אוהב ישראל – קטע 50

אשר תתן לי עשר אעשרנו לך נראה לפרש ע"פ מה ששמעתי מן המ"מ דק"ק זלאטשוב פי' הפסוק ויתן לו אברהם מעשר מכל דהיינו שנתן אברהם המעשר מן מספר כל והוא אות ה' ע"כ והנה כתיב וימצא מאה שערים וכבר פירשנו בפ' תולדות דהיינו חמשים שערי בינה עילאין וחמשים שערי בינה תתאין וזהו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דהיינו שנזכר בכאן כ"ל ול"ך והוא מספר מאה בחי' נ' ש"ב עילאין ונ' ש"ב תתאין ולכך עשר אעשרנו לך ר"ל מעשר מן כ"ל ול"ך. ה' עילאה וה' תתאה:

וישכב במקום ההוא וגו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי י"ל כי אותן י"ד שנים שהיה נטמן בבהמ"ד של שם ועבר לא שכב יעקב רק היה לומד ועבד את השי"ת בלמודו אבל בשינה לא היה יודע שאפשר לעבוד את הש"י וכאשר בא אל המקום ההוא וישכב ויחלום וגו' אז ראה יעקב אע"ה אשר בשינה ג"כ יכולת לעבוד את הש"י וזהו ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה פי' רואה אנכי היום שיש ה' ג"כ בשינה ויכולים לעבוד את עבוה"ק בשינה ואנכי לא ידעתי פי' מזה לא ידעתי עד הנה והבן: פרשה וישלח

במדרש ויאמר שלחני וגו'. ר' מאיר אומר מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך הוי הנשמר גדול ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנישא מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנישא גדול ר' שמעון אומר מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח עכ"ל והנה להבין מהות החילוק ביניהם נראה כי דברו בכאן נגד ג' כיתות צדיקים הא' הוא כי יש צדיק העובד את הש"י בבחי' נפש דהיינו שהוא משתוקק כ"כ לאהבת הבורא ב"ה וב"ש עד שהוא מואס בכל תאוות העוה"ז ומוסר נפשו אליו ית"ש ומהצדיק הזה דיבר ר"מ ואומר שהוא יותר גדול מן המלאכים בבחי' שהם משמרים אותו ויש צדיק שהוא עובד את השי"ת כמש"ה רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני ומהצדיק הזה דיבר ר' יהודה. ואמר שהוא יותר גדול מן המלאכים בבחי' שהם נושאים אותו ועוד יש צדיק העובד את השי"ת בבחי' נשמה כמש"ה ונשמת שדי תבינם ונגד הצדיק הזה אמר ר' שמעון שהוא יותר גדול מן המלאכים בבחי' הזאת שהוא המשלח והבן:

וישב יעקב וגו' בפסוק הזה יש כ"ח אותיות חוץ מאות וא"ו של מגורי אביו שהיה יכול לכתוב מגורי חסר ו' והאות ו' הזאת רומזת אל יעקב אבינו שהאות הזאת מתיחסת לו כמבואר במ"א והכ"ח אותיות הם כמנין אותיות פסוק ראשון בראשית וגו' ובא להורות שעד יעקב לא היה בריאת העולם בשלימות עד שבא ונתיישבת העולם בשלימות גדול:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. נראה לפרש וישב יעקב ר"ל שיעקב רצה שיהיה התיישבו' בארץ מגורי אביו שרצה להמשיך מגורי אביו שבשמים גם בארץ כנען בין החיצונים ויתגלה ע"י אלהותו ית' ושיהיה ממשלו בכל אכן רצונו ית' לא היה כן אלא עד ביאת משיחנו ב"ב שאז יתגלה מלכותו ית' בעולם ולכך פגע בו הצרה של יוסף וזהו מה שפי' רש"י ז"ל צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב ר"ל דלעתיד לבוא שיבער הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ אלא שמבקשין לישב בשלוה בעוה"ז שרוצים להמשיך מלכותו ית' גם בעת ההיא כנ"ל וזה אי אפשר כי עדיין צריך להיות בחירה ורצון וכנ"ל. והבן: לחנוכה

להבין פלוגתייהו דב"ש וב"ה דב"ש סברי פוחת והולך וב"ה סברי מוסיף והולך ומפרשינן בגמ' במאי קא מיפלגי וכו' ח"א טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וח"א טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה משום מעלין בקודש ולא מורידין להבין כ"ז מהו כוונת ב"ש דאמרו כנגד ימים הנכנסין וגם כוונת הב"ה דפליגי עלייהו וגם מה ענין פרי החג אצל נר חנוכה ונראה לפרש דהנה כתיב אל מול ארון העדות יערוך אותו אהרן הכהן ודרשי' בגמרא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שרויה בתוכן וזה נר מערבי שבו היה מתחיל ובו היה מסיים. הנה חז"ל דרשו ממלת עדות שזה נר מערבי דייקא בהיות מושפע עליו שמן משחת קודש משפע האלהי עד שהיה דולק יותר הרבה מחביריו וזה היה מורה שיש לכנס"י דהיינו נשמות ישראל חיבור אל האלהות ית' כי נשמות ישראל המה נשפעים רק מאתו ית' והנה היוונים רצו לבטל עדות זה שלא יהיה נשמות ישראל מקבלים מאתו ית' ולכך אמרי' בגמ' שטמאו כל השמנים כי השמן הוא כינוי אל השפעת החכמה העליונה והם טמאו כל החכמות דהיינו שהריקו השפעות העליונות אל החיצונים ואמרינן בגמ' שאמרו היוונים לישראל כתבו לכם על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל והוא מאמר תמוה מה זה דווקא על קרן שור אבל הענין הוא כמו שכתבנו כי היוונים רצו להמשיך את השפע דרך הגבורות כף השמאלי ואז ימשך חוט למטה ויתגברו הקליפות ח"ו והנה שור הוא בחי' שמאל כמש"ה ופני שור מהשמאל וזהו שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן שור דייקא בחי' שמאל שאין לכם חלק באלהי ישראל היינו שכוונו בזה שלא יהיה השפע הולכת דרך בחי' ישראל שהוא סוד דעת והוא קו האמצעי ואז יהיה ממותק מחסד וגבורה ונחלת יעקב נחלה בלי מצרים ואין להחיצונים חלק בזה רק שיהיה השפע הולכת דרך בחי' שור קו השמאל כנ"ל ולכך גזרו על כל המצות כי בחי' המצות הוא רק להמשיך חסדים לישראל ולהשפיע שפע העליונה עליהם ולבער קוצים מהכרם והם גזרו על זה ורצו להריק ההשפעה אל החיצונים ושלא יהיו נשמות ישראל יחוס להשי"ת כמש"ה כי חלק ה' עמו רק שיהיו תחת יד החיצונ' שישראל יקבלו מאת' ח"ו. והנה החכמ' מאין תמצא ואין הוא בדיוקנא עילאה קדישא ששם מאירין י"ג מכילין דרחמי והם טמאו כל השמנים שמן משחת קדש שפע החכמה ונסתלקו י"ג מכילין דרחמי וזהו פי' מ"ש בגמ' כשנכנסו יוונים לירושלים פרצו בה י"ג פרצות דהיינו שמנעו מלהאיר י"ג מכילין דרחמי ולכך אמרי' בגמ' ג"כ כשגברו בית חשמונאי תקנו כנגדן י"ג השתחוואות כי בכל השתחוואה היו ממשיכין מדה אחת מן י"ג מדות העליונות להאיר בעולם והבן והנה אמרי' עוד בגמ' כשגברו בית חשמונאי לא מצאו אלא פך אחד שמן שהיה חתום בחותמו של ולא היה בו כדי להדליק אלא לילה א' ונעשה נס ודלקו משם שמונה לילות ובוודאי הפשוט ג"כ אמת אבל יש לבאר עוד פנימית הדבר והוא כי הכהנים הק' אשר הם ממדת החסד ע"י מ"נ פעלו להגביר החסדים והרחמים בעולם והמשיכו הי"ג מכילין דרחמי עד מדה השמינית נוצר חסד מזלא עילאה דכולהו כלילין בי' ונקרא זקן אהרן הכהן הגדול ונקרא ג"כ בשם שמן כמש"ה כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן והם המשיכו ומצאו את הפך שמן משחת קדש ההוא חתום בחותמו של כ"ג היינו מדת נוצר חסד כנ"ל ודלקו משם שמונה לילות כנגד שמונה מדות העליונות וזהו מ"ש האר"י ז"ל לכווין בכל לילה מדה אחת מי"ג מדות כי הפך שמן שהיה דולק ח' ימים מורה שהמשיכו הח' יומין עילאין עד היום הח' נוצר חסד כנ"ל ובכל שנה בחנוכה נתעורר הדבר ויש בנו כח להמשיך ח' מדות ע"י הדלקת הנרות וברכותיהן ולכן רשם האר"י ז"ל לכוין בכל יום למדה אחת והבן: ומעתה נבאר פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש סברי פוחת והולך כנגד ימים הנכנסין פי' כי תיכף בלילה הראשונה נכנס השפעה משם א"ל על כל הח' ימים אלא שלא היה בהתגלות עד לילה האחרונה לכך סברי ב"ש פוחת והולך כנגד יומין עילאין הנכנסין והיינו כנגד ח' מדות העליונות שכבר נכנסו בהעלם בלילה הראשונה והיה אז הח' מדות בהעלם לכן מדליקין ח' נרות אבל בלילה השני' שכבר יצא מדה א' מן העלם אל הגלוי בלילה הראשונה ולא נשאר כ"א שבעה ליצא מן הכח אל הפועל לכן מדליקין שבעה נרות וכן בכל לילה פוחת והולך כנגד מדות שנשארו עדיין בהעלם. זהו כוונת ב"ש וב"ה סברי מה לנו להדליק כנגד שהוא בהעלם רק שיש לנו להדליק כנגד מה שיצא כבר אל הגלוי לכך סברי דמוסיף והולך כנגד ימים היוצאים היינו יומין עילאין היוצאים מן הכח אל הפועל ובלילה הא' אין לנו להדליק אלא א' כי עדיין לא נתגלה שעתיד להדליק ח' לילות אבל בלילה הח' יש לנו להדליק שמונה כי אז ראו מעשי ה' כי נורא הוא שהי' בו להדליק ח' ימים ויצאו מן הכח אל הפועל שמונה יומין עילאין תקוני דיוקנא עתיקא קדישא ומכלל דברינו מתורץ שפיר קושית הב"י מה שהביא הט"ז שהקשה דהלא הנס לא הי' אלא על ז' ימים עיי"ש כי העיקר הוא מה שהמשיכו הח' מדות העליונות והתחיל להאיר החכמה העליונה שהוא חיות כל העולמות כמו שמצינו אצל כלי המשכן אף שעשה בצלאל כבר את המשכן והארון וכל כליו כאשר הראה הקב"ה למשה בהר עכ"ז לא היה להם עדיין חיות עד אחר שמשחם בשמן המשחה והיינו שהשפיע עליהם שמן משחת קדש משפע החכמ' העליונ' והיה הכלי' ממש כמו חיים וכמו שאי' בגמ' ובזוה"ק אצל הכרובים וכ"ז היה מחמת שהמשיך עליהם חיות ממוח החכמה ע"י שמן המשחה והבן:

ומעתה נבוא לבאר גם דברי המ"ד שאמר טעמא דב"ש נגד פרי החג כי הימים שבין החג לחנוכה הם ס"ג ימים נגד שם ס"ג יהו"ה במילואו והימים האלה מסוגלים הם למעט את החיצונים ורמז כתיב כלו ס"ג יחדיו נאלחו ועם שבע ימים של חנוכה הם שבעים יום וכתיב והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי הוא חדש טבת לכך סברי ב"ש שצריך למעט את הנרות ופוחת והולך כדי למעט שבעים אומות והלוך וחסור עד החדש העשירי ועד בכלל עד שבעים יום לאחר החג וב"ה סברי אין כוונתינו עתה למעט את השרים החיצונים רק להעלות בקדש להעלות מתתא לעילא להוריד שפע מעילא לתתא בכל העולמות וממילא יוכנעו החיצונים וכן יסד האר"י ז"ל בניקוד השמות לברכת נר חנוכה השני ההי"ן הם הנוקבות לעולם הם בניקוד שורק כמבואר שם י"ו בברכה הראשונה בלילה הראשונה הם בניקוד סגול ובלילה השניה הם בניקוד שבא ובלילה שלישית הם בניקוד חולם וכן כולם הם בניקוד להוריד שפע מעילא לתתא ובברכה השני' בלילה הראשונה הוא בניקוד צבאות וכן כל הלילות השמות הם בניקוד להעלות מתתא לעילא יע"ש ע"ד שכתבנו בטעמא דב"ה והבן: פ' מקץ

ופרעה חלם הנה חלם יש בו' צרופים והם חלם לחם מלח והענין הוא דהנה האותיות הם כמו גופים והנקודות הם בבחי' חיות המנענע את האותיות ונקודת חלם היינו כשהנקודה עומדת על האותיו' אז הוא נק' חלם וכשהוא עומדת תחת האותיות היא נקראת חירק וכשהיא עומדת באמצע האותיות אז היא נק' מלופם ולעומת זה יש ג' בחי' בכנס"י הא' הוא כשהקב"ה מכתיר א"ע כביכול בכנס"י ונעשה עטרה על ראשו והוא כמש"ה א"ח עטרת בעלה זה היא בחי' חלם שהנקודה הזאת הוא למעלה מהאות ולפעמים שהכנס"י הוא בחי' והארץ הדום רגלי דהיינו שהיא בבחי' חירק שהיא תחת האותיות בבחי' צירוף מלח ופעמים שהיא מזדווגת עמו פא"פ והיא בחי' מלופ"ם בחי' לחם וזהו ופרעה חלם דהיינו בבחי' חלם מדרגה גבוה מאוד ונעשה פרעה בבחי' הגבוה הזאת הכל שיבוא יוסף הצדיק ויהיה משנה למלך והבן:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו' עד רדו שמה ונחיה ולא נמות אפשר לפרש ע"ד רמז דהנה כתיב לעיל מיניה ויצבור יוסף בר והיינו כי נודע אשר רפ"ח נצוצות נפלו בהקליפה בעת מעשה בראשית כדי להיות בחירה ורצון ויוסף שהיה במצרים ואסף תבואות לרוב כוונתו היה כדי לשבר את הקליפות ולהעלות את הנ"ק וכן היה שהעלה ר"ב נ"ק סוד ויצבור יוסף ב"ר ור"ל ר"ב נצוצות כנ"ל והנה יעקב אף שנסתלק ממנו רוה"ק היינו שלא הסתכל באספקלריא המאירה מ"מ היה יודע מה שנעשה בעולם והסתכל וראה שיש שבר במצרים דהיינו שיש שם אדם שמשבר את הקליפות בחי' מצרים והם משתברין והולכין ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ותרגום יהונתן למה תדחלון והיינו שאמר להם למה תיראו מלירד מצרימה כיון שיש שם אדם שמשבר את הקליפות רדו שברו לנו מעט אוכל ונחיה ולא נמות היינו שנחיה את הנ"ק ולא נמות ר"ל שלא נהיה בהקליפה בחי' עלמא דמותא והבן:

ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד ויעשו כן כדי לבאר שדברי יוסף אל אחיו היה ברוה"ק ולא היה אתו לשון שקר חלילה לומר אליהם מרגלים אתם והוא בעצמו ידע שאינם מרגלים נאמר שדברי יוסף היה באופן שיהי' במשמעותם שני פנים אחד בפשוטות כדי להפחיד את אחיו והשני שהיה לו כוונה אחרת ברה"ק: (מכאן עד יצאה נשמתו באחד כמדומה שאמר הרב בשם הר' שמשון מאוסטרפאליא):

והנה נודע מעשרה הרוגי מלכות שנהרגו והרמז מהתורה הוא בפסוק וכל מעשר בקר וצאן גו' מעש"ר נוטרי' מית"ת עקיב"א שהי"ה רוע"ה בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט היינו כולם שעברו מן העולם ונהרגו על קדושת שמו ית' היה תחת השבט היינו תחת א' מהשבטים אמנם העשירי שהוא מיתת ר"ע יהיה קודש לה' וזהו סוד שיצאה נשמתו בא' והבן מאוד וזהו ויאמר אליהם מרגלים אתם דהיינו שאתם תהיה בגלות הרגלין ושם תקבלו משפטיכם על אודות מכירתי. לראות את ערות הארץ באתם דהיינו שאתם רוצים לראות ולקחת נצוצות מערות הארץ בחי' הקליפות ואחי יוסף להיות שבדעתם היה שהוא איש מצרי שפטו את הדבר כפשוטו והתנצלו לפניו בכל עוז כמפורש בקרא ואמרו אנחנו בני איש אחד וגו' והאחד איננו ולזה ויאמר אליהם הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם עיין ברש"י שע"פ פשוטו הוא תמוה אכן ע"פ דברינו יובן כי אמר אליהם הלא מזה שאמרתם בעצמיכם האחד איננו מחמת זה בעצמו אמרתי מרגלים אתם כי בשביל חטא זה תהיו נהרגין בגלות הרגלין ותהיו שם בגלות בזאת תבחנו דהיינו עם מדריגה זא"ת שכינתא קדישא תבחנו בגלות חי פרעה אם תצאו מזה ר"ל מן הגלות כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה דהיינו כשיבוא משיח בן דוד שנקרא קטן כמש"ה ודוד הוא הקטן שלחו מכם אחד דהיינו שתוציאו מכם ייחוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כנודע מכוונת האר"י ז"ל עד כמה הייחוד הזה מגיע בעולמות העליונים הקדושים ואז בזכות זה וקחו את אחיכם ר"ל שיבוא משיח בן דוד ואתם האסרו ויבחנו דבריכם כו' ר"ל כנ"ל שתהיו בגלות. כי מרגלים אתם שתהיו בגלות הרגלין כנ"ל ויאסף אותם וגו' אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם דהיינו שמשיח הוא מדוכא בעננו והוא עמנו בגלות ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם דהיינו להיות שמשיח סובל עונותינו בזכות זה יכולין אנו להביא שבר רעבון בתינו גם בזמן הגלות ואת אחיכם הקטן תביאו אלי דהיינו כשיבוא משיח צדקנו ב"ב אז ויאמנו דבריכם ויעשו כן היינו שהכתוב בא להורות לנו שסוף כל סוף יהיו ישראל מוכרחים לעשות כן כמו שאמר יוסף וכאלו כבר עשו ולזה כתיב לשון עבר ויעשו כן והבן: בילקוט

ויאמר משה אסורה נא ואראה. ר' יוחנן אומר שלש פסיעות פסע משה ריש לקיש אומר לא פסע אלא צווארו עקם אמר הקב"ה נצטערת לראות חייך שאגלה עליך מיד ויקרא אליו ה' מתוך הסנה משה משה ויאמר הנני אמר הקב"ה אתה אמרת הנני חייך אף אני בלשון הזה עונה שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני עכ"ל ונראה כי ר' יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה דרש זה כי כתיב באותו ענין שלש תיבות אסורה נא ואראה והענין הוא כי באותו שעה שנתגלה השי"ת למשה היה הולך ממדרגה למדרגה ופסע שלש פסיעות ר"ל מעשיה ליצירה ומעולם היצירה לבריאה ומבריאה פסע עד שבא לעלמא דאצילותא קדישא וריש לקיש אמר לא פסע ר"ל דבוודאי לא היה צריך לפסוע כי כבר היה במדריגה הגדולה זאת שהוא עולם האצילות רק שצווארו עקם ר"ל שהשיג השגה גדולה מאוד והוא משל כאדם שמעקם צווארו ורואה דבר מה אמר הקב"ה אתה אמרת הנני והיינו שמסרת את עצמך להשיג אותי חייך אף אני בלשון הזה עונה ר"ל שגם אני כביכול אמסור עצמי למי שירצה להשיג אותי שנאמר אז תקרא והיינו שתרצה לקרוא א"ז שהוא מספר ח' ר"ל ח' אותיו' יהו"ה אדנ"י וה' יענה כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו ר"ל שם יהו"ה ובית דינו הוא מלכות קדישא והיא בחי' שם אדנ"י תשוע. ר"ל שתרצה להשיג את הבוב"ה בכל המדרגות שהם יותר גבוה ויאמר הנני היינו הנני בכל המדריגות והבן:

ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה הענין הוא כי האדם אשר הוא בצרה ר"ל וצריך לזעוק אל הבוב"ה להושיע אותו מצרתו אזי העיקר הוא שלא ישים על לבו צרת עצמו רק על מה שמבטלין אותו מעבודתו ית' ואז כל התפלות שלו יהיה להם עליה בשביל שאינו מתפלל ע"ע רק שמצרף צרת השכינה בתפלתו וזהו פי' ויאנחו ב"י מן העבודה היינו על מה שהמצרים הי' מבטלים אותם מעבודת השי"ת. ותעל שועת' אל האלהים מן העבודה היינו שהיה עליה לכל התפלות שהתפללו ונשלח להם הישועה מחמת שצרפו ג"כ מה שהמצרים מבטלים אותם מעבודתו ית"ש:

ויאמר אליו ה' מזה בידך גו' ויהי לנחש וינס משה גו' וישלח ידו ויחזק בו ויהי ויחי למטה בכפו. נראה ברמז הכתוב ע"פ מאמר רבותינו ז"ל שלשה בדקן הקב"ה ומצאן כו' קין ובלעם וחזקיה וכו' ולכאורה יש להקשות גם על משה רבינו ע"ה דכשאמר לו השי"ת מה זה בידך היל"ל הלא ידעת ה' ונראה בישוב זה כשנחקור על שמצינו בתוה"ק שדבר יקרא בכמה שמות כמו מטה משענת מקל והלא הכל הוא דבר אחד ולמה נשתנה שמו בכמה שמות ונראה דהתוה"ק קראו בשם לכל דבר לפי עניניו דכשאדם זקן הולך ומקלו בידו אז נקרא זה המקל משענת על שהוא לו לסמיכה ולמשענת אבל מי שהוא רך בשנים והולך במקל בוודאי לא למשענת אחזו בידו כ"א לכבוד ולתפארת ואז נקרא בשם מטה מלשון הטי' על שהוא מטה אותו בידו הילך והילך כדרך הבחורים אשר אוחזים מטה בידם וכשאדם נוטלו להכות בו אז נק' מקל ע"ש ונקלה אחיך לעיניך ובזה יבואר מ"ש בירמיה א' מה אתה רואה ירמיהו ואומר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו ולהלן נאמר מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח אני רואה ולכאורה יפלא מאוד האיך שייך לומר היטבת לראות וכי הוא בעצמו רואה זאת הלא כל האדם יראה שהוא דבר זה וגם מפני מה לא נאמר אצל סיר נפוח היטבת לראות אבל לפי דרכנו ניחא שהשי"ת הראה לו מקל סתם שאינו ביד שום אדם ואז אינו ידוע לאדם פשוט איך לקרותו ולכנותו בא' מג' שמות הנ"ל ולמה הוא מעותד אם למקל אם למשענת אם למטה ואעפ"כ השכיל ירמיה בדעתו שהוא לרדות בו בני אדם ואמר מקל שקד אני רואה מקל דייקא שהוא לרדות בו ע"כ אמר לו השי"ת היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו משא"כ במה שאמר סיר נפוח שכל אדם היה רואה כמוהו ע"כ לא נאמר שם היטבת לראות ובזה יבואר הכתוב הנ"ל בטוב טעם ודעת ויאמר ה' מזה בידך ר"ל ששאלו מה בידו ובאיזה בחי' הוא כעת וע"ז השיב לו משה ויאמר מטה כלומר אני בבחי' הטיי' שאוכל להטות א"ע לאיזה צד שארצה ואז אמר לו השי"ת השליכהו ארצה כלומר השלך הארציות וכל התאוות הגופניות מעליך וישליכהו ארצה שעשה כמו שאמר לו השי"ת והשליך מעליו כל ארציות ואז ויהי לנחש שראה הארציות והגופניות הוא מקליפות ומבחי' נחש הקדמוני ע"כ וינס משה מפניו כלומר שהי' רוצה לנוס מכל וכל מהארציות ולהפשיט א"ע מכל וכל מהגשמיות שלא ליגע בו כלל וכלל לזה אמר לו השי"ת לא זה הוא דרך הנכון כ"א שלח ידך ואחוז בזנבו ר"ל באפס קצהו ממנו מה שהוא מההכרח לקיום גופו ונפשו ולא להשליכו לגמרי וישלח ידו ויחזק בו ואז ויהי למטה בכפו שהי' מאז בידו להטות א"ע עם ארציות כרצונו והבן: פ' וארא