז נעשה בחי' זו כלי ובית קיבול ואוצר אהוב ונחמד ומקובל לקבל כל המדות טובות וכל השכליות שהאדם פועל ועושה ומקרבת הכל שיהיו בלתי לה' לבדו וכן בחי' זו הוא כלי בית קיבול לקבל כל השפעות טובות מהבורא בהוב"ש ומשמרת אותם לבל יהנו מהם שום זר וחיצוני ח"ו כי הוא מוכשר לקבל טהרת הקודש וזהו העבודה שנק' עבודת האדם ובעבורה מגיע לו שכר טוב הצפון לעוה"ב וכמאחז"ל הכל בידי שמים כו' ובחי' זו נק' ריש כי הוא ריש דרגין וכמ"ש ראשית חכמה יראת ה' וכן יראת ה' ראשית דעת וכמשחז"ל דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימים ולא מסרו לו מפתחות החיצונים בהי עייל והיא היא השמירה לפירות ולהשפעות טובות ולזה מגיע להאדם העוסק בתורה בדו"ר מאתן עלמין וכמ"ש ומאתים לנוטרים את פריו כי הגם שהעיקר הוא הפרי היינו החכמות והשכליות והכוחות אשר נתן ה' להאדם עכ"ז הלא צריך להקדים היראה שהוא ריש דרגין ושומרת את הכל כנ"ל וכן לאדם הצדיק שמוסר נפשו על קדושת שמו ית' בדו"ר דמאריה נוטל ג"כ מאתן עלמין. עבור היראה אשר קדמה לו והביאה אותו לאותו דבר אשר זהו בחי' המיוחסת להיות נק' העבודה ע"ש האדם שהוא בחי' רי"ש זהו פירוש המדרה"נ אמנם ריב"ל מילתא אחריתא קמ"ל ודבר גדול דיבר היינו שלע"ל יתן הקב"ה שכר טוב לצדיקים להנחיל לשון המשכה כנחל המושך לכל צדיק וצדיק ר"ל הן לזה הצדיק שעסק בתורה בדו"ר דמאריה ונוטל מאתן עלמין והן להצדיק שמסר נפשו על קדושת שמו ית' בדחילו שנוטל ג"כ מאתן עלמין והקב"ה ינחיל וימשיך אליהם עוד ש"י עלמין היינו למלאות הרי"ש במילואה שהיא י"ש וזהו ואוצרותיהם אמלא היינו האוצרות שלהם שעשו כלי לקבל כל ההשפעות ע"י היראה שלהם ומגיע להם ר' עלמין אמלא במילואו וטובו עם י"ש וכמ"ש הכתוב מקודם להנחיל אוהבי י"ש וזהו ג"כ פי' הפסוק יובילו ש"י למורא היינו אל היראה שהוא בחי' רי"ש בחי' וסוד מלכות שמים הקדוש שהוא רי"ש דרגין ואדם הצדיק שזכה לשני בחי' הנ"ל היינו לעסק התורה והמצות בדו"ר וגם מוסר נפשו לה' בעבודתו על קדושת שמו ית' מגיע לו שני פעמים רי"ש עלמין וגם שני פעמים ש"י עלמין שהוא בין הכל אלף ועשרים עולמות (וזהו סוד שי"ר כפול) והנה ב' פעמים ש"י עולה מנין כת"ר וזכה לזה ע"י היראה שהיא בחי' רי"ש דרגין כנ"ל ואז הוא בבחי' נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו והבן כ"ז היטב ועיין בפ' אמור: שה"ש

אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה במדרש עתידין צדיקים לומר שירה לע"ל דהנה הש"י משבח את הכנ"י היאך הוא דבוקה בו ביחוד וזיווג עליון בשני בח' בבחי' כל"ה. וגם אח"כ כשבאה הכנ"י אל התגלות והויה דהנה באמת השתעשע הקב"ה בנשמות ישראל קודם בריאתם ומיד כשעלה ברצונו ובמחשבתו הקדומה לברוא העולמות בשביל ישראל שנק' ראשית ושם בהמחשבה נכללו ברצון הכלול ושם עדיין היא בבחי' כל"ה שהיא בחי' ארוס"ה אשר קדשנו בבחי' קודש במחשבה עילאה ושם נתייחדו וזש"ה אתי מלבנון. ר"ל שהוא מורה על יחוד הוי"ה אהי"ה: הוי"ה אדנ"י: (כי לבנו"ן עולה מספרו קל"ח כמנין שני יחודים הנ"ל). שהוא שם המחשבה אשר היה עדיין נעלם בבחי' האהי"ה העתיד להתגלות שם היה היחוד הנק' של"ה. וגם אח"כ כשנגמר הבריאה. ובא הכל אל הויו"ת אז היה היחוד בהתגלות. וזש"ה אתי מלבנון תבואי ר"ל אחר שבא הכל וא"כ ע"י שאנחנו היינו דבוקים בו ביחוד אף קודם שבא הכל אל הויה אלא במחשבה לבד וא"כ ע"י אמונה הלזו אנו יכולין לבטוח בהש"י שיעשה עמנו נסים ונפלאות לטובה אות ולשיר בקול נעים אף קודם שנעשה הנס. מחמת גודל האמונה בו ית' אשר היינו חקוקים במחשבתו וזה"ש תשורי ר"ל אתה הכנ"י תהיה אומרת שירה מראש היינו קודם שיתגלה הנס היינו ע"י אמנה והיינו האמונה בשמו ית' שבודאי יעשה לך נסים ונפלאות וז"פ המדרש עתידין צדיקים לומר שירה לע"ל היינו על נס העתיד לבוא אף שעדיין לא בא הנס וזה יהיה מחמת האמונה בו ית"ש יאמרו שירה קודם כאלו כבר נעשה הנס ועיין בשל"ה הק' שמדבר בענין זה קצת ובפ' פנחס ביארנו זה קצת באופן אחר על מדרש תנחומא ולמדינו רבינו הרואה בריות משונות כו' עיי"ש: להפטרת תשא בשם דודו הרב הגאון הגדול זללה"ה:

בגמ' ברכות א"ר חלבו א"ר הונא לעולם וכו' בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנ' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו גו' ענני ה' ענני גו' ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים היא עכ"ל הגמ' והנה כל העובר ע"ז משתומם למה הביאה הגמ' כאן זה הדרש על הפסוק ענני ה' ענני ומה שייכות יש זה הדרש למימרא לרב חלבו אמר רב הונא ומה גם שלקמן במס' זו איתא זה הדרש ע"פ ענני ה' ענני בביאור יותר וז"ל הגמ' א"ר אבוהו למה נאמר ענני ב' פעמים עיי"ש ובהעיר לב ושים שכל י"ל דלכאורה יפלא ג"כ מימרא דרב הונא מהיכי מוכיח דאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנ' בעלות המנחה ויגש אליהו כו' דילמא מעשה שהיה כך היה שאירע זמן תפלתו בזמן מנחה אמנם לעולם נוכל לומר שהיה נענה ג"כ בעת אחר אכן יש לומר דקושיא חדא מתורצת בחברתה דהנה קשה למה אמר לנביאי הבעל אש לא תשימו הלא כוונתו היה להראות נסים ונפלאות בכח השי"ת ב"ה ולהודיע לכל באי העולם כי הוא ה' הוא האלהים ע"כ אדרבה היה לו להגדיל הנס בכל היותר אפשרי היינו הגם שישימו הם אש על מזבחותיהם לא ישרפו קרבנותיהם וא"כ למה אמר להם ואש לא תשימו אמנם י"ל בזה כי למעט בניסא עדיפא לי' ולא רצה להעמיס טירחא כביכול כלפי שכינה אך קשה אם למעט בניסא עדיפא למה צוה להביא כדי מים לקרבן שלו וכן ויאמר שנו גו' ויאמר שלשו גו' מזה מוכח דרצונו ה' להגדיל הנס. אך האמת הוא דלמעט בניסא עדיף ומה שצוה להריק מים על קרבנו זהו מטעם דאמרינן בגמ' ג' דברים נאמרו באש של מעלה וא' מהם היא אוכלת לחים כיבשים ולכך צוה להריק מים לאשר ידע בבטחונו שבוודאי תרד אש של מעלה מן השמים והיא אוכלת לחים כיבשים אבל לעולם למעט בניסא עדיפא וא"כ לפ"ז לא מוכח דאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה כי דילמא מעשה שהיה כך היה וכנ"ל אך לפ"ז ק' הפי' דלעיל דכפל בפ' ענני הוא כו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפי' הוא ולפי המבואר היאך יעלה על הדעת לומר שכשפי' המה כיון שהיא אוכלת לחים כיבישים ובוודאי אין זה מעשה כשפי' כ"א אש של מעל' וכנ"ל אלא ע"כ לומר דלעול' הי' רצונו להגדיל הנס כל מה שהיה ביכולתו להראות לכל כי ה' הוא האלהים ופרסומי ניסא עדיפא ליה וא"כ קשה למה אמר ואש לא תשימו היה לו להגדיל הנס עוד יותר וכנ"ל אלא מוכרחים אנו לומר ע"כ לאשר היה הזמן קודם מנחה עדיין וכמ"ש ויהתל בהם אליהו עד הצהרים לזה היה ירא אליהו דאם ישימו אש יכול להיות שישרפו קרבנותיהם ולא יועיל תפלתו לאשר הוא עדיין קודם זמן מנחה כי עיקר קבלת התפלה היא בזמן מנחה ולזה בבוא זמן המנחה הגדיל הנס להפליא וצוה להריק מים על קרבנו ג' פעמים כי היה בטוח שיהיה נענה בתפלתו אז בזמן המנחה וא"כ עיקר ההוכחה הוא שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה הוא מזה הדרש ענני ה' ענני כי מזה מוכח לסתור הסברא דלמעט בניסא עדיפא וגם ג' דברים נאמרו באש של מעלה הכל נסתר ומוכרחים אנו לומר דלהגדיל הנס עדיף ועיקר קבלת התפלה הוא בזמן מנחה וכנ"ל ולכך מוכרח הגמ' להביא זה המדרש דב' פעמים ענני והבן זה היטב כי דברים מושכלים הם: פרשה בראשית לקוטים חדשים אשר נודע לי מאנשים אשר כדאי לסמוך עליהם ששמעו מפיו הק' של המחבר זצלה"ה:

במדרש רבה זה ספר תולדות אדם בן עזאי אומר זה כלל גדול בתורה ר"ע אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה עכ"ל נראה דהנה סיפא דקרא זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים את האדם בצלם אלהים ברא את האדם ובא להורות אותנו שהאדם נברא בצלם אלהים ומהות הצלם הוא תקונין קדישין ואורות עליונים אורות מקיפין הנמצאים מן המעשים ישרים ותורה ומצות שהאדם עוסק בהם באהבה ויראה והנה הצלם הזה מה מאוד צריך לשמור אותו לבלתי יסתלק וילך לו ע"י רוח שטות שיכנס בהאדם כי אמרו חז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות והענין הוא כי באמת קשה על האדם הנברא בצלם אלהים ואורות עליונים מקיפין אותו איך יכול לעשות עבירה בפועל לכך אמר אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכשנכנס רוח שטות לתוך איבריו יסתלק הצלם מעליו ח"ו ואז יכול לעשות עבירה בפועל לכך צריך לשמור א"ע לבלתי יכנס רוח שטות לתוך מוחו ולבו ועיניו ואזניו ודבוריו בזה יהיה צלם אלהים חופף עליו כל היום וכל איש הישראלי צריך להתבונן על זה אם הצלם עודנו עליו או לא ח"ו והסימן הוא כי הצלם בעודנו על האדם נמשך לב האדם אחר עבודתו ית' ורצונו תמיד לעסוק בתורה ובמצות באהבה ויראה ולהיפך ח"ו נמשך לבו אחר התאוות רעות וע"ז אמר בן עזאי שזה כלל גדול בתורה והיינו שבכל עת יעיין האדם בעצמו אם הצלם עודנו עליו וכנ"ל ובענין הזה פירשנו דברי הגמרא כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה והדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה והוא תמוה מ"ש דומה כמי שיש לו ומשמע שח"ו האמת הוא שאין לו אלוה וח"ו על חכמינו לומר כל זה אבל הענין הוא כמו שאמרנו כי האדם נברא בצלם וכמש"ה אך בצלם יתהלך איש והנה יש כמה מדריגות בהצלם כי אות צ' הוא בחי' צלם ואות ל' הוא בחי' צלם ואות מ' הוא ג"כ בחי' צלם ויש עוד בחי' אחת והיא בחי' דמות כמש"ה ודמות אדם להנה והחילוק שבין בחי' צלם לבחי' דמות היא שצלם הוא דכר בחי' אדם היושב מלמעלה ובחי' דמות הוא נוקבא וזה הדר בח"ל דומה היינו אף מי שזוכה לבחי' דמות הוא ג"כ כמו שאין לו אלוה כי בח"ל צריכין אנחנו לבחי' צלם דווקא אבל הדר בא"י דומה היינו מי שזוכה רק לבחי' דמות הוא ג"כ כמי שיש לו אלוה אבל העיקר היא שצריך להשתדל לזכות לבחי' צלם והבן: או יתבאר דברי בן עזאי והוא ע"פ המשנה דפ' שלישי דאבות דאיתא החנות פתוחה וכו' ועוד בפ"ב דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים והנה מהות הספר הזה הוא אוירין קדישין שבג"ע סוד ג' ספרים הנפתחין בר"ה כידוע כי כשהאדם עושה דבר טוב אז נרשם ונחקק הדבר ההוא על אוירין קדישין שבג"ע ולהיפך ח"ו הוא נרשם ונחקק על אוירין טמאין דסט"א. והנה תולדותיהם של צדיקים הם מעשיהם הטובים כמ"ש רש"י ע"פ אלה תולדות נח וכן להיפך תולדותיהן של רשעים הם מעשיהם הרעים וזהו זה ספר תולדות אדם היינו כל תולדה ותולדה שאדם מוליד הן לטוב הן להיפך הכל נכתב על הספר הטוב והמצוה שאדם עושה הוא נכתב על ס' קדוש וכן להיפך ח"ו וכנ"ל וע"ז אמר בן עזאי שזה כלל גדול בתורה היינו שכל איש הישראלי יזכור תמיד איך שכל מעשיו ותולדותיו ותנועותיו המה נכתבים על הספר וישים זה נגד פניו ובוודאי כלל גדול הוא כנ"ל: ומעתה נבוא לבאר דברי ר' עקיבא שאמר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה הנה חוץ מה שהפשוטו ג"כ כלל גדול שצריך לאהוב את חבירו כגופו אבל יש לפרש עוד בדרך אחר כי הבורא ית"ש נקרא ריע כמש"ה רעך ורע אביך אל תעזוב וזהו ואהבת לרעך כמוך פי' כשבא לאדם ח"ו איזה תאוה רעה מתאוות הגופנית יזכור אהבת הבורא לאהבה אותו יותר מגופו ואז לא יעשה תאותו וז"ש ר"ע שזה כלל גדול בתורה כשבא לאדם איזה הרהור או מחשבה רעה שהוא דבר גופני יאהוב את הבורא יותר מגופו ויתבטל אהבת הגוף מפני אהבת הבורא ית"ש וכי"ר: פרשת נח